פורטל:כימיה/הידעת?/קטעי הידעת

עריכהלקט קטעי "הידעת?"

1	וילהלם רנטגן הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן גילה ב-1895 את קרינת הרנטגן (קרני X) במקרה, בעת שערך ניסוי בשפופרת קתודית אטומה והבחין כי לוח שהיה מונח בקרבת השפופרת החל לזהור בחשכה. התגלית חוללה מהפכה בעולם הפיזיקה והרפואה, וזיכתה את רנטגן בפרס נובל הראשון לפיזיקה ובתהילת עולם. פרדריק סמית, פיזיקאי מאוניברסיטת אוקספורד, החמיץ את התגלית ואת התהילה; שנה קודם לגילויו של רנטגן, ב-1894, סמית שם לב לכך שלוחות צילום שהונחו בקרבת שפופרות קתודיות נטו להתערפל, אולם במקום לחקור את התופעה, הוא פשוט הורה להעביר את לוחות הצילום למקום אחר.	עריכה | תבנית | שיחה
2	מארי קירי, כלת פרס נובל לפיזיקה ופרס נובל לכימיה, נפטרה ב-4 ביולי 1934 מאנמיה אפלסטית, כנראה בעקבות חשיפה לקרינה רדיואקטיבית במחקריה; באותה תקופה לא הייתה מודעות לסכנות הנובעות מקרינה מייננת. בבדיקות שנערכו בביתה של קירי כ-60 שנה לאחר מותה, נמצאו חומרים רדיואקטיביים במקומות רבים, בין השאר על ספרי הבישול שלה. בשנת 1995 הועבר ארון הקבורה שלה לפנתאון בפריז, וכך הייתה לאישה הראשונה שזכתה לכבוד זה. בפנתאון קבור גם בעלה פייר קירי, שנהרג מדריסת כרכרה, ובכך כנראה נמנע ממנו מוות מקרינה בדומה לאשתו.	עריכה | תבנית | שיחה
3	שתי הצורות של המולקולה הכיראלית אלנין רוב החומרים הביולוגיים הם כיראליים, כלומר המולקולות שלהם יכולות להופיע בשתי צורות, המהוות תמונות מראה זו של זו. לשתי הצורות ייתכן אופן פעולה שונה לחלוטין. כך למשל, צורה אחת של התרופה תלידומיד מקלה על בחילת בוקר של נשים בהריון, ואילו המולקולה המהווה את תמונת המראה שלה היא טרטוגן מסוכן שפוגע בהתפתחות העובר. התרופה המקורית הייתה תערובת רצמית, כלומר תערובת של שתי הצורות, ועד שנאסרה לשימוש, ביוזמתה של הפרמקולוגית והרופאה פרנסיס קלסי שהייתה מבקרת של מנהל המזון והתרופות האמריקאי, היא גרמה ללידתם של אלפי תינוקות בעלי מומים בסוף שנות ה-50.	עריכה | תבנית | שיחה
4	מודל של DNA מבנה ה־DNA, הנושא את החומר התורשתי בגופם של כל היצורים החיים, פוצח בשנת 1953 הודות לעבודתה של הביופיזיקאית היהודיה, רוזלינד פרנקלין. פרנקלין צילמה את פיזורן של קרני רנטגן ממולקולת DNA באיכות חסרת תקדים לזמנה. את הצילום הטוב ביותר שלה מסוף 1952, "תצלום 51", הראה עמיתהּ מוריס וילקינס, ללא ידיעתה, למתחרה שלהם ג'יימס ווטסון מאוניברסיטת קיימברידג'. לאחר שלמד את הצילום, הצליח ווטסון עם שותפו פרנסיס קריק להקדים את פרנקלין בגילוי מבנה ה־DNA, וכשפרסמו את עבודתם הצניעו את חלקה של פרנקלין בתגלית. פרנקלין, שהייתה אחייניתו של הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון בארץ ישראל, נפטרה מסרטן בשנת 1958, בהיותה בת 37 בלבד. ווטסון, קריק ווילקינס זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ב־1962.	עריכה | תבנית | שיחה
5	מולקולה של מימן ציאנידי. הצבע הלבן מסמל אטום מימן, השחור מסמל אטום פחמן והכחול מסמל אטום חנקן מימן ציאנידי (HCN), סוג של ציאניד, הוא אחד הרעלים החזקים בעולם. החומר זוהה לראשונה בשנת 1782, כאשר הכימאי השוודי קרל וילהלם שֵלֶה (Scheele) הצליח להפיק אותו מכחול פרוסי, צבע שפותח בשנת 1704 על ידי יצרן הצבעים הגרמני היינריך דיסבאך, כשניסה לייצר דווקא צבע אדום. בהיכנסו לגוף האדם, נקשר הציאניד אל ההמוגלובין במקום החמצן בקשר בלתי הפיך, והמחסור בחמצן פוגע דרמטית בכושר ייצור האנרגיה בתאי הגוף (מה שמכונה "חנק תאי"). אחת הדרכים היעילות להצלת אדם שלקה בהרעלת ציאניד, היא לספק לו במהירות כמות גדולה של ויטמין B12, משום שהצורה הבסיסית של הוויטמין יכולה להיקשר היטב לציאנידים, ובכך למנוע את קשירתם להמוגלובין. קרל וילהלם שלה עצמו לא היה מודע לרעילותו של החומר אותו חקר, ואפילו התפתה לטעום אותו. משערים כי שלה מצא את מותו בגלל חשיפה ממושכת לרעלים דוגמת ציאניד וארסן.	עריכה | תבנית | שיחה
6	תאי דם אדומים תאי דם אדומים נושאים חמצן אל תאי הגוף השונים באמצעות חלבון הקרוי המוגלובין. אצל יונקים, החמצן, שמשמש להפקת אנרגיה בתהליך הזרחון החמצוני במיטוכונדריה של התא, אינו נצרך על ידי תאי הדם האדומים עצמם, משום שבהתבגרותם הם מאבדים את גרעין התא ואת המיטוכונדריה, ומפיקים אנרגיה על ידי תסיסה של גלוקוז ויצירת חומצה לקטית.	עריכה | תבנית | שיחה
7	מבנה כללי של גליקוגן גליקוגן הוא פולימר של גלוקוז המשמש תאים לאצירת אנרגיה. גוף האדם כולל תאים המייצרים גליקוגן בתהליך המכונה גליקוגנזה, בעיקר בכבד ובתאי שריר. תאים אחרים, למשל תאים במוח, חסרים את היכולת לאצור גליקוגן ולכן הם תלויים באספקה שוטפת של מולקולות גלוקוז המובאות אליהם.	עריכה | תבנית | שיחה
8	במשק המים של גוף האדם נכללים לא רק מי שתייה, אלא גם מים שמיוצרים בתוך הגוף מחמצן ומימן. כ-200 מיליליטר מים, תוצר מטבולי של חמצון פחמימות במהלך הנשימה התאית, מתווספים בדרך זו לגוף מדי יום. אולם לא ניתן להסתפק במים המסונתזים על ידי הגוף, משום שיותר מ-700 מיליליטר מים אובדים באופן בלתי נשלט דרך הריאות בנשימה ודרך העור בפעפוע. מים נוספים יוצאים מהגוף כזיעה, כחלק מהצואה ובשתן, ולכן צריכת מים באמצעות שתיית נוזלים ואכילת מזון היא חיונית.	עריכה | תבנית | שיחה
9	שיער מעוצב בסגנון "אפרו" שיער, ציפורניים והשכבה החיצונית של העור מורכבים בעיקר מהחלבון קרטין שיש בו כמות גדולה של חומצת האמינו ציסטאין, המכילה קבוצה פונקציונלית בעלת אטום גופרית. בין אטומי גופרית ממולקולות ציסטאין שונות נוצרים קשרים קוולנטיים, ועל כן מידת הסלסול של השיער נקבעת בהתאם לכמות הקרטין ובהתאם לצורת פיזורו בשערה. עיצוב שיער שהוא בעצם פירוק של הקשרים בעזרת חומרים כימיים, וחיבורם מחדש בצורה שונה על ידי תסרוקת, מחזיק מעמד לזמן מוגבל בלבד, משום שהשיער ממשיך לצמוח על פי תכונותיו המקוריות.	עריכה | תבנית | שיחה
10	קנה הנשימה מתפצל לשני סמפונות המתפצלים בשנית ובשלישית, שוב ושוב, כעשרים ואף עשרים וחמש פעמים עד שהם מסתיימים בנאדיות הריאה. הגדילה המעריכית במספרם מסתכמת בכשלוש מאות מיליון נאדיות ששטח הפנים המשותף שלהן, בו נעשה חילוף גזים עם האוויר, משתווה בגודלו למגרש טניס.	עריכה | תבנית | שיחה
