ג'ימי דייוויס (מושל לואיזיאנה)
 | |||||||
| דייוויס, 1962. | |||||||
| לידה | קוויטמן, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | באטון רוז', לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות משכן ג'ימי דייוויס, קוויטמן, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'יימס יוסטון דייוויס | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
ג'יימס יוסטון דייוויס (באנגלית: James Houston Davis; 11 בספטמבר 1899 – 5 בנובמבר 2000) היה זמר-יוצר ופוליטיקאי אמריקאי מלואיזיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית, שלאחר שזכה לתהילה על הוצאת שירים פופולריים, כיהן כמושל לואיזיאנה ה-47 בשנים 1944–1948 ושוב בשנים 1960–1964.
משנות ה-30 ועד שנות ה-60 היה דייוויס זמר מוזיקת קאנטרי ומוזיקת גוספל, וסייע להן להרחיב את השפעתן מעבר לדרום ארצות הברית, ואף בראשית שנות ה-90 הוא עסק בשירת והקלטת שירים. שירו הידוע ביותר, You Are My Sunshine, יצא לאור ב-1940, והפך לשיר הרשמי המדינתי של לואיזיאנה. דייוויס הופיע בתפקיד עצמו בכמה סרטים הוליוודיים. הוא הוכנס לשישה היכלי תהילה, כולל היכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי (אנ'), האגודה הדרומית של מוזיקת הגוספל (אנ'), והיכל התהילה של המוזיקה של לואיזיאנה (אנ').
דייוויס כיהן כמושל לואיזיאנה בשתי תקופות כהונה, שלראשונה מהן הוא נבחר ב-1944, ובמהלכן הוא הנהיג את נשיאת רישיונות הנהיגה בלואיזיאנה, את הגמלאות לעובדי הציבור, ואת מערכת השירות הציבורי, והתנגד לביטול הפרדה הגזעית. במותו ב-2000, היה דייוויס המבוגר ביותר מבין מושלי לואיזיאנה לשעבר שחיו אז, ואחרון מושלי המדינה שנולדו במאה ה-19.
ראשית חייו
ג'ימי דייוויס נולד בכפר קוויטמן (Quitman) שבלואיזיאנה, כאחד מ-11 ילדיהם של סמואל ג'ונס ושל שרה אליזבת (לבית וורקס)דייוויס, שהיו חקלאים אריסים.[1] תאריך לידתו לא היה ברור, ועל פי הניו יורק טיימס, "כמה עיתונים ומגזינים במשך 70 שנים לפני מותו טענו שנולד ב־1899, 1901, 1902, או 1903. לפני כמה שנים הוא אמר לעיתון שהוריו האריסים לא יכלו מעולם להיזכר בתאריך לידתו - הוא היה, אחרי הכול, אחד מ-11 ילדים - ושלא היה לו שמץ של מושג מתי זה באמת קרה".[1][2] תאריך לידתו של דייוויס שרשום על הלוחית של היכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי הוא 11 בספטמבר 1904.[3]
דייוויס למד בבית הספר התיכון ביץ' ספרינגס ובקולג' סול לעסקים (אנ') בניו אורלינס. לאחר מכן הוא השלים ב-1924 תואר בוגר אוניברסיטה בקולג' לואיזיאנה (כיום האוניברסיטה הנוצרית של לואיזיאנה. ב-1927 הוא סיים לימודי תואר מוסמך אוניברסיטה בפסיכולוגיה באוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה. התזה שלו, שכותרתה הייתה "אינטליגנציה השוואתית של לבנים, שחורים ומולאטים", בחנה את רמות האינטליגנציה של גזעים שונים.[4]
