ריצ'רד לצ'ה
 | |||||||
| לידה | ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות מטרי, ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ריצ'רד ובסטר לצ'ה | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| |||||||
ריצ'רד ובסטר לצ'ה (באנגלית: Richard Webster Leche; 17 במאי 1898 – 22 בפברואר 1965) היה עורך דין, שופט ופוליטיקאי אמריקאי מלואיזיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל לואיזיאנה ה-44 בשנים 1936–1939. לצ'ה התפטר מתפקידו כמושל, וזמן קצר לאחר מכן הורשע בבית משפט פדרלי בגין שימוש לרעה בכספים פדרליים. הוא היה הראשון מבין מושלי לואיזיאנה שריצה עונש מאסר.
ראשית חייו
ריצ'רד לצ'ה נולד בניו אורלינס, כבנם של איש המכירות יוסטייס לצ'ה, ושל המורה סטלה אלואיס (לבית ריצ'רד) לצ'ה. לאחר שהתחנך בבתי ספר מקומיים, וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון וורן איסטון שבעיר הולדתו, החל לצ'ה ללמוד באוניברסיטת טוליין ב-1916. לימודיו נקטעו כשהוא התגייס לצבא ארצות הברית כאשר הצטרפה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה. לאחר ששוחרר מן השירות כשלמעשה לא השתתף בקרבות, עבר לצ'ה לזמן קצר לשיקגו, שם הוא עבד במכירת חלקי חילוף למכוניות. הוא שב ללואיזיאנה, שם הוא למד משפטים וסיים את לימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת לויולה. ב-1923 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק במקצוע.
ב-1928 התמודד לצ'ה ללא הצלחה על מושב בסנאט של לואיזיאנה. ב-1930 הוא כבר עבד יחד עם המושל יואי לונג, וניהל את מסע הבחירות שלו לסנאט של ארצות הברית. כשנבחר לונג לסנאט ב-1932, הוא מינה את לצ'ה כמזכירו של אוסקר אלן שהחליף את לונג כמושל. תפקידו של לצ'ה היה לפקוח עין על אלן ולדווח ללונג על בסיס יומי. ב-1934 השיג לונג ללצ'ה מינוי כשופט בבית המשפט לערעורים בניו אורלינס.
מושל לואיזיאנה
לאחר רצח לונג בספטמבר 1935, נותר המנגנון הפוליטי שבראשו הוא עמד ללא מנהיג וללא מועמד לבחירות למשרת מושל לואיזיאנה של 1936. במהלך תקופה של תמרונים מאחורי הקלעים, בחרו מנהיגי סיעתו של לונג את לצ'ה, שהיה זוטר באופן יחסי ומועמד של פשרה. מנהיגים אלו כללו את ראש עיריית ניו אורלינס רוברט מסטרי (אנ'), המושל היוצא אוסקר אלן, סגן המושל (ולאחר פטירתו של אלן, המושל) ג'יימס נואי, איש העסקים וידידו של לונג סימור וייס (אנ') והפוליטיקאי ידידו של לונג היהודי-אמריקאי אברהם "אייב" שושן (אנ'). על אף אלמוניותו היחסית, הביס לצ'ה את מועמד סיעת מתנגדי לונג, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית קליבלנד דיר (אנ'), בסיוע המנגנון הפוליטי של לונג שהיה עדיין בעל עוצמה. לצ'ה הצליח לזכות ב-67 אחוזים מהקולות בבחירות המקדימות של הדמוקרטים, ונראה היה שסיעת מתנגדי לונג הייתה רחוקה מהתאוששות. חבר בית הנבחרים של לואיזיאנה היוצא מייסון ספנסר (אנ'), שבאופן מוזר חזה את רצח לונג חמישה חודשים לפני התרחשותו,[1] פרש מהמרוץ לתפקיד המושל והעביר את תמיכתו לדיר, אך עדיין זכה בכמעט 2,000 קולות, שכן פרישתו מהמרוץ הייתה מאוחרת מדי כדי להסיר את שמו מפתקי ההצבעה.[2] באותה תקופה היו רוב האפרו-אמריקאים מנועים מלהשתתף בבחירות עקב חוקי ג'ים קרואו, ולפיכך ניצחון בבחירות המקדימות של הדמוקרטים היה למעשה ניצחון בבחירות הכלליות שבהן התמודד לצ'ה ללא יריבים.[3]
לצ'ה הושבע כמושל כשארצות הברית הייתה בעיצומו של השפל הגדול, והוא התווה תוכנית של 26 נקודות לשיפור מצבה של לואיזיאנה, כולל התחייבות להמשיך את רוב התוכניות של לונג. הוא הציע הטלת מס על משקאות קלים, פטור ממס רכוש לבתים של עד 2,000 דולר, הרחבת הפטור על מס לאלמנות ואלמנים, שמירת השכר הציבורי בשיעור גבוה כדי למנוע אבטלה, והקמת מחלקת המסחר והתעשייה של לואיזיאנה.
