יחסי ישראל–ניגריה
| יחסי ישראל–ניגריה | |
|---|---|
|
|
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
| ישראל | ניגריה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 22,072 | 923,768 |
| אוכלוסייה | |
| 10,071,733 | 237,125,509 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 509,901 | 362,815 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 50,627 | 1,530 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | רפובליקה פדרלית |
.jpg)
בין מדינת ישראל והרפובליקה הפדרלית של ניגריה קיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים וכן שיתוף פעולה בנושאים שונים. לישראל יש שגרירות בעיר הבירה הניגרית אבוג'ה, בעוד שלניגריה יש שגרירות בתל אביב.
שגריר ניגריה בישראל (מ-2021) הוא נארט אוגוסטין קולו. Nart Augustine Kolo[1].
היסטוריה
היחסים בין שתי המדינות החלו במחצית השנייה של שנות ה-50 של המאה ה-20, כאשר ניגריה הייתה למדינת חסות בריטית-פדרלית, שכללה מספר מדינות אוטונומיות (צפון ניגריה, מערב ניגריה ומזרח ניגריה)[2], והחלה בתהליך של קבלת עצמאות מלאה מבריטניה[3]. בתקופה בה מדינת ישראל ביקשה ליצור קשרים עם מדינות רבות באפריקה, וסייע להם במודרניזציה בתחומי החקלאות, התעשייה והביטחון. בשנים 1957–1960 הגיעו לביקור בישראל שורה של שרים מניגריה, כולל: שר הפיתוח של מערב ניגריה[4], שר המסחר של מזרח ניגריה[5], ראש ממשלת מערב ניגריה[6], שר החקלאות של מערב ניגריה[7], ושר האוצר של הממשלה הפדרלית[8].
במהלך 1960 החלו שתי המדינות למסד את היחסים ביניהן[9]. במרץ הודיעה ישראל על פתיחת קונסוליה בלאגוס[10]. הקונסול הראשון של ישראל במדינה היה שלמה ארגוב[11]. ביוני חתמה הממשלה הפדרלית על הסכם לשיתוף פעולה וסיוע טכני, אך ממשלת צפון ניגריה (בה רוב מוסלמי) סירבה להכיר בו[12]. לקראת הכרזת העצמאות של ניגריה ב-1 באוקטובר 1960 שלחה ישראל משלחת, שפעלה לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים בין המדינות[13]. בראש המשלחת עמד שר החקלאות משה דיין והיא השתתפה בטקס הכרזת העצמאות[14]. נשיא המדינה, יצחק בן-צבי, וראש־הממשלה, דוד בן-גוריון, שיגרו איגרות ברכה לאומה החדשה[15]. בנוסף העניקה המשלחת הישראלית במתנה מרפאה ניידת[16]. השגריר הראשון של ישראל במדינה חנן יבור היה אחד מחמישה שגרירים ראשונים שהגישו את כתב אמנתם[17].
במהלך שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, ישראל קיימה פעילות ענפה ברחבי אפריקה שמדרום לסהרה, לרבות בניגריה. לאורך התקופה, מאות מומחים ומתנדבים ישראלים נשלחו על מנת לסייע בפיתוח והמודרניזציה של ניגריה, ובעיקר בתחומי החקלאות, החינוך, הרפואה וההכשרה טכנולוגית[18]. במקביל, מאות אנשי מקצוע ניגרים, ביניהם חקלאים, מומחים, אנשי חינוך, אנשי אקדמיה, סטודנטים, רופאים, עובדים קהילתיים ומהנדסים נשלחו לישראל על מנת לקבל הכשרה מקצועית מקיפה בתחומם[19]. משה (ג'רי) בית הלוי הישראלי שימש כמאמן נבחרת הכדורגל הראשון של ניגריה העצמאית[20].
בנובמבר 1971 ביקר נשיא ניגריה יעקובו גואון בישראל, יחד עם נשיאי קמרון, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וסנגל במטרה לתווך בהסכם שלום בין ישראל ומצרים[21]. ארבעת הנשיאים האפריקניים ביקרו גם במצרים, אך יוזמת השלום נכשלה. בעת ביקורו של יעקובו גואון בישראל הפגינו נגדו חברי הכנסת של המרכז החופשי שמואל תמיר ואליעזר שוסטק[22], ופעילי הליגה להגנה יהודית במחאה על מעורבותו ברצח העם בביאפרה[23]. במאי 1973 איים גואון בניתוק היחסים עקב התעלמת ישראל מיוזמת השלום של ארגון אחדות אפריקה והמשך החזקת "השטחים הכבושים"[24]. הקשרים נותקו לבסוף בעקבות מלחמת יום הכיפורים ב-26 באוקטובר 1973, עקב "נוכחות של חיילים ישראליים באפריקה", לאחר שכוחות צה"ל חצו לגדה המערבית של תעלת סואץ[25].
בנובמבר 1975 תמכה ניגריה בהחלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם הקובעת כי "ציונות היא גזענות".
למרות ניתוק היחסים המשיכו אנשי עסקים וחברות מישראל לפעול באופן נרחב בניגריה[26], ביניהם החברות "סולל בונה", "כור תעשיות" ו"אשטרום"[27]. בשנת 1984 ביקרה בישראל משלחת של ראשי שבטים מניגריה ופגשה את נשיא המדינה חיים הרצוג וראש הממשלה יצחק שמיר[28]. באותה שנה אירע תקרית בין-לאומית שקבוצת ישראלים נתפסה בלונדון, בעת ניסיון כושל לחטוף את שר התחבורה לשעבר של ניגריה, אומרו דיקו. שניים מהעצורים, פליקס אבוטבול ואריה (לב) שפירא טענו שהם אנשי מוסד[29]. אך אחר כך התברר שהם אנשי עסקים ישראלים הגרים בניגריה ועבדו בשליחות ממשלה ניגריה[30].
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 התנהלו מספר פעמים מגעים לחידוש היחסים, שלא יצאו לפועל[31]. בפברואר 1989 פגש נשיא ניגריה עם הנשיא הרצוג בעת הלווית הירוהיטו, קיסר יפן, והוגשה לו הזמנה לבקר בישראל[32]. באוגוסט 1991 ביקר שר החוץ של ניגריה בישראל לדון בחידוש היחסים[33]. היