אדווין אדוארדס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדווין אדוארדס
Edwin Edwards
אדוארדס, 1986
אדוארדס, 1986
לידה מרקסוויל, לואיזיאנה, ארצות הברית
פטירה גונזלס, לואיזיאנה, ארצות הברית
שם מלא אדווין וושינגטון אדוארדס
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מושל לואיזיאנה ה־50
13 בינואר 1992 – 8 בינואר 1996
(4 שנים)
סגנית מושל לואיזיאנה מלינדה שווגמן
12 במרץ 1984 – 14 במרץ 1988
(4 שנים)
סגן מושל לואיזיאנה בובי פרימן
9 במאי 1972 – 10 במרץ 1980
(7 שנים)
סגן מושל לואיזיאנה ג'ימי פיצמוריס
שופט בבית המשפט העליון של לואיזיאנה
14 באפריל 1980 – 1 בדצמבר 1980
(232 ימים)
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השביעי של לואיזיאנה
2 באוקטובר 1965 – 9 במאי 1972
(6 שנים)
→ ת. אשטון תומפסון
חבר הסנאט של לואיזיאנה מטעם המחוז ה-35
12 במאי 1964 – 2 באוקטובר 1965
(שנה)
→ ביל קליבלנד
הווארד א. דנקן ←

אדווין וושינגטון אדוארדס (באנגלית: Edwin Washington Edwards;‏ ‏7 באוגוסט 1927 – 12 ביולי 2021) היה פוליטיקאי אמריקאי מלואיזיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר הסנאט של לואיזיאנה בשנים 1964–1965, לאחר מכן ועד 1972 כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית, ולאחר מכן ועד 1980, בשנים 1984–1988, ובשנים 1992–1996, בשלוש תקופות כהונה כמושל לואיזיאנה ה-50. בסך הכול כיהן אדוארדס 16 שנים כמושל, שזוהי תקופת הכהונה השישית באורכה מבין אלו של כל מושלי מדינות ארצות הברית לתולדותיהם.[1]

כדמות משפיעה בפוליטיקה של לואיזיאנה, אדוארדס, שכונה "הקו האחרון בהחלט של הדמוקרטים הדרומיים של הניו דיל",[2] הואשם מספר פעמים במעשי שחיתות. ב-2001 הוא נמצא אשם בסחיטת דמי חסות, ונדון לעשר שנות מאסר בבית כלא פדרלי. הוא החל לרצות את עונשו באוקטובר 2002 בפורט וורת', טקסס, ובהמשך הועבר למתקן פדרלי באוקדייל, לואיזיאנה. הוא שוחרר בינואר 2011 לאחר שריצה שמונה שנים.[3] אדוארדס נחשב גם למושל לואיזיאנה האחרון שהיה חלק של המנגנון הפולטי שהוקם על ידי האחים המושלים יואי לונג וארל לונג.

ב-2014 ביקש אדוארד להיבחר שוב לבית הנבחרים של ארצות הברית, ובבחירות הוא התמודד על המושב של מחוז הקונגרס השישי של לואיזיאנה.[4] בבחירות בשני סיבובים שהתקיימו, הוא ניצח, אך הובס על ידי מועמד המפלגה הרפובליקנית גארט גרייבס בהפרש של כמעט 25 אחוזים מהקולות,[5] תוצאה שהיוותה סימן לשקיעה התלולה בפופולריות של אדוארדס עקב הרשעתו בפלילים, וכן עלייתה השפעתה של המפלגה הרפובליקנית בפוליטיקה של לואיזיאנה.

ראשית חייו

אדווין אדוארדס נולד בעיר הקטנה מרקסוויל שבמחוז הכפרי אבויילס שבלואיזיאנה. אביו, קלרנס אדוארדס, היה חקלאי אריס שבמוצאו היה חצי צרפתי-קריאולי, וחצי פרסביטריאני, ואילו אמו, אגנס ברוייט, הייתה קתולית דוברת צרפתית.[6] אבות משפחתו של אדוארדס היו בין המתיישבים הראשונים של לואיזיאנה שהגיעו מצרפת והתיישבו במחוז אבויילס.[7] כמו פוליטיקאים רבים ממחוז זה במאה ה-20, הניח אדוארדס שהוא היה ממוצא קייג'וני בעוד שככל הנראה זה לא היה נכון. מוצאו של אביו היה ממשפחה מקנטקי שהגיעה ללואיזיאנה במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. סב-סבו, ויליאם אדוארדס, נהרג במרקסוויל בתחילת המלחמה בשל דעותיו בעד האיחוד.

אדוארדס תכנן בצעירותו לפתח קריירה כמטיף. כבחור צעיר הוא עסק בתחום עבור כנסיית הנאזרינים במרקסוויל. לזמן קצר לקראת תום מלחמת העולם השנייה הוא שירת בכוחות האוויריים של צי ארצות הברית. לאחר המלחמה, בגיל 21, הוא סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה, והחל לעסוק בעריכת דין בקראולי, מקום מושב מחוז אקדיה. הוא עבר לשם ב-1949 לאחר שאחותו, אודרי א. איזבל, שעברה לשם עם בעלה, סיפרה לו שהיו עורכי דין מעטים דוברי צרפתית בחלק הדרום-מערבי של לואיזיאנה.

ראשית הקריירה הפוליטית

אדוארדס כחבר בית הנבחרים, 1969 בערך.

ב-1954 נכנס אדוארדס לפוליטיקה לאחר שנבחר למועצת העיר קראולי. הוא היה חבר המפלגה הדמוקרטית, שבאותה תקופה החזיקה במונופול על החיים הציבוריים בלואיזיאנה, אך בסוף המאה ה-20 ירד כוחה. אדוארדס המשיך להיות חבר מועצת קראולי עד לבחירתו לסנאט של לואיזיאנה ב-1964, כאשר בבחירות המקדימות של הדמוקרטים הוא הביס את הסנאטור המכהן ביל קליבלנד, איש עסקים מקראולי שכיהן במשך 20 שנה בשני בתי בית המחוקקים של לואיזיאנה. שנים לאחר מכן, כמושל, מינה אדוארדס את בתו של קליבלנד, וילי מיי פלקרסון, גם היא חברת מועצת קראולי לשעבר, למועצת בתי הסוהר של לואיזיאנה.[8]

ב-1965 נבחר אדוארדס בבחירות מיוחדות למושב מחוז הקונגרס השביעי של לואיזיאנה בבית הנבחרים של ארצות הברית כדי לאייש את המושב שהתפנה עקב פטירתו של ת. אשטון תומפסון. הוא המשיך ונבחר לבית הנבחרים עוד שלוש פעמים וכיהן בו עד מאי 1972.

מושל לואיזיאנה

כהונתו הראשונה

בחירות 1972

בבחירות של 1972 למשרת מושל לואיזיאנה נבחר אדוארדס לאחר שהגיע למקום הראשון מבין 17 מתמודדים בבחירות המקדימות של הדמוקרטים, שביניהם נמנו המושל לשעבר ג'ימי דייוויס וחבר הקונגרס לשעבר גיליס לונג, קרוב משפחתם של המושלים לשעבר יואי לונג וארל לונג. הייתה זו הפעם האחרונה בה התמודדו דייוויס וגיליס לונג על תפקיד המושל. התמיכה הרחבה ביותר לה זכה אדוארדס הייתה בדרום לואיזיאנה, במיוחד בקרב המצביעים הקג'ונים, הקריאולים והאפרו-אמריקאים.

הן אדוארדס, והן ג'ון בנט ג'ונסטון, התמדדו בבחירות המקדימות על מצע מכוון רפורמה, אך אדוארדס היה בקי יותר בכריתת בריתות פוליטיות לטובת הסיבוב השני בבחירות. הוא אמר שההבדל הפילוסופי המרכזי בינו לבין ג'ונסטון נגע ל"מודעות לבעיות של השכבות החלשות". ג'ונסטון זכה לתמיכתו של עמיתו של אדוארדס בבית המחוקקים, ג'ו וגונר, אך הוא סירב להצעתו של אדוארדס לעימות בחירות טלוויזיוני בין השניים.

