הירח
| הירח | |
|---|---|
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |
| הירח כפי שנראה מכדור הארץ | |
| מאפיינים מסלוליים | |
| היקף המסלול: | 2,413,402 ק"מ (0.016 AU) |
| פריגיאה: | 363,104 ק"מ (0.0024 AU) |
| אפוגיאה: | 405,696 ק"מ (0.0027 AU) |
| אקסצנטריות: | 0.0554 |
| זמן הקפה: | 27.32166155 יום (27 ימים 7 שעות 43.2 דקות) |
| מחזור סינודי: | 29.530588 ימים (29 ימים 12 שעות 44 דקות 2.9 שניות) |
| מהירות מסלולית: - מרבית - ממוצעת - מינימלית |
1.082 ק"מ/שנייה 1.022 ק"מ/שנייה 0.968 ק"מ/שנייה |
| נטיית מסלול: | משתנה בין 28.60° ו 18.30° (5.145° לקו הליקויים) |
| ארגומנט פריגיי: | 318.15° |
| מאפיינים פיזיים | |
| קוטר בקו המשווה: | 3,476.2 ק"מ[1] |
| קוטר בקטבים: | 3,472.0 ק"מ |
| שטח פנים: | 3.793×107 קמ"ר |
| נפח: | 2.1958×1010 ק"מ3 |
| מסה: | 7.3477×1022 ק"ג |
| צפיפות ממוצעת: | 3,346.4 ק"ג/מטר3 |
| תאוצת הכובד בקו המשווה: | 1.622 מטר/שנייה2, (0.1654 ג'י) |
| מהירות מילוט: | 2.38 ק"מ/שנייה |
| זמן סיבוב עצמי: | 27.321661 יום (סינכרוני) |
| מהירות סיבוב עצמי: | 4.627 מ'/שנייה (בקו המשווה) |
| נטיית ציר הסיבוב: | משתנה בין 3.60° ל 6.69° (1.5424° לקו הליקויים) |
| נטיית מסלול: | 5.145° ביחס למישור המלקה |
| אלבדו: | 0.12 |
| בהירות: | 12.74- |
| טמפרטורת פני השטח בקו המשווה (קלווין / צלזיוס): |
מקסימום: 390 / 116.85 ממוצע: 220 / 53.15- מינימום: 100 / 173.15- |
| הרכב הקרום | |
| חמצן | 43% |
| צורן | 21% |
| אלומיניום | 10% |
| סידן | 9% |
| ברזל | 9% |
| מגנזיום | 5% |
| טיטניום | 2% |
| ניקל | 0.6% |
| נתרן | 0.3% |
| כרום | 0.2% |
| אשלגן | 0.1% |
| מנגן | 0.1% |
| גופרית | 0.1% |
| זרחן | 500 (ppm) |
| פחמן | 100 ppm |
| חנקן | 100 ppm |
| מימן | 50 ppm |
| הליום | 20 ppm |
הירח הוא הלוויין הטבעי היחיד של כדור הארץ. הוא נקרא גם לבנה או סהר בעברית, ולונה (Luna) במינוח המדעי (בלטינית), וזאת כדי להבדילו מירחים של גורמי שמים אחרים. קוטרו 3,474 קילומטרים, מעט יותר מרבע קוטר כדור הארץ. הקרבה היחסית בגודל בין כדור הארץ לירחו היא נדירה. הגוף הנוסף היחיד במערכת השמש שיש לו ירח קרוב יחסית לגודלו שלו הוא כוכב הלכת הננסי פלוטו..
הודות לקרבתו הרבה של הירח לכדור הארץ ניתן לצפות בו בקלות ללא טלסקופ או משקפת, ואף להבחין במכתשים הרבים הפזורים עליו. בירח קל מאד להבחין במהלך הלילה, ולעיתים ניתן להבחין בו גם במהלך היום. בשל קרבתו, הירח הוא גם גרם השמים היחיד שבני אדם נשלחו אליו ושדרכה עליו רגל אנוש. ב-1959 שיגרה ברית המועצות שלוש חלליות לחקר הירח: לונה 1, לונה 2 ולונה 3. תוכנית אפולו האמריקנית הייתה התוכנית היחידה שבמסגרתה נשלחו חלליות מאוישות לירח. הנחיתה המאוישת הראשונה על הירח התבצעה במשימה אפולו 11 ביולי 1969, ועד 1972 בוצעו במסגרת התוכנית חמש נחיתות מאוישות נוספות עליו.
