יואי לונג
 | |||||
| לונג בתקופתו כסנאטור | |||||
| לידה |
30 באוגוסט 1893 וינפילד שבלואיזיאנה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 בספטמבר 1935 (בגיל 42) באטון רוז' שבלואיזיאנה | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | הקפיטול של מדינת לואיזיאנה, באטון רוז', לואיזיאנה | ||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||
| בת זוג | רוז מקונל לונג | ||||
| |||||
יואי פירס לונג (באנגלית: Huey Pierce Long; 30 באוגוסט 1893 - 10 בספטמבר 1935), שנודע כיואי לונג, וכונה הכריש הקטן (The Kingfish) היה פוליטיקאי אמריקני, שכיהן כמושל ה-40 של מדינת לואיזיאנה, בין 1928 ל-1932, וכסנאטור בין 1932 עד למותו בידי מתנקש ב-1935. הוא היה חבר המפלגה הדמוקרטית, תמך בפופוליזם, התנגד לעשירים ולבנקים וקרא לתוכנית ל"חלוקת העושר" - "Share The Wealth". הוא היה מנהיג המפלגה במדינתו, והיה בעל תמיכה רחבה.
תוכנית חלוקת העושר שלו נוצרה ב-1934, תחת המוטו "כל אדם הוא מלך" ("Every Man a King"), שהיה גם שמה של האוטוביוגרפיה שלו. התוכנית הציעה חלוקה מחדש של העושר בעזרת "מס עושר" על תאגידים ויחידים, שיחסל את העוני ואת החוסר בדיור במהלך השפל הגדול. כדי להתניע את הכלכלה, תמך לונג בהשקעה ממשלתית בעבודות ציבוריות, חינוך, ופנסיה. הוא ביקר את מדיניות הפדרל ריזרב.
בתחילה היה מתומכיו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-1932. אך לאחר שרוזוולט זכה בנשיאות, ומנע מלונג את הקידום בו חפץ, הפך לאחד ממבקריו ביוני 1933, ואף הודיע על כוונתו להתמודד כנגדו לקראת הבחירות לנשיאות ב-1936, בברית עם הכומר הקתולי ופרשן הרדיו המשפיע צ'ארלס קוגלין. לונג נרצח ב-1935, והתנועה הלאומית שלו קרסה, אולם משפחתו המשיכה את מורשתו בפוליטיקה.
בתקופתו של לונג, הורחבו מוסדות החינוך ובתי החולים, הוקמה מערכת צדקה שטיפלה בנושא שירותי הבריאות לעניים, חוסל הבידוד הכפרי בעזרת כבישים וגשרים, וסופקו ספרי לימוד בחינם לתלמידים. לונג נותר דמות שנויה במחלוקת בלואיזיאנה. יש הרואים בלונג אדם שיכול היה, בהינתן הנסיבות המתאימות, להוביל את ארצות הברית לקראת משטר קיצוני בעל נטיות פופוליסטיות בנוסח המשטרים האירופים שקמו בשנות השלושים. הוא נחשב לדמגוג.
ראשית חייו וקריירה כעורך דין
לונג נולד ב-30 באוגוסט 1893, במחוז קרוב לוינפילד, לואיזיאנה, בעיר קטנה בצפון-מרכז לואיזיאנה. הוא היה הבן של יואי לונג האב. במהלך נעוריו, האזור בו נולד היה אזור עני, שבו האנשים היו מחוץ למערכת הפוליטית של לואיזיאנה. במהלך מלחמת האזרחים, המחוז היה מעוז של האיחוד במדינה שתמכה בקונפדרצייה. בשנות התשעים, המחוז תמך במפלגה הפופוליסטית, וב-1912 רוב המחוז תמך במפלגה הסוציאליסטית. רמת העוני הייתה קיצונית, אולם לואיזיאנה הייתה מדינה ענייה יחסית עם שחיתות גדולה. מפקד האוכלוסין ב-1930 הראה שחמישית מהגברים הלבנים בלואיזיאנה היו אנאלפביתיים, ואף יותר מכך בקרב השחורים. כאדם שגדל במחוז, ירש לונג את השנאה כלפי האליטות בבאטון רוז', ששלטו בלואיזיאנה. לונג היה השביעי מבין תשעה ילדים במשפחה ממעמד הביניים שהייתה בעלת חווה. הוא למד בבית, ולאחר מכן נכח בבתי ספר מקומיים, בהם נחשב לתלמיד מצוין עם זיכרון טוב. ב-1908, לאחר שסיים את כיתה י"א, יזם לונג החתמה של עצומה שהתנגדה להוספת כיתת י"ב, וסולק מבית הספר. לונג זכה במלגה לשיעורי תורת הנאום באוניברסיטת לואיזיאנה, אולם לא יכול היה להרשות לעצמו לרכוש את הספרים. במקום, הוא עבד כסוכן מכירות בחמש השנים הבאות, מכר ספרים, שימורים ותרופות, וגם עבד כמנהל מכירות פומביות.
ב-1913, נישא לונג לרוז מקונל. היא הייתה קצרנית שזכתה בתחרות אפייה שקידם. נולדה להם בת בשם רוז, ושני בנים, ראסל (1918–2003) (שכיהן כסנאטור) ופאלמר (1921–2010) (שעסק בנפט).
במהלך מלחמת העולם הראשונה, לא הצליח לונג למכור הרבה, ולמד באוניברסיטה הבפטיסטית של אוקלהומה, בגלל לחצי אמו. הוא החליט שאינו מתאים להיות מטיף.
לונג למד לימודי משפטים לזמן קצר. ב-1915, לאחר שנה בלבד, הצליח לעבור מבחן והוסמך לעורך דין. הוא החל לעבוד כעורך דין פרטי בווינפילד וייצג עסקים קטנים. הוא אמר בגאווה שמעולם לא לקח תיק כנגד אדם עני.
לונג הצליח לזכות לתהילה כשהתמודד בבית המשפט מול תאגיד סטנדרד אויל, אותו האשים בטקטיקות עסקיות לא הוגנות. לונג המשיך לתקוף את התאגיד במהלך כל חייו, וטען שהתאגיד מנצל את משאבי הנפט של המדינה.
