קוריאה הדרומית

קוריאה הדרומית
대한민국

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	סייעו לכל בני-האדם
המנון לאומי	השיר הפטריוטי המנון
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש המדינה	נשיא
שפה רשמית	קוריאנית
עיר בירה	סיאול 37°35′N 127°0′E (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
שטח יבשתי	99,720 קמ"ר (110 בעולם)
אחוז שטח המים	0.3%
אזור זמן	UTC +9
היסטוריה
הקמה	חלוקת קוריאה
- תאריך	13 באוגוסט 1945
ישות קודמת	הכיבוש האמריקאי בקוריאה
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בנובמבר 2024)	51,700,546 נפש (29 בעולם)
צפיפות	518.46 נפש לקמ"ר (24 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 10.57% גילאי 15 - 24 9.94% גילאי 25 - 54 43.92% גילאי 55 - 64 16.29% גילאי 65 ומעלה 19.27%
כלכלה
תמ"ג (2023)	1,712,793 מיליון $ (14 בעולם)
תמ"ג לנפש	33,129$ (43 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.929 (19 בעולם)
מטבע	כלכלת קוריאה הדרומית‏ (KRW)
שונות
סיומת אינטרנט	kr
קידומת בין־לאומית	82

בערך זה מופיע גוֹפן מזרח-אסייתי. כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה.

חיילים אמריקאים במלחמת קוריאה

החל משנות השישים, הפכה קוריאה הדרומית ובירתה סיאול (בתמונה) לכוח תעשייתי בינלאומי מוביל

קוריאה הדרומית או בשמה הרשמי הרפובליקה של קוריאה (בקוריאנית: 대한민국 דה-הָאן מִינְגוּק) היא מדינה במזרח אסיה, במחציתו הדרומית של חצי האי קוריאה. המדינה גובלת רק בקוריאה הצפונית מצפון, ובשאר חלקיה היא מוקפת ים. המדינה זכתה לעצמאות ב-1945 עם כניעת יפן (ושנות העצמאות נספרות מ-1945 ואילך), אולם ממשל עצמאי כונן ב-1948 בשטח הנאמנות האמריקאי בקוריאה שנוצר בעקבות כיבוש חצי האי במלחמת העולם השנייה. קוריאה הצפונית הוקמה בשטח הנאמנות הסובייטי.

היסטוריה

ערכים מורחבים – היסטוריה של קוריאה, היסטוריה של קוריאה הדרומית

מ-1910 ועד תום מלחמת העולם השנייה הייתה קוריאה כולה תחת כיבוש יפני. בסיום מלחמת העולם השנייה חולק חצי האי הקוריאני לשני אזורי כיבוש שהגבול ביניהם עבר בקו הרוחב 38. ברית המועצות שלטה בחלק הצפוני, ואילו ארצות הברית שלטה בחלק הדרומי. ב-1948 הוקמו שתי ממשלות תואמות: ממשלה צפונית הנתמכת על ידי ברית המועצות, וממשלה דרומית המושפעת מארצות הברית.

בשנת 1950 פלשה צפון קוריאה לדרום קוריאה וכך החלה מלחמת הקוריאות, האו"ם תמך בממשלת הדרום והקומוניסטים תמכו בממשלת הצפון. הסכם שביתת נשק נחתם סופית בשנת 1953 וחילק את חצי האי לרוחב האזור המפורז הקוריאני בגבולות המקוריים של שתי הקוריאות לפני המלחמה.

בתום המלחמה חוותה קוריאה הדרומית מספר מהפכות פוליטיות: הממשלה האוטוקרטית של נשיא המדינה הראשון, סינגמן רי, הופלה על ידי מהומות סטודנטים ולתקופה קצרה הוקם שלטון אזרחי בשנת 1960 בידי הנשיא הנבחר יון פוסאן. אולם, הפיכה צבאית בראשותו של הגנרל פאק צ'ונגהי בשנה העוקבת גררה את האומה לדיקטטורה שנמשכה 18 שנה, במהלך התקופה השיגה המדינה צמיחה כלכלית רבה. פאק נרצח ב-1979 והגנרל צ'ון דוהוואן תפס את השלטון בהפיכה נוספת. הפגנות סטודנטים מאסיביות באביב 1980 בקוואנגג'ו הסתיימו בשבירת הצבא באירוע שנודע כהתקוממות קוואנגג'ו. כל אותה התקופה גנרלים אמריקאים שמרו על שליטה מבצעית על הכוחות האמריקאים-קוריאנים המשותפים.

