תל חצור

תלים מקראיים
תל חצור · ‏ תל מגידו · תל באר שבע

אתר מורשת עולמית

תל חצור ממעוף הציפור
תל חצור ממעוף הציפור
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 6
מדינה
(למפת אצבע הגליל מוגדלת)   תל חצור (למפת אצבע הגליל רגילה)   תל חצור (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום תל חצור (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום תל חצור

תל חצור

מקדש כנעני בתל חצור

ארמון המלך המשוחזר מן התקופה הכנענית

מצודה מימי אחאב אשר נבנתה על גבי ביצורי שלמה ובמה מימי השופטים

חדרי ביצורים המזוהים עם תקופת שלמה המלך

"בית העמודים", מבנה ציבורי ששימש לאחסון סחורות, בחצור

תל חצור הוא תל וגן לאומי השוכן בתל אל-קדח, סמוך לאיילת השחר ממערב, בגבולו הדרומי של עמק החולה. תל חצור משתרע על שטח של כ-840 דונם בין התוואי הישן והחדש של כביש 90 והוא הגדול מבין כ-200 תילים מקראיים ברחבי ישראל. בשנת ה'תשס"ה הוכר תל חצור כאתר מורשת ישראלית יחד עם תל מגידו ותל באר שבע.

העיר חצור הייתה מיושבת מסוף האלף ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לפנה"ס. בתנ"ך ניזכרת חצור בשלושה הקשרים: תפקידה בעת יישוב הארץ בידי בני ישראל בין השנים ב'תפ"ח - ב'תצ"ה, בנייתה מחדש על ידי ממלכת ישראל החל במאה התשיעית לאלף השלישי, וכיבושה בסביבות שנת ג'קפ"ז בידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי.

חצור הגלילית, שקמה כמעברה ב-ה'תשי"ג, נקראה על שם חצור הקדומה.

היסטוריה

תקופת הברונזה

חצור שכנה על דרכי המסחר שבין מצרים העתיקה בדרום ופיניקיה, סוריה, אסיה הקטנה ומסופוטמיה בצפון. עושרה התבסס על המישורים הפוריים של עמק החולה ובשנים הראשונות שלאחר דור הפלגה הוערכה אוכלוסייתה בכ-15,000 עד 20,000 נפש. אותה עת הייתה חצור העיר הגדולה בארץ ובין החשובות שבעריה.

חצור נזכרה לראשונה בכתבי המארות המצריים מסוף האלף השני וכן בכתבי מארי שנמצאו בקרבת הפרת במסופוטמיה (מלך חצור אבניאדו שמוזכר בארכיון מארי הוא אולי "הידהוד" לשם יבין). בתחילת האלף השלישי ניהלו מספר ממלכות בצפון מסופוטמיה דיפלומטיה בינלאומית שכללה תכתובות ומפגשים. חצור הייתה חלק מהמגעים הדיפלומטיים, דבר המעיד על חשיבותה. במכתב שנמצא בארכיון מארי שנכתב על ידי אחד הפקידים של זימרילים מלך מארי, הוא מציין את הממלכות שלקחו חלק במגעים הדיפלומטיים וכותב אליו בבקשת הנחיות:

[אם] השליחים העוברים מבבל, אשנונה, אכלתום, כרנה, קברה וארפחה, אשר נשלחים אל ימחד, קטנה, חצור וכ[רכמ]יש יגיעו, האתן להם ללכת או אעצרם? ואם השליחים (העוברים) מימחד, קטנה, חצור וכרכמיש [אשר נשלחים אל בבל, אשנונ]ה, [קברה?, ארפ]חה, [אכלתום? וכרנה? יגיעו, האתן להם ללכת] או אעצרם? כך או אחרת, יכתוב נא לי אדוני את החלטתו.

מאוחר יותר נזכרה חצור במכתבי אל עמרנה שנמצאו באל עמרנה במצרים ושנכתבו במאה החמישית לאלף השלישי. במכתבים מוזכר מלך חצור עבדי תישרי המביע את נאמנותו לפרעה. עבדי תישרי הוא היחיד משליטי כנען שמכונה במכתבים בתואר "מלך" דבר המעיד על גודלה וחשיבותה של העיר בתקופה זו. מכתבי אל עמארנה כוללים שתי אגרות של שליטי חצור וכן במכתבי שליטי צור ועשתרות (עיר מחבל הבשן). על פי מכתב מלך עשתרות היה סכסוך בין שתי הממלכות.

בתקופת הברונזה המאוחרת הייתה חצור עיר גדולה. בחפירות הארכאולוגיות נחשפו 'מקדשים', 'מקדש' גדול שבחזיתו מזבח, ביצורים, אורתותסטטים (לוחות בזלת מסותתים ששימשו כנדבך תחתון לאורך קירות מבני ציבור), פסלים מבזלת, לוחות אחדים בכתב יתדות. תרבותה החומרית של העיר בתקופה זאת הייתה קשורה לממלכות ששכנו בסוריה. חצור לא הייתה מעורבת במאבקים שהתחוללו בכנען בתקופת אל עמארנה.