קריירה פוליטית והשגת כוח
ב-1918, נבחר לונג לוועדת מסילות הרכבת בלואיזיאנה (שהפכה לוועדה לשירות הציבור בלואיזיאנה ב-1921) בגיל עשרים וחמש, כשהתנגד לסטנדרד אויל. במסע הבחירות שלו השתמש בשיטות שהצליח להתמקצע בהן לאחר מכן: שימוש בעלונים ובכרזות, לוח זמנים עמוס בנאומים בלואיזיאנה הכפרית, והתקפות חריפות על יריביו. בתפקידו השתמש כדי לחזק את המוניטין הפופוליסטי שלו כמתנגד לתאגידים הגדולים ולתאגידי הנפט, כשהוא נלחם מול העלאת תעריפים ומונופולים. במהלך הבחירות לתפקיד מושל לואיזיאנה ב-1920, תמך בג'ון פארקר, אולם לאחר מכן הפך ליריבו כשהמושל החדש התברר כלא מחויב לרפורמה, וקרא לו כלי שרת של התאגידים.
ב-1922, כיושב הראש של הוועדה לשירות הציבור, זכה בתביעה נגד איגוד הטלגרף על העלאת תעריפים לא הוגנת, והשיג 440,000 דולר שהוחזרו ל-80,000 לקוחות. לונג הצליח להגן על הנושא בבית המשפט העליון של ארצות הברית, ונשיא בית המשפט, ויליאם הווארד טאפט, תיאר אותו כאחד המוחות המשפטיים המבריקים ביותר שאי פעם פגש בהם.
בחירות 1924
לונג רץ לתפקיד מושל לואיזיאנה ב-1924, תקף את פארקר, את סטנדרד אויל ואת הממסד הפוליטי המבוסס במדינה. במסע הבחירות שלו, הפך לאחד מהפוליטיקאים הדרומיים הראשונים שהשתמשו ברדיו ובמשאיות כריזה. לונג החל ללבוש חליפה לבנה בולטת במיוחד. הוא הגיע למקום השלישי, ולמרות שהוא ומועמד אחר התנגדו באופן פרטי לארגון הקו קלוקס קלאן העוצמתי, מועמד שלישי תמך בו בפתיחות. שליטת הקלאן בלואיזיאנה הייתה חשובה במהלך מסע הבחירות. לונג טען שהגשם במהלך יום הבחירות גרם לאחוזי הצבעה נמוכים בקרב תומכיו בצפון לואיזיאנה הכפרית, בה דרכי העפר כוסו בבוץ והבוחרים לא יכלו להגיע לקלפי.
למרות זאת, נבחר לונג מאוחר יותר באותה השנה לכהן שוב בוועדה לשירות לציבור.
בחירות 1928
בארבע השנים הבאות, בנה לונג את בסיס כוחו הפוליטי, ואף תמך במועמדים קתוליים כדי להשיג תמיכה בדרום לואיזיאנה, שהייתה קתולית בגלל ההשפעה הספרדית והצרפתית. ב-1928 שוב ניסה להיבחר לתפקיד המושל, והשתמש בססמה "כל אדם הוא מלך, אך אף אחד לא לובש כתר". השורה הגיעה מהמועמד הנשיאותי לשעבר של המפלגה הדמוקרטית, ויליאם ג'נינגס ברייאן. ההתקפות של לונג על התאגידים הגדולים זכו לאהדה, וגם ההצגה שלו את העשירים כ"טפילים" שהשיגו יותר ממה שהם היו זקוקים לו מהעושר הציבורי, שהזניחו את העניים.
לונג חצה את המדינה, וניהל מסע בחירות באזורים שהממסד הפוליטי ניטרל. הם שלטו במדינה בבריתות עם פוליטיקאים מקומיים. העניים הכפריים היו 60% מהאוכלוסייה. בכל המדינה היו בערך 500 קילומטרים של דרכים סלולות ורק שלושה גשרים גדולים. המדינה הייתה בעלת אחוז יודעי קרוא וכתוב הנמוך ביותר במדינה (75% מהאוכלוסייה לא ידעה לקרוא ולכתוב), ורוב המשפחות לא יכלו לרכוש ספרים כדי שילדיהם ילמדו בבית הספר. לבנים עניים רבים לא יכלו להצביע כי לא יכלו לשלם את המס על הבחירות. מבין שני מיליון תושבים, רק 300,000 יכלו להצביע. בנוסף, לאחר העברת חוקה חדשה ב-1898, ומבחני קרוא וכתוב, השחורים לא יכלו להצביע.
במסע הבחירות שלו, הציע לונג לבנות גשרים, ושני המועמדים האחרים תמכו בכך. לונג תמך בכך שלא תיגבה אגרה על מעבר בגשרים.
לונג נבחר ב-1928 בזכות האוכלוסייה הכפרית. הוא הציע שירותים ממשלתיים רחבים יותר אי פעם, וזכה לתמיכת הקתוליים.
ב-17 בינואר 1928, נבחר להיות המועמד הדמוקרטי אולם השיג רק 43.9% מהקולות. התמיכה הגדולה לה זכה גרמה לכך שהמפלגה התאחדה מאחוריו, והוא נבחר להיות המושל ב-17 באפריל 1928, עם 96% מהקולות.
לונג איחד מסביבו את הדמוקרטים של ניו אורלינס וזכה לתמיכת רבים מתוכם.
רבים טענו שלאחר היבחרו של לונג, הכוח הפוליטי בלואיזיאנה עבר לחקלאים ולפשוטי העם, בניגוד למצב לפני כן, בו אנשי העסקים ובעלי המטעים היו השליטים.
התובע הכללי, פרסי סיינט, נבחר להיות התובע הכללי של לואיזיאנה, ופעמים רבות פסק כנגד לונג.
מושל, 1928-1932
כשנכנס לתפקידו ב-21 במאי 1928, פיטר לונג מאות יריבים פוליטיים בממשל, בכל הדרגים. כמו מושלים אחרים, מינה מינויים פוליטיים שיחליפו אותם. כל עובד שרצה ממנו עבודה נאלץ לשלם חלק ממשכורתו למסע הבחירות של לונג, שגייס בערך מיליון דולרים בכל מסע בחירות. לונג ביסס משטר סמכותני בלואיזיאנה, שהיה הקרוב ביותר לדיקטטורה בכל המדינה.
