דידקטיקה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דידקטיקה (תורת ההוראה) היא ענף משנה של פדגוגיה שעוסק בפיתוח גישות ושיטות הוראה. תחום זה עוסק בפיתוח תאוריה של ההוראה, הנחלת מיומנויות וכשירויות ההוראה הטובה, פיתוח תוכניות לימודים, תכנון והערכת אסטרטגיות הוראה, שילוב אמצעי המחשה בהוראה[1].

מקור המושג הוא מהמילה היוונית didáskein ופירוש "להורות".

המונח 'דידקטיות' מתאר חינוכיות יתרה, הבלטה של איכויות לימודיות או הדרכתיות.

שיטות הוראה

שיטת הוראה טובה מקדמת את התפתחותו של הפרט. עם זאת, קיומם של הבדלים בין אישיים ושינויים בנסיבות בהן מתרחשת ההוראה אינם מאפשרים שימוש בשיטת הוראה יחידה בכל מצב שהוא. לכן על שיטות ההוראה להיות שונות זו מזו כדי שתהיינה טובות עבור מקרים ספציפיים[2].

תפקידו של המורה הוא לבחור לעצמו את טכניקת ההוראה התואמת את מטרותיו החינוכיות ואת צורכי תלמידיו[2].

חקר ההוראה

למידה היא תכליתה של ההוראה ועל כן מחקר של תהליכי למידה יכול להסביר גם את ההוראה. מכיוון שניתן לנתח את ההוראה באופן לוגי ופנומנולוגי, מחקר אימפירי שכולל תיאור, השוואה והבחנה בינה לפעילויות אחרות יכול לגלות את אופיה הרצוי.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Didactics, דידקטיקה, באתר ynet
  2. ^ 2.0 2.1 צבי לם (1973). ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה. רעננה: ספרית פועלים.
ערך זה הוא קצרמר בנושא חינוך. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

20368496דידקטיקה