זיהוי מקום המקדש
זיהוי מקום המקדש הוא ענף עיקרי בחקר בית המקדש, העוסק בזיהוי המקום המדויק שבו הוא עמד בתוך הר המוריה, הוא 'הר הבית'.
לנושא זה משמעות גדולה בנוגע למספר שאלות הלכתיות: לצורך חידוש עבודת הקורבנות, דרוש ידע מדויק על מיקומו של מזבח העולה[1]. לשם קיום מצוות בניין בית המקדש, יש למקמו במדויק[2]. בנוסף, יהודי המבקש כיום לעלות להר הבית נדרש למיקומו של המתחם המקודש, כדי שלא יכנס בטעות לשטח העזרה, אזור שטמא מת אסור להיכנס בו, עבירה שעונשה כרת, או אף לפנים מן החיל, אזור שטמא מת אסור להיכנס אליו מדברי חכמים.
מסורת מיקומו של הר הבית רציפה במהלך הדורות, ואיננה מוטלת בספק[3]. כך נקרא המתחם כיום, כך הוא נקרא בכתביהם של תיירים ועולי רגל יהודים, נוצרים ומוסלמים מאז ימי הביניים המוקדמים. מיקומו היה ידוע אף בתקופה הביזנטית, כאשר הוסר מקדש יופיטר שנבנה בראש ההר, וכן על ידי הרומאים, שהחריבו את בית המקדש וחנכו מקדש זה.
אף אם יזוהה אזור המתחם המקודש, דבר זה אינו פותר לחלוטין את הבעיה, שהרי במקורות ישנה עמימות לגבי מיקומו של בית המקדש בתוך הר הבית. אמנם, ניתן לעקוף בעיה זאת על ידי מציאת נקודת התייחסות על ההר המשתייכת לבית המקדש עצמו, כפי שאכן נעשה בחלק מהמחקרים. בעיית המיקום מוחרפת עקב העובדה שקיימת מחלוקת על אורכה של יחידת האמה. מספר שיטות לפתרון חידות אלו הוצעו על ידי העוסקים בנושא, בהסתמך על ניתוח דברי המקורות, מסורות, עדויות היסטוריות וארכאולוגיות ואף ניתוח המבנה הטופוגרפי של ההר עצמו. עם זאת, המחקר בתחום זיהוי מקום המקדש לוקה בחסר, משום שמעולם לא נערכה חפירה ארכאולוגית של ממש במקום.
בחירת מיקום המקדש
בהר המוריה שעליו נבנה בית המקדש, עקד אברהם את יצחק בנו בבואו להקריבו על המזבח שבנה שם על פי הצו הא-לוהי שקיבל[4]. מאורע זה היה הרקע לקביעת הר המוריה כמקום הקרבת הקרבנות לפני ה', היינו מקום בית המקדש[5].
מקומו של המקדש בירושלים אמנם לא הוזכר מפורשות בתורה, אך כבר היה קבוע מקדמת דנא. בתלמוד הבבלי[6] מובא הסברו של רבא מה היו התלבטויותיהם של דוד ושמואל, בבואם למצוא את המיקום הראוי לבנות בו את בית המקדש. רבא, אינו טוען כי שמע במסורת איש מפי איש שכך אכן היה, אך ניתן לראות כאן את גישתו - מיקום הבית היה צריך להיחשף על ידי דרישת פסוקי התורה וספר יהושע.
לעומת זאת, בעת דיונה של הגמרא בבעיות שעמדו בפני בוני בית המקדש השני, לא הזדקקו לאמצעים דרשניים אלה, אלא לכלים שונים בתכלית - לגבי צורת הבית הכללית, מניחה הגמרא בפשטות כי ניתן היה לזהות את צורתו מתוך המצאי בשטח[7] - מעין דוגמה עתיקה לניתוח ארכאולוגי, לאחר איתור יסודות החומות[8]. לדברי רבי שמואל בר נחמני גם לצורך זיהוי מקום המזבח, נעזרו העולים בממצא דומה: "מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח איברים". אמוראים אחרים טענו שבזיהוי מקום המזבח, הסתייעו העולים בדברי נבואה[9] או בגילויים שמימיים אחרים[10].
בעוד שממזבח העולה שהיה בבית המקדש הראשון לא נותר זכר, הרי שהמזבח שבנה זרובבל נגנזו אבניו בתקופה הסלאוקית בלשכת בית המוקד, וחודש שוב על ידי מלכי החשמונאים[11], ולכן סביר להניח שיהיה קל לאתר את יסודותיו[12].
המקורות לזיהוי מקום המקדש
בבוא החוקרים לקבוע את מיקום המקדש, עליהם להתייחס לשלוש סוגיות:
- הממצאים על מתחם הר הבית כיום.
- עדויותיהם של היסטוריונים ותיירים לגבי מצבו הקודם של הר הבית.
- מצבו של הר הבית בעת היות המקדש בנוי על גביו.
הר הבית כיום
ערכים מורחבים – הר הבית, מבני הר הבית
מתחם הר הבית הוא מתחם עצום שארבעת קירותיו, באורך של 275, 466, 310 ו-488 מטרים, מקיפים שטח גדול בהרבה מהמתחם ששטחו 500 אמה רבועות המתואר במסכת מידות[13] ואף מהסטדיון המרובע שמתואר על ידי יוסף בן מתתיהו[14].
רחבת הר הבית כיום היא טרפז, הנראה במבט ראשון כמלבני, אך למעשה צלעותיו אינן מקבילות ואינן שוות ואף אינן תמיד מורכבות מקווים ישרים. הן אינן מכוונות באופן מוחלט לאף אחת מרוחות השמיים.
- ארכו של הכותל המערבי הוא כ-488 מטר. בחלקו הדרומי, הוא נוטה מהצפון האמיתי בכ-10.3 מעלות לכיוון מערב. בחלקו הצפוני, הנטייה מגיעה לכ-10.6 מעלות.