לאחר שחיזק את שליטתו במדינה, העביר מספר חוקים במועצת המדינה. החוקים סיפקו ספרי לימוד בחינם לילדים, שיעורי ערב כדי להקטין את רמת הבערות (100,000 בוגרים למדו לקרוא עד לסיום כהונתו) ואספקת דלק טבעי וזול בחינם לניו אורלינס.
לונג החל בתוכנית עבודות ציבוריות חסרת תקדים, ובנה כבישים, גשרים, בתי חולים ובתי ספר. מחוקקים רבים, אזרחים עשירים והתקשורת התנגדו לכך. הוא השתמש בטקטיקות אגרסיביות כדי להעביר את החקיקה. הוא הופיע ללא הכרזה בבית הנבחרים ובסנאט של המדינה, ולחץ על מתנגדיו. רוב הבטחות הבחירות שלו עברו. לונג נחשב לגיבור בקרב האוכלוסייה הכפרית והענייה.
כשלונג הצליח להעביר את חוק ספרי הלימוד הראשון שלו, סירב בית ספר שמרן לספק את הספרים, בטענה שלא יקבל "צדקה" מהמדינה. לונג החליט למקם בסיס חיל אוויר קרוב לבית הספר עד שבית הספר קיבל את הספרים.
ניסיון הדחה
ב-1929, כינס לונג מושב מיוחד של המועצה המחוקקת של לואיזיאנה כדי להטיל מס על הפקת נפט, למימון תוכניותיו החברתיות. מפיקי הנפט התנגדו לכך, ובית הנבחרים החליט לנסות להדיח אותו, באישומים של שחיתות, לקיחת שוחד ומעילה בכספי המדינה. לונג ניסה להפסיק את הכינוס, אולם לאחר קטטה פיזית במועצה המחוקקת, המועצה החליטה להמשיך בהליך ההדחה.
לונג נאם בפני העם במהלך הליך ההדחה. הוא הפיץ עלונים רבים ברחבי המדינה, וטען שהשמרנים, התאגידים ואילי הנפט מנסים למנוע ממנו לספק כבישים, ספרים ותוכניות אחרות לרווחת העניים. בית הנבחרים העביר אישומים רבים לאישור הסנאט. היה צורך ברוב של שני שלישים לשם ההדחה, אולם לונג הצליח לשכנע חמישה עשר סנאטורים לא לתמוך בהליך, בטענה שהמשפט היה בלתי חוקי, ושהאישומים לא הצדיקו הדחה. ההליך הופסק. הטענה הייתה ששני הצדדים השתמשו בשוחד כדי לקנות קולות, ושלונג נתן לסנאטורים שתמכו בו אתנן פוליטי.
לאחר ניסיון ההדחה הכושל, החל לונג להיות אגרסיבי יותר מול יריביו. הוא פיטר את קרובי משפחתם מעבודותיהם בשירות הציבורי ותמך במועמדים חלופיים. לאחר ניסיון ההדחה, החליט לונג להשתמש בשיטות קיצוניות אף יותר כדי להגן על פשוטי העם מול בעלי העסקים. עיתוני המדינה היו במימון האופוזיציה, ובמרץ 1930 הקים לונג עיתון משלו, הלואיזיאנה פרוגרס, שבו הציג את הישגיו וגינה את יריביו. כדי להשיג חוזים עם הממשל, התאגידים נאלצו לפרסם בעיתון. לונג ניסה להעביר חוקים למס על עיתונים ולאסור על פרסומי דיבה, ללא הצלחה. לאחר כישלון ניסיון ההדחה, החלו לאיים עליו במוות. הוא הקיף את עצמו בשומרי ראש חמושים כל הזמן.
שינוי מסלול, 1930
במושב המועצה המחוקקת ב-1930, הציע לונג עוד בניית כבישים ובניית בניין קפיטול חדש בבאטון רוז'. המועצה המחוקקת דחתה זאת.
לונג הגיב כשהכריז על כוונותיו לרוץ לסנאט של ארצות הברית בבחירות הדמוקרטיות ב-9 בספטמבר 1930. הוא טען שמסע הבחירות הוא משאל עם על תוכניותיו. אם ינצח, הציבור תמך בתוכניותיו. אם יפסיד, הבטיח להתפטר. הוא ניצח את יריביו ברוב של 57%.
למרות שהחל לכהן בסנאט ב-4 במרץ 1931, הוא השלים את שארית כהונתו כמושל. הוא טען שהשארת המושב בסנאט פנוי לא תפגע במדינה, בעיקר בגלל שלטענתו, הסנאטור הקודם ממילא היה כושל. הוא לא עזב את משרת המושל עד ה-25 בינואר 1932, ומנע מסגנו, פול סיר, בעל בריתו לשעבר, להתמנות לתפקיד. סיר, שהיה רופא שיניים, התנגד ללונג ואיים לבטל את הרפורמות שלו אם יבחר לתפקיד המושל.
כוח חדש, 1930-1932
לאחר שזכה לתמיכת בוחרי לואיזיאנה, המשיך לונג לנסות להעביר את החקיקה שלו. הוא הגיע להסכם עם יריביו במפלגה הדמוקרטית ועם ראש עיריית ניו אורלינס: הם יתמכו בחוקיו ובמועמדים שלו, והוא יתמוך בבניית גשר מעל נהר המיסיסיפי, נמל תעופה בניו אורלינס, ובניית תשתיות בעיר. התמיכה מהממסד הפוליטי אפשרה ללונג להטיל מס על הדלק כדי לממן בניות כבישים, בתי ספר, הקמת בניין קפיטול חדש בלואיזיאנה, ולהשיג הקצבה של 75 מיליון דולרים לבניית כבישים. בניית כביש מהיר בין ניו אורלינס לבאטון רוז' גרמה לכך שמערכת הכבישים במדינה הפכה למתקדמת ביותר. אויביו של לונג טענו שהפך לדיקטטור.
