פורטל:צה"ל/הידעת?/קטעי הידעת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
1
"הברון האדום", מנפרד פון ריכטהופן, 1917
"הברון האדום", מנפרד פון ריכטהופן, 1917

טייס חיל האוויר הישראלי אלוף-משנה גיורא אבן שהפיל 16 מטוסי אויב ומסוק (סך הכל 17 כלי טיס), רובם במלחמת יום הכיפורים, מחזיק בשיא העולם בהפלת מטוסי סילון. אלוף ההפלות בעידן הטרום-סילוני היה אריך הרטמן, טייס בחיל האוויר הגרמני שהפיל 352 מטוסים במלחמת העולם השנייה. אלוף ההפלות המפורסם ביותר הוא מנפרד פון ריכטהופן, מוכר בכינויו "הברון האדום" על שם צבע מטוסו, שהפיל 80 מטוסים במלחמת העולם הראשונה.

עריכה | תבנית | שיחה
2
תמונה של ציר פילדלפי וביצוריו
תמונה של ציר פילדלפי וביצוריו

השם "ציר פילדלפי" הוא שם שרירותי שהופיע במפות קוד של צה"ל. הוא חסר משמעות ואינו קשור לעיר פילדלפיה. בערבית שם הציר הוא محور صلاح الدين – מִיחְוַור (ציר) סלאח א-דין – תעתיק מדויק: מִחְוַר צלאח אלדין (להבדיל מדרך סלאח א-דין, שהיא הדרך המרכזית החוצה את הרצועה מצפון לדרום); וגם: محور فيلادلفيا – מִחְוַר פילאדלפיא.

עריכה | תבנית | שיחה
3

ראשיתה של האגודה למען החייל בוועד למען החייל היהודי שנוסד לטובת חיילי הבריגדה בזמן מלחמת העולם השנייה על ידי יוסף ברץ. עם הקמת המדינה שונה שמו של הוועד ל"הוועד למען החייל".

עריכה | תבנית | שיחה
4 צה"ל עוסק לא רק בביטחון, אלא גם בחינוך. במסגרת גדודי הנוער (גדנ"ע) הוקמו אפילו קבוצות כדורגל. אחת הקבוצות, גדנ"ע יהודה, שהוקמה כבר ב-1947, פעילה עד היום בליגות הילדים והנוער הבכירות והוציאה מתוכה שחקנים כדוגמת אמציה לבקוביץ', מיכאל קדוש ("לופא"), חיים רביבו, אבי יחיאל וסלים טועמה. עריכה | תבנית | שיחה
5
הרובע היהודי במבט ממזרח, סמוך לפרוץ מלחמת השחרור
הרובע היהודי במבט ממזרח, סמוך לפרוץ מלחמת השחרור

צעיר הנופלים במערכות ישראל היה נסים גיני, ילד בן עשר שנים בלבד, אשר נהרג ב-28 במאי 1948, כאשר שימש קשר בין עמדות הלוחמים ברובע היהודי בעיר העתיקה במהלך מלחמת העצמאות.

עריכה | תבנית | שיחה
6

הכלי הממונע הראשון שהגיע לשיא החרמון היה דחפור די-9 של חיל ההנדסה הישראלי שפרץ את הדרך לכוחות החי"ר בסוף מלחמת יום הכיפורים במירוץ נגד הכוחות הסורים. צה"ל כבש את הפסגה האסטרטגית ראשון ומנע ממנה ליפול לידי הסורים. כיום נמצאים בפסגה כוחות או"ם.

עריכה | תבנית | שיחה
7 בראשית ימי מדינת ישראל נהג צה"ל לגייס פושעים למשימות מודיעין בארצות אויב, מתוך הנחה שתושייתם הפלילית תסייע להם במשימתם. בשני מקרים, של אברי אלעד שנחשד כי הסגיר לידי המצרים את רשת הסוכנים שהופעלה במסגרת מה שכונה העסק הביש ושל מרדכי קידר, שהורשע ברצח ושוד של סייען יהודי בעת ששהה בארגנטינה, נכשלה שיטה זו כישלון חרוץ. עריכה | תבנית | שיחה
8

בשנת 1983 התנגש מטוס קרב F-15 איגל של חיל האוויר הישראלי במטוס סקייהוק בעת טיסת אימון מעל הנגב. הסקייהוק עלה באש וטייסו נטשו בשלום. ה-F-15 איבד את כנפו כך שנותר עם כנף אחת בלבד. בגלל הסילון העז של אדי הדלק אשר ניתזו מגדם הכנף, וגרמו להסתרתו, הטייס והנווט לא ידעו שהם טסים עם כנף אחת בלבד ולכן לא נטשו את המטוס אלא ניסו והצליחו לחדש את שליטתם במטוס הפגוע ולהמשיך לטוס עד לנחיתת חירום בבסיס הבית. בנוסף לעובדה שהצליחו לטוס ולנחות במצב שעד אז נחשב כבלתי אפשרי, המטוס חסר הכנף גם שרד בשלום את הנחיתה חרף מהירותו הגבוהה, מעל 450 קמ"ש, כפול ממהירות הנחיתה הרגילה.

עריכה | תבנית | שיחה
9
טיל יריחו על כן השיגור
טיל יריחו על כן השיגור

ב-8 באוקטובר 1973 - ביומה השלישי של מלחמת יום הכיפורים - פורום מצומצם של ממשלת ישראל בראשותה של גולדה מאיר הורה לחמש את טילי יריחו בעלי היכולת הגרעינית במידה וכוחות צה"ל לא יצליחו להדוף את המצרים והסורים. במבצע החשאי להכנת הטילים השתתפו גם רכבות משא של רכבת ישראל שסייעו בהעברת הטילים ממקום האחסון לבסיסי השיגור.

עריכה | תבנית | שיחה
10
אהוד ברק במדי שרד, מעוטר באות לגיון ההצטיינות (סרט) ושאר העיטורים והאותות בהם זכה
אהוד ברק במדי שרד, מעוטר באות לגיון ההצטיינות (סרט) ושאר העיטורים והאותות בהם זכה

רק מעטים זוכים לענוד את אחד מעיטורי צה"ל, אך לשני חיילים ישראלים הוענקו לא פחות מחמישה עיטורים של צבא הגנה לישראל. השניים הם סרן נחמיה כהן והרמטכ"ל ה-14 רב-אלוף אהוד ברק. לשניהם הוענקו עיטור המופת וארבעה צל"שי רמטכ"ל, העיטורים השלישי והרביעי בחשיבותם. כל העיטורים של כהן וברק ניתנו על פעולות מסווגות שבוצעו במהלך שירותם בסיירת מטכ"ל. ברק, בהיותו רמטכ"ל, עוטר גם באות לגיון ההצטיינות של ארצות הברית, בדרגת מפקד.