11	בילירובין בילירובין הוא צבען אורגני המוכר לנו באופן אינטימי. כתוצר פירוק של תאי דם אדומים, עובר הבילירובין דרך הכבד אל התריסריון כחלק ממיצי המרה. חיידקים משנים את הרכבו במערכת העיכול, צבעו משתנה, והוא מקנה לצואה צבע חום אופייני. חלק ממנו נספג בחזרה ממערכת העיכול לגוף ומופרש בשתן כשהוא צובע אותו צהוב. מחלות כבד שונות פוגעות בהפרשתו, כך שהוא מצטבר ברקמות הגוף ונותן לעור וללובן העין את הצבע האופייני לצהבת.	עריכה | תבנית | שיחה
12	רצף DNA. DNA היא חומצת גרעין המהווה את החומר התורשתי בתאיהם של כל היצורים החיים. אורכו הכולל של כל ה-DNA המצוי בתא גוף אחד של האדם מגיע ל-1.8 מטרים. ה-DNA בתא מלופף סביב חלבונים הקרויים היסטונים, אשר מאפשרים דחיסה צפופה ויעילה ביותר.	עריכה | תבנית | שיחה
13	תאי הדופן בקיבה מפרישים בכל יום כשני ליטרים של חומצת מימן כלורי. בעת הפרשת החומצה היא בעלת pH של 0.8, לאחר עירבוב החומצה עם תוכן הקיבה וחומרים אחרים המופרשים לקיבה מגיעה רמת החומציות שלה ל־2-3 שעדיין נחשבת לחומציות של חומצה חזקה. חומציות הקיבה הכרחית לפעילותו של האנזים פפסין המפרק חלבונים ליחידות קטנות יותר. תאי הקיבה מפרישים גם ריר המדפן את הקיבה בשכבה בעלת רמת חומציות נמוכה יותר, כך שהפפסין לא מפרק את דופן הקיבה.	עריכה | תבנית | שיחה
14	ודקה עם לימון וודקה מזויפת גורמת למותם של עשרות אלפי אנשים מדי שנה, בעיקר ברוסיה. משקאות מזויפים מכילים לעיתים קרובות כהלים נוספים מלבד האתנול, שהוא האלכוהול המוכר ממשקאות חריפים ומופק באמצעות התססה וזיקוק של דגנים או סלק. מבין כהלים רעילים אלה נפוץ המתנול, ששתייתו עלולה לגרום לעיוורון כתוצאה מפגיעה בעצב הראייה ואף למוות. זאת כתוצאה מתוצר החמצון הרעיל של המתנול – פורמאלדהיד. במקרה של שתיית מתנול יש להגיע במהירות האפשרית לבית חולים, עוד בטרם החל המתנול להתפרק בגוף. הטיפול המקובל במקרה כזה הוא החדרת כמות גדולה של אתנול לגופו של החולה. האתנול תופס את מקומו של המתנול בכבד, ומאלץ אותו לצאת עם השתן.	עריכה | תבנית | שיחה
15	אלכסנדר פלמינג, מקבל את פרס נובל מידי מלך שוודיה, 1945 המעבדה של הרופא והמדען הסקוטי אלכסנדר פלמינג הייתה תמיד מבולגנת. יום אחד, לאחר שחזר מחופשה ארוכה, מצא פלמינג זיהום פטרייתי בכמה צלחות פטרי שבהן גידל חיידקי סטפילוקוקוס. הוא התבונן במיקרוסקופ והבחין שחיידקים לא גדלים סביב העובש. לאחר מחקר אינטנסיבי, גילה פלמינג ב-1928 כי החומר הפעיל בפטריות אלה, הפניצילין, הורג חיידקים. הפניצילין הפך מאז למרכיב מרכזי בחלק גדול מהתרופות האנטיביוטיות. גילוי הפניצלין נחשב לאחת התגליות החשובות ברפואה בכל הזמנים ופלמינג זכה עליו בפרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה לשנת 1945 ולתואר האצולה סר.	עריכה | תבנית | שיחה
16	תצלום בקבוק הרואין אשר שווק על ידי חברת "באייר" הסם הרואין סונתז לראשונה ב-1874 על ידי הכימאי הבריטי סי.אר.איי רייט, שעבד בבית חולים בלונדון. היינריך דרסלר, אשר עבד בחברת התרופות הגרמנית "באייר" ועמד בראש הצוות שפיתח את האספירין, הבחין שהחומר החדש פעיל יותר ממורפין. חברת באייר רשמה את הסימן הרשום "הרואין" (במשמעות של "טיפול הרואי", מהמילה הגרמנית Heroisch). בין השנים 1898 ו-1910, לפני שכל השפעות הסם התגלו, החלה החברה לשווקו כתחליף לא-ממכר למורפין וכתרופת שיעול לילדים.	עריכה | תבנית | שיחה
17	בקבוק מיץ אשכוליות מיץ אשכוליות הוא לכאורה משקה תמים. אלא שהוא עשוי להיות חומר מסוכן, כאשר הוא מעורבב עם תרופות מסוימות, שלא מעט אנשים לוקחים כדרך קבע. הסיבה לכך היא שמרכיבים מסוימים הנמצאים במיץ האשכוליות, כמו פלבונואידים, גורמים לעיכוב בפעילותיו של אחד האנזימים, האחראי לפירוק התרופות בגוף. אנזים זה ממוקם בדפנות של המעי הדק, ותפקידו לפרק תרופות לפני שהן נספגות בזרם הדם. כאשר מעוכב האנזים, ישנה עלייה משמעותית ברמת התרופות בדם, וכתוצאה מכך עשויה להיגרם הרעלה במנת יתר.	עריכה | תבנית | שיחה
18	סלט פירות כאשר בני אדם אינם אוכלים כלל פירות וירקות למשך תקופה ארוכה, הם לא מקבלים ויטמין סי במזונם, וכתוצאה מזה חולים במחלת הצפדינה. אולם כל מי שגידל כלב או חתול יודע, שתפריטן של חיות אלו מצומצם מתפריטו של האדם, הן אינן אוכלות כלל פירות וירקות, ולמרות זאת, בריאותן תקינה. זאת משום, שכמרבית החולייתנים, לכלבים ולחתולים יש בכבד חלבון בשם GULO, שמייצר ויטמין סי. יתרה מזאת, בחומר התורשתי של האדם יש אזור, שרצף הקודונים בו דומה מאוד לרצף הקודונים, שבגן, המקודד לGULO. אולם בגנום האדם, אזור זה אינו מקודד לשום דבר, דהיינו, הוא פסאודוגן. לכן אנו חייבים לאכול פירות וירקות.	עריכה | תבנית | שיחה
19	שוקולד תאוברומין הוא אלקלואיד מריר שנמצא בצמח הקקאו, ובצמחים אחרים דוגמת ז'רבה מאטה, צמח התה, גוארנה, אגוז קולה וקפה, ובדומה לקפאין יש לו השפעה ממריצה על גוף האדם. החומר שנמצא בכמות גדולה יחסית בשוקולד מתפרק בכבד, אולם קצב הפירוק שלו בגופם של בעלי חיים מסוימים, כגון חתולים, כלבים וסוסים, הוא איטי. הצטברות החומר בגופם מסוכנת עד כדי כך שחפיסה אחת של שוקולד מריר עלולה להרוג כלב לוויה זעיר דוגמת צ'יוואווה או גור חתולים.	עריכה | תבנית | שיחה
20	אייל מושק סיבירי אצל זכרים בוגרים של איילי מושק נמצאת בלוטת ריח מיוחדת. מבלוטה זו מופרש חומר ריחני. הוא שימש מאז ימי קדם לייצור בשמים, אולם לשם כך היה צורך לצוד את בעלי החיים ולהרוג אותם. מחירו של קילוגרם מושק טבעי מגיע לעשרות אלפי דולרים, משום שמכל זכר ניתן להפיק רק 25 גרם מהחומר החום והשמנוני. כיום, ניתן לסנתז את המושקון, המרכיב העיקרי במושק. הדבר מוזיל באופן ניכר את מחיר בשמי המושק ומאפשר להגן על חיות הבר שמצב השימור שלהן הוגדר כפגיע על ידי איגוד השימור העולמי.	עריכה | תבנית | שיחה
21	פרס מקור הצבע האדום השכיח בנוצות הרגליים והחזה של עוף הפרס הוא בסלעים עשירים בתחמוצת ברזל בהם הוא מתחכך. מקור נוסף הוא מנהג העופות לשטוף עצמם במים המכילים מינרל זה. במינרל יש תרכובות אורגניות אשר גורמות לשינוי הפיגמנטים.	עריכה | תבנית | שיחה
22	עטלף רדיקלים חופשיים אינם תנועה פוליטית מהפכנית, אלא מולקולות ריאקטיביות מאוד, הנוצרות, בין השאר, כתוצרי לוואי של תהליך הנשימה (בעיקר תרכובות חמצן). הן משחקות תפקיד חשוב בגוף, אך כנראה גורמות גם לבלאי של הגוף ולתהליך ההזדקנות. העטלפים שהצליחו ליצור הגנה טובה ממולקולות אלו מאריכים ימים, וחיים עד גיל 30, פי 15 מעכברים ומחדפים. חוקרים מנסים כיום להמציא חומרים נוגדי חמצון שיאריכו את חייו של האדם.	עריכה | תבנית | שיחה
