דייב טרין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דייב טרין
Dave Treen
טרין בתקופת כהונתו כמושל
טרין בתקופת כהונתו כמושל
לידה באטון רוז', לואיזיאנה, ארצות הברית
פטירה מטרי, לואיזיאנה, ארצות הברית
מקום קבורה הכנסייה המתודיסטית המאוחדת, מנדוויל, לואיזיאנה, ארצות הברית
שם מלא דייוויד קונר טרין האב
שם לידה דייוויד קונר טרין
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מושל לואיזיאנה ה־51
10 במרץ 1980 – 12 במרץ 1984
(4 שנים)
סגן מושל לואיזיאנה בובי פרימן
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השלישי של לואיזיאנה
3 בינואר 1973 – 10 במרץ 1980
(7 שנים)
→ פטריק קאפרי
בילי טאוזין ←

דייוויד קונר טרין האב (באנגלית: .David Conner Treen Sr;‏ ‏16 ביולי 1928 – 29 באוקטובר 2009) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מלואיזיאנה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1973–1980, ולאחר מכן ועד 1984 כמושל לואיזיאנה ה-51, הראשון מבין חברי מפלגתו בלואיזיאנה שנבחר לשני התפקידים הללו מאז תום תקופת השיקום.

טרין נולד בבירת לואיזיאנה, באטון רוז', גדל בניו אורלינס, ובהמשך התיישב במטרי (Metairie). לאחר שלוש התמודדויות בלתי מוצלחות לקונגרס בשנות ה-60, ניצח טרין ב-1972 וייצג את מחוז הקונגרס השלישי של לואיזיאנה שכיסה בשטחו את ניו אורלינס רבתי ואת אזור אקדיאנה. בקונגרס היה טרין שמרן נאמן בהצבעותיו, ובמשך השנים נבחר מחדש שלוש פעמים נוספות בהפרשי קולות שעלו בהדרגה. הוא היה בין החברים הראשונים של ועדת המודיעין של בית הנבחרים אשר הוקמה ב-1975.

ב-1979 ניצח טרין בבחירות למשרת מושל לואיזיאנה, ובראשית 1980 התפטר מבית הנבחרים כדי לכהן בתפקידו החדש. במהלך תקופת כהונתו היחידה כמושל, הוא קיצץ במס ההכנסה המדינתי, ויצר תוכנית פיתוח מקצועית עבור המורים. טרין גם חתם על חוקים להקמת בית הספר של לואיזיאנה למתמטיקה, מדעים ואומנויות, ומחלקת איכות הסביבה המדינתית. עם זאת, בשל העובדה שממשלו החל לפעול במהלך המיתון הכלכלי של ראשית שנות ה-80, ניצבה לואיזיאנה מול אבטלה וחובות. ב-1983 נוצח טרין בבחירות על ידי אדווין אדוארדס שכיהן לפניו כמושל.

לאחר תום כהונתו כמושל, המשיך טרין להיות פעיל בפוליטיקה של לואיזיאנה, ניסה להתמודד שוב לקונגרס, ותמך במועמדים לתפקיד המושל עד למערכת הבחירות של 2007, זמן לא רב לפני מותו ב-2009.

ראשית חייו

דייב טרין נולד בבירת לואיזיאנה, באטון רוז', כבנם של ג'וזף פול ואליזבת (לבית ספייר) טרין. הוא התחנך בבתי ספר ציבוריים במחוזות מזרח באטון רוז', ג'פרסון ואורלינס.[1]

ב-1945 סיים טרין את לימודיו בבית הספר התיכון אלסי פורטייר שבניו אורלינס, שם נמנה עם חבריו לספסל הלימודים מי שלימים יהיה היועץ הפוליטי והעיתונאי ויקטור גולד (אנ').[2][3] ב-1948 הוא סיים לימודים לתואר בוגר אוניברסיטה במדע המדינה באוניברסיטת טוליין. בעת לימודיו שם הוא היה חבר באחוות קאפא סיגמא. ב-1950 סיים טרין את לימודיו בבית הספר למשפטים של טוליין והתקבל ללשכת עורכי הדין.[4]

בשנים 1951–1952 שירת טרין בחיל האוויר של ארצות הברית. לאחר שחרורו, הוא הצטרף למשרד עורכי הדין "דויטש, קריגאן וסטילס".[5] בשנים 1952–1957 הוא היה היועץ המשפטי וסגן נשיא תאגיד הייצור סיפלקס (אנ') בניו אורלינס. לאחר מכן הוא עבד במשרד עורכי הדין "בריד, בלו ושמיט" ולאחר מכן קודם להיות שותף במשרד ששמו שונה ל"בריד, בלו, שמיט וטרין".[1]

ראשית הקריירה הפוליטית

בבחירות לנשיאות של 1960 היה טרין אלקטור מטעם מפלגת זכויות המדינות (Dixiecrat), שתמכה בסנאטור מווירג'יניה הארי פ. בירד, שהיה דמוקרט תומך ההפרדה הגזעית, מול מועמדי שתי המפלגות הגדולות, הדמוקרט ג'ון פיצג'רלד קנדי והרפובליקני ריצ'רד ניקסון.[6] הוא גם שימש כיושב ראש הוועדה המרכזית של המפלגה בלואיזיאנה. יחד עם טרין היו האלקטורים של המפלגה בלואיזיאנה תומכי ההפרדה הגזעית הנוקשים לינדר פרז ווילי ריינק. בעצרת בחירות הזהיר טרין ש"תקופת השיקום בדרום רחוקה מלהגיע לסיומה", וש"המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית יצמצמו את מספר העובדים כדי למזג כלים במדינה סוציאליסטית".[7]

בסופו של דבר ניצח קנדי בלואיזיאנה, והטיקט של מפלגת זכויות המדינות קיבל 21 אחוזים מכלל הקולות במדינה.[8] אך לאחר שפורסמו התוצאות, קרא טרין לבית המחוקקים של לואיזיאנה לסרב לקבל את האלקטורים של קנדי ותחת זאת לשלוח את האלקטורים של מפלגת זכויות המדינות, שהיו בלתי מחויבים, באומרו שלא הייתה קיימת כל דרישה שבית המחוקקים יכבד את הצבעת הציבור. בית המחוקקים לא נעתר לפנייתו של טרין.[9]

טרין הדגיש ב-1961 שמפלגת זכויות המדינות שבראשה עמד לא הייתה משויכת למפלגת זכויות המדינות הלאומית (אנ'), שלדבריו הייתה "חרפה למושג זכויות המדינות".[10] עם זאת, בהמשך נטש טרין את מפלגת זכויות המדינות של לואיזיאנה שנתפשה בעיניו כאנטישמית.[11]