בנוסף לאלו, זכו חיילים נוספים במספר עיטורים, בהם בולטים: אביגדור קהלני שעוטר בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר, ובעיטור המופת, עובד לדיז'נסקי ואמנון ליפקין-שחק, הרמטכ"ל ה-15, שעוטרו שניהם פעמיים בעיטור העוז, העיטור השני בחשיבותו, וכן עמוס ירקוני, שעוטר בעיטור המופת ובשלושה ציונים לשבח.

עריכה | תבנית | שיחה
11 בשנת 1965,זכתה נבחרת הנח"ל באליפות צה"ל היוקרתית בזמנו, לראשונה בתולדותיה, כאשר גברה 3:2 על קבוצת פיקוד הצפון הפייבוריטית. נציגת החי"ר קיבצה שמות שהיו עתידים להיות כוכבים בספורט בישראל ודמויות מפתח במקצועות העסקנות והאימון. הסגל כלל בין היתר את: דרור קשטן, יוחנן וולך, רוני שורוק, רוני מוסקוביץ', יהודה שהרבני וויקטור סרוסי. יוחנן וולך שהצטיין, ומעוטר בארבעה אותות מערכה, אף המשיך למסלול קצונה קרבית והפך להיות הכדורגלן המקצועי הראשון בהיסטוריה וגם היחידי בישראל שהינו קצין צה"ל (רס"ן). עריכה | תבנית | שיחה
12

שניים מרמטכ"לי צה"ל הראשונים עסקו בארכאולוגיה. הראשון היה יגאל ידין, שלאחר פרישתו מן הצבא הקדיש עצמו למחקר אקדמי, ואף זכה בפרס ישראל. ידין ניהל חפירות באתרים החשובים ביותר - תל חצור, מערות נחל חבר, מצדה, ותל מגידו. אחת מגולות הכותרת של עבודתו המדעית היה פרסום "מגילת המקדש". השני היה משה דיין, שלא היה בעל השכלה אקדמית בארכאולוגיה, וערך חפירות ארכאולוגיות בלתי חוקיות, בעודו במדים. תחביב זה הביא כמעט למותו, כאשר במרץ 1968 התמוטטה חפירה ארכאולוגית בעת ששהה בה, והוא נקבר תחתיה ואך בנס ניצל ממוות. במרץ 1965 הוגשה כנגדו תלונה למשטרה, ואף הוזמן לגביית עדות בתחנת המשטרה, אך הגיע לבסוף להסדר עם ראשי אגף העתיקות והמוזיאונים אשר מנע את העמדתו לדין.

עריכה | תבנית | שיחה
13
מסוק CH-53 "יסעור" של חיל האוויר הישראלי
מסוק CH-53 "יסעור" של חיל האוויר הישראלי

אסון המסוקים הוא תאונה שהתרחשה בליל 4 בפברואר 1997, כ"ח בשבט ה'תשנ"ז, כאשר שני מסוקי יסעור של צה"ל התנגשו מעל עמק החולה, בעת שהובילו לוחמים מחטיבת הנח"ל ומיחידות נוספות למוצבי צה"ל ברצועת הביטחון שבדרום לבנון. באירוע נהרגו כל 73 החיילים שהיו במסוקים. שמונה מתוכם היו אנשי הצוות שהטיסו את המסוקים. האסון נחשב לתאונה האווירית הגדולה ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל, ועד שנת 2002 לאסון המסוקים החמור ביותר בתעופה הבינלאומית.

עריכה | תבנית | שיחה
14 בכירי צה"ל לדורותיהם השתלבו לאחר שחרורם בתפקידים בכירים בישראל, בחייהם האזרחיים, הרבה בזכות הניסיון הצבאי אותו רכשו כקצינים בכירים, בהם ניתן למנות את: שלמה ינאי - מנכ"ל חברת טבע, רון כתרי - מנהל בית הספר הריאלי, גדעון שפר - סגן נשיא אלביט מערכות, צבי צור, נחמן שי, עודד בן-עמי, עמי סגיס, אביהו בן נון, מנחם עינן.

כמו כן, שישה רמטכ"לים הפכו להיות שרי הביטחון: משה דיין, יצחק רבין, אהוד ברק, שאול מופז משה יעלון ובני גנץ. רבין וברק היו גם לראשי ממשלה של מדינת ישראל.

עריכה | תבנית | שיחה
15

הגרסה הצה"לית למגדל פיזה: המגדל במתקן "מרגנית" שבקריה אינו ישר, אלא נוטה על צדו נטייה של כ־28 סנטימטרים (שלא ניתן להבחין בה בעין בלתי מזוינת). המגדל, אשר בנייתו החלה בשנת 1984, מתנשא לגובה של 138 מטרים, והיה בזמנו המבנה הגבוה ביותר במזרח התיכון. בשנת 1989 גילו בעיתון "במחנה" כי המגדל נוטה על צדו. בחינה של הנושא העלתה שהסטייה התגלתה ב־50 המטרים הראשונים של המגדל. סטייה זו גרמה להפסקה של עבודות הבנייה, ואלה התחדשו לאחר מתן הנחיות מדויקות של מהנדסי משרד הביטחון. מאז בנייתו, הפך המבנה הגבוה עטור האנטנות לאחד מסימני ההיכר של העיר תל אביב ושל מחנה רבין ("הקריה").

עריכה | תבנית | שיחה
16 עריכה | תבנית | שיחה
17
מטוס הצוקית היה אחד המטוסים הראשונים מדור הסילון
מטוס הצוקית היה אחד המטוסים הראשונים מדור הסילון

הסיסמה הישראלית המפורסמת "הטובים לטיס" נטבעה על ידי משה הדר, עורך בטאון חיל האוויר, במטרה להגביר את ההתנדבות לקורס טיס. הרציונל מאחורי סיסמה זו טמון הרחק בסוף מלחמת העולם השנייה, ימי ראשיתה של התעופה הסילונית. המהירות הגבוהה והעדר מערכת הידראוליקה במטוסים אלו הצריכה הפעלת כח רב על ההגאים. לשם כך נדרשו הטייסים להיות הבחורים החסונים ביותר באוכלוסייה, ומכאן נולד הסלוגן.

עריכה | תבנית | שיחה
18

במלחמת השחרור תכנן יגאל אלון מהלך להבטחת דרום הנגב באמצעות כיבוש אילת מכיוון דרום. הרעיון היה לשלוח לדרום אפריקה מחלקת פלי"ם, הפלוגה הימית של הפלמ"ח. המחלקה תחבור שם לציונים דרום אפריקאים שירכשו ספינה מבעוד יום. בספינה תפליג המחלקה אל מפרץ אילת דרך ים סוף ותוך חבירה לסיירי הפלמ"ח שיגיעו מצפון יכבוש הכוח המשולב את אילת. גם מפקד מונה לפעולה - עוזי נרקיס, אשר במסגרת לימודיו באוניברסיטה העברית "נתקע" באילת למשך שבועיים והיה, לפיכך, המפקד היחיד שהכיר את האזור. מלבד זאת, היכרותו עם האנגלית הייתה טובה מספיק כדי לתקשר עם יהודי דרום אפריקה. בעקבות קרבות לטרון נגנזה התוכנית.

