ארל לונג

ארל לונג
Earl Long

דיוקן של לונג, 1939.
לידה	וינפילד, לואיזיאנה, ארצות הברית
פטירה	אלכסנדריה, לואיזיאנה, ארצות הברית
מקום קבורה	פארק הזיכרון ארל ק. לונג, וינפילד, לואיזיאנה, ארצות הברית
מדינה
מושל לואיזיאנה ה־45 15 במאי 1956 – 10 במאי 1960 (4 שנים) סגן מושל לואיזיאנה לת'ר פרייזר → רוברט קנון ג'ימי דייוויס ←
11 במאי 1948 – 13 במאי 1952 (4 שנים) סגן מושל לואיזיאנה ביל דוד → ג'ימי דייוויס רוברט קנון ←
26 ביוני 1939 – 14 במאי 1940 (324 ימים) סגן מושל לואיזיאנה קולמן לינדזי → ריצ'רד לצ'ה סאם ג'ונס ←
סגן מושל לואיזיאנה ה־38 12 במאי 1936 – 26 ביוני 1939 (3 שנים) תחת מושל לואיזיאנה ריצ'רד לצ'ה → ג'יימס נואי קולמן לינדזי ←

ארל קמפ לונג (באנגלית: Earl Kemp Long;‏ ‏26 באוגוסט 1895 – 5 בספטמבר 1960) היה פוליטיקאי אמריקאי מלואיזיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כסגן המושל ה-38 של מדינתו בשנים 1936–1939. מתוקף תפקידו זה, לאחר שהמושל ריצ'רד לצ'ה התפטר מתפקידו עקב האשמות בשחיתות, הושבע לונג כמושל לואיזיאנה ה-45 במקומו וכיהן עד שארית תקופת כהונתו המתוכננת של לצ'ה עד מאי 1940. בהמשך נבחר לונג כמושל בזכות עצמו וכיהן בתפקיד בשנים 1948–1952, ובשנים 1956–1960.

ראשית חייו

ארל לונג נולד בוינפילד שבלואיזיאנה, כבנם של יואי פירס לונג האב, חוואי, ושל קלדוניה (לבית טיסון) לונג. על עשרת אחיו ואחיותיו (שמתוכם שמונה הגיעו לבגרות), נמנו ג'ורג' ש. לונג , שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם לואיזיאנה, ויואי לונג, שכיהן כמושל לואיזיאנה ה-40 בשנים 1928 עד 1932, ולאחר מכן כיהן כסנאטור מטעמה עד הירצחו ב-1935.

ב-1914 עבד לונג כפקיד בחברה לייצור עץ וכסוכן נוסע. לאחר מכן הוא למד באוניברסיטת טוליין ובאוניברסיטת לויולה, וב-1926 התקבל ללשכת עורכי הדין. בשנים 1928–1932 הוא שימש כגובה המס של מחוז אורלינס. ב-1932 נשא לונג לאישה את בלאנש ב. רוויר . לשניים לא נולדו ילדים.

ראשית הקריירה הפוליטית

לראשונה התמודד לונג בבחירות למשרת מושל לואיזיאנה ב-1932, זאת ללא תמיכת אחיו יואי לונג, המושל היוצא והסנאטור הנבחר, שהיה מחויב לתמוך באוסקר אלן שהתמודד על משרת המושל, ובג'ון פורנט שהתמודד על משרת סגן המושל, אשר נבחרו לתפקידיהם בסופו של דבר. באוטוביוגרפיה שלו "כל אדם הוא מלך" (Every Man a King) הסביר יואי לונג שמועמדותו הראשונה של ארל למשרת המושל או סגן המושל גרמה להצגת האשמות על שושלת משפחתית בהתהוות:

ביקשתי לרפות את ידיו [של ארל], וציינתי שיהיה זה הרה אסון עבורי שאחי יירש אותי [כמושל], או לגרום לכך שהוא ייבחר אף כסגן המושל. כבר נטען שהייתי דיקטטור ושאפשרתי לרבים מקרובי משפחתי לקבל משרות בתשלום מהמדינה (נפוטיזם). הוספת שם המשפחה לראש פתק ההצבעה, הן כמושל והן כסגן מושל, עלולה הייתה עלולה להיות הרת אסון עבור כל הרשומים בפתק ההצבעה. עם זאת, אחי ואחיותיי לא יכלו לראות את הדברים הללו עין בעין. נתתי לכולם להבין שהייתי מחויב באופן בלתי הפיך לאלן כמושל ולפורנט כסגן המושל. ... לבסוף הכרזתי בפתיחות ובפומבי שלא אתמוך [בארל] לאף אחת מהמשרות, שהייתי תחת מחויבות מתמשכת לאחרים, ושעשיתי כמיטב יכולתי עבור אחי, אך שלא יכולתי לשכנע בזאת אף אחד מהמצביעים שלהם נתתי את ההבטחה לפנות את מקומי.