23	ראשני הסלמנדרה המצויה המושרצים בבריכות עונתיות, חייבים לסיים את התפתחותם ולבצע מטמורפוזה בטרם הבריכה תתייבש, אחרת ימותו. כדי להתמודד עם חוסר הוודאות לגבי מועד התייבשות הבריכה, הם ניחנו בגמישות התפתחותית רבה המאפשרת להם לקלוט מידע אודות מצבה של הבריכה ולעדכן את קצב התפתחותם בהתאם. לדוגמה, כאשר ראשנים מתייבשים למוות בבריכה שאיבדה את מימיה, ולאחר מכן אותה בריכה מוצפת בשנית במי גשמים, הראשנים הבאים שיושרצו לתוכה מסוגלים לחוש בנוכחותם של קודמיהם לאחר ששרידיהם התפרקו לחלוטין במים. חישה זאת מתאפשרת כנראה באמצעות שינוי בהרכב הכימי של רקמות הראשנים המיובשים, והשתחררות חומרים אלה למים. "ריח מוות" זה גורם לראשנים החשים בו להאיץ את קצב התפתחותם כדי להימנע מגורל דומה בבית גידול שכפי הנראה אינו מסוגל לקיימם לאורך זמן.	עריכה | תבנית | שיחה
24	גורי פילים אסייתיים הפרה והפיל, ניזונים שניהם מצמחים. בניגוד לפרה, שמעלה גירה, מעכלת את מזונה היטב ויכולה גם לעכל תאית, לפיל יש מערכת עיכול הרבה פחות יעילה. לכן צואתו של הפיל עשירה בסיבים תזונתיים, והיא משמשת כחומר גלם טוב לנייר ממוחזר, בסרי לנקה ובסומטרה.	עריכה | תבנית | שיחה
25	ערפד מצוי ברוק של הערפד המצוי, מין של עטלף שניזון מדם, קיים אנזים המאפשר לו לפרק קרישי דם. אנזים זה שומר על זרימת דם בגוף הקורבן, ובכך עוזר לערפד למצוץ את הדם. בנוסף, יש לאנזים משמעות רפואית, שכן ייתכן ויסייע בעתיד לפירוק קרישי דם במוח, אשר עלולים לגרום לשבץ מוחי. לא במקרה, שמו של האנזים הוא דראקולין.	עריכה | תבנית | שיחה
26	בקבקוק קוקה-קולה המשקה הפופולרי קוקה-קולה מכיל עלי צמח הקוקה, ממנו מפיקים את הסם קוקאין. עד שנת 1903 הכיל המשקה גם קוקאין, אך כיום הקוקאין ממוצה מהעלים לפני הוספתם למשקה.	עריכה | תבנית | שיחה
27	אגוזי ברזיל עץ האגוז הברזילאי הוא אחד העצים הגדולים ביער האמזונאס. מינון הקרינה הרדיואקטיבית הנפלטת מזרעיו, המכונים "אגוזי ברזיל", גבוהה פי אלף לערך ממינון הקרינה הנפלטת ממזונות אחרים, אך אינה מסוכנת או משמעותית ביחס לקרינה לה אנו נחשפים מהשמים ומהארץ. הזרעים מהווים מקור תזונתי טוב למגנזיום, לוויטמין B1 ובעיקר לסלניום.	עריכה | תבנית | שיחה
28	יישון בשר יישון בשר הוא תהליך של ריקבון מבוקר בטמפרטורה נמוכה. לאחר השחיטה, באין אספקת חמצן ומזון לתאים, מבצעים סיבי השריר את תנועתם האחרונה: כיווץ שאין ממנו דרך חזרה. כדי לקבל בשר רך אין ברירה אלא לחכות שהחלבונים (אקטין ומיוזין) יתפרקו על ידי אנזימים. תוצר הפירוק הוא השריר הרפוי או האומצה הרכה, והפירוק הוא שמקנה לבשר בקר את הארומה האופיינית.	עריכה | תבנית | שיחה
29	הגוף החי מפיק אנרגיה ממזון על ידי חמצון של גלוקוז שהוא תוצר פרוק של אבות המזון. רוב סוגי המזונות תורמים אנרגיה לגוף האדם אך יש מאכלים שבאכילתם נצרכת אנרגיה יותר מערכם הקלורי, בשל תהליך העיכול המורכב שלהם. שורש סלרי הוא אחד מהמאכלים שלגביהם מקובל לחשוב שבאכילתם, המאזן האנרגטי שלילי, אולם דווקא בסלרי הדבר לא נכון. שורש הסלרי הוא אמנם בעל ערך קלורי מועט מאוד, כך שכמות הקלוריות המתווספת לגוף בעת אכילתו עומדת על 14 קלוריות בלבד למאה גרם סלרי, אך בכל זאת, כמות זו מתווספת לגוף למרות המאמץ הנדרש לעיכול הירק.	עריכה | תבנית | שיחה
30	-	הוספה
31	פרח הווניל החקלאות מעסיקה כ-80% מתושבי מדגסקר, ואחד מענפי הייצור המרכזיים שם הוא גידול הווניל. מדגסקר מגדלת כ-70% מתפוקת הווניל בעולם. כלכלת האי מדגסקר חוותה משבר כלכלי חריף בשנת 1985, משום שחברת קוקה-קולה העולמית ניסתה לשנות את טעם משקה הקוקה-קולה, ובין השאר, להחליף בו את תמצית הווניל הטבעית לחומר סינתטי בטעם דומה. המשבר חלף כשנכשל שיווקו של המשקה החדש, והתאגיד חזר למכור קוקה-קולה קלאסית.	עריכה | תבנית | שיחה
32	חלב יכול לשכך את תחושת הבעירה בפה, בעקבות אכילת מאכלים חריפים הקפסאיצין הוא מרכיב אורגני שומני, הקיים במגוון מזונות, וגורם לתחושת חריפות בעת טעימתם. כאשר הקפסאיצין נספג דרך קרומי הרקמות הריריות בפה ובגרון, הוא גורם שתאי העצב ברקמות אלו, יהיו חדירים לכמויות גדולות של קטיוני נתרן ואשלגן, מה שיגרום לאותות עצביים הזהים לאותות המועברים בעת גירוי התאים על ידי חום או כווייה. כיוון שהקפסאיצין הוא שומני ודוחה מים, שתיית מים או משקאות הידרופיליים מבוססי מים (כגון, מיצי פירות ומשקאות קלים) לא יעילה בשיכוך תחושת החריפות הזו. עדיף לשתות חלב. חלבוני הקזאין שבחלב ואף שומני החלב הם ליפופיליים, והם ממוססים את הקפסאיצין.	עריכה | תבנית | שיחה
33	בנוסף להיותו תוסף מזון חיוני לחיינו, ויטמין C נמצא בשימוש רחב כחומר משמר. ויטמין C הוא מסיס במים, ובזמן בישול רוב הירקות הוא מחלחל למי הבישול. הוויטמין אינו נהרס בהכרח, הוא עדיין קיים במי הבישול, לכן חשוב לשמרם בתבשיל. הטמפרטורה ומשך הבישול חשובים – זמן מוגזם בטמפרטורה גבוהה יכול לגרום להרס ויטמין C.	עריכה | תבנית | שיחה
34	זרעי הקיקיון המצוי שמקליפתם מפיקים ריצין ריצין הוא חלבון רעיל המופק מקליפתם של זרעי צמח הקיקיון המצוי. רעילותו של ריצין, שמונע את ייצורם של חלבונים בריבוזומים של תאים איקריוטיים, גבוהה פי 6,000 מזו של ציאניד, והוא נחשב לאחד הרעלים החזקים בעולם. הק.ג.ב. השתמש בריצין לצורך לוחמה ביולוגית בתקופת המלחמה הקרה. בשנת 1978 הוא צייד את סוכני המשטרה החשאית הבולגרית שהגיעו ללונדון על מנת להתנקש בחייו של מתנגד המשטר גאורגי מרקוב בנשק מתוחכם. מרקוב המתין בתחנת אוטובוס ליד גשר ווטרלו. הסוכן הבולגרי התקרב אליו למרחק נגיעה וירה קליע זעיר שהכיל ריצין לתוך רגלו של מרקוב מתוך מטרייה שהותאמה לכך. בגופו של מרקוב, שמת תוך שלושה ימים, התגלה קליע פלטינה באורך 1.52 מילימטר ועקבות של רעל הריצין.	עריכה | תבנית | שיחה
35	מחזור החנקן חיוני לקיומם של כל היצורים החיים על פני כדור הארץ חיידקים רבים נמנים עם מחוללי המחלות הקשות והקטלניות ביותר, כגון כולרה, גחלת ודבר. יחד עם זאת, בעולם ללא חיידקים לא יהיו מלפפונים חמוצים, כרוב כבוש ויוגורט המיוצרים על ידי חיידקים לקטיים בתהליך תסיסה. כמו כן, פעולת מערכת העיכול, המאוכלסת בחיידקי מעיים כגון אי קולי, תיפגע. אולם בעיה חמורה עוד יותר היא פגיעה במחזור החנקן. חיידקי קרקע מסוימים הם היצורים היחידים שמסוגלים לקשור חנקן אטמוספירי למימן, ובכך להפוך אותו לזמין עבור שאר היצורים החיים. חנקן קשור דרוש לסינתזה של כל חומצות האמינו המהוות את אבני הבניין של החלבונים.	עריכה | תבנית | שיחה