עריכה | תבנית | שיחה
19
הכותל המערבי ביום שלג
הכותל המערבי ביום שלג

על פי הגישה היהודית המסורתית, קדושתו של הכותל המערבי נובעת מכך שהוא סמוך להר הבית שבו שכן בעבר בית המקדש, אולם במקרים רבים מתייחסים אליו בפועל כאילו הוא המקום הקדוש ביותר. כך למשל, במלחמת ששת הימים פרצו חיילי חטיבה 55 לעיר העתיקה דרך שער האריות, פנו שמאלה, ונכנסו להר הבית דרך שער השבטים. כאן לכאורה הייתה אמורה להיות נקודת השיא של אותו יום, אך הצנחנים השתהו על ההר מספיק זמן רק כדי לחסל את קני ההתנגדות בכיפת הסלע, המקום בו מקובל לזהות את מקום המקדש. משם הם ירדו לכותל המערבי, ורק כשהגיעו אליו פסקו מספר רגעים מהמולת הקרב, ונתנו פורקן לרגשותיהם.

עריכה | תבנית | שיחה
20
מטוס של כווית איירווייז
מטוס של כווית איירווייז

על פי עדותו של יובל נאמן, ששימש ממלא מקום ראש אגף המודיעין לאחר העסק הביש בשנת 1954, אמ"ן הקים באותה תקופה את חברת התעופה כווית איירווייז, וזאת במטרה להחדיר בקלות סוכנים חשאיים למצרים. נאמן סיפר כי אמ"ן שלח לכווית שני טייסים יהודים אמריקאיים, ממתנדבי מלחמת העצמאות, עם סכום כסף נכבד, כדי להציע לשליטיה להקים חברת תעופה בבעלות משותפת. הכוויתים הסכימו, ומאז ועד סיום אותו מבצע מודיעיני קיים אמ"ן שלוש טיסות שבועיות מכווית סיטי לקהיר באמצעות חברת התעופה.

עריכה | תבנית | שיחה
21

מחנה הקריה הוקם על בסיס המושבה הטמפלרית שרונה שננטשה כבר ב-1939. מבנים רבים בהם השתמש צה"ל, ובחלקם עדיין משתמש, הם מבנים לשימור בסגנון טמפלרי. בפרויקט ראשון מסוגו בישראל, הוזזו בשנת 2005 חמישה בתים לטובת הרחבת רחוב קפלן.

עריכה | תבנית | שיחה
22
משה דיין
משה דיין

בפעולת הכוחות האנגלים וכוחות צרפת החופשית כנגד כוחות צרפת של וישי בסוריה ובלבנון, השתתף גם צעיר יהודי בשם משה דיין, אשר איבד בפעולה את עינו, לאחר שכדור פגע במשקפת בה צפה והחדיר אותה לתוך עינו. דיין היה לאחר מכן לרמטכ"ל צה"ל, והרטייה על העין הפגועה הייתה ל"סמלו המסחרי".

עריכה | תבנית | שיחה
23 עריכה | תבנית | שיחה
24
הנפת דגל הדיו
הנפת דגל הדיו

הנפת דגל הדיו ב-10 במרץ 1949, ט' באדר ה'תש"ט, סיימה את מלחמת העצמאות. הקצין שהניף את הדגל באום רשרש, היה מפקד הפלוגה אברהם אדן, "ברן". הקרוב אלינו בתמונה, בגבו, הוא נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב, והרובה על כתפו הוא M1 קרבין, שעדיין נמצא בשירות משטרת ישראל והמשמר האזרחי. משמאל לו, חבוש בכובע מצחיה, ניצב אלכסנדר יולין ("סאשקה פוליטרוק") שבשנות ה-50 הסכים לרגל עבור מצרים, אך הסגיר עצמו לפני שעשה כן. השתתף בטקס גם עוזי נרקיס, קצין המודיעין של החטיבה, ואלוף פיקוד המרכז של צה"ל במלחמת ששת הימים.

עריכה | תבנית | שיחה
25

אחד מהכלים שסייעו ביותר להצלחת מבצע באדר - חציית תעלת סואץ על ידי הצבא המצרי בפתיחת מלחמת יום הכיפורים, הייתה עגלת עץ על ארבעה גלגלים ששימשה לנשיאת נשק ותחמושת עבור חיילי החי"ר. העגלה, שנגררה על ידי שני חיילים, נבנתה במקור על ידי קצין סיירת צנחנים והיא שימשה לראשונה במבצע הלם במלחמת ההתשה. בעת שתוכנן מבצע הצליחה, נזכר הרמטכ"ל המצרי סעד א-שאזלי בעגלה ישראלית שנתפסה בפשיטה אחרת ולאחר שינויים קלים, הורה על ייצור המוני שלה. בחציית התעלה השתמשו המצרים במעל ל-2,200 עגלות והעבירו איתן מטען של למעלה מ-330 טון.

עריכה | תבנית | שיחה
26 תת-אלוף דוד לסקוב, היה חייל, ממציא ומהנדס בחיל ההנדסה הישראלי של צה"ל. מייסד יחידת יפת"ח, הוא חתן שלושה פרסי ביטחון ישראל על המצאותיו, בהן גשר הגלילים ורקטת הזאב (שהרגה את הרמטכ"ל המצרי במלחמת ההתשה). בנוסף לעיטורים אלה מחזיק לסקוב בשיא גינס: הוא החייל המבוגר ביותר ששירת אי פעם בצבא כלשהו, כאשר שירת בצה"ל עד לפטירתו בגיל 86. בסך הכל שירת 41 שנה בצה"ל (ועוד 5 שנים בצבא הבריטי). עריכה | תבנית | שיחה
27
חיילים מצרים נושאים עגלות
חיילים מצרים נושאים עגלות

אחד מהכלים שסייעו ביותר להצלחת מבצע באדר - חציית תעלת סואץ על ידי הצבא המצרי בפתיחת מלחמת יום הכיפורים, היה עגלת עץ על ארבעה גלגלים ששימשה לנשיאת נשק ותחמושת עבור חיילי החי"ר. העגלה, שנגררה על ידי שני חיילים, נבנתה במקור על ידי קצין סיירת צנחנים והיא שימשה לראשונה במבצע הלם במלחמת ההתשה. בעת שתוכנן מבצע הצליחה, נזכר הרמטכ"ל המצרי סעד א-שאזלי בעגלה ישראלית שנתפסה בפשיטה אחרת ולאחר שינויים קלים, הורה על ייצור המוני שלה. בחציית התעלה השתמשו המצרים במעל ל-2,200 עגלות והעבירו עמן מטען של למעלה מ-330 טון.

