אנטארקטיקה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנטארקטיקה
שטח 14,200,000 קמ"ר
אוכלוסייה 1,000~ נפש
מדינות אין
אזור זמן כל אזורי הזמן, בקוטב הדרומי UTC +13.
תמונת לווין של יבשת אנטארקטיקה
השמש שוקעת על אנטארקטיקה.
בסיס המחקר המדעי הבולגרי באי ליווינגסטון, הסמוך לחופי אנטארקטיקה, 2004
פסגת אונגל בהרי טנגרה שבאיי שטלנד הדרומיים.
יותר מ-200 מיני חזזיות מצויים באנטארקטיקה
קריל אנטארקטי הנפוץ במספרים גדולים באנטארקטיקה

אנטארקטיקה היא היבשת שבה נמצא הקוטב הדרומי של כדור הארץ. שטחה כ-14,200,000 קמ"ר והיא היבשת החמישית בגודלה אחרי אסיה, אפריקה, אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית.

השם "אנטארקטיקה" הוא הלחם של המילים "אנטי" ו"ארקטיקה", כלומר "מול ארקטיקה", שהיא הקוטב הצפוני.

אנטארקטיקה היא המקום הקר ביותר על פני כדור הארץ, ורובה ככולה מכוסה קרח לאורך כל השנה. באנטארקטיקה אין תושבי קבע בגלל תנאי מזג האוויר הקשים, אולם ממשלות רבות ברחבי העולם מחזיקות בה תחנות מחקר, שחלקן מאוישות כל השנה וחלקן מאוישות רק בקיץ.

ריבונות

אנטארקטיקה היא שטח נייטרלי, אך המדינות הבאות טוענות לחזקה על חלקות ביבשת: ארגנטינה, אוסטרליה, צ'ילה, צרפת, ניו זילנד, נורווגיה ובריטניה. בעבר טענה לריבונות על שטחים גם גרמניה.

באמנת אנטארקטיקה היבשת הוכרזה כ"המורשת המשותפת של המין האנושי." לכן מדינות שלא טוענות לחזקה על חלקות ביבשת גם יכולות לבנות בסיסים, ומדינות עשו זאת, דוגמה אחת היא ברזיל.

מאז שנת 1959 הושעו התביעות הטריטוריאליות על חלקי אנטארקטיקה ופרט למדינות התובעות ריבונות עצמן אין הכרה של מדינות אחרות בריבונות זו. הסכמי אנטארקטיקה שוללים את ריבונותן של מדינות אלו על השטחים.[1] ארצות הברית ורוסיה לא טענו מעולם לריבונות על שטחים באנטארקטיקה, אבל הכריזו שהן שומרות לעצמן, כמעצמות, את הזכות לעשות כן. יש באנטארקטיקה גם שטחים נרחבים שאף לא מדינה אחת טוענת לריבונות עליהם.

דגלים שונים הוצעו לאנטארקטיקה ולטריטוריות בה.

גילוי היבשת

אמונה בקיומה של "טרה אוסטרליס" (Terra Australis, האדמה הדרומית) – יבשה רחבת-ידיים בדרום הגלובוס, ידועה עוד מימי תלמי (המאה הראשונה לספירה), שהציע את רעיון קיומה של היבשת כדי "לאזן" את הסימטריה שהייתה קיימת לדעתו בין שטחי היבשה שהיו ידועים באותה התקופה. תאורים של יבשת דרומית גדולה הופיעו גם במפות שונות, אך ממדיה ומיקומה לא היו ברורים. אפילו לקראת סוף המאה ה-17, כאשר התגלה שדרום אמריקה ואוסטרליה אינן חלק מהיבשת האבודה, גאוגרפים האמינו שהיא גדולה בהרבה מאשר ממדיה האמיתיים.

הדיווח המהימן והמתועד הראשון על גילוי היבשת התרחש כאשר הצאר אלכסנדר הראשון יזם מסע חקר רוסי בראשות האציל הפרוסי פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן. המשלחת, בת שתי אניות, יצאה מנמל פורטסמות' שבאנגליה ב-5 בספטמבר 1819 והגיעה ליעדה ב-28 בינואר 1820.[2] ב-30 בינואר, יומיים לאחר משלחתו של בלינגסהאוזן נחת בחצי האי "השילוש ה"קדוש"" הימאי הבריטי אדוארד ברנספילד ותבע את השטח לכתר הבריטי.