ביל דוֹד, שנוצח בפעם הראשונה במערכת בחירות זו כשהתמודד על תפקיד המפקח הראשי של החינוך של לואיזיאנה, ייחס את ניצחונו של אדוארדס בין השאר לממליך המלכים מניו אורלינס, לואיס ג'. ראסל. לדבריו של דוד, ראסל "יכול לעשות יותר מכל אחד בלואיזיאנה כדי לגרום לבחירתו של כל מועמד שבו הוא תמך במדינה זו. ...הוא מנהל ומניע כל כך טוב שהוא יכול להקים ארגון שינצח בעסקים ובפוליטיקה".

כהונתו

אדוארדס עם הנשיא ריצ'רד ניקסון, 1972.

הן ברטוריקה הפוליטית שלו, והן באישיותו הציבורית, יצר אדוארדס לעצמו שם של פופוליסט במסורת של יואי לונג ושל ארל לונג.[2] ב-9 במאי 1972 הוא הושבע כמושל לואיזיאנה ה-50. אחד מצעדיו הראשונים כמושל היה ליזם כינוס ועידה לתיקון חוקת המדינה.

במהלך תקופת כהונתו הראשונה כמושל, פיתח אדוארדס לעצמו מוניטין כאחד הפוליטיקאים הצבעוניים והראוותניים ביותר בתולדות לואיזיאנה, שנודעה בשל הדמויות הבלתי שגרתיות שלה. כאדם כריזמטי, לבוש היטב, שנתן תשובות מהירות וחכמות, שמר אדוארדס על פופולריות רחבה.

לאחר בחירתו כמושל, קידם אדוארדס הצעת חוק להגבלת הבחירות במדינה לשני סיבובים באמצעות התמודדות המעומדים הדמוקרטים, הרפובליקנים והעצמאיים בחירות מקדימות לא-מפלגתיות כוללות. אף על פי ששיטה זו כוונה להפקת תועלת עבור הקריירה הפוליטית של אדוארדס עצמו, ציינו אותה פרשנים רבים כגורם המרכזי לעליית כוחה של המפלגה הרפובליקנית בלואיזיאנה בסופו של דבר, וליצירת מערכת דו-מפלגתית של ממש. בשל כך, כונה אדוארדס בבדיחות "אבי המפלגה הרפובליקנית בלואיזיאנה".

בראשית תקופת כהונתו כמושל, יזם אדוארדס את יצירת החוקה הראשונה של לואיזיאנה לראשונה מזה חצי מאה. כוונתו הייתה להחליף את חוקת 1921, שהייתה מסמך מסורבל ומיושן ועמוס במאות תיקונים. ב-1973 התכנסה ועידת החוקה, והמסמך שנוסח בה נכנס לתוקף ב-1975.[9] אדוארדס גם נקט בצעדים לארגון מחדש כולל של ממשלת המדינה, סגירת יותר מ-80 סוכנויות ממשלתיות, ועיצוב הגופים הנותרים על פי הדגם של הממשלה הפדרלית.

תקופת כהונתו הראשונה של אדוארדס כמושל התרחשה במקביל לשגשוג הגדול בתעשיית הנפט והגז של לואיזיאנה לאחר משבר האנרגיה העולמי של 1973. הוא הצליח להרחיב באופן משמעותי את הכנסות המדינה מנפט באמצעות ביסוס מס פיצויים על אחוז ממחיר כל חבית במקום התעריף הקבוע הקודם. כספים אלו סייעו בעלייה המשמעותית בהוצאות המדינה שעלו בהיקף של 163 אחוזים בין 1972 לבין 1980, ועלה בידו של אדוארדס לאזן באופן קבוע את תקציב המדינה בזכות העלייה בהכנסותיה. רוב ההוצאות הופנו למערכת הבריאות ולשירותי האנוש, והובילו להרחבת המימון לבתי ספר מקצועיים ולחינוך גבוה.

בבחירות המקדימות של 1975 ניצח אדוארדס בקלות, כשזכה ב-750,107 קולות (62.3 אחוזים), למקום השני הגיע חבר הסנאט של לואיזיאנה רוברט ג. ג'ונס, בנו של המושל לשעבר סאם ג'ונס שקיבל 292,220 קולות (24.3 אחוזים), ולמקום השלישי הגיע מזכיר המדינה וייד א. מרטין הבן עם 146,363 קולות (12.2 אחוזים).

השערוריות הראשונות

אף על פי שבהשוואה לשערוריות של שנות ה-80 ושנות ה-90 היו אלו פרשיות מינוריות, היה אדוארדס מעורב בפרשיות אתיות במהלך תקופת כהונתו הראשונה. באותה תקופה הוא היה גלוי לב באופן משמעותי בנוגע להתנהלות השנויה במחלוקת שלו. כאשר נשאל על קבלת תרומות בלתי חוקיות למסעות הבחירות שלו, הוא השיב, "עבורם היה זה בלתי חוקי לתת, לא בלתי חוקי עבורי לקבל".[10] הוא גם עמד על כך שהוא לא ראה כל בעיה בהשקעה בבניין משרדים מוצע בניו אורלינס שנקרא One Edwards Square (שלא נקרא כך בסופו של דבר) בעת שעדיין כיהן כמושל, ותיאר בפני העיתונות את תעוזתו בהימורים בעת אחת מנסיעות ההימורים שלו ללאס וגאס. בהמשך, נציב המנהל של אדוארדס, צ'ארלס רומר, אביו של מי שיכהן לימים כמושל, באדי רומר, הורשע בלקיחת שוחד ובקיום קשרים עם הבוס של המאפיה קארלוס מרסלו. אדוארדס הצליח להימנע מכל קשר לפרשה.

במהלך תקופת כהונתו הראשונה כמושל, העלה שומר ראש ממורמר של אדוארדס, קלייד וידרין (אנ'), כמה האשמות חמורות בנוגע לשחיתות, כולל מכירת משרות בסוכנויות ממשל המדינה. האשמות אלו נחקרו על ידי חבר מושבעים גדול, אך ממשל אדוארדס תקף את אמינותו של וידרין והחקירה הופסקה. בהמשך פרסם וידרין ספר בשם "רק מקבל הוראות" (Just Takin' Orders),[11] שבו נכללו פרטים עסיסיים על מסעות ההימורים התכופים של אדוארדס ומערכות יחסיו עם נשים זרות.

בשערורייה שהתרחשה ב-1976 ושנודעה בכינוי "קוריאגייס" (Koreagate), נחשף שאדוארדס ורעייתו איליין קיבלו מתנות שנויות במחלוקת ב-1971, בעת שאדוארדס כיהן כחבר בית הנבחרים. הלוביסט הדרום קוריאני טונג סון פארק (אנ') נחקר על ניסיון לשחד מחוקקים אמריקאים בשם ממשלת קוריאה הדרומית, ועל קבלת מיליוני דולרים בעמלות על רכישת אורז. אדוארדס הודה שפארק נתן לרעייתו איליין מעטפה שבה היו 10,000 דולר במזומן, אך עמד על כך שהייתה זו מתנה שניתנה מתוך ידידות בלבד ושלא היה כל היבט בלתי ראוי בנוגע לכך. במהלך שערורייה זו, הצהיר אדוארדס שהוא סבר שיהיה זה "מאוד מוסרי" לממשלת ארצות הברית לאסור על אנשי עסקים אמריקאים לקבל מתנות מפקידי ממשל זרים במסגרת המשא ומתן העסקי שלהם. בשערורייה זו היה מעורב גם עמיתו של אדוארדס בקונגרס, אוטו פסמן (אנ'), שבהמשך זוכה מכל אשמה בפרשה, אך בבחירות של אותה שנה הוא הובס על ידי ג'רי האקבי (אנ').