עריכה | תבנית | שיחה
28
מגח 7ג' מסתער באימון
מגח 7ג' מסתער באימון

בנובמבר 1994, גנב מכונאי טנקים של צה"ל מהמחנה הצבאי עמנואל שבמחוז הדרום, טנק מסוג מגח, פרץ את השער המחנה, ושעט עם הטנק, במשך שעות ארוכות בכבישי ישראל. במהלך מסעו פגע תותח הטנק באוטובוס וגרם לפציעת מספר נוסעים. כוחות הביטחון נערכו ליירט את הטנק עם טילים נגד טנקים ותחמושת כבדה. אלא שבסופו של דבר הוא עלה על גשרון, ופרס זחל – דהיינו שבר חוליה בשרשראות שעליהן נוסע הטנק. בסיוע פסיכולוגים, אנשי צבא ומשטרה, החייל יצא לבסוף מהטנק. הוא סיפר כי תכנן לפרוץ את גדר הגבול ללבנון, ולהמשיך משם בנסיעה עד לאי מנהטן שבארצות הברית. הוא התגעגע לדודתו, שגרה שם.

עריכה | תבנית | שיחה
29
אלכס אלירז
אלכס אלירז

אלכס אלירז (בתמונה) שירת כמעט בכול כוח ביטחון, שהגן על המפעל הציוני והתקיים בימי חייו. אלירז שירת בהגנה, כנוטר במשטרת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי, בצה"ל – כחייל סדיר, כאיש קבע, כאיש מילואים וכאזרח עובד צה"ל, במשטרת ישראל ובמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. בחלק מתקופות העבודה בגופים אלו, הוא עבד כמדריך קליעה וכמפקד בית הספר לצליפה. אולם, הוא גם שירת לא מעט כלוחם וכמפקד לוחמים, צבר ניסיון קרבי רב, והגיע לדרגות ותפקידים בכירים – עד סגן מפקד חטיבה בדרגת סגן אלוף. כמו כן, הוא עבד בעבודות עם אוריינטציה ביטחונית, כמו מנהל מוזיאון בית הגדודים, כמו מדריך, מנהלתן וספורטאי אולימפי בירי ספורטיבי וכמו מפתח מוצרים בתעשייה הצבאית, שם פיתח, למשל, את המכשיר "אלירז" לתיאום כוונות בלא ירי. הוא גם כתב ספרות הדרכה ענפה על קליעה וצליפה וספר שירה בשם "מבעד לטלסקופ הכיוון". יתרה מזאת, בניגוד למקובל כיום, הוא גויס למשטרת ישראל למרות שיש לו עבר פלילי, שכולל ישיבה בכלא, ונדרש להשלים את תעודת הבגרות רק לקראת מינויו לסגן מפקד חטיבה.

עריכה | תבנית | שיחה
30
בילבו בגינס "ההוביט" לצד המכשף גנדלף
בילבו בגינסהוביט" לצד המכשף גנדלף
מנחם עיני בחליפת טייס בקוקפיט פנטום 005, שנות ה-70.
מנחם עיני בחליפת טייס בקוקפיט פנטום 005, שנות ה-70.

ספר הפנטזיה המפורסם "ההוֹבִּיט" מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין זכה בלמעלה ממאה תרגומים בעשרות שפות שונות. לעברית, הספר תורגם בשלושה תרגומים שונים. אחד מהם, המכונה "תרגום הטייסים" נכתב בנסיבות יוצאות דופן. במהלך מלחמת ההתשה נשבו מספר טייסים ישראלים על ידי צבא מצרים ונכלאו בכלא עבאסיה. אחד הטייסים, יצחק פיר, קיבל מאחיו עותק של ההוביט באנגלית, אשר הועבר לו דרך הצלב האדום. פיר ושלושה טייסים נוספים, מנחם עיני, אבינועם קלדס ורמי הרפז, החלו לתרגם יחדיו את הספר לעברית בעודם בשבי. זאת כדי שיוכלו ליהנות ממנו גם חבריהם לתא, שאינם דוברי אנגלית. הטייסים עבדו בזוגות, כאשר אחד קורא באנגלית ומתרגם בקול וחברו כותב בעברית ומתקן שגיאות לשוניות. כעבור ארבעה חודשים סיימו את מלאכת התרגום. בשנת 1973 נפדו השבויים, ובשנת 1977 הוצאת זמורה ביתן הוציאה לאור את תרגומם בעזרת מימון של חיל האוויר. החל משנת 2018 מועלה על ידי התיאטרון העברי המחזה "לשם ובחזרה" המגולל את סיפורם של ארבעת השבויים ושל "תרגום הטייסים"

עריכה | תבנית | שיחה
31
סמל משמר הגבול
סמל משמר הגבול

ב-1937 הגיע לארץ צ'ארלס טגארט, ששירת כמפקד משטרת כלכותה, והתמחה בדיכוי מרידות, ובלוחמה בטרור ובגרילה. הוא סייע שלטונות המנדט בהגנה מפני משתתפי המרד הערבי הגדול, הן מקרב ערביי ארץ ישראל והן מאלו, שחדרו לארץ מסוריה ומלבנון. בעצתו הוקמה גדר הצפון, ששימשה מודל לשיטת הגנת גבולות מדינת ישראל עד היום. בעצתו גם נבנו ברחבי הארץ פילבוקסים, כפי שמדינת ישראל עדיין בונה לצורכי הגנה, וכ-60 מצודות, המכונות "מצודות טגארט". מרבית המצודות האלו עדיין עומדות על תילן, ומשמשות כתחנות של משטרת ישראל או מתקנים של צה"ל או המשטרה הפלסטינית. בראש כל אחת משש המצודות, הקרובות ביותר לגדר הצפון, נבנה צריח, שעם קום המדינה, צורתו שימשה השראה לאיור בסמל משמר הגבול.

עריכה | תבנית | שיחה
32

פורום מטכ"ל מורכב ברובו מקצינים בעלי דרגת אלוף אך לא רק. בפורום משתתפים גם מספר קצינים בדרגת תת-אלוף: דובר צה"ל, היועץ הכספי לרמטכ"ל, המזכיר הצבאי לשר הביטחון והמזכיר הצבאי לנשיא המדינה. קצין אחד בדרגת אלוף-משנה אף הוא חבר בפורום: עוזר הרמטכ"ל. וכן מספר אזרחים: מבקר הפנים של צה"ל, מנכ"ל משרד הביטחון, ראש המנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית ומבקר מערכת הביטחון. וכמובן, ראש המטה הכללי שדרגתו היא רב-אלוף.

מנגד, ישנו אלוף אחד שאינו חבר בפורום: נספח צה"ל בארצות הברית.