ניסיונותיו להיבחר לקונגרס

ב-1962 הצטרף טרין לוועדה המרכזית של המפלגה הרפובליקנית בלואיזיאנה. בעידוד חבריו, הוא פתח בקמפיין בנסותו להיבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השני של לואיזיאנה, שבסיסו היה בניו אורלינס, מול חבר בית הנבחרים המכהן, הדמוקרט הייל בוגס (אנ').[3][4] במערכת בחירות זו הוא גייס 11,000 דולר, ונוצח לאחר שקיבל שליש בלבד מכלל הקולות.[12][13]

ב-1964 ניסה טרין להתמודד שוב מול בוגס. בשנה בה המועמד הרפובליקני לנשיאות בארי גולדווטר ניצח ברוב קולות בלואיזיאנה,[14] קיבל טרין 62,881 קולות (45 אחוזים), מול 77,009 הקולות (55 אחוזים) של בוגס.[15]

ב-1968 התמודד טרין בפעם השלישית והאחרונה מול בוגס, שהיה אז מצליף סיעת הרוב בבית הנבחרים. בוגס זכה ב-81,537 קולות (51 אחוזים), מול 77,633 הקולות (49 אחוזים) של טרין.[16] לאחר מפקד האוכלוסין של ארצות הברית של 1970, שונו גבולות מחוז הקונגרס השני, כך שהוא כלל חלקים ממחוז ג'פרסון, מעוז תמיכה ברפובליקנים, שבו היה גם מקום מגוריו של טרין.[17]

הבחירות למשרת המושל 1972-1971

ב-1971 התמודד טרין בבחירות המקדימות של הרפובליקנים על משרת מושל לואיזיאנה, היחידות שהתקיימו אי פעם במדינה, מול רוברט מקס רוס (אנ'). במסע הבחירות במינדן (אנ'), אמר טרין שלואיזיאנה זקוקה "לתחרות אמיתית" בממשלת המדינה, או "מערכת שבה שתי מפלגות פוליטיות יפעלו על בסיס קבוע ומתמשך כדי לבחון ולבקר את צעדי המדיניות והתוכניות של המפלגה היריבה". טרין הצהיר שאם הוא ייבחר, הוא יהיה "עצמאי ככל הניתן" בכהונתו כמושל. בבחירות המקדימות זכה טרין ב-92 אחוזים מהקולות.[18]

בבחירות הכלליות קיבל טרין 480,424 קולות (42.8 אחוזים) מול 641,146 הקולות (57.2 אחוזים) של הדמוקרט אדווין אדוארדס. טרין ניצח ב-27 מחוזות, רובם בצפון המדינה, כשבעשרה מתוכם הפרש הקולות לטובתו היה מעל 60 אחוזים.[19]

חבר בית הנבחרים של ארצות הברית

מערכות הבחירות

טרין בעת כהונתו בבית הנבחרים של ארצות הברית.

1972

לאחר עשור של שירות כחבר בוועדה המרכזית של הרפובליקנים של לואיזיאנה, נבחר טרין כנציג המדינה בוועדה הרפובליקנית הלאומית לתקופת כהונה של שנתיים שהחלה ב-1972. בתפקיד זה הוא ירש את מי שהתמודד על תפקיד התובע הכללי של לואיזיאנה במקביל להתמודדותו של טרין על תפקיד המושל, טום סטאג (אנ'), שבהמשך מונה כשופט בבית המשפט הפדרלי המחוזי בשריבפורט.[20]

מאוחר יותר באותה שנה התמודד טרין על מושב מחוז הקונגרס השלישי של לואיזיאנה בבית הנבחרים של ארצות הברית, שהתפנה על ידי הדמוקרט השמרן פטריק קאפרי. באותה עת, כלל מחוז בחירה זה את אזור אקדיאנה ואת אזור ניו אורלינס רבתי.[1] טרין הביס את הדמוקרט ג'. לואיס ווטקינס הבן (אנ') ביחס קולות של 71,090 קולות (54 אחזוים), מול 60,521 קולות (46 אחוזים) בבחירות שהתקיימו ב-7 בנובמבר.[21] באותו יום, ניצח בלואיזיאנה הנשיא המכהן, הרפובליקני ריצ'רד ניקסון, במערכת הבחירות לתקופת נשיאותו השנייה.[22]

1974

בבחירות אמצע הכהונה של 1974, שהתקיימו כמעט שלושה חודשים לאחר התפטרותו של הנשיא ניקסון, הוסיפו הדמוקרטים 49 מושבים לרוב שכבר היה להם בבית הנבחרים.[23] אך בניגוד למגמות הלאומיות, ניצח טרין בהתמודדותו על תקופת כהונתו השנייה בבית הנבחרים את המועמד הדמוקרטי, חבר בית הנבחרים של לואיזיאנה צ'ארלס גריסבאום הבן. טרין זכה ב-55,574 קולות (58 אחוזים), מול 39,412 הקולות (41.5 אחוזים) של גריסבאום. באותה מערכת בחירות ניצח הנסון מור (אנ') במחוז הקונגרס השישי של לואיזיאנה, והיה לרפובליקני השני במאה ה-20 שנבחר למשלחת המדינה לקונגרס.[24]

1976

אף על פי שבבחירות לנשיאות של 1976 ניצח הדמוקרט ג'ימי קרטר, הן ברמה הלאומית והן בלואיזיאנה,[25] נבחר טרין באותה שנה לתקופת כהונה שלישית בבית הנבחרים בהפרש קולות אף גדול יותר מזה של 1974, עם כמעט 73 אחוזים מול המועמד הדמוקרטי דייוויד שוירמן.[26]

1978

לאחר שכבר הונהגו בבחירות למשרת המושל, החלה לואיזיאנה להצביע ב-1978 בשיטת הבחירות המקדימות הפתוחות (Nonpartisan primary) בבחירות לקונגרס. בבחירות המקדימות של מחוז הקונגרס השלישי, שהתקיימו ב-16 בספטמבר, התמודד טרין מבלי שניצבו מולו יריבים. בשל כך, בבחירות הכלליות, שנערכו ב-7 בנובמבר, לא הוצג שמו של טרין על פתקי ההצבעה, והוא נבחר לתקופת כהונתו הרביעית בבית הנבחרים כברירת מחדל.[27] ברמה הלאומית, הוסיפו הרפובליקנים לעצמם בבית הנבחרים 15 מושבים.[28]

כהונתו

ב-3 בינואר 1973 הושבע טרין לכהונתו בבית הנבחרים של ארצות הברית, והיה לרפובליקני הראשון שייצג את לואיזיאנה בקונגרס מאז תקופת השיקום.[4][29]

בסולם הדירוג שלהם של 100 הנקודות, דירג האיגוד השמרני האמריקאי (American Conservative Union) ב-1973 את טרין בציון של 100 בזכות הצבעות המפתח שלו בסוגיות שמרניות.[30] עד 1979 עמד הדירוג המצטבר לכל החיים של טרין על ציון 91.[31] מנגד, דירג הארגון "אמריקאים למען פעולה דמוקרטית" (Americans for Democratic Action) את טרין באותה שנה בציון של 5 מתוך 100 על הצבעותיו בסוגיות ליברליות.[32]

