סטיבן פקארד
 | |||||||||
| לידה | אובורן, מיין, ארצות הברית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | סיאטל, וושינגטון, ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | פארק הזיכרון אברגרין-וושלי, סיאטל, וושינגטון, ארצות הברית | ||||||||
| שם מלא | סטיבן בנט פקארד האב | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
סטיבן בנט פקארד האב (באנגלית: .Stephen Bennett Packard Sr; 25 באפריל 1839 – 31 בינואר 1922) היה פוליטיקאי אמריקאי, איש המפלגה הרפובליקנית, שהתמודד ב-1876 על משרת מושל לואיזיאנה מול מועמד המפלגה הדמוקרטית פרנסיס ניקולס. בסיום מערכת הבחירות, טענו השניים לניצחונם, ופתרון המחלוקת נותר להכרעתו של הנשיא רתרפורד הייז ופקארד כיהן כמושל במקביל לניקולס מינואר ועד מאי 1877. פקארד היה הרפובליקני האחרון שכיהן כמושל לואיזיאנה עד כניסתו לתפקיד של דייב טרין ב-1980.
ראשית חייו
סטיבן פקארד נולד באובורן שבמיין, כבנם של סטיבן פקארד ושל רוקסנה ברדפורד בריגס. הוא התחנך בבתי ספר כפריים ובאקדמיית וסטברוק. ב-1859, בגיל 20, הוא החל ללמוד משפטים, כשקודם לכן לימד בבית ספר. ב-1861, עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית, הוא עזב את משרד עורכי הדין שבו קיבל את הכשרתו, והצטרף לרגימנט המתנדבים ה-12 של מיין כלוטננט ראשון, ובהמשך קודם לדרגת קפטן בפלוגה B של הרגימנט. הרגימנט הוצב תחת פיקוד הדיוויזיה של הגנרל בנג'מין בטלר, השתתף במערכה בלואיזיאנה ובכיבוש ניו אורלינס (אנ') ובמצור על פורט הדסון (אנ'). ב-1864 שירת פקארד כפרקליט צבאי בניו אורלינס, ובהמשך הצטרף מחדש לרגימנט שלו שלחם במסגרת הארמייה של ויליאם שרמן.
קריירה פוליטית
לאחר המלחמה התיישב פקארד בניו אורלינס, שם עסק בעריכת דין, וב-1867 היה נציג לוועידת החוקה של המדינה, בה הוא היה יושב ראש הוועדה שבה היו חברים שבעה אנשים שהיו אחראים על ניהול ענייניה האזרחיים של לואיזיאנה מהתפזרות ועידת החוקה באפריל ועד השבעת ממשלת המדינה ביולי 1868. ב-1869 מונה פקארד כמרשל של ארצות הברית ללואיזיאנה על ידי הנשיא יוליסס ס. גרנט, תפקיד בו הוא שימש עד 1873. כנציג לוועידה הארצית של הרפובליקנים ב-1876, הוא תמך בג'יימס בליין, לאחר שנראה שלא ניתן היה לבחור בגרנט לתקופת נשיאות שלישית.
הבחירות למשרת מושל לואיזיאנה
בנובמבר אותה שנה נבחר פקארד כמושל לואיזיאנה, ובינואר 1877 הושבע לתפקיד. הוא כיהן בתפקיד חודשים ספורים בלבד, שכן תחבולות שנגעו לתוצאות הבחירות וההסדר של הבחירות לנשיאות של 1876 אפשרו לדמוקרטים שהעדיפו לסיים את תקופת השיקום להשתלט באפריל על ממשלת המדינה. ועדה שמונתה על ידי סיעתו של הנשיא רתרפורד הייז השיגה קוורום בבית המחוקקים מטעמו של המועמד הדמוקרטי פרנסיס ניקולס באמצעות שלילת הקוורום בבית המחוקקים הסדיר של המדינה שתמך בפקארד. היה זה חלק מההסדר שהושג על ידי הנשיא הייז.[1]
המשך פעילותו
ב-1878 מונה פקארד כקונסול ארצות הברית בליברפול (אנ'), וכיהן בתפקיד עד 1885.
בשובו לארצות הברית הוא רכש חווה גדולה ליד מרשלטאון, איווה, ושם הוא קבע את מקום מגוריו הקבוע. ב-1893 הוא היה חבר הוועדה של איווה לייצוג המדינה בהתערוכה העולמית של שיקגו שהתקיימה באותה שנה. הוא גם היה חבר בוועדה של איווה לתערוכת טרנס-מיסיסיפי (אנ') ב-1898, ואחד מסגני הנשיא של איווה לתערוכה הפאן אמריקאית (אנ') ב-1901. באותה שנה הוא נבחר למועצת החקלאות של איווה.[2]
ב-1905 עבר פקארד לסיאטל, שם הוא חיי את חיי הפרישה שלו.
סטיבן פקארד נפטר בסיאטל ב-31 בינואר 1922. הוא נטמן בפארק הזיכרון אברגרין-וושלי שבעיר.
קישורים חיצוניים
- סטיבן פקארד באתר La-Cemeteries (באנגלית)
- סטיבן פקארד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
סטיבן פקארד41840538Q7608625