עריכה | תבנית | שיחה
33
דוד "דדו" אלעזר
דוד "דדו" אלעזר

בלילה שבין 18 ל-19 במאי 1948 פרצה כיתת פלמ"חניקים קטנה את שער ציון במסגרת קרבות הרובע היהודי במלחמת העצמאות. מפקד הכיתה הצעיר היה דדו, הלא הוא דוד אלעזר, לימים הרמטכ"ל התשיעי של מדינת ישראל. עם הישמע פיצוץ חומר הנפץ שהפעיל החבלן, זינק דדו אל השער, ובקריאות "אחריי!" פרץ אל העיר העתיקה. לאחר כשלושים מטרים גילה דדו לפתע שהוא לבדו. הסתבר שחייליו היו כה עייפים מימי הקרבות הארוכים, שאפילו הפיצוץ לא העיר אותם. דדו נאלץ לחזור על עקבותיו ולהעיר אותם, ורק אז הושלמה הפריצה.

עריכה | תבנית | שיחה
34
סיכת גדוד דובדבן
סיכת גדוד דובדבן

לפי תפישה שגויה מקובלת, יחידות המסתערבים בצה"ל, קרויות ״מסתערבים״ כי הן מסתערות על ערבים. זאת למרות שיחידות אלו נועדו דווקא כדי לחסוך תמרונים מגושמים כמו הסתערות, שבה כוח צבאי גדול שועט בירי על כוח גדול של האויב. המסתערבים מתחזים לאזרחי האויב כדי לבצע סיכולים ממוקדים. המילה ״מסתערבים״ (במקור ״מסתערובּין״) שאולה מהשפה הערבית. השורש שלה הוא ע.ר.ב, והבניין דומה לבניין ״השתפעל״. משמעות המילה היא ״מתחזים לערבים״. במילה זו כונה אותו חלק מיהדות ארצות ערב, שגר בתוך הקהילות ערביות עצמן; לא בקהילות יהודיות מסוגרות ולא בין בני מיעוטים אחרים, כמו הברברים או הכורדים. יהודים כאלה הקימו את ״השחר״ - מחלקת המסתערבים של הפלמ"ח.

עריכה | תבנית | שיחה
35
תצלום שלט עם לוגו חברת סקודה
לוגו חברת סקודה

בימי מלחמת העולם השנייה ייצרה גרמניה הנאצית כלי נשק רבים במפעל סקודה בצ'כיה הכבושה. לאחר המלחמה נשארו בצ'כוסלובקיה עודפי נשק גרמני. בשנת 1948 היא מכרה חלק מהם לישראל וזו השתמשה בהם, בין השאר, בקרבות נגד צבא מצרים במלחמת העצמאות, וכך יצא שהצבא המצרי הופגז, בין השאר, בתותחים ישראליים שנושאים צלבי קרס. אולם בסיבוב הלחימה הבא, במבצע קדש, נהנו דווקא המצרים מנשק מצ'כוסלובקיה, והפעם נשק שמקורו ביריבתה של גרמניה למלחמה: ברית המועצות.

עריכה | תבנית | שיחה
36
לוח זיכרון לזכר הנעדרים שנמצאו והובאו לקבורה בגן הנעדרים, בית הקברות הצבאי, הר הרצל. על הלוח מופיעים 54 שמות
לוח זיכרון לזכר הנעדרים שנמצאו והובאו לקבורה בגן הנעדרים, בית הקברות הצבאי, הר הרצל

נכון לשנת 2021, טרם אותר מקום קבורתם של 173 מחללי מערכות ישראל, והרשויות עמלות על תיקון המצב (ראו התמונה). ב-2013 שונה שם המנוח על מצבה בהר הרצל, מ"ישראל מיר" ל"יעקב מאמאן". זאת אחרי שהובהר, כי לא היה בקרבות הרלוונטיים שום חייל בשם "מיר", וזהותו של מאמאן הוכחה במיצוי DNA מעצמותיו והשוואה עם היחיד מעשרת אחיו, שנותר בחיים. מאמאן, שעלה ממרוקו ונפל במלחמת העצמאות, נקבר תחת שם שגוי, כי מילותיו האחרונות היו "ישראל שלי" (ביידיש "ישראל מיר").

עריכה | תבנית | שיחה
37
-
הוספה
38
תג חטיבת גולני - עץ ירוק מפותח על רקע כתום.
תג חטיבת גולני

במשך רוב שנות קיום מדינת ישראל, חטיבת גולני – החטיבה של צה"ל, שמספרה הסידורי הוא 1, הכילה שלושה גדודים, שמספריהם הסידוריים הם 12, 13 ו-51. הבחירה דווקא במספרים סידוריים אלו עושה רושם מוזר, כשלא מביטים בהיסטוריה. במלחמת העצמאות, מספרי כל הגדודים בחטיבה מספר 1 התחילו בספרה 1. מספריהם היו 11, 12, 13, 14, 15 ועוד. גדוד 51 צורף לגולני רק בשנת 1956, בעת שהופרד מחטיבת גבעתי הישנה, שמספרה היה 5. ועדיין, בחירת המספרים הסידוריים לגדודי גולני לא הייתה כה פשוטה. הגדוד הראשון ביניהם שהוקם היה דווקא גדוד 14. ובין הקמתו של זה, להקמת הגדודים 11, 12 ו-13, הוקם בחטיבה גדוד 103.

עריכה | תבנית | שיחה
39
סמל שייטת 13: מעגל מחבל ספנים, שבתוכו חרב על רקע משולש אדום.
סמל שייטת 13.

שורשי שייטת 13, יחידת הקומנדו הימי של חיל הים הישראלי, נעוצים בימי שלטון המנדט הבריטי, בו פעלו מספר יחידות קומנדו ימי עבריות, כגון, יחידת מבצעים משולבים (Combined Operation), שנוסדה מקבוצת הכ"ג יורדי הסירה, והחוליה לחבלה ימית, שהוקמה במסגרת הפלי"ם שבפלמ"ח. עם פרוץ מלחמת העצמאות בשנת 1947, והקמת השירות הימי, החלו לפעול שתי יחידות קומנדו ימי, שמקורן בחוליה. האחת של צוללנים והשנייה של מפעילי סירות, שביצעו מספר פעולות נועזות. ב-1 בינואר 1950 אוחדו כל היחידות האלו ליחידה, שנקראה "שייטת 13". מקור השם בתקופת הפלי"ם, שחבריו וחברי הצ'יזבטרון נפגשו לקומזיץ והרמת כוסית מדי 13 בחודש, לציון אירוע, שאירע ב-13 בחודש – ספינה בה הפליג חבר הפלי"ם, זאב פריד, טבעה, והוא הצליח להגיע בשחייה אל החוף. הדבר אף הונצח בפזמון "שושנה", מאת חיים חפר, בשורה, "ב-13 דן (בן אמוץ) הרים עוד כוסית, לפתע הגיחו ספינות המשחית".