בעת כהונתו בקונגרס, היה טרין חלק מוועדה מיוחדת שתיקנה בהצלחה את חוק המדף היבשתי החיצוני של 1953, שאפשר למדינות פיקוח רחב יותר על קידוחים ימיים בחופי מפרץ מקסיקו.[3] טרין גם הציג תיקון לחוק העסקים הקטנים,[33] שהעניק לעסקים בתעשיית הדיג גישה להלוואות של הסוכנות לעסקים קטנים.[3]

לאחר התפטרותו של הנשיא ניקסון ב-1974 בעקבות פרשת ווטרגייט, הצביע טרין בעד אישור בחירתו של מושל ניו יורק לשעבר נלסון רוקפלר כסגן הנשיא תחת הנשיא ג'רלד פורד. המינוי אושר בשני בתי הקונגרס.[34]

ב-1975 היה טרין בין שלושה חברים שמרניים של הבית שמונו על ידי מנהיג סיעת המיעוט ג'ון ג' רודס לוועדת המודיעין של בית הנבחרים שהוקמה אז לצורך חקירת הפעילויות של קהילת המודיעין האמריקאית.[35]

בעת כהונתו בבית הנבחרים, היה טרין שותף להגשתן של 26 הצעות חוק שהפכו לחוקים.[36] בין החוקים הללו נכלל חוק מ-1973 שאפשר לאוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה גישה לקרקעות פדרליות במחוז קאדו עבור מחקר בעצי פקאן.[37][38] טרין היה גם בין 59 השותפים להגשת הצעת חוק מ-1979 "להקלה על אכיפה מוגברת על ידי משמר החופים של חוקים הנוגעים לייבוא חומרים מבוקרים, ולמטרות אחרות". החוק נחתם על ידי הנשיא קרטר בספטמבר 1980, חודשים ספורים לאחר שטרין עזב את הקונגרס כדי לכהן כמושל.[39]

בנוסף לחברותו בוועדת המודיעין, שימש טרין במהלך כהונתו בקונגרס כחבר בוועדת הכוחות המזוינים ובוועדת הסחר הימי והדיג של בית הנבחרים.

מושל לואיזיאנה

הנשיא רונלד רייגן בביקור באזור שנפגע משיטפונות במונרו, לואיזיאנה בינואר 1983. טרין יושב מאחור.

בחירתו

בשל סעיף הגבלת כהונה בחוקת לואיזיאנה שמונע ממושלי המדינה לכהן ביותר משתי תקופות כהונה רצופות, לא יכול היה המושל המכהן, אדווין אדוארדס, להתמודד בבחירות 1979. טרין היה הרפובליקני היחידי מבין ששת המועמדים המרכזיים. ב-27 באוקטובר אותה שנה, באחת ממערכות הבחירות הצמודות ביותר בהיסטוריה של לואיזיאנה, זכה טרין במקום הראשון עם כמעט 22 אחוזים בבחירות המקדימות הפתוחות, הפעם השנייה בה התקיימו בחירות מסוג זה לאחר הרפורמה בחוקי הבחירות שהעביר אדוארדס.[40][41]

למקום השני הגיע בקושי רב חבר ועדת השירותים הציבוריים של לואיזיאנה, הדמוקרט לואיס למברט, עם 20.74 אחוזים מהקולות.[42] בעוד שטרין היה המועמד הפופולרי בניו אורלינס רבתי, באקדינה, ובצפון לואיזיאנה, למברט זכה לתמיכה הרחבה ביותר בקרב המצביעים האפרו-אמריקאים ובקרב האיגודים המקצועיים. אחד הגורמים להעדפתו של למברט על ידי המגזרים הללו היה פועלו של טרין במפלגת זכויות המדינות ב-1960.[43]

בהגיע מועד הבחירות הכלליות ב-8 בדצמבר, כל ארבעת המועמדים הדמוקרטים המובסים, סגן המושל ג'ימי פיצמוריס, מזכיר המדינה פול הרדי, יושב ראש בית הנבחרים של לואיזיאנה א. ל. "בובה" הנרי, וחבר הסנאט של לואיזיאנה אדגר ג. "סוני" מוטון הבן, העבירו את תמיכתם לטרין. תמיכתם סייעה לו להביס את למברט בהפרש של 9,557 קולות. טרין קיבל 690,691 קולות (50.3 אחוזים) ולמברט 681,134 קולות (49.7 אחוזים). הוא ניצח ב-22 מחוזות, בהשוואה ל-27 המחוזות בהן הוא נוצח ב-1972. רק עשרה מהמחוזות שהצביעו עבורו ב-1972, דבקו בהצבעה בעדו ב-1979. המחוזות בהן ניצחונו היה האיתן ביותר היו כולם בדרום לואיזיאנה. בתמורה לתמיכתם של ארבעת המועמדים הדמוקרטים, שילם טרין את חובות מסע הבחירות שלהם.[40]

כהונתו

ב-10 במרץ 1980 הושבע טרין בן ה-51 כמושל לואיזיאנה ה-51.[4] עד אז, המושל המדינה הרפובליקני האחרון היה סטיבן פקארד, שכיהן לזמן קצר בחודשים הראשונים של 1877 בעקבות הפשרה (אנ'), שסיימה את תקופת השיקום.[44]

סגנו של טרין היה הדמוקרט בובי פרימן, שהיה יושב ראש סיעת מפלגתו בבית הנבחרים של לואיזיאנה מטעם אדוארדס. בסנאט של לואיזיאנה לא כיהן אף רפובליקני אחד, ובבית הנבחרים לדמוקרטים היה רוב גורף.[45]

במהלך תקופת כהונתו כמושל, מינה טרין יותר אפרו-אמריקאים למשרות ציבוריות מאשר כל אחד מהמושלים שקדמו לו.[6]

חינוך

ב-1981 חתם טרין על חוק יחס מאוזן לבריאה-מדע ולאבולוציה-מדע בהוראה בבתי ספר ציבוריים, שנודע בשם "חוק הבריאתנות".[46] החוק, שנוסח על ידי הסנאטור ביל קית', דרש מבתי הספר הציבוריים לאזן בין הוראת האבולוציה לבין הוראת הבריאתנות.[46][47] שלוש שנים לאחר שטרין סיים את כהונתו, פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית נגד חוק זה בפסק דין אדוארדס נגד אגילארד מ-1987, שבו נקבע שהבריאתנות אינה תחום לימוד מדעי, אלא דתי.[46]

חוק שנחתם גם הוא ב-1981 על ידי טרין, והוגש על ידי חבר בית הנבחרים של לואיזיאנה ג'ימי ד. לונג, יושב ראש ועדת החינוך של הבית, קבע את הקמתו של בית הספר למתמטיקה, מדעים ואומנויות של לואיזיאנה, שהוא בית ספר תיכון מדינתי לילדים מוחננים השוכן בקמפוס אוניברסיטת המדינה הצפון-מערבית, שנפתח ב-1983.[48]