כמושל, תמך לונג באוניברסיטת לואיזיאנה. הוא מימן אותה ואפשר לה לקבל תלמידים עניים. הוא הקים בית ספר לרפואה בניו אורלינס והתערב בענייני האוניברסיטה, כמו בחירת הנשיא שלה. הוא הרחיב את התזמורת שלה ואף כתב לה כמה שירים. פעם, גרם לנבחרת הפוטבול לבצע מהלך שתכנן. בנוסף מימן רכבות שיסיעו את התלמידים למשחקים מחוץ למדינה.
באוקטובר 1931, סגן הנשיא סיר טען שהסנאטור הנבחר לא יכול להישאר בתפקיד המושל. הוא טען שהוא המושל האמיתי. בתגובה, שלח לונג את המשמר הלאומי של לואיזיאנה להקיף את הקפיטול ולעצור את ה"הפיכה" של סיר.
לונג פנה אל בית המשפט העליון של לואיזיאנה כדי שיפטר את סיר מתפקיד סגן המושל. הוא טען שסיר התפטר כשניסה לקחת את תפקיד המושל. לפי החוקה במדינה, נשיא הסנאט ובן בריתו, אלווין קינג, הפך לסגן המושל, ואז, מינואר עד מאי 1932, למושל.
לונג בחר בחברו מילדות, אוסקר אלן, להחליף את קינג בתור המועמד לתפקיד המושל בינואר 1932, עם הבטחה להשלים את עבודתו של לונג. התמיכה של לונג עזרה לאלן לנצח בקלות, ולונג התפטר מתפקידו ופנה לסנאט בינואר 1932.
בסנאט (1932-1935)
שלוש שנותיו של לונג בסנאט חפפו לזמן חשוב בהיסטוריה האמריקנית בו הרברט הובר, ולאחר מכן FDR ניסו להתמודד עם השפל הגדול. לונג ניסה להעפיל על FDR ועל המנהיגות הדמוקרטית בקונגרס בעזרת רעיונות פופוליסטיים, כמו תוכנית "חלוקת העושר".
לונג הגיע לוושינגטון די.סי., כדי להצטרף לסנאט של ארצות הברית בינואר 1932, למרות שנפקד במשך יותר ממחצית המושב. הוא נאם נאומים חוצבי להבות כנגד ריכוז העושר בידי המעטים. הוא ביקר את מנהיגי שתי המפלגות שלא הצליחו לטפל במשבר, ובעיקר את ג'וזף טיילור רובינסון מארקנסו שהיה קרוב לעסקים הגדולים ולנשיא לשעבר הובר. רובינסון היה הסגן של אל סמית' ב-1928, בקרב מול הובר.
לונג השיג מוניטין כמנהיג הפרוגרסיביים בסנאט. במהלך הבחירות הנשיאותיות ב-1932, תמך לונג ברוזוולט. הוא האמין שרוזוולט הוא המועמד היחידי שמוכן לחלק מחדש את העושר, כפי שהוא האמין שהיה הכרחי כדי לסיים את השפל. בוועידה הדמוקרטית הלאומית, וידא לונג שהמשלחות מכמה מדינות מתנדנדות יתמכו ברוזוולט. הוא ציפה להיות נוכח במסע הבחירות של רוזוולט, אולם נאם בארבע מדינות במערב התיכון בלבד.
לונג הצליח למצוא במות אחרות להצגת מסריו הפופוליסטיים. הוא תמך במועמדותה של הסנאטורית האטי קראווי מארקנסו, שנחשבה למועמדת חסרת סיכוי, לכהונה מלאה בסנאט. הוא סייר במדינה במשך שבוע ונאם לטובתה (היא מונתה לאחר מות בעלה). לונג הצליח להשתמש בהשפעתו כדי לנצח בקלות את המועמד שהסנאטור רובינסון תמך בו, וכך הפכה קראווי לאישה הראשונה שנבחרה לסנאט. למרות זאת, סירבה קראווי לאפשר ללונג להכתיב את דעתה בהצבעות. היא דרשה שיפסיק לתקוף את רובינסון בארקנסו.
במאת הימים הראשונים של נשיאותו של רוזוולט, תמך לונג בניו דיל, אולם חלק על הנשיא בנוגע למינויים פוליטיים, מה שגרם לנטישה של לונג את רוזוולט. לונג הבין שרוזוולט לא מתכנן לשנות את חלוקת העושר במדינה, והפך לאחד מהפוליטיקאים הלאומיים היחידים שהתנגדו לניו דיל מהשמאל. הוא טען שהצעדים לא יכולים לפתור את המשבר הכלכלי. לעיתים תמך בתוכניותיו של רוזוולט בסנאט, ולטענתו תמך במדיניות שמאלית אולם לא בימנית. הוא התנגד לחוק מנהל השיקום הלאומי, בטענה שהוא תלוי בעסקים הגדולים. ב-1933, הנהיג פיליבסטר בן שלושה שבועות בסנאט נגד חוק הבנקים של גלאס בטענה שהחוק תמך בבנקים הלאומיים ולא בבנקי המדינה. לאחר מכן תמך בחוק גלאס-סטיגל המתוקן, שהבטיח סיוע ממשלתי לבנקי מדינה. לונג נודע כסנאטור צבעוני מאוד, פלרטט עם נשים, היה לבוש בחליפה לבנה ועניבה ורודה, ולגם ויסקי. הוא הפך לסנאטור המוכר ביותר במדינה.
רוזוולט טען שלונג היה רדיקל ודמגוג. באופן פרטי, טען שלונג והגנרל דאגלס מקארתור הם שני האנשים המסוכנים ביותר באמריקה. ביוני 1933, נפגש לונג ע רוזוולט בבית הלבן. לונג סירב להוריד את מגבעת הקש שלו והתייחס לרוזוולט כאל "פרנק" ולא כאל "אדוני הנשיא". כדי לפגוע במעמדו הפוליטי של לונג, החליט רוזוולט למנות יריבים של לונג לנהל תוכניות ממשלתיות במדינה. בנוסף, תמך בחקירה על נסיבות היבחרו של בן בריתו של לונג, ג'ון אוברטון, לסנאט. המנגנון של לונג הואשם בשוחד בחירות ובאיומים על בוחרים, אולם זוכה. ב-1934, שלח רוזוולט את רשות המסים לחקור את המאזנם של לונג. אמנם כמה מסגניו הואשמו בהעלמת מס, אולם לונג לא נקשר לפרשיות שחיתות.
