שער ציון
שער ציון (ערבית: باب النبي داود - בָּאבּ א-נֵבּי דָאוּד) הוא אחד משערי ירושלים, הנקרא גם "שער דוד", "שער הרובע היהודי" או "שער היהודים" והוא משמש לכניסה לרובע היהודי. זהו שער תפנית, כלומר הכניסה דרכו היא ב-90 מעלות ימינה, כדי להקשות על התקפת אויב (בדומה לרוב שערי החומה).
אבני החומה מסביב לשער מנוקבות בחורי כדורים, שריד לקרבות העזים שהתחוללו במקום במלחמת העצמאות.
שם השער
השם 'שער ציון' לקוח משם ההר אליו הוא מוביל, ומופיע לראשונה במפות מימי הביניים. הראשונה שבהן היא מפת קמברה הצלבנית משנת 1150, השמורה בספריית העיר קמברה (Cambrai) שבצרפת, בה נקרא השער בשם Porta Montis Syon ('שער הר ציון'). בספריית המוזיאון הבריטי שמורה מפה מתחילת המאה ה-13, ובה כבר מופיע השם שער ציון (Porta Syon).
שמו הערבי של השער, בָּאבּ א-נֵבּי דָאוּד, נובע מקרבתו לקבר דוד המלך שעל הר ציון. בספר 'ירושלים, העיר העתיקה', ציטט חוקר ארץ ישראל, זאב וילנאי, רב שביקר בירושלים במאה ה-17, ואשר סיפר על "שער ציון, הוא השער אל קברות בית דוד". באותו מקור מצוין כי באיגרת שנשלחה מירושלים בשנת 1495 נכתב: "ויש שער מהעיר שהוא קרוב אל מקום היהודים העניים, ומפתח השער ההוא יחזיקו אותו היהודים". כמו כן מצוטט תייר יהודי מהמאה ה-16 המספר: "וג' שערים מצד ציון, ואחד מהם יהודי שומר עליה פותח וסוגר". נראה כי מדובר בשער ציון, שכן הוא הקרוב ביותר לרובע היהודי בתקופות אלו.
שער ציון במלחמות ישראל
במאי 1948, כאשר עזב הצבא הבריטי את ירושלים, קצין בריטי מגדוד סאפוק (Suffolk Regiment) מסר את המפתח לשער ציון למרדכי וינגרטן, "מוכתר" הרובע היהודי, והצהיר: "מאז שנת 70 לספירה עד היום הזה, לא היה בידי יהודים אף לא אחד ממפתחות ירושלים. זו הפעם הראשונה באלף ותשע־מאות שנה זוכה עמך בזכות הזאת". וינגרטן ברך "שהחיינו" ואמר לקצין הבריטי: "אני מקבל את המפתח הזה בשם עמי".[1]
ימים ספורים לאחר הכרזת העצמאות, בלילה שבין ה-17 ל-18 במאי 1948, כבשה מחלקה מגדוד "הפורצים" של חטיבת הראל הפלמ"חית את הר ציון, ובעקבות כך הוחלט לפרוץ אל הרובע היהודי הנצור דרך שער ציון. בליל המחרת, בשעה שתיים בלילה, פרץ כוח של החטיבה שמנה 24 לוחמים,[2] בפיקודו של דוד אלעזר ("דדו") את השער, אך אז גילה דדו כי חייליו המותשים מימי לחימה ארוכים ללא מנוח, נרדמו בעת ההמתנה לפיצוץ, ואפילו הרעש הנורא לא הצליח להעירם. לאחר שהעירם, נכנסו הלוחמים לעיר העתיקה, וחברו לכוחות ההגנה ברובע היהודי. הכוח לא הצליח להחזיק במקום והשער נכבש בידי הלגיון הירדני. ב - 17 ביולי 1948 נעשה ניסיון נוסף לפרוץ לעיר העתיקה ( מבצע קדם ). המשימה לפריצה דרך שער ציון הוטלה על גדוד "בית חורון" מחטיבת עציוני, בפיקוד מאיר זורע. שיטת פריצת החומה הייתה באמצעות מתקן נפץ מתוחכם בצורת קונוס. לפנות בוקר הקונוס הופעל אך השאיר רק סימני פיח במקום. אי לכך בוטל המבצע. לאחר שביתת הנשק הר ציון, ללא שער ציון, הפך לחזית מדינת ישראל למשך 19 שנים שבהן חצה את ירושלים הקו העירוני, עד איחוד ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים.