חוק וסדר

ב-1981 הקים טרין את נציבות הפיקוח על הפסולת והמחזור, כאמצעי לשיפור איכות החיים בערים ובאזורים אחרים.[49] על מפרי החוק בתחום זה הוטלו קנסות או עבודות שירות באיסוף אשפה בצידי הדרכים.[50]

עונש המוות בלואיזיאנה חודש בשלב מאוחר יחסית במהלך כהונתו של טרין. בדצמבר 1983, כמעט חודשיים לאחר שנוצח בניסיונו להיבחר לתקופת כהונה שנייה, הורה טרין על ההוצאה להורג בכיסא חשמלי של הרוצח המורשע רוברט ויין ויליאמס (אנ'), האמריקאי העשירי ואזרח לואיזיאנה הראשון שהוצא להורג לאחר פסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית על חוקית עונש המוות ב-1976.[51]

עד ספטמבר 1983, חתם טרין על 34 חנינות או המתקות עונשים, מספר נמוך בהרבה מ-1,526 החנינות וההמתקות שנחתמו על ידי אדוארדס בשמונה שנות כהונתו הראשונה.[52]

תקציב המדינה ומדיניות כלכלית

במהלך תקופת כהונתו של טרין כמושל, פחתו ההכנסות ממס ההכנסה בלואיזיאנה ב-100 מיליון דולר אך תקציב המדינה גדל בכמעט 6 מיליארד דולר. שנתיים לאחר תחילת כהונתו, החזיקה לואיזיאנה בחוב של כמעט 2.5 מיליארד דולר שנבע ממיזמי בנייה. טרין נכנס לתפקידו במרץ 1980 כששיעור האבטלה בלואיזיאנה עמד על 6.8 אחוזים, אך כשהמיתון של תחילת שנות ה-80 צבר תאוצה, עלה שיעור האבטלה במדינה בהתמדה והגיע ל-12.0 אחוזים ביוני 1983.[53]

ב-1982 הציע טרין הטלת מס בשווי של 450 מיליון דולר על נפט ועל גז טבעי כדי לתמוך בשימור אזורי הביצה של החופים. המס נודע בשם מס אזורי הביצות הסביבתיים, אך הוא נתקל בהתנגדות תקיפה מצד שמרנים ומצד אגודת העסקים והתעשייה של לואיזיאנה (LABI). טרין הגן על המס בהבטחה שהוא לא יהיה נטל בלתי סביר על שום יחיד או קבוצה ושהוא יגדיל את קופת המדינה בשיעור גבוה יותר מאשר מס ההכנסה. ראש LABI, אדוארד ג'. סטיימל, הודיע על התנגדות מידית למס, שנפל בבית הנבחרים של לואיזיאנה, אף על פי שהוא זכה לתמיכה מצד מחוקקים רבים. הסיבה לכך הייתה שחסרו לו 12 קולות לרוב של שני-השלישים הנדרש.

לאחר נפילת החוק, הורה טרין על הפחתה של 3 אחוזים בתעסוקת עובדי המדינה, כשהמטרה היית חיסכון של 12 מיליון דולר, הרבה פחות מההכנסות שהיו צפויות מהמס הסביבתי. ב-1986, כשטרין כבר לא כיהן כמושל, הוא ציין שהמאזן הפיננסי של לואיזיאנה ירד ב-450 מיליון דולר, סכום שהוא צפה שהמס הסביבתי יניב לאוצר המדינה.

בדצמבר 1982 ויתר טרין על קריאתו למיסים חדשים, וניסה לקצץ מתקציב המדינה 150 מיליון דולר כדי להשיג העלאות שכר לעובדי המדינה על בסיס ותק בעבודה. בינתיים, הציע יושב ראש בית הנבחרים, ג'ון הינקל, העלאת מיסים ב-40 מיליון דולר, כולל העלאת שכר הלימוד בבתי הספר המקצועיים, וביטול פטור ממס בשיעור של 5 מיליון דולר שניתן לאיגוד הבריאות Blue Cross Blue Shield Association.

באוגוסט 1982 הטיל טרין וטו על 24 הצעות חוק שעברו בבית המחוקקים בהנחה שרובם היו מוסיפים הוצאות לתקציב המדינה שכבר היה מתוח עד הקצה. אחת מהצעות החוק הייתה אמורה להעניק פטור ממס מכירות ליצרני גזי בוטאן ופרופאן.

טרין פעל לביצוע רפורמות בתוכנית הפיצויים לעובדי המדינה, שזה מכבר נודעה בשיעור תשלומי הביטוח הגבוה שהוטל על עסקים. כאשר כשלה תוכנית רפורמה ב-1982, האשים טרין את LABI על כך שהוא לא התפשר עם הדמוקרטים כדי להבטיח את קבלת החוק. ראש LABI, אד סטיימל, הכריז שבעיית הפיצויים לעובדים באותה עת תהווה מכשול להכנסת והרחבת תעשיות למדינה.

כבר בראשית 1983 עבר חוק מתוקן לפיצויים לעובדים, ויועדו כספים לשמירה על מצב הנזילות של קרן פיצויי האבטלה. אף צעד לא ננקט בנוגע למדיניות השימוש בעבודת האסירים.

בגיבויו של טרין, סיבסדה לואיזיאנה את היריד העולמי של 1984 (אנ') שהתקיים בניו אורלינס מאפריל ועד נובמבר אותה שנה, ושנתקל בקשיים כלכליים כבר מההתחלה ועד לנקודה שבה איזון תקציב התערוכה דרש שמעל 11 מיליון מבקרים ישלמו דמי כניסה מלאים בסך של 15 דולר. בסופו של דבר ביקרו בתערוכה פחות מ-7.5 מיליון איש, ורובם שילמו דמי כניסה מופחתים. התערוכה הוכרזה כפושטת רגל, וממשלות ניו אורלינס ולואיזיאנה הפסידו ביחד 140 מיליון דולר כתוצאה מכך.