עם זאת, זמן לא רב לאחר רצח יואי לונג ב-1935, הביס ארל לונג בקלות את עמיתו למפלגה הדמוקרטית קלמנט מרפי מוס בבחירות המקדימות שהתקיימו בינואר 1936. באותה מערכת בחירות נבחר כמושל ריצ'רד לצ'ה ולונג כיהן תחתיו כסגן המושל. ב-1939 התפטר לצ'ה מתפקידו עקב האשמות בשחיתות, ומתוקף תפקידו הושבע לונג במקומו וכיהן בתפקיד עד לשארית תקופת כהונתו של לצ'ה במשך 11 חודשים עד מאי 1940.

מושל לואיזיאנה

כהונה ראשונה

בבחירות הסדירות הבאות של 1940, לא עלה בידו של לונג להיבחר בזכות עצמו כמושל. במהלך תקופת כהונתו הקצרה הוא מינה את דודנו, פלויד הריסון לונג האב, כאפוטרופוס של בית החולים (לחולי נפש) המרכזי המדינתי בפיינוויל. תקופת כהונתו גם עמדה בסימן השערוריות שבהן נקשר שמם של המושל לצ'ה שהתפטר ושל נשיא אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה בבאטון רוז', ג'יימס מונרו סמית'.

בבחירות המקדימות של הדמוקרטים של 1940 הובס לונג על ידי עורך הדין השמרן סאם ג'ונס. לאחר תום כהונתו כמושל, הוגש נגדו בניו אורלינס כתב אישום בגין מעילה וסחיטה. האשמות אלו כללו העסקתו בשכר של עובד לא חיוני לביצוע מטלות מועטות או אי-ביצוע מטלות בכלל על ידי ועדה מיוחדת של המדינה.

בחירות 1944

ב-1944 לא התמודד לונג בבחירות למשרת המושל כפי שרבים ציפו, ותחת זאת הוא התמודד על תפקידו הקודם כסגן המושל בטיקט הפנים מפלגתי עם לואיס ל. מורגן, לשעבר חבר בית הנבחרים של ארצות הברית. הוא הוביל את המרוץ במפלגה למשרת סגן המושל, אך בסיבוב השני נוצח על ידי ג'. אמיל ורט, שהיה בחירתו של המושל הנכנס ג'ימי דייוויס.

בהנחה שמורגן לא היה נכנס לסבב השני בבחירות המקדימות על משרת סגן המושל, היה לונג נבחר לתפקיד ללא קיום סיבוב שני. באותה תקופה, דרשו חוקי לואיזיאנה שלא יתקיים סיבוב שני לתפקיד סגן המושל אלא רק אם יתקיים סיבוב כזה לתפקיד המושל. כלל זה לא נגע לבחירות לבית המחוקקים. באותה מערכת בחירות תמך לונג במועמד לתפקיד התובע הכללי המדינתי, חבר הסנאט של לואיזיאנה ג'ו ט. קות'ורן, שהפסיד לפרד ס. לבלנק, מועמדו של דייוויס.

לונג האשים בכישלונו בבחירות לתפקיד סגן המושל את מזכיר המדינה של לואיזיאנה, וייד א. מרטין הבן, שאיתו הוא היה מסוכסך לאחר ששנים רבות קודם לכן היה בעל בריתו. שנים לאחר מכן, הוא גמל למרטין. ב-1957 קידם לונג חוק חדש שהוציא את תחומי הביטוח ומנגנוני ההצבעה מתחומי אחריותו של מזכיר המדינה וקבע שני תפקידי פטרונות חדשים. לתפקיד נציב הביטוח הראשון מינה לונג את רופוס ד. הייז, ולתפקיד נציב מנגנוני ההצבעה את דרייטון בוצ'ר. לאחר שבוצ'ר החליט שלא להתמודד על התפקיד במערכת הבחירות של 1959, מינה לונג לתפקיד את דאגלס פאולר, שהחזיק בתפקיד יותר מעשרים שנה.