עד 1934, נותר לונג עמום בנוגע למדיניות חוץ. ב-30 במאי 1934, נאם בסנאט בנוגע לביטול תיקון פלאט. לונג לא דיבר על התיקון, אלא על מלחמת הצ'אקו, ותמך בפרגוואי מול בוליביה, בטענה שהנשיא רתרפורד הייז העניק את הצ'אקו לפרגוואי ב-1878. לונג טען שהמלחמה היא אשמת "כוחות הפיננסים האימפריאליסטיים", שפרגוואי היא הבעלים החוקיים של הצ'אקו, ושסטנדרד אויל, שלטענתו קידמו מהפכות במרכז אמריקה, דרום אמריקה ומקסיקו, "קנו" את ממשלת בוליביה והחלו את המלחמה בגלל שפרגוואי לא הסכימה להעניק להם זכיונות להפקת נפט. את נאומו סיים לונג בטענה שכל המלחמה קשורה לאילי ההון בוול סטריט, וקרא לאמברגו על שני הצדדים. הנאום הפך אותו לגיבור בפרגוואי והוביל למחאה מהציר הבוליביאני בוושינגטון. לונג טען שהמדיניות האמריקנית כלפי אמריקה הלטינית הוכתבה בידי תאגידי הנפט, ושארצות הברית שמרה על נייטרליות פרו-בוליביאנית כיוון שזה מה שסטנדרד אויל רצו, ומשך תשומת לב רבה בעיתונים באמריקה הלטינית. מחלקת המדינה חששה מהנזק שנגרם, ובמהלך הקיץ, דיפלומטים אמריקנים ניהלו מסע תעמולה נגד לונג באמריקה הלטינית. בנאום שני ב-7 ביוני 1934, בתגובה למחאה הבוליביאנית, שוב תמך לונג בפרגוואי ותקף את סטנדרד אויל. בנוסף לכך, טען שבוליביה מתכוונת לטפל בנושא הצ'אקו בבית המשפט העולמי לצדק, והתנגד להצטרפות אמריקנית למוסד, בגלל השפעת סטנדרד אויל. ביולי 1934, לאחר לכידת ספינה בוליביאנית, קראו לה תושבי פרגוואי על שמו של לונג. בנושאי חוץ, היה לונג בדלן. הוא טען שמעורבותה של ארצות הברית במלחמת ארצות הברית-ספרד ובמלחמת העולם הראשונה הייתה טעות שוול סטריט רצה בה.
הרטוריקה הפופוליסטית והרדיקלית של לונג ושיטותיו האגרסיביות לא חיבבו אותו על שאר הסנאטורים. אף חוק, החלטה או הצעה שלו לא עברה במהלך כהונתו בסנאט, למרות הרוב הדמוקרטי. במהלך עימות אחד, טען סנאטור שלונג לא יוכל להעביר אפילו תפילה בסנאט.
חלוקת העושר
לונג התנגד לפדרל ריזרב. יחד עם חברי קונגרס וסנאטורים, הוא האמין שמדיניות הפדרל ריזרב הייתה אחת מהגורמים לשפל. לונג נאם כנגד הבנקים הגדולים ששלטו בפדרל ריזרב, בטענה שהם הטו את המערכת המוניטרית לטובתם, במקום לטובת הציבור.
במרץ 1933, הציע לונג סדרת חוקים לחלוקה מחדש של העושר. החוק החדש הציע מדרגות מס חדשות שימנעו מהון אישי לעלות על מאה מיליון דולרים. על הון מעל מיליון דולרים ייגבה מס של אחוז. על הון מעל שני מיליון דולרים ייגבו שני אחוזים, וכך הלאה, עד למס של מאה אחוזים על הון גבוה יותר ממאה מיליון דולרים. החוק השני הגביל את ההכנסה השנתית למיליון דולרים, והחוק השלישי הגביל מתן ירושה ליחידים לרמה של חמישה מיליון דולרים.
בפברואר 1934, הציג לונג את תוכנית "חלוקת העושר" שלו בשידור רדיו לאומה. הוא הציע הגבלת ההון לחמישים מיליון דולרים וחזר על דרישתו להגביל את ההכנסה השנתית למיליון דולר ואת הירושות לחמישה מיליון (בנוסף הציע להגביל את ההון לעשרה מיליון דולרים- חמישה עשר מיליון דולרים לאדם, אם יהיה צורך, ולאחר מכן הוריד את הגבלת ההון לחמישה מיליון דולרים- שמונה מיליון דולרים במזומן). ההכנסות יספקו לכל משפחה בית בעלות 5,000 דולרים והכנסה שנתית בין אלפיים לשלושת אלפים דולרים, שליש מערך הדירה וההכנסה האמריקנית הממוצעת. לונג הציע גם חינוך גבוה בחינם והכשרה מקצועית לכל התלמידים הכשירים, פנסיות לקשישים, הקצבות ליוצאי צבא, עזרה ממשלתית לחקלאים, פרויקטים של עבודות ציבוריות, רגולציה ממשלתית גבוהה יותר, מתן חופשה של חודש לכל עובד והגבלת שבוע העבודה לשלושים שעות כדי לחזק את התעסוקה. בנאומו, השתמש לונג ברטוריקה פופוליסטית וטען שארצות הברית היא גן עדן אבוד שנגנב בידי העשירים. תוכניותיו זכו לביקורת גבוהה מצד כלכלני התקופה, בטענה שתוכניתו תגרום לכך שכל משפחה אמריקנית תקבל מענק של 400 דולרים בלבד כל שנה, ושתוכניות המיסוי שלו יגרמו לכך שההכנסה השנתית המרבית תהיה 3,000 דולרים בממוצע.
לונג טען שתוכניתו אינה סוציאליסטית, ואמר שההשראה לא הגיעה מקרל מרקס אלא מהתנ"ך ומהכרזת העצמאות של ארצות הברית. הוא טען שהתוכנית היא ההגנה היחידה כנגד הקומוניזם.