הירח מופיע באגדות ובסיפורים שונים במגוון רב של תרבויות, ולוחות שנה שונים מבוססים על מחזור הירח, כגון לוח השנה העברי המבוסס על שילוב של מחזור הירח ומחזור השמש, ולוח השנה המוסלמי המבוסס אך ורק על מחזור הירח.
מסלול הירח והשפעתו
הירח הוא גרם השמיים הקרוב ביותר לכדור הארץ, והמרחק הממוצע בין מרכזו למרכז הארץ הוא כ-384,403 קילומטר, שהם פי 30 מקוטרו של כדור הארץ, בקירוב, ומשתנה בין כ-363 אלף קילומטר (בפריגיאה – הנקודה הקרובה ביותר במסלול הירח לכדור הארץ) לבין כ-405 אלף קילומטר (באפוגיאה – הנקודה הרחוקה ביותר מהארץ במסלול הירח). המשיכה הכבידתית על-פני הירח היא כשישית מזו שעל פני כדור הארץ.
הירח משלים הקפה שלמה סביב כדור הארץ כל כ-27.3 יום (חודש סידרי). כדור הארץ מתקדם במסלולו סביב השמש במהלך החודש הסידרי, ולכן הירח אינו חוזר לאותו מופע לאחר ההקפה. משך הזמן בין מופעי ירח זהים, לדוגמה בין מולד ירח אחד למשנהו, הוא כ-29.5 יום (חודש סינודי). ההבדל בין החודשים נובע ממערכות הייחוס השונות - החודש הסידרי הוא זמן ההקפה במערכת בה כוכבי השבת נמצאים במנוחה, והחודש הסינודי הוא זמן ההקפה במערכת בה כדור הארץ נמצא במנוחה. מקובל להניח כי זמן ההקפה מתארך בהדרגה לאורך ההיסטוריה (בשנייה אחת כל כ-500 שנה) בגלל התרחקות הדרגתית של הירח מכדור הארץ[2][3].
גאות ושפל והתרחקות הירח
תופעת הגאות והשפל בכדור הארץ נגרמת כתוצאה מכוח הגאות, שהוא תוצאה של ההפרשים של כוח הכבידה של הירח במקומות שונים על פני כדור הארץ.
הגאות והשפל גורמים להגדלה הדרגתית של המרחק בין הירח לכדור הארץ. הם גורמים לאיבוד אנרגיה שמאטה את מהירות סיבוב כדור הארץ סביב עצמו. מכיוון שהתנע הזוויתי הכולל במערכת כדור הארץ - ירח נשמר, המרחק בין הירח לארץ צריך לגדול[4]. כדי לכמת את קצב ההתרחקות של הירח מכדור הארץ. בשנת 1969 הציבו האסטרונאוטים של אפולו 11 על פני הירח מערכת מחזירי אורות המיועדים להחזרת אור לייזר. במדידות שנערכו מאז נמצא שהירח מתרחק מכדור הארץ במהירות ממוצעת של 3.8 ס"מ בשנה.
ירח על
- שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: ערך מורחב – ירח-על
תופעת ירח הפריגיאה, או בכינויה "סופר ירח", היא תופעה בה גודלו הזוויתי של הירח המלא גדול מהממוצע בגלל הגעתו של הירח לפריגיאה, בסמיכות לזמן היותו במילוא. במצב זה גודלו הזוויתי של הירח המלא עשוי להיות גדול ב-14% יותר מגודלו באפוגיאה ובהירותו גבוהה בכ-20%. בגלל חוסר בייחוס בסביבת הירח לא ניתן להבחין בשינוי גודל הירח בעין הבלתי מצוידת, אלא רק באמצעות תצלומים או מכשירי מדידה. עם זאת, ניתן להרגיש בשינוי בהירותו. המרחק לירח הפריגיאה משתנה משנה לשנה. לאחר ירח הפריגיאה של 2008 מרחקה הלך וגדל עד לשנת 2013, אז המרחק יקטן לקראת ירח הפריגיאה של 2016 .
השפעות ביולוגיות
העובדה כי לכדור הארץ יש ירח בודד וגדול, תורמת ליציבות תנאי האקלים. קיומו של ירח אחד בלבד, בניגוד למרבית כוכבי הלכת, מונע התנהגות כאוטית שאופיינית לבעיה תלת או רב-גופית בפיזיקה. גודלו של הירח תורם ליציבות יחסית של נטיית ציר הסיבוב של כדור הארץ ביחס למישור המלקה - ובכך מקבע את עונות השנה ומונע שינויים גדולים בנטיית ציר הארץ, שיביאו למזג אוויר קיצוני והרסני[5]. אקלים יציב מקל על הישרדות אורגניזמים חיים.