- ארכו של הכותל המזרחי כ-465 מטר. הכותל פונה בממוצע כ-6 מעלות מערבה לצפון האמיתי.
- ארכו של הכותל הצפוני כ-317 מטר, ניצב בזווית של קרוב ל-90 מעלות לכותל המזרחי.
- ארכו של הכותל הדרומי הוא כ-275 מטר, ניצב בזווית של קרוב ל-90 מעלות לכותל המערבי.
שטחו הכולל של מתחם הר הבית (כולל עובי הכתלים) כיום הוא כ-141,000 מטר רבוע.
חלקים מהכתלים נהרסו, נבנו, הורחבו ושופצו במהלך הדורות. בעוד שעל רבים משינויים אלו ניתן ללמוד רק מתוך מקורות היסטוריים, ישנם מספר מאפיינים המאפשרים להבחין בשינויים על פני השטח. המאפיין העיקרי, והבולט ביותר, הוא הימצאותן של אבנים בעלות סיתות הרודיאני.
סיתות זה, המתאפיין באבנים חלקות בעלות שוליים שקועות, ניתן להבחנה בעיקר בכותל המערבי, ובחלקיו התחתונים של הכותל הדרומי. בכותל המזרחי קיימים שינויים רבים באופי הסיתות, ובחלקים ניכרים שלו הוא גס ובולט בהרבה, עובדה המביאה להנחה כי מדובר בקטעים קדומים יותר.
הר הבית בתקופת בתי המקדש
- ערך מורחב – מבנה בית המקדש
נתונים רבים ומפורטים ניתנו לגבי מבנה בית המקדש, על יד יוסף בן מתתיהו, על ידי חז"ל במסכת מידות ובשאר ספריהם, וכן על ידי תיאורים שונים בספרי התנ"ך.
הר הבית בתיאור חז"ל
אם כי מחלוקות רבות קיימות לגבי פרטי המבנה, בין על ידי חז"ל עצמם ובין על ידי פרשניהם, הרי שקווי המתאר הכלליים מוסכמים לרוב:
הר הבית הוא מתחם ריבועי, בעל צלעות בנות 500 אמה (מידת אורך). מרבית השטח הפנוי בהר הוא בדרום החיל, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, ומיעוטו מן המערב.[15] להר הבית היו חמישה שערים: זוג שערי חולדה בדרום, שער שושן במזרח, שער טדי בצפון ושער קיפונוס במערב. בתוך מתחם ההר היה מתחם מוגבה ומוקף סורג שכונה "חיל". מטרתו לכאורה היא לפלס את גובה ההר. מעל מתחם זה התנשא המקדש, שאורכו הכולל, עם חצרותיו, היה 322 אמות, ורוחבו 135 אמות[16]. מתחם המקדש נחלק לשלושה מתחמים עיקריים:
- "עזרת נשים" - חצר לא מקורה בחזיתו המזרחית של המקדש, שגדלה 135 אמות על 135 אמות.
- "העזרה" - החצר הגדולה סביב המקדש שרחבה היתה 135 אמות , שנחלקה ל"עזרת ישראל" (בחזיתה המזרחית) לאחד עשרה אמות הראשונים לצד מזרח, ו"עזרת כהנים" בה נעשתה עבודת המקדש .
- "ההיכל" - מבנה המקדש, שגדלו 100 על 100 אמות, וגובהו 100 אמות. ההיכל נחלק בתוכו לכמה מחלקות. החשובות הן "האולם", "ההיכל", ו"הדביר" (קדש הקדשים).
הר הבית בתיאורו של יוסף בן מתתיהו
יוסף בן מתתיהו מרחיב את היריעה בנוגע לתיאור בית המקדש והר הבית בכמה מקומות - חלקם כרקע לתיאור הלוחמה[17] והחורבן שהתנהלו בם ובסביבתם כחלק מהמרד הגדול, וחלקם בתור תיאור היסטורי של הבניין החשוב ביותר בתולדות היהודים[18].
בתיאורו של יוסף ישנה התייחסות לפרטים, ודבר זה חשוב בעיקר בתיאור המבנים החיצוניים של הר הבית, עניין בו חז"ל עסקו באופן מצומצם ביותר. עם זאת, יוסף, למרות היכרותו עם הבית, והעובדה שהוא אף כנראה שימש בו בעצמו ככהן, אינו נבדל משאר ההיסטוריונים בני תקופתו, ואינו מדייק במספרים. תיאורו הוא כללי ומלא התפעלות. ניתן להוסיף לכך את העובדה שהתיאור נכתב לקהל רומאי, אחרי חורבן הבית. כך שלא היה צריך לחשוש להשגות על פרטים שגויים שאולי חדרו לכתביו. ככלל, נחשב התיאור שבמשנה, למרות החלקים בו השנויים במחלוקת, כנאמן יותר, וכתבי פלביוס משמשים כמידע משלים על גביהם[19]
הר הבית בימי הביניים
בית המקדש אמנם חרב, אך הוא לא חלף מהתודעה היהודית, ואף מזו הנוכרית. מסורות שונות לגבי מיקום שלל חלקים מהמקדש שרדו במדרשים, וכן בעדויותיהם של נוסעים ועולי רגל. עם כל הבעייתיות של הסתמכות על מסורות, במיוחד כאלו שנכתבו לעיתים מאות שנים לאחר המאורע, הן עדיין בעלות משקל ניכר בדרך לקביעת מיקום בית המקדש.
מסורות המזהות את כותלי הר הבית
המדרש, בשיר השירים רבה, מספר:
הנה זה עומד אחר כתלנו"- "אחר כותל מערבי של בית המקדש. למה? שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם ושער הכהן ושער חלדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקב"ה.