לונג האמין שסיום השפל הגדול ומניעת מהפכה אלימה דרשו שינוי דרסטי בכלכלת המדינה, עם חיסול פערי ההכנסות, כשהמערכת הקפיטליסטית תישאר על כנה. לאחר שהסנאט דחה את אחד מהחוקים שלו, טען לונג שהמון זועם בא לתלות את שאר הסנאטורים, ושהוא לא יודע אם להישאר איתם בבניין או להוביל את ההמון.
לאחר חוסר תמיכה בסנאט לרעיונותיו, יצר לונג את אגודת חלוקת העושר, איגוד פוליטי לאומי. הייתה זאת רשת של מועדונים מקומיים שהייתה אמורה להתנגד לממשל הדמוקרטי. ב-1935, 7.5 מיליון חברים נרשמו ל-27,000 מועדונים ברחבי המדינה. לונג קיבל למשרדו כ-60,000 מכתבים בשבוע. היסטוריונים מאמינים שהלחץ גרם לרוזוולט לפנות שמאלה ב-1935, ולהגיש את הניו דיל "השני", שקבע את הביטוח הלאומי, ועדה לאומית ליחסי עבודה, עזרה לילדים נזקקים, מנהל צעירים לאומי, מנהל תהליכי העבודה, ומס עושר. בינו ובין עצמו, הודה רוזוולט שניסה לפגוע במעמדו של לונג.
המשך השליטה בלואיזיאנה (1932-1935)
לונג המשיך לשלוט בלואיזיאנה כשהיה הסנאטור, וטשטש את הגבול בין פוליטיקה ממשלתית ומקומית. למרות שלא הייתה לו זכות חוקתית לעשות זאת, הוא המשיך לנסח ולהעביר חוקים במועצה המחוקקת של לואיזיאנה, שנותרה בשליטת בעלי בריתו. הוא טייל הרבה אל באטון רוז' כדי ללחוץ על המועצה המחוקקת להעביר את החוקים. התוכנית כללה מסי רכישה חדשים, חיסול מס הגולגולת על מצביעים, פטור ממס על רכישת בתים, והעלאת מספר עובדי המדינה. כשהיה בלואיזיאנה, טיפל בנושא הכביש המהיר באזור בין באטון רוז' וניו אורלינס.
סגנו הנאמן של לונג, המושל אוסקר אלן, ביצע את מדיניותו. לונג שלט במשרת המושל כשביקר בבאטון רוז', ואף הרצה לסנאטורים על השקפותיו. בנוסף פעל כנגד מתנגדיו והשתמש במינויים פוליטיים ובמימון ממשלתי לכבישים כדי להפוך את לואיזיאנה למה שיריביו כינו "דיקטטורה". בסתיו 1933, לונג התערב בבחירות לראשות עיריית ניו אורלינס והחל עימות בן שנתיים עם ממשלת העיר.
ב-1934, לונג וג'יימס נו, שהיה מוכר נפט עצמאי וחבר בסנאט של לואיזיאנה, יצרו תאגיד נפט שנוי במחלוקת בשם "Win or Lose". הפירמה נועדה להשיג זיכיונות על קרקעות ממשלתיות כדי שבעליה יוכלו לגרוף רווחים גדולים ולהחכיר את הזכויות על המינרלים לתאגידי הנפט הגדולים. למרות שהעניין היה חוקי, הפעילויות לא נודעו לציבור. לונג הרוויח מכך והשתמש בהונו למטרות פוליטיות.
ב-1934, החל לונג לארגן את ממשלת לואיזיאנה בצורה שהקטינה את סמכות הממשלות המקומיות באזורים שהתנגדו לו כמו ניו אורלינס ובאטון רוז'. המושל השיג כוח למנות את כל עובדי המדינה. לונג העביר מס על "שקרים" (מס עיתונות), ומס של שני אחוזים על הכנסות מפרסום בעיתונות. בנוסף יצר לשכה לזיהוי פושעים, כוח מיוחד של שוטרים שהיו כפופים למושל. המועצה המחוקקת חוקקה את אותו המס על נפט שכמעט הוביל להדחתו ב-1929, כדי שיוכל לקדם קידוחי נפט בלואיזיאנה. לאחר שסטנדרד אויל הסכימו ששמונים אחוזים מהנפט לייצוא יקדחו בלואיזיאנה, החזיר לונג את רוב ההכנסות ממסים.
שנתו האחרונה: 1935
בקיץ 1935, מועדוני חלוקת העושר של לונג מנו כ-7.5 מיליון חברים ברחבי המדינה, הוא נאם בפני עשרים וחמישה מיליון מאזינים ברדיו, וקיבל יותר מ-60,000 מכתבים בשבוע מתומכים. בשנתו האחרונה, עסק לונג בניסיונו להפוך לנשיא וניסה להגביל את השפעת יריביו מלואיזיאנה. לאחר הירצחו, המנגנון הפוליטי שבנה התפרק, למרות שנותר כוח חזק במדינה עד לסוף המאה.
שאיפות נשיאותיות
גם כסוכן מכירות, התוודה לונג בפני אשתו שברגע שייבחר לתפקיד ממלכתי זוטר, יהפוך למושל, לאחר מכן לסנאטור, ולבסוף ימונה להיות נשיא ארצות הברית. בחודשים האחרונים לחייו, פרסם ספר המשך לאוטוביוגרפיה שלו, שנקרא "ימי הראשונים בבית הלבן", בו פירט את תוכניותיו למקרה בו יבחר לנשיאות ב1936. הספר פורסם לאחר מותו.
לונג נורה כחודש לאחר שהכריז שירוץ לתפקיד. היסטוריונים טוענים שרצה לאתגר את רוזוולט על המועמדות הדמוקרטית ב-1936, בידיעה שיפסיד במירוץ אולם ישיג יחסי ציבור נאים. לאחר מכן יפרוש מהמפלגה וייצור מפלגה שלישית, עם תוכנית חלוקת העושר בתור מצע. הוא קיווה להשיג את תמיכתו של צ'ארלס קוגלין, כומר קתולי ושדרן רדיו פופוליסטי. בנוסף קיווה לזכות בתמיכת פופוליסטים אחרים. בויסקונסין, העיתון הפרוגרסיבי טען שאמנם הוא לא מסכים עם כל טענותיהם של קוגלין ולונג, אולם מסכים עם טענתם שיש לחלק את העושר מחדש.
