צבי צור
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |||||||
| צבי צור בשנת 1955 | |||||||
| לידה |
1923 זאסלב, ברית המועצות | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 בדצמבר 2004 (בגיל 81 בערך) תל אביב-יפו, ישראל | ||||||
| תאריך עלייה | 1925 | ||||||
| כינוי | צ'רה | ||||||
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל | ||||||
| תקופת הפעילות | 1936–1963 (כ־27 שנים) | ||||||
| דרגה | שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: רב אלוף | ||||||
| תפקידים בשירות | |||||||
| |||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||
|
המרד הערבי הגדול מלחמת העצמאותמלחמת העצמאות שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: מלחמת סיני | |||||||
| תפקידים אזרחיים | |||||||
| חבר הכנסת השישית, מנכ"ל חברת מקורות, עוזר לשר הביטחון | |||||||
| הנצחה | |||||||
| מחנה צור | |||||||
צבי (צֶ'רָה) צוּר (צֶ'רטֶנקו) (1923 – 28 בדצמבר 2004) היה איש צבא ואיש ציבור ישראלי, שכיהן כרמטכ"ל השישי של צה"ל, ולאחר מכן מילא תפקידי ניהול בכירים במשק הישראלי.
קריירה מוקדמת
צור נולד בשנת 1923 בשם צבי צֶ'רטֶנקו בעיר זאסלב במחוז חמלניצקי שבאוקראינה הסובייטית, בברית המועצות, בן למשה ואסתר צ'רטנקו. ב-1925, בגיל שנתיים, עלה לארץ ישראל עם הוריו. בשנת 1936, בשיאם של "המאורעות" הצטרף כנער צעיר לארגון "ההגנה", ומילא בו תפקיד אלחוטאי. למד בגימנסיה גאולה בתל אביב, ועם סיום לימודיו בה למד שנה בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה. לאחר מכן עבר במסגרת ההגנה קורס מ"כים וקורס מפקדי מחלקות, שאותו סיים בשנת 1942. ב"שבת השחורה" (יוני 1946) נעצר למשך חודשיים ברפיח.
בסוף 1947, עם פרוץ מלחמת העצמאות, הצטרף צור לחטיבת גבעתי, ומונה למפקד גדוד 54[1]. הוא ייסד פלוגת ג'יפים שנודעה בכינוי "שועלי שמשון"; פלוגה זו נודעה בקרבות המרים שניהלה באזור הדרום, ובהם בין היתר הקרב על משלט 105, שחסם את הדרך מג'וליס לנגבה הנצורה. בקרב זה לחם צור בראש הפלוגה, ואף נפצע פצעים קלים[2]. עוד לפני תום הקרבות מונה צור לפקד על חטיבה, בגיל 26 בלבד[3].
עם סיום מלחמת העצמאות מונה לראש המטה (רמ"ט) הראשון בפיקוד הדרום, תחת פיקודו של מפקד הפיקוד משה דיין. לאחר מכן מונה לעוזרו של ראש אג"ם האלוף מרדכי מקלף, וכאשר מונה מקלף כרמטכ"ל השלישי של צה"ל ב-1952, מונה צור לראש אגף כוח אדם (אכ"א)[4]. במסגרת תפקידו זה, בין היתר, השתלם בארצות הברית בנושא ארגון כוח אדם. הוא עסק בביסוס יחידות החי"ר, בארגון תוכניות קידום לקצינים, בגיוס תקופתי ובנושאים אחרים. בסוף שנת 1953 הועלה לדרגת אלוף[5].
ב-1956 מונה למפקד פיקוד המרכז, ובגזרתו בוצע טבח כפר קאסם.
בינואר 1958 מונה צור לתפקיד ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל, תפקיד בו כיהן עד ספטמבר אותה שנה[6]. אחרי כן יצא להשתלמות ארוכה בצרפת, ממנה שב בספטמבר 1960. עם סיום תפקידו של הרמטכ"ל חיים לסקוב, מונה צור למחליפו[7].
הרמטכ"ל השישי
בינואר 1961 מונה צור לרמטכ"ל, ואחת מפעולותיו הראשונות הייתה למנות כסגנו את יצחק רבין. הייתה זו תקופה שקטה יחסית, כאשר הבעיה הביטחונית החמורה (מבחינת ביטחון שוטף) הייתה תקריות הגבול עם הסורים, אשר גבו מעת לעת קורבנות אזרחיים.