בעוד שלצ'ה המשיך בביצוע התוכניות של לונג לסלילת כבישים, חלוקת ספרי לימוד חינם, והרחבת בתי החולים ומוסדות החינוך, הוא וממשלו היו מחויבים הרבה פחות לתוכניות לחלוקת העושר והרווחה. הוא הפסיק את המתקפות על תעשיית הנפט, העניק פטור ממס לעסקים חדשים ולתעשיות חדשות, והפעיל את מס המכירות הרגרסיבי. צעדים אלו הקנו ללצ'ה תמיכה מהעיתונות ומקהילת העסקים, שניים מהמגזרים שהיו התקיפים ביותר כלפי לונג.
אף על פי כן, כמו לונג, היה לצ'ה פרוגרסיבי מבחינה פוליטית, ותמך בצעדים כמו חקיקה שנועדה לשיפור תנאי העבודה. ב-1938 הוא הביע את תמיכתו בחוק שעות העבודה של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט במהלך נאום שנשא בפני פדרציית העבודה האמריקאית באותה שנה, וכן שיבח את רוזוולט על כך שתיאר את הדרום בתור "הבעיה הכלכלית מספר אחת של האומה". לצ'ה עצמו זכה לתשבחות מנשיא פדרציית העבודה ויליאם גרין כאיש ממשל "עם גישה פרוגרסיבית וליברלית כלפי הבעיות החברתיות והכלכליות של העת המודרנית".[4] ואכן, מספר חוקי עבודה פרוגרסיביים הוגשו במהלך תקופת כהונתו של לצ'ה כמושל. חוק שאושר בפברואר 1938 הציב מגבלות על עבודת לילה ועל עבודת נשים במגוון תחומי עבודה, וכן צייד את נציב העבודה בכלים לשמירת בטיחות הדודים במפעלים. חוק שעבר ביוני אותה שנה קבע את הקמתה של חטיבת שכר המינימום במחלקת העבודה, מתוך מטרה להציב סטנדרטים לתנאי העבודה ולשכר המינימום לנשים ולנערות שעבדו בכל ענף תעשייתי בערים עם אוכלוסייה של מעל 100,000 איש.[5]
שחיתות הפכה גם היא למאפיין מרכזי של ממשלו של לצ'ה.[6] כצעד של פיוס עם ממשלו של הנשיא רוזוולט, הבטיח לצ'ה לחדול משימוש ברטוריקת "חלקו את העושר שלנו" (Share Our Wealth) של לונג ולתמוך בתוכניות הניו דיל. בתמורה, הפסיק רוזוולט את החקירה של המנגנון הפוליטי של לונג באשמת העלמות מס, והשיב את הפטרונות הפדרלית על לואיזיאנה. שטף הכספים הפדרליים שהגיע כתוצאה מכך, שלווה בשחיתות ובמעשי שוחד נרחבים, זכה לכינוי "רכישת לואיזיאנה השנייה" על ידי בני התקופה. בעוד שחלק מהמימון הפדרלי הגיע ממנהל העבודות הציבוריות (Public Works Administration) כדי לבנות בניינים חדשים באוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה ולהרחיב את בית החולים לצדקה של ניו אורלינס, לצ'ה ואנשי ממשלו התייחסו לפיוס עם רוזוולט כהיתר לגנוב כמה שיותר. עם זאת, מרגע שהשחיתות נעשתה בוטה מדי, הואשמו לצ'ה וכמה מקורביו, כולל המפקח הראשי על הבנייה ג'ורג' 'קולדוול ונשיא אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה ג'יימס מונרו סמית', במה שזכה ב-1939 למינוח "שערוריות לואיזיאנה". כשהחל להיות מותקף על שערוריות והאשמות, התפטר לצ'ה מתפקידו כמושל ב-26 ביוני 1939. במקומו הושבע כמושל סגנו ארל לונג, אחיו של יואי לונג המנוח.