— שיר השירים רבה ב, סג
אמנם, מתוך דברי המדרש, נראה סביר כי המדובר בכותל ההיכל או העזרה, אך אלו לא שרדו, והמסורת היהודית קשרה מדרש זה עם כותלו המערבי של הר הבית, ובמשך דורות רבים, היו היהודים מתפללים מול כותל זה וראו בו עדות להבטחה זו. עם זאת, ישנם מקורות נוספים בהם הר הבית כולו נקרא בשם "מקדש", כמו כן שערי חולדה המוזכרים במדרש אינם שערי העזרה, אלא שערי הר הבית, כך שנראה שהמדרש אכן מתייחס לכותל החיצוני.
נראה כי מאמרו של רבי אחא במדרש תנחומא שהוסיף על דברי רבי אלעזר בן פדת שהשכינה נמצאת במקום המקדש, נועד לצמצם ולא להרחיב את מקום השכינה. כאשר אמר "אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש" לא הייתה כוונתו לכותל המערבי של הר הבית, ולא לחומת העזרה המקודשת ממנו שאורכה קל"ה אמה, ולא לכותל החיצון של ההיכל שאורכו 70 אמה, אלא לכותל המערבי של קודש הקדשים שאורכו 20 אמה, הסמוך לאבן השתייה.
הדעות בדבר מיקום המקדש
ישנן כתריסר שיטות לגבי מיקומו המדויק של בית המקדש. על אף שהשיטות השונות חולקות זו על זו לגבי המיקום המדויק של קודש הקודשים, מידת האמה, והכיוון אליו היה מכוון בית המקדש, הרי שרב הדומה על השונה.
נהוג לחלק את השיטות לפי המקום בו הן ממקמות את בית המקדש ביחס לכיפת הסלע:
- השיטות המרכזיות. שיטות אלו נחלקות לשלוש, כאשר האחת מזהה את הסלע שתחת כיפת הסלע כאבן השתייה, השנייה מזהה את הסלע כיסוד המזבח, ואילו השלישית מזהה את כיפת הסלע במקום בית המוקד בצפון העזרה.
- השיטות הצפוניות. מזהות את בית המקדש מצפון לכיפת הסלע.
- השיטות הדרומיות. מזהות את מקום המקדש דרומית לרחבה עליה עומדת כיפת הסלע.
השיטות המרכזיות
כפי שצוין לעיל, מסורות יהודיות, נוצריות ואסלאמיות רבות שנים זיהו את הסלע שתחת כיפת הסלע כמקום קדוש. המסורת היהודית, כפי שהביאהּ הרדב"ז, מיחסת את הסלע כאבן השתייה המוזכרת בחז"ל שעליה עמד קודש הקודשים, שיטה דומה לזאת, בעיקר של הרב שלמה גורן, מזיזה את מקום המקדש בכ-50 מטר מערבה, כיון שלשיטתו הסלע הוא חלק ממזבח העולה.
קודש הקדשים היה במקום כיפת הסלע
העדויות והמסורות הקדומות
שיטה זו היא העתיקה והרווחת מבין השיטות, ונתמכת על ידי מרבית החוקרים ואנשי ההלכה עד היום.
המקור הקדום ביותר המסייע לקביעת מקום אבן השתייה כמקומו של קודש הקודשים הוא עדותו של הנוסע מבורדו, שכתב בשנת 333: "יש כאן שני פסלים של הדריאנוס ולא הרחק מהם אבן מנוקבת שאליה היהודים באים כל שנה ומושחים אותה בשמן, מתאבלים, קורעים את בגדיהם ומפליגים לדרכם"[20]. תיאור זה, של אבן מנוקבת, מתאים לסלע אשר כיפת הסלע בנויה על גביו, אשר בו חור עגול ותחתיו מערה.
ההיסטוריון הנוצרי Eutychius מתאר בשנת 876[21] כיצד סופרוניוס, בישוף ירושלים, הראה לעומאר בן אל-ח'טאב את הסלע במקום בו היה קדש הקדשים, עליו בנו אחר כך את הכיפה המפורסמת. במקורות ערביים ישנו סיפור כיצד יהודי מומר בשם כעב אבו יצחק יעץ לעומאר לבנות מסגד מצפון לצ'חרה (לסלע אין שם מיוחד בערבית, ומשמעות שמו היא 'סלע') כדי שיתפללו למקום שאליו פונים היהודים וגם אל מכה. ההיסטוריון הארמני Sebeos כתב במאה השביעית בספרו[22] שעם כיבוש ירושלים על ידי הערבים, תכננו היהודים לבנות מחדש את בית המקדש. הם מצאו את מקום קדש הקדשים ובנו בניין עם במה כדי להתפלל שם. אבל הישמעאלים, שקינאו בהם, גרשו את היהודים משם ועשו אותו מקום תפילה לעצמם.
רבי בנימין מטודלה שביקר בירושלים בערך בשנת 1170, כותב שעומאר בן אל-ח'טאב בנה כיפה גדולה על מקום המקדש[23]. כן מעיד גם ר' פתחיה מרגנשבורג כחמש שנים לאחריו[24]. בראשית המאה ה-14 ביקר בירושלים תלמידו של הרמב"ן. בין השאר הוא כתב "על אבן שתייה בנו מלכי ישמעאל בנין מפואר מאד".
יש המוצאים אף בדברי המדרש ראיה למיקומו של קודש הקודשים במקום כיפת הסלע:
ר' ישמעאל אומר חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, ואלו הן: .. ויגדרו פרצות חומות בית המקדש ויבנו בנין בהיכל.
— פרקי דרבי אליעזר, סוף פרק ל[25]
בפסיקה ההלכתית
המקור הראשון בו נושא מיקום המקדש וגבולותיו נידון בצורה הלכתית מסודרת הוא שו"ת הרדב"ז, שהיה רבה של צפת במחצית השנייה של המאה ה-16:
שאלת ממני, אודיעך דעתי: אם מותר להיכנס לעליות הבנויות סביב לבית המקדש, שהן בולטות לתוך המקדש על גבי זיזין וגזוזטראות, לפי שראית שנהגו בזה היתר ואין מוחה בידן.