בסוף שנות ה-20 לימד דייוויס היסטוריה ומדעי החברה במשך שנה בקולג' דוֹד לנערות (אנ') שבשריבפורט. נשיא הקולג', מונרו א. דוֹד, שגם היה כומר בכנסייה הבפטיסטית הראשונה של שריבפורט והיה מטיף ברדיו, הזמין את דייוויס להיות חבר סגל הקולג'.[5] במהלך קריירת ההוראה שלו, הופיע דייוויס בשירה בלילות שישי בתחנת הרדיו של שריבפורט, KWKH.[6][7]
קריירה מוזיקלית
לפני שנכנס אל הפוליטיקה, היה דייוויס לזמר מצליח מסחרית של מוזיקה כפרית. "סגנון קולו החלק... הפך את מוזיקת הקאנטרי לפופולרית יותר הרבה מעבר לקהל הכפרי הדרומי שלה", כתב ב-2000 מייק גריי עבור האתר Country.com (אנ').[7] על חוזה ההקלטות הראשון שלו חתם דייוויס ב-1929 עם חברת ויקטור טוקינג משין.[8][9] ראשית פעילותו הייתה בסגנונו של זמר מוזיקת הקאנטרי ג'ימי רודג'רס (אנ').[7][8] דייוויס גם נודע בשל ההקלטות שביצע לנעימות בלוז אנרגטיות וגסות, כמו Red Nightgown Blues ו-Tom Cat and Pussy Blues, שיריביו הפוליטיים בהמשך, כמו יואי לונג, הזכירו אותן בקמפיינים השליליים שניהלו נגדו.[7][9] כמה מהקלטות אלו כללו ליווי בגיטרת סלייד של איש הבלוז האפרו-אמריקאי אוסקר "באדי" וודס (אנ').[10] ב-1934 חתם דייוויס חוזה עם חברת דקה רקורדס, והוציא את הלהיט הגדול הראשון שלו Nobody's Darlin' But Mine.[2][7][8]
ב-1940 הקליט דייוויס את שירו המצליח ביותר, You Are My Sunshine.[8] לשיר זה היו מעל 300 גרסאות כיסוי, כולל הגרסה מ-1941 של ג'ין אוטרי (אנ') ובינג קרוסבי.[7] ב-1977 חתם מושל לואיזיאנה אדווין אדוארדס על חוק שהגדיר את You Are My Sunshine כשיר הרשמי של המדינה.[2][11] ב-1999 זכה השיר בפרס היכל התהילה של גראמי (אנ'), ואיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי הכניס אותו לרשימת שירי המאה (אנ') שלו. השיר דורג ב-2003 במקום ה-73 ברשימת 100 שירי הקאנטרי הגדולים של רשת CMT Music.
דייוויס הופיע לעיתים קרובות במהלך מסעות הבחירות שלו כאשר התמודד על תפקיד המושל. לאחר שנבחר ב-1944, הוא נודע בכינוי "המושל המזמר" (singing governor). בעת כהונתו הוא הוציא ב-1945 את הלהיט There's a New Moon Over My Shoulder.[12] בספטמבר 1951 הופיע דייוויס לראשונה במופע גרנד אול אופרי.[6]
כחבר ותיק בכנסייה הבפטיסטית של הדרום, הקליט דייוויס מספר אלבומי מוזיקת גוספל דרומית. ב-1967 הוא שימש כנשיא אגודת מוזיקת הגוספל (אנ'). הוא היה ידיד קרוב של מנהיג הלהקה יליד דקוטה הצפונית לורנס ולק (אנ'),שלעיתים קרובות הזכיר לצופי תוכניתו הטלוויזיונית את חברותו עם דייוויס. כמה משיריו של דייוויס הופיע בפסי קול של סרטי קולנוע. דייוויס עצמו הופיע בכחצי תריסר סרטים.