ישנם סרטנאים היכולים לחוש את כבידת הירח ולהשתמש בה כסימן מקדים לגאות[6].
החזרת אור השמש בידי הירח משנה את תנאי התאורה בלילה והדבר מצריך בעלי חיים פעילי לילה להסתגל למגוון תנאי תאורה. בהשוואה לזמן הופעתו של ירח מלא, במולד הירח האור קלוש ביותר. בנוסף, מספר השעות בהן מאיר הירח אינו קבוע, עקב שעות הזריחה והשקיעה המשתנות לאורך החודש הירחי.[דרושה הבהרה]
פני הירח
- שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: ערך מורחב – גאולוגיה של הירח
צדדי הירח
בשל השפעת כח הכבידה של כדור הארץ, נע הירח בהקפה סינכרונית, כך שהוא מפנה תמיד את אותו צד, שמכונה "הצד הקרוב", כלפי כדור הארץ. הצד הנסתר/הנגדי ל"צד הקרוב", שמכונה "הצד הרחוק", נסתר מעינינו באופן קבוע. הצד הרחוק של הירח צולם לראשונה על ידי הגשושית הסובייטית לונה 3 ב-1959, והוא מתאפיין במיעוט ה״ימות״ בהשוואה לצד הקרוב.
העובדה שהירח מפנה צד אחד קבוע אל כדור הארץ מוסברת על ידי נעילת גאות - סיבוב הירח סביב צירו העצמי בתקופות קדומות הואט כתוצאה מהשפעות חיכוך הנגרם מכוחות גאות מצד כדור הארץ ומאז מהירות הסיבוב הצירי שלו משתווה למהירות הקפתו את כדור הארץ. שינויים קטנים הנגרמים מהאקסצנטריות של מסלול הירח, הנקראים ליברציות, מאפשרים צפייה בכ-59% מפני הירח מכדור הארץ לאורך זמן, אף על פי שבכל רגע נתון ניתן לצפות רק בכ-50% מפניו.
בכל רגע נתון (חוץ מזמן ליקוי ירח) לירח יש צד מואר שאור השמש מגיע אליו וצד חשוך. בשל תנועת הירח סביב כדור הארץ שטחים אלה משתנים בכל רגע, וחוזרים לנקודת ההתחלה בכל מחזור של סיבוב הירח סביב כדור הארץ (כ-29 ימים וחצי). כיוון שמכדור הארץ רואים כל הזמן את אותו "צד גלוי" של הירח, וצד זה מואר על ידי השמש באחוזים שונים בכל יום, אנו רואים בכל יום מופע אחר של הירח. אין לבלבל בין "הצד החשוך" של הירח, שהוא הצד שאינו מואר על ידי השמש ברגע נתון, לבין "הצד הרחוק" של הירח, שבו לא ניתן לצפות מכדור הארץ כלל. להמחשה, בראש חודש עברי בעת "מולד ירח", ניתן לראות כי הצד הקרוב של הירח הוא ברובו חשוך למעט הסהר המואר שבו, המצביע מערבה. באותה עת ממש, צדו הרחוק של הירח מואר כמעט בכל תחומו.
| הצד הקרוב של הירח | הצד הרחוק (הנסתר) של הירח |
| הצד הקרוב של הירח | הצד הרחוק של הירח |
ימות
ערך מורחב – ים ירחי
המישורים הכהים שבהם ניתן להבחין על פני הירח אף בעין בלתי מזוינת נקראים ימות (בלטינית: Maria ברבים ו-Mare ביחיד), וזאת מפני שהתוכנים הקדמונים האמינו שמישורים אלו מכוסי מים. כמעט כל הימות הן למעשה מישורים גדולים של לבה בזלתית שנוצרה בהתפרצויות געשיות עתיקות יומין. הלבה שהתפרצה זרמה לאזורים נמוכים שנוצרו בעקבות התנגשויות של מטאורים/שביטים, אגני פגיעה. (יוצא דופן הוא אוקיינוס הסערות, Oceanus Procellarum, שלא מוכל באגן פגיעה מוגדר). כמעט כל הימות נמצאות בצדו הקרוב של הירח, כאשר הימות הפזורות בצדו הרחוק של הירח מכסות 2% בלבד משטחו, לעומת 31% בצדו הקרוב של הירח. ההסבר הסביר ביותר לשוני זה קשור בריכוז גבוה של גופים מייצרי חום בצד הקרוב של הירח, כפי שהודגם במפות גאוכימיות שהושגו מספקטרומטר של קרני גמא של משימת לונר פרוספקטור (Lunar Prospector).