הסכסוך המשפטי עם סגן המושל

לטרין ולסגנו בובי פרימן, שבגלוי תמך בכוונתו של אדוארדס לשוב לכס המושל כבר לאחר השבעתו של טרין, היה סכסוך בקיץ 1983 בנוגע לתקציב התפעול של לשכתו של פרימן לשנת התקציב הבאה. טרין המליץ על סכום של 411,907 דולר, סכום שבאופן משמעותי היה נמוך מבקשתו של פרימן. פרימן הודיע שיהיה עליו לפטר שישה מתוך 15 עובדי לשכתו, ואיים להגיע עם טרין לבית משפט אם הוא יטיל וטו על הסכום הגבוה יותר: "ברור שאין אני מתכוון להמשיך לשתף פעולה עם אדם שמאיים עלי ועל עובדי".[54] טרין הטיל וטו על כלל תקציב לשכת סגן המושל בסכום של כמעט 381,500 דולר, ובשל כך הגיש פרימן תביעה משפטית נגדו.[55] בתחילה בלם בית המשפט את הווטו, אך באוגוסט 1983 הפך בית המשפט לעתירות של לואיזיאנה את ההחלטה על פיה והותיר את הווטו על כנו: "במחלוקת הנוכחית, צו המניעה הזמני, במקום לשמר את הסטטוס קוו, חייב למעשה את הוצאת הכספים שהוטל עליהם וטו מקופת המדינה בתקופה של ירידה בהכנסות המדינה וקיצוצים קבועים בתקציב".[56]

בחירות 1983

טרין ואדוארדס נודעו כיריבים מרים. טרין החל את מסע הבחירות שלו לתקופת כהונה שנייה בדצמבר 1982, כשג'ון קייד הוביל את הקבוצה "אזרחים למען דייב טרין". בתחילה בלט שמו של קייד כדובר מטה הבחירות של טרין. הוא תהה על החלטתו של אדוארדס לוותר על גימלתו כמושל בסכום שנתי של 40,000 דולר על רקע העובדה שהוא כבר לא נחשב לפורש, שכן הוא התמודד שוב על תפקיד המושל.

באירוע גיוס כספים בתיבדו לרגל יום הולדתו ה-55, אמר טרין שב-1980 אדוארדס "הותיר ערימת חשבונות שלא שולמו ועודף מסריח של פסולת מסוכנת". עד סוף יוני 1983 גייס אדוארדס 5.4 מיליון דולר בהשוואה ל-2.1 מיליון הדולרים שגייס טרין. ב-9 באוקטובר הנחה הקומיקאי בוב הופ אירוע התרמה עבור טרין בעלות של 1,000 דולר לכרטיס שנערך במלון שרתון שבמרכז ניו אורלינס. טרין זכה לתמיכת חבר בית הנבחרים של ארצות הברית לשעבר ג'יימס דומינגו.

בבחירות הכלליות הובס טרין על ידי אדוארדס לאחר שקיבל 585,692 קולות (36.39 אחוזים) מול 1,002,798 הקולות (62.31 אחוזים) של יריבו.[57]

המשך הקריירה הפוליטית

הניסיונות להיבחר כסנאטור וכשופט פדרלי

לאחר תום כהונתו כמושל שב טרין לעסוק בעריכת דין,[58] ועדין הוא שאף להיבחר למשרה ציבורית. ביולי 1984 הוא הגיש את מועמדתו לסנאט של ארצות הברית כדי להתמודד מול הסנאטור המכהן ג'ון בנט ג'ונסטון, אך ארבעה ימים לאחר מכן פרש מהמרוץ.[59]

ביולי 1987 מינה הנשיא רונלד רייגן את טרין כשופט בבית המשפט הפדרלי החמישי לערעורים של ארצות הברית בניו אורלינס למושב שהתפנה בעקבות מותו של השופט אלברט טייט הבן.[60] אישור המינוי עוכב על ידי הסנאטורים הדמוקרטים בוועדת המשפט של הסנאט בראשותו של הסנאטור (ולימים הנשיא) ג'ו ביידן, שהתנגד למינוי עקב חברותו של טרין בעבר במפלגת זכויות המדינות. ב-26 באפריל 1988 ירדה מועמדותו של טרין לתפקיד מהפרק.[61] הסנאט אישר בסופו של דבר את בחירתו השנייה של רייגן לתפקיד, עורך הדין ג'ון מ. דוהה הבן.

הבחירות למשרת המושל 1991

על אף יריבותם, תמך טרין באדוארדס במערכת הבחירות למשרת המושל של 1991, בה הוא התמודד על תקופת כהונתו האחרונה מול המועמד הרפובליקני דייוויד דיוק, לשעבר האשף הגדול של הקו קלוקס קלאן. טרין אמר שניצחון של דיוק "ייגרום נזק ללואיזיאנה לעשורים רבים בעתיד".[62] בבחירות הכלליות ניצח אדוארדס לאחר שגרף יותר מ-61 אחוזים מהקולות. שנתיים קודם לכן הביס דיוק את אחיו של טרין, ג'ון, בהתמודדות לבית הנבחרים של לואיזיאנה.[63]

הבחירות לנשיאות 1992

בבחירות לנשיאות של 1992 היה טרין יושב ראש מטה הבחירות בלואיזיאנה לבחירתו לתקופת כהונה שנייה של ג'ורג' הרברט ווקר בוש, והתמקד ברישום מצביעים, גיוס כספים ודברור מסע הבחירות.[64] טרין וחבר בית הנבחרים ממחוז הקונגרס הרביעי של לואיזיאנה, ג'ים מקריי, הצטרפו לבוש בעצרת הבחירות שהתקיימה בשריבפורט בספטמבר אותה שנה.[65] ב-1 בנובמבר, יום ראשון שלפני יום הבחירות, הציג טרין את סגן הנשיא דן קווייל בעצרת בחירות בניו אורלינס.[66] בסופו של דבר, ניצח בבחירות הדמוקרט ביל קלינטון, שגרף 45.6 אחוזים מקולות הבוחרים בלואיזיאנה, מול 41 האחוזים שקיבל בוש, ו-11.8 האחוזים שקיבל מועמד המפלגה הרפורמיסטית רוס פרו.[67]

הבחירות למשרת המושל 1995

ב-30 ביוני 1994 הכריז טרין על כוונתו להתמודד שוב על משרת מושל לואיזיאנה.[68] כמעט שלושה חודשים קודם לכן הוא נשא נאום בפני מועדון הליונס בסליידל, בו הוא טען שבית המחוקקים של לואיזיאנה הפך לבית מחוקקים חד-ביתי כמו בית המחוקקים של נברסקה.[69] בהתייחסו לשיעור מספר האסירים שהלך וגדל בלואיזיאנה, דחף טרין לקידום תוכניות למניעת פשע בתחומי החינוך, המדעים והספורט.[70]

מתוך כוונה לנהל את מסעות הבחירות שלהם באופן עצמאי מהמבנה המפלגתי, סירבו טרין ועמיתו המושל לשעבר באדי רומר להשתתף בוועידת הרפובליקנים של לואיזיאנה שהתקיימה בינואר 1995 או לחתום על התחייבות לתמוך במועמד הרפובליקני שייבחר בסופו של דבר.[71]