כהונתו השנייה

בחירות 1983

לאחר שהשלים שתי תקופות כהונה רצופות של ארבע שנים כל אחת, היה אדוארדס מנוע על פי סעיף הגבלת כהונה בחוקת לואיזיאנה מלהתמודד על תקופת כהונה שלישית רצופה, אך הוא הבהיר שבכוונתו לשוב ולהתמודד שוב בבחירות 1983. מאפריל ועד דצמבר 1980 כיהן אדוארדס במינוי זמני של שופט בבית המשפט העליון של לואיזיאנה.[12] הוא החל לגייס כספים ולתור ברחבי המדינה זמן רב לפני בחירות 1983, ושמר על מה שתומכיו כינו "הממשלה בהמתנה". בראשית 1982 אמר אדוארדס שהוא כה מחויב להתמודד על תפקיד המושל עד ש"רק המוות לבדו יכול להפריד אותו ממנו. ...אנו מובלים על ידי מושל שתשובתו היחידה לאבטלה היא לרכוש מטוס בשווי של 350,000 דולר".[13]

ב-1979, עם סיום כהונתו הראשונה של אדוארדס, נבחר דייב טרין הרפובליקני כמושל בהפרש קטן תוך התחייבות לרפורמה ממשלתית. אדוארדס תמך ביריבו של טרין, נציב השירות הציבורי, הרפובליקני לואיס למברט. כמצופה, ב-1983 הביס אדוארדס את טרין שניסה להתמודד לתקופת כהונה שנייה. בבחירות הוצג הניגוד הברור בין אדוארדס הראוותני והכריזמטי, לבין טרין הדיסקרטי והמכוון מדיניות. בעוד שטרין התמקד במוניטין של השחיתות וחוסר היושר של אדוארדס, שאף אדוארדס להציג את טרין כחסר יכולת וחסר קשב לציבור. טרין אמר על אדוארדס: "קשה לי להבין את הפופולריות שלו". אמירה שהסתמנה בעיני רבים כחוסר הבנה שלו של הפוליטיקה של לואיזיאנה.[14] שני המועמדים הוציאו יותר מ-18 מיליון דולר במערכת הבחירות, שנודעה כאחת היקרות ביותר שנוהלה אי פעם במדינה בסדר גודל של לואיזיאנה.

אדוארדס לעג לטרין פעמים רבות, ופעם אחת תיאר אותו כ"כה איטי שייקח לו שעה וחצי לצפות ב-60 דקות". במהלך עימות בחירות שהתקיים באותה שנה, שאל טרין את אדוארדס, "איך יכול להיות שאתה מדבר משני הצדדים של פיך?". אדוארדס השיב מיד, "כדי שאנשים שמחבבים אותך עם מחצית מוח בלבד יוכלו להבין אותי".[15]

אחיו של אדוארדס, מריון דייוויד אדוארדס, היה חלק ממסע הבחירות של 1983 והשתתף בפמליה שנסעה לצרפת ולבלגיה בראשית 1984 כדי לגייס כספים לתשלום מאוחר של 4.2 מיליון דולר שנבעו מחוב של מסע הבחירות. 600 תומכים הצטרפו למסע שכלל ארוחת ערב בארמון ורסאי והימורים במונטה קרלו. כל אחד מהם שילם 10,000 דולר, ואדוארדס ציפה לרווח של 70 אחוזים מתשלומי הכרטיסים כדי שהחוב ייפרע. סטיקרים הודפסו בצבעי כחול וזהב של מסע הבחירות וחולקו לאלו שתרמו לפירעון החוב. במשך שנים לאחר מכן, נראו על כלי רכב המדבקות שבהן נכתב "הייתי בפריז עם המושל".[16]

כהונתו

במערכת הפיננסית של לואיזיאנה חלה צלילה חדה במהלך תקופת כהונתו השנייה של אדוארדס. כספי מיסי הנפט הצטמצמו באופן חד באמצע שנות ה-80 עקב ירידת מחירי הנפט. ב-1984 ניסה אדוארדס לטפל בירידת הכנסות המדינה באמצעות אישור 730 מיליון דולר (הוא ביקש 1.1 מיליארד דולר) במיסים אישיים חדשים, כולל העלאה באחוז אחד במס המכירות המדינתי, 61 מיליון דולר בהעלאת מס ההכנסה לתאגידים, ו-190 מיליון דולר במס נוסף על דלקים. בית המחוקקים, שבאופן גורף נשלט על ידי מחוקקים שהיו נאמנים לאדוארדס, העביר את החוקים הללו, אך הטלת המיסים לא הייתה פופולרית כלל וכלל וגרמה נזק לתמיכה הציבורית באדוארדס. חבר בית הנבחרים של לואיזיאנה מטעם הרפובליקנים, טרי ו. גי, אמר באותה עת, "אף אחד לא שיער בנפשו את ממדי השינוי. במשך יומיים קיבלתי 180 שיחות טלפון נגד העלאת המיסים.

רוב התמיכה באדוארדס בשנות ה-70 התקיימה עקב ההיקף הגבוה של הוצאות על שירותים חברתיים בתקופה של שגשוג כלכלי. עם החמרת התנאים הכלכליים, דעכה הפופולריות שלו. כדי להשיג את האישור להעלאת המיסים, הגיש אדוארדס קודם כל את התקציב המוצע של טרין של שנת המס 1984–1985 כאות אזהרה למחוקקים. התקציב של טרין, הוא טען, יקצץ בהוצאות המדינה באופן כה דרסטי ויגרום לכבישים להפרק, לגשרים להתמוטט, ולפרמיות הביטוח להרקיע שחקים. אדוארדס חזה שאם המחוקקים יעבירו את התקציב של טרין במקום את תקציב העלאת המיסים, ציבור הבוחרים ימרוד ויאשים את בית המחוקקים בתוצאותיו. בסופו של דבר, השיג אדוארדס את רוב מה שהוא ביקש ועלה בידו להשתמש בתירוץ של העלאת שכר המורים כדי להפעיל לחץ על המחוקקים.

משפטיו הראשונים

בפברואר 1985, זמן קצר לאחר שובו לכס המושל, נאלץ אדוארדס לעמוד למשפט בסעיפי אישום של הונאת דואר (אנ'), שיבוש מהלכי משפט ושוחד, שהוגשו על ידי התובע הפדרלי ג'ון וולז (אנ'). ההאשמות התמקדו בתוכנית שבה לכאורה קיבלו אדוארדס ושותפיו כמעט 2 מיליון דולר בתמורה למתן יחס מועדף לחברות שפעלו בבתי חולים ממשלתיים. אדוארדס טען לחפותו ועמד על כך שההאשמות נבעו ממניעים פוליטיים של וולז ושל המפלגה הרפובליקנית. המשפט הראשון הסתיים בדצמבר 1985 בביטול האישומים, בעוד שהמשפט השני הסתיים ב-1986 בזיכוי. לאחר שאדוארדס וארבעת הנאשמים הנוספים זוכו, חשף בית המלון שבו התכנס חבר המושבעים לדיוניו, שמחצית מחברי חבר המושבעים גנבו מגבות בעזיבתם. אדוארדס התבדח שהוא נשפט על ידי "חבר מושבעים של עמיתי".

במרץ 1985 חזה ראסל לונג נכונה שאדוארדס אכן יזוכה על ידי חבר המושבעים של לואיזיאנה ושהמשפט שיבוא בעקבותיו לא ישבש את ממשל המדינה. כשהודיע לונג על פרישתו מהסנאט של ארצות הברית, שבו הוא כיהן מאז 1948, הוא ציין את אדוארדס כמועמד מועדף להחליפו בסנאט, אך הוסיף שלדעתו אדוארדס לא ייכנס למרוץ לסנאט של 1986, וצדק בדבריו. יורשו של לונג היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ג'ון ברו, יורשו של אדוארדס בבית הנבחרים 14 שנים קודם לכן.