אי שקט פוליטי שרר במדינה עד שהמחאות הצליחו לסלק את הדיקטטורה, ולבסס צורת ממשל דמוקרטית יותר בשנת 1987, עם בחירתו של נו טהאו לנשיאות. בעשור העוקב, הפכה קוריאה הדרומית לאחת הכלכלות המובילות בעולם. בשנת 1996 היא הצטרפה ל-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי). אף על פי שהאומה סבלה במהלך המשבר הכלכלי של אסיה בשנת 1997, קוריאה הדרומית היא דמוקרטיה מודרנית כיום ואחת מהאומות האסיאתיות המשפיעות ביותר.

איחוד קוריאה נשאר נושא חשוב בשיח הקוריאני, וזאת על אף העובדה שעדיין לא נחתם שום חוזה שלום עם הצפון. ביוני 2000 התקיימה פסגה היסטורית בין הצפון לדרום, ומאז נחתמו מספר אמנות וחוזים, אך הכל בזהירות מצד שתי המדינות. לאחרונה אף גברו הדאגות של הדרום ומדינות נוספות באזור כמו יפן, סין, וארצות הברית עקב תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית שהחלה להוות איום על המדינות באזור.

פוליטיקה

"רפובליקת קוריאה" היא רפובליקה דמוקרטית מפותחת ויציבה שבה חולקים הנשיא והרשות המחוקקת את השלטון.

ראש המדינה של הרפובליקה הוא הנשיא, שנבחר בבחירות ישירות לקדנציה יחידה בת 5 שנים. בנוסף להיותו הנציג הגבוה ביותר מטעם הרפובליקה והמפקד העליון של הכוחות המזוינים, יש לנשיא כוח ביצועי רב: באישור הפרלמנט הוא ממנה את ראש הממשלה וכן את נציגי "מועצת המדינה" או ה"קבינט" שבראשו הוא עומד.

"האספה הלאומית של קוריאה הדרומית" (kukhae) הוא הפרלמנט החד ביתי של המדינה, שנבחריו ממלאים את תפקידם במשך 4 שנים. המועצה המחוקקת מורכבת מ-299 מושבים, כאשר 243 מהמושבים נבחרים על ידי בחירות מקומיות והשאר מחולקים על פי ייצוג פרופורציונלי.

הגוף שעומד בראש הרשות השופטת הוא בית המשפט העליון של קוריאה הדרומית. את שופטי השלום ממנה הנשיא, בהסכמת הפרלמנט. מאז 1948 היו לקוריאה הדרומית 6 חוקות. כל חוקה מסמלת רפובליקה דרום קוריאנית חדשה. הממשלה הנוכחית ידועה כרפובליקה השישית תחת חוקת 1988.

באוקטובר 2006, נבחר שר החוץ של קוריאה הדרומית, באן קי-מון, למזכ"ל האו"ם, הוא כיהן בתפקיד מ-2007 עד 2017.

היחסים עם קוריאה הצפונית מבוססים על מדיניות אור השמש שעליה לקים דה-ג'ונג הוענק פרס נובל לשלום.

שלטון מקומי

קוריאה הדרומית מחולקת ל-9 פרובינציות, 6 ערי מטרופולין, פרובינציה אוטונומית אחת ועיר מיוחדת אחת:

עיר מיוחדת:

1. סיאול

ערי מטרופולין:

1. פוסאן
2. טגו
3. אינצ'ון
4. קוואנגג'ו
5. טג'אן
6. אולסן

פרובינציות:

1. קיאנגי
2. קאנגוואן
3. צפון צְ'הוּנגצְ'הַאנג
4. דרום צ'הונגצ'האנג
5. צפון צַ'אלַּה
6. דרום צ'אלה
7. צפון קיאנגסאנג
8. דרום קיאנגסאנג

פרובינציה אוטונומית

1. ג'ג'ו

גאוגרפיה

מפת קוריאה הדרומית

קוריאה הדרומית נמצאת בחצי אי בדרום מזרח אסיה, ממזרח לקוריאה הדרומית נמצא הים היפני (בפי הקוריאנים "הים המזרחי") ובמערבה של קוריאה הדרומית נמצא הים הצהוב, מדרום נמצאים מצר קוריאה והים הסיני המזרחי. הנוף הדרומי של המדינה מורכב מהרים מיוערים למחצה המגיעים למזרח, בין ההרים יש וואדיות צרים ועמוקים. חופי המערב והדרום במדינה מיושבים בצפיפות. כ-3,000 איים, רובם קטנים ולא מיושבים נמצאים ממערב ומדרום למדינה. שטחה הכולל של המדינה הוא 99,268 קילומטר מרובע.