ב-25 ביולי 1995, פורסמה בעמוד הראשי של העיתון The Times-Picayune חשיפה שבנו של טרין קיבל ויתור על תשלום שכר לימוד כאשר למד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת טוליין בראשית שנות ה-80 כאשר אביו כיהן כמושל. באותה כתבה דווח גם שבעת שכיהנה כחברת בית המחוקקים המדינתי באותה תקופה, המועמדת הדמוקרטית מרי לנדרו העניקה ויתורים על שכר לימוד למנהל מסע בחירות לשעבר.[72] בציינו מניעים אישים כסיבה לכך, הודיע טרין ב-11 באוגוסט על פרישתו מהמרוץ, זאת בנוסף לעובדה שבאותה עת אחוז התמיכה בו בסקרים הגיע למספר חד-ספרתי.[73] טרין תמך במועמד הרפובליקני מייק פוסטר.[74] לאחר שהגיע למקום הראשון בבחירות המקדימות הפתוחות ב-21 באוקטובר עם 26.1 אחוזים מכלל הקולות,[75] ניצח פוסטר ב-18 בנובמבר בסיבוב השני עם 63.5 אחוזים מהקולות.[76] הוא היה לרפובליקני השני בלבד שנבחר כמושל לואיזיאנה במהלך המאה ה-20, לאחר ניצחונו ההיסטורי של טרין ב-1979.[77]

הבחירות המיוחדות לקונגרס 1999

בעקבות התפטרותו של חבר בית הנבחרים של ארצות הברית בוב ליווינגסטון, ניסה טרין לשוב לזירה הפוליטית ולהיבחר במקומו כנציג מחוז הקונגרס הראשון של לואיזיאנה בבחירות מיוחדות שהתקיימו ב-1999. באותה עת, ביתו במנדוויל שכן בתחום מחוז הבחירה.[78]

בבחירות המקדימות הפתוחות שנערכו ב-1 במאי, הגיע טרין למקום הראשון מבין תשעה מועמדים עם 36,719 קולות (25 אחוזים), כשלמקום השני הגיע חבר בית הנבחרים המדינתי דייוויד ויטר עם 31,741 קולות (22 אחוזים).למקום השלישי הגיע דייוויד דיוק עם 28,055 קולות (19 אחוזים).[79] בסיבוב השני שהתקיים ב-29 במאי, הביס ויטר את טרין ביחס קולות של 61,661 קולות (51 אחוזים) מול 59,849 קולות (49 אחוזים), הפרש של 1,812 קולות.[80]

שנותיו האחרונות

בבחירות לנשיאות של 2000 תמך טרין במועמד הרפובליקני ג'ורג' ווקר בוש, והופיע בעצרת בחירות מטעמו במרכז קסטיין שבמנדוויל ב-10 באוקטובר.[81] בוש ניצח בבחירות בלואיזיאנה עם 52.6 אחוזים מקולות הבוחרים.[82]

ב-11 במרץ 2003 הכריז טרין שהוא יתמודד שוב בבחירות למשרת המושל באותה שנה.[83] ב-12 ביוני, לפני קיום הבחירות המקדימות, הוא פרש מהמרוץ,[84] ותמך במועמד הרפובליקני בובי ג'ינדאל,[85] שהגיע למקום הראשון בבחירות המקדימות הפתוחות, אך הובס בסיבוב השני על יד המועמדת הדמוקרטית, סגנית המושל קתלין בלנקו.

ב-2007 כתבו טרין וג'ונסטון לנשיא ג'ורג' ווקר בוש בקשה לחנינה נשיאותית לאדוארדס, שב-2002 החל לרצות עונש מאסר של עשר שנים שנגזר עליו עקב שחיתות.[86] בינואר 2009 סיים בוש את תקופת נשיאותו מבלי להעניק חנינה לאדוארדס.[87]

ב-23 באוקטובר 2007 הכריז טרין על כוונתו להתמודד בבחירות המיוחדות למושב מחוז הקונגרס הראשון של לואיזיאנה שהתקיימו ב-8 במרץ 2008 במקומו של ג'ינדאל שנבחר אז כמושל. הוא ציין את ניסיונו ואת קשריו הפוליטיים בוושינגטון די. סי. כסיבות למועמדותו.[88] משעה שהוא היה אחד מתוך ארבעה מועמדים רפובליקנים, פרש טרין מהמרוץ ב-28 בינואר.[89] מאוחר יותר באותה שנה תמך טרין בבחירתה מחדש לסנאט של ארצות הברית בסנאטורית הדמוקרטית מרי לנדרו, שהתמודדה מול גזבר המדינה, הרפובליקני ג'ון נילי קנדי.[90]

חיים אישים

עד בחירתו כמושל התגורר טרין במטרי שבלואיזיאנה. לאחר תום כהונתו הוא חי במנדוויל.[40] מ-1951 ועד מותה ב-2005 הוא היה נשוי לדולורס "דודי" בריסבי, שהייתה בוגרת ניוקומב קולג' שבניו אורלינס.[91] לשניים נולדו שתי בנות ובן. נכדו הבכור, ג'ייסון נוויל, היה יושב ראש מפלגת הירוקים בלואיזיאנה.[92]