התובעים בתיק ראו במריון אדוארדס, שגם הואשם בתיק מערכת הבריאות, כ"איש התיק" שגבה את הכספים עבור אחיו. מריון לעג להאשמה בבר ברובע הצרפתי בניו אורלינס כאשר נכחו שם נציגי התקשורת. הוא ענד שקית קניות על ראשו וזרק שטרות מזויפים של 100 דולר.

בהמשך נשא אדוארדס ברכה בהרמת כוסית בבר ברובע הצרפתי, אם כי המשקה שלו היה לא אלכוהולי, שכן הוא הוא נהג להתנזר מאלכוהול, בה הוא זימר הזמנה לוולז "לנשק את ישבנו". המשפטים התארכו, ובנקודת זמן מסוימת במהלך המשפט הראשון, אך לפני ביטולו, רכב אדוארדס לבית המשפט ממלונו על גבי פרד. כאשר הוא נשאל על ידי הכתבים לסיבה לכך, הוא ענה משהו בסגנון שזה מסמל את המהירות והאינטליגנציה של מערכת המשפט הפדרלית, אך גם שהוא תמך ב"מסורת". מריון אדוארדס, שהיה עורך דין, לבש לעיתים קרובות חליפת פסים, חבש מגבעת, אחז במקל, ונשא על מדרגות בית המשפט הצהרה קומית לעיתונות בסופו של כל דיון. הוא לעג למחלקת המשפטים של ארצות הברית, לתובע הפדרלי וולז, ולשופט הפדרלי מרסל ליבאדי (אנ') ששפט בתיקים.

גם לאחר שהביס במשפט את וולז, ירדה הפופולריות של אדווין אדוארדס. על אף זיכויו, במשפט נחשפו פרטים מפוקפקים רבים על התנהלותו של אדוארדס, שספגו ביקורת ציבורית. נחשף שבמהלך נסיעות הימורים תכופות ללאס וגאס, הפסיד אדוארדס מאות אלפי דולרים, תוך שהוא עשה שימוש בשמות כיסוי, ובהמשך שילם את חובות ההימורים הללו במזוודות מלאות בכסף מזומן ממקור לא ידוע.[2]

לאחר המשפט, התמיכה של אדוארדס בלגליזציה של ההימורים כפתרון למחסור בהכנסות למדינה, תרמה עוד יותר לירידה בפופולריות שלו. הוא ביצע קיצוצים בלתי אהודים בתקציב החינוך ובתוכניות חברתיות אחרות בשלב מוקדם יותר של תקופת כהונתו. החל מינואר 1986 הוא טעון שלגליזציה של בתי קזינו בעד 50 מקומות ויצירת לוטו מדינתי יסייעו בשיקום התוכניות, אך בית המחוקקים דחה את הצעותיו לתוכניות ההימורים. כשנכנס למסע בחירות קשה ב-1987, נראה אדוארדס פגיע. עם תחילת מערכת הבחירות, שיעור אי-שביעות הרצון ממנו עלה מ-52 ל-71 אחוזים.

בתחילה חזה אדוארדס שהקזינו והלוטו המדינתי יפיקו למדינה רווחים של 600 מיליון דולר, ולאחר מכן הוא הוריד את הציפיות ל-150 מיליון דולר. שני הצעדים הללו ננקטו בסופו של דבר, אך לא במהלך תקופת כהונתו זו של אדוארדס.

בחירות 1987

בבחירות 1987 ניצבו מול אדוארדס כמה מועמדים בולטים. המאתגר מבין כולם היה ככל הנראה חבר הקונגרס, הרפובליקני בוב ליווינגסטון (אנ'). בנוסף התמודדו בבחירות חבר הקונגרס בילי טאוזין (אנ'), שהיה אז חבר הקונגרס מטעם הדמוקרטים ותומך נלהב של אדוארדס בעת שכיהן בבית המחוקקים של לואיזיאנה בשנים 1980-1972; מזכיר המדינה של לואיזיאנה מטעם הדמוקרטים ג'ים בראון; וחבר הקונגרס הדמוקרטי באדי רומר, בנו של נציב החקלאות לשעבר של לואיזיאנה צ'ארלס רומר.

הסוגיה המרכזית במערכת הבחירות הייתה אישיותו של אדוארדס. בזכות שמו המוכר, תומכיו החזקים, וכישוריו הפוליטיים חסרי התקדים, אפילו כשהוא מוחלש, יכול היה אדוארדס להניח בביטחון שהוא יעפיל לסיבוב השני במסגרת שיטת הבחירות המקדימות הייחודית של לואיזיאנה. שררה תחושה רווחת במערכת הבחירות שאדוארדס היה זקוק לליווינגסטון בסיבוב השני. ליווינגסטון היה רפובליקני במדינה שעד אז בחרה מושל רפובליקני אחד בלבד מאז תקופת השיקום, והוא נתפס כמי שחסר את הכריזמה ואת האישיות, מה שהיווה יתרון מבחינתו של אדוארדס. כל יריב אחר, דמוקרט מתון ללא בעיות אתיות, עלול היה להיות מסוכן עבורו. לצורך כך, דיבר אדוארדס על ליווינגסטון רבות במהלך מערכת הבחירות. רגע המפתח בבחירות היה בעימות בין המועמדים. כרגיל, נושא הדיון המרכזי היה אדוארדס. יריביו נשאלו בזה אחר זה אם הם ישקלו תמיכה בו בבחירות הכלליות אם הם לא יעפילו לסיבוב השני. הם התחמקו מתשובה, במיוחד מזכיר המדינה בראון, שהיה תומך נאמן של אדוארדס בסנאט של לואיזיאנה ושבבחירתו ב-1979 משך אליו רבים מאותם מצביעים שתמכו בעמיתו הדמוקרטי לואיס למברט בניסיונו הכושל להיבחר למשרת המושל כאשר התמודד מול טרין. אחרון הדוברים היה באדי רומר, ותשובתו הייתה: "לא, עלינו לקטול את הדרקון. אני אתמוך בכל אחד מלבד אדוארדס". ביום המחרת, כפי שהגדיר זאת הפרשן הפוליטי ג'ון מנינגס, ג'ים בראון הסביר את תשובתו, בעוד שבאדי רומר הזמין תוויות "לקטול את הדרקון". כשהוא זכה לעידוד כ"מועמד של ממשלה טובה" על ידי כמעט כל עיתון בלואיזיאנה, שעט רומר מהמקום האחרון בסקרים, ובליל הבחירות גבר על אדוארדס והגיע למקום הראשון בבחירות המקדימות עם 33 אחוזים מהקולות מול 28 אחוזים שקיבל אדוארדס. הייתה זו הפעם הראשונה אי פעם בה הגיע אדוארדס למקום שונה מהמקום הראשון בכל מערכות הבחירות בהן התמודד.

במה שנראה כסוף הקריירה הפוליטית של אדוארדס, הוא הודיע בנאום פרישה על ויתורו על ההתמודדות, וכך באופן אוטומטי הוביל לבחירתו של רומר כמושל הבא. למעשה, הוא טמן מלכודת מתוחכמת לרומר. עקב ויתורו, שלל אדוארדס מרומר את ההזדמנות לבנות קואליציה ממשלתית בבחירות הכלליות, ושלל ממנו את הניצחון ברוב מוחלט שהוא היה אמור להשיג. באבחת יד, הפך אדוארדס את רומר למושל שנסמך על מיעוט. בנוסף, ויתר אדוארדס לרומר על השליטה במדינה עוד לפני השבעתו. בעשותו כן, הוא העביר את עול הבעיות של המדינה למושל החדש, שהיה תחת איום עוד לפני שנכנס לתפקידו. במשך ארבעת השנים הבאות נאבק רומר להיות מושל שהוביל צעדי רפורמה כפי שהיו רבים לפניו, ואף על פי שלמעשה אף אחד לא הבין זאת באותה עת, המתין אדוארדס בשקט בצד כדי לשוב לשלטון.