רמות
אזורים בהירים על פני הירח נקראים Terrae (המילה הלטינית ליבשת), או רמות, מאחר שהם גבוהים יותר ממרבית הימות. כמה רכסי הרים בולטים בצדו הקרוב של הירח שוכנים בסמוך לאגני פגיעה ענקיים. בניגוד לכדור הארץ, לא ידועים הרים גדולים בירח שנוצרו כתולדה של אירועים טקטונים.
מצילומים שהחזירה הגשושית קלמנטיין (Clementine), נראה כי ארבעה אזורים הררים על שפתו של מכתש פירי (Peary) שרוחבו 73 קילומטר, בקוטבו הצפוני של הירח נשארו מוארים במשך יממה ירחית שלמה. פסגות אלו זוכות להארה תמידית בשל הנטייה הקטנה של ציר סיבוב הירח ביחס למישור המילקה. בקוטבו הדרומי של הירח לא נמצאו אזורים דומים שזוכים להארה תמידית, על אף ששפתו של מכתש שקלטון (Shackleton) מוארת במשך כ-80% מהיממה הירחית. תוצאה נוספת של שיפוע הציר הקטן של הירח היא אזורים בתחתיתם של מכתשים רבים בקוטב, המוצלים באופן קבוע.
מכתשים
על פני השטח של הירח ניתן להבחין בבירור במכתשי פגיעה. מכתשים אלו נוצרו כאשר אסטרואידים ושביטים התנגשו בפני השטח של הירח. בסך הכל קיימים על פני הירח למעלה מחצי מיליון מכתשים בקוטר של יותר מקילומטר. מאחר שמכתשי פגיעה נצברים בקצב כמעט קבוע, מספר המכתשים לכל יחידת שטח יכול לשמש כדי לאמוד את גיל פני השטח. העדר האטמוספירה, מזג האוויר והתהליכים הגאולוגיים מבטיחים שרבים ממכתשים אלו השתמרו טוב יחסית בהשוואה לאלו שבכדור הארץ.
המכתש הגדול ביותר בירח, שהוא גם המכתש הגדול ביותר הידוע במערכת השמש, הוא אגן איטקן של קוטב הדרום (South Pole-Aitken Basin). אגן זה נמצא בצדו הרחוק של הירח, בין הקוטב הדרומי לקו המשווה, קוטרו כ-2,240 קילומטר ועומקו כ-13 קילומטר. אגני פגיעה בולטים בצדו הקרוב של הירח הם: ים הגשמים (Imbrium), ים השלווה (Serenitatis), ים המשברים (Crisium) וים הנקטר (Nectaris).
רגולית
על פני השטח בירח יש שכבה של רגולית אשר נוצרה בתהליכי פגיעה. שכבת הרגולית בשטחים של פגיעות עתיקות היא עבה יותר באופן כללי מזו שנמצאת בשטחים עם פגיעות חדשות יותר. עובי שכבת הרגולית המוערך בימות הוא 3–5 מטר, וכ-10–20 מטר ברמות. מתחת לשכבת הרגולית שעברה שחיקה רבה, נמצאת שכבה של "מגהרגולית". שכבה זו עבה בהרבה והיא כוללת סלעי אדמה סדוקים[7].
הימצאות מים
הפגזתו הממושכת של הירח בשביטים ומטאורואידים תרמה כנראה כמויות קטנות של מים לפני הירח. אם אכן כך, אור השמש גרם לפירוקם של רוב מים אלו ליסודות המרכיבים אותם – חמצן ומימן, ששניהם דלפו ברובם לחלל במהלך הזמן, בשל הגרביטציה הנמוכה של הירח. עם זה, בשל הנטייה הקלה של ציר הסיבוב הירחי ביחס למישור המילקה – רק כ-1.5 מעלות – כמה מכתשים עמוקים סמוך לקטבים לא נחשפים מעולם לאור השמש, ולפיכך הם מצויים בחשכה תמידית (כגון מכתש שקלטון). מולקולות מים אשר נמצאות במכתשים אלו יכולות להיות יציבות למשך פרקי זמן ארוכים.
גשושית קלמנטיין ביצעה מיפוי של מכתשים חשוכים כאלו בקוטב הדרומי, וסימולציות מחשב מצביעות על כך שייתכן שיש בירח עד 14,000 קילומטר רבוע החשוכים באופן תמידי. תוצאות מניסוי רדאר במשימה של גשושית זו מלמדות על כיסים קטנים של מים במצב קרח קרוב לפני הקרקע, ומידע מספקטרומטר נייטרונים של משימת לונר פרוספקטור מצביע על ריכוזים גבוהים של מימן הנמצאים בשכבה העליונה של הרגולית קרוב לקטבים. הערכות על הכמות הכוללת של מים במצב קרח בירח מדברות על כמות קרובה לקילומטר מעוקב אחד.
