אלן אלנדר
![]() | |||||
דיוקנו הרשמי של אלנדר בסנאט | |||||
לידה |
24 בספטמבר 1890 מונטגוט, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
27 ביולי 1972 (בגיל 81) בת'סדה, מרילנד, ארצות הברית | ||||
מדינה |
![]() | ||||
השכלה | אוניברסיטת טוליין | ||||
עיסוק | פוליטיקאי, עורך דין | ||||
מפלגה |
![]() | ||||
בת זוג | הלן קלהאון דונלי 1949-1917) | ||||
| |||||
|
אלן ג'וזף אלנדר (באנגלית: Allen Joseph Ellender; 24 בספטמבר 1890 – 27 ביולי 1972) היה פוליטיקאי ועורך דין אמריקאי שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת לואיזיאנה משנת 1937 ועד למותו. הוא היה חבר המפלגה הדמוקרטית, ובראשית דרכו היה בעל ברית של יואי לונג. כסנאטור, נקט בעמדה שמרנית בדרך כלל, והצביע ב-77% מהמקרים יחד עם הקואליציה השמרנית של הסיעה הדמוקרטית בסנאט בסוגיות פנים. הוא היה תומך נלהב של הפרדה גזעית, חתם על המניפסט הדרומי בשנת 1956, הצביע נגד חוק זכויות ההצבעה של 1965 והתנגד לחקיקה נגד מעשי לינץ' בשנת 1938. בניגוד לדמוקרטים רבים, הוא לא היה "נץ" בכל הנוע למדיניות חוץ, והתנגד למלחמת וייטנאם.
אלנדר כיהן כנשיא הזמני של הסנאט, וכיו"ר ועדת ההקצבות של הסנאט. בנוסף, הוא כיהן כיו"ר ועדת החקלאות של הסנאט במשך למעלה מ-18 שנה.
ביוגרפיה
ראשית חייו
אלנדר נולד ב-24 בספטמבר 1890 בעיירה מונטגוט שבמחוז טרבון בלואיזיאנה, בנם של ויקטוריה מארי (לבית ג'אבו) ו-ואלאס ריצ'רד אלנדר האב. [1] הוא למד בבתי ספר ציבוריים ופרטיים, ובשנת 1909 השלים לימודי תואר ראשון במכללת סנט אלויסיוס הקתולית בניו אורלינס [2] (שהפכה מאוחר יותר לבית הספר התיכון "ברדר מרטין"). בשנת 1913 קיבל תואר ראשון במשפטים לאחר שהשלים את לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת טוליין. מאוחר יותר באותה השנה התקבל ללשכת עורכי הדין של לואיזיאנה, ופתח משרד עורכי דין בבעלותו בעיר הומה.
מלחמת העולם הראשונה
אף על פי שקיבל דחיית גיוס במלחמת העולם הראשונה, התנדב אלנדר לשירות צבאי. [3] בתחילה נדחה מסיבות רפואיות לאחר שאובחן כחולה באבנים בכליות, אך הוא המשיך להתעקש על שירות צבאי. לאחר ניתוח ותקופת החלמה, פנה אלנדר באמצעות חבר הקונגרס שייצג אותו בבקשה להתגייס כקצין בחיל הפרקליטות של צבא ארצות הברית (Judge Advocate General Corps), ואכן הוצעה לו דרגת קצונה כמתורגמן בחיל הנחתים של ארצות הברית. עם זאת, הוא דחה את ההצעה משחשש כי הצרפתית בניב לואיזיאני אותה דבר, אינה תהיה תואמת לצרפתית התקנית.
בעודו לומד קורסים לשיפור ידיעותיו בצרפתית, הגיש אלנדר בקשה להצטרף לתוכנית ההכשרה הצבאית לסטודנטים (Student Army Training Corps – SATC) באוניברסיטת טוליין. הוא התקבל לתוכנית באוקטובר 1918, והתייצב בקמפ מרטין שבקמפוס של טוליין. המלחמה הסתיימה בנובמבר, ותוכנית ה־SATC פורקה, ולכן אלנדר שוחרר מהשירות בדצמבר – עוד לפני שסיים את הכשרתו. למרות ניסיונות שנמשכו עד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20 להשיג תעודת שחרור כראייה לשירותו הצבאי, אלנדר לא הצליח להשיגה.