קוריאה הדרומית היא ארץ הררית. כ-30% משטח המדינה הם שטח מישורי נמוך שנמצא בעיקר במערב ובדרום-מזרח המדינה. ניתן לחלק את קוריאה הדרומית לשלושה חלקים: אזור מזרחי שמורכב מהרים ומרצועת חוף צרה, חלק מערבי המורכב ממישור חוף רחב, נחלים ונהרות ואזור דרומי המורכב מרשת סבוכה של הרים וואדיות.

הלסן - הר געש שאינו פעיל יותר – יצר את האי הגעשי ג'ג'ו שבדרום המדינה. ההר הוא הגבוה במדינה וגובהו 1,950 מטר. ג'ג'ו הוא האי הגדול במדינה, ומרוחק כ-100 ק"מ מהחוף הדרומי של קוריאה הדרומית. האי – ששטחו 1,845 קילומטרים רבועים – זכה בשנת 2011 להיכלל ברשימת שבעת פלאי עולם הטבע.

דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של קוריאה הדרומית

הערים הגדולות של קוריאה הדרומית מפקד האוכלוסין 2020
	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה
סיאול פוסאן
	1	סיאול	סיאול	9,586,195	11	צ'נגוון	דרום קיאנגסאנג	1,029,389	אינצ'ון דאיגו
	2	פוסאן	פוסאן	3,349,016	12	סונגנאם	קיונגי	922,025
	3	אינצ'ון	אינצ'ון	2,945,454	13	הוואסונג	קיונגי	880,859
	4	דאיגו	דאיגו	2,410,700	14	צ'ונגיו	צפון צ'הונגצ'האנג	855,326
	5	טג'אן	טג'אן	1,488,435	15	בוצ'ון	קיונגי	833,148
	6	קוואנגג'ו	קוואנגג'ו	1,477,573	16	אנסאן	קיונגי	717,345
	7	סוואן	קיונגי	1,210,150	17	נמיאנגג'ו	קיונגי	696,033
	8	אולסן	אולסן	1,135,423	18	צ'ונאן	דרום צ'הונגצ'האנג	682,199
	9	יונגין	קיונגי	1,066,975	19	ג'ונג'ו	צפון צ'אלה	666,517
	10	קויאנג	קיונגי	1,045,497	20	גימאה	דרום קיאנגסאנג	552,427

בניין האספה הלאומית של קוריאה הדרומית

האוכלוסייה של קוריאה היא אחת האוכלוסיות היותר הומוגניות בעולם כולו מבחינת המגוון האתני ומבחינת השפה המדוברת. מרבית האוכלוסייה במדינה הם קוריאנים. המיעוט האתני המשמעותי שקיים במדינה הוא המיעוט הסיני.

הקוריאנים חיו במנצ'וריה במשך מאות שנים וכיום הם מיעוט בסין. לאחר מלחמת העולם הראשונה אילץ סטלין אלפי קוריאנים שחיו בקרבת ולדיווסטוק וחברובסק לעבור למרכז אסיה ולשטחים בשליטת ברית המועצות מפני שפחד כי הם משתפים פעולה עם היפנים, בזמן שמרבית הקוריאנים החיים ביפן הובאו לשם כדי לשמש כוח עבודה זול במהלך התקופה הקולוניאלית של יפן.

לאחר חלוקת חצי האי קוריאה בתום מלחמת העולם השנייה עברו יותר מארבעה מיליון קוריאנים את הגבול לעבר קוריאה הדרומית, במשך ארבעים השנים הבאות התאזן המצב בעקבות הגירה לארצות אחרות, בעיקר לארצות הברית ולקנדה, למערב אירופה ולדרום אמריקה בגלל המצב הפוליטי, הכלכלי והסוציאלי הרעוע ששרר במדינה בעשורים הראשונים להקמתה. מצב זה השתנה לאחר הפריחה הכלכלית של המדינה בסוף שנות השמונים ולקראת תחילת ואמצע שנות התשעים ומספר המהגרים מהמדינה ירד בצורה חדה. רבים מהקוריאנים שעזבו בעשורים הקודמים החליטו לחזור לקוריאה הדרומית. כיום מספר העוזבים שווה בערך למספר החוזרים.