דייוויס היה גם ידיד קרוב של הזמר-יוצר האנק ויליאמס, שיחד עמו הוא היה שותף לכתיבת הלהיט (I Heard That) Lonesome Whistle ב-1951, שככל הנראה נכתב כאשר בילו השניים ביום דיג.[13]
קריירה פוליטית
ב-1938 מונה דייוויס כנציב בטיחות הציבור עבור מועצת העיר של שריבפורט, וב-1942 הוא קודם להיות חבר בנציבות השירות הציבורי של לואיזיאנה.[7]
כהונה ראשונה כמושל לואיזיאנה
ב-1944 נבחר דייוויס כמושל לואיזיאנה מטעם המפלגה הדמוקרטית. בין אלו שהתמודדו מולו בבחירות המקדימות היו חבר הסנאט של לואיזיאנה ארנסט ס. קלמנטס, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ג'יימס ה. מוריסון (אנ'), וראש עיריית שריבפורט סאם קולדוול (אנ'). דייוויס וקולדוול שירתו יחדיו קודם לכן במועצת העיר שריבפורט.[14]
בסיבוב השני הביס דייוויס את עורך הדין וחבר בית הנבחרים של ארצות הברית לשעבר לואיס ל. מורגן (אנ'), שזכה לגיבויו של המושל לשעבר ארל לונג ושל ראש עיריית ניו אורלינס רוברט מאסטרי. בבחירות הסיבוב השני קיבל דייוויס 251,228 קולות (53.6 אחוזים), מול 217,915 הקולות (46.4 אחוזים) של מורגן.[15]
בתקופת כהונתו של דייוויס כמושל הוקמה בלואיזיאנה מערכת השירות הציבורי.[1] לוועדת השירות הציבורי הוא מינה את ססיל מורגן, שקודם לכן כיהן כחבר בית הנבחרים של לואיזיאנה והוחלף על ידי רופרט פייטון, שגם הוא שימש כעוזרו של דייוויס. בנוסף, חידש דייוויס את כהונתו של מתנגדו של לונג, ראלף נורמן באוור בתפקיד יושב ראש בית הנבחרים של לואיזיאנה, מינוי שנעשה ב-1940 על ידי סאם ג'ונס. ארל לונג ביקש להתמודד ב-1944 על תפקיד סגן המושל כשותפו למרוץ של מורגן, ובבחירות המקדימות הוא הוביל, אך נוצח בסיבוב השני על ידי אמיל ורט שנבחר כסגנו של דייוויס.
דייוויס המשיך בעיסוקיו בעסקי הבידור, וקבע שיא של היעדרויות מהמדינה במהלך תקופת כהונתו הראשונה כמושל. הוא ערך מספר רב של נסיעות להוליווד כדי להשתתף בהפקת מערבוני "אופרת סוסים" (Horse opera).[16]
במהלך תקופת כהונתו הראשונה של דייוויס כמושל, ננקטו מספר צעדים פרוגרסיביים, כולל הגדלת תשלומי הרווחה, הקמת בתי חולים חדשים לשחפת, וכמעט הכפלה של התקציב לתלמיד במערכת החינוך. על פי אחד הפרשנים, צעד אחרון זה נתן למערכת החינוך את "הדחיפה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המדינה". דייוויס גם חתם על חוק שהנהיג את נשיאת רישיונות נהיגה בלואיזיאנה, והוא קיבל את הרישיון הראשון שהונפק.[1][17] חוקים נוספים שנחתמו על ידי דייוויס היו חוק למימון בנית בתי חולים וכבישים חדשים, העלאת שכר המורים, והקמת קרן פנסיה לעובדי המדינה.[18]
על פי סעיף הגבלת הכהונה בחוקת לואיזיאנה היה דייוויס מנוע מלהתמודד על תקופת כהונה רצופה נוספת כמושל, והוא סיים את כהונתו הראשונה במאי 1948.
כהונה שנייה כמושל לואיזיאנה
דייוויס התמודד שוב על תפקיד המושל בבחירות של 1960, לאחר שהיה מחוץ לחיים הפוליטיים במשך כמעט 12 שנה. הוא התחייב להיאבק למען המשך ההפרדה הגזעית בחינוך הציבורי שעדיין נמשכה לאחר החלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך, וניצח בבחירות המקדימות של הדמוקרטים את ויליאם ריינק. בסיבוב הראשון הוא הגיע למקום השני לאחר מוריסון, שנחשב לליברלי והיה איש מחנה מתנגדי לונג. בסיבוב השני, שהתקיים ב-9 בינואר הוא ניצח את מוריסון. בשל העובדה שהאפרו-אמריקאים, שמאז מלחמת האזרחים תמכו במפלגה הרפובליקנית, היו עדיין משוללי זכות בחירה בלואיזיאנה, נחשב הניצחון בבחירות המקדימות של הדמוקרטים לניצחון בבחירות הכלליות.