מים במצב קרח ניתן יהיה לכרות ואז להפריד למרכיבים, למימן ולחמצן, באמצעות תחנות גרעיניות או תחנות חשמליות שיצוידו בלוחות קולטי שמש. נוכחות של כמות בת שימוש של מים על הירח היא גורם חשוב בניסיון להקים יישוב על פני הירח שיהיה יעיל מבחינת עלויות, וזאת מאחר שהעברת מים מכדור הארץ יקרה. עם זאת, תצפיות עדכניות שנעשו על ידי הרדאר הפלנטרי ארסיבו (Arecibo) מצביעות על כך שמידע הרדאר מהקטבים שהתקבל מקלמנטיין ייתכן שהושפע מסלעים שיצאו ממכתשים צעירים, ולא מנוכחות מים.
בנובמבר 2009, בעקבות הממצאים שסיפק לווין המחקר LCROSS, יצאה נאס"א בהודעה רשמית לפיה נמצאו מאגרי מים גדולים באזור הקוטב הדרומי של הירח[8].
מאפיינים פיזיים
מבנה פנימי
הירח מורכב ממספר שכבות נפרדות: קרום, מעטפת וליבה. הסברה היא שמבנה זה נוצר בעקבות תהליך של שקיעת מינרלים באוקיינוס המאגמה, זמן קצר לאחר יצירתו . האנרגיה שנדרשה להתכה של החלק החיצוני של הירח מיוחסת לרוב לאירוע של פגיעת ענק (השערת ההתנגשות הענקית) שלפי המשוער היה אחראי ליצירת מערכת הארץ-ירח. התגבשות של אוקיינוס מאגמה זה גרם למעטפת מאפי ולקרום עשיר בפלגיוקלז.
מיפוי גאוכימי רומז כי הקרום בעל הרכב אנורתוציטי בעיקרו, ועובדה זו תואמת את היפותזת אוקיינוס המאגמה. מבחינת יסודות, הקרום מורכב בעיקר מחמצן, סיליקון, מגנזיום, ברזל, סידן ואלומיניום. על סמך שיטות גאופיזיות, נאמד עוביו של הקרום בכ-50 קילומטר.
היתוך חלקי במעטפת של הירח גרם להתפרצויות של בזלת הימות על פני הירח. ניתוח בזלת זו מצביע על כך שהמעטפת מורכבת בעיקר מהמינרלים אוליבין, אורתופירוקסן וקלינופירוקסן ושהמעטפת עשירה יותר בברזל מאשר זו של כדור הארץ. חלק מהבזלת בירח מכילה שפע גדול של טיטניום (שמופיע במינרל אילמניט), דבר המצביע על הטרוגניות רבה בהרכב המעטפת. נמצא כי רעידות אדמה בירח מתרחשות עמוק במעטפת, כ-1,000 קילומטר מתחת לפני השטח. זה מתרחש במחזוריות חודשית וקשור ללחצי גאות ושפל הנגרמים מהמסלול האקסצנטרי של הירח.
צפיפותו הממוצעת של הירח היא 3,346.4 ק"ג/מטר מעוקב, עובדה ההופכת אותו לירח השני בצפיפותו במערכת השמש לאחר איו. אף על פי כן, קיימות ראיות שונות לכך שליבת הירח היא קטנה והרדיוס שלה או כ-350 קילומטר או פחות מכך. זה מהווה רק כ-20% מגודלו של הירח, וזאת בניגוד לרוב הגופיים הארציים האחרים שבהם הליבה מגיעה לכ-50% מגודל הגוף. הרכבה של ליבת הלבנה אינו ידוע היטב, אולם מקובל לשער שהליבה מורכבת מברזל מתכתי יחד עם כמויות קטנות של גופרית וניקל. ניתוח תנועת הסיבוב משתנת הזמן של הלבנה מרמז על כך שהליבה לפחות בחלקה מותכת[9].
טופוגרפיה
הטופוגרפיה של הירח נמדדה באמצעות אלטימטריית לייזר וניתוח תמונות תלת ממדיות, כשהמידע העדכני ביותר מקורו ממשימת קלמנטיין. האתר הבולט ביותר מבחינה טופוגרפית בירח הוא אגן איטקן הגדול של קוטב הדרום, שבו נמצאים המקומות הנמוכים ביותר על פני הלבנה. המקומות הרמים ביותר בפני הירח שוכנים צפון מזרחה מהאגן. גם באגני פגיעה גדולים אחרים, כדוגמת ים הגשמים, ים השלווה, ים המשברים, ים סמית והים המזרחי, יש אזורים נמוכים ושפת המכתשים גבוהה. הגבהים בצד הרחוק של הירח גבוהים בממוצע בכ-1.9 קילומטר מאלו שבצד הקרוב.