כהונה שנייה

ב-1948 נבחר לונג לתקופת כהונתו השנייה כמושל והחליף בתפקיד את ג'ימי דייוויס. בבחירות המקדימות הוא הביס את יריבו הוותיק סם ג'ונס בהפרש גדול, והיה זה ניסיונו השלישי והאחרון של חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ג'יימס הובסון מוריסון להיבחר לתפקיד המושל.

העיתון Memphis Commercial Appeal מתח ביקורת על בחירתו של לונג לתפקיד המושל. לונג "הבטיח הכול מלבד הירח" - תשלום גמלאות, בונוסים לחיילים משוחררים, ומערכת כבישים מהירים חדשה. "קהל הבוחרים קיבל את מילתו, והוא נבחר בהפרש הקולות הגדול ביותר שניתן אי פעם למועמד בסיבוב שני לתפקיד מושל לואיזיאנה. זה עשוי היה להיות משהו בטבע של צדק פואטי, שרוב המצביעים יקבל בדיוק את מה שהובטח להם, ואת מה שהם ביקשו, בין אם הם ידעו זאת או לא". במהלך המחצית השנייה של תקופת כהונתו זו, התקרב לונג למרגרט דיקסון, האישה הראשונה ששימשה כעורכת האחראית של העיתון Baton Rouge Morning Advocate. היא יעצה לו לעיתים קרובות בסוגיות של אסטרטגיה פוליטית. ב-1951 הוא מינה אותה למועצת המפקחים של אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה. ב-1950 לקה לונג בהתקף לב קשה, אך החלים.

ב-1950 הגיע לונג לעסקה עם יריבו במפלגה, ראש עיריית ניו אורלינס דה לספס סטורי מוריסון, על השבת שלטון הבית לקרסנט סיטי, שבאותה עת נמשלה ישירות מבאטון רוז'. מוריסון הסכים לא לפעול נגד אחיינו של לונג, ראסל לונג, שביקש להתמודד לתקופת כהונה מלאה בסנאט של ארצות הברית. תחת זאת תמך מוריסון באופן רשמי באחד מיריביו של לונג, מלקולם לפארג', אך בחשאי עודד את אוהדיו לתמוך בראסל לונג, שהיה צפוי בכל מקרה שינצח בבחירות.

בחירות 1952

עקב סעיף הגבלת כהונה בחוקת לואיזיאנה, היה לונג מנוע מלהתמודד בבחירות של 1952. במערכת בחירות זו הוא היה פעיל במערכה בה הוטחו האשמות על קומוניזם נגד המועמד לתפקיד המושל הייל בוגס . יריבתו של בוגס, לוסיל מאי גרייס תקפה אותו בפומבי, אך הסברה הייתה שהמהלך בוים על ידי הבוס הפוליטי ליאנדר פרז . בישיבה סוערת של הוועדה הדמוקרטית של לואיזיאנה, תקף לונג את פרז ואת גרייס על התנהלותם נגד בוגס, אך מנע מבוגס להגן על עצמו בפומבי. היו פרשנים שסברו שאסטרטגיה זו תרמה באופן משמעותי לתבוסתו של בוגס בבחירות המקדימות. בבחירות ניצח השופט רוברט קנון, אף על פי שרוב נאמניו של לונג יישרו קו ותמכו בשופט קרלוס ספהט .

כהונתו השלישית

בבחירות של 1956 נחל לונג שוב ניצחון קל, כשמולו ניצבו ראש עיריית ניו אורלינס מוריסון, שהיה שותף במשרד עורכי הדין של הייל בוגס; מנהל מחלקת הכבישים המדינתי פרד פריאוס, מועמדו של המושל היוצא רוברט קנון; המפקח הכללי לשעבר של משטרת לואיזיאנה פרנסיס גרבמברג; ואיש העסקים ג'יימס מ. מקלמור. היה זה מקרה נדיר בו נבחר מושל בבחירות המקדימות ללא צורך בסיבוב שני, ולונג הגיב על כך באומרו, "יואי מעולם לא עשה זאת, נכון?". מקלמור התמודד במערכת בחירות זו בפעם השנייה, והוא עשה זאת על בסיס מצע של הפרדה גזעית בעקבות פסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך שבו נקבע שההפרדה הגזעית בבתי הספר הציבוריים נגדה את החוקה.

ב-1956 הטיל לונג וטו על מימון עבודתו של ההיסטוריון אדווין אדמס דייוויס להקמת ארכיון המדינה. דייוויס עתר למועצת פירוק החברות לקבלת סיוע עד שהמימון יינתן במושב בית המחוקקים הבא. בסופו של דבר היה הארכיון למוסד של קבע בבאטון רוז'.

