אנדרה רומן
 | |||||
| לידה | אופלוסס, לואיזיאנה הספרדית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות של הכנסייה הקתולית, מחוז סנט ג'יימס, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | אנדרה ביינוונו רומן | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
אנדרה ביינוונו רומן (באנגלית ובצרפתית: André Bienvenue Roman; 5 במרץ 1795 – 26 בינואר 1866) היה פוליטיקאי אמריקאי מלואיזיאנה, איש המפלגה הוויגית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של לואיזיאנה בשנים 1818–1826 (מתוכן בשלוש השנים האחרונות כיושב ראש הבית), ושוב בשנים 1828–1830, בהן כיהן שוב כיושב ראש הבית. לאחר תום כהונתו בבית הנבחרים, נבחר רומן כמושל לואיזיאנה התשיעי וכיהן בתפקיד בשנים 1831–1835, ושוב בשנים 1839–1843. הוא גם היה נציג לוועידות החוקה של לואיזיאנה של 1845 ושל 1852, ולוועידת הפרישה של לואיזיאנה ב-1861.
ראשית חייו
אנדרה רומן נולד באופלוסס שבלואיזיאנה הספרדית, כבנם של ז'אק אטיין רומן ושל מארי-לואיז פטין. זמן קצר לאחר לידתו עברה המשפחה לאחוזת מטעי סוכר במחוז סנט ג'יימס. ב-1815 סיים רומן את לימודיו באוניברסיטת סנט מרי שבבולטימור, ומיד לאחר מכן רכש מטע סוכר משל עצמו במחוז סנט ג'יימס. בשנה שלאחר מכן הוא נשא לאישה את איימי פרנסואז פרנט, ולשניים נולדו שמונה ילדים.[1]
קריירה פוליטית
ב-1818, בגיל 23, נבחר רומן לבית הנבחרים של לואיזיאנה, וב-1822 נבחר כיושב ראש הבית וכיהן בתפקיד עד 1826. בשנתיים הבאות הוא כיהן כשופט של מחוז סנט ג'יימס, וב-1828 נבחר שוב לבית הנבחרים. הוא נבחר אז שוב כיושב ראש הבית, בעיצומו של המשבר החוקתי שנוצר בעקבות מותו של המושל פייר דרביני באותה שנה. לאחר מותו של דרביני הושבע נשיא הסנאט של לואיזיאנה, ארמנד בווה כמושל, וכמה חודשים לאחר מכן הוא התפטר ובמקומו הושבע כמושל נשיא הסנאט החדש ז'אק דופרה. לאחר מכן קבע בית המחוקקים מועד לבחירות מיוחדות שהתקיימו ביולי 1830.
כהונה ראשונה כמושל לואיזיאנה
בחירתו
בחירות אלו עמדו בסימן של מתחים בין האוכלוסיות הקרואלית והאנגלו-אמריקאית של לואיזיאנה. תמיכת הקריאולים התפצלה בין מועמד הדמוקרטים ברנרד דה מריני, המושל לשעבר ז'אק וילר, ומועמדי המפלגה הוויגית ארמנד בווה, ורומן עצמו, בעוד שמועמד האנגלו-אמריקאים, ו. ס. המילטון, התמודד כדמוקרט. רומן ניצח בעיקר בזכות תמיכת המדינאי מקנטקי ומנהיג המפלגה הוויגית הנרי קליי, ששהה בניו אורלינס בעת שתכנן את התמודדותו בבחירות לנשיאות של 1832.
בבחירות גרף רומן 3,638 קולות, מול 2,701 הקולות של המילטון, 1,478 הקולות של בווה, ו-463 של דייוויד רנדול. ב-31 בינואר 1831 הושבע רומן כמושל לואיזיאנה התשיעי, בתקופה של סופות, שיטפונות, שפל כלכלי ומגפות. באותן שנים של צמיחה כלכלית נמרצת, נספו בלואיזיאנה יותר מ-5,000 איש במגפת קדחת צהובה, מספר הבנקים במדינה עלה מ-5 ל-11, בנק קנאל כרה את תעלת ניו בייסין (אנ'), וחברת הרכבות פונטצ'רטריין החלה ב-1832 להפעיל את השירות שלה.
כהונתו
לזכותו של רומן נזקפה הקמת מערכת הכליאה של לואיזיאנה. במחוז סנט ג'יימס נפתח קולג' ג'פרסון, ובמחוז סנט לנדרי נפתח קולג' פרנקלין. האגודה החקלאית של לואיזיאנה התארגנה, ורומן היה לנשיאה הראשון.