אטמוספירת הירח
| מאפיניים אטמוספיריים | |
|---|---|
| לחץ אטמוספירי | 3×10-13 kPa |
| הליום | 25% |
| ניאון | 25% |
| מימן | 23% |
| ארגון | 20% |
| מתאן |
trace |
אף על פי שמקובל לחשוב שהירח נטול אטמוספירה אין הדבר מדויק[10], לירח אטמוספירה דלילה ביותר שמורכבת בעיקר ממימן, הליום, ניאון וארגון, וכן כמויות קטנות יותר של חומרים אחרים כמו פחמן דו-חמצני, ראדון, מתאן, אמוניה, עקבות של חמצן וכמות אפסית של אדי מים[11]. המקור לגזי האטמוספירה אינו ברור לגמרי, אך משוער כי הם נובעים ממספר מקורות: רוח השמש, קרינת השמש, מרבצי סלעים רדיואקטיביים, מיקרו מטאוריטים וגזי הפליטה של חלליות אפולו.
אטמוספירת הירח נמצאת על קו הגבול המאפשר את בלימת הידלדלותה בהשפעת רוח השמש וכוחות הגאות שמפעיל עליה כדור הארץ. קשה לקבוע בוודאות מה מצבה העכשווי של האטמספירה: האם היא הולכת ומדלדלת או לחלופין, האם שכבת האטמוספירה מכילה את המסה הקריטית הדרושה כדי להחזיק באטמוספירה לאלפי שנים. ראיות גאולוגיות כגון העדר מיקרו מכתשים, בשל התפרקותם של מטאוריטים קטנים בחדירתם לאטמוספירה, מצביעות על כך שהירח היה בעבר הרחוק בעל אטמוספירה משמעותית.
הבדל הטמפרטורות העצום בין היום (100 מעלות צלזיוס) ללילה (170- מעלות צלזיוס) בירח, יוצר סחף של אטמוספירה לכיוון הצד הקר. זאת מכיוון שהגזים בו קופאים ושוקעים על הקרקע ובכך יוצרים מפל לחצים קל אשר מושך אליו את הגזים של האזור החם.
עיתוי זריחת הירח ומיקום זריחתו כלפי הצופה
מבחינת הצופה, עיתוי זריחת הירח משתנה מדי יום בהתאם למיקומו של הירח ביחס לכדור הארץ. בנוסף לכך, הצופה הדקדקן יבחין כי הירח עולה במסלול שונה מדי יום בכיפת השמיים המקומית.
עיתוי זריחת הירח ביחס לצופה בנקודה מסוימת, ניתן לניבוי כללי על פי מופעו של הירח. זאת מפני ש"מופע הירח", מעיד גם על מיקומו ביחס לכדור הארץ והשמש. מתחילת החודש הירחי עד אמצע החודש הירחי, קל להתייחס לזמן שקיעת השמש. מדי יום בזמן שקיעת השמש יראה הירח לצופה רחוק יותר מהשמש עד שבאמצע החודש הירח זורח כשהשמש שוקעת. מאמצע החודש עד סוף החודש הירחי קל להתייחס לזמן זריחת השמש. מאמצע החודש יראה הירח לצופה מדי יום קרוב יותר לשמש. משך הזמן משקיעת השמש עד זמן שקיעת הירח או מזריחת הירח עד זריחת השמש מכונה "שירות הירח"[דרוש מקור].
לדוגמה - ירח מלא, זורח עם שקיעת השמש ושוקע עם זריחתה (בכל עונות השנה). ירח ברבע הראשון (חצי ירח), יזרח בחצות היום, וישקע בחצות הליל (בכל עונות השנה).
מסלול הירח בכיפת השמיים המקומית ומיקום זריחתו ושקיעתו, משתנים גם הם, בהתאם לעונות השונות ובהתאם למופע הירח. הואיל וחילופי העונות, גורמים לשינוי מיקומו של הצופה ביחס לירח, גם אלו מובאים בחשבון. דוגמאות - ירח מלא בעונת הקיץ, זורח בדרום-מזרח ושוקע בדרום-מערב. ירח מלא בעונת החורף, זורח בצפון-מזרח ושוקע בצפון-מערב[16].
חקר הירח
- ערך מורחב – חקר הירח
ב-1959 שיגרה ברית המועצות כמה גשושיות בלתי מאוישות לחקר הירח.