מחקר

בשנים 18391843 פיקד ג'יימס קלארק רוס על משלחת לחקר הקוטב הדרומי שהגיעה לקו הרוחב 78° דרום, המקום הדרומי ביותר אליו הגיע אדם עד אז. 60 שנה חלפו בטרם הגיעה משלחת אחרת לנקודה דרומית יותר. בסוף המאה ה-19 נפתח העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה. בשנים 1897–1899 ביקרה באנטארקטיקה המשלחת האנטארקטית הבלגית שהייתה הראשונה ששהתה בה בחורף. בשנים 1901–1904, בקרו ביבשת המשלחת השוודית לאנטארקטיקה בהנהגת אוטו נורדנשלד ומשלחת דיסקברי. בדצמבר 1911 הגיעה משלחת הקוטב הדרומי אל הקוטב וזמן קצר לאחר מכן הגיעו אליה משלחת טרה נובה שכל חבריה נספו בדרכם חזרה.

רשימה מפורטת של משלחות מחקר לאנטארקטיקה מופיעה ברשימת משלחות לאנטארקטיקה.

מחקר משנת 2020 מצא כי בתקופות קדומות שררו באנטארקטיקה ‏ 12 ואף יותר, וככל הנראה הקוטב הדרומי היה נטול קרח לחלוטין.[3]

גאוגרפיה

הנופים האופייניים לאנטארקטיקה הם קרחוני ענק, הרים רמים שפסגותיהם מגיעות מעל לגובה של 4 ק"מ וקרח רב בעובי של עד כ-3 ק"מ, המכסה את האדמה. אנטארקטיקה היא היבשת הגבוהה ביותר מבין היבשות, והקרח מכסה 98% משטחה, בעובי ממוצע של 1.6 ק"מ. היבשת מוקפת במליוני קמ"ר של ים קפוא. אורך קו החוף של היבשת הוא 17,968 ק"מ. כ-90% מהקרח בעולם מצוי באנטארקטיקה והוא מהווה כ-70% מהמים המתוקים על פני כדור הארץ. הפשרתו של כל הקרח, שנפחו עומד על כ-25 עד 30 מיליון קילומטר מעוקב, תגרום לעליית גובה פני הים ב-60 מטרים לערך.

ב-12 ביולי 2017 התנתק קרחון יבשתי ענק מהיבשת. גודל הקרחון מתואר על ידי המדענים כגדול "פי 4 מגודלה של לונדון", ובנוסף כ"חצי מהאי ג'מייקה" וגם "כפול משטחה של לוקסמבורג".[4] מדענים מאוניברסיטת סוונסי שבממלכה המאוחדת, אומרים כי משקלו של הקרחון הוא למעלה מטריליון טון, ושטחו הוא 5,800 קמ"ר (לשם השוואה: שטח מדינת ישראל הוא 22,072 קמ"ר). הקרחון קיבל את השם A68.

אקלים

האקלים האנטארקטי קר מאוד כל ימות השנה. בחלקים הנמוכים יותר ביבשת ובחופיה קצת פחות קר בעונת הקיץ. כמות המשקעים ביבשת זו היא הנמוכה ביותר בעולם - היא קטנה מ-100 מ"מ לשנה, ומבחינה זו היא גם המדבר הגדול ביותר על-פני כדור הארץ. המשקעים המעטים יורדים בעיקר בצורת שלגים על חופי היבשת. מיעוט המשקעים נובע מתנאים של קפיאת הלחות, שלא מאפשרת היווצרותם של עננים. הטמפרטורה הממוצעת בחודש החם ביותר (ינואר) היא C°‏ 2 בשולי היבשת ו-C°‏ 20− בתוך היבשת ואילו בעונה הקרה ביותר (יולי) הטמפרטורה הממוצעת היא C°‏ 18− בשולי היבשת ו-C°‏ 45− בתוך היבשת. בלב היבשת נרשמות בחורף טמפרטורות נמוכות מ-C°‏ 60−. הטמפרטורה הנמוכה ביותר בעולם נרשמה באנטארקטיקה ביולי 1983 בתחנת המחקר ווסטוק והיא C°‏ 89.2−. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה באנטארקטיקה הייתה C°‏ 20.75 ב-14 בפברואר 2020.[5]