צור סבר כי אחת הבעיות של צה"ל היא משיכת כוח אדם איכותי, ולכן החליט ביוני 1961, בצעד מפתיע, לתת לקציני צה"ל מכונית שתשמש אותם (הייתה זו מכונית מסוג סיטרואן דה שבו).
צור הקדיש מחשבה להיערכות מול צבאות ערב, ולהכנת צה"ל מבחינת הדוקטרינה והציוד. באוגוסט 1961 חשף בראיון עיתונאי שליט מצרים, גמאל עבד אל נאצר את העובדה כי ישראל הצטיידה במטוסים חדשים מסוג מיראז' 3, בתגובה להצטיידותה של מצרים במטוסי מיג 19. במשך שנים שימש המיראז' כמטוס הקרב העיקרי של צה"ל, והביא לתרומה של ממש בניצחון האווירי הגדול במלחמת ששת הימים. כן הצטייד הצבא בטנקים מדגם צנטוריון ובטילי נ"מ מסוג הוק. קליטתם של כלים אלו איפשרה לצה"ל את יכולת ההכרעה במלחמת ששת הימים.
ב-5 ביולי 1961 שוגר שביט 2, טיל מתוצרת ישראל. התמונות ברחבי העולם שהראו את ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ואת סגן שר הביטחון שמעון פרס, גרמו לסערה, ולהאצת מרוץ חימוש אזורי.
ב-28 בספטמבר 1961 אירעה בסוריה הפיכה צבאית, שבה הוכרז על פירוק קע"ם ("הקהילייה הערבית המאוחדת", האיחוד בין מצרים וסוריה). נשיא מצרים שלח אל סוריה חיילים, והייתה אפשרות למלחמה בין שתי המדינות.
ב-16 במרץ 1962 אירעה הפעולה הצבאית הגדולה ביותר במהלך כהונת צור כרמטכ"ל, היא מבצע סנונית, פשיטה על מוצבים סוריים מצפון לכנרת. בקרב נהרגו שבעה חיילים ישראלים מחטיבת גולני, ו-30 חיילים סוריים[8]. הפעולה לא הביאה לשקט בגזרה, והתקריות נמשכו. בתקרית חמורה ב-19 באוגוסט 1963 נרצחו שני חברי גרעין נח"ל בהיאחזות אלמגור.
בדצמבר 1963 פרש צור מתפקידו.
תרומתו לחידוש חיל הים
ערך מורחב – ספינות שרבורג
צבי צור היה שותף מרכזי בשני אירועים מכוננים בתוכנית ספינות סער לחיל הים ובכך תרם להשגת הניצחון בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים.
בינואר 1963 אישר המטה הכללי בראשותו, את התוכנית שהוצגה על ידי מפקד חיל הים אז, האלוף יוחאי בן נון, להצטיידות בכלי שיט מהירים החמושים בטילים, במספר המאפשר עליונות מבצעית.
בשנת 1969 הרחיב נשיא צרפת שרל דה גול את האמברגו הצרפתי על ישראל וכלל בו את הספינות הנבנות בשרבורג. אנשי חיל הים, עם ראש משלחת משרד הביטחון בפריז, אלוף (מיל') מרדכי לימון, העלו תוכנית למילוטן של הספינות מתחת לאפם של השלטונות הצרפתיים. התוכנית נדחתה על ידי משרד הביטחון, על מנת שלא לפגוע באספקת ציוד צבאי אחר. היה זה צור, שזכה לאמונם של שר הביטחון משה דיין וראש הממשלה גולדה מאיר, אשר שיכנע כי ניתן יהיה להעביר את הספינות לישראל מבלי לגרום לניתוק היחסים עם צרפת. מעורבותו הייתה בעלת משקל מכריע בהחלטת ממשלת ישראל למלט ארצה את ספינות שרבורג.
הקריירה האזרחית
עם פרישתו מונה צור למנכ"ל חברת "מקורות". בשנת 1964 מונה צור גם לראש ועדת ההתפלה במשרד ראש הממשלה. בתפקידו זה בחן צור תוכנית להקמת מתקן התפלה המבוסס על כור גרעיני שייצר גם חשמל[9]. לבסוף התברר שהתוכנית יקרה מדי והוא לא יצא אל הפועל. צור פרש מתפקידו במקורות באוקטובר 1967 לאחר שתפקידו במשרד הביטחון קיבל אופי קבוע[10].