36	סרטני פרסת סוס מגיעים לחוף לצורך רבייה דמם של כל מיני החולייתנים ושל רוב מיני חסרי החוליות הוא אדום. מקובל בטעות לחשוב כי צבע זה מקורו בצבעם של אטומי הברזל הנושאים את החמצן, משום שתחמוצת הברזל המוכרת לנו, החלודה, היא אדומה. למען האמת, מקורו של הצבע האדום הוא בצבעו של ההמוגלובין שבו משובצים אטומי הברזל, ולא בצבע הברזל. מה עוד, שדווקא דם עני בחמצן הוא בעל צבע אדום כהה ואילו דם עשיר בחמצן הוא בעל צבע אדום בהיר. נשאי החמצן בחלק ממיני חסרי החוליות הם אטומי נחושת המשובצים בהמוסיאנין , במקום אטומי ברזל המשובצים בהמוגלובין. צבעה של הנחושת המחומצנת מקנה לדמם של חסרי החוליות הללו צבע כחול או ירוק: סרטן פרסת הסוס, למשל, מפורסם בצבע הכחול של דמו. צבעה של תחמוצת הנחושת מוכר לנו, למשל, מן הפטינה שכיסתה את ציפוי הנחושת של פסל החירות, והקנתה לו את צבעו הירקרק.	עריכה | תבנית | שיחה
37	ג'ון דלטון על שמו של ג'ון דלטון, כימאי ופיזיקאי יליד אנגליה, קרואות הן יחידת המידה דלטון המשמשת למדידת משקלן של מולקולות והן תופעת הדלטוניזם – עיוורון צבעים.	עריכה | תבנית | שיחה
38	פריץ האבר הגז הרעיל ציקלון בה ששימש את הנאצים לרצח יהודים בזמן השואה, פותח בשנות ה-20 בידי הכימאי היהודי-גרמני פריץ האבר, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1918 על "הסינתזה של האמוניה". ב-1933, עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, נמלט האבר מגרמניה ללונדון, שם הציע לו חיים ויצמן, לימים נשיא מדינת ישראל, עבודה במכון זיו ברחובות. לבסוף נפטר האבר מהתקף לב בבזל, בדרכו לארץ ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
39	ג'סו אקרילי ג'סו הוא צבע בסיס המשמש לאמנות, המבוסס על סידן פחמתי. קיימות מספר נוסחאות לייצור ג'סו: הוותיקה יותר נמצאת בשימוש מספר מאות שנים ומורכבת מסידן פחמתי ודבק חיות, העשוי מעורות ארנבות; הנפוצה ביותר החל מהמאה ה-20 היא ג'סו אקרילי, בו הוחלף דבק הארנבות בשרף אקרילי כלשהו (על פי רוב לטקס) עם תוספת צבען (לרוב לבן טיטניום). שתי הנוסחאות יוצרות צבע, שבמשיחה על משטח מתייבש במהירות לגוון לבן חזק. עם זאת, קיימות גרסאות של ג'סו בכל גוון נדרש, על ידי החלפת הצבען המוסף. ג'סו הוא תעתיק מהמילה האנגלית Gesso, שהושאלה מאיטלקית, בה משמעותה "גיר לוח". משמעות זו דומה למילה היוונית Gypsum, שבאה לתאר חומר דומה מאוד, המורכב מדבק חיות וגבס במקום סידן פחמתי. כיום באיטלקית המונח משמש גם לתיאור המחצב גבס. האקדמיה ללשון העברית טרם העניקה שם עברי לג'סו, ולפיכך משתמשים בתעתיק המילולי בעברית.	עריכה | תבנית | שיחה
40	הירח אף על פי שנהוג לחשוב, שאין חמצן בירח, בירח יש כמות גדולה של חמצן, אך הוא לא במצב צבירה גזי. האפר הירחי עשיר בחמצן ועל פי הנתונים שהתקבלו מתוכנית אפולו, האפר הירחי מורכב מ-43 אחוז חמצן! דבר זה עשוי להקל על התיישבות עתידית בירח.	עריכה | תבנית | שיחה
41	מטר מטאורים המטאורים, אותם "כוכבים נופלים" שנראים בשמי הלילה, מסמנים את מסלול תנועתם של סלעים וגרגירי אבק החודרים לאטמוספירה. מקור האור של אותם גופים, המטאורואידים, בפלזמה שנוצרת סביבם עקב החום הרב שיוצר החיכוך עם האוויר. מדי שנה, נאספים ונחקרים מטאוריטים גדולים בודדים, שלא הספיקו להתאדות באטמוספירה והגיעו לקרקע. זאת בעוד רוב החומר אשר מגיע מהחלל לפני כדור הארץ, כ-20,000 טון בשנה, מקורו דווקא במטאוריטים הזעירים, שקוטרם אינו עולה על מאית המילימטר. אלו, כמעט שלא מתחממים בגלל שטח הפנים הקטן שלהם.	עריכה | תבנית | שיחה
42	טרמוליט טרמוליט הוא מינרל בצבע לבן, אחד מסוגי האזבסט ששימש בעבר כחומר מבודד, עד שנתגלה כי שאיפת הסיבים מהם הוא מורכב גורמת למחלות שונות כדוגמת סרטן הריאה. את השם למינרל קבע בשנת 1789 הרוקח השווייצרי יוהאן הפּפְנר, על שם המקום בו ידע כי נתגלה לראשונה, עמק טרמולה (Val Tremola) שנמצא דרומית למעבר סנקט גוטהרד בקנטון טיצ'ינו שבשווייץ. אולם מחקרים מודרניים גילו שבעמק טרמולה אין ולא היה אי פעם טרמוליט. הסתבר שהפּפְנר לא מצא בעצמו את המינרל אלא רכש אותו מסוחר שסיפר לו כי מקור המינרל בעמק זה. ניתוח כימי של דגימות של טרמוליט מתקופתו של הפּפְנר המצויות במוזיאונים לטבע בלוזאן ובז'נבה גילו שמקורם האמיתי הוא באזור קמפוֹלוּנגוֹ (Campolungo) הנמצא דרומית לעמק טרמולה.	עריכה | תבנית | שיחה
43	זירקון זירקוניה זירקון הוא מינרל המשמש כאבן חן, ומשמש גם מדד לגילם של סלעים באמצעות חישוב דעיכת אורניום לעופרת. בשל הדמיון השמי, קיימת נטייה להתבלבל בינו לבין זירקוניה (cubic zirconia), שהיא גביש מלאכותי – כלומר, מעשה ידי אדם – המשמש כתחליף ליהלום בתעשיית התכשיטים.	עריכה | תבנית | שיחה
44	תרשים סכמטי של השכבות במכרה באוקלו. 1) אזור של כורים גרעיניים. 2) אבן חול. 3) שכבת מחצבי אורניום. 4) גרניט. בעבר, פעל באוקלו שבגבון, באזור של מרבצי אורניום, כור גרעיני טבעי. מי תהום מקומיים שימשו להאטת הנייטרונים המהירים שנפלטו מגרעיני האורניום בהתפרקות רדיואקטיבית וגרמו לתגובת שרשרת גרעינית. מאז דעך ריכוז האיזוטופ הבקיע אורניום-235, וכורים גרעיניים טבעיים שכאלה פסקו לפעול. כיום, נוהגים להעשיר אורניום על מנת ליצור מסה קריטית בכור גרעיני מלאכותי.	עריכה | תבנית | שיחה
45	איקוסיטטרהדרון לכמה מסוגי המינרלים יש מבני גביש מורכבים מאוד. כך למשל למינרלים לוסיט, אנלציט ולכמה מסוגי הגארנט יש מבנה בצורת פאון בעל 24 פאות זהות, שצורתן דלתון הקרוי איקוסיטטרהדרון. למינרל קלציט, המרכיב העיקרי בסלעי הגיר ו"האבן" אותה אנו פוגשים בתחתית הקומקום והסותמת את צינורות המים החמים, יש מבנה פשוט של מעוינון, אבל הוא מצוי בטבע גם כסקלנוהדרון, פאון בעל 12 פאות.	עריכה | תבנית | שיחה
46	גבישי פיריט פיריט הוא מינרל גפרתי. הברק המתכתי שלו וצבעו דמוי הפליז הקנו לו את הכינוי "זהב השוטים", מאחר שמחפשי זהב רבים טעו וחשבו אותו לזהב. למרבה האירוניה, לעיתים אכן ניתן למצוא בו כמויות קטנות של זהב, ופיריטים מסוימים אף נחשבים כעפרה משובחת להפקתו.	עריכה | תבנית | שיחה