אקולוגיה

צמחייה

אקלימה של אנטארקטיקה אינו מאפשר את קיומם של מיני צמחים רבים הזקוקים לאקלים נוח יותר ולתנאים סביבתיים שונים. השילוב בין טמפרטורות נמוכות מאוד, קרקע דלה במינרלים, מחסור בלחות ובאור שמש מדכא את שגשוגם של מרבית הצמחים. כתוצאה מכך, מרבית מיני הצמחים באנטארקטיקה הם טחבי כבד (Marchantiophyta) או חזזיות. מרבית הפלורה האנטארקטית האוטוטרופית (שאינה צורכת חומרים אורגנים מן הסביבה) מורכבת מפרוטיסטים.

שאר הפלורה המתקיימת באנטארקטיקה מורכבת בעיקר מחזזיות ואצות פשוטות וצמחים אחרים המסתגלים לתנאים הקשים השוררים באזור, כמו גם מפטריות, העמידות לתנאים אלו. הפלורה גדלה בדרך כלל בקיץ שבו התנאים מעט טובים יותר, הנמשך לרוב שבועות בודדים. באנטארקטיקה יותר מ-200 מיני חזזיות וקרוב ל-50 מיני טחבים ואזובים. כ-700 סוגי אצות מצויים באנטארקטיקה. רובן מוגדרות כפיטופלנקטון, נמצאות בתחתית מארגי מזון רבים ומשמשות מזון למינים רבים של בעלי חיים ימיים. מיני פלנקטון ואצות צבעוניות וייחודיות נפוצים בדרך כלל באזורי החופים בזמן הקיץ. באנטארקטיקה 2 מינים בלבד של צמחים בעלי פרחים: Deschampsia antarctica ו-Colobanthus quitensis.

עולם החי

עולם החי היבשתי של אנטארקטיקה מורכב כמעט כולו מחסרי חוליות. בין חסרי החוליות הזעירים המצויים באנטארקטיקה ניתן למנות את קרדית אבק הבית, הכינים, הנמטודה, דובוני המים, הגלגיליות, הקריל והקפזנביים. הימשוש חסר יכולת התעופה בלגיקה אנטארטיקה (Belgica antarctica) שאורכו רק כ-1.2 סנטימטרים, הוא החיה הגדולה ביותר באנטארקטיקה שחיה ביבשה בלבד, והחרק היחיד בה. יסעור השלג (Pagodroma nivea) הוא אחד משלושה מיני עופות המתרבים באופן בלעדי באנטארקטיקה. באנטארקטיקה בעלי חיים ימיים רבים המתקיימים בצורה ישירה או עקיפה על הפלנקטון. בין בעלי החיים הימיים המצויים באנטארקטיקה ניתן למנות את הפינגווינאים, הלווייתן הכחול ומיני לווייתנאים אחרים שחולפים במימי אנטארקטיקה מפעם לפעם, וכן מינים שונים של טורפים ימיים. הפינגווין הקיסרי הוא הפינגווין היחיד המתרבה במהלך החורף האנטארקטי, ופינגווין אדלי (Pygoscelis adeliae) מתרבה דרומית יותר מכל מיני הפינגווינים. לפינגווין הסלעים (eudyptes chrysocome) ציצית שיער מיוחדת על ראשו המקנה לו מראה מיוחד. הפינגווין המלכותי, הפינגווין רצועת-הסנטר והפינגווין לבן-האוזן גם הם מתרבים באנטארקטיקה.

דוב הים האנטארקטי (A. gazella) ניצוד במספרים גדולים במהלך המאה ה-18 וה-19 בשל פרוותו על ידי מלחים מארצות הברית והממלכה המאוחדת. כלב ים ודל ( L. weddellii) נקרא על שמו של ג'יימס ודל, מפקדה של משלחת ציד כלבי ים בריטית. הקריל אנטארקטי, אחד ממיני הקריל, נפוץ במימי אנטארקטיקה בכמויות ענקיות והוא הבסיס לכל המערכת האקולוגית של האוקיינוס הדרומי. הוא מהווה חלק חשוב בתזונתם של מינים כגון לווייתנאים, כלבי ים וטורפים ימיים אחרים, דיונונאים, פינגווינים, אלבטרוסיים ומינים אחרים של עופות ימיים.