לקראת הבחירות לכנסת השישית, בשנת 1965, הצטרף צור לרפ"י[11], הוצב במקום השמיני ברשימתה[12] ונבחר מטעמה לכנסת. עם זאת, כפי הנראה עקב האכזבה היחסית מכך שהרשימה זכתה רק בעשרה מנדטים, או בשל נטייתו לחיי המעשה (בניגוד לחיים הפוליטיים), פרש מן הכנסת כעבור שבועות ספורים והמשיך בתפקידו ב"מקורות"[13].
עם מינויו של משה דיין כשר הביטחון, בחודש מאי 1967, הוזמן צור לשמש כעוזר לשר הביטחון[14] ושימש בפועל כמעין סגן שר[15]. על רקע סמכויותיו הרחבות נוצרה מתיחות בינו למנכ"ל המשרד, משה קשתי, שנאלץ להתפטר בסוף 1969[16]. צור שימש בתפקיד כשבע שנים, עד לאחר מלחמת יום הכיפורים. במהלך השנים עסק דיין בעיקר בקשר הפוליטי עם הערבים והשאיר בידי צור את עיקר ההתעסקות בעניינים הצבאיים[17]. צור ניהל מגעים עם ממשלת צרפת בניסיון לבטל את האמברגו, אך ללא הצלחה[18]. במקביל ניהל מגעים עם בריטניה וארצות הברית במטרה להשיג נשק מהן[19]. במלחמת יום הכיפורים סייע צור בתיאום מול האמריקאים בהפעלת הרכבת האווירית שסיפקה אמצעי לחימה ותחמושת לצה"ל[20].
לאחר מכן שימש במגוון תפקידים ניהוליים בכירים במשק הישראלי, בין היתר מנכ"ל "כלל תעשיות" (1974–1985), יו"ר בזק (1986–1987), סגן ומ"מ יו"ר "החברה לישראל", יו"ר "צים" (1987–1992), יו"ר כרמל אולפינים (1993) ויו"ר תעשייה האווירית (1993–1996). כמו כן כיהן כחבר הוועדה לאנרגיה אטומית.
בשנת 1984 זכה צור בפרס התעשייה בקטגוריה הכללית, על פועלו בכלל תעשיות.
צור היה פעיל מבחינה ציבורית גם בשנותיו האחרונות, וב-29 באפריל 2004 חתם על מכתב תמיכה של בכירי מערכת הביטחון בתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון.
היה נשוי לרחל[21], בתו של משה שטרן[22], בעל בית מסחר למכונות לתעשייה. היה אב לגבע, גדעון ודן.
צבי צור נפטר מהתקף לב, בביתו בתל אביב בשנת 2004.
הנצחה
בית הספר למכ"ים של צה"ל נקרא מחנה צור על שמו.
ליד קיבוץ חוקוק, במקום הצופה על גיחון של המוביל הארצי החוצה את נחל עמוד, הוקם מצפור צ'רה ובו הסבר על המוביל הארצי ופועלו של צבי צור. במקום נערכים גם סיורים מודרכים על ידי חברת מקורות.
החברה הממשלתית למטבעות ומדליות הנפיקה בשנת 2008 מדליה בסדרה "ראשי המטה הכללי של צה"ל" ועליה דיוקנו.
קישורים חיצוניים
צבי צור, באתר הכנסת - צבי צור, באתר כנסת פתוחה
- דוד תדהר (עורך), "צבי צור", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3746
- אמיר אורן, חוטי ברזל, ברגים וקצת אטום, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2011.
- כתבה על ביקורו של הרמטכ"ל צבי צור בגיסות שריון בשנת 1961 – באתר "יד לשריון"
- כתבה על מצעד יום העצמאות 1963- עם תמונות מקור מתוך אלבום שניתן לרמטכ"ל צבי צור – באתר "יד לשריון"
- סקירה ביוגרפית על הרמטכ"ל ה-6 צבי צור מאתר צה"ל מחבר:רב סרן גיא אביעד
הערות שוליים
- ^ כינוס ותיקי אחד הגדודים מחטיבת גבעתי, דבר, 5 במאי 1950
- ^ 1-אורי אבנרי, "אופטימי", ידיעות ספרים, 2014, עמוד 266.
- ^ גדוד 54, מאתר חטיבת גבעתי.
- ^ שינויים נוספים במטכ"ל, דבר, 23 בדצמבר 1952
- ^ דיין ביצע שינויים במטכ"ל, מעריב, 29 בדצמבר 1953
- ^ א/מ זורע ראש אגף המטכ"ל, חרות, 23 בספטמבר 1958
- ^ אמיר אורן, חוטי ברזל, ברגים וקצת אטום, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2011.
