שיניים תותבות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אנטומיה ריקה.

מערכת שיניים עליונות תותבות שלמה
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
מערכת שיניים תחתונות תותבות שלמה

שיניים תותבות (באנגלית: Dentures) הן אביזר מכני (תותב) המיועד להשלים או להחליף שיניים חסרות, ונתמכות בידי הרקמות הקשות והרכות בחלל הפה. מערכת התותבות מחליפה את כל או כמעט את כל השיניים הטבעיות בפעולות הנגיסה והלעיסה, בעלת חשיבות אנטומית ופיזיונומית וכמו כן היא בעלת ערך קוסמטי-אסתטי רב. בניגוד להשתלת שיניים בהן השיניים נשארות באופן קבוע בתוך הקבוע (וניתן להשתיל שן אחת או אפילו לסת שלמה), השיניים התותבות נשלפות, וניתנות לניקוי או החלפה.

חשיבותן של השיניים התותבות בא לידי ביטוי באופן קוסמטי נראה לעין באופן מיידי ומאפשר שימור של מבנה לסת וחלל פה תקינים לטווח ארוך.

היסטוריה

ראשיתן של השיניים התותבות במאה ה-7 לפנה"ס, בעם האטרוסקי ששלט בצפון איטליה עד לעליית שלטון רומא העתיקה, ויצר תותבות חלקיות מחיבור שיני אדם או שיני בעלי חיים באמצעות מחבר מזהב.[1][1]

בתחילת המאה ה-16, הומצאו ביפן שיניים תותבות מעץ, לאחר שנמדד פה המטופל באמצעות דונג דבורים.[2] בהמשך הוחלף העץ בשנהב, ובקרנים של חיות שונות. פייר פוכרד (אנ'), רופא שיניים צרפתי, שכונה "אבי רפואת השיניים המודרנית", הגה את רעיון השיניים העשוית ממסגרת מתכתית ושיניים המגולפות מעצם בעל חיים.[2] שיניים נלקחו גם מגופות, ממוצאים להורג או בתי קברות.[3] ב-1799, תיעד זאת הצייר פרנסיסקו דה גויה בציור "A caza de dientes" בו נראית אישה ממעמד האצולה שוברת שן מאדם שנתלה. בקרב ווטרלו (1815), בו נהרגו למעלה מ-10,000 חיילים, רובם צעירים ובריאים, נלקחו שיניים רבות. גם בקרב לייפציג, בו נהרגו מאות אלפי חיילים, נלקחו שיניים.[4][5]

את השיניים התותבות בצורתן המודרנית מפורצלן, ייצר ב-1770, אלקסיס דושה (גר').

ב-1791, נרשם הפטנט הראשון בבריטניה בידי ניקולס דוביס דה שמנט, עוזרו לשעבר של דושה בעבור המצאתו[6]: ”קומפוזיציה המיועדת לייצור שיניים מלאכותיות, כפולות בודדות או בשורות או בסטים שלמים, וגם קפיצים לחיזוק או הדבקתם של זה בצורה קלה ואפקטיבית יותר מכל עד כה שהתגלה עד כה ששיניים אלה עשויות להיות עשויות מכל גוון או צבע, שהם ישמרו לאורך כל פרק זמן, וכתוצאה מכך ידמו בצורה מושלמת יותר לשיניים הטבעיות.”.

המוצר שווק לראשונה ב-1792, כשפיטר דה לה רוש הבריטי, היה הראשון שהציג עצמו כ"מפעיל שיניים", גברים שרובם היו צורפים, מעבדי שנהב וגלבים שעסקו בתחילה בעקירות שיניים. במאה ה-19, לפני המצאת הארטיקולטור, נעשה שימוש בציר דלת לחיקוי תנועת סגירה הפה. ב-1839, המציא צ'ארלס גודייר את תהליך הגיפור והתותבות יוצרו מגומי שעבר תהליך הקשיה בחום ולחץ גבוהים. ב-1940, 40% מכלל התותבות בארצות הברית יוצרו מגומי מגופר. ב-1928, הומצא במקביל בגרמניה, בריטניה וספרד, חומר אקרילי המתאים לשימוש בתותבות. בתחילת המאה ה-21, נעשה שימוש בחומרים שונים ובהם שרף וסוגי פלסטיק שונים, כגון זכוכית אקרילית המתקשה בחום או מחוזקת בגומי. צבעים שונים וסיבים סינתטיים שונים מוספים כדי לחקות את החניכיים ואת כלי הדם. החומר הפלסטי מוזרק לתבנית עד להקשייתו, בתהליך הכולל מספר שלבים.