דת ומאפיינים תרבותיים

מבחינה דתית, הנצרות והבודהיזם הן שתי הדתות השולטות במדינה. אף על פי שבמשך מאות שנים היה הבודהיזם הדת המרכזית במדינה, במאה ה-19 החלה הנצרות להופיע בחצי האי ולמשוך יותר ויותר מאמינים. לקראת סוף המאה ה-20 השתווה אחוז המאמינים בנצרות לאחוז המאמינים בבודהיזם. כיום הוא עומד על כשלושים אחוז מן האוכלוסיה. גם לתורת קונפוציוס השפעה היסטורית רחבה על הלכי הרוח ודרכי החשיבה של הקוריאנים.

לאורך ההיסטוריה הקוריאנית הושפעו הקוריאנים הן מהתרבות הסינית והן מהתרבות היפנית, ולתרבותם מספר מאפיינים יחודיים מאוד:

1. בקוריאה יש הקפדה רבה על הניסוח לפי גיל, אם אתה מדבר עם אדם הגדול ממך אפילו בשנה אחת חובה עליך לדבר עימו בשפה רישמית ונכבדת. לדוגמה, לא לפנות אליו בשמו הפרטי, ואפילו אם הוא קרוב משפחה. מסיבה זו, רבים הקוראנים שאינם מכירים את שמותיהם הפרטיים של בני-דודיהם וכדומה.
2. אומנות הלחימה הקוריאנית טקוואנדו (Taekwondo) היא הרבה יותר מספורט, היא דרך חיים ואבן דרך בתרבות של הדור הצעיר. דרכה לומדים הילדים כבוד, משמעת, חינוך גופני ותחרותיות. כל גבר מחויב להתקדם עד לחגורה שחורה במהלך שירותו הצבאי.
3. השירות הצבאי בקוריאה הוא חובה הוא נמשך שנתיים, והוא לגברים בלבד.
4. המשקה "סוג'ו" נחשב למשקה הלאומי בקוריאה והוא נשתה בכל פגישה או אירוע חשוב. המשקה עם ריכוז אלכוהלי גבוה של בין 20% ל40% ונמכרים ממנו למעלה מארבעה מליארד בקבוקים מידי שנה במחיר אפסי של כארבעה שקלים.
5. ה"קימצ'י", הוא המאכל הלאומי בקוריאה, סוג של סלט חמוץ עם ריח עז, הוא מוגש כמעט בכל ארוחה. הקוריאנים משוכנעים שזה הסיבה בשלה הם כמעט לא נפגעו ממחלות הסארס והאיידס.
6. רוב הצעירים הקוריאנים נימולים.
7. אחוז הקוריאנים בעלי התואר האוניברסיטאי הוא 54%, גבוה מהממוצע העולמי העומד על 30%.
8. הלחץ הלימודי בקוריאה גבוה ללא הכר מכל מדינה אחרת בעולם. המבחנים לאוניברסיטה הם אירוע ממש חשוב במדינה. המדינה כולה נסגרת בשעת פתיחת המבחנים. תלמיד שלא הצליח להגיע בזמן יתקשר למוקד יעודי ויובהל באמצעות ניידות משטרה למקום המבחן.
9. דרום קוריאה היא המדינה הכי מחוברת לאינטרנט, 96% מהאזרחים בעלי גישה ישירה לאינטרנט. 80% לרשתות חברתיות (בארצות הברית 70%) ל94% יש טלפון סלולרי - השיעור הגבוה בעולם. האינטרנט הוא גם המהיר בעולם. ואחוז המשתמשים בסיב אופטי הוא גם הגבוה בעולם.
10. האינטרנט הדרום קוריאני מפוקח מאוד וצווי הצנזורה רבים מאוד. מדד חופשיות הרשת של ארגון freedom house דירג את דרום קוריאה בערך במקום של ניגריה.
11. ראש השנה הקוריאני נחגג על פי הלוח הירחי ויוצא כמעט תמיד בראש חודש שבט.
12. בחגים, הקוריאנים הולכים להוריהם ולמקומות בהם גדלו. מנהג מקובל מאוד הוא לשלוח דברי מאכל כמתנה לחג.
13. שיעור ההתאבדויות בקוריאה הוא השני בעולם והראשון במדינות הOECD.