— שו"ת הרדב"ז, תרצ"א
בתשובתו, מתחיל הרדב"ז בקביעה ש”תחת הכיפה – שם אבן השתיה בלי ספק, הנקרא אצלם 'אל סאכרה'”, ולבסוף פוסק ”אין ספק כי האבן אשר תחת הכיפה היא אבן השתייה אשר עליה היה הארון בבית קדש הקדשים לצד מערב”. זאת על אף תמיהתו שהתיאור המופיע במשנה[26] שאבן השתייה גבוהה מן הארץ שלוש אצבעות, אינו תואם לכאורה את המציאות בזמנו, שכן המוסלמים מדווחים שהיא גבוהה מהקרקע שלוש קומות. הוא מעלה השערה שקרקעית המקדש הושחתה והונמכה במהלך החורבן ואף מספר כי שמע שהמלכים שעברו חפרו למצוא את יסוד האבן ולא מצאו, ולכן עתה היא גלויה. מכאן ממשיך הרדב"ז ועורך סקירה של הר הבית, תוך חישוב המרחק של כל חומה, עליותיה ופתחיה, ממקום קודש הקדשים, ודן בשאלה האם הם נמצאים בתוך התחום המקודש ואסורים בכניסה, או מחוץ לתחום המקודש ומותרים.
תשובתו של הרדב"ז נחשבת לאבן היסוד בנוגע לעיסוק ההלכתי בהר הבית, וכל הבאים אחריו נדרשו לדבריו. עם זאת, קריאה פשוטה של דבריו מעלה כמה וכמה נקודות תמוהות:
- מצד אחד הוא מכליל את מסגד אל-אקצה (מדרש שלמה, בלשונו[27]) בתחום המקודש, ומצד שני הוא כותב כי הוא רחוק מכדי להיכלל בתחום זה.
- חישוב המספרים שהוא מביא בנוגע לכותל המערבי והמזרחי, מביא למסקנה שכותל העזרה הוא כותל הר הבית, אולם דבר זה אינו מסתבר מהמקורות, ואף סותר את המסורת עתיקת היומין של תפילת יהודים סמוך לכותל המערבי, ללא חשש לטומאה (אם כי, בעקבות דברי הרדב"ז, היו רבנים בודדים במהלך הדורות שנמנעו מלבוא אל הכותל המערבי).
- הרדב"ז כותב שהשער הקרוב ביותר למקום כיפת הסלע הוא "הפתח הקטן אשר משמאל לבאב אל קטאנין". שער מוכרי הכותנה מוכר לנו, ועומד עד היום, ומשמאלו נמצא באב אל מטהרה - שער המרחץ המכוּון ישר מול כיפת הסלע, כי אדם הנכנס להר הבית דרך שער מוכרי הכותנה ימצא את כיפת הסלע מעט לימינו ומשמאל לשער.
רבים עסקו בדברים התמוהים בתשובת הרדב"ז, והתשובות נעות במרחבי הקשת - היו שכתבו כי תשובה זו נכתבה מתוך צפייה מרחוק במתחם, וללא אפשרות בדיקת מרחקים בשטח, היו, שעל סמך תמיהות אלו דחו את דבריו מכל וכל, והיו שניסו לתרץ את דבריו על ידי הענקת פרשנויות למילותיו – חלקן דחוקות יותר וחלקן פחות.
למרות כל התמיהות, רוב העוסקים בנושא נוטים לקבל את המסורת אותה מביא הרדב"ז, ומזהים את אבן השתייה בתור קרקע קודש הקדשים. כדברי הרדב"ז פסקו החיד"א[28], החת"ם סופר[29], החפץ חיים[30] והחזון איש[31]. אל פסיקתו של הרדב"ז מצטרפת גם פסיקתו של הב"ח: ”מצאתי בליקוטים, כשאדם בא לירושלים ורואה את הקובה של בית המקדש שהיא עזרה אז חייב להשתחוות נגדה ולקרוע את בגדיו”[32].
ראייתו הטופוגרפית של הרב זלמן מנחם קורן
לעדויות ולמסורות הקדומות, ולפסיקתו של הרדב"ז, נוספת ראייה טופוגרפית של הרב זלמן מנחם קורן אותה פרסם בספרו "חצרות בית ה'". הרב קורן מוכיח כי טופוגרפית מיקומו של קודש הקודשים חייב להיות במקומה של כיפת הסלע, זאת על פי התיאוריים מהמשנה כי קודש הקודשים הוא הנקודה הגבוהה ביותר טופוגרפית בהר, ובבחינת מבנה ההר אין אפשרות למקם את מקום קודש הקודשים שלא במקום כיפת הסלע.
עם זאת, כאן לא תמו המחלוקות, שהרי כדי לקבוע את מקום המקדש, אין די בנקודת אחיזה בודדת שעליה ניתן להרכיב את תוכנית המתאר של בית המקדש, שהרי כמה שאלות נותרו ללא מענה: לאיזה כיוון נטה בית המקדש? האם הוא הקביל לכותל המערבי או למזרחי, או שמא הוא מקביל למזרח האסטרונומי? מהו גודל האמה, מידת היסוד החשובה ביותר לעניין זה? מהי נקודת העיגון המדויקת על גבי הסלע, שחשוף בחלק גדול בהרבה מאשר בזמן המקדש?
