תומאס אוברטון מור
 | |||||||
| לידה | מחוז סמפסון, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | אלכסנדריה, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות מאונט אוליבט, פיינוויל, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית  הקונפדרציה | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
תומאס אוברטון מור (באנגלית: Thomas Overton Moore; 10 באפריל 1804 – 25 ביוני 1876) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מלואיזיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל לואיזיאנה ה-16 בשנים 1860–1864, בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית.
ראשית חייו
תואמס אוברטון מור נולד במחוז סמפסון שבקרוליינה הצפונית, כאחד מ-11 ילדיהם של ג'יימס מור וג'יין אוברטון.[1] משפחת מור הייתה בעלת אחוזת מטעים, וג'יין אוברטון הייתה בתו של הגנרל תומאס אוברטון (אנ'), ידידו מטנסי של אנדרו ג'קסון. ב-1829 עבר מור למחוז רפטיסס שבלואיזיאנה, כדי להיות מגדל כותנה. בשנה שלאחר מכן הוא נשא לאישה את בִּתְיָה ג'ונסטון לאונרד, ולשניים נולדו חמישה ילדים.
בתחילה ניהל מור את אחוזת המטעים של דודו, ולאחר מכן רכש את אחוזת מורלנד ועוד שתי אחוזות נוספות, לודי ואמפילד, והיה לאדם אמיד.[2]
קריירה פוליטית
ב-1848 נבחר מור לבית הנבחרים של לואיזיאנה וכיהן בו תקופת כהונה אחת של שנה. ב-1856 הוא נבחר לסנאט של לואיזיאנה, וגם בו כיהן תקופת כהונה אחת. בסנאט הוא היה יושב ראש ועדת החינוך, והוביל את המאמצים להקמת סמינר המדינה של לואיזיאנה, שכיום ידוע כאוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה. מור היה בעל תפקיד מרכזי בבחירת ויליאם שרמן כמפקח הראשון של מוסד זה.[3]
מושל לואיזיאנה
בנובמבר 1859 נבחר מור כמושל לואיזיאנה מטעם המפלגה הדמוקרטית לאחר שהביס את מועמד מפלגת שאינם יודעים דבר תומאס ג'פרסון ולס, וזמן קצר לאחר מכן הייתה לו ההזדמנות לפגוש את ויליאם שרמן.[3] ב-23 בינואר 1860 הוא הושבע לתפקידו כמושל. בנאום ההשבעה שלו, אמר מור למחוקקים ולנוכחים בטקס ההשבעה שמשמעות קיומה של מפלגה חזקה בצפון היא איום צפוני על קיומן של מדינות העבדות:
כה מרירה העוינות הזאת כלפי העבדות, שחמש עשרה מדינות אלו רואות בה כברכה חברתית ופוליטית גדולה, עד שהיא מופיעה בחקיקה כדי להבטיח את המטרה של הריסת זכויות מחזיקי העבדים המובטחת בחוקה ומוגנת על ידי חוקי הקונגרס. בצפון, אהדה רחבה לעבריינים העמיקה את חוסר האמון לממשלה הפדרלית הקבועה ועוררה את התחושות להעדפת הפרדת המדינות.[4][5]
כתומך של ג'ון ברקינרידג' בבחירות לנשיאות של 1860, שזכה בקולותיה של לואיזיאנה, הורה מור ב-10 בינואר 1861 למיליציה של לואיזיאנה לתפוס את המוצבים הצבאיים של צבא ארצות הברית במדינה, בעת שוועידת הפרישה של המדינה התכנסה לדיוניה. ב-26 בינואר התקבלה החלטת הפרישה. מור הציב את קולונל ברקסטון בראג בראש הכוחות הצבאיים של המדינה, וב-21 במרץ הצטרפה לואיזיאנה לקונפדרציה, המדינה השישית שעשתה כן.