כחלק מתמיכתו בהפרדה הגזעית, יזם דייוויס העברת חוק להקמת ועדת הריבונות של מדינת לואיזיאנה (אנ'), שפעלה מ-1960 ועד 1967. היא אימצה את זכויות המדינות, את הרעיונות נגד הקומוניזם ובעד ההפרדה הגזעית, והתמקדה במיוחד בשמירת הסטטוס קוו ביחסים הבין-גזעיים. היא קיימה יחסים הדוקים עם ועדת בית המחוקקים של לואיזיאנה לפעילויות אנטי-אמריקאיות.[19] הוועדה הוקמה על פי הדגם של ועדה דומה שהוקמה ב-1956 במיסיסיפי כדי להיאבק בשילוב הגזעי. ניתנו לה סמכויות מיוחדות לחקור את אזרחי המדינה, והיא עשתה שימוש בסמכותה כדי להפעיל לחץ כלכלי כדי לדכא פעילי זכויות האזרח.
מורשתו הפוליטית
דייוויס יצר מערכת פרישה מדינתית, דאג למימון של יותר מ-100 מיליון דולר לעבודות ציבוריות, והותיר את קופת המדינה בעודף של 38 מיליון דולר בסיום תקופת כהונתו הראשונה.[20] במהלך כהונתו כמושל, הוא הגדיל את ההוצאות על בריאות, חינוך וכבישים, ובמקביל הרחיב כמה תוכניות לרווחה חברתית. נבנו בתי חולים ובית ספר מקצועיים חדשים, בעוד שתוכניות חינוכיות לילדים בעלי מוגבלויות התפתחותיות נפתחו.[21] יותר מכך, במהלך תקופת כהונתו של דייוויס כמושל לא הועלו מיסים.[17]
ארל לונג ציין פעם שדייוויס היה כל כך רגוע ושקט עד שאי אפשר היה "להעיר את ג'ימי דייוויס עם רעידת אדמה".[22]
חיים אישיים
אשתו הראשונה של דייוויס, אלוורן אדמס, בתו של רופא משריבפורט, הייתה הגברת הראשונה של לואיזיאנה במהלך שתי תקופות כהונתו כמושל. השניים נישאו ב-1936, ונולד להם בן אחד, ג'יימס ויליאם דייוויס. כשנה לאחר פטירתה של אלוורן ב-1967, נישא דייוויס בשנית לאלמנה אנה גורדון. גורדון נולדה בשם אפי ג'וניטה קרטר, והייתה חברה מייסדת של רביעיית הגוספל "חבורת צ'אק ואגון" (The Chuck Wagon Gang) יחד עם אביה, אחותה ואחיה. באמצע שנות ה-30 ניתן לה שם הבמה "אנה". דייוויס היה מבשך זמן רב אוהד של להקה זו, שהייתה חלוצה במוזיקת הגוספל עם יותר מ-36 מיליון תקליטים שנמכרו במשך 40 שנה והופקו על ידי קולומביה רקורדס.
בינואר 2000 אושפז דייוויס עקב נפילה בבית חולים בבאטון רוז'.[7] כמה ימים לפני פטירתו הוא לקה בשבץ מוחי. ג'ימי דייוויס נפטר בשנתו ב-5 בנובמבר 2000.[6] הוא נטמן לצד רעייתו הראשונה בבית הקברות משכן ג'ימי דייוויס בכפר הולדתו קוויטמן.[7]
דייוויס היה בן 101 שנים ו-55 ימים במותו, ובכך הוא היה המושל שהאריך ימים יותר מכל מושלי מדינות ארצות הברית עד אז. שיאו זה נותר על כנו עד 18 במרץ 2011, כאשר הגיע מושל וושינגטון אלברט רוסליני לגיל זה ונפטר באוקטובר אותה שנה בגיל 101 שנים ו-262 ימים.[23][24]
הנצחתו
משכן ג'ימי דייוויס (The Jimmie Davis Tabernacle) שוכן ליד וסטון שבמחוז ג'קסון שבלואיזיאנה. המקום מארח הופעות מוזיקת גוספל, ושם ניצב העתק של ביתו של דייוויס.