בתגובה לפניית חבר הקונגרס שלו, השיב מפקד מחנה מרטין כי "הטוראי אלן ג'יי. אלנדר" שוחרר מהשירות הצבאי בהתאם לפקודה צבאית שאסרה על גיוס חדש לתוכנית SATC לאחר הסכם שביתת הנשק בין הקיסרות הגרמנית למדינות ההסכמה.
עם התקדמות הקריירה שלו, ביוגרפיות רבות כללו בשגגה את הטענה כי אלנדר שירת כסמל בחיל התותחנים של צבא ארצות הברית במהלך המלחמה. [4]
פוליטיקה מדינתית
אלנדר היה נציג בוועידת החוקה של מדינת לואיזיאנה בשנת 1921. החוקה שכוננה באותה ועידה בוטלה בשנת 1974, שנתיים לאחר מותו של אלנדר.
הוא כיהן בבית הנבחרים של לואיזיאנה בין השנים 1924 ל־1936. בין השנים 1928 ל־1932 שימש כמנהיג הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים המדינתי, ובשנת 1929 פעל בהצלחה נגד קבוצות שתמכו בהדחתו של המושל יואי לונג, בטענה לשורת מקרים של ניצול לרעה של סמכותו. קבוצות אלו הובלו על ידי חברי בית הנבחרים ראלף נורמן באואר וססיל מורגן.
אלנדר כיהן כיושב ראש בית הנבחרים של לואיזיאנה מ־1932 ועד 1936, אז נבחר לסנאט של ארצות הברית. אלנדר כתב בחיוב על יואי לונג, ובאחת הפעמים כתב: "אם דיקטטורה בלואיזיאנה, כפי שיוחסה ליואי לונג, תוכל להעניק לעמנו את מה שהיא העניקה לתושבי מדינתי, אז אני בעד דיקטטורה כזו".
חבר הסנאט של ארצות הברית
בשנת 1937 אלנדר הושבע לתפקידו בסנאט, כשהוא תופס את המושב שהותיר אחריו יואי לונג המנוח. המושל אוסקר אלן, יורשו של לונג, זכה במועמדות הדמוקרטית למלא את יתרת כהונתו של לונג בסנאט שעתידה הייתה להסתיים בינואר 1937, אך המושל אלן נפטר באופן מפתיע, ובמקומו התמנה לתפקיד ג'יימס נואֶה, מקורבו של לונג, שמינה את אלמנתו של לונג – רוז – למלא את מקומו בסנאט. מותו של אלן סלל את הדרך להיבחרו של אלנדר. המפלגה הדמוקרטית שלטה באופן מוחלט בפוליטיקה המדינתית מאז חוקי ג'ים קרואו, עד שהבחירות המקדימות היו הלכה למעשה הבחירות המכריעות למשרה הציבורית.
אלנדר נמנה בין עשרים סנאטורים דמוקרטים ליברלים שבחודש יולי 1937 הצביעו נגד דחיית חוק רפורמת הנהלים השיפוטיים של 1937 (Judicial Procedures Reform Bill of 1937) שהוצג על ידי הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט בניסיון להרחיב את הרכב שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית (מהלך שכונה "Court Packing"), לאחר שמספר פסיקות של בית המשפט פגעו ביוזמות הניו דיל שלו.
אלנדר נבחר שוב ושוב לסנאט וכיהן בו עד מותו בשנת 1972. עם השנים צבר ותק והשפעה רבה. הוא היה התומך המרכזי בתוכנית הארוחות החינמיות בבתי הספר, שהתקבלה בשנת 1945 וממשיכה לפעול גם בהווה. זו הייתה תוכנית רווחה שנועדה לסייע לתלמידים ממשפחות מעוטות יכולת.