בשנת 1926, הקים בישראל הממציא והנדבן הציוני שמואל בלום את בית החרושת הראשון לייצור שיניים תותבות.[7] ג'ורג' וושינגטון, שסבל מבעיות שיניים רבות במהלך חייו, עקר את השן הראשונה שלו בגיל 22, וכשהתמנה לנשיא ארצות הברית, נשארה בפיו שן אחת בלבד.[8][9] היסטוריונים מודרניים מייחסים בעיה זו לטיפולי הכספית שניתנו לו לטיפול במלריה ואבעבועות שחורות. סט התותבות שפיו הורכב משיניים אמיתיות של עבדים שחורים, שעבדו כנראה במשכנו מאונט ורנון.[10] בהמשך רכש סט שייצר עבורו ג'ון גרינווד (אנ'), רופאו האישי משנהב של היפופוטם ופיל.[11] כאב השיניים הונצח במספר דיוקנאות ובהם דיוקן אתניאום ששימש ליצירת בולי דואר וליצירת דמותו על שטר דולר אחד.[12][13]

סיבות רפואיות

מחלות שונות כמו דלקות וזיהומים הקשורים להיגיינת פה לקויה כמו דלקת חניכיים ועששת עשויים לגרום לרקבון השן עד לעקירתה. מחלות שונות עשויות לגרום להיחלשות החניכיים ולנפילת שיניים, כמו גם תת-תזונה, פגמים גנטיים, חבלה, או התמכרות לסמים. בהיריון, מופרשים הורמונים, המרככים את סוגר הקיבה, וגורמים לחומצת מלח הנמצאת בקיבה, לעלות חזרה לפה ולפגוע באמאייל. חבלה דנטלית עשויה לגרום לשבר בשן ובמצב חמור עד לתלישתה מהשורש. תותבות מסייעות בהחזרת מספר גורמים:

סוגים

קיימים סוגים שונים של תותבות כאשר החלוקה העיקרית היא לתותבות קבועות או נשלפות. תותבות קבועות בדומה לשתל, או גשר המכסה מספר שיניים, מקובעת ללסת באמצעות מספר שתלים הנקבעים בתוך הלסת (4, 6 או 8 לכל לסת).

התותבות יכולות להיות חלקיות במידה ולמטופל ישנן שיניים טבעיות הנמצאות במקומן או שלמות, במקרה בו כל השיניים חסרות. התותבת החלקית (מכונה גם "תותבת חלקית נשלפת") מחוברת באמצעות תפסנים או דבק לשיניים הטבעיות הסמוכות. קיבוע זה עשוי להזיק לחניכיים בשעת הדיבור או האכילה, והשימוש בו נעשה רק במקרים בהן חסרות חלק מהשיניים.

בטיפולים כירורגיים ממושכים נעשה שימוש בתותבות זמניות המאפשרות אכילה ודיבור רגילים, ושמירה על אסתטיקת הפה.

בניית התותבת

מניפת צבעים לקביעת צבע שיני התותבות

בניית התותבות דורשת הכנה מוקדמת שעשויה לקחת זמן רב ויכולה להגיע עד למספר טיפולים אצל רופא השיניים. בתחילה, מבוצעת השלמת טיפולים קודמים ובהם עקירות שיניים והשלמת השתלת עצם במידת הצורך. פה המטופל נמדד באמצעות הטבעה דנטלית שנלקחת על ידי הכנסת כפות המלאות בחומר הרושם את מיקום השיניים (למשל סיליקון או אגר). הרופא נעזר בצילום שיניים פנורמי (אנ') שמציג את המידות המדויקות של עצמות הלסת, מיקום השיניים בפה, העצבים וכו'. מדידות נוספות ובהן גוון השיניים, מרווחי הסטייה וסידורן מבוצעות מספר פעמים עד להתאמה מלאה.

את התותבות מרכיב טכנאי שיניים במעבדת שיניים מחומרים מודרניים כאשר במרביתן השיניים המלאכותיות עשויות חומר פלסטי קשיח וחלק התותבת הבא במגע עם החניכיים עשוי מחומר אקרילי. לעיתים מיוצרות התותבות ממתכת. מטבע השיניים נמדד באמצעות קיבוע ההטבעות הדנטליות בארטיקולטור, המדמה את מפרק הפה ותנועות המנדיבולה (לסת תחתונה) והמקסילה (הלסת העליונה שאינה נעה ומקובעת לגולגולת). ההטבעה הדנטלית מועברת דרך מספר חומרים בשיטת השעווה האבודה עד ליצירת הדגם מחומר קשיח.

הגלריה מציגה את שלבי ההטבעה השונים: מכף ההטבעה הריקה, ייצור תותבת ראשונית וקיבוע זמני של השיניים באמצעות שעווה, המסת השעווה והחלפתה בחומר קבוע, הזרקת פלסטיק ליצירת תותבת שלמה.

סריקות דיגיטליות מודרניות מאפשרות צילום השיניים באמצעות חיישנים והדפסת התותבת במדפסת תלת מימד.