כהונתו השלישית

בחירות 1991

עם התקרב מועד הבחירות של 1991, נעשו ניסיונות של רבים מידידיו של אדוארדס לשכנעו לוותר על תוכניתו לשוב לכס המושל, בהאמינם שלא היה לו סיכוי לנצח בבחירות. לאחר הפסדו ב-1987, כתב העיתונאי לני קלר "שהדרך היחידה בה יוכל אדוארדס להיבחר אי פעם תהיה רק אם הוא יתמודד מול אדולף היטלר".[17] יריבו של אדוארדס בסיבוב השני היה ה"אשף הגדול" לשעבר של הקו קלוקס קלאן, דייוויד דיוק.

ההתמודדות בין תומך מושבע של העליונות הלבנה לבין חשוד בפלילים משכה תשומת לב ברמה הלאומית. כדי להיאבק בדיוק הוקמה "הקואליציה של לואיזיאנה נגד גזענות ונאציזם", שבראשה עמדה בין השאר התומכת הוותיקה של טרין, בת' ריקי (אנ'), שהייתה חברת הוועד המרכזית של המפלגה הרפובליקנית בלואיזיאנה. הקואליציה חשפה באמצעות הקלטות של דיוק בוועידת הלבנים הלאומניים שהוא עדיין היה מעורב בפעילות של הקו קלוקס קלאן.

אדוארדס מצא את עצמו מקבל תמיכה מפוליטיקאים רפובליקנים בולטים, כולל טרין, רומר ואף מנשיא ארצות הברית ג'ורג' הרברט ווקר בוש. בסטיקר פופולרי שהופץ אז בתמיכה באדוארדס נכתב "הצביעו לנוכל, זה חשוב".[18] בסטיקר אחר נכתב "הצביעו ללטאה לא לאשף" (Vote for the Lizard, not the Wizard).[19] אדוארדס אמר על דיוק ש"הדבר היחיד שיש לנו במשותף היא ששנינו היינו אשפים מתחת לסדינים",[20] והעמיד פני כמי שדאג לבריאותו של דיוק עקב הרגל העישון שלו "משום שהוא נמצא מסביב לצלבים בוערים כה רבים".[2] כאשר שאל עיתונאי את אדוארדס למה הוא זקוק כדי לנצח את דיוק, הוא השיב, "להישאר בחיים". ביום הבחירות הביס אדוארדס את דיוק ביחס קולות של 61 מול 39 אחוזים, הפרש של כמעט 400,000 קלות, ותוצאה שהיוותה שבירת שיא. תוצאה זו בלטה במיוחד עקב העובדה שהפרש הקולות היה אף גבוה מניצחונו של ג'ון בנט ג'ונסטון על דיוק בבחירות המקדימות של הדמוקרטים לסנאט של ארצות הברית ב-1990.

כהונתו

עם השבעתו לכהונתו האחרונה כמושל, ביקש אדוארדס מחברו לילדות ריימונד לבורד לפרוש מכהונתו בבית הנבחרים של לואיזיאנה לאחר 20 שנה ולקבל על עצמו את תפקיד נציב המנהל בממשלו. לבורד, שבעת לימודיהם בבית הספר התיכון, ניצח את אדוארדס בבחירות לתפקיד נשיא הכיתה, ובעת כהונתו בבית הנבחרים שימש כמנהיג הסיעה מטעמו של אדוארדס, נעתר להצעה.[21] אדוארדס גם הזמין את חבר בית הנבחרים המדינתי לשעבר קווין פ. ריילי האב, לשעבר מנהל חברת הפרסום למאר, לשמש כמזכיר הפיתוח הכלכלי בממשלו. ב-1986 הועבר ריילי מתפקיד יושב ראש ועדת ההקצבות של בית הנבחרים לאחר שמתח ביקורת על אדוארדס.[22] ב-1992 מינה אדוארדס את הפנולוג ריצ'רד סטלדר לתפקיד מזכיר מחלקת בטיחות הציבור והענישה של לואיזיאנה, תפקיד שהיה מקובל לתת לתומכים פוליטיים. סטלדר המשיך לשמש בתפקיד עד 2008 תחת שלושה מושלים.

במהלך תקופת כהונתו הקודמת כמושל, קידם אדוארדס את נושא ההימורים בלואיזיאנה, שהיה חלק מרכזי במצע שלו בבחירות 1991. ביוני 1992 הוביל מהלך זה את בית המחוקקים המדינתי להעביר חוק שקרא להקמת קזינו באתר גדול אחד בניו אורלינס. הוא גם מינה ועדה, שבהנחייתו האישית המליצה על מתן 15 אישורים לבתי קזינו על ספינות נהר שאושרו על ידי בית החוקקים ועל ידי ממשל רומר. הוא מינה את בעל בריתו, פול פונטנוט, לעמוד בראש משטרת המדינה. הוא פיקח על מתן הרישיונות למפעילי הקזינו.

על אף החשיפה שכמה מהרישיונות לקזינו ניתנו לאנשים שהיו קשורים לפשע המאורגן, בלם אדוארדס את ביטולם. אך במקביל החלה תגובה חריפה נגד מעשי שחיתות שהיו קשורים להימורים. אף על פי שאדוארדס תכנן להתמודד על תפקיד המושל ב-1995, ביוני 1994, זמן קצר לאחר נישואיו לאשתו השנייה קנדי פיקו, הוא הודיע שהוא יפרוש מהחיים הפוליטיים עם תום כהונתו כמושל.[23] ב-8 בינואר 1996 סיים אדוארדס את כהונתו האחרונה והוחלף בחבר הסנאט של לואיזיאנה מייק פוסטר, שהתמודד בבחירות על בסיס מצע של התנגדות למערכת ההימורים. אדוארדס פרש לבית שנרכש אז בבאטון רוז', מתוך כוונה לשוב לעיסוקו בעריכת דין ולחיות את שארית ימיו עם אשתו השנייה שהייתה צעירה ממנו ב-37 שנים.

האשמה, הרשעה ומאסר

ב-1997 פורסם סרטון של ה-FBI על חבר הקונגרס לשעבר קלאו פילדס (אנ') שבו הוא נראה מקבל סכום גדול במזומן (כ-20,000 דולר) מאדוארדס, ומכניס אותו לכיסיו. באותה עת הודיע פילדס שהמקרה היה העברה עסקית תמימה בין ידידים, וטען שהיה לה הסבר הומוריסטי, שאותו הוא ימסור בפומבי תוך זמן קצר לאחר מכן. ענן ריחף מעל פילדס כשותף לקשירת קשר כשלא הוגש נגדו כתב אישום במשפטו הפלילי של אדוארדס, ובסופו של דבר הוא סירב למסור את ההסבר ה"הומוריסטי", בציינו שבעת העברת סכום הכסף הוא לא שימש בתפקיד ציבורי, ולפיכך לא היה מחויב להסבירו בפומבי.[24]

לאחר שהועלתה האשמה על פיה יזם בתי הסוהר הפרטיים פטריק גרהאם נתן לכאורה סכום של 845,000 דולר לאדוארדס במסגרת תוכנית להעברת בית סוהר פרטי לנוער בג'נה שבמחוז לה סאל, הואשם אדוארדס ב-1998 על ידי הממשלה הפדרלית בתביעה שנוהלה על ידי הפרקליט הפדרלי אדי ג'ורדן. במסגרת האישום פורסמו עד מהרה תמלילים של שיחות מוקלטות, וקטעים של סרטוני מעקב בווידאו שהצביעו על העברות כספים מפוקפקות. חקירתו של אדוארדס הסתיימה בהרשעתו של הבעלים של קבוצת הפוטבול סן פרנסיסקו 49' אדוארד ג'. דה ברטולו הבן, שהודה בתשלום שוחד של 400,000 דולר לאדוארדס בתמורה לסיוע של אדוארדס בהבטחת הענקת זיכיון לקזינו על גבי ספינת נהר. ההרשעה אילצה את דה ברטולו להעביר את השליטה בקבוצת הפוטבול לאחותו, דניס דה ברטולו יורק.[25]