עריכה | תבנית | שיחה
40 כעיתונאי, רפי נלסון סיקר ספינה דנית, ששטה בתעלת סואץ, בשנת 1957, ונשבה על סיפונה בידי המצרים. כשהוחזר ארצה, הוא נשפט על מסירת מידע מסווג לאויב, נקנס באלף לירות וקיבל מאסר על תנאי. זאת למרות שנלסון הוכיח במשפטו, שכלל לא היה בידיו מידע מסווג משמעותי. נלסון השתחרר מצה"ל עשר שנים קודם לכן, כי הפך לנכה צה"ל, וכל ידיעותיו על היערכות הצבא יכלו להיאסף בקלות בידי כל תייר וכל קורא של ביטאון צה"ל, "במחנה". בנוסף הוכיח נלסון, כי גם המידע הזה נסחט ממנו בעינויים. נלסון הורשע כי סיפר בחקירתו, שעודד למסור את המידע בעזרת הבטחה כוזבת, כי יהיה העיתונאי הישראלי הראשון, שיראיין את נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר. עריכה | תבנית | שיחה
41
אריאל שרון במרכז התמונה, בשנת 1955. תמונה שחורה-לבנה של שלושה גברים עומדים תחת כנף מטוס.
אריאל שרון במרכז התמונה, בשנת 1955

בשנת 1948, במהלך מלחמת העצמאות, יצא צה"ל למבצע בן נון א', שהיה הניסיון הראשון לכבוש את לטרון. הכוח התוקף כלל את חטיבה שבע, שאך זה הוקמה (1450 לוחמים), מתוגברת בגדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני הוותיקה (450 לוחמים). בכוח היו לוחמים ברמות ושיטות הכשרה מגוונות: חיילי הצבא הבריטי לשעבר, אנשי פלמ"ח, אנשי חי"ש ואנשי גיוס חוץ לארץ, שאך עלו לישראל. עקב העדר מידע מודיעיני מהימן, לא ידעו הישראלים, שכוח סדיר של הלגיון העבר ירדני מגן על המקום, ושהכוח המגן נהנה מעדיפות מספרית ואיכותית גדולה על הכוח התוקף. צה"ל נכשל, נאלץ לסגת, וספג 74 הרוגים, ששה שבויים ופצועים רבים. במהלך הנסיגה ניתנה הוראה להותיר פצועים קשה בשטח. הוראה זו שונתה כלקח מקרב זה, להוראה הקבועה, שאין משאירים פצועים בשטח. אחד הפצועים הקשים, שפונה למרות ההוראה, ולמרות אמצעי הפינוי הדלים, היה אריאל שרון.

עריכה | תבנית | שיחה
42
מטוס המיג 21 מסומן במספר 007 כמחווה למוסד, כפי שהוצג בתערוכת צה"ל בגני התערוכה 1966
מטוס המיג 21 מסומן במספר 007 כמחווה למוסד, כפי שהוצג בתערוכת צה"ל בגני התערוכה 1966

לקראת מלחמת ששת הימים ביקש מפקד חיל האוויר, עזר ויצמן, מראש המוסד, מאיר עמית, שישיג מטוס מיג 21. זאת כדי שטייסי צה"ל יוכלו להתאמן בהתמודדות עם מטוס הקרב החדיש של האויב, שהיה זר למדינות המערב. עמית פנה אל סוכנו בטהראן, יעקב נמרודי, וזה נזכר כי יהודי תושב עיראק, יוסף שמש, פנה אליו, ביוזמתו, בדיוק בעניין זה. שמש שכנע את מוניר רדפא, טייס קרב מתוסכל, לערוק. ואחרי הכנות מדוקדקות, רדפא נחת בישראל עם מיג 21, שמספרו הסידורי 007 (בתמונה), וחוברת הדרכה.

עריכה | תבנית | שיחה
43
-
הוספה
44
-
הוספה
45 חוק השיפוט הצבאי קובע עונש מאסר של 3 שנים על התחזות כחייל בצבא ההגנה לישראל. מאסר שנה יוטל על חייל המתחזה כבעל דרגה, תפקיד או עיטור שאינם שלו, בעוד שחריגה מסמכות עשויה להושיבו למאסר אף למשך 10 שנים. עונש קל יותר מוטל בפקודת הצופים על התחזות לחבר תנועת הצופים, או חריגה מסמכות של אחד מחבריה - מאסר חודש או קנס בסך 12,900 ש"ח (ב-2008). פקודה זו בספר החוקים הישראלי היא מורשת מימי המנדט הבריטי, אשר מאז עריכתה לנוסח חדש, בשנת 1978 - לא נאכפה כלל. עריכה | תבנית | שיחה
46
-
הוספה
47
מבט על כלא שש מהכרמל
מבט על כלא שש מהכרמל

ב-22 בנובמבר 1969 הוצף כלא שש, בית סוהר צבאי הנמצא באזור עתלית, בשל סופת גשמים חזקה, ומפלס המים עלה לרמה של שני מטרים. על אף ששמירת האסירים הופקרה כאשר גם הסוהרים וגם האסירים שאבו את המים, אף אסיר לא ניצל הזדמנות זו כדי לברוח. כתוצאה מכך, המפקד של אגף כוח אדם, שאחראי לכלל חיל המשטרה הצבאית כולל בתי הסוהר שלו, החליט לשחרר עשרות אסירים ולבטל את עונשיהם.

עריכה | תבנית | שיחה
48 תחנת הרדיו קול ישראל בערבית שימשה בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל גם ללוחמה פסיכולוגית. כך הייתה לכלי התקשורת הישראלי הראשון שפרסם ידיעה על השמדת חילות האוויר הערביים ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים, בניגוד להוראות הצנזורה הצבאית. מאז שנות ה-80 צומצם היקף שידורי התעמולה בתחנה, והוגדל היקף שידורי האקטואליה. עריכה | תבנית | שיחה
49
עודד מודריק
עודד מודריק

לעיתים, אזרחים זוכים לדרגות בכירות בצבא על אף שלא התקדמו בסדר הדרגות המקובל. כך למשל זכה נחמן שי בדרגת ייצוג תא"ל כאשר התמנה לתפקיד דובר צה"ל בשנת 1989. גם שופטים הנדרשים לשפוט חיילים מקבלים דרגות ייצוג על פי חוק השיפוט הצבאי, הקובע ששופט לא יכול להיות נמוך בדרגה מנאשם. עקב סעיף זה בחוק קיבל עודד מודריק דרגת ייצוג של רב-אלוף, כדי שיוכל לשפוט את הרמטכ"ל, משה יעלון, בגין תאונת דרכים שנגרמה באשמתו ושנגרם בה נזק לרכב הצבאי שלו. מנגד, רפאל איתן, אשר לאחר סיום כהונתו כרמטכ"ל התנדב לשירות מילואים כטייס, קיבל דרגת ייצוג של רב-סרן והשתתף במשימות קישור ומודיעין.