תחזוקה וסיבוכים

קובץ:Prothesenzahnbuerste.JPG
מברשת ייעודית לניקוי התותבות

כדי למנוע הצטברות חיידקים, נדרש ניקוי יומיומי יסודי של התותבות באמצעות מברשת שיניים מתאימה. חיטוי יסודי נעשה באמצעות השריית השיניים במהלך שינת הלילה בתמיסות ניקוי שונות: חומצה, נתרן תת-כלורי או באמצעות מכשירים ייעודיים המנקים באמצעות גלי קול (אנ'). ניקוי לא מספק של התותבות עשוי לגרום להצטברות חיידקים ופטריות הגורמים לפטרת ודלקת.

שימוש ממושך בתותבות, עשוי לגרום למחסור חמור בעצם בלסת. בניגוד לשיניים טבעיות או שתל, המעוגנים לעצם הלסת, השיניים התותבות אינן מחוברות לחניכיים, ובכך מאיצות את ספיגת העצם לגוף. שימוש ממושך עשוי לגרום גם לשחיקת השכבה העליונה של החניכיים עד לדלקת חניכיים.

נדרשת הסתגלות בתחילת השימוש בשיניים תותבות, וזאת בעיקר לאחר שנים רבות בהן המטופל היה ללא שיניים. מצב זה גורם לעיתים לפצעי לחץ ובחילה, גורר שינוי בצורת האכילה והדיבור. תותבות ובעיקר ללסת התחתונה, לא תמיד תואמות לצורת הלסת והאחיזה שלהן עשויה להתרופף בשל התכווצת רקמת הלסת ובכך להגביל את יכולת האכילה או הדיבור. תותבות עליונות נמצדות לחך העליון ובכך נוחות יותר אך כיסוי חך מלא עשוי לפגום ביכולת להבחין בטעמים שונים.

מומחים מסוימים טוענים שתותבות לקויות עשויות להגביר את הסיכון לחלות בסרטן הפה.[14][15]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיניים תותבות בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Donaldson, J. A. (1980). "The use of gold in dentistry" (PDF). Gold Bulletin. 13 (3): 117–124. doi:10.1007/BF03216551.
  2. ^ 2.0 2.1 Moriyama, N.; & Hasegawa, M. (1987). "The history of the characteristic Japanese wooden denture". Bulletin of the History of Dentistry. 35 (1): 9–16. PMID 3552092.
  3. ^ Stephanie Pain: The great tooth robbery. In: New Scientist. Bd. 120, Nr. 2295, 2001, S. 46, (online). Abgerufen am 18. Januar 2017.
  4. ^ Das Sammeln von Waterloo-Zähnen gab es aber schon nach der Völkerschlacht bei Leipzig vom 16. bis zum 19. Oktober 1813. Dort, wo sich rund 600.000 Soldaten aus mehreren europäischen Staaten gegenüberstanden, verloren über 91.000 von ihnen das Leben.
  5. ^ Jan N. Lorenzen: 1813 – Die Völkerschlacht bei Leipzig. In: Jan N. Lorenzen: Die großen Schlachten. Mythen, Menschen, Schicksale. Campus, Frankfurt am Main u. a. 2006, מסת"ב 3-593-38122-2, S. 101–140, hier S. 103, (eingeschränkte Vorschau bei Google Books).(בגרמנית)
  6. ^ British Journal of Dental Science, Volume 4. Vol. IV (62):p.208. London: John Churchill. באוגוסט 1861. נבדק ב-15 במרץ 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ בספרו "על החתום" מציין התעשיין אפרים אילין כי "סחורות הייצוא היחידות של ישראל היו אז הדרים, שיניים תותבות ומעט טקסטיל"
  8. ^ Jennifer Van Horn, "George Washington’s Dentures: Disability, Deception, and the Republican Body," Early American Studies (2016) 14#1
  9. ^ Lloyd, John; Mitchinson, John (2006). The Book of General Ignorance. New York: Harmony Books. p. 97. ISBN 978-0-307-39491-0. נבדק ב-3 ביולי 2011. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ Glover, Barbara (Summer–Fall 1998). "George Washington—A Dental Victim". The Riversdale Letter. נבדק ב-30 ביוני 2006. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Dentures, 1790–1799 (אורכב 13.04.2014 בארכיון Wayback Machine), George Washington's Mount Vernon Estate, Museum and Gardens
  12. ^ Stuart, Gilbert. "George Washington (the Athenaeum portrait)". National Portrait Gallery. אורכב מ-המקור ב-5 בדצמבר 2011. נבדק ב-18 בדצמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ The Smithsonian Institution - "The Portrait—George Washington: A National Treasure"
  14. ^ Denture wearing and oral cancer
  15. ^ Can ill-fitting dentures increase your oral cancer risk?


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32948091שיניים תותבות

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שיניים_תותבות&oldid=2069688"