לונג הקל את ההשפלות שהיו מנת חלקם של האפרו-אמריקאים ואפשר לרבים מהם להצביע בבחירות. הוא שכנע את בית המחוקקים להשוות את שכר המורים בין השחורים לבין הלבנים. ב-1959, בתגובה לניסיונות חקיקה להגביל את זכות ההצבעה, הוא קרא להשתתפות מלאה של השחורים בבחירות בלואיזיאנה. הוא ידע שכך הוא ימשוך את המצביעים השחורים, שכן רבים מהם היו עדיין מוגבלים ביכולתם להירשם להצבעה. בשנות ה-50 הוא התעמת על כך עם תומך ההפרדה הגזעית המוביל חבר הסנאט של לואיזיאנה ויליאם מ. ריינק .

ב-1959 שקל לונג להתפטר מתפקידו כמושל. סגנו הנאמן, לת'ר פרייזר, היה אמור לרשת אותו במקרה כזה למשך שבעת חודשי כהונתו האחרונים. על פי תרחיש זה, תכנן לונג להתמודד שוב על משרת המושל בבחירות המקדימות של הדמוקרטים בדצמבר אותה שנה, אך עזיבת לשכת המושל מוקדם מהמתוכנן עלולה הייתה למנוע ממנו זאת עקב מגבלת הכהונה. הוא לא המשיך בתהליך זה, ותחת זאת הוא תכנן להתמודד על תפקיד סגן המושל כעמיתו למרוץ של עמיתו למפלגה הדמוקרטית, המושל לשעבר ג'יימס נואי. תחת זאת ג'ימי דייוויס, שכיהן כמושל בשנים 1944–1948, נבחר אז לתקופת כהונתו השנייה, ועל כך נאמר שב-1948 לונג ירש את דייוויס, וב-1960 ירש דייוויס את לונג. בבחירות המקדימות למשרת סגן המושל הובס לונג על ידי טדי אייקוק.

התמודדותו לקונגרס ומותו

חודשים ספורים לאחר תום כהונתו כמושל במאי 1960, התמודד לונג בבחירות המקדימות למושב של מחוז הקונגרס השמיני של לואיזיאנה לבית הנבחרים של ארצות הברית. חבורה של תומכיו הוותיקם נהרה לתמוך בו במרוץ, כולל סגנו לשעבר ביל דוד, מנהיג סיעת הרוב בסנאט של לואיזיאנה ק.ה. "סאמי" דאונס, חבר הסנאט המדינתי סיקסטי רייברן, התובע הכללי בממשלו ג'וזף א. סימס, והעוזר המנהלי שלו לשעבר א. א. פרדריקס.

בשל התמודדותו של המועמד השלישי, חבר בית הנבחרים של לואיזיאנה בן פ. הולט , סיים לונג במקום השלישי בבחירות המקדימות, ועקב כך נערך סיבוב שני בו הוא התמודד מול חבר בית הנבחרים המכהן הרולד ב. מקסווין, שבו ניצח לונג. בשל העובדה שהמפלגה הרפובליקנית לא הציגה מועמד, היה לונג אמור להתמודד בבחירות הכלליות שנערכו ב-8 בנובמבר 1960, אך ב-5 בספטמבר הוא לקה שוב בהתקף לב בבית החולים הבפטיסטי באלכסנדריה, ונפטר בגיל 65. הוא נטמן בפארק הזיכרון שנקרא על שמו בעיר הולדתו וינפילד, בהלוויה רבת משתתפים שהחלה בטקס אשכבה בבאטון רוז'. בין נושאי ארונו היה אחיינו, הסנאטור ראסל לונג.

לאחר מותו של לונג, בחרה הוועדה המרכזית של הדמוקרטים בלואיזיאנה במקסווין כמועמד. קודם לכן ירש מקסווין את אחיו הגדול של לונג, ג'ורג' לונג כנציג המחוז השמיני בבית הנבחרים. בבחירות הכלליות התמודד מקסווין ללא יריבים, וכיהן בתקופת כהונתו השנייה בבית הנבחרים. ב-1962 הוא הובס על ידי גיליס ויליאם לונג , דודנו של לונג, שטען להיותו היורש של השושלת הפוליטית של משפחת לונג.

לקריאה נוספת

• A.J. Liebling, The Earl of Louisiana (1961), collected articles first published in The New Yorker, Louisiana State University Press.
• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 2 Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 586-587

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארל לונג בוויקישיתוף

• ארל לונג באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ארל לונג באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ארל לונג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ארל לונג41840516Q888586