ז'אק וילר
 | |||||
| לידה | לה פרובידנס, לואיזיאנה הצרפתית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | מחוז סנט ברנרד, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות סנט לואי, ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | ז'אק פיליפ וילר | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| |||||
ז'אק פיליפ וילר (באנגלית ובצרפתית: Jacques Philippe Villeré; 28 באפריל 1761 – 7 במרץ 1830) היה פוליטיקאי אמריקאי מלואיזיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, שכיהן כמושל לואיזיאנה השני בשנים 1816–1820, ראשון מושלי המדינה ממוצא קראולי והראשון שנולד על אדמתה.
ראשית חייו
ז'אק וילר נולד באחוזת המטעים "לה פרובידנס" של סבו מצד אמו, ליד המקום בו שוכנת כיום העיר קנר, בלואיזיאנה הצרפתית.[1]
אביו ז'וזף אנטואן דה וילר, היה קצין בצי הצרפתי בתקופת מלכותו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת, ובהמשך קפטן במיליציה של לואיזיאנה הצרפתית באזור "החוף הגרמני" (German Coast) באזור של דרום-מזרח לואיזיאנה של היום. שנים ספורות לאחר ההעברה במסגרת חוזה פריז של 1763 של לואיזיאנה הצרפתית לספרד, ז'וזף דה וילר נידון למוות על ידי המושל הספרדי אלחנדרו או'ריילי (אנ'), שנשלח על ידי המלך קרלוס השלישי לדכא מרידה מקומית (אנ'). באופן מסתורי נפטר וילר טרם שהועמד בפני כיתת היורים, באוקטובר 1769.[2] סבו של ז'אק וילר, אטיין רואה דה וילר, התלווה לפייר לה מואן ד'איברוויל במסעו מצרפת למפרץ מקסיקו בסוף המאה ה-17 בתקופת מלכותו של לואי הארבעה עשר.[3]
אימו של וילר, לואיז מרגריט דה לה שז, הייתה בתו של ז'אק דה לה שז, ומצד אמה, נכדתו של קארל פרידריך ארנסוברג (אנ'), ממנהיגי ההתיישבות בחוף הגרמני.[2]
שירות צבאי
וילר התגייס לצבא צרפת, ובמשך שנתיים התחנך בצרפת על חשבון הכתר בשל מות אביו בידי או'ריילי. ב-1776, בעודו נער, הוא הוצב כקצין בדרגת לוטננט ראשון בארטילריה בסן-דומנג (Saint-Domingue) (כיום בתחומי האיטי). מות אימו בשנות ה-80 של המאה ה-18 הוביל לחזרתו ללואיזיאנה (ספרד החדשה), שב-1800 שבה לריבונותה של ספרד, ובסופו של דבר נמכרה לארצות הברית ב-1803 במסגרת רכישת לואיזיאנה.
בשנים 1814–1815 שירת וילר במלחמת 1812 ולחם בקרב ניו אורלינס (אנ') כמייג'ור גנרל שפיקד על הדיוויזיה הראשונה של המיליציה של לואיזיאנה. אנשיו עמדו איתן, והוצבו באזור שליד אגם בורן (אנ') ובאיו דופרה (אנ'), כאשר הכוחות הבריטים התקרבו לניו אורלינס דרך הים.
חוות וילר "קונסיל", הממוקמת במורד הנהר מעבר לעיר, נכבשה על ידי הבריטים. למעשה, בנו של וילר, גבריאל, שהיה בעל דרגת מייג'ור ואבטח את החווה עם שלושים חיילים, הופתע ונשבה כאשר הצבא הבריטי ידע על נוכחותו. גבריאל וילר הצליח להימלט ולדווח לגנרל אנדרו ג'קסון, שהורה על מתקפה לילית שנערכה ב-23 בדצמבר 1814.
אחוזת וילר שימשה כמפקדה של הבריטים במשך כל המערכה שלהם בלואיזיאנה במשך חודש אחד. רכוש המשפחה ניזוק והם איבדו מספר עבדים, שנלקחו על סיפון ספינות של הצי המלכותי ומאוחר יותר שוחררו לחופשי.
קריירה פוליטית
ב-1803 נבחר וילר למועצת העיר ניו אורלינס במהלך התקופה הקצרה בה שבה העיר לשלטון הצרפתי. בשנה שלאחר מכן, לאחר שרכישת לואיזיאנה נכנסה לתוקף, מונה וילר כמייג'ור גנרל במיליציה של טריטוריית אורלינס, כחבר במועצה המנהלת והמחוקקת של המחוז, וכשופט שלום באזור שבהמשך יהיה מחוז סנט ברנרד.
וילר היה חבר בוועידה שניסחה את חוקת לואיזיאנה הראשונה. ב-1812 הוא התמודד בבחירות למשרת מושל לואיזיאנה הראשון, אך הובס בבחירות על ידי ויליאם קלייבורן שנבחר ברוב קולות של 70 אחוזים מהקולות.
ב-1816 נבחר וילר כמושל המדינה השני לאחר שהביס בהפרש קל את ג'ושוע לואיס. הוא הושבע לתפקידו בדצמבר אותה שנה וכיהן בו עד 1820, תקופה שהייתה תקופת שגשוג למדינה החדשה. ממשלו בלט בשל המאמצים להגנה על בעלי החוב מפני פשיטת רגל, הפיכתה של גרימת המוות במסגרת דו-קרב לעבירה שעונשה מוות, והורדת שיעור החוב המדינתי.[1]
שנותיו האחרונות
לאחר תום כהונתו כמושל פרש וילר לחוות הסוכר של משפחתו, שכן חוקת לואיזיאנה לא אפשרה אז למושל לכהן ביותר מתקופת כהונה רצופה אחת. ב-1824 הוא ניסה להתמודד בבחירות לתקופת כהונה נוספת כמושל, אך הובס לאחר שברנרד דה מריני (אנ') פיצל את קולות הקראולים, והנרי ג'ונסון נבחר כמושל. ב-1830 התכוון וילר להתמודד בבחירות המיוחדות למשרת המושל, אך נפטר לפניהן.
חיים אישיים
ב-1784 נשא וילר לאישה את ז'אן הנרייט דה פזנד, בתו של גבריאל דה פזנד, שהחזיק בבעלותו מטעים במרחק של 11 ק"מ מניו אורלינס בתחומי מחוז סנט ברנרד של היום. לשניים נולדו שמונה ילדים, וז'אן נפטרה ב-1826.[4]
ז'אק וילר נפטר באחוזתו ב-7 במרץ 1830 לאחר מחלה קשה. הוא נטמן בבית הקברות סנט לואי שבניו אורלינס.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 2 Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 556.
קישורים חיצוניים
- ז'אק וילר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ז'אק וילר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ז'אק וילר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 VILLERE, Jacques Philippe Archived September 16, 2021, at the Wayback Machine in the Louisiana Historical Association's Dictionary of Louisiana Biography, accessed 04 July 2020.
- ^ 2.0 2.1 VILLERE, Joseph Antoine Archived September 16, 2021, at the Wayback Machine in the Louisiana Historical Association's Dictionary of Louisiana Biography, accessed 04 July 2020.
- ↑ Villeré Family History.
- ↑ Jacques P. Villeré at La-Cemeteries.com
ז'אק וילר41775423Q771414