47	דיוריט אבן רוזטה העשויה גרנדיוריט דיוריט הוא סלע יסוד פלוטוני אפור כהה, קשה וגס גביש. תוספת של מינרלים להרכבו הבסיסי יוצרת סלעים מגוונים ושונים. אבן רוזטה אשר שימשה כמפתח לפיענוח הכתב ההירוגליפי נחשבה במשך שנים רבות לגרניט או בזלת, אך למעשה היא סלע מסוג גרנדיוריט, דיוריט עשיר בקוורץ. סוג אחר של דיוריט, הנקרא "נפולאוניט" או "קורסיט" (על שום הימצאותו בקורסיקה), מכיל מבנים כדוריים או אליפטיים. אם הכדורים בו צמחו זה לצד זה, כאשר הוא נחתך ומלוטש עשויה להתקבל דוגמה בצורת הספרה 8.	עריכה | תבנית | שיחה
48	הקניון הגדול של ילוסטון הוא הקניון של נהר ילוסטון הנמצא בפארק הלאומי ילוסטון בארצות הברית. (אין לבלבל את הקניון הזה עם הגרנד קניון הנמצא במדינת אריזונה.) המאפיינים הגאולוגיים של הקניון אינם ברורים לחלוטין, אך מוסכם כי הקניון הוא אתר בליה. הקניון שמתחת למפלי ילוסטון התחתונים היה בעבר האתר של אגן גייזר שנוצר מזרמי לבה ריוליטיים, העתקים נרחבים, והחום שהצטבר מתחת לפני הקרקע. הצבע של הקניון הוא תוצאה של שינוי הידרו-תרמי. הריוליט שבקניון מכיל מגוון תרכובות ברזל. כאשר אגן הגייזר היה פעיל, ה"בישול" של הסלע גרם לשינוי כימי בתרכובות הללו, כיוון שהחשיפה ליסודות הללו גרמה לשינוי צבע בסלעים שהתחמצנו. צבע הקניון מרמז על נוכחות או על מחסור במים בתרכובות הברזל הייחודיות. רוב האזורים הצהובים בקניון הם תוצאה של עירוב ברזל (ולא גופרית) בסלע, כך שהקניון בעצם מחליד.	עריכה | תבנית | שיחה
49	-	הוספה
50	דאגרוטיפ של שדרות דו-טמפל, התצלום הראשון בהיסטוריה בו מופיעה דמות אנוש, 1838 האדם הראשון בהיסטוריה שצולם היה אלמוני שצחצחו את נעליו מול חלונו של לואי ז'אק מנדה דאגר, ממציא הדאגרוטיפ, בעת שזה צילם את הרחוב ב-1838. התצלום נחשף למשך מספר דקות, ולמעט אותו עובר אורח, כל עצם שזז בעת החשיפה לא הותיר את רישומו על לוח הצילום ונעלם. חשיפה בת מספר דקות הייתה קצרה מאוד יחסית לזמן שנדרש לניספור נייפס לשם יצירת התצלום הראשון בהיסטוריה, כתריסר שנים לפני כן, חשיפה של שמונה שעות לערך. קיצור זמן החשיפה התאפשר הודות לגילוי "הדמות הסמויה" על ידי דאגר ב-1835, דמות בלתי נראית שמוטבעת על לוח הצילום לאחר חשיפה קצרה לאור, אותה ניתן לפתח בעזרת עיבוי אדי כספית.	עריכה | תבנית | שיחה
51	אנטואן הרקול רומואל פלוראנס לאחר ההכרזה על המצאת הצילום ב-7 בינואר 1839, כעשרים וארבעה אנשים טענו שהרעיון עלה במוחם בשנים שקדמו לפרסום, או שהמציאו תהליך צילום עצמאי מיד לאחר ההכרזה. אחד מהם, אנטואן הרקול רומואל פלוראנס (1804‏-1879) אמן וקרטוגרף צרפתי שחי ועבד בברזיל, ערך בשנות השלושים של המאה ה-19 ניסויים בעזרת קמרה אובסקורה עם תרכובות כסף-כלורידי שמתכהות באור, שאת פעולתם הצליח לעצור בעזרת תמיסת אמוניה. באחת ממחברותיו, משנת 1832, אף כינה פלורנס את הטכניקה שפיתח Photographie, רישום-אור, שנים לפני ששם זה הפך לכינוי המקובל של התהליך. כששיטת הצילום של לואי ז'אק מנדה דאגר פורסמה ב-1839, הבין פלורנס ששיטתו מוצלחת פחות והצהיר כי: "לא אריב עם איש על המצאתו...משום ששני אנשים יכולים לחשוב על אותו רעיון"	עריכה | תבנית | שיחה
52	ניסוי טיפת הזפת, מאי 2007 אחד העקרונות בעיצובניסוי מדעי הוא קבלה מהירה של התוצאות. אולם, לכל כלל יש יוצא מן הכלל. בשנת 1927 באוניברסיטת קווינסלנד, התחיל פרופ' תומאס פרנקל ניסוי, שנודע בשם ניסוי טיפת הזפת. לפי ספר השיאים של גינס, זה ניסוי המעבדה הפעיל הוותיק בעולם (פעיל עדיין ביום כתיבת שורות אלו). פרנקל ניסה להוכיח, שחלק מסוגי הזפת, כגון ביטומן, נראים במבט שטחי מוצקים לחלוטין. אך למעשה, בטמפרטורת החדר, הם נוזלים, הזורמים באיטיות רבה. פרנקל הניח דיגמת זפת בתוך משפך אטום, והניח לה להתקבע במשך שלוש שנים. ב-1930 שבר פרנקל את האטם בתחתית המשפך, והזפת החלה לזרום. במשך למעלה משמונים שנה, עד ליום כתיבת קטע זה, נפלו כבר שמונה טיפות זפת מן המשפך; בממוצע נוטפת טיפה אחת כל תשע שנים, כשהפעם האחרונה הייתה ב-28 בנובמבר 2000. עורכי ניסוי זה חישבו ומצאו כי צמיגות הזפת גדולה פי 100 מיליארד מצמיגות המים.	עריכה | תבנית | שיחה
53	מדחום המציג את הטמפרטורה במעלות צלזיוס. המדחום מורה על C°‏29 סולם צלזיוס המקורי היה למעשה הפוך מזה המוכר לנו כיום. אנדרס צלזיוס, ממציא סולם צלזיוס, קבע את נקודת ה-0 בסקלה כנקודת הרתיחה של מים בלחץ ממוצע של גובה פני הים, ואת נקודת ה-100 בסקלה כנקודת הקיפאון של אלו. את הסולם ההפוך, המוכר לנו, קבע למעשה הבוטנאי קארולוס ליניאוס, שהיה האדם הראשון שהזמין ייצור של מד חום צלזיוס, אך עם סולם הפוך. כיום, מכויל סולם צלזיוס קצת אחרת, באמצעות מדדים משוכללים יותר שהוצעו במהלך המאה העשרים, וידוע כי הערכים 100 ו-0 מציינים בו רק בקירוב את טמפרטורת הרתיחה ונקודת הקיפאון של מים מזוקקים.	עריכה | תבנית | שיחה
54	הכובען המטורף בעבר נחשפו כובענים למנה גדושה של אדי כספית, כשבחשו בדוודים שבהם התבשל לֶבֶד ספוג כספית. הפרעות נפשיות, שנגרמו מקישור כספית לתאי העצב במוח, נחשבו בשל כך למאפיין נפוץ של בעלי אוּמנות זו. דוגמה לכך נמצאת בסיפור "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" בדמות הכובען המטורף. יש הטוענים שגם אייזק ניוטון לקה בהתקפי פסיכוזה כתוצאה משאיפת כספית בעת שישן במעבדתו בעת שערך ניסויים במתכות שונות.	עריכה | תבנית | שיחה
55	תמיסה של מלח ודו-מימן חד-חמצני. החומר קשה לזיהוי בשל היותו נטול טעם ונטול ריח התרכובת הכימית דו-מימן חד-חמצני, המכונה גם חומצה הידרוקסילית, היא נוזל חסר צבע, חסר טעם ונטול ריח. התרכובת מהווה מרכיב חשוב בגשם חומצי, תורמת לאפקט החממה, גורמת לארוזיה בטבע, ולקורוזיה וחלודה במתכות. בליעתו של החומר עלולה לגרום לחוסר איזון במאזן האלקטרוליטי של הגוף ולהטלת שתן מרובה. למרות זאת יצרני משקאות קלים מחדירים חומר זה למוצריהם, מפעלי תעשייה ממשיכים להשתמש בו, וכמויות עצומות ממנו נשפכות מדי יום לים ולנהרות ומחלחלות למי התהום.	עריכה | תבנית | שיחה
56	קרח בניגוד למרבית החומרים, כאשר מים הופכים למוצק, כלומר לקרח, הנפח שלהם איננו גדל, אלא קטן. תופעה זו מכונה בשם האנומליה של המים. גם גליום, ביסמוט, חומצה אצטית, צורן ואנטימון מתרחבים עם קיפאונם.	עריכה | תבנית | שיחה
