ויליאם פיט קלוג
.jpg) | |||||||||
| לידה | אורוול, ורמונט, ארצות הברית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | וושינגטון הבירה, ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות הלאומי ארלינגטון, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
ויליאם פיט קלוג (באנגלית: William Pitt Kellogg; 8 בדצמבר 1831 – 10 באוגוסט 1918) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מלואיזיאנה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כסנאטור בשנים 1868–1872 ובשנים 1877–1883. בין שתי תקופת כהונה אלו בסנאט כיהן קלוג כמושל לואיזיאנה ה-26, ולאחריהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית.
קלוג היה אחד הפוליטיקאים החשובים בלואיזיאנה במהלך תקופת השיקום ואחריה, ובלט בכך שנבחר לאחר שרוב נושאי המשרות הרפובליקנים הובסו כאשר המפלגה הדמוקרטית שבה לשלוט בפוליטיקה של המדינה, אף על פי שהוא היה אחד מהפוליטיקאים ילידי הצפון שכונו באותה תקופה על ידי הדרומיים בכינוי "ציקלונאים" (Carpetbagger). קלוג בלט גם בהיותו אחד הסנאטורים המכהנים היחידים שנבחרו לבית הנבחרים של ארצות הברית, ועד לבחירתו של דייוויד ויטר ב-2005 הוא היה הרפובליקני האחרון שכיהן כסנאטור מטעם לואיזיאנה.
ראשית חייו
ויליאם פיט קלוג נולד בעיירה אורוול שבוורמונט, כבנם של הכומר שרמן קלוג ושל רבקה איטון. הוא התחנך בבתי ספר מקומיים ולמד באקדמיה הצבאית נורוויץ' (כיום אוניברסיטת נורוויץ' (אנ')). כשהיה בן 18 עברה משפחתו לפאוריה שבאילינוי, שם הוא לימד בבית ספר ולמד משפטים בקריאה עצמית. ב-1854 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין, והחל לעסוק במקצוע בעיר קנטון. בערך באותה תקופה הוא נכנס לפוליטיקה, נמנה עם מייסדי המפלגה הרפובליקנית באילינוי, היה נציג לוועידתה שהתקיימה ב-1860 בשיקגו, ובהמשך חבר בחבר האלקטורים עבור אברהם לינקולן.[1]
מלחמת האזרחים
ב-1861 מונה קלוג על ידי הנשיא לינקולן כשופט הראשי של טריטוריית נברסקה, אך כיהן בתפקיד זה זמן קצר בלבד. עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית, הוא שב לאילינוי כדי לארגן את רגימנט הפרשים המתנדבים השביעי של אילינוי. ב-1862 הוא כבר התקדם עד לדרגת קולונל, ושירת במיזורי תחת פיקודו של גנרל ג'ון פופ (אנ') הוא קודם לדרגת בריגדיר גנרל, אך התפטר מהשירות ב-1 ביוני 1862 עקב בעיות בריאות. לאחר מכן הוא שב לנברסקה וחידש את כהונתו כשופט ראשי.[1]
ראשית הקריירה הפוליטית
ב-14 באפריל 1865, שעות ספורות לפני רציחתו, מינה הנשיא לינקולן את קלוג כגובה המכס הפדרלי של נמל ניו אורלינס.[2] בכל החלה הקריירה הפוליטית שלו שנמשכה עשרים שנה. על אף תלונות נגדו,[3] הוא שימש בתפקיד עד 1868, אז נבחר לסנאט של ארצות הברית. באותה שנה, לאחר שנקבע שלואיזיאנה עמדה בהוראות חוקי השיקום, היא התקבלה מחדש לחיק האיחוד.
מושל לואיזיאנה
ב-1872 התמודד קלוג מטעם המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל לואיזיאנה, ולצורך זה התפטר מהסנאט. במערכת הבחירות התמודד מולו מועמד המפלגה הדמוקרטית ג'ון מקאנרי. המושל המכהן, הנרי וורמות', אף על פי שהיה גם הוא רפובליקני, התנגד לסיעת המפלגה שהייתה נאמנה לנשיא יוליסס ס. גרנט, שתמכה בקלוג, ותמך במקאנרי.