משבר הביטול (אנ') של קרוליינה הדרומית הוביל את רומן ואת רוב תושבי לואיזיאנה לתמוך בעמדתו של הנשיא אנדרו ג'קסון בנוגע לסמכות הפדרלית על ביטול של חוקים פדרליים על ידי המדינות. לאחר החזרתה של בירת לואיזיאנה מדונלדסונוויל לניו אורלינס, שימש בית החולים צ'ריטי הישן ברחוב קנאל כקפיטול מדינת לואיזיאנה (אנ') והבניין מספר 611 ברחוב רויאל שימש כמעון המושל.
עם תום תקופת כהונתו הראשונה של רומן כמושל, הוא שאף להיבחר לתקופת כהונה נוספת, אך הובס על ידי הוויגי אדוארד דאגלס וייט האב. ב-1836 התמודד רומן על מושב בסנאט של ארצות הברית, אך הובס על ידי אלכסנדר מוטון.
כהונה שנייה כמושל לואיזיאנה
בחירתו
ב-1838 התמודד רומן שוב בבחירות למשרת המושל. יריבו הפעם היה דניס פריור, ראש עיריית ניו אורלינס הג'קסוני שניהל חיי זוגיות גלויים עם פילגשו בת התערובת. רומן הביס את פריור ביחס קולות של 7,590 מול 6,782. ב-4 בפברואר 1839 הושבע רומן בשנית כמנושל, תוך שהוא הדגיש את הצורך בשיפורים בחינוך ובממשל האזרחי.
כהונתו
במהלך תקופת כהונתו זו, התבצעה הדחיפה הציבורית הראשונה לקידום מערכת החינוך הציבורית. 600 כרכים של "מאמר היסטורי על לואיזיאנה" של שארל גאייר נרכשו והופצו בבתי הספר של המחוזות. ניתן תקצוב להעתקת הארכיונים המחוזיים מהתקופה הקולוניאלית. רומן יצר את משרת מהנדס המדינה, וקידם את פתיחת המעברים של שפך נהר המיסיסיפי לטובת שיפור השיט.
רומן שימש כנשיא חברת הניקוז של ניו אורלינס, שייבשה את הביצות בפאתי העיר. חברת הרכבות קלינטון ופורט הדסון, שסייעה לענף הכותנה, הוקמה, וכן נוסדה חווה ניסיונית במחוז סנט ג'יימס. במהלך תקופת כהונתו השנייה של רומן כמושל, בוטלה בלואיזיאנה האפשרות של מאסר על אי-תשלום חוב.
על רקע הבהלות הכלכליות, נאבק רומן להשיב את הרגיעה על כנה. הוא הטיל וטו על כמה חוקים למתן זיכיון לבנקים חדשים בתקופה ההפכפכה ביותר מבחינה כלכלית בלואיזיאנה בעשורים שלפני מלחמת האזרחים האמריקאית. חוק הבנקים של 1842 יצר חלופה למערכת אשראי נוחה במדיניות מבוססת ומגבילה יותר.
שנותיו האחרונות
לאחר תום תקופת כהונתו השנייה כמושל, שב רומן לביתו במחוז סנט ג'יימס, אך נותר פעיל בפוליטיקה. ב-1845 הוא נבחר כנציג לוועידת החוקה של לואיזיאנה, וב-1848 הוא נסע לאירופה כסוכן של בנק האזרחים ושל האגודה המאוחדת של בעלי החוות לטובת גיוס איגרות חוב. ב-1852 הוא נבחר שוב כנציג לוועידת החוקה.
בינואר 1861 נבחר רומן כנציג מחוז סנט ג'יימס ומחוז יוחנן המטביל לוועידת הפרישה של לואיזיאנה שהתקיימה בבאטון רוז'. הוא היה אחד מ-17 הנציגים היחידים שהצביעו נגד הפרישה.[2] הוועידה קיבלה את החלטת הפרישה ברוב של 113 תומכים מול 17 מתנגדים, ורומן נבחר יחד עם ג'ון פורסיית ומרטין ג'. קרופורד לנהל את המשא והמתן על פרישה בדרכי שלום של מדינות הדרום מהאיחוד, אך מזכיר המדינה של ארצות הברית ויליאם סיוארד סירב להיפגש עמם.
במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית איבד רומן את כל הונו ורכושו.
אנדרה רומן נפטר בניו אורלינס ב-26 בינואר 1866. טרם פטירתו הוא מונה על ידי המושל ג'יימס מדיסון ולס כרשם שטרי הקניין והמשכנתאות של העיר. הוא נטמן בבית הקברות של הכנסייה הקתולית במחוז סנט ג'יימס.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 2 Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 560-561
קישורים חיצוניים
- אנדרה רומן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- אנדרה רומן באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- אנדרה רומן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
אנדרה רומן41814122Q517084