דייב טרין נפטר במטרי ב-29 באוקטובר 2009 כתוצאה מסיבוכים של מחלת נשימה.[93] ארונו הוצב בקפיטול מדינת לואיזיאנה לאחר טקס זיכרון שנערך ב-2 בנובמבר, ולמחרת נערך טקס אשכבה בכנסייה המתודיסטית המאוחדת במנדוויל, שם הוא נטמן.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דייב טרין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1974 Official Congressional Directory. Washington: Government Printing Office. 1974. p. 77.
  2. ↑ Quin Hillyer (June 7, 2017). "Victor Gold RIP". National Review.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 "Former Louisiana Gov. Dave Treen dies at 81". The Times-Picayune. New Orleans. Archived from the original on October 31, 2009.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 "TREEN, David Conner (1928-2009)". Biographical Directory of the United States Congress. U.S. Congress.
  5. ↑ David C. Treen - NNDB.
  6. ^ 6.0 6.1 DuBos, Clancy. "Remembering Dave Treen". Gambit. New Orleans. Archived from the original on June 20, 2015.
  7. ↑ "Edgerton Lashes Out at Two Wings of Republican Party". The Town Talk. June 4, 1961. p. 2.
  8. ↑ "1960 Presidential General Election Results - Louisiana". US Election Atlas.
  9. ↑ "Legal Fight Brewing on 10 State Electors". The Shreveport Journal. November 23, 1960. p. 3.
  10. ↑ UPI (June 4, 1961). "Louisiana States' Rights Blasts NSRP". Daily World. Opelousas, Louisiana. p. 2
  11. ↑ Newton, Michael (2017). The National States Rights Party: A History. Jefferson, NC: McFarland & Company. p. 71.
  12. ↑ Hillyer, Quin (October 30, 2009). "Dave Treen, Political Builder". The American Spectator. Archived from the original on November 1, 2009.
  13. ↑ "Statistics of the Presidential and Congressional Election of November 6, 1962". Washington: U.S. Government Printing Office. 1963. p. 16.
  14. ↑ "1964 Presidential General Election Results - Louisiana". Uselectionatlas.org.
  15. ↑ "Statistics of the Presidential and Congressional Election of November 3, 1964" (PDF). Washington: U.S. Government Printing Office. 1965. p. 17.
  16. ↑ "Statistics of the Presidential and Congressional Election of November 5, 1968" (PDF). Washington: U.S. Government Printing Office. 1969. p. 17.
  17. ↑ Ferrell, Thomas H.; Haydel, Judith (Autumn 1994). "Hale and Lindy Boggs: Louisiana's National Democrats". Louisiana History: The Journal of the Louisiana Historical Association. 35 (4): 393.
  18. ↑ "2 New Faces Top Primary In Louisiana". Toledo Blade. November 8, 1971.
  19. ↑ 1972 Gubernatorial General Election Results - Louisiana
  20. ↑ 718 Tom Stagg Papers 1940-2015 - Archives and Special Collections Louisiana State University in Shreveport.
  21. ↑ "Statistics of the Presidential and Congressional Election of November 7, 1972". Washington: U.S. Government Printing Office. 1973. p. 18.
  22. ↑ "1972 Presidential General Election Results - Louisiana". US Election Atlas.
  23. ↑ Edsall, Thomas B. (August 16, 1984). "Up from Watergate". The Washington Post.
  24. ↑ "Statistics of the Presidential and Congressional Election of November 4, 1974". Washington: U.S. Government.
  25. ↑ "1976 Presidential General Election Results - Louisiana". Uselectionatlas.org.
  26. ↑ "Statistics of the Presidential and Congressional Election of November 2, 1976". Washington: U.S. Government.
  27. ↑ "Statistics of the Presidential and Congressional Election of November 7, 1978" (PDF). Washington: U.S. Government Printing Office. 1979. p. 14.
  28. ↑ Clymer, Adam (November 6, 1978). "G.O.P. May Gain Nationally". The New York Times. p. 1.
  29. ↑ DAVID C. TREEN - National Governors Association.
  30. ↑ "Federal Legislative Ratings: 1973". American Conservative Union. Archived from the original on December 14, 2004.
  31. ↑ "Federal Legislative Ratings: 1979, House, Louisiana". American Conservative Union. Archived from the original on February 24, 2021.
  32. ↑ "ADA's 1979 Voting Record" (PDF). Americans for Democratic Action. p. 4.
  33. ↑ Economic and Loan Problems Confronting the Fisheries Industry: Hearing Before the Senate Committee on Small Business, United States Senate...Tampa, Fla. - February 13, 1975. Washington: U.S. Government Printing Office. 1975. p. 22
  34. ↑ "TO AGREE TO H. RES. 1511, CONFIRMING NELSON A. ROCKEFELLER ... -- House Vote #1070 -- Dec 19, 1974". GovTrack.us.
  35. ↑ Haines, Gerald K. (Winter 1998–1999). "The Pike Committee Investigations and the CIA". Studies in Intelligence. CIA. Archived from the original on June 13, 2007.
  36. ↑ "Legislation Sponsored or Cosponsored by David C. Treen, Refined by: Cosponsored Legislation, To President". U.S. Congress.
  37. ↑ "H.R.9295 - 93rd Congress (1973-1974): A bill to provide for the conveyance of certain lands of the United States to the State of Louisiana for the use of Louisiana State University". www.congress.gov. November 27, 1973.
  38. ↑ United States Statutes at Large (PDF). Vol. 87. Washington: U.S. Government Printing Office. pp. 659–660.
  39. ↑ Biaggi, Mario (September 15, 1980). "H.R.2538 - 96th Congress (1979-1980): A bill to facilitate increased enforcement by the Coast Guard of laws relating to the importation of controlled substances, and for other purposes". www.congress.gov.
  40. ^ 40.0 40.1 40.2 Ogburn, Anne (January 30, 2014). "Dave Treen Sr". 64 Parishes. Louisiana Endowment for the Humanities. Archived from the original on September 21, 2015.
  41. ↑ Peterson, Bill (October 29, 1979). "GOP Hopeful on Louisiana Governorship". The Washington Post.
  42. ↑ Michael Tortorich, Ascension Parish native Louis Lambert, a longtime Louisiana political figure, has died, Gonzales Weekly Citizen, Sep 30, 2025.
  43. ↑ Raines, Howell (December 8, 1979). "Louisiana's voters to select governor". The New York Times. p. 9.
  44. ↑ McGinty, Garnie W. (1998). Louisiana Redeemed: The Overthrow of Carpet-Bag Rule, 1876-1880. Gretna, Louisiana: Pelican Publishing. pp. 121–122.
  45. ↑ Gomez, Ron (2006). My Name Is Ron and I'm a Recovering Legislator: Memoirs of a Louisiana State Representative (4th ed.). Lafayette, Louisiana: Zemog Publishing, pp. 43–44.
  46. ^ 46.0 46.1 46.2 Gordon, Vivian Hopp (September 22, 2014). "Edwards v. Aguillard". Encyclopedia Britannica. Archived from the original on September 15, 2015.
  47. ↑ "Louisiana to teach 'creation'". The New York Times. July 22, 1981. p. A20.
  48. ↑ "On this day 35 years ago..." Louisiana School for Math, Science, and the Arts. September 29, 2018.
  49. ↑ Joseph T. Bockrath, Environmental Law, Louisiana Law Review, Volume 43, Number 2, Developments in the Law, 1981-1982: A Symposium, November 1982, pp. 407-408.
  50. ↑ CHAPTER 21. STATEWIDE BEAUTIFICATION - PART I. LOUISIANA LITTER VIOLATIONS AND - PENALTIES - Louisiana State Legislature
  51. ↑ Joyce, Fay S. (December 14, 1983). "Louisianan dies in electric chair". The New York Times. p. A25.
  52. ↑ UPI (September 19, 1983). "Governor doesn't need pardon power: Edwards". The Daily Review. Morgan City, Louisiana. p. 6.
  53. ↑ Table Data - Unemployment Rate in Louisiana - Federal Reserve Bank of St. Louis.
  54. ↑ UPI (June 30, 1983). "Treen, Freeman Feud Over Office Budget". The Daily Review. Morgan City, Louisiana. p. 14.
  55. ↑ Marcus, Frances Frank (August 6, 1983). "Feud leaves Louisiana lieutenant governor without budget". The New York Times.
  56. ↑ "Freeman v. Treen, 442 So. 2d 757". CourtListener.com.
  57. ↑ Louisiana Secretary of State - Official Election Results - Results for Election Date: 10/22/1983.
  58. ↑ "David C. Treen 1980-1984". Louisiana Secretary of State. Archived from the original on January 29, 2008.
  59. ↑ "Treen decides against running". The Crowley Post-Signal. July 25, 1984. p. 1.
  60. ↑ "Ex-Louisiana Leader To Be Named a Judge". The New York Times. Associated Press. July 23, 1987. p. A18. Archived from the original on November 10, 2012.
  61. ↑ Confirmation Hearings on Special Appointments (Serial No. J-100-8). Washington: Government Printing Office. 1989. pp. 510–511.
  62. ↑ Cooper, Christopher; Nicholas, Peter; Anderson, Ed (October 30, 1991). "Down on Duke, Treen supports Edwards". The Times-Picayune. New Orleans. p. A1.
  63. ↑ Bridges, Tyler (April 21, 2020). "John Treen, staunch GOP activist who lost big 1989 race to David Duke, is dead at 94". The Times-Picayune/The New Orleans Advocate.
  64. ↑ "Treen to run campaign". The Times-Picayune. New Orleans. July 21, 1992. p. B4.
  65. ↑ McQuaid, John (September 23, 1992). "Bush bases Clinton on record as governor". The Times-Picayune. New Orleans. p. A1.
  66. ↑ Donze, Frank (November 2, 1992). "Kenner supporters get quick visit with Quayle". The Times-Picayune. New Orleans. p. B1.
  67. ↑ "1992 Presidential General Election Results - Louisiana". US Election Atlas.
  68. ↑ Chatelain, Kim (July 1, 1994). "Treen says he'll run for governor again". The Times-Picayune. New Orleans. p. B1.
  69. ↑ Wolfram, Carol (March 10, 1994). "Cost cut outlined by Treen". The Times-Picayune. New Orleans.
  70. ↑ Kelso, Iris (November 10, 1994). "Treen: Crime prevention is the key". The Times-Picayune. New Orleans. p. B7.
  71. ↑ Anderson, Ed (January 7, 1995). "GOP faithful courted". The Times-Picayune. p. B1.
  72. ↑ Bridges, Tyler (July 25, 1995). "Treen's son, Landrieu aide got waivers to Tulane". The Times-Picayune. New Orleans. p. A1.
  73. ↑ Anderson, Ed (August 12, 1995). "Treen quits race for governor". The Times-Picayune. New Orleans. p. A1.
  74. ↑ Cooper, Christopher (October 14, 1995). "Foster getting call up from farm league". The Times-Picayune. New Orleans. p. A1.
  75. ↑ "Results for Election Date: 10/21/1995". Louisiana Secretary of State.
  76. ↑ "Results for Election Date: 11/18/1995". Louisiana Secretary of State.
  77. ↑ Wardlaw, Jack (November 19, 1995). "Foster wins - victory makes history". The Times-Picayune. New Orleans. p. A1.
  78. ↑ Grace, Stephanie (January 26, 1999). "Ex-Gov. Treen to run for Congress". The Times-Picayune. New Orleans. p. 3A.
  79. ↑ "Results for Election Date: 5/1/1999 - U. S. Representative -- 1st Congressional District". Louisiana Secretary of State.
  80. ↑ "Results for Election Date: 5/29/1999 - U. S. Representative -- 1st Congressional District". Louisiana Secretary of State.
  81. ↑ Thibodeaux, Ron; Chapple, Charlie (November 4, 2000). "Appearance of president brings thousands to rally". The Times-Picayune. New Orleans.
  82. ↑ "2000 Presidential Election Results - Louisiana". Archived from the original on June 2, 2006.
  83. ↑ Maggi, Laura (March 12, 2003). "Former Gov. Treen joins crowded field - He proposes taxing transportation of oil". The Times-Picayune. New Orleans. p. 2.
  84. ↑ Grace, Stephanie (June 24, 2003). "To no one's surprise, Treen bows out". The Times-Picayune. New Orleans. p. 5.
  85. ↑ Bartels, Paul; Boyd, Richard (October 25, 2003). "Jindal backers rally in Tammany". The Times-Picayune. New Orleans. p. 1.
  86. ↑ Alpert, Bruce (July 21, 2008). "Former Gov. Edwin Edwards waiting to learn if his sentence will be commuted". The Times-Picayune. New Orleans. Archived from the original on September 1, 2008.
  87. ↑ Meyer, Josh (January 28, 2009). "Bush rejected pardons for Duke Cunningham, Edwin Edwards and Michael Milken". Los Angeles Times. Archived from the original on January 30, 2009.
  88. ↑ Anderson, Ed (October 23, 2007). "Treen to seek Jindal's 1st District House seat". The Times-Picayune. New Orleans. Archived from the original on January 15, 2008.
  89. ↑ Rainey, Richard; Hayes, Kia Hall; Chang, Cindy (January 28, 2008). "Campaign watch: Two quit race for Jindal seat in U.S. House". The Times-Picayune. New Orleans. Archived from the original on January 29, 2008.
  90. ↑ Morris, Tim (October 27, 2008). "Former Gov. Dave Treen endorses Mary Landrieu for Senate". The Times-Picayune. New Orleans. Archived from the original on May 18, 2017.
  91. ↑ "Dolores Brisbi "Dodie" Treen". The Advocate. Baton Rouge. March 20, 2005.
  92. ↑ Grace, Stephanie (November 1, 2009). "Former Louisiana Gov. David Treen's legacy is conservatism with compassion: Stephanie Grace". The Times-Picayune. New Orleans. Archived from the original on November 3, 2009.
  93. ↑ "Former Louisiana Gov. Dave Treen Dead At 81". WDSU. October 29, 2009. Archived from the original on September 27, 2011.