- ^ נקמה, גבורה ומחדל מעל הכנרת. יובל ל"סנונית", באתר ynet.
- ^ אריה ארד, מה נקבל בשנת 1973, דבר, 8 בדצמבר 1965
- ^ עוזר שר הבטחון ר"א צבי צור התפטר ממקורות, דבר, 13 באוקטובר 1967
- ^ דב גולדשטיין, משה דיין החליט להצטרף לרפ"י, מעריב, 6 בספטמבר 1965
- ^ מ. מייזלס, רפ"י: עולה מצפון אפריקה, מזכיר לשעבר, רמטכ"ל לשעבר, מעריב, 8 בספטמבר 1965
- ^ צבי צור התפטר מהכנסת, דבר, 7 בדצמבר 1965
- ^ פורסמו מינויים לצור ומקלף, דבר, 7 ביוני 1967
- ^ הפנים החדשות של משרד הבטחון, מעריב, 10 באוגוסט 1967
- ^ אלי לנדאו, ריב סמכויות - גורם ההתפוטרות, מעריב, 1 בינואר 1970
- ^ שמעון כהן, 6 שנים לפטירת הרמטכ"ל האלמוני, ערוץ 7, 2 בינואר 2011.
- ^ ר"א צור לא השיג כל הבטחה לבטול האמברגו, דבר, 5 בנובמבר 1967
ר"א צ. צור הגיע לפאריס לדיון באמברגו, דבר, 6 במרץ 1968
צבי צור יבדוק שוב בפאריס, מעריב, 18 בדצמבר 1968 - ^ ישראל רוצה בטנק ציפטן, מעריב, 11 בפברואר 1969
- ^ חנוך ברטוב, 48 שנה ועוד 20 יום, ספרית מעריב, 1978, כרך ב" עמ' 203.
- ^ רחל שטרן - צבי צור - מאורשים, דבר, 29 בדצמבר 1950
רחל שטרן - צבי צור - נשואים, דבר, 14 במרץ 1951 - ^ דוד תדהר (עורך), "משה שטרן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4463.
| ראשי המטה הכללי של צה"ל | ||
|---|---|---|
|
| סגני ראשי המטה הכללי של צה"ל | |
|---|---|
|
| ראשי אגף המטה הכללי (אג"ם) ואגף המבצעים (אמ"ץ) | ||
|---|---|---|
| ראשי אג"ם | יגאל ידין • מרדכי מקלף • משה דיין • יוסף אבידר • מאיר עמית • חיים לסקוב • צבי צור • מאיר זורע • יצחק רבין • חיים בר-לב • עזר ויצמן • דוד אלעזר • ישראל טל • רחבעם זאבי • יצחק חופי • הרצל שפיר • יקותיאל אדם • רפאל איתן • משה לוי • דוד עברי • דן שומרון • אמיר דרורי • אהוד ברק • אמנון ליפקין-שחק • מתן וילנאי • שאול מופז • עוזי דיין | |
| ראשי אמ"ץ | דני חלוץ • גיורא איילנד • דן הראל • ישראל זיו • גדי איזנקוט • טל רוסו • יעקב אייש • יואב הר אבן • ניצן אלון • אהרון חליוה • עודד בסיוק | |
ראשי אגף כוח האדם (אכ"א) 
| |
|---|---|
|
| מפקדי פיקוד המרכז (פקמ"ז) | ||
|---|---|---|
|
23237482צבי צור
- דפים עם קישורים שבורים לקבצים
- ראשי המטה הכללי
- סגני רמטכ"ל
- ראשי אג"ם
- מפקדי פיקוד המרכז
- ראשי אגף כוח אדם
- ראשי מטה פיקוד הדרום
- מפקדי גדודים בחטיבת גבעתי (תש"ח)
- עובדי משרד הביטחון
- יושבי ראש התעשייה האווירית לישראל
- יו"ר צים
- זוכי פרס התעשייה
- לוחמי ההגנה
- חברי הכנסת מטעם רפ"י
- בוגרי גימנסיה גאולה
- חברי הכנסת השישית
- מנכ"לי מקורות
- אישים הקבורים בבית הקברות הצבאי קריית שאול
- חברי הוועדה לאנרגיה אטומית
- קציני צה"ל בכירים בפוליטיקה הישראלית
- אישים שהונצחו על מדליות ישראל
- ישראלים שנפטרו ב-2004
- ישראלים ילידי ברית המועצות