57	שלט בכניסה למכרות איטרבי המציין אותם כ"ציון דרך היסטורי" איטרבי הוא כפר קטן בשוודיה שעל שמו קרויים לא פחות מארבעה יסודות כימיים: איטריום, איטרביום, טרביום וארביום. הכפר חב את פרסומו למכרות שנמצאים בקרבת מקום, שם נמצאו מינרלים נדירים אשר הביאו לגילויים של יסודות נדירים רבים. ארבעה יסודות נוספים קיבלו את שמם בזיקה להימצאותם במכרות איטרבי: גדוליניום, הקרוי על שם המינרל גדוליניט שהתגלה במכרות; הולמיום, על שם השם הלטיני של מחוז סטוקהולם, המחוז בו נמצאים המכרות; סקנדיום, על שם סקנדינביה; ותוליום, על שם "תולה", שמם הלטיני של המדינות הנורדיות.	עריכה | תבנית | שיחה
58	אגן ההטבלה בקתדרלת מגדבורג בנויה מפורפיר שמקורו מג'באל אבו דוקן בסמוך להורגאדה שבמצרים חלק מקיסרי האימפריה הביזנטית היו מכונים בתואר "נולד לארגמן" (πορφυρογέννητος – פורפיריגניטוס). מקור הכינוי בסלע בגוון חום-ארגמן שהרומאים העריכו מאוד כאבן לבנייה וכינו אותה בשם פורפיר (בלטינית - ארגמן, מילה שמקורה ביוונית). את הסלע נהגו לחצוב במקום אחד בלבד, "מונס פורפיריטיס" (Mons Porphyritis – הר הפורפיר), כיום ג'באל אבו דוקן, במדבר המזרחי של מצרים. בסלע נעשה שימוש בבניית מונומנטים ומפעלי בנייה גדולים. כך למשל מצופים קירות הפנתאון ברומא בלוחות פורפיר. את התואר "נולדו לארגמן" העניקו היסטוריונים ביזנטיים לקיסרים שנולדו במשפחה הקיסרית, על מנת להבדיל בינם לבין קיסרים שעלו לשלטון באמצעות הפיכה. המקור לתואר הוא במנהג של נשות הקיסרים ללדת בחדר בארמון שקירותיו צופו בלוחות פורפיר.	עריכה | תבנית | שיחה
59	להבה של גז בישול במבער ביתי אתאנתיול הוא תרכובת הנמצאת באופן טבעי בגוף בעלי חיים ומשתחררת בכמויות גדולות לאחר המוות. האף האנושי רגיש במיוחד לתרכובת ומסוגל להריח חלק אחד מתוך חמישים מליון מולקולות אוויר. בתעשיית הגז היטיבו לנצל עובדה זו והם מוסיפים אתאנתיול לגז ביתי חסר הריח כדי שבני אדם יוכלו לזהותו בקלות, אך לא רק בני אדם רגישים לריח. אוכלי נבלות רבים מזהים את הריח כריח המוות ולהקות נשרים של קתרטס תרנגולי נוהגות להתאסף מעל דליפות של צינורות גז וכך מאפשרים זיהוי מהיר של הדליפה.	עריכה | תבנית | שיחה
60	לא ממסוגר שתי הבולטות בהמצאותיו של המהנדס והממציא תומאס מידג'לי התגלו כהרות-אסון. בשנות העשרים גילה מידג'לי שהוספת עופרת לדלק משפרת את ביצועי המנוע, והתעשייה אימצה פיתוח זה במהירות. כתוצאה מכך חלה עלייה רבה בזיהום הסביבה בעופרת, ואף מידג'לי עצמו, שהכחיש שיש בהמצאתו נזק בריאותי, לקה בהרעלת עופרת. ההמצאה החשובה הבאה בה היה שותף מרכזי הייתה גז הפריאון ששימש לקירור, והחליף חומרים מסוכנים יותר. שנים לאחר מותו של מידג'לי התגלה שגז זה הוא אחד הגורמים העיקריים להידלדלות שכבת האוזון והוא נאסר לשימוש. מותו של מידג'לי נגרם כתוצאה מאחת מהמצאותיו המאוחרות - הוא נחנק למוות במתקן חבלים וגלגלות שפיתח כדי לסייע לו בתנועה, לאחר שלקה בשיתוק חלקי ממחלת הפוליו.	עריכה | תבנית | שיחה
61	"האלכימאי", ציור מאת ג'וזף רייט, משנת 1771 האלכימיה הייתה ענף מדעי של חקר החומרים בטבע, שהתפתח החל משלהי העת העתיקה (המאה ה-5) ולאורך ימי הביניים. האלכימאים הניחו שבחומרים השונים כמוסים כוחות נסתרים, לרבות כוחות מאגיים, ושמו להם למטרה לגלות כוחות אלו. האלכימיה שאפה להשיג שתי מטרות עיקריות: מציאת דרך להפוך מתכות פשוטות וזולות למתכות אצילות ויקרות כמו זהב וכסף, ומציאת תרופה אוניברסלית, שתרפא כל מחלה ותאפשר חיי נצח. רבים מהחוקרים בתחום האמינו בקיומה של אבן החכמים, חומר מופלא שיכול לסייע להשגת מטרות אלו. החקר והלימוד האלכימיים נעשו באופן שיטתי, והתשתית המדעית שהונחה בחקר האלכימי שימשה את הבסיס להתפתחותה של הכימיה המודרנית.	עריכה | תבנית | שיחה
62	-	הוספה
63	מוזיאון גוגנהיים בילבאו מבנה מוזיאון גוגנהיים בילבאו, בעיר בילבאו שבחבל הבסקים בספרד, תוכנן על ידי פרנק גרי. צורתו המיוחדת התאפשרה בעיקר בזכות ציפוי הטיטניום, הנותן לו את מראהו הייחודי. בנייתו היעילה של המוזיאון לא הייתה יוצאת לפועל לולא צניחת מחירי הטיטניום – מחצב יקר במיוחד בדרך כלל – בעקבות הפרטת משאביה של ברית המועצות בשנות ה-90 של המאה ה-20.	עריכה | תבנית | שיחה
64	דיאגרמת רגישות למדוכים השונים במערכת הראייה האופסין הוא חלבון שמגיב לאור. הוא מכיל קבוצת רטינל, שהיא מולקולה ממשפחת הקרטינואידים. היא נוצרת מחמצון ויטמין A. היא בעלת מערכת מצומדת של קשרים כפולים, הגורמת לבליעת אור. תחום אורכי הגל הנבלעים תלוי בסביבה הכימית, הנוצרת בפנים החלבון. מדענים מכירים מעל אלף סוגי אופסינים. אחדים מהם מצויים ברשתית עין האדם. שלושה מתוכם מעורבים בראיית צבעים: פוטופסין לגלי אור ארוכים, ששיא רגישותו לאור אדום, פוטופסין לגלי אור בינוניים, ששיא רגישותו לאור ירוק ופוטופסין לגלי אור קצרים, ששיא רגישותו לאור כחול. לעכברים נורמליים יש רק שני פוטופסינים, והם מבדילים בין פחות צבעים מכפי שמבדיל האדם. אולם ניסויים הוכיחו, כי עכברים שהושתל להם גן לפוטופסין מסוג שלישי, כפי שיש לאדם, זיהו הרבה יותר צבעים מעכברים נורמליים. זאת למרות שדבר לא השתנה במערכת עיבוד מידע הצבע, באותם עכברים. האם אדם, שיש לו ארבעה סוגי פוטופסינים, במקום שלושה, יבדיל בין יותר צבעים מכפי שמבדיל אדם נורמלי? לאמהות ולבנות של בעלי עיוורון צבעים מסוג דוטרנומליה יש ארבעה פוטופסינים שונים ופעילים. ממדגם של 24 נשים כאלה, אחת הוכיחה יכולת זיהוי צבעים טובה בהרבה מהנורמה, באופן מובהק.	עריכה | תבנית | שיחה
65	אסון הדבשה של בוסטון התרחש בשכונות הצפוניות של בוסטון שבמסצ'וסטס, במזקקה של Purity Distilling Company, ב-15 בינואר 1919. באותו זמן, דבשה (מולאסה) הייתה הממתיק העיקרי בארצות הברית, והשתמשו בה כמרכיב בדברי מתיקה, כמו גם להכנת רום. מכל דבשה בגובה 15 מ', שהכיל 9.5 מיליון ליטר של דבשה, התפוצץ. הפיצוץ היה חזק עד כדי כך שהקורות של מסילת ברזל מוגבהת סמוכה נקרעו ורכבת שעברה על גב מסילת הברזל, נפלה ממנה. מספר בניינים באזור קרסו, עקב הפיצוץ. הדבשה זרמה מהמכל ההרוס בגל בגובה שבין 2.5 ל-4.5 מטר ובמהירות של 56 קמ"ש. 21 אנשים נהרגו ו-150 נפצעו תחת גל הדבשה שמחץ וחנק רבים מהנפגעים עד מוות. עבודות הניקיון נמשכו שבועיים והשתתפו בהן מעל 300 איש, שקרצפו את הדבשה מאבני הרחוב, מהתיאטראות, מהעסקים, מהמכוניות ומן הבתים. נמל בוסטון היה צבוע חום עד הקיץ. סיבת התאונה לא התבררה עד היום. אחת ההשערות היא שהמכל מולא מעבר לקיבולתו בשל הבהילות לייצר דבשה עבור משקאות חריפים לפני אישור חוק היובש. השערה אחרת היא שהמכל התפוצץ עקב תסיסה בתוכו. השערה נוספת היא שהמכל הושפע מעליית הטמפרטורות החריגה באותו יום – הטמפרטורה עלתה מ-17° מתחת לאפס ל-4°, בפרק זמן קצר.	עריכה | תבנית | שיחה