עריכה | תבנית | שיחה
50 מצעד צה"ל שתוכנן ליום העצמאות הראשון, בה' באייר התש"ט, אפריל 1949, בתל אביב, התקיים באופן חלקי ביותר, וקיבל את הכינוי "המצעד שלא צעד". לקראת המצעד נקבצו ברחובות העיר כשלוש מאות אלף איש. כאשר החל המצעד בצעידתו, רבים מהם פרצו בהתלהבות אל מסלולו, ולא איפשרו את המשך מהלכו. כשהתברר כי אין אפשרות להדוף את המתפרצים, שודרה במערכת הכריזה הודעה על ביטול המצעד. בעקבות כישלון המצעד הוקמה ועדת חקירה, ועל פי המלצותיה הודחו שלושה קצינים, ביניהם מפקד המצעד, בדרגת סגן-אלוף. מפקד זה דרש להציב גדרות תיל לאורך מסלול המצעד. אולם ראש אכ"א לא נענה לדרישה, בנימוק שיושב ראש הכנסת, יוסף שפרינצק, חשש שהתיל יעורר זכרונות מהשואה, שהסתיימה רק ארבע שנים קודם לכן. במקום תיל נמתחו לאורך המסלול חבלים, אולם הללו לא עמדו בפני פריצת הצופים למסלול. חודשיים וחצי מאוחר יותר, ביולי 1949, התקיים מצעד משלים, עליו היה אחראי האלוף צבי איילון. עריכה | תבנית | שיחה
51

דחפור ה-D9 המשוריין של צה"ל ("דובי") הוא דחפור משוריין שנמצא בשירות חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל, המבוסס על טרקטור זחלי קטרפילר די-9 אזרחי בתוספת מיגון כבד שפותח ומיוצר בישראל. דחפור ה-D9 הצה"לי מחזיק במספר שיאים ייחודיים: ב-1974 הפך דחפור D9 של חיל ההנדסה הישראלי לכלי הרכב הממונע הראשון שהעפיל לפסגה הגבוהה ביותר של הר החרמון, כאשר פרץ דרך לשיירת הספקה לכוחות צה"ל שהחזיקו בפסגה. ב-2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, עלה דחפור D9 על מטען גחון במשקל 500 ק"ג ושרד אותו ללא פגיעה באנשי הצוות וללא נזק משמעותי לכלי, ובכך הוא הפך לכלי הצבאי ששרד את מטען החבלה הגדול ביותר. ב-2014 הכתיר ספר השיאים של גינס את ה-D9 הצה"לי כדחפור הלחימה הממוגן ביותר בעולם.

עריכה | תבנית | שיחה
52
בית החולים סן לואי
בית החולים סן לואי

בשנים שהייתה ירושלים מחולקת בין ישראל וירדן (19481967), נפתחו גדרות התיל שסימנו את הגבול באופן רשמי רק פעם אחת: היה זה ב-22 במאי 1956, כאשר חולָה בבית החולים סַן לואי, שעמד על הגבול, הפילה בטעות את שיניה התותבות מהחלון הפונה אל שטח ההפקר שתחתיו. נזירות בית החולים השיגו את הסכמתם של צה"ל והלגיון הערבי וירדו לחפש את השיניים האבודות, כשאליהן נלווה קצין צרפתי ממשקיפי האו"ם הנושא דגל לבן. השיניים התותבות נמצאו והוחזרו לבעליהן. אחת הנזירות אף הונצחה במצלמתו של צלם המגזין "לייף" דוד רובינגר כשהיא מחזיקה את השיניים בידיה. הסיפור המצולם, “Tale of Some Teeth” ("מעשה בכמה שיניים"), התפרסם ב-2 ביולי והיה כתבתו הגדולה הראשונה של רובינגר ב"לייף". (טעות נפוצה היא לייחס את הסיפור למנזר נוטרדם הסמוך, אולם שם מעולם לא אושפזו חולים, וגם מעולם לא שירתו נזירות אלא נזירים בלבד.)

עריכה | תבנית | שיחה
53
תמונה בשחור לבן. דיין עומד בימין התמונה, צדו לעבר הצופה, הוא לובש מדי צבא, חולצתו מקופלת שרוולים, הוא רושם בפנקס, ולראשו קסדה, מאחוריו מסוק תובלה באוויר, נושא משא.
דיין על רקע מסוק תובלה במלחמת ויאטנם

דוד בן גוריון הקים את מפלגת רפ"י בשנת 1965, כאלטרנטיבה למפא"י, שממנה פרש. משה דיין הצטרף לרפ"י לקראת הבחירות לכנסת השישית, וכך מצא עצמו באופוזיציה. פעילותו בכנסת הייתה מינימלית, ואת עיקר זמנו הקדיש לכתיבת ספרו "יומן מערכת סיני", ולעיסוקים חוץ פרלמנטריים כגון כיו"ר מועצת חברות הדיג ישראליות, שליח חברת רסקו לחיפוש משקיעים ברחבי העולם, וכתב צבאי מטעם מעריב במלחמת וייטנאם (בתמונה). את שהייתו בווייטנאם ניצל ללמידה מקרוב של ניהול מלחמה מודרנית, בסדרי גודל שלא נודעו בצה"ל, כשעליו פיקד, ותוך ניצול טכנולוגיה כשימוש נרחב במסוקים. יתכן ששליחותו זו סייעה לו בניהול מלחמת ששת הימים, לאחר שהתמנה לשר הביטחון.

עריכה | תבנית | שיחה
54
-
הוספה
55
-
הוספה
56
-
הוספה
57
-
הוספה
58
וד בן-גוריון משוחח עם אריאל שרון, במדי שרד ובדרגת סגן אלוף, בבית ציוני אמריקה. 30.12.1956 צלם מחנה.
דוד בן-גוריון משוחח עם אריאל שרון בבית ציוני אמריקה. 30.12.1956 צלם מחנה.

בילדותו, הצטרף אריאל שרון לגדנ"ע, שם הצטיין ביכולתו הפיזית, והשלים קורס מדריכים. משימתו הפיקודית הראשונה של שרון, בגדנ"ע, הייתה החרמת מכונית משייח' בדואי, שנחשד בקידום פעולות טרור נגד היישוב. עם הזמן קצב הפעולות, שנקרא שרון לפקד עליהן, עלה. בשנת 1942 הצטרף אריאל שרון גם לארגון "הגנה". בסיום לימודיו בגימנסיה, ב-1945, הוא השתתף בקורס מפקדי כיתות (מ"כים) של ה"הגנה", אך לבקשת הוריו, שכעסו על השתתפות הפלמ"ח בסזון, הוא לא התגייס דרך ה"הגנה" לפלמ"ח. ייתכן שמסיבה זו, את מלחמת העצמאות, התחיל שרון כמדריך גדנ"ע. אולם הוא עזב את תפקידו זה על דעת עצמו והצטרף, בשטח, לחטיבת החי"ש אלכסנדרוני, שם התבלט והפך למפקד מחלקה, ממרות שלא נשלח לקורס הקצינים.