צרותיו המשפטיות של לצ'ה החלו כאשר צ'סטר מרטין, מהנדס דרכים ששכרו קוצץ בעיתונו של לצ'ה, הציג קבלות של התשלומים וסיכום בכתב של טענותיו. הוא השאיר אותם על שולחנותיהם של כל אחד מחברי בית המחוקקים המדינתי בבוקר שלפני התכנסותו. באותו יום פוטר מרטין מעבודתו, ואף אחד בלואיזיאנה לא היה מוכן להעסיקו עד להגשת התביעה הפדרלית נגד לצ'ה. את השנה הזאת ניצל מרטין להשגת התואר שלו במשפטים מאוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה, והוא עסק בעריכת דין עד לפרישתו.
הרשעה ומאסר
ההתפטרות לא שמה קץ לבעיות המשפטיות של לצ'ה. ב-1940 הוא הורשע בהונאת דואר (Mail fraud). פרטי האישום כללו תוכנית למכירת משאיות למחלקת הכבישים של לואיזיאנה. סעיפי אישום אחרים כללו את השימוש במשאבים גנובים של מינהל קידום העבודות כדי לבנות בתים פרטים לו ולבני בריתו, הפקת רווחים ממכירת "נפט חם", נפט שהופק באופן בלתי חוקי כעודף מהמכסות המדינתיות וכך להימנע מתשלום מס, ושימוש לרעה בכספי אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה. תחזיתו של יואי לונג - "אם הבחורים האלה ינסו אי פעם להשתמש בכוחות שנתתי להם בלעדיי כדי לעצור אותם; כולם יגיעו לכלא" - הוכחה כנבואית.[7][8]
שנותיו האחרונות
לאחר שנדון לעשר שנות מאסר בבית הכלא הפדרלי באטלנטה, שוחרר לצ'ה על תנאי ב-1945. ב-1953 הוענקה לו חנינה מהנשיא הארי טרומן. הוא חידש את עיסוקו בעריכת דין בניו אורלינס עד למותו.
ריצ'רד לצ'ה נפטר בניו אורלינס ב-22 בפברואר 1965. הוא נטמן בבית הקברות מטרי שבעיר. מדליון גדול באצטדיון של האוניברסיטה הדרום-מזרחית של לואיזיאנה מנציח את לצ'ה.
כשישים שנה לאחר הרשעתו של לצ'ה, היה אדווין אדוארדס למושל לואיזיאנה השני שנדון למאסר.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 2 Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 585-586
קישורים חיצוניים
- ריצ'רד לצ'ה באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ריצ'רד לצ'ה באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ריצ'רד לצ'ה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ "Who Killed the Kingfish?". law.uga.edu. Archived from the original on January 17, 2014.
- ↑ LA Governor - D Primary 1936 - Our Campaigns.
- ↑ LA Governor 1936 - Our Campaigns
- ↑ The Bonham Daily Favorite 5 Oct 1938
- ↑ Digest of State and Federal Labor Legislation Enacted July 1, 1937 to July 1, 1938, Bulletin No. 19, United States government Printing Office, Washington: 1938, pp. 4-5.
- ↑ "Louisiana: Jimmy the Stooge". Time. July 10, 1939. Archived from the original on December 14, 2008.
- ↑ Carl Brasseaux (September 8, 2011). "Richard W. Leche". 64parishes.org.
- ↑ Stephen Hess, The Long, Long Trail, American Heritage, 1996, Volume 17, Issue 5.
ריצ'רד לצ'ה41922611Q888346