טכנית, מתפלגת שיטה זו לכמה שיטות משנה:
- שיטתו של הרב זלמן מנחם קורן, המובאת בעיקר בספריו "חצרות בית ה'" ו"ועשו לי מקדש", היא כי אורכה של האמה הוא 57.4 ס"מ[33], קודש הקדשים הוא על גבי הסלע, והמקדש נוטה למזרח האסטרונומי. לפי שיטה זו, הכותל המערבי עומד בקצה המדויק של המתחם המקודש. נקודת הקושי בהנחה זו היא העובדה שמרחיבי המתחם, כנראה הורדוס, הרסו את הכותל המערבי רק על מנת לשחזרו, ולא הותירוהו כמו את הכותל המזרחי.[34]
- שיטתו של לין ריטמאייר, גורסת כי אורך האמה הוא 52.5 ס"מ (אורכה של האמה המצרית המלכותית), וקדש הקדשים ממוקם על גבי הסלע. הקשיים בשיטת קורן אינם קיימים,[35] אבל לא יתכן שחצר הר הבית המערבית הגיעה עד כיפת הסלע כי הר הבית היה מיעוטו מן המערב, כדקיימא לן. (מידות,ב,א)
- שיטתו של צ'ארלס וורן ממקמת את קדש הקדשים דרומית מערבית לסלע. מטרתו של וורן היא להתאים את מקום המזבח מעל אחד מבורות המים שבהר הבית, שלדעתו הוא בור ה"שיתין", וקבע שהמזבח היה ליד הקצה הצפון מערבי של מנהרת בור מספר 5. לדבריו של וורן מסורת ברוח זו שמע מזקני ירושלים. ככל הנראה, שתי האבנים הענקיות שיסדו הבונים בדרום שער וורן מעידות כי שם היה עומד הכותל החיצון של ההיכל כנגדן. והסלע הבולט[36] ליד הפינה הדרומית מזרחית של הרמה המרוצפת מזהה את לשכת הנזירים, שהייתה ללא רצפה (כלים,ו).
מזבח העולה היה במקום כיפת הסלע
החוקרים הממקמים את מזבח העולה על גבי הצ'חרה, מזהים את 'בור הרוחות', הנמצא במערה שתחת לאבן, כ"שיתין", הצינורות דרכם התנקז דם הקורבנות. טענה זו הסתמכה בעיקר על עדותו של המהנדס האיטלקי ארמטה פיירוטי כי הוא הצליח להגיע באמצעות אחד הבורות הנמצאים צפונית לאזור אל בור זה. ב-1911 טען מונטגיו פארקר כי הוא פתח את הבור וכי עומקו לא עלה על 25 ס"מ[37], אך רבים מפקפקים במהימנותו של פארקר.
הרב שלמה גורן הוא הדובר המרכזי של שיטה זו, שנוסחה בספרו "הר הבית". לדבריו אורך האמה הוא 58 ס"מ, המקדש ניצב למזרח האסטרונומי, וה"שיתין", ניצבים מעל החור שבסלע. הקשיים בשיטה זו מרובים. לשיטה זו, חישוב טופוגרפי של ההר מביא למסקנה שקדש הקדשים מצוי מעל אמצע העמק, עובדה המצריכה עבודות פילוס עצומות ומיותרות שלא נשאר מהן זכר.
השיטות הצפוניות
- שיטת אשר קאופמן.
- תאוריה זו הוצעה לראשונה על ידי אשר קאופמן ב-1975, ומאז הוא פרסם מספר מאמרים בנושא.
- שיטתו מבוססת על הטענה כי קודש הקודשים ממוקם במקומה של כיפה פרוצה הממוקמת מצפון לכיפת הסלע ומכונה "כיפת הרוחות". ברצפתה של כיפה זו חשוף סלע ההר הטבעי, ולדברי קאופמן זהו מקום "אבן השתייה". בנוסף, לדברי קאופמן מתחם ההר אינו מרובע בן 500 אמה על 500 אמה, אלא מתחם טרפזי בעל צלעות עקומות ולא ישרות, מטעמים שונים, ששטחו הכולל 250,000 אמות מרובעות. כמו כן סבור קאופמן כי שער הרחמים הוא שער המזרח של הר הבית.[38]
- הקושי הגדול ביותר בשיטת קאופמן הוא התעלמותו מפני השטח ומגובהו של הסלע ב"כיפת הסלע".
השיטות הדרומיות
- רבי אשתורי הפרחי, מחבר ספר "כפתור ופרח" היה בירושלים בשנת 1313 וניסה להעריך את התחום בו מותר ליהודים להיכנס להר הבית. וכך הוא כתב: "מכל מקום, צריכים אנו לדעת גדר וגבול מקום אסור והחיוב להיכנס היום שם בבית הקדוש (בית המקדש)[39]. מכאן הוא עובר לתיאור מקומו של "שער שושן" שעל פי חז"ל[40] הוא מכוון בדיוק מזרחית למקום המקדש. הוא כתב כי היום ניתן לראות היכן היה "שער שושן" וכך מובא בספרו: "מכל זה יראה כי מה שאנו רואים היום בזמננו זה מהכותלים העומדים האלה, שהם כותלים מחומת הר הבית. עד היום ניכר שער שושן למזרח והוא סגור אבני גזית. ואם תחלק זה הכותל לשלושה חלקים, יהיה זה הפתח הראשון מצד קרן מזרחית דרומית" (פ"ב). הוא ממשיך בתיאור: "ולצפון, הפתח הסגור אשר במזרח, שאמרנו עליו שהוא "שער שושן", כמטווחי קשת יש בכותלו שני שערים גבוהים מאד בכיפות בחוץ ודלתותיהם ברזל והם סגורים לעולם, וקורים להם ההמון "שערי הרחמים" " (צ"ג). לדעתו, אלה השערים המוזכרים במסכת סופרים (פ"ב) שבנה שלמה המלך אחד לחתנים ואחד לאבלים ומנודים ובשבת היו מתקבצים יושבי ירושלים ועולין להר הבית ויושבים בין שערים הללו כדי לגמול חסדים זה לזה, ושמה זה קורים להם שערי רחמים (צ"ד). הוא מסיים את דיונו שהיום "נוכל להתקרב לעניין התפילה עד אותם הכתלים... וכבר בקש מהאל יתברך שלמה בתפילתו שתקובל תפילת המקום ההוא" (צ"ד).