66	הינדנבורג בוערת בלייקהרסט, 6 במאי 1937 בשנת 1930 אירעה ריאקציה כימית בגז המימן שבאחת מספינות הצפלין הבריטיות, בזמן טיסתה, וכל נוסעיה נהרגו. בשנת 1937 קרה אסון דומה ומפורסם לספינה גרמנית שהגיעה לארצות הברית. מאז הוחלף המימן שבצפלינים בהליום.	עריכה | תבנית | שיחה
67	המחבל אנדרס ברינג ברייוויק מולקולות, המכילות רק שני אטומי חנקן (N2), ומולקולות, המכילות רק שני אטומי חמצן (O2), נפוצות מאוד באוויר. הרבה מאטומי החמצן, הנחוצים לנו לתהליכי החיים, אנו משיגים מפירוק מולקולות O2 אלו. אבל את אטומי החנקן הנחוצים לנו, אנו משיגים רק ממזוננו. הקשר הכימי במולקולת N2 חזק עד כדי כך, שגוף האדם אינו יכול לפרקו. למעשה, גם בעלי החיים והצמחים, שאנו אוכלים, אינם יכולים לפרק קשר זה, ואינם משיגים אטומי חנקן מהאוויר. שורשי הצמחים סופגים תרכובות חנקן, עם קשרים כימיים חלשים יותר, למשל מחומרי דשן מלאכותיים. פירוק הקשר בין אטומי החנקן, שבמולקולה N2, דורש השקעת אנרגיה רבה מאוד בזמן קצר מאוד. בדומה לכך, יצירת קשר כזה משחררת אנרגיה רבה מאוד בזמן קצר מאוד. לכן, חומרי דשן מלאכותי רבים יכולים לשמש גם כחומרי נפץ. עובדה זו יוצרת אתגר בטיחותי בתעשיית הדשן, ואתגר למודיעין הצבאי והמשטרתי. לדוגמה, בשביל לקנות באופן חוקי שישה טון חומר נפץ, עבור מכונית תופת, המחבל אנדרס ברינג ברייוויק (בתמונה) הקים חווה חקלאית.	עריכה | תבנית | שיחה
68	תכשיט אבן בזואר קיימים מספר סוגים של אבני חן, המכונות אבני בזואר. נראה שחלק מסוגי הטריכובזואר שביניהן, מסוגלים לנטרל רעל ארסן, במשקאות. אבנים אלה נוצרות בקיבות ובמעיים של עז הבר, על ידי משקעים סידניים, שיש בהם גם שיירי גופרית, הקשורה בקשר כימי עם פוספט. כאשר מוכנסת האבן למשקה שמעורב בו ארסן, הארסן מתרכב עם הגופרית שבאבן, ומנוטרל. היו מלכים שהתקשטו במחרוזות או טבעות של אבני בזואר, כמו אליזבת הראשונה מלכת אנגליה, כדי שתהיינה זמינות לידם לטבילה במשקה.	עריכה | תבנית | שיחה
69	מודל המיוגלובין ההמוגלובין הוא החלבון המוביל חמצן בדם, מהריאות אל שאר חלקי גוף האדם ומוביל בדרך חזרה פחמן דו-חמצני. מבנה ההמוגלובין די דומה לצירוף של ארבעה חלבוני מיוגלובין. המיוגלובין הוא החלבון הקולט חמצן בתאי השריר. המיוגלובין מצליח לקחת את החמצן מההמוגלובין כי מבחינה כימית, המיוגלובין קושר חמצן חזק יותר מההמוגלובין. מאותה סיבה ההמוגלובין של העובר שונה מעט מההמוגלובין של האדם הבגיר – ההמוגלובין של העובר לוקח את החמצן מההמוגלובין של האם כי הוא יוצר עם החמצן קשר כימי חזק יותר.	עריכה | תבנית | שיחה
70	בילירובין בילירובין הוא צבען אורגני המוכר לנו באופן אינטימי. כתוצר פירוק של תאי דם אדומים, עובר הבילירובין דרך הכבד אל התריסריון יחד עם מיצי המרה. לאחר שחיידקים משנים את הרכבו במערכת העיכול, משתנה צבעו לחום, והוא מקנה לצואה את צבעה האופייני. חלק ממנו נספג בחזרה ממערכת העיכול לגוף ומופרש בשתן. צבעו הצהוב של השתן נובע מנוכחות בילירובין. מחלות כבד שונות פוגעות ביכולת הגוף להפריש בילירובין, והצטברתו ברקמות הגוף נותנת לעור וללובן העין את הצבע האופייני לצהבת.	עריכה | תבנית | שיחה
71	כאשר פלשה גרמניה לדנמרק במלחמת העולם השנייה, המיס ג'ורג' דה הוושי את מדליות הנובל של הפיזיקאים מקס פון לאואה וג'יימס פרנק במי מלך (כמודגם בתמונה), וזאת על מנת למנוע מהנאצים לגנוב אותן. הוא הציב את התמיסה שנוצרה על מדף במעבדתו במכון נילס בוהר, ועזב לשוודיה. כשחזר, לאחר המלחמה, מצא את התמיסה במקומה, ושיקע את הזהב מהתמיסה. קרן נובל אז יצקה מחדש את המדליות תוך שימוש בזהב המקורי. דה הוושי, שהיה כימאי פיזיקלי הונגרי ממוצא יהודי, זכה אף הוא בפרס נובל לכימיה לשנת 1943, על תרומתו לפיתוח שיטת הסמנים הרדיואקטיביים והשימוש בה לחקר תהליכים כימיים וביולוגיים ביצורים חיים.	עריכה | תבנית | שיחה
72	הטבלה המחזורית בשנת 1863 התמנה דמיטרי מנדלייב לפרופסור לכימיה. כמורה, חסר לו ספר לימוד מעודכן, וכשניסה לכתוב ספר כזה, לא הצליח להתמודד עם התוהו ובוהו ששרר אז בדיסציפלינה. מראשית המאה ה-19 ועד מחציתה, הוכפל מספר חומרי היסוד הכימיים המוכרים. אך הידע שהצטבר עליהם היה מגובב. מנדלייב סירב להאמין, שהעולם מורכב מאוסף מקרי של חלקיקים רבים מגוונים. הוא חיפש סדר ופשטות. מנדלייב אהב לשחק סוליטר, וגם למחקר ניגש כאל משחק קלפים. לכל אחד מ-63 היסודות שהכיר, הוא הכין כרטיס עם שמו ותכונותיו, ופרש את הקלפים שוב ושוב, בדרכים שונות. ביום שני, 17 בפברואר 1869, גילה מנדלייב, שכאשר היסודות מסודרים בסדר עולה של משקלים אטומיים (מאטום המימן, שלו ייחס את הערך 1, ועד ליסוד עופרת - שהאטום שלו כבד ממימן פי 207), הם מתחלקים, באופן מחזורי, לקבוצות עם תכונות חומר דומות. כך, בשל צורך דידקטי, מנדלייב ניסח את פריט המידע החשוב והשימושי ביותר לכימאים – הטבלה המחזורית (באיור).	עריכה | תבנית | שיחה
73	בישול באמצעות הבערת גז בישול כשאופים פיתה בטאבון או על גבי סאג', וכשצולים בשר במנגל של פחם עץ או במדורה, הבעירה משחררת עשן רב. לעומת זאת, בבישול בכיריים המבוססות על גז בישול, בעירת הגז לא משחררת עשן כלל. הסיבה להבדל נעוצה בהבדל בין חומרי הבעירה: חומר הבעירה בכיריים – גז הבישול, בוער באופן מלא, כך שתוצרי הבעירה שלו יהיו אדי מים ופחמן דו-חמצני בלבד. תוצרים אלו הם גזים חסרי צבע, כך שלא ייראה שום עשן. לעומת זאת, חומרי הבעירה במנגל הגחלים, במדורה הפתוחה, או במדורות שבטאבון או בסאג', בוערים באופן חלקי, ומשחררים נוסף על אדי המים והפחמן הדו-חמצני, גם חלקיקי אפר, פיח וטיפות מים, היוצרים יחד קולואיד של נוזלים ומוצקים המעורבים בַּגז. קולואיד זה הוא העשן.	עריכה | תבנית | שיחה
74	פחית אלומיניום אחד היתרונות הטכנולוגיים של השימוש באלומיניום, על פני מתכות רבות אחרות, הוא שהאלומיניום אינו מתקלקל בתהליך של החלדה. התפישה השגויה המקובלת בנושא היא, שהאלומיניום אינו נחלד כלל. למעשה, האמת הפוכה. האלומיניום נחלד כהרף עין עם חשיפתו לאוויר, כך שכל שטח הפנים שלו מתכסה מיד בשכבה דקה של תחמוצת (חֲלֻדַּת) אלומיניום. תחמוצת זו מקנה לו את צבעו העמום (בניגוד, למשל, לזוהר המתכתי של פלדת האל-חלד), ומגינה עליו מהמשך תהליך ההחלדה.	עריכה | תבנית | שיחה
