ג'יימס מדיסון ולס
_(14578924279)_(cropped).jpg) | |||||||
| דיוקן של ולס, הארפר'ס ויקלי, 1865. | |||||||
| לידה | אלכסנדריה, טריטוריית אורלינס, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | לקונט, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות רפידס הישן, פיינוויל, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
ג'יימס מדיסון ולס (באנגלית: James Madison Wells; 8 בינואר 1808 – 28 בפברואר 1899) היה חוואי, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מלואיזיאנה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כסגן מושל לואיזיאנה התשיעי בשנים 1864–1865, ולאחר מכן ועד 1867 כמושל לואיזיאנה ה-20.
ראשית חייו
ג'יימס מדיסון ולס נולד באחוזת המטעים ניו הופ שליד אלכסנדריה שבטריטוריית אורלינס, שבהמשך הפכה למדינת לואיזיאנה, כבנם של סמואל לוי ולס השני ושל מרי אליזבת קלוויט ולס. אביו היה נציג בוועידת החוקה של לואיזיאנה של 1811, ונפטר כשבנו ג'יימס היה בן שמונה.[1]
ולס התחנך בקולג' סנט ג'יימס שנוהל על ידי הישועים בברדסטאון שמדרום ללואיוויל, קנטקי; באקדמיית פרטרידג' שבמידלטאון, קונטיקט; ובבית הספר למשפטים של סינסינטי. בסינסינטי הוא הוא למד משפטים בהדרכת הפדרליסט הוותיק צ'ארלס המונד, שערך את העיתון "סינסינטי גאזט". התקפותיו התכופות של המונד על העבדות לא הצליחו להשפיע על ולס, שלימים החזיק בבעלותו כמעט מאה עבדים.[2]
קריירה פוליטית
ב-1830 עבר ולס לניו אורלינס, ונשא לאישה את מרי אן סקוט, שאיתה הוא הביא לעולם 13 ילדים.[1] הוא ירש אחוזה גדולה ושלט על האחוזה לגידול כותנה שבה נולד, ועל אחוזה לגידול קנה סוכר במחוז אבויילס שנקראה וסטלנד, ובית קיץ גדול בשל "ג'סמין היל" ליד העיר לקונט. ב-1840 מונה ולס כשריף של מחוז רפידס על ידי המושל אנדרה רומן. הוא היה פעיל במפלגה הוויגית. בסופו של דבר קרסה המפלגה הוויגית במהלך שנות ה-50, וולס עבר לשורות המפלגה הדמוקרטית. אחיו, תומאס ג'פרסון ולס, היה מועמד הוויגים למשרת מושל לואיזיאנה ב-1859 מול המנצח בבחירות אלו תומאס אוברטון מור.
בבחירות לנשיאות של 1860 תמך ולס בסטיבן דאגלס, המועמד הדמוקרטי לנשיאות מהצפון, והיה תומך נלהב של האיחוד. בשל כך נמתחה עליו ביקורת מצד שכניו ומצד אחיו. במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית נעצר ולס על ידי רשויות קונפדרציית המדינות של אמריקה בשל רגשות האהדה שלו כלפי האיחוד.
עד אביב 1863 נשאר ולס באחוזתו שליד לואיזיאנה, כאשר הוא העיר שהגנרל תומאס ג'ונתן ג'קסון, שנפטר זמן קצר קודם לכן, צריך להיקבר "בארון עשוי מגומי, ושהתחתית שלו צריכה להיות דקה מאוד, כך שהוא עשוי לפלס את דרכו באכילה אל המקום שהוא היה אמור ללכת". זמן קצר לאחר מכן הוא נמלט ליערות ולזמן קצר ארגן חבורה של פרטיזנים תומכי האיחוד, שנקראו "ג'ייהוקרס" (Jayhawker), שתקפו שיירות אספקה של הקונפדרציה. בנובמבר הוא עזב את היערות ועבר לחלק של לואיזיאנה שהיה בשליטת האיחוד.[3]
ב-1864 כבר שלט צבא האיחוד בכל שטחיהם של 17 המחוזות שבדרום לואיזיאנה. ולס נבחר כמועמד לתפקיד סגן המושל, הן על ידי בנג'מין פלנדרס הרדיקלי, והן על ידי מייקל האן המתון.