- לונה 1 הסובייטית הייתה הלוויין המלאכותי הראשון שהצליח להימלט מכח הכבידה של הארץ ולנוע קרוב לירח. שוגרה ב-2 בינואר 1959, עברה במרחק 5,995 ק"מ מהירח, לאחר 34 שעות טיסה, והמשיכה למסלול סביב השמש. נקראה לונה 1 אף על פי שלא הייתה הראשונה ששוגרה - לפניה היו מספר גשושיות ששיגורן נכשל.
- לונה 2, חללית המחקר הראשונה להגיע לירח, שוגרה ב-13 בספטמבר 1959 והתרסקה על פניו ב-14 בספטמבר 1959.
- לונה 3 שוגרה ב-4 באוקטובר 1959, הייתה הראשונה שהקיפה את הירח ושיגרה תמונה של הצד הנסתר שלו ב-7 באוקטובר.
נחיתת האדם הראשון על הירח בוצעה ב-21 ביולי 1969 בשיא המירוץ לחלל שהושפע מהמלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית. האדם הראשון שדרך על אדמת הירח היה האסטרונאוט ניל ארמסטרונג, מפקד האפולו 11. כאשר צעד על אדמת הירח אמר: "That's one small step for a man, one giant leap for mankind." "זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות", משפט שהפך להיות מפורסם ביותר. הנחיתה התבצעה במסגרת תוכנית אפולו, שבמהלכה בוצעו שש נחיתות בירח בשנים 1969–1972. הפעם האחרונה בה הילך אדם על הירח הייתה בדצמבר 1972 במשימת אפולו 17, כאשר האסטרונאוט יוג'ין סרנן הלך על הירח.
זמן הטיסה אל הירח במסגרת תוכנית אפולו היה כ-65 שעות[17].
ב-25 בינואר 1994 שוגר מכדור הארץ לווין אמריקני בשם קלמנטין, שסבב את הירח במשך 74 ימים. תצלומי הלוויין גילו משטחי קרח בקטבים של הירח, דבר העשוי לסייע לכל תוכנית התיישבות עתידית. עוד התגלה בצד הנסתר של הירח מכתש בעומק 13 קילומטר, ובקוטר של 2,500 קילומטר, שחוקרים משערים שנוצר בהתנגשות בין הירח לגוף ענק.
החל מ-15 באוקטובר 2004 החללית סמארט-1 של סוכנות החלל האירופית מקיפה את הירח, ומבצעת תצפיות לצורכי מיפוי, חיפוש קרח, ואנליזה כימית של פני הירח.
בעקבות אסון מעבורת החלל קולומביה הכריז נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש על תוכנית לחזרה אל הירח עד 2020, זאת במטרה ללמוד כיצד לקיים תחנה על כוכב אחר, לקראת משימה מאוישת אל מאדים. מנהל נאס"א מייקל גריפין הכריז שבכוונתו למלא את הוראת הנשיא מוקדם יותר, ולהנחית חללית מאוישת על הירח עד 2018.
ביהדות
ביהדות תופס הירח תפקיד חשוב. חלק מהחגים (סוכות, פסח ופורים, ט"ו בשבט וט"ו באב) מכוונים לאמצע החודש הירחי, שבו הירח נראה במילואו. ישנה ברכה מיוחדת (ברכת הלבנה) שנהוג במסורת היהודית לומר כנגד הירח בתחילת כל חודש ירחי.
חז"ל כתבו, שבתחילה נבראה הלבנה בגודל זהה לגודלה (או אורה) של השמש, ואחר כך, הוקטנה לגודלה העכשווי.
עם נחיתת האדם הראשון על הירח, בשנת 1969, נכתבו על ידי הרב מנחם כשר כללים כיצד על יהודים לקיים את המצוות על הירח.[18]
הירח בתרבות האנושית
הירח מופיע בסיפורים ובאגדות שונים במגוון רב של תרבויות. בתרבויות פגניות הירח היווה כח אלילי, ונערכו לכבודו טקסים רבים ומגוונים. הוא גם היה האל הפטרון של ערים מסוימות. במיתולוגיה השומרית למשל העיר אור נחשבה כקדושה לננה, אל הירח. לוחות שנה רבים מתבססים על שילוב של מחזור הירח ותנועת הארץ סביב השמש, בהם לוח השנה העברי, הלוח הסיני, הלוח ההינדי והלוח הבודהיסטי. לעומתם לוח השנה המוסלמי מתבסס על מחזור הירח בלבד.