75	רכב כיבוי אש באנטארקטיקה אש היא ריאקציית חימצון. היא דורשת מחמצן, לרוב חמצן, מחזר (חומר שמתחמצן), למשל עצי יער ואנרגיית שפעול - אנרגיה שמאפשרת את הריאקציה. מקובל לכבות שרייפות במים כי פעולת אידוי המים מצננת ומפחיתה את האנרגיה, וכמו כן, אדי המים מפחיתים את מגע החמצן עם החומר הבוער. לכן, מקום קלאסי לשריפה הוא הרי ירושלים או חיפה ביום חמסין יבש. לעומת זאת, אנטארקטיקה הקרה, חסרת הצמחייה והמכוסה בקרח לא מצטיירת בעיננו כמקום מועד לשריפות. אולם מתברר, שהיו ביבשת זו הרוגים משריפות בתחנות מחקר, משום שהאוויר במקום יבש מאוד, והרוח החזקה מניידת בקלות עצמים בוערים. לכן, למרות שהאוכלוסייה במקום דלילה מאוד, יש גוף מכבי אש באנטארקטיקה שמשרת את התחנות של ארצות הברית, והוא מצויד בכבאיות וכלי רכב אחרים ללוחמה באש. (בתמונה)	עריכה | תבנית | שיחה
76	שקיות קניות המוצרים, המכונים בפינו ״שקית ניילון״ ו-״ניילון נצמד״ לא עשויים כלל מניילון (פוליאמיד - פולימר של אמיד) אלא מפוליאתילן.	עריכה | תבנית | שיחה
77	-	הוספה
78	צילומים מיקרוסקופיים של מיני ארכיאה שונים בשיטות צביעה שונות ארכאונים הם יצורים חד-תאיים, המהווים את אחת משלוש העל-ממלכות הטקסונומיות בביולוגיה, לצד החיידקים (שגם הם חד-תאיים) והאיקריוטים (שחלקם חד תאיים וחלקם רב-תאיים). ארכאונים רבים מפיקים אנרגיה במסלולי מטבוליזם ייחודיים. זו נשימה תאית בה, בחלק מהמקרים, קולט האלקטרונים הסופי אינו חמצן, אלא מימן מולקולרי, H2, לחיזור מקור פחמן, כמו פחמן דו-חמצני (CO2) או חומצה אצטית (CH3COOH). תוצר החיזור הוא הגז מתאן (CH4) – תהליך מתאנוגנזה: CO2 + 4H2 ⇒ CH4 + 2H2O 2CH3COOH + 2H2 ⇒ 2CH4 + 2CO2 המרבצים התת-קרקעיים של המתאן, אותם מנצל האדם להפקת גז טבעי, נוצרו כתוצאה מפירוק בידי ארכאונים מתאנוגנים אלו.	עריכה | תבנית | שיחה
79	משחת שיניים מודרנית ברבות ממשחות השיניים המיוצרות כיום קיימים נציצים, שהם גבישים סיליקטיים, אשר משייפים ומנקים בעדינות את משטח השן מפלאק ומשאריות מזון. שימוש דומה יש למרכיב הסיליקה שבחול: בעת ניקוי פניהם של מבני אבן באמצעות התזת חול, הסיליקה שבחול משייפת את משטח האבן ומקלפת ממנו את הפיח, את החלודה, את האבנית ואת שאריות המשקעים המכתימים או המאכלים אותו	עריכה | תבנית | שיחה
80	בתחנת הכוח רוטנברג שליד אשקלון יש שתי ארובות. למראה עיניים, האחת נראית מושבתת והשנייה נראית כפולטת לאוויר עשן לבן ומזהם. בפועל המצב הוא הפוך: בארובה שנראית כמזהמת מותקן סולקן גופרית, והגז שעולה ממנה ונראה כעשן הוא למעשה אדי מים. הארובה השנייה, בה לא מותקן סולקן גופרית, אינה מושבתת, אלא פולטת לאוויר מזהמים שאינם נראים לעין.	עריכה | תבנית | שיחה
81	סכמה של מערכת ריתוך קר בשנת 2005 האנטנה הראשית באחד הלוויינים במערך גלילאו, שנשלח אל כוכב הלכת צדק, שהייתה אמורה להיפתח לצורת מטרייה, לא נפתחה כראוי, ונראה שאחת מצלעותיה נתקעה בעמוד התומך. בתחילה לא היה ברור איך זה קרה, אך לבסוף התגלה שחלקים ממנה עברו ריתוך קר, בשל הניקיון בחלל. דהיינו (ריתוך) חיבור של שתי פיסות מתכת, המתרחש ללא חימום ממשק הפיסות. פיסות מתכות בעלות פני שטח נקי מאוד וחלק מאוד מתמזגות במגע, והאטומים שבהן משתלבים אלו באלו. וכפי שהפיזיקאי, ריצ'רד פיינמן, תיאר: "לאטומים אין אפשרות לדעת מאיזו פיסה הם הגיעו".	עריכה | תבנית | שיחה
82	מערכת PET-CT. המכשיר המחובר לתקרה הוא משאבה המזריקה חומר ניגוד עבור סריקת הCT בשנת 1928 פרסם פול דיראק את משוואת דיראק, לתיאור תכונות אלקטרון, שנע כמעט במהירות האור. המשוואה שילבה לראשונה את חוקי מכניקת הקוואנטים עם חוקי תורת היחסות הפרטית, והוכחה כמדויקת בניסויי מעבדה. אלא שלמשוואה היו שני פתרונות, האחד שבו לאלקטרון מטען חשמלי שלילי, כמקובל, והשני עם חלקיק, הדומה בכול לאלקטרון, למעט חיוביות מטענו החשמלי. דיראק סבר בתחילה, שהתוצאה השנייה חסרת משמעות ממשית. אך לבסוף השתכנע, שקיימים ביקום מעין אלקטרונים, עם מטען חיובי, שכונו פוזיטרונים. ואכן, פוזיטרונים התגלו שנים ספורות לאחר מכן, כמו גם אנטיפרוטונים, ואטומי אנטי-חומר שלמים. בהמשך, מדענים הצליחו לייצר כמאה אטומי אנטי-מימן, ולשמר את קיומם במשך כ-16 שניות, עד שאלו התנגשו באטומי חומר רגיל, התאיינו יחדיו, ויצרו קרינת גמא רדיואקטיבית. כיום, בכל בית חולים גדול יש מכשיר דימות טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (בתמונה), בו קרינת גמא יוצרת אלקטרונים ופוזיטרונים.	עריכה | תבנית | שיחה
83	הצבעים הזוהרים המבריקים של נוצות הזנב של הטווס הזכר נוצרים על ידי צבעוניות מבנית, כפי שצוינו לראשונה על ידי אייזק ניוטון ורוברט הוק. פיגמנטים הם מולקולות צבע, כמו ההמוגלובין, שצובע את הדם באדום, הכלורופיל, שצובע את העלים בירוק, והמלנין, שצובע את השיער והעור. מולקולות אלו מחזירות אור רק באורכי גל (צבעים) מסוימים, ואת שאר האור הן בולעות לתוכן, והופכות אותו לאנרגיה אחרת, כגון לְחֹם. ביצורים חיים יש הרבה פיגמנטים, אך יש מעט צבע כחול ביחס לצבעים אחרים. זאת משום שבגופם של יצורים חיים (כמו גם במעבדה כימית) קשה לייצר מולקולות, שבולעות כל אורך גל מלבד כחול. מעט הצבע הכחול שכן קיים ביצורים חיים, לרוב לא מושג בבליעת אור אלא בצבעוניות מבנית. דהיינו, סדרה של נפיצות אור (הפרדה לצבעים כמו במנסרה), שבירות אור, והתאבכויות אור (ביטול גל על ידי גל נגדי לו). צבעוניות מבנית אפשרית, למשל, בעזרת גביש מחורץ. גבישים כאלו קיימים בנוצות כחולות וכנפי פרפר כחולות. לכן הן משנות את הגוון שלהן בהתאם לזווית האור, וחדלות להיות כחולות כשהן נרטבות בנוזל, שנכנס אל חריצי גבישי הצבע שבהן.	עריכה | תבנית | שיחה
84	מארי קירי, בין הנשים הבודדות שזכו בפרס נובל, נמנית עם ארבעת האנשים שזכו בפרס פעמיים. קירי זכתה בפרס נובל לפיזיקה ב-1903 יחד עם בעלה פייר קירי ועם אנרי בקרל על גילוי תופעת הרדיואקטיביות והבנתה, וב-1911 היא זכתה בגפה בפרס נובל לכימיה על גילוי הרדיום והפולוניום. הזוגות במשפחת קירי המשיכו את מסורת הזכייה, כאשר אירן ז'וליו-קירי, בתם של הזוג קירי שחקרה אף היא את תופעת הרדיואקטיביות, זכתה בפרס נובל לכימיה בשנת 1935 יחד עם בעלה פרדריק. ואם לא די בזאת, בעלה של בתם השנייה של הזוג קירי, הנרי לבואז, עמד בראש ארגון יוניצף כאשר הארגון זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1965.	עריכה | תבנית | שיחה
85	-	הוספה

בחזרה לפורטל