באביב 1935, יצא לונג לסיבוב נאומים לאומי. הוא משך קהל רב לנאומיו. הוא שאל את תומכיו האם הם מאמינים בחלוקה מחדש של העושר, והם ענו לו תשובה מוחצת בקול רם. ממשל רוזוולט דאג בנוגע להתגברות האהדה כלפי לונג, וב-4 במרץ 1935, גינה הגנרל יו ג'ונסון את לונג ואת קוגלין ברדיו, וטען שהם זוג דמגוגים. סקר סודי שהוזמן בידי יו"ר הוועדה הדמוקרטית הלאומית בתחילת 1935, נועד לגלות אם לונג הצליח להכות שורש בקרב הבוחרים. הסקר הראה שיוכל לזכות בכארבעה מיליון מצביעים, או עשרה אחוזים מהקולות. רבים חששו שבכך יגנוב קולות מהדמוקרטים. אם היה זוכה ב-100,000 קולות בניו יורק, למשל, מדינה עשירה באלקטורים, יוכל לגרום להפסד של הדמוקרטים. רוזוולט טען שלונג מתכוון להיות מועמד כמו היטלר בבחירות. לאחר שיפסיד בבחירות המקדימות, יפרוש, יקים מפלגה שלישית, ויעזור לרפובליקנים לנצח. המדינה, לטענת רוזוולט, תגיע למצב כה גרוע ב-1940, עד שלונג יוכל להפוך לדיקטטור.
מתיחות בלואיזיאנה
ב-1935, ריכוז הכוח של לונג הוביל לרצון של אויביו להתנגד לו בצורה חמושה. יריביו דרשו לבצע הפיכה כנגדו. בינואר, נוצר איגוד בשם "איגוד העסקה ההוגנת", שהתנגד ללונג. היו בו מושלים לשעבר וראש עיריית ניו אורלינס. ב-25 בינואר, מאתיים חברים חמושים של הארגון השתלטו על בית המשפט בבאטון רוז'. לונג גרם למושל להביא את המשמר הלאומי, להכריז על ממשל צבאי, לאסור על התקהלויות של שני אנשים או יותר, ולאסור על פרסום ביקורת כנגד עובדי מדינה. אנשי האיגוד עזבו את בית המשפט, אולם היה מאבק קטן, בו השתמשו בגז מדמיע ובכדורים חיים.
בקיץ 1935, קרא לונג לעוד שתי התכנסויות של המועצה המחוקקת. חוקים עברו במהירות ללא בקרה. החוקים החדשים ריכזו עוד כוח בידיו, ויצרו רשויות חדשות שאליהן מינה את נאמניו: רשות מסים ואגרות חוב שהייתה היחידה שיכלה לאשר הלוואות לממשל המקומי, מועצת עיתונות חדשה שיכלה לשלול רישיונות של עיתונים מתנגדים, ועדת פקחי בחירות חדשה שתמנה את כל משגיחי הקלפיות, וגם ועדת צנזורים. כוחו של ראש עיריית ניו אורלינס בוטל. לונג התרברב שהשתלט על כל מוסד בניו אורלינס.
התנקשות
לונג נורה חודש לאחר שהכריז על רצונו להתמודד על הנשיאות. באותו היום, יום ראשון, ה-8 בספטמבר 1935, היה לונג בבירת לואיזיאנה וניסה להעביר חוק שיוכל לשנות את הרכב בית המשפט. ב-9:20 בערב, כמה רגעים לאחר שבית הנבחרים העביר את החוק, חתנו של אחד מהשופטים שיכול היה להיפגע מכך, רופא מבאטון רוז', התקרב אל לונג וירה בו מטווח אפס. שומרי ראשו החזירו אש והמתנקש נהרג מיד. לונג הובהל אל בית החולים ומת כעבור יומיים, ביום שלישי, ה-10 בספטמבר 1935. הוא היה בן 42, ומילותיו האחרונות היו "אלקים, אל תתן לי למות. יש לי עוד כל כך הרבה דברים לעשות". כמה היסטוריונים טענו שלונג מת רק לאחר שאחד מהכדורים של שומרי ראשו פגע בו.
לוויה
גופתו של לונג הולבשה בטוקסידו וארון הקבורה שלו, שהיה עשוי נחושת וארד ומצופה זכוכית, הוצב בבירת לואיזיאנה. כ-200,000 אנשים עברו ליד ארון הקבורה שלו. לונג נקבר בקפיטול שבנה בלואיזיאנה, שמולו ניצב פסל שלו משקיף. בתוך הקפיטול, ישנו שלט שמראה את אזור ההתנקשות.
מורשתו
לונג היה חלוץ בתחומים רבים במסעות בחירות, כמשאיות עם רמקולים ותשדירים ברדיו. רוב השפעתו הייתה על מדינת לואיזיאנה. נטען שהאמין בעם כמו שהעם האמין בו. ארגונו השתמש במינויים פוליטיים, בשלילת טובות הנאה, לחץ כלכלי, ריכוזיות פוליטית ולעיתים גם באלימות. לונג פקד על חלק גדול מהאוכלוסייה שהאמין בכך שדאג לרווחתם, בניגוד למושלים המנותקים ששלטו אז במדינה.
למרות ששיטותיו הפרו את הנורמות האמריקניות, לונג דאג לאנשי לואיזיאנה והשקיע רבות בתשתיות, חינוך ובריאות. הוא גם התנגד לשימוש בגזע לצורך פוליטיקה, ושיפר גם את מצבם של השחורים העניים במדינה, בניגוד לפוליטיקאים דרומיים רבים באותה התקופה.
תשתיות
לונג יצר תוכנית עבודות ציבוריות בלואיזיאנה שלא נראתה כמותה בדרום, כשכבישים, גשרים, בתי חולים, בתי ספר ומבני ציבור רבים שבנה עוד עומדים על תלם. במהלך ארבעשנותיו כמושל, הוא הגדיל את מספר הקילומטרים הסלולים מ-532 קילומטרים ל-3,703, וגם הוסיף עוד 4,531 קילומטרים בדרכי עפר. ב-1936, תוכניותיו הכפילו את מספר הכבישים במדינה. הוא בנה 111 גשרים והחל בעבודות על הגשר הראשון מעל נהר המיסיסיפי, שנקרא על שמו. הוא בנה אחוזה חדשה למושל ואת בניין הקפיטול החדש, שהיה בזמנו הבניין הגבוה ביותר בדרום. העבודות סיפקו אלפי משרות שהעם הזדקק להם במהלך שנות השפל הגדול, בעיקר לכ-22,000, או עשרה אחוזים מעובדי הכבישים במדינה.
חינוך
ספרי הלימוד שלונג חילק בחינם, בתי הספר שבנה וההסעות שמימן שיפרו והרחיבו את מערכת החינוך הציבורית. מערכת לימודי הערב שלו לימדה כ-100,000 מבוגרים לקרוא. הוא הרחיב את המימון לאוניברסיטה, שילש את מספר הלומדים בה והנהיג מלגות לתלמידים משכבות חלשות.
ביטוח בריאות
לונג הקים באוניברסיטה פקולטה לרפואה. הוא הכפיל את המימון למערכת בתי החולים של העיר, בנה בית חולים חדש בניו אורלינס, וביצע רפורמות והעלה את המימון לבתי החולים לחולי נפש במדינה. תוכניותיו הקטינו בצורה דרמטית את שיעורי התמותה בלואיזיאנה וסיפקו חיסונים בחינם לכ-70% מהאוכלוסייה. בנוסף ביצע רפורמות בבתי הכלא, וסיפק טיפול רפואי וטיפולי שיניים לאסירים. הממשל שלו מימן את חיבור הערים לגז טבעי, ובנה נמל תעופה בניו אורלינס.
עבור העם
לונג קיצץ מסים על רכוש והקטין את תעריפי השירותים. ביטול מס הבוחרים ב-1935 הוביל לעלייה של 76% בשנה בכמות הבוחרים. הפטור ממס שהטיל על רכישת בתים ביטל את מס הרכוש לרוב האזרחים על רכוש שעלה פחות מ-2,000 דולר. בנוסף העביר חוק שהרחיב את הזמן שניתן לאנשים כדי לשלם את חובותיהם. מעורבותו האישית במערכת הבנקאות של לואיזיאנה מנעה סגירת בנקים ושמרה על המערכת יציבה- כש-4,800 בנקים קרסו ברחבי המדינה, בלואיזיאנה קרסו רק שבעה.
פוליטיקה
בתוך המפלגה הדמוקרטית בלואיזיאנה, לונג פילג את המפלגה בין תומכיו ומתנגדיו. אחיו, ארל, נבחר לתפקיד סגן המושל ב-1936, ולמושל ב-1948 וב-1956. מתנגדי לונג הבטיחו לשמור על תוכניותיו האהודות אולם התנגדו לשחיתות, בלי לתקוף את לונג עצמו. בנו, ראסל, היה סנאטור בין 1948 ל-1987. הוא היה חבר בוועדה הכלכלית בסנאט וביצע רפורמה בחוקי המס. הוא תמך במסים נמוכים לעסקים, והעביר רפורמות במס שעזרו לעובדים ולאוכלוסיות נזקקות.
המנגנון הפוליטי שלונג יצר נחלש עם מותו, אולם נותר חזק במדינה עד לבחירות ב-1960. חלקים ממנו שרדו עד לסוף המאה. המצע החברתי שלו ותוכניותיו הפופוליסטיות פילגו את המדינה עד ל-1960. סגנונו הפוליטי עורר השראה בקרב פוליטיקאים שניסו לחקות אותו. אחיו ארל ירש את המנגנון שלו והפך למושל בקלות.
מותו של לונג לא חיסל את כוחה של משפחתו. אלמנתו, רוז, החליפה אותו בסנאט, ובנם ראסל נבחר לסנאט ב-1948. בנוסף למינויו של ארל לתפקיד המושל, אחיו יוליוס מונה להיות התובע המחוזי, ואחיו ג'ורג' נבחר לקונגרס ב-1952.
במסיבת עיתונאים, בה ניסו העיתונאים לנתח את אישיותו הפוליטית, טען לונג שהוא סוג בפני עצמו.
לזכרו
שני גשרים מעל נהר המיסיסיפי נקראו על שמו. בנוסף, שני גשרים על שמו עוברים מעל לנהר האדום. ישנו גם בית חולים על שמו.
האוטוביוגרפיה הראשונה שלו פורסמה ב-1933 ונמכרה בזול כדי שעניים רבים יוכלו לרכוש אותה ולקרוא על תוכניתו לחלוקת העושר מחדש. ספרו השני פורסם לאחר מותו, ובו תיאר את רצונו להיות נשיא ב-1936.
ב-1993, צורפו לונג וארל, לאחר מותם, אל היכל התהילה הפוליטי של לואיזיאנה. גם בנו ראסל צורף לשם.
ספרות אמריקנית
כמה סופרים בחנו את המשטר שיצר לונג. רבים סבורים שדמותו של הדיקטטור הפשיסטי המשתלט על ארצות הברית, בספרו של סינקלייר לואיס "זה לא יכול לקרות כאן", אשר התריע כנגד הפשיזם בארצות הברית שלפני מלחמת העולם השנייה, מבוססת על דמותו של לונג. הספר מתאר את ניצחונו של סנאטור פופוליסטי שמתנגד לעסקים בבחירות ב-1936, בעזרת הבטחה שכל משפחה אמריקנית תוכל לקבל 5,000 דולרים לשנה.
הספר, שנועד כדי לפגוע בסיכוייו של לונג להיבחר, מתאר את הנשיא כמקים מיליציה פרטית, מחנות ריכוז, וראש מטה שנשמע כמו יוזף גבלס. בנוסף, הופכת דמות הנשיא לגזענית, בניגוד ללונג, ולשמרן.
רבים טוענים שהדמות וילי סטארק שבספרו המצליח של רוברט פן וורן, "כל אנשי המלך", מבוססת על לונג.