עריכה | תבנית | שיחה
59
שיחה בין ראש הממשלה מנחם בגין לסגנו השר יגאל ידין בעת הדיון על חוק ירושלים, במליאת הכנסת בירושלים. בגין יושב משמאל לידין.
שיחה בין ראש הממשלה מנחם בגין לסגנו השר יגאל ידין בעת הדיון על חוק ירושלים, במליאת הכנסת בירושלים.

ועדת אגרנט לחקר מלחמת יום הכיפורים קבעה, כי היו בידי אגף המודיעין של צה"ל (אמ"ן) ידיעות מתריעות רבות אודות המלחמה הקרבה, אולם האגף לא העריך אותן נכונה, ולא התריע מספיק בפני הממונים עליו. בעקבות הקביעה המסעירה, הרמטכ"ל, דוד אלעזר, התפטר מתפקידו, ותחתיו מונה מרדכי גור. יומיים לפני ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל, בשנת 1977, הזהיר גור את ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, כי חטיבת המחקר מעריכה, כי הביקור הוא תרמית, שנועדה לכסות על התקפה מצרית חדשה. בעקבות אזהרתו זו, ספג גור נזיפה רועמת ופומבית משר הביטחון דאז, סגן הרמטכ"ל לשעבר, עזר ויצמן. יום לפני הביקור איתר המודיעין הישראלי תנועת צבא מצרית בגדה המזרחית של תעלת סואץ. לכן המליץ סגן ראש הממשלה, רב-אלוף (מיל) יגאל ידין, שלא לקחת סיכון, ולגייס את כוחות המילואים. צעד כזה היה, כנראה, מוביל למתיחות רבה ולביטול הביקור, אך בגין דחה את ההמלצה.

עריכה | תבנית | שיחה
60
-
הוספה
61
וולוורת ברבור, 1968
וולוורת ברבור, 1968

ב-10 בנובמבר 1966 עלה רכב של משמר הגבול על מוקש שהונח בידי מחבלים שיצאו משטח ממלכת ירדן. התקפה זו הייתה השיא ברצף של התקפות כאלו. חוסיין, מלך ירדן, שחשש מתגובה ישראלית חריפה, כתב בדחיפות לראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, איגרת תנחומים והתחייבות לשמירת הביטחון בגבולות. האיגרת הועברה לשגרירות ארצות הברית בעמאן, וזו העבירה אותה במהירות לשגרירות ארצות הברית בישראל. וולוורת ברבור, שגריר ארצות הברית בישראל באותה עת, התעכב בטיפול באיגרת זו; האיגרת הגיעה אליו ביום שישי, 11 בנובמבר, אך הוא לא ראה בה דחיפות והחליט למוסרה רק ביום ראשון, 13 בנובמבר. ישראל, מצדה, החליטה על ביצוע פעולת תגמול נרחבת, וזו יצאה לפועל לפנות בוקר של יום ראשון, 13 בנובמבר, שעות ספורות לפני מסירת האיגרת. הפעולה, שנודעה כפעולת סמוע, הסתבכה לקרב ממושך, וחוקרים רבים רואים בה את אחד הזרזים העיקריים לפרוץ מלחמת ששת הימים, שבעה חודשים לאחר מכן.

עריכה | תבנית | שיחה
62
פורטרט מצולם שחור ולבן של מרדכי מקלף במדי שרד צבאיים עם עניבה, בסביבות גיל 35.
מרדכי מקלף

במאורעות תרפ"ט התנפלו תושבי קאלוניה הערבים על בית משפחת מקלף היהודיה, ביישוב מוצא, ורצחו את ההורים, חלק מהילדים והאורחים. מרדכי מקלף בן התשע ניצל מהטֶבח, כי קפץ עם אחותו מהקומה השנייה, בעת שאחיו נלחם בפורעים. לאחר שהתייתם, מקלף גדל אצל קרובי משפחה, וסיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים, תוך כדי פעילות בארגון ההגנה. כעבור שנת לימודים בטכניון, תוך פעילות בפלוגות של וינגייט, פרצה מלחמת העולם השנייה. הוא התגייס לצבא הבריטי, ועבר בו קורס קצינים. מכאן המשיך מקלף לשורה ארוכה של תפקידים ביטחוניים מסוכנים ומסובכים, שביצע בהצלחה רבה, עד שבשנת 1953 שוחרר מתפקיד הרמטכ"ל השלישי של צה"ל. כרמטכ"ל הורה מקלף לרב-סרן אריאל שרון להקים יחידת הקומנדו 101, כדי שזו תפגע בבסיסי הפידאיון, ותמגר את תופעת טבח אזרחי ישראל. בכך מקלף סגר מעגל.

עריכה | תבנית | שיחה
63
-
הוספה
64
עיטור המופת: מדליה כסופה, עליה מוטבעים שיבולת וחרב, עם סרט כחול עבה.
עיטור המופת

קצין שייטת 13, אילן אגוזי, פדוי שבי ממלחמת ששת הימים, עוטר בעיטור העוז במלחמת ההתשה ובעיטור המופת (בתמונה) במבצע ברדס 54–55. בשני המקרים הוא עוטר כי המשיך להילחם, והמשיך לפקד על כוח לוחם, לאחר שנפצע מרימון יד. במלחמת ההתשה, הרימון התפוצץ על ידו, ובמבצע ברדס, הרימון התפוצץ בתוך ידו, והפך אותו לפצוע קשה, גידם וחצי עיוור. אגוזי המשיך לשרת בצה"ל, ונלחם במלחמת יום הכיפורים ובמבצעים חשאיים.

עריכה | תבנית | שיחה
65
-
הוספה
66
-
הוספה
67
-
הוספה
68
-
הוספה
69
-
הוספה
70
-
הוספה
71
-
הוספה
72
-
הוספה
73
-
הוספה
74
-
הוספה
75
-
הוספה
76
-
הוספה
77
-
הוספה
78
-
הוספה
79
-
הוספה
80
-
הוספה
81
-
הוספה
82
-
הוספה
83
-
הוספה
84
-
הוספה
85
-
הוספה
86
-
הוספה
87
-
הוספה
88
-
הוספה
89
-
הוספה
90
-
הוספה
91
-
הוספה
92
-
הוספה
93
-
הוספה
94
-
הוספה
95
-
הוספה
96
-
הוספה
97
-
הוספה
98
-
הוספה
99
-
הוספה
100
-
הוספה