יוסף רופא במאמרו מקום מקדשנו - איתור בית-המקדש בדרומה של רחבת הר-הבית[41] סבור כי "כמטחווי-קשת" הוא מרחק שבין 150 מטר ל-200 מטר. הוא נעזר מאיזכור אחר של מונח זה בחברון, בהקשר לאתרים הידועים בימינו, ושם הוא מדד ומצא כי המרחק[42] הוא כ- 90 מטרים. עם זאת במקרה של תיאורו של ר' אשתורי הפרחי הוא מגיע למסקנה כי "כמטחווי-קשת" הוא לא פחות מ-160 מטר.
לפי עדותו של ר' אשתורי הפרחי, כי שער-שושן נמצא בשליש הדרומי של החומה המזרחית של רחבת הר-הבית, דהיינו בתוך 155 המטרים הדרומיים של החומה המזרחית של רחבת הר-הבית (כי אורכה הכולל של חומה זו הוא 465 מטרים). מכאן מסיק רופא כי אמצעיתו של שער-שושן נמצא בנקודה המצויה במרחק 135 מטר מצפון לקרן הדרומית-המזרחית של חומת רחבת הר-הבית. נקודה זו בחומה המזרחית מצויה באותו מרחק עצמו, 135 מטר, מדרום למגרעת-הדומה הסמוכה לשער-הלוויות ("באב-אל-גנאיז" בערבית) ו- 180 מטר מדרום לאמצעיתם של שערי-הרחמים (באב-אל-רחמא", בערבית). מסקנתו היא כי "בית-המקדש" היה מדרום לכיפת הסלע. אולם, חוקרים אחרים טענו שאין כל ראיה כי רבי אשתורי הפרחי אכן התכוון לכך, מאחר שרבי אשתורי אינו מתאר כלל את הנמצא בתוך הר הבית, אלא רק את החומה החיצונית. החומה החיצונית בצד המזרחי, היא גם חומת העיר העתיקה, ואם נתייחס לשער שושן כנמצא בשליש החומה, הרי שדברי רבי אשתורי מתאימים דווקא לשיטה המרכזית ולא לשיטה הדרומית.[43] אמנם מנגד, אם רבי אשתורי אכן ראה כי שער שושן נמצא כנגד כיפת הסלע לא היה צריך לחלק את הכותל המזרחי לשלושה חלקים ולקבוע כי השער היה נמצא בשליש הדרומי, אלא היה מציין שהוא מכוון כנגד כיפת הסלע. וסביר להניח ששיטתו איננה שונה משיטת צ'ארלס וורן כי מקום המזבח נמצא בדרום כיפת הסלע שהייתה בצפון העזרה במקום בית המוקד. שיטה זו מתאימה לתיאור של יוסף בן מתתיהו שלא הרחק מהסטיו המלכותי והעמודים, נמצאים שלטי האזהרה לזרים התלויים על הסורג, ומשם מתחילה העלייה בחיל לעזרה הדרומית וכבש המזבח.[44] יוספוס אומר כי היקף המתחם שבנה הורדוס כולל מצודת אנטוניה היה ששה ריסים בלבד.[45]
כשיטה זו, סבור גם הרב אב"י סילבצקי מישיבת מרכז הרב שכתב מאמר מקיף התומך בשיטה הדרומית ומוכיח שכן שיטת הכפתור ופרח.[46]
מנגד, ישנם מספר קשיים באשר לעדותו של הכפתור ופרח, כפי שהיא מופיעה לפנינו בספרו. הראשון הוא שבפועל כיום לא ידוע על שער כלשהו בחומת הכותל המזרחי הנמצא באזור השליש הדרומי של הכותל. בנוסף לכך, הכפתור ופרח עצמו נוקט כדעת הרמב"ם שהכותל הדרומי של הר הבית היה הרחוק ביותר ממקום המקדש[47], דבר שאינו עולה בקנה אחד עם עדותו של הכפתור ופרח שקדש הקדשים היה בדרום הר הבית. גם זיהויו את השערים שבכותל הדרומי עם שערי חולדה שמימי בית המקדש השני קשה להלימה, ומנוגד למקובל בקרב חוקרי הר הבית ששערי חולדה, כמו כל מתחם הר הבית המקודש, היו צפוניים מאלו הנראים היום, שהם מעשה ידי פועליו של הורדוס שהוסיף על רחבת הר הבית מדרום, מצפון וממערב. לאור קשיים אלו, וקשיים נוספים, יש שפירשו שכוונת הכפתור ופרח היא לשליש הדרומי של החומה המזרחית של ירושלים, או שיש לגרוס בדבריו 'קרן מזרחית צפונית' במקום 'קרן מזרחית דרומית'. או שסייגו באופן כללי את ההתייחסות לדבריו בנושא זה כאל פסיקה הלכתית המחייבת הלכה למעשה. - שיטת ג'ון פרגוסון.
- ג'ון פרגוסון היה החוקר הראשון שהציע למקם את בית המקדש באזור שאינו סביב כיפת הסלע.
- פרגוסון, היסטוריון שחקר את ארץ ישראל, היה הראשון שהבחין כי בפי הצלבנים, מסגד אל-אקצא נקרא Templum Solomon, ואילו כיפת הסלע נקראה בפיהם Templum Domini. פרגוסון שגה שגיאה תרגומית, מאחר שבלטינית המילה Templum משמעותה מקדש או ארמון, ואילו פרגוסון, שלא ידע זאת, הניח שהכוונה ב-Templum Solomon ל'מקדש שלמה' - כלומר בית המקדש. בשל טעות זו הגיע פרגוסון למסקנה כי ה'אדון' ב'מקדש האדון' הוא אותו האיש, וטען כי כיפת הסלע היא למעשה האתר המקורי של כנסיית הקבר, ומסגד אל אקצא הוא מקום בית המקדש.