אדוארדס נמצא אשם ב-17 מתוך 26 סעיפי אישום, כולל סחיטה, הלבנת הון והונאת דואר. בנו סטיבן הורשע ב-18 סעיפי אישום. שותפו של אדוארדס לפרשה, ססיל בראון, הורשע ב-2002 על חלקו בתשלומי השוחד. בראון הורשע גם ב-2000 בארבעה סעיפי אישום של סחיטה על ידי אותו חבר מושבעים שהרשיע את אדווין וסטיבן אדוארדס. "לא עשיתי דבר פסול כמושל, גם אם תקבלו את פסק הדין כמו שהוא, הוא לא מצביע על כך", אמר אדוארדס לעיתונות לאחר הרשעתו. בדרכו למאסר הוא אמר, "אהיה אסיר למופת, כפי שהייתי אזרח למופת". מ-2002 ועד 2004 היה אדוארדס כלוא במרכז הרפואי הפדרלי בפורט וורת'.

ב-2004 הגיש אדוארדס בקשה לגירושים מאשתו השנייה קנסי, באומרו שהיא "סבלה מספיק" במהלך מאסרו. ביוני 2005 היא נעצרה על איום על שוטר בעת שנעצרה לביקורת תנועה וצרחה עליו, "אינך יודע מי אני?".

ב-2005 הועבר אדוארדס לבית כלא פדרלי באוקדייל שבלואיזיאנה, שם הוא ריצה את עונשו. על פי לשכת בתי הכלא הפדרלית הוא היה אמור להשתחרר ב-6 ביולי 2011.[26] בבית הסוהר הוא שימש כספרן: "עשיתי ככל יכולתי עבור עמיתי האסירים. עזרתי לכמה מהם לקבל את תעודת הבגרות (GED) שלהם, ועזרתי לעוד כמה לאחר תום מאסרי. כעת, עלי להיות כנה, לא בדקתי אם הם הצליחו...".[2]

שניים מבין אלו שאותם הביס אדוארדס בבחירות בלואיזיאנה, דייב טרין וג'ון בנט ג'ונסטון, והסנאטור ג'ון ברו, בן טיפוחיו של אדוארדס ויורשו בבית הנבחרים של ארצות הברית, אישרו ביולי 2007 את כוונתם לפנות לנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש בבקשת חנינה או המתקת עונשו של אדוארדס, שבאוגוסט אותה שנה ציין את יום הולדתו ה-80 בבית הסוהר. בוש דחה את בקשת החנינה לפני תום נשיאותו ב-20 בינואר 2009.[27]

תומכיו של אדוארדס השתדלו אצל הנשיא ברק אובמה כדי שיעניק חנינה לאדוארדס כך שיוכל להתמודד בבחירות לתפקיד המושל ב-2011.[28] אובמה לא השיב לעתירות וכשלא הוענקה לו חנינה, נותר אדוארדס בלתי כשיר להיבחר כמושל אלא רק בחלוף 15 שנים מתום מאסרו.[3]

ב-13 בינואר 2011 שוחרר אדוארדס מבית הסוהר, ואת שארית תקופת מאסרו ריצה במעון לשילוב אסירים משוחררים (Halfway house).[29] תקופת שהותו שם הסתיימה ב-6 ביולי אותה שנה,[30] והוא החל שלוש שנים של שחרור על-תנאי, בהן הוא היה מרותק לביתה של בתו בפיקוח של המעון לאסירים משוחררים. ב-7 בפברואר 2013 הוענק לו שחרור מוקדם על התנהגות טובה.[31]

בסקר דעת קהל שבוצע באוקטובר 2011, חודשים ספורים לאחר שחרורו של אדוארדס מבית הסוהר, ציינו 30 אחוזים מהמשיבים את אדוארדס כמושל לואיזיאנה הטוב ביותר מאז 1980.[32]

הבחירות לקונגרס 2014

בפברואר 2014 הודיע אדוארדס כי הוא שוקל להתמודד בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית כנציג מחוז הקונגרס השישי של לואיזיאנה, שכולל את בירת המדינה באטון רוז'. כשהנציג המכהן ביל קסידי פינה את המושב לטובת התמודדות לסנאט של ארצות הברית, אמר אדוארדס על המחוז שנחשב למעוז רפובליקני: "אני התקווה היחידה של הדמוקרטים כאן".[33] ב-17 במרץ הוא הכריז באופן רשמי על מועמדותו בפגישה במועדון העיתונות בבאטון רוז', באומרו, "אני רוצה שתדעו, אני מתכוון להשקיע בכך אתך כל המאמצים".[34] במקרה בו אף אחד מהמועמדים לא היה מקבל רוב של הקולות, היה אמור להיערך סיבוב שני. על מושב זה התמודדו שני מועמדים דמוקרטים נוספים, מועמד ליברטריאני אחד, ותשעה מועמדים רפובליקנים, כשהבולטים מביניהם היו גארט גרייבס, עוזרו לשעבר של המושל בובי ג'ינדאל; חבר הסנאט של לואיזיאנה דן קלייטור; איש העסקים פול דיצל השני; וחברת בית הנבחרים של לואיזיאנה לנר ויטני.[35]

לאחר הודעתו של אדוארדס על התמודדותו, אמר ביל קסידי לתחנת הרדיו KEEL משריבפורט שהוא מטיל ספק אם לאדוארדס "יש סיכוי לנצח. זהו מחוז שמרני, וברור שהוא לא שמרן. אבל נראה, אני חושב, שבמידה מסוימת הספסל הדמוקרטי חלש".[36] הפרשן הפוליטי ג'ון מגיניס אמר שאדוארדס "יגיע ככל הנראה לסיבוב השני" שכן שמו זכה להכרה, "אך איני רואה כיצד הוא יצליח לנצח את המעוז הרפובליקני כדוגמת המחוז השישי. אבל זה יהיה משעשע". עורך המשאלים מלואיזיאנה אליוט סטוניסיפר אמר ש"החישוב הבסיסי ביותר במרוץ של אדוארדס מניב תשובה שזה בלתי אפשרי", והמושל לשעבר באדי רומר אמר שבעוד שזה לא סביר, "כן, [אדוארדס] יכול לנצח".[2]

באפריל 2014 דן מאמר בפוליטיקו על סיכויו של אדואררדס ובו צוין שהוא "עדיין חד כתער" ו"בריא להפליא". הוא הכריז על עצמו כ"מאוכזב" מהנשיא אובמה על כך ש"ישב" על קו צינור קיסטון וקבע את סדרי העדיפויות שלו בקמפיין כ"בניית תמיכה במערכת רכבות מהירה בין באטון רוז' לניו אורלינס והדגשת ההיבטים הטובים של אובמה-קייר, תוך כדי שאני עושה כמיטב יכולתי לשנות או לתקן את הסעיפים שלדעתי מכבידים".[2] הוא אמר שהוא יצביע נגד חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה, אך מתח ביקורת על המושל ג'ינדאל על כך שלא קיבל את הרחבת המדיקאייד. אם היה נבחר, קיווה אדוארדס לשמש כחבר בוועדת התחבורה והתשתיות של בית הנבחרים כדי להמריץ את סלילת הכבישים המשודרגים בלואיזיאנה.[37]

בסקר שנערך בספטמבר 2014 בקרב כל מצביעי לואיזיאנה על ידי חברת הסקרים Public Policy Polling, נמצא של-40 אחוזים מהנשאלים הייתה דעה חיובית על אדוארדס, ל-44 אחוזים הייתה דעה שלילית, ול-17 לא הייתה דעה. בהישאלם אם הם יעדיפו את אדוארדס כמושל על פני המושל הרפובליקני המכהן ג'ינדאל, השיבו 47 אחוזים כי הם יעדיפו את אדוארדס, 43 אחוזים העדיפו את ג'ינדאל, ול-10 אחוזים לא הייתה דעה.[38]