בשנת 1946, אלנדר הגן על הדמגוג הדרומי תאודור בילבו, אשר הסית לאלימות נגד אפרו-אמריקאים במהלך מסע הבחירות שלו לסנאט האמריקאי. כאשר הוגשה עתירה לסנאט בעניין זה, ועדה בראשות אלנדר חקרה את דיכוי ההצבעה. [5] אלנדר הגן על התקיפות האלימות כלפי שחורים שניסו להצביע, וטען כי מדובר בעניין של "מסורת ונוהג" ולא תוצאה של ההסתה של בילבו. הוועדה הצביעה לפי קווים מפלגתיים: שלושת הדמוקרטים תמכו בבילבו, בעוד ששני הרפובליקנים השמרנים – בורק היקנלופר מאיווה וסטיילס ברידג'ס מניו המפשייר – התנגדו למסקנות הוועדה. עם זאת, בילבו לא הושבע בסופו של דבר למושבו בסנאט בשל בעיות רפואיות, ונפטר זמן קצר לאחר מכן.
אלנדר כיהן כיושב ראש רב-השפעה של ועדת החקלאות של הסנאט בשנים 1951–1953 ו־1955–1971, ובתפקיד זה הגן באופן נמרץ על האינטרסים של מגדלי קני הסוכר. הוא עמד בראש ועדת ההקצבות של הסנאט – ועדה בעלת עוצמה רבה אף יותר – מ־1971 ועד מותו.
לאור הוותק שלו כסנאטור דמוקרטי, כיהן אלנדר גם בתפקיד של הנשיא הזמני של הסנאט בין השנים 1971 ל־1972 – תפקיד סמלי אך יוקרתי, בשל היותו שלישי בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית.
אלנדר נמנה בין מתנגדיו הקולניים של הסנאטור הרפובליקני ג'וזף מקארתי מוויסקונסין, שזכה למוניטין לאומי בשנות ה-50 של המאה ה-20 בעקבות סדרת נאומים וחקירות פומביות בהם טען לחדירה לכאורה של קומוניסטים לממשל הפדרלי של ארצות הברית, לצבא ולמוסדות חינוך.
במרץ 1952 העלה אלנדר את האפשרות שבבחירות הכלליות של אותה שנה יבחר בית הנבחרים של ארצות הברית את נשיא ארצות הברית. הוא הוסיף כי אפשרות זו עלולה להתממש אם הסנאטור ריצ'רד ראסל הבן מג'ורג'יה יתמודד בבחירות הכלליות כמועמד מטעם מפלגה שלישית, ובכך ימנע גם מהנשיא הארי טרומן וגם מהסנאטור הרפובליקני רוברט א. טאפט לקבל רוב מינימלי בחבר האלקטורים. [6]
אלנדר התנגד בחריפות לחקיקת זכויות האזרח הפדרלית במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20, ובכללה חוק זכויות ההצבעה של 1965, שנועד לאכוף את זכויות ההצבעה החוקתיות של אזרחים אפרו-אמריקאים רבים, במיוחד בדרום העמוק, שם נשללה מהם זכות ההצבעה מאז שנת 1900.
לאחר מעשי הלינץ' בעיירה דאק היל, סייע אלנדר גם לסיכול הצעת חוק פדרלית נגד לינץ', שכבר עברה בבית הנבחרים. על כך הכריז כי "נשמור בכל מחיר על עליונות האדם הלבן באמריקה". עם זאת, הוא כן תמך בכמה חקיקות מדינתיות בלואיזיאנה שזכו לתמיכת התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, כגון ביטול מס הבחירה (poll tax) – מנגנון ששימש בעבר לשלול זכויות הצבעה.