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת קוריאה הדרומית

כלכלת קוריאה הדרומית נמנית עם הכלכלות המפותחות והמתועשות באסיה, ומדורגת במקום ה-13 בעולם מבחינת התוצר הלאומי הגולמי. קוריאה הדרומית חברה בפורום הG-20, בו חברות 20 הכלכלות הגדולות בעולם, וכן בארגון ה-OECD.

חלוקת קוריאה לאחר מלחמת קוריאה, הותירה את רוב האזור המתועש בקוריאה הצפונית ואילו כלכלת קוריאה הדרומית התבססה עד שנות ה-60 של המאה ה-20 בעיקר על חקלאות, תעשייה זעירה, דיג ומעט תעשייה כבדה. אחרי שתקופה ארוכה הייתה קוריאה הדרומית זקוקה לסיוע בינלאומי (ובעיקר אמריקני) על מנת לספק את צרכיה המינימליים, החלה ממשלת פאק צ'ונגהי בתחילת שנות ה-60 ברפורמות כלכליות מרחיקות לכת שהתמקדו בעידוד היצוא ובמפעלי תעשייה קלה הדורשים כוח עבודה רב. הממשלה ערכה רפורמה במטבע של המדינה וחיזקה את המוסדות הפיננסיים. בשנות ה-70 החלה הממשלה להפנות את כספה ואת מדיניותה הכלכלית ליצירת מפעלים של תעשייה "כבדה" ומפעלים כימיים. בנוסף תמכה הממשלה בבניית מפעלי אלקטרוניקה ומכוניות. כך צמחו בקוריאה תאגידי ענק ("קנגלומטים") בבעלות משפחתית, כגון יונדאי, סמסונג (וסמסונג C&T)‏, LG, דייהו ועוד, שאחראיות עד היום על רוב התוצר הדרום-קוריאני.

כאחת מהמדינות המכונות ארבעת "הנמרים של מזרח אסיה" (יחד עם הונג קונג, סינגפור וטיוואן), הפגינה קוריאה הדרומית רצף מרשים של צמיחה והשתלבות בכלכלה העולמית המודרנית בתחומים כגון תעשייה והיי טק. צמיחה זו הביאה את קוריאה הדרומית לדירוגה ככלכלה ה-14 בגודלה בעולם. זאת על אף המשבר הכלכלי החריף באסיה בשנת 1997 אשר חשף בעיות של תוכנית פיתוח המשק הדרום קוריאני.

מראשית שנות ה-60 עד לסוף שנות ה-80 צמחה הכלכלה הדרום קוריאנית בשיעור מרשים של 8.7% בשנה. נכון לאמצע העשור השני של המאה ה-21, התמ"ג לנפש בקוריאה הדרומית שווה ערך לזה שבכלכלות הבינוניות של האיחוד האירופי, ופי 20 מזה שבקוריאה הצפונית.

נכון ל-2005, הייתה קוריאה הדרומית בין המדינות המובילות בייצור זיכרונות של מוליכים למחצה, מסכים דקים וטלפונים סלולריים. בנוסף דורגה המדינה ראשונה בעולם בבניית ספינות וחמישית בבניית מכוניות.

ההצלחה הכלכלית התבססה בין היתר על יחסים קרובים בין הממשל והמגזר העסקי שכללו: הגבלות על יבוא, מענקים לתעשייה וטיפוח כוח העבודה. הממשלה עודדה יבוא חומרי גלם וטכנולוגיה מתקדמת. בעשור השני של המאה ה-21 מאופיינת קוריאה הדרומית במשק יציב עם אינפלציה בקצב בינוני, אבטלה נמוכה וחלוקה שוויונית יחסית של הכסף בין התושבים.

המטבע הקוראני הוא וון דרום-קוריאני ששערו עומד על ברך 350 וון לשקל אחד. שימוש בדולרים אינו מקובל בקוריאה הדרומית.

תיירות

תיירות פנים היא פופולרית מאוד בקוריאה הדרומית, אך היא לא הפכה עדיין ליעד משמעותי לתיירי חוץ. סיאול היא היעד העיקרי לתיירי חוץ. מונדיאל 2002 שנערך בקוריאה הדרומית וביפן משך תיירים רבים לבקר במדינה באותה התקופה. בשנת 2015 בקרו בקוריאה כ- 10 מיליון תיירים. 47% מהם היו סינים (52% אם מחשיבים את הונג קונג). 17% היו יפנים.