בסיבוב הראשון של הבחירות הגיע אדוארדס למקום הראשון. הסקרים לקראת הסיבוב השני הראו שהוא אמור להפסיד מול כל אחד מהמועמדים הרפובליקנים. מאמר שנכתב בסוף אוקטובר בעיתון The Times-Picayune ציין שהוא ניהל מסע בחירות נמרץ ורציני וכן שכמו בעבר, נחלקו הפרשנים בשאלה אם הוא אכן יוכל לנצח. דייוויד וסרמן מהעיתון The Cook Political Report אמר שעבור אדוארדס, "מבחינה מתמטית, ניצחון הוא משהו בלתי אפשרי". לעומת זאת, אמרו הדובר של המועמדת הרפובליקנית לנר ויטני והפרשן הפוליטי מייקל בייצ'וק שיש לאדוארדס סיכוי לנצח, והמועמד הרפובליקני גארט גרייבס אמר, "אין כבר אף אדם חי אחד במדינה שלרשותו הניסיון, או אם לומר בכנות, את הטקטיקות שיש לאדווין אדוארדס". אדוארדס היה צפוי לנצח בסיבוב השני, כשסיכוייו תלויים בזהות המועמד הרפובליקני שיתייצב מולו, וכשכמה פרשנים אמרו שהסיכוי הטוב ביותר של אדוארדס יהיה מול ויטני, המועמדת השמרנית ביותר מבין הרפובליקנים. האסטרטגיה של אדוארדס הייתה לפנות למצביעים האפרו-אמריקאים והקייג'ונים ואל הדמוקרטים השמרנים, והוא גם ניהל קמפיינים בקמפוסים של הקולג'ים כדי לפנות אל המצביעים הצעירים. בעל הטור בוב מאן צפה שאם אדוארדס ינצח בסיבוב השני, התקשורת תגנה את סובלנותם של מצביעי לואיזיאנה לשחיתות, כאשר "למעשה לאדוארדס לא היה מעולם סיכוי לנצח".[39]

כצפוי, כמועמד הדמוקרטי המרכזי, הוביל אדוארדס את הבחירות המקדימות עם 77,862 קולות (30.1 אחוזים), וניצח ברוב מחוזות לואיזיאנה שבתחום מחוז הקונגרס השישי.[40] לאחר מכן הוא ניצב מול הרפובליקני המוביל גארט גרייבס בסיבוב השני שנערך ב-6 בדצמבר. בסיבוב הראשון קיבל גרייבס 70,706 קולות (27.4 אחוזים), פול דיצל קיבל 35,013 קולות (13.6 אחוזים), דן קלייטור קיבל 26,520 קולות (10.3 אחוזים), ולנר ויטני קיבלה 19,146 קולות (7.4 אחוזים).[41] בסיבוב השני נוצח אדוארדס על ידי גרייבס ביחס קולות של 62 אחוזים מול 38 אחוזים. היה זה ההפסד השני בלבד בכל הקריירה הפוליטית שלו.[42]

חיים אישיים

ב-1949 נשא אדוארדס לאישה את איליין שוורצנבורג, שאותה הוא הכיר בעת לימודיהם בבית הספר התיכון. לשניים נולדו שתי בנות, אנה וויקטוריה, ושני בנים, סטיבן ודייוויד. באוגוסט 1972 מינה אותה אדוארדס כסנאטורית זמנית מטעם לואיזיאנה להשלמת תקופת כהונתו של אלן אלנדר, שנפטר בעת מסע הבחירות שלו לתקופת כהונתו השביעית בסנאט. איליין אדוארדס התפטרה שישה ימים לאחר בחירתו של המחליף הקבוע של אלנדר, ג'ון בנט ג'ונסטון, זאת כדי לתת לו את מעמד הסנאטור הבכיר על פני הסנאטורים החדשים שנבחרו בנובמבר 1972. ביולי 1989 התגרשו השניים לאחר 40 שנות נישואים. הם החלו להתגורר בנפרד במרץ 1988, יום לאחר תום תקופת כהונתו השנייה של אדוארדס כמושל.

ב-1994 נישא אדוארדס בשנית לקנדי פיקו (ילידת 1964). ב-1997 עלה שמם לכותרות כאשר הם ניסו להביא לעולם ילד. אדוארדס עבר הליך של חסימת צינור הזרע, וזרעו הוקפא לצורך ניסיון להפריה, שלא צלח. ב-2004 התגרשו השניים.

ביולי 2011 נישא אדוארדס בשלישית לטרינה גרימס, שהייתה חברתו לעט בתקופת מאסרו. בעת נישואיהם היה אדוארדס בן 83, וגרימס בת 32.[43] באוגוסט 2013 נולד להם ילד. באותה שנה החלו השניים לככב בתוכנית המציאות של רשת A&E "אשת המושל" (The Governor's Wife), שהתבססה על חייהם המשותפים.[44]

בריאותו ומותו

אדוארדס לא עישן ולא שתה אלכוהול.[45]

ב-2015 וב-2016 אושפז אדוארדס עקב דלקת ריאות.[46] בנובמבר 2020 הובהל אדוארדס לבית החולים עקב קוצר נשימה, ושוחרר לאחר יומיים לאחר שנשללו האפשרויות שהוא נדבק בדלקת ריאות, או בנגיף הקורונה, או בשפעת. ב-6 ביולי 2021 נשלח אדוארדס לטיפול בהוספיס עקב כאב בריאותיו.[47]

אדווין אדוארדס נפטר ב-12 ביולי 2021, 26 ימים לפני יום הולדתו ה-94.[48] בעת מותו כבר לא היו בין החיים ארבעה מהמושלים שכיהנו אחריו, דייב טרין, באדי רומר, מייק פוסטר וקתלין בלנקו.