תקופת ההתנחלות

האיזכור הראשון של חצור בתנ"ך הוא בספר יהושע, שם מתוארת עוצמתה של העיר וגורלה מידי יהושע בן נון:

"וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיִּלְכֹּד אֶת-חָצוֹר, וְאֶת-מַלְכָּהּ, הִכָּה בֶחָרֶב: כִּי-חָצוֹר לְפָנִים--הִיא, רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה. וַיַּכּוּ אֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ לְפִי-חֶרֶב, הַחֲרֵם--לֹא נוֹתַר, כָּל-נְשָׁמָה; וְאֶת-חָצוֹר, שָׂרַף בָּאֵשׁ."

— פרק יא, 10-13

בחפירות ארכאולוגיות נמצאו סימנים לשרפה מתקופת הברונזה המאוחרת שהביאה להרס העיר ונטישתה. במקום נמצאו כדים ובהם תבואה שרופה בת 3400 שנה וממצאים אחרים מצביעים על חורבן במאה החמישית לאלף השלישי. בשכבת השריפה וההרס נמצאה התזה מכוונת של ראשי פסלים, גם כנעניים וגם מצריים, דבר שנעשה על ידי בני ישראל בכל המקומות שכבשו בארץ, כמצות התורה.

אזכור נוסף של המאבק עם חצור נמצא בספר שופטים:

"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'; וְאֵהוּד, מֵת. וַיִּמְכְּרֵם ה', בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר; וְשַׂר-צְבָאוֹ, סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם. וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה': כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל, לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה."

— פרק ד', 1-3

בעקבות כך, הורתה דבורה הנביאה לברק בן אבינעם לצאת למלחמה בצבא חצור. הרד"ק מבאר שיבין היה ממשפחת מלכי כנען בית יבין, שמלכו בחצור לפני חורבנה, ולאחר מכן משכנם היה "חרשת הגוים". ולכן היו שני מלכים בשם "יבין", האחד בימי כיבוש הארץ, והאחד מאוחר יותר בתקופת השופטים. הדבר ניכר, לפרשנותו, גם מלשון הפסוק "אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר" לשון עבר, לעומת "וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם" לשון הווה.

התקופה הישראלית

בפעם הבאה נזכרת חצור בתנ"ך בהקשר שונה לחלוטין. לפי הכתובים בתקופת המלך שלמה במאה התשיעית לאלף השלישי, העיר שבה ונבנתה. הדברים נזכרים בספר מלכים א', המתאר את העיר כאחת מערי הביצורים של שלמה המלך:

"וְזֶה דְבַר-הַמַּס אֲשֶׁר-הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית ה' וְאֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-הַמִּלּוֹא, וְאֵת, חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם; וְאֶת-חָצֹר וְאֶת-מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר".

— פרק ט', 15

במחקר הארכיאולוגי נמצאה בנייה חדשה בעיר העילית של חצור (העיר התחתית לא נבנתה שוב לעולם). ביצורי העיר מתקופה זו דומים במקצת לביצוריהם של תל מגידו ותל גזר אשר מיוחסים גם הם לשלמה המלך. בתקופת המלך אחאב, בסוף האלף השלישי, הפכה העיר לאחת מערי הבירה של המדינה, ונבנתה בה מצודה חדשה. חצור המשיכה ושגשגה גם בתקופת ירבעם השני בתחילת האלף הרביעי.

בסביבות שנת ג'קפ"ז נכבשה העיר, עם ממלכת ישראל כולה, על ידי תגלת פלאסר השלישי. וכך נכתב בספר מלכים ב':

"בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי; וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה."

— פרק ט"ו, 29

ברור שעל אף שהמקום המשיך להיות מיושב, העיר כבר ירדה מגדולתה. הפעם האחרונה בה מוזכרת חצור במקורות העת העתיקה היא בספר מכבים א', המציין כי מלחמת יונתן הוופסי בדמטריוס התנהלה במישור חצור בשנת ג'תרי"ג.