על אף פניותיו של מור לממשלת הקונפדרציה לקיים הגנה חזקה על ניו אורלינס, ועל אף גיוס הכוחות המהיר בלואיזיאנה, ניצבה המדינה עד מהרה תחת האיום של מלחמת האזרחים. המצור שהטיל האיחוד פגע בתנועת הסחר לניו אורלינס, והכוחות הימיים שהתאספו במפרץ מקסיקו התקדמו בראשית 1862 במעלה נהר המיסיסיפי. לאחר הפגזה ממושכת, הסתיים קרב מבצרי ג'קסון וסנט פיליפ (אנ') בהשמדת צי הקונפדרציה באגן הנמוך של המיסיסיפי והמעבר של המבצרים על ידי צי צבא האיחוד בשעות הבוקר המוקדמות של 24 באפריל. ב-27 באפריל נכנעה ניו אורלינס. יומיים לאחר מכן החליטו מור ובית המחוקקים המדינתי לנטוש את באטון רוז', וב-1 במאי הועברה בירת המדינה לאופלוסס.
מור ערך ביקור אצל כוחות המיליציה המדינתית בקמפ מור שבמחוז טאנגיפאהוא, והחל לארגן את ההתנגדות הצבאית ברמת המדינה, להורות על שריפת הכותנה, הפסקת הסחר עם כוחות האיחוד, וגיוס כל הגברים הלבנים מגיל 17 ועד 50 למיליציה.
במאי 1861, זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה, הוקם המשמר הילידי הראשון של לואיזיאנה (אנ') שעליו נמנו שחורים חופשיים תושבי ניו אורלינס, כתגובה לקריאתו של מור לגיוס כוחות נוספים. הייתה זו היחידה הצבאית הראשונה בהיסטוריה של ארצות הברית שבה שירתו קצינים שחורים.[6] עם זאת, על אף עצירה קצרה בבאטון רוז', המשיך צבא האיחוד להתקדם אל תוך לואיזיאנה ובמעלה המיסיסיפי, ובירת המדינה הועברה פעם נוספת אל שריבפורט.
שנותיו האחרונות
בינואר 1864 תמה תקופת כהונתו של מור, ובמקומו הושבע הנרי ווטקינס אלן. הוא שב לאחוזתו, אך עד מהרה נאלץ להימלט במעלה המיסיסיפי בעת מערכת הנהר האדום (אנ') במאי, כאשר חיילים צבא האיחוד העלו את אחוזתו באש. לאחר תום המלחמה נמלט מור למקסיקו כדי להימנע ממעצר, ובהמשך הגיע לקובה. משם הוא עתר לקבל חנינה. בקשתו הועברה לידי הנשיא אנדרו ג'ונסון על ידי ויליאם שרמן. לאחר שקיבל את החנינה, שב מור בסופו של דבר ללואיזיאנה ב-15 בינואר 1867. אדמותיו הושבו אליו, בעיקר בזכות השפעתו של שרמן, והוא פרש מחיים הפוליטיים.
תומאס אוברטון מור נפטר ליד אלכסנדריה שבלואיזיאנה ב-25 ביוני 1876. הוא נטמן בבית הקברות מאונט אוליבט שבפיינוויל.
על שמו של מור נקראה אוניית מלחמה של צי הקונפדרציה (CSS Governor Moore).
מעון המושל באפלוסוס שבו התגורר מור בשנים 1862–1863, שהוא מעון המושל הישן ביותר בלואיזיאנה שהיה קיים אז, הועלה באש כתוצאה מהצתה מכוונת ב-14 ביולי 2016.[7]
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 2 Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 565-566
קישורים חיצוניים
- תומאס אוברטון מור באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- תומאס אברטון מור באנציקלופדיה של קרוליינה הצפונית (באנגלית)
- תומאס אוברטון מור באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- תומאס אוברטון מור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ "Thomas O. Moore 1804-1876". Stopping Points Historical Markers & Points of Interest.
- ↑ "Thomas O. Moore Papers - Inventory". Archived from the original on 2011-11-14.
- ^ 3.0 3.1 William T. Sherman, MEMOIRS OF GENERAL W. T. SHERMAN, LOUISIANA—1859-1861.
- ↑ Inaugural Address of Governor Thomas O. Moore, Delivered January 23, 1860, to the Legislature of the State of Louisiana, Louisiana History: The Journal of the Louisiana Historical Association, Vol. 1, No. 4 (Autumn, 1960), p. 383.
- ↑ Members of the Confederacy - Adam K. Watts
- ↑ Free People of Color in the Americas, 1492-1830, Michael Taylor, Curator of Books, LSU Libraries.
- ↑ WAFB Staff (14 July 2016). "State's oldest Governor's Mansion destroyed by fire".
תומאס אוברטון מור41836247Q431703