ב-17 ביולי 2021 הוצב ארונו בקפיטול מדינת לואיזיאנה בבאטון רוז'. בתחילה הוא נטמן בגני הזיכרון רסטהייבן בבאטון רוז',[49] אך באוקטובר אותה שנה הוא הוצא מקברו, ולבקשת אלמנתו גופתו נשרפה.[50] שנה לאחר מותו של אדוארדס, נישאה טרינה רעייתו לאישיות פוליטית בולטת אחרת בלואיזיאנה, ג'ון אלריו, לשעבר יושב ראש בית הנבחרים של לואיזיאנה ונשיא הסנאט המדינתי, שבחירתו כיושב ראש הבית היה בעידודו של אדוארדס.[51]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדווין אדוארדס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ Ostermeier, Eric (April 10, 2013). "The Top 50 Longest-Serving Governors of All Time". Smart Politics.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Nichols, Bill (April 10, 2014). "Edwin Edwards' last stand". Politico.
  3. ^ 3.0 3.1 McGaughy, Lauren (October 29, 2013). "Former Gov. Edwin Edwards considering return to politics". NOLA.com. Archived from the original on October 31, 2013.
  4. ↑ "Ex-Con Ex-Governor Running for Congress". Bloomberg. February 19, 2014.
  5. ↑ "Runoff election returns, December 6, 2014". Louisiana Secretary of State.
  6. ↑ "Former Gov. Edwin Edwards has died at 93". KATC. July 12, 2021.
  7. ↑ DeCuir, Randy (September 12, 1996). "Avoyelles Family Name Origins".
  8. ↑ "Willie Mae Cleveland Fulkerson Life Legacy". geesey-ferguson.com. September 15, 2009. Archived from the original on April 2, 2015.
  9. ↑ "Louisiana Constitution".
  10. ↑ BELLA STUMBO, Edwards Faces Trial : Cajun King’s Crown Slips in Louisiana, Los Angeles Times, Aug. 14, 1985.
  11. ↑ Vidrine, Clyde C. (January 1, 1977). Just Takin' Orders: A Southern Governor's Watergate. Vidrine.
  12. ↑ Edwin Edwards Sworn in as Temporary Justice (1980), LOUISIANA DIGITAL MEDIA ARCHIVE.
  13. ↑ Brian Fairbanks, Wizards: David Duke, America's Wildest Election, and the Rise of the Far Right, 2022, p. 103.
  14. ↑ Greenberg, Paul (April 3, 1985). "Louisianans just let good times roll". The Courier. Prescott, Arizona
  15. ↑ Bill Nichols, Edwin Edwards' last stand, Politico, 04/10/2014.
  16. ↑ The "Silver Fox" Edwin Edwards and Louisiana Political History, Daily Kos', March 14, 2013.
  17. ↑ Poundstone, William (February 17, 2009). Gaming the Vote: Why Elections Aren't Fair (And What We Can do About It). Macmillan. p. 10.
  18. ↑ "Louisiana The No-Win Election - TIME". September 2, 2010. Archived from the original on September 2, 2010.
  19. ↑ Tim O'Donnell, The times late Louisiana Gov. Edwin Edwards 'mercilessly roasted' KKK leader David Duke, The ,Week, July 12, 2021.
  20. ↑ David Usborne (August 29, 2014). "Former Louisiana governor Edwin Edwards: Yesterday's man? At 87, maybe not yet ..." The Independent.
  21. ↑ Philip, Timothy. "Ex-governor tops list of colorful parish politicians". The Town Talk, March 18, 2007. Archived from the original on December 9, 2012.
  22. ↑ "Kevin and Dee Dee Reilly receive honorary degrees from LSU". lsu.com. Archived from the original on July 14, 2011.
  23. ↑ "Governor Retirement Address". C-SPAN. June 6, 1994.
  24. ↑ Natalie Gott, Videotape shows ex-congressman, cash, Las Vegas Sun, March 16, 2000.
  25. ↑ Dietz, David; Arceneaux, Howard (October 7, 1998). "DeBartolo Guilty of Felony / $1 million fine, 2 years of probation". Sfgate.com.
  26. ↑ "Federal Bureau of Prisons". Bop.gov. Archived from the original on May 25, 2011.
  27. ↑ Meyer, Josh (January 28, 2009). "Bush rejected pardons for Duke Cunningham, Edwin Edwards and Michael Milken". Los Angeles Times.
  28. ↑ "Edwards Says He Would Win Another Race for Governor - WWL - AM870 - FM105.3 - News - Talk - Sports". Archived from the original on September 15, 2011.
  29. ↑ "Former La. governor Edwards out of prison". The Washington Post, January 14, 2011. January 14, 2011.
  30. ↑ "Today brings more freedom to Edwin Edwards, but he's still on probation". NOLA.com. July 6, 2011. Archived from the original on April 11, 2013.
  31. ↑ "Edwin Edwards, polarizing former La. governor, still a force to be reckoned with". NOLA.com. February 15, 2013.
  32. ↑ Ed Anderson (October 14, 2011). "Bobby Jindal and Edwin Edwards have been the best Louisiana governors, poll respondents say". NOLA.com. Archived from the original on October 17, 2011.
  33. ↑ "Ex-Con Ex-Louisiana Gov. Edwards Eyes Political Comeback, February 20, 2014". ABC News.
  34. ↑ "Edwards: I'm running for Congress: Former governor downplays concerns about troubled past". WDSU-TV. March 17, 2014.
  35. ↑ "Path to victory for Republicans in the 6th Congressional District is coming in 2nd in the primary". Nola.com. October 21, 2014. Archived from the original on October 29, 2014.
  36. ↑ "Cassidy: Edwards 'Doesn't Have A Chance' In 6th District". KEEL. March 19, 2014.
  37. ↑ "Former Gov. Edwards returns to politics in 6th District race". The Daily Reveille. April 30, 2014.
  38. ↑ "Cassidy has small edge over Landrieu head to head". Public Policy Polling. September 30, 2014.
  39. ↑ "Does Edwin Edwards have a legitimate shot at being elected to Congress?". Nola.com. October 28, 2014. Archived from the original on October 29, 2014.
  40. ↑ "Edwin Edwards takes most parishes, but Dems only got 35% of vote in 6th Congressional primary". Nola.com. November 5, 2014. Archived from the original on November 17, 2014.
  41. ↑ "Election results 11/4/2014". staticresults.sos.la.gov.
  42. ↑ "Election results 12/6/2014". staticresults.sos.la.gov
  43. ↑ "Ex-La. Gov, 83, marries 32-year-old prison pen pal". July 29, 2011.
  44. ↑ Kondolojy, Amanda (September 26, 2013). "A&E Network Premieres 'The Governor's Wife' on Sunday October 27 at 10PM". TV by the Numbers (Press release). Archived from the original on October 1, 2013.
  45. ↑ Roy Reed, Louisiana's Gov. Edwards: Cajun With a Populist Tinge and Much Ambition, The New York Times, Feb. 14, 1974.
  46. ↑ JR Ball (December 13, 2016). "Former Gov. Edwin Edwards hospitalized, recovering from Covid". The Times-Picayune. Archived from the original on December 16, 2016.
  47. ↑ Schnell, Michael (July 6, 2021). "Edwin Edwards in hospice care at Louisiana home". The Hill.
  48. ↑ "Former La. Governor Edwin Edwards has died at 93". WAFB. July 12, 2021.
  49. ↑ "Former Gov. Edwin Edwards lies in state at La. State Capitol". Fox 8. July 17, 2021.
  50. ↑ Julian Mark, A former governor was buried in Louisiana. Against family wishes, his wife moved his body and had it cremated, The Washington Post, October 14, 2021.
  51. ↑ Hilburn, Greg (August 23, 2022). "Trina Edwards, widow of Gov. Edwin Edwards, is marrying another Louisiana political legend". Lafayette Daily Advertiser.


מושלי לואיזיאנה לואיזיאנהלואיזיאנה
ויליאם קלייבורן • ז'אק וילר • תומאס רוברטסון • הנרי תיבדו • הנרי ג'ונסון • פייר דרביני • ארמנד בווה • ז'אק דופרה • אנדרה רומן • אדוארד דאגלס וייט האב • אנדרה רומן • אלכסנדר מוטון • אייזק ג'ונסון • ג'וזף מרשל ווקר • פול אוקטב אבר • רוברט ויקליף • תומאס אוברטון מור • ג'ורג' פוסטר שפלי • הנרי ווטקינס אלן • מייקל האן • ג'יימס מדיסון ולס • בנג'מין פלנדרס • ג'ושוע בייקר • הנרי וורמות' • פינקני בנטון סטיוארט פינצ'בק • ג'ון מקאנרי • ויליאם פיט קלוג • סטיבן פקארד • פרנסיס ניקולס • לואיס וילץ • סמואל מקאנרי • פרנסיס ניקולס • מרפי פוסטר • ויליאם רייט הרד • ניוטון בלנצ'רד • ג'ארד סנדרס האב • לותר הול • רופין פלזנט • ג'ון פרקר • הנרי פוקואה • אורמל סימפסון • יואי לונג • אלווין אולין קינג • אוסקר אלן • ג'יימס נואי • ריצ'רד לצ'ה • ארל לונג • סאם ג'ונס • ג'ימי דייוויס • ארל לונג • רוברט קנון • ארל לונג • ג'ימי דייוויס • ג'ון מקית'ן • אדווין אדוארדס • דייב טרין • אדווין אדוארדס • באדי רומר • אדווין אדוארדס • מייק פוסטר • קתלין בלנקו • בובי ג'ינדאל • ג'ון בל אדוארדס • ג'ף לנדרי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אדווין אדוארדס41970558

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אדווין_אדוארדס&oldid=3473437"