מושלי לואיזיאנה לואיזיאנהלואיזיאנה
ויליאם קלייבורן • ז'אק וילר • תומאס רוברטסון • הנרי תיבדו • הנרי ג'ונסון • פייר דרביני • ארמנד בווה • ז'אק דופרה • אנדרה רומן • אדוארד דאגלס וייט האב • אנדרה רומן • אלכסנדר מוטון • אייזק ג'ונסון • ג'וזף מרשל ווקר • פול אוקטב אבר • רוברט ויקליף • תומאס אוברטון מור • ג'ורג' פוסטר שפלי • הנרי ווטקינס אלן • מייקל האן • ג'יימס מדיסון ולס • בנג'מין פלנדרס • ג'ושוע בייקר • הנרי וורמות' • פינקני בנטון סטיוארט פינצ'בק • ג'ון מקאנרי • ויליאם פיט קלוג • סטיבן פקארד • פרנסיס ניקולס • לואיס וילץ • סמואל מקאנרי • פרנסיס ניקולס • מרפי פוסטר • ויליאם רייט הרד • ניוטון בלנצ'רד • ג'ארד סנדרס האב • לותר הול • רופין פלזנט • ג'ון פרקר • הנרי פוקואה • אורמל סימפסון • יואי לונג • אלווין אולין קינג • אוסקר אלן • ג'יימס נואי • ריצ'רד לצ'ה • ארל לונג • סאם ג'ונס • ג'ימי דייוויס • ארל לונג • רוברט קנון • ארל לונג • ג'ימי דייוויס • ג'ון מקית'ן • אדווין אדוארדס • דייב טרין • אדווין אדוארדס • באדי רומר • אדווין אדוארדס • מייק פוסטר • קתלין בלנקו • בובי ג'ינדאל • ג'ון בל אדוארדס • ג'ף לנדרי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דייב טרין41961026Q640768

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דייב_טרין&oldid=3473411"