בשלהי 1962 ערך אלנדר מסע במזרח אפריקה. ברודזיה הדרומית (זימבבואה דהיום) הוא דיבר עם כלי התקשורת, ועיתון דיווח כי אמר שאינו מאמין שהטריטוריות האפריקאיות מוכנות לשלטון עצמי, ושהן "אינן מסוגלות להנהגה" ללא סיוע מצד הלבנים. עוד דווח כי אמר שמדיניות האפרטהייד באיחוד דרום אפריקה היא בחירה ראויה, ושהיה ראוי ליישמה מוקדם יותר. אלנדר הכחיש מאוחר יותר את הדברים שיוחסו לו, אך בעקבות הדיווחים — אוגנדה וטנגניקה (בהווה חלק מטנזניה) מנעו ממנו כניסה לשטחן.
ב-31 באוגוסט 1964, במהלך טקס החתימה של הנשיא לינדון ג'ונסון על חוק תלושי המזון של 1964 (Food Stamp Act), ציין הנשיא את אלנדר כאחד מחברי הקונגרס שברצונו לשבח על כך ש"מילאו תפקיד בהעברת חקיקה זו". [7]
מערכת הבחירות האחרונה ומותו

בשנת 1972, הסנאטור לשעבר ג'ון בנט ג'ונסטון הבן משריבפורט, שסיים במקום השני בבחירות לתפקיד המושל בדצמבר 1971 מטעם המפלגה הדמוקרטית, התמודד מול אלנדר על מועמדות מחודשת לסנאט. אלנדר היה צפוי להביס את ג'ונסטון, אך הוא נפטר מהתקף לב ב-27 ביולי, בגיל 81, בבית בית החולים של הצי בת'סדה. [8] למרות מותו, כמעט 10 אחוז מהבוחרים הדמוקרטים עדיין הצביעו עבור אלנדר.
משפחת אלנדר הביעה את תמיכתה במקית'ן בבחירות הכלליות של 1972, מתוך מורת רוח על כך שג'ונסטון התמודד מול אלנדר במירוץ למועמדות. היורשת המיידית של אלנדר לא הייתה ג'ונסטון, אלא איליין ס. אדוארדס, אשתו הראשונה של המושל אדווין אדוארדס, אשר מונתה למלא את מקומו בסנאט מה־1 באוגוסט 1972 ועד ה־13 בנובמבר 1972.
שישה ימים לאחר הבחירות, מונה ג'ונסטון להשלים את שארית כהונתו של אלנדר – במטרה להקנות לו יתרון של ותק על פני שאר הסנאטורים החדשים.
קישורים חיצוניים
- אלן אלנדר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- אלן אלנדר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Lawrence Kestenbaum. "The Political Graveyard: Terrebonne Parish, La". politicalgraveyard.com. נבדק ב-14 ביוני 2015.
{{cite web}}
: (עזרה) - ↑ Tulane University (1913). Jambalaya, the Tulane University Yearbook (PDF). Nashville, TN: Benson Printing Co. p. 101.
- ↑ Becnel, Thomas A. (1995). Senator Allen Ellender of Louisiana: A Biography. Louisiana State University Press: Baton Rouge, LA. pp. 24–25. ISBN 978-0-8071-1978-5.
- ↑ Onofrio, Jan (1999). Louisiana Biographical Dictionary. St. Clair Shores, MI: Somerset Publishers, Inc. p. 88. ISBN 978-0-403-09817-0.
- ↑ Fleegler, Robert L. Theodore G. Bilbo and the Decline of Public Racism, 1938-1947 (אורכב 08.08.2021 בארכיון Wayback Machine).
- ↑ "Senator Thinks House May Pick Next President". Sarasota Herald-Tribune. 3 במרץ 1952.
{{cite news}}
: (עזרה) - ↑ Johnson, Lyndon B. (31 באוגוסט 1964). "546. Remarks Upon Signing the Food Stamp Act". American Presidency Project.
{{cite web}}
: (עזרה) - ↑ "Sen. Allen Ellender Dies of Heart Attack". Daytona Beach Morning Journal. Associated Press. 28 ביולי 1972. p. 1. נבדק ב-12 במאי 2022.
{{cite news}}
: (עזרה)
אלן אלנדר41841120Q363276