הדמוקרטים ערערו על תוצאות הבחירות. הפוליטיקה של לואיזיאנה הייתה אז במצב של אי-סדר במשך חודשים. שני המועמדים קיימו טקסי השבעה, מינו בעלי תפקידים, וניסו לקבץ תמיכה פוליטית. המתחים הפוליטיים גלשו גם למעשי אלימות, כולל הטבח בקולפקס באפריל 1873. כמושל, שלט וורמות' בוועדת הבחירות. כשנקרא תיגר על תוצאות הבחירות, קבעה ועדת הבחירות שמקאנרי ניצח. ועדת בחירות יריבה הכריזה על קלוג כמנצח.[4]
ג'ון קמפבל, לשעבר שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, היה מעורב במחלוקת שנגעה לבחירתו של קלוג. הוא היה חבר "ועדת המאה", שיצאה לוושינגטון די. סי. כדי לנסות לשכנע את הנשיא גרנט להפסיק את תמיכתו במה שהם כינו "תפיסת השלטון בכוח על ידי קלוג". בתחילה סירב גרנט להיפגש עמם, אך בהמשך התרצה. קמפבל שטח את הטענות בפני גרנט, אך סורב.[5]
בית הנבחרים של ארצות הברית הכריז שמשטרו של קלוג היה "לא טוב יותר מאשר קנוניה מוצלחת". הסנאט של ארצות הברית דחה את שתי תוצאות הבחירות לנשיאות של 1872 בלואיזיאנה. ועדה של הסנאט דיווחה על כך שכל מערכת הבחירות של 1872 בלואיזיאנה הייתה בלתי הוגנת וששני הממשלים שהוקמו היו בלתי חוקיים. היא המליצה שיערכו בחירות חדשות בפיקוח פדרלי.[6]
הנשיא גרנט התעלם מהמלצת הוועדה, ובחר לגייס את כוחו של צבא ארצות הברית לגיבוי המנגנון של קלוג, ככל הנראה בשל העובדה שגיסו של גרנט, ג'יימס קייס, היה חלק ממנגנון זה. קייסי גם החזיק במשרה מכניסה כגובה המכס של ניו אורלינס, שאליה מינה אותו גרנט מחדש במרץ 1873.[6] בינואר 1875, אפילו גרנט עצמו הודה שהבחירות של 1872 בלואיזיאנה "היו הונאה עצומה, ושלא היו קיימות תוצאות מהימנות שלהן".[7]
על כך שלכאורה היטה את תוצאות הבחירות, נפתח נגד וורמות' הליך הדחה. בעקבות כך, הושבע סגן המושל, האפרו-אמריקאי פינקני בנטון סטיוארט פינצ'בק כמושל במקומו למשך 35 ימים עד שגרנט קבע שקלוג הוא המושל החוקי. מקאנרי דחק בתומכיו להשתמש בכוח נגד ממשלת קלוג. בספטמבר 1874 "הליגה הלבנה" (White League) האנטי-רפובליקנית שלחה כוח של 5,000 אנשי מיליציה לניו אורלינס, וב"קרב כיכר החירות" (Battle of Liberty Place) הם הביסו כוח של 3,500 מאנשי המשטרה והמיליציה של לואיזיאנה. הם השתלטו על משרדי הממשלה למשך כמה ימים, אך נסוגו לקראת הגעת תגבורת של כוחות צבא פדרליים, שנשלחו בסופו של דבר על ידי הנשיא גרנט כמענה לבקשת העזרה של קלוג.[8]
בפברואר 1876 פתח בית הנבחרים של לואיזיאנה בהליך הדחה נגד קלוג, אך הסנאט של לואיזיאנה לא הרשיע אותו והוא נותר לכהן במשרתו.[1]
סגנו של קלוג היה סיזר אנטונין, אפרו-אמריקאי יליד ניו אורלינס. לפני שהתמודד על משרת סגן המושל, הוא היה חבר הסנאט של לואיזיאנה מטעם שריבפורט.