המחקר באתר

שטחה של העיר מתחלק לשני חלקים - העיר העליונה, או האקרופוליס ששטחו 120 דונם, והעיר התחתונה המשתרעת על 700 דונם. חצור זוהתה לראשונה עם תל אל-קדח בשנת ה'תרל"ה ונערכה בה חפירת בדיקה קצרה על ידי ג'ון גרסטנג בשנת ה'תרפ"ח. מחקר מעמיק התקיים על ידי משלחת של האוניברסיטה העברית בשנים ה'תשט"ו-ה'תשי"ח חפרה במקום משלחת גדולה בהנהלתו של יגאל ידין (שפרסם על כך ספר פופולרי בשם חצור: "ראש כל הממלכות האלה"). בין חברי המשלחת היו החוקרים רות עמירן, יוחנן אהרוני, ז'אן פרו, טרודה דותן. עונה נוספת ניהלה משלחתו של ידין בשנת ה'תשכ"ח. החפירות במקום התחדשו בשנת ה'תש"ן על ידי משלחת חפירות בהנהלתו של אמנון בן תור אליו הצטרפה ב-ה'תשס"ו שרון צוקרמן, עד לפטירתה בחורף ה'תשע"ה.

ממצאי התעודות

בחפירות בתל נמצאו מאז תחילת החפירות ועד מחצית שנת [[ה'תשע"ב, 18 תעודות בכתב יתדות. בכל ארץ ישראל נמצאו עד לאותו מועד 95 תעודות בכתב זה. רובן של התעודות הן מתקופת הברונזה התיכונה (א'תש"ס-ב'ר"כ), ויתרתן מתקופת הברונזה המאוחרת (ב'ר"כ-ב'תק"ס). קיים שוני בסוג הכתב בשתי התקופות. הכתובות שנמצאו עסקו במגוון של נושאים: מכתבים, מסמכים מנהליים, כתובות הקדשה, טקסט המסביר איך מלמדים חשבון, טקסטים לנבואה, וכן שבר קטן של אוסף חוקים המקביל לחוקי חמורבי.

גלריית תמונות

מצודה מהתקופה הישראלית הקדומה בחצור בור המים בחצור מבט נוסף אל בור המים בחצור. ניתן לראות את גרם המדרגות העתיק העשוי מאבן, ואת גרם המדרגות המודרני ממתכת ועץ שער מצודה מלכותית מאבן גיר, מתוארך למאה ה-9 לפנה"ס מחצית ימנית של שער כפול שהיה קבוע בכניסה למצודת חצור בימי המלך אחאב. השער בנוי אבני גזית מסותתות ומעוטר בשתי כותרות מגולפות התומכות במשקוף מרשים בגודלו, מוזיאון ישראל אריה מבזלת שהתגלה בבור ליד הכניסה של המקדש בשכבה 1ב בשטח ח', מוזיאון ישראל מצבות השייכות ל"מקדש המצבות", מוזיאון ישראל מקדש דביר מתקופת הברונזה המאוחרת, בשטח ח בעיר התחתונה בחצור קנקני אגירה תבואה מתקופת הברונזה המאוחרת. תצוגה מוזיאון דגון

לקריאה נוספת

• כתב העת קדמוניות, 143, תשע"ב 2012. חוברת המוקדשת לתל חצור, מאמרים בנושאים שונים
• כל מקום ואתר, משרד הביטחון - ההוצאה לאור והוצאת כרטא 1978. עמוד 449.
• זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל לידיעת ארץ ישראל הוצאת עם עובד - תרבות וחינוך, 1986. עמודים 2476 - 2488
• ויקטור גרן, תיאור ארץ ישראל, הגליל כרך 7, תרגם מצרפתית חיים בן עמרם לפי מהדורת 1880. הוצאת יד בן צבי 1987. עמודים 202 - 204.
• נדב נאמן, "חצור במאות ה-י"ד-י"ג לפני הספירה בראי התעודות והממצא הארכאולוגי", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 341-333
• שרון צוקרמן, "חצור בתקופת הברונזה הקדומה", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 370-379

קישורים חיצוניים

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

• מדיה וקבצים בנושא תל חצור בוויקישיתוף
• טקסט בויקיטקסט: חצור
• חצור/ telhazor, באתר רשות הטבע והגנים
• הסודות של חצור
• אתר תל חצור, חדשות ארכאולוגיות, באתר רשות העתיקות
• אמנון בן-תור, חופרים בחצור, "בשביל הארץ" - מגזין טבע, מורשת ונוף, דצמבר 2005
• שרון צוקרמן, העיר התחתונה של חצור – חפירות 2008, חדשות בעתיקות - ספטמבר 2008
• תל חצור באתר "עידן התנ"ך"
• אתר משלחת החפירות (באנגלית)
• רן שפירא, חופרים וחופרים - ואין מבקרים, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2007
• ynet, תל חצור: נחשפה תעודת חוקים בסגנון חוקי חמורבי, באתר ynet, 26 ביולי 2010
• אלי אשכנזי, תעלומה בת 3,400 שנה: מי שרף את הארמון בתל חצור, באתר הארץ, 23 ביולי 2012
• חפירות ארכיאולוגיות בתל חצור בניהולו של יגאל ידין, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1956 (התחלה 10:45)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0