- תאוריה זו הוצעה לפני שהתפרסם מחקר טופוגרפי וארכאולוגי על הר הבית. צ'ארלס וורן, שהיה מראשוני החוקרים בתחום זה, האריך בראיות לסתור את דברי פרגוסון ואף חיבר ספר שלם שמטרתו לְהָזֵם את טענותיו. פרגוסון אמנם לא השתכנע, אך המחקר קיבל את דברי וורן, ואם כי תאוריות שונות ממקמות את בית המקדש באזורים שונים של הר הבית, אף אחת מהן אינה ממקמת אותו תחת מסגד אל-אקצא.
- שיטת טוביה שגיב.
- האדריכל טוביה שגיב פרסם כמה מאמרים בהם הוא טוען שמקום המקדש הוא בדרום המתחם, וקדש הקדשים ממוקם בנקודה בה ממוקם כיום "אל-כאס", מקום רחצת הידיים והרגליים של המוסלמים, כ17 מטר מתחת ריצפת ההר כיום.
- שגיב מתבסס על כמה נקודות עיקריות. מפלס שערי הר הבית. מפלס אמת-המים שסיפקה את המים למקדש. צורת הבורות הנמצאים במקום. תיארוך המתחם המוכר לתקופת אדריאנוס קיסר ולא להורדוס כמקובל. מיקום המצודה שהגנה על המקדש. אפשרויות התצפית מהעיר לתוך חצר המקדש. ואמה רומאית בת 44.4 ס"מ. כמו כן סבור שגיב כי כיפת הסלע נמצאת במקום מצודת אנטוניה שהייתה בפינה הצפונית מערבית של הר הבית, כאשר לפי השיטות האחרות מקומה של מצודת אנטוניה היה מצפון להר הבית, במקום בו נמצא היום בית הספר אל עומריה ברחוב ויה דולורוזה,[48] או בפינה הצפון מערבית של הרמה הגובלת בחפיר פומפיוס, מעל לסלע שבכיפת הרוחות ומנהרות מספר 1 ומספר 3 במפת וורן, המחברות את מצודת אנטוניה למתחם המקדש כתיאור יוספוס פלביוס.
- ישנם קשיים רבים בשיטתו של שגיב, בהם: מיקומו של בית המקדש לשיטה זו על צלע ההר ולא בראשו, כפי שעולה מהמשנה במסכת מידות[49] ומקומות נוספים. מיקום חלקו הדרום-מערבי של הר הבית מחוץ לשטח הר המוריה, בתוך עמק הטירופיאון[50], אי התאמת זיהויו של שגיב למקום המקדש עם הנאמר במסכת מידות באשר למיקום בית המקדש בתוך הר הבית[51]. שיוך בניית חומת כותלי הר הבית הנוכחית, וכן מערת המכפלה, לתקופת אדריינוס, דבר המנוגד למסורת היהודית וגם לעמדתם של שאר ההיסטוריונים והארכאולוגים שמזהים סגנון בניה זה עם הבניה ההרודיאנית.
ראו גם
לקריאה נוספת
- שלמה גורן, הר הבית, ירושלים, תשס"ד.
- אשר גרוסברג, איתור תחומי הר הבית ומקום המקדש, תחומין טז, תשנ"ו, עמ' 502-458
- אוצר ירושלים והמקדש - אנציקלופדיה תלמודית, עמ' 293-345.
- יחיאל מיכל טוקצינסקי, עיר הקודש והמקדש, ירושלים, תשכ"ט-תש"ל:
- עיר הקודש והמקדש (חלק א), תשכ"ט, באתר היברובוקס
- עיר הקודש והמקדש (חלק ב), תשכ"ט, באתר היברובוקס
- עיר הקודש והמקדש (חלק ג), תשכ"ט, באתר היברובוקס
- עיר הקודש והמקדש (חלק ד), תש"ל, באתר היברובוקס
- עיר הקודש והמקדש (חלק ה), תש"ל, באתר היברובוקס
- אהוד נצר, ההצעות השונות לשחזור בית המקדש והר הבית : יציאה מן המבוך, חידושים בחקר ירושלים יד, (תשסט), 2008, עמ' 167-157.
- יהושע פלג, האם היה מקומו של המקדש ההרודיאני מתחת לכיפת הסלע?, בתוך: אייל ברוך, איילת לוי-רייפר ואברהם פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים, קובץ יג, רמת-גן, תשס"ח, עמ' 160-141.
- זלמן מנחם קורן, חצרות בית ה', חברון, תשל"ז (באתר דעת)
- זלמן מנחם קורן, תגליות וחידושים בגבולות הר הבית ושיעור האמה, אורייתא יד, נתניה תשמ"ד.
- זלמן מנחם קורן, ועשו לי מקדש, ירושלים, תשס"ז.
- טוביה שגיב (שקרקה), תחומין יד (תשנ"ד), עמ' 472-437.
- Asher Selig Kaufman, Where the Ancient Temple of Jerusalem Stood?, Biblical Archaeology Review 9 (March/April 1983), pp. 40-59
- Asher Selig Kaufman, The Temple Mount: Where is the Holy of Holies?, Har Yera'eh, Jerusalem, 2004[52]
- Leen Ritmeyer, Locating the Original Temple Mount, Biblical Archaeology Review 18 (March/April 1992), pp. 23-45, 64-65
קישורים חיצוניים
לבית המקדש יש כתובת, באתר nrg, 7 בפברואר 2007
- חוקר: חשפתי את מיקומו של בית המקדש, באתר ynet, 7 בפברואר 2007
- בית המקדש איכה? איתור מקום המקדש על פי שיטת שגיב
- נכון יהיה הר בית ה', הרב אברהם ישראל סילבצקי, באתר ישיבת מרכז הרב.
- למה ולהיכן מותרת העלייה להר הבית, ביוטיוב ובאתר ישיבת הר ברכה, תגובה לרב סילבצקי.
