קנה הנשימה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אנטומיה ריקה.

תרשים של מערכת הנשימה

קנה הנשימה הוא צינור אשר תחילתו בגרון, עובר לאורך הצוואר אל בית החזה, ומתפצל לשתי סימפונות שענפיהן מעבירים את האוויר אל הריאות. הקנה עשוי מ־15–20 פיסות של סחוס, שעוטפות אותו כמעט לכל אורכו, פיסות הסחוס מאפשרות לקנה להישאר פתוח כל הזמן.

בצמוד לקנה הנשימה נמצא הוושט – צינור המשמש למעבר מזון ומשקה אל הקיבה. סוגר הנמצא בעמקי הגרון מווסת את המעבר מהגרון לקנה ולוושט – סותם את הקנה, כדי לאפשר בליעת מזון ומשקה, או סותם את הוושט, כדי לאפשר נשימה. כאשר משלבים שיחה ואכילה, עלול הסוגר להיות במצב שאינו מתאים לפעולה הנדרשת, ומזון עלול לרדת לקנה הנשימה. במצב זה קיימת סכנת חנק. בעבר המליצו לטפוח לנחנק על גבו, כדי לעודד יציאה של הגוף החוסם את כלי הנשימה, אך כיום מומלץ טיפול זה רק לתינוקות, אשר ניתן להשכיבם על בטנם כדי לפתוח את דרכי הנשימה שלהם. הטיפול הטוב ביותר בדרך כלל הוא שיעול חזק, תגובתו הטבעית של הגוף. השיעול מזרים אוויר בחוזקה דרך הקנה ומנסה לפנותו.

אם שיעול אינו עוזר, (בחסימה חמורה בלבד) יש לעשות לחיצות ברום הבטן על ידי אדם נוסף העומד מאחורי הנחנק, ומחבק אותו כשכפות ידיו מאוגרפות יחד. את האגרוף המשולב על האדם המסייע לדחוק בעצמה לבטנו של הנחנק, כלפי מעלה, במטרה לגרום להתכווצות הריאות. תרגיל זה (המכונה תמרון היימליך) עשוי להציל חיים.

בעבר קנה הנשימה כונה נפש ומכאן הביטוי "הגיעו מים עד נפש".[1] במקורות היהדות מוזכר הקנה בהקשר של התנהגות האדם בשעת הסעודה, בסיפור המובא בתלמוד בבלי על רב נחמן ורב יצחק שישבו בסעודה, והאחרון סירב לבקשת רב נחמן לומר דבר תורה משום ש"אין משיחין בשעת הסעודה, שמא יקדים קנה לושט ויבוא לידי סכנה".

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפי מ"צ קדרי (מילון העברית המקראית), נפש משמעה כנראה צוואר בצירוף המקראי "מים עד-נפש" (למשל בתהלים סט, ב: "הושיעני אלקים כי באו מים עד-נָפש"). ואולי גם בתהלים כה, יח: "עִנּוּ בכבל רגלו ברזל באה נפשו" (לדעת עמוס חכם בפירוש דעת מקרא לספר תהלים).
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31849677קנה הנשימה