סגן מושל ומושל לואיזיאנה
ב-4 במרץ 1864 הושבע ולס כסגן מושל לואיזיאנה תחת המושל מייקל האן. בוועידת החוקה של לואיזיאנה של שהתקיימה באותה שנה הוא תמך בפיצוי בעלי העבדים שלעבר על אובדן עבדיהם. שנה לאחר מכן, ב-4 במרץ 1865, כאשר התפטר האן כדי להיות סנאטור, הוא הושבע במקומו כמושל לואיזיאנה. בנובמבר אותה שנה התקיימו בחירות מיוחדות תחת ממשלת השיקום, וולס, שהתמודד מטעם הדמוקרטים, הביס את המושל לשעבר הנרי ווטקינס אלן, שהיה בגלות במקסיקו, ביחס קולות של 22,312 מול 5,497.
ולס נכנס לעימות עם הממשל הצבאי הפדרלי בפיקודו של הגנרל נתניאל בנקס (אנ'). הוא תמך ביו קנדי כראש עיריית ניו אורלינס, ומינה רבים מפקידי הממשל לשעבר של הקונפדרציה לתפקידים ברמת הממשל המדינתי והמקומי. הוא המליץ על פירוק החינוך הציבורי ושימוש רק במיסים שנגבו מאפרו-אמריקאים כדי לממן את בתי הספר של העבדים המשוחררים. ולס גם ביקש לבנות סוללות עפר חדשות, בניין קפיטול מדינתי חדש, ובית כלא מדינתי, אך בית המחוקקים המדינתי בלם את הצעותיו.
במהלך תקופת כהונתו של ולס כמושל, עלה כוחם של אנשי הקונפדרציה לשעבר ללא שליטה, עד שתושבי ניו אורלינס החזירו ב-1866 לתפקידו את ראש העיר מתקופת הקונפדרציה, ג'ון ט. מונרו. ולס הגיב בתמיכה בתוכנית הרדיקלים להעניק את זכות הבחירה לשחורים באמצעות כינוס ועידת החוקה. ב-30 ביולי אותה שנה התכנסו 25 נציגים אמיצים דיים, ותהלוכה של תומכים שחורים הותקפה על ידי המון לבן, שכלל חלק מחברי מועצת העיר. 34 שחורים ושלושה לבנים רדיקלים נהרגו עד הגעת הכוחות הפדרליים. ולס עשה מעט כדי למנוע את האלימות, והגנרל פיליפ שרידן ראה בו אחראי. ב-3 ביוני 1867 פיטר שרידן את ולס, בשל אי יכולתו למנוע את המהומות וליישם את הרפורמות שנגעו לעבדים המשוחררים.
שנותיו האחרונות
לאחר העברתו מתפקיד המושל שב ולס לביתו במחוז רפידס. ב-1872 הוא תמך בנשיא הרפובליקני יוליסס סימפסון גרנט בהתמודדותו לתקופת נשיאותו השנייה. במהלך שנות ה-70 הוא שב לפוליטיקה כתומך במדיניות השיקום וכונה על ידי מתנגדיו כ"ולס המשוגע". ב-1873 הוא מונה כיושב ראש מועצת השיבה של המדינה, שהייתה אחראית לקביעת תאימותם החוקית תהליכי ההצבעה ולפסילת קולות מזויפים. בתפקידו זה סייע ולס לרפובליקנים להשיג חלק מהקולות שאבדו להם בשל הטרור והאלימות שננקטו מצד הדמוקרטים הלבנים מתנגדי השחורים. לאחר מכן הוא שימש בשנים 1874–1880 כמפקח של המכס של נמל ניו אורלינס.
ג'יימס מדיסון ולס נפטר בביתו שבמחוז רפידס ב-28 בפברואר 1899, בגיל 91. הוא נטמן בבית הקברות רפידס הישן שבפיינוויל.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 2 Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 569
קישורים חיצוניים
- ג'יימס מדיסון ולס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'יימס מדיסון ולס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'יימס מדיסון ולס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Eakin, Sue (2011). "James Madison Wells". 64 Parishes.
- ↑ Ted Tunnell, Crucible of Reconstruction: War, Radicalism, and Race in Louisiana, 1862-1877 (Baton Rouge: Louisiana State University Press, 1984), 22.
- ↑ Ted Tunnell, Crucible of Reconstruction: War, Radicalism, and Race in Louisiana, 1862-1877 (Baton Rouge: Louisiana State University Press, 1984), 23.
ג'יימס מדיסון ולס41604674Q545035