יחסי ישראל-קוריאה הדרומית

ערך מורחב – יחסי ישראל-קוריאה הדרומית

בין מדינת ישראל וקוריאה הדרומית קיימים יחסים דיפלומטיים מלאים. הקשרים בין שתי המדינות החלו עוד מראשיתן של שנות ה-50, כאשר החל משנת 1962, שתי המדינות השיקו קשרים דיפלומטיים רשמיים. ישראל וקוריאה הדרומית הביעו ומביעות עניין בחיזוק היחסים ביניהן בכלל התחומים, ובעיקר בתחום ההגנה, וכן בתחומי אנרגיה, מדע וטכנולוגיה, מסחר, והגדלת היקף התיירות בין שתי המדינות.

קוריאה הדרומית נחשבת למדינה מפותחת בתחומי הטכנולוגיה. בנובמבר 1994 נחתם בסיאול הסכם לשיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי בין משרד המדע והטכנולוגיה הישראלי למקבילו הדרום קוריאני. במסגרת ההסכם, בוצעו למעלה מ-50 מחקרים משותפים בתחומים של ראייה ממוחשבת, ננו-טכנולוגיה, מוליכים למחצה ומדעי החיים. בשנת 2005 ביקר שר המדע הדרום קוריאני בישראל ובמהלך השנים נערכו כינוסים משותפים בישראל ובקוריאה הדרומית בתחומים מגוונים כדוגמת מידול גאומטרי ממוחשב וגרפיקה ממוחשבת.

החל משנת 2010 נערך אחת לשנה "כנס קוריאה לעסקים", שמטרתו הגברת פעילות הסחר, ההשקעות ושיתופי פעולה עסקיים בין המדינות. את הכנס מארגנת קבוצת "Yonaco" בשיתוף עם מכון היצוא. כתוצאה מסדרת הפגישות במהלך הכנס השני, התממשה השקעת הון הסיכון הראשונה של קרן הון סיכון קוריאנית בחברת טכנולוגיה מישראל.

בשנת 2012 פורסם קול קורא למחקרים משותפים בתחומים אנרגיה מתחדשת, ננו-מדע וטכנולוגיה בהקשר של מוליכים למחצה. מדי שנתיים מושקעים כ-400 אלף דולר מכל צד במחקרים המשותפים הללו.

ראו גם

• יהדות קוריאה הדרומית

לקריאה נוספת

• אלון לבקוביץ,‫ קוריאה: היסטוריה ופוליטיקה ; עריכה: אביעד קליינברג, ‫ תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור, תשס"ג 2003.

קישורים חיצוניים

• korea.net - Gateway to Korea - האתר הרשמי של ממשלת קוריאה הדרומית
• מידע פוליטי-חברתי על קוריאה הדרומית, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• ״הקוריאנים״ - המדריך לאנשים ועסקים בקוריאה - מדריך אודות תרבות עסקית ועסקים בקוריאה
• יהושע רוטין, קוריאה הדרומית: כמו לטייל במוזיאון ללא חומות, באתר ynet, 15 בינואר 2011
• צופיה הירשפלד, שני קוריאנים אוחזים, באתר ynet, 24 במרץ 2011
• עמוס הראל, פריחה בצל הפצצה, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2011
• אילן בכר, קוריאה הדרומית, לגלות עולם חדש, ב-KOISRA - פורטל קוריאה בעברית, 2011
• אלי אשד, קוריאה לנצח, באתר אימגו
• טלי קרופקין, קוריאה הדרומית נסחפת למלחמת דת בין הכנסייה לכתות, באתר הארץ, 4 באפריל 2014
• נעמה לנסקי, ‏מה שקורה, בקוריאה, באתר ישראל היום, 21 בנובמבר 2014
• אלי סניור, לקרוע את קוריאה הדרומית, באתר ynet, 8 בדצמבר 2014
• שי זדה, כשישן וחדש נפגשים: טיול בקוריאה הדרומית, באתר ynet, 5 ביולי 2015מונטי רוסמן - קים, קוריאה הדרומית: מממלכה קדומה לאומה פורצת דרך, באתר ynet, 18 ביולי 2016
• ארווין פלר‏, הארץ המדהימה שתיקח אתכם מהעבר לעתיד ובחזרה, באתר וואלה!‏, 14 בינואר 2019
• ״סיפור שמתחיל בענק״ - פרק על ההיסטוריה של חצי האי הקוריאני בפודקאסט ״מינהר הזמן״, תאגיד השידור הישראלי, ״כאן״

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27458589קוריאה הדרומית