שובו לסנאט וחברותו בבית הנבחרים
על אף תגובת הנגד העזה של הדמוקרטים הלבנים בדרום כלפי המפלגה הרפובליקנית, נבחר קלוג לתקופת כהונה שנייה בסנאט ב-1876. הוא כיהן בסנאט עד 1883, ובשל העובדה שמפלגתו הייתה חלשה בדרום, הוא לא התמודד על תקופת כהונה נוספת. בשנים 1881–1883 הוא היה יושב ראש ועדת הרכבות של הסנאט (אנ').
ב-1882 נבחר קלוג לבית הנבחרים של ארצות הברית, לאחר שהביס את הנציג המכהן, הדמוקרט צ'סטאר בידוול דארל, וכיהן בשנים 1883–1885. ב-1884 הוא התמודד לתקופת כהונה שנייה בבית הנבחרים, והובס על ידי אדוארד ג'יימס ג'יי. לאחר מכן הוא פרש מהחיים הפוליטיים, אך המשיך להתגורר בוושינגטון.
קלוג היה אחד הפוליטיקאים החשובים ביותר בלואיזיאנה במהלך תקופת השיקום ולאחריה. הוא הצליח לשמור על כוחו למשך זמן ארוך יותר בהשוואה לרוב נבחרי הציבור הרפובליקנים שהגיעו לאזור מהצפון. הוא גם בלט בתור אחד הסנאטורים הבודדים שנבחרו לבית הנבחרים מיד לאחר תום כהונתם בסנאט.
מותו
ויליאם פיט קלוג נפטר בוושינגטון ב-10 באוגוסט 1918, בגיל 87. הוא נטמן בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 2 Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 573
קישורים חיצוניים
- ויליאם פיט קלוג באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ויליאם פיט קלוג באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ויליאם פיט קלוג באתר The Political Graveyard (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Tunnel, Ted, "William Pitt Kellogg". 64 Parishes.
- ↑ Kellogg, William Pitt (2007). "The Recollections of William Pitt Kellogg". Abraham Lincoln Quarterly. 3 (7): 319–339.
- ↑ New Orleans Custom-house Officials: Fraudulent and Dishonest Acts of W.P. Kellogg, Collector. His Attempted Defense. Additional Allegations and Facts. Perjurers, Smugglers and Kellogg Associate. His Accomplices and Victims Exposed. McGill & Witherow, printers and stereotypers. 1867.
- ↑ Ezell, John (1975). The South Since 1865. New York: Macmillan, p. 92.
- ↑ Address of Citizens of Louisiana to the People of the United States by J. A. Campbell et al. printed by McGill & Witherow Printers, 1107 E street, Washington, D. C. 1872.
- ^ 6.0 6.1 William B. Hes.seltine, Ulysses S. Grant Politician, (New York: Dodd-Mead & Co. 1935), pp. 344-346
- ↑ William B. Hes.seltine, Ulysses S. Grant Politician, (New York: Dodd-Mead & Co. 1935), p. 351
- ↑ "John McEnery" - Louisiana Secretary of State.
ויליאם פיט קלוג41860269Q880771
- מושלי לואיזיאנה
- אמריקאים ילידי ורמונט
- מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הרפובליקנית
- חברי הסנאט של ארצות הברית מלואיזיאנה
- סנאטורים חברי המפלגה הרפובליקנית
- חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מלואיזיאנה
- חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית
- הליך הדחה בארצות הברית
- אנשי צבא האיחוד
- עורכי דין אמריקאים במאה ה-19
- אישים הקבורים בבית הקברות הלאומי ארלינגטון
- אמריקאים שנולדו ב-1830
- אמריקאים שנפטרו ב-1918