אחרי 1967 הוצב בתוך השער לוח זיכרון לזכר לוחמי הפלמ"ח והפריצה לרובע, וזה לשונו:
"אור ליום ג' ט' באייר תש"ח כבשו אנשי הפלמ"ח הראל את הר ציון. למחרת, טרם עלות השחר, פרצו את שער ציון עשרים ושנים לוחמים, חשים לעזרת מגיניו האמיצים של הרובע היהודי. במו גופם בלא שריון ותותח, חרפו את נפשם על חומות ירושלים. העובר בשער הזה יזכרם."
כן הוצב לצד השער לוח זיכרון לציון מבצע חיל ההנדסה לפינוי המוקשים שהטמינו הירדנים בעיר העתיקה ואזור שער ציון.
.jpg)
אגדת שערי ירושלים
באגדה ששת הימים ושבעת השערים שחיבר יצחק נבון כמיתוס על איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים מתחרים שערי ירושלים על הזכות להכניס את הלוחמים. דברי שער ציון משקפים את הלחימה במלחמת העצמאות:
- "... נתנה הרשות וקפץ שער ציון ואמר
- ריבונו של עולם
- אני השער שעליו נקראת עיר קודשך - ציון.
- הביטה משמים וראה
- והשקיפה ממעון קודשך
- שאין בי אלא פצע וחבורה, שריטות וחבלות.
- כל נוראותיך ומשבריך עלי עברו.
- ישראל היו חובטים בי לכנס
- וערביים היו חובטים בי לעצר.
- וכלום לא אני פתחתי עצמי יחידי במלחמת הקוממיות
- והכנסתי בחורי ישראל אל עיר קודשך?
- היה הוא מדבר ומלאכי שרת מזילים דמעות ואומרים ראוי, ראוי
- ולא היו יכולים לראות בצערו."
לקריאה נוספת
- תשעה קבין:ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, יצחק לוי (לויצה), תל אביב, "הוצאת מערכות", 1986
- ירושלים, ירושלים, דומיניק לאפייר ולארי קולינס, "הוצאת ויידנפלד וניקולסון", 1972
- תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות"
- ירושלים בירת ישראל, העיר העתיקה וסביבתה, זאב וילנאי, אחיעבר 1972
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שער ציון |
הערות שוליים
- ^ דומיניק לאפייר, לארי קולינס, ירושלים, ירושלים, עמ' 2.
- ^ שלט ההנצחה בשער מציין רק 22 לוחמים - מכיוון שהכוח מנה 22 לוחמי פלמ"ח הראל + 2 לוחמי חי"ש. השלט הונח על ידי העמותה להנצחת מורשת הפלמ"ח, וזו בחרה להנציח רק את לוחמיה
| אתרי העיר העתיקה של ירושלים | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | ||||||||
| שערי ירושלים | ||||||||
|
שער האריות • שער הפרחים • שער שכם • השער החדש • שער יפו • שער ציון • שער האשפות • שער הרחמים • שערי חולדה | ||||||||
| אתרי הרובע הארמני | ||
|---|---|---|
| רחובות ושערים | שער יפו • שער ציון • רחוב הפטריארכיה הארמנית • רחוב סנט ג'יימס • כיכר עומר אבן אל ח'טאב | |
| אתרים | מגדל דוד • המוזיאון הארמני • מוזיאון הדגמים של קונרד שיק • קישלה | |
| אתרים נוצריים | כנסיית המשיח • מנזר מרקוס ה"קדוש" • הפטריארכיה הארמנית של ירושלים • קתדרלת יעקב ה"קדוש" | |
| אתרים יהודיים | ישיבת ברכת התורה | |
33835647שער ציון