אישור "החוק להגנת אנטארקטיקה" בארצות הברית החיל מגבלות על הפעילות האמריקאית ביבשת, במטרה לשמר את הפאונה הייחודית לה ולאזורים הסובבים אותה. הכנסת מיני בעלי חיים או צמחים לא מקומיים לאנטארקטיקה, העלולים להפר את האיזון האקולוגי, יכולה לגרור עונש פלילי, וכך גם הוצאת מינים מקומיים מאנטארקטיקה. דיג יתר של הקריל הממלא תפקיד חשוב מאוד במערכת האקולוגית האנטארקטית הביא לחקיקת חוקים ותקנות המגבילים את הדיג באזור. "האמנה לשימור משאבי החיים הימיים של אנטארקטיקה (אנ')" (CCAMLR), שנכנסה לתוקף בשנת 1980, מנסה לשמור על רמת דיג תקינה באזור אנטארקטיקה ולמנוע הכחדת מינים ימיים מקומיים. חרף צעדים אלו, המערכת האקולוגית האנטארקטית עדיין נפגעת מדיג לא מבוקר ולא חוקי.

לאחרונה, קבוצת מדענים ביצעה קידוחים שנעשו בקרחון ענק באנטארקטיקה וחשפו יצורים נייחים בעומק של יותר מקילומטר. בעזרת מקדחת מים חמים הם קדחו פיר עמוק דרך 900 מטר של קרח עד לתחתית הקרחון, והורידו דרכו מצלמה, שהגיעה עד כ-350 מטר מתחת לקרחון. באפלה המוחלטת בעומק זה התגלה סלע גדול מכוסה בבעלי חיים ישיבים, שטרם נצפו עד כה בעומק כזה.[6]

צמחייה ופלאונטולוגיה

מחקרים פלאונטולוגיים וגאולוגיים העלו כי בעבר הרחוק שלט באנטארקטיקה אקלים חם שאיפשר את קיומם של יערות ענקיים, ושל מגוון בעלי-חיים, כולל דינוזאורים, יונקי כיס או דגים קדומים כמו האוראוכימה.[7]


אוכלוסייה

אף אדם אינו מתגורר באנטארקטיקה בקביעות אך מספר ממשלות דואגות לתחנות מחקר מאוישות ברחבי היבשת. מספר האנשים המנהלים ותומכים במחקרים מדעיים ועבודות אחרות ברחבי היבשת ובאיים הסמוכים לה נע בין 1,000 איש בחורף (יולי) לבין 5,000 בקיץ (ינואר).

כלכלה

אין כל פעילות כלכלית ביבשת. הימים הסמוכים לה משמשים לדיג בקיץ. באדמתה נמצאו מרבצי פחם, כרום, ניקל, פלטינה, ברזל, נחושת, זהב, כסף ומחצבים אחרים, אך היקפם אינו ידוע. כרייתם אסורה מטעמים של שמירת הסביבה.

גלריה

נופים:

בעלי חיים:

ראו גם

קישורים חיצוניים

מפות

הערות שוליים

  1. ^ סופרנו המדיני, הסכם בינלאומי על יבשת אנטארקטיקה, הצופה, 6 בדצמבר 1959
  2. ^ הרוסים תמיד ראשונים ... גם באנטרקטיקה, חרות, 14 בספטמבר 1960
  3. ^ אתר למנויים בלבד אסף רונאל, הקוטב הירוק: אנטארקטיקה כוסתה ביערות, באתר הארץ, 2 באפריל 2020
  4. ^ ידיעות אחרונות במאמר מסכם על הקרחון.
  5. ^ סוכנויות הידיעות‏, חום שיא: 20.75 מעלות נמדדו באנטארקטיקה, באתר וואלה!‏, 14 בפברואר 2020
  6. ^ מאי שדה, החיים במעמקים הקפואים, באתר מכון דוידסון, ‏2021-04-11
  7. ^ מאמר: Secrets of Antarctica's fossilised forests, מאת: Howard Falcon-Lang, באתר של ה-BBC, ב-8 בפברואר 2011


יבשות ואזורים בכדור הארץ

אסיה

אפריקה

אירופה

אמריקה הצפונית

אמריקה הדרומית

אוקיאניה

אנטארקטיקה

אירואפרסיה

אירואסיה

אמריקה

אוסטרליה
יבשות קדומות:
רודיניהפנגיאהלאוראסיהגונדוונהלאורנטיה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35302495אנטארקטיקה