ג'ושוע בייקר
 | |||||
| לידה | מחוז מייסון, קנטקי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | לים, קונטיקט, ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות גרין-ווד, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| |||||
ג'ושוע גבּריאל בייקר (באנגלית: Joshua Gabriel Baker; 23 במרץ 1799 – 16 באפריל 1885) היה עורך דין, מהנדס, חוואי ופוליטיקאי אמריקאי מלואיזיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל לואיזיאנה ה-22 מינואר ועד יוני 1868.
ראשית חייו
ג'ושוע בייקר נולד במחוז מייסון שבקנטקי, כבנם של קולונל ג'ושוע ג. בייקר ושל סוזאן לואיס. ב-1803 עברה המשפחה לטריטוריית מיסיסיפי, שם היה האב חבר המועצה המחוקקת של הטריטוריה. ב-1822 התיישבה המשפחה באחוזת המטעים אוקלון שבמחוז סנט מרי שבטריטוריית אורלינס.[1]
בשנים 1817–1819 למד בייקר באקדמיה הצבאית של ארצות הברית. לאחר סיום הכשרתו הוא קיבל מינוי של לוטננט משנה בחיל התותחנים ושירת כעוזר מרצה באקדמיה הצבאית עד שהתפטר באוקטובר 1820. ב-1821 הוא עבר לליצ'פילד שבקונטיקט כדי ללמוד משפטים, וב-1822 התקבל ללשכות עורכי הדין של קנטקי ושל לואיזיאנה.[1]
קריירה ציבורית
בייקר שב ללואיזיאנה ונותר פעיל בשירות הציבורי במחוזות סנט מרי וטרהבון. בשנים 1826–1829 הוא שירת כקולונל במיליציה של לואיזיאנה. הוא גם עבד במיזמים הנדסיים במחוז פלאקמיינס. לאחר מכן ועד 1832 הוא כיהן כשופט במחוז סנט מרי. הוא גם כיהן כחבר הסנאט של לואיזיאנה והיה חבר במועצת העבודות הציבוריות המדינתית. ב-1833 הוא היה לעוזר מהנדס המדינה, תפקיד בו הוא שימש עד 1838. בשנים 1840–1845 הוא היה מנהל העבודות הציבוריות של המדינה.[1]
בשנים 1846–1851 שירת בייקר כקפטן במיליציה של לואיזיאנה, וב-1853 הוא מונה כחבר במועצת המבקרים של האקדמיה הצבאית, תפקיד בו הוא שימש עד 1861. במשך כל התקופה הזאת, החזיק בייקר בבעלותו שלוש אחוזות מטעים: בלאק באיו במחוז טרהבון, גרנד ריבר במחוז סנט מרטין, ואחוזת פיירפקס במחוז סנט מרי. הוא גם השקיע באוניות קיטור.
מלחמת האזרחים
בייקר התנגד לפרישת לואיזיאנה מהאיחוד, ולאחר פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית הוא פרש לאחוזתו בפרנקלין. כאיש המפלגה הדמוקרטית תומך האיחוד, הוא בחר לשתף פעולה עם צבא האיחוד, ובנובמבר 1863 נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם החלק של לואיזיאנה שנכבש על ידי האיחוד, אך סירב לנסוע לוושינגטון די. סי. כדי לאייש את מושבו. ב-8 בינואר 1868 הוא נשא שבועת אמונים לאיחוד.[1]
מושל לואיזיאנה
עם התפטרותו של בנג'מין פלנדרס בינואר 1868 מתפקידו כמושל לואיזיאנה, מונה בייקר במקומו לתפקיד על ידי הגנרל וינפילד סקוט הנקוק, שהיה מפקד המחוז הצבאי החמישי שכלל את לואיזיאנה ואת טקסס.[1] כמושל, תמך בייקר בתוכנית השיקום הוותרנית של הנשיא אנדרו ג'ונסון. לממשלו הייתה השפעה מועטה על התנהלות ממשלת לואיזיאנה, שכן הוראותיו היו כפופות לפקודות המערכת הצבאית על פי חוקי השיקום. בייקר שאף לשקם את אוצר המדינה, שהיה כמעט במצב של חדלות פירעון. כשהמדינה הייתה במצב של פשיטת רגל, הוא הוציא צו מושל לצבירת כל אגרות המדינה, המיסים וההכנסות שטרם שולמו, ששימשו לתשלום משכורות עובדי המדינה, למימון המוסדות החינוכיים ותוכניות המדינה.
בייקר הורה על העברתם מתפקידם של תשעה מבין חברי מועצת העיר ניו אורלינס, החלטה שבוטלה על ידי הנשיא יוליסס ס. גרנט, על אף תמיכתו של הנקוק. עקב כך התפטר בייגר מתפקידו כמושל ופרש מן החיים הפוליטיים. נערכו בחירות מיוחדות, בהן נבחר כמחליפו הרפובליקני הנרי וורמות'.[2]
חיים אישיים
ב-1825 נשא בייקר לאישה את פאני אשטון סטליי. עד לפטירתה ב-1831 נולדו להם שלושה ילדים, כולל מרגרט, שנישאה לג'ון פק ואן ברגן, אחיו של אנתוני ת. ואן ברגן, בנו של חבר האספה המדינתית של ניו יורק אנתוני ואן ברגן, ונכדו של חבר הסנאט של מדינת ניו יורק פיטר ואן ברגן.
ב-1832 נישא בייקר בשנית לקתרין פטון מפיירפקס, וירג'יניה, ולשניים נולדו שני ילדים.
ג'ושוע בייקר נפטר בביתה של בתו מרגרט בעיירה לים שבקונטיקט ב-16 באפריל 1885. הוא נטמן בבית הקברות גרין-ווד שבברוקלין, ניו יורק.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 2 Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 570-571
קישורים חיצוניים
- ג'ושוע בייקר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ושוע בייקר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ושוע בייקר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
ג'ושוע בייקר41816943Q881287