הירח העניק ליום השני בשבוע הנוצרי את שמו בשפות רבות (Monday באנגלית ו-Montag בגרמנית, מהמילה Moon או Mon בשפות הגרמאניות; Lundi בצרפתית, Lunes בספרדית ו-Lunedi באיטלקית, מהמילה Luna בשפות הרומאניות).
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: המאור הקטן |
| ערך מילוני בוויקימילון: ירח |
 ציטוטים בוויקיציטוט: ירח |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הירח |
- הערך הירח באתר אסטרופדיה
- הירח – רבקה ברנד וליאת בן-דוד (טיבר), בספרייה הווירטואלית של מט"ח
- ארכיון תמונות של פרויקט אפולו, באתר פליקר
- אשכול כתבות על הירח, באתר "הידען"
- בלדד השוחי, האם יש רעידות אדמה על הירח?, באתר ערוץ עשר
- לוח שנה זמן ירח, אתר אוניברסיטת תל אביב
- תצפיות ירח ואשכול מאמרים בנושא הירח, באתר סוכנות החלל הישראלית
- מפה אינטראקטיבית של הירח בחסות חברת גוגל
- תיאור יחסי הזריחה והשקיעה של השמש והירח לאורך החודש העברי באמצעות אנימציה
- מחקר "עדכני" בנושא אטמוספירת הירח
- מחשבוני זריחה ושקיעה של שמש וירח, באתר הצי האמריקני
- הרצאת וידאו בנושא היווצרות הירח
- אלמנך שמיים יומי, כולל מופעי ירח, זמני זריחה ושקיעה ומיקום
- התכסויות כוכבים בירח, התקבצויות והתכסויות כוכבי לכת עם הירח (מישראל)
- הערך הליברציות של הירח באתר אסטרופדיה
- ארז גרטי, מופעי הירח, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 7 ביולי 2011
- מאיר ברק, איך נוצר הירח ומה הרכבו?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 31 באוגוסט 2009
- הערך כללי מקום הירח ומסלולו, באתר ויקישיבה
- הטכניון, הדמיה הוכיחה: הירח נוצר מחומר שהועף מכדור הארץ בעת התנגשות גוף גדול בו, באתר "הידען", 13 באפריל 2015
- הטכניון, מולד הירח, באתר "הידען", 4 באוגוסט 2015
- מגזין מכון ויצמן, מחקר ישראלי: הירח נוצר כתוצאה ממספר התנגשויות עם גרמי שמיים, ולא כתוצאה מהתנגשות אחת ויחידה, באתר "הידען", 10 בינואר 2017
הערות שוליים
- ^ הירח באתר Bernd's Homepage (באנגלית)
- ^ הערך חודש באתר אסטרופדיה
- ^ What is the orbital period of the Moon?, NASA StarChild, April 2001
- ^ ד"ר מאיר ברק, מדוע הירח מתרחק מכדור הארץ?, דוידסון Online, 1 בספטמבר 2009
- ^ https://www.nature.com/nature/journal/v361/n6413/abs/361615a0.html
- ^ Effects of the moon on animals
- ^ Rasmussen, K.L.; Warren, P.H. (1985). "Megaregolith thickness, heat flow, and the bulk composition of the moon". Nature 313: 121–124.
- ^ נאס"א: יש מים על הירח - והרבה, באתר ynet, 13 בנובמבר 2009
- ^ יוניברס טודיי, פנים הירח עדיין חם, באתר "הידען", 20 באוגוסט 2014
- ^ Space Settlements: A Design Study מחקר של נאס"א, נספח J לפרק 5: IMPACT UPON LUNAR ATMOSPHERE
- ^ Moon Fact Sheet, NSSDC, באתר נאס"א
- ^ 1
Robin M. Canup and Erik Asphaug (2001). "[http://www.nature.com/nature/journal/v412/n6848/abs/412708a0.html;jsessionid
2B263D0F54C66958279D20DAD8052E79 Origin of the Moon in a giant impact near the end of the Earth's formation]". Nature 412, 708-712.
- ^ אתר המסביר את מקור הירח
- ^ http://csep10.phys.utk.edu/astr161/lect/moon/moon_formation.html
- ^ http://www.nature.com/ngeo/journal/v5/n4/full/ngeo1429.html
- ^ Curious About Astronomy: How does the position of Moonrise and Moonset change?
- ^ חיים מזר, דעות/ מעבורות לירח, באתר "הידען", 15 בספטמבר 2004
- ^ שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: חן מלול, הספרייה הלאומית, כשסבא של אסא כשר פרסם את הקוד האתי של הירח, באתר הארץ, 20 ביולי 2017
| מערכת השמש | |
|---|---|
| |
| ראו גם: פורטל מדעי החלל |