הערות שוליים
- ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות בית הבחירה, ב, א
- ^ ראו בראשית רבה סד, י
- ^ ב-1999, הופיע ספר בשם "The Temples that Jerusalem Forgot" (המקדשים שירושלים שכחה) על ידי ארנסט ל. מרטין, הטוען כי מיקומו של המקדש היה מעל לגיחון. ספרו מורכב ברובו מפירושים מחודשים בפסוקי התנ"ך והברית החדשה, תוך התעלמות מהממצא ההיסטורי והארכאולוגי, ולא התקבל בעולם המחקר.
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ב.
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק י"ד, וראה במפרשים שם.
- ^ מסכת זבחים, דף נ"ד עמוד ב'.
- ^ "בשלמא בית מינכרא צורתו" (מסכת זבחים, דף ס"ב עמוד א').
- ^ שם, רש"י ד"ה "שניכרים צורתו".
- ^ כדעת רבי יוחנן ורבי אליעזר בן יעקב
- ^ כדעותיהם של רבי אלעזר, ורבי יצחק נפחא.
- ^ עבודה זרה נב ע"ב. לא ברור האם המזבח חודש שוב גם בימי הורדוס. ראה בזה אלף דור ימי בית המקדש השני - א עמוד 153, משמר הלוי מגילה סימן ל.
- ^ ראה דרישת ציון להגרצ"ה קלישר מהדורת מוסד הרב קוק עמוד 91.
- ^ ב, א
- ^ קדמוניות היהודים טו, יא, ג (400)
- ^ מידות, ב, א
- ^ ייתכן שאורך זה אינו כולל את עובי חומות המקדש לאורכו ולרוחבו, בהנחה שעובי כל קיר היה 5 אמות, הרי שהאורך הוא 337 אמות והרוחב 145 אמות
- ^ בעיקר בספר החמישי של "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים".
- ^ בעיקר בספר החמישה־עשר של "קדמוניות היהודים".
- ^ מיכאל אבי-יונה, בית המקדש השני; בתוך ספר ירושלים, מוסד ביאליק ודביר, ירושלים ותל אביב, תשט"ז
- ^ מיכאל איש שלום, מסעי נוצרים לארץ-ישראל, עם עובד ודביר, תשכ"ו, עמוד 214
- ^ בספרו Nazm al Gawahir
- ^ פרק 31.
- ^ אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, גזית, תש"ו, עמוד 40
- ^ אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, גזית, תש"ו, עמוד 53
- ^ קטע זה אינו מופיע במהדורת רד"ל.
- ^ יומא ה, ב
- ^ המסגד נקרא Templum Solomonis בפי הצלבנים, שראו בו את ארמון שלמה, ושם זה השתרש, בנטיות שונות, אף אצל היהודים
- ^ או"ח סימן תקסא
- ^ שו"ת חתם סופר, יורה דעה, ס' רל"ו
- ^ ליקוטי הלכות, זבחים פרק איזהו מקומן, עמוד לד
- ^ אבן העזר סי' ק ז'
- ^ או"ח, תקסא, ד
- ^ בספרו "חצרות בית ה'" גרס תחילה כי ארכה הוא 56 ס"מ, אך שינה את דעתו בעקבות מדידות חדשות ופרסם זאת במאמרו ב"אורייתא" וכן בספרו החדש "ועשו לי מקדש".
- ^ הרב זלמן מנחם קורן, חצרות בית ה', ירושלים, תשל"ז ; הנ"ל ועשו לי מקדש, ירושלים, תשס"ז; הנ"ל תגליות וחידושים בגבולות הר הבית ושיעור האמה, אוריתא יד, נתניה תשמ"ד
- ^ Ritmeyer L., "Locating the Original Temple Mount", Biblical Archaeology Review 18 (March/April 1992), pp. 23-45, 64-65
- ^ תמונת הסלע
- ^ אלי שילר, "אבן השתייה", אריאל 64-65 "הר הבית ואתריו", תשמ"ט
- ^ A. S. Kaufman, Where the Ancient Temple of Jerusalem Stood?, Biblical Archaeology Review 9 (March/April 1983), pp. 40-59
- ^ עמ' פ"ז לספר א', לונץ 1897
- ^ משנה מסכת ברכות פרק ט משנה ה. תלמוד בבלי מסכת יומא דף טז עמוד א.
- ^ ניב המדרשה תשל"ח-ל"ט
- ^ בין "מקום (קבר) אבנר בן נר" ו"מערב מערת המכפלה"
- ^ הרב זלמן קורן, חצרות בית ה', בתוך: שם עולם, ספר זיכרון לתלמידי ישיבת קריית ארבע, עמ' 276.
- ^ http://www.sacred-texts.com/jud/josephus/ant-15.htm
- ^ http://sacred-texts.com/jud/josephus/war-5.htm
- ^ עליה להר הבית עוד חתיכת כרת, בערוץ 7. המאמר באתר ישיבת מרכז הרב
- ^ כפתור ופרח פרק ו: "העזרה לא היתה מכוונת באמצע הר הבית, אלא רחוקה מן הדרום של הר הבית יותר מכל הרוחות, וקרובה למערבו יותר מכל הרוחות, ובינה ובין הצפון יותר ממה שבינה ובין המערב, ובינה ובין המזרח יותר ממה שבינה ובין הצפון. נמצא היותר קרוב המערב, אחריו הצפון, אחריו המזרח, אחריו הדרום".
- ^ טוביה שגיב (שקרקה), תחומין יד (תשנ"ד), עמ' 472-437
- ^ פרק ב משניות ג-ו.
- ^ אוצר ירושלים והמקדש, עמ' 348.
- ^ פרק ב משנה א.
- ^ ביקורת: יהושע פלג, היכן מקום המקדש בהר הבית?, קתדרה 117, אוקטובר 2005, עמ' 163-157.