ב-1971 הוכנס דייוויס להיכל התהילה של כותבי השירים של נאשוויל (אנ'). ב-1972 הוא הוכנס להיכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי (אנ').[25] ב-1997 הוא הוכנס להיכל התהילה של אגודת מוזיקת הגוספל הדרומית (אנ'). ב-2008 הוא הוכנס להיכל התהילה של המוזיקה של לואיזיאנה (אנ'). ב-1993 היה דייוויס בין 13 האישים הראשונים שהוכנסו למוזיאון והיכל התהילה הפוליטי של לואיזיאנה (אנ').[26]
ארכיון המסמכים והתצלומים של דייוויס שוכן באוסף You Are My Sunshine בספריית הזיכרון על שם לינוס א. סימס שבאוניברסיטת דרום-מזרח לואיזיאנה.[27]
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- ג'ימי דייוויס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ימי דייוויס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ימי דייוויס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Severo, Richard (November 6, 2000). "Jimmie Davis, Louisiana's Singing Governor, Is Dead". The New York Times.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Oliver, Myrna (November 7, 2000). "Jimmie Davis; 'Singing Governor' Spread Sunshine". Los Angeles Times. Archived from the original on March 20, 2023.
- ↑ "Jimmie Davis Country Music Hall of Fame Plaque. Presented - Lot #21201 - Heritage Auctions".
- ↑ "Comparative intelligence of whites, blacks and mulattoes". Louisiana State University Library Catalog.
- ↑ "Jimmie Davis, country singer and former two-term governor of Louisiana, was born 123 years ago today". Frank Beacham's Journal. Archived from the original on October 24, 2022.
- ^ 6.0 6.1 6.2 Wardlaw, Jack (November 6, 2000). "Ex-Gov. Jimmie Davis is dead". The Times-Picayune. New Orleans. Retrieved July 26, 2025 – via Newspapers.com.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 7.8 Gray, Michael (November 5, 2000). "'You Are My Sunshine' Singer Jimmie Davis Dead at 101". Country.com. Archived from the original on December 9, 2000.
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Bush, John. "Jimmie Davis". allmusic.
- ^ 9.0 9.1 "Jimmie H. Davis". Country.com. 2000. Archived from the original on December 6, 2000.
- ↑ Oscar Woods - Apple Music
- ↑ "You Are My Sunshine". State Symbols USA.
- ↑ There's a New Moon Over My Shoulder - MusicBrainz.
- ↑ "Hank Williams 78rpm Issues". jazzdiscography.com.
- ↑ LA Governor - D Primary 1944 - Our Campaigns.
- ↑ LA Governor - D Runoff 1944 - Our Campaigns.
- ↑ Mathur, Monika (June 23, 2009). "A look at odd behavior by US governors". Associated Press. Archived from the original on July 13, 2009.
- ^ 17.0 17.1 Redman, Carl; Dunne, Mike (November 6, 2000). "Jimmie Davis dies". The Advocate. Baton Rouge. p. 1A. Archived from the original on June 30, 2001.
- ↑ "Governor James "Jimmie" Houston Davis". Louisiana State Employees' Retirement System. 2021.
- ↑ "Louisiana State Sovereignty Commission" Archived December 5, 2019, at the Wayback Machine, Amistad Research Center, Tulane University; Sources: Adam Fairclough. Race and Democracy: The Civil Rights Struggle in Louisiana, 1915-1972. Athens, GA: University of Georgia Press, 1995.
- ↑ "Louisiana Secretary of State". Archived from the original on August 12, 2007.
- ↑ Glen Jeansonne, Jimmie Davis: The Sunshine Governor, 64 Parishes, December 1, 2015.
- ↑ James Carville (May 8, 2012). "Carville: Wake up Democrats; you could lose". CNN. Archived from the original on July 2, 2012.
- ↑ Dunham, Mike (December 3, 2011). "A little Anchorage history, anyone?". Alaska Dispatch News. Archived from the original on January 13, 2015.
- ↑ Crowley, Walt (October 11, 2011). "Rosellini, Albert Dean (1910-2011)". History Link. Archived from the original on October 23, 2011.
- ↑ Jimmie Davis - The Country Music Hall of Fame
- ↑ "Louisiana Political Museum and Hall of Fame". Cityofwinnfield.com. Archived from the original on July 3, 2009.
- ↑ Davis Collection at Southeastern, Selu.edu
ג'ימי דייוויס (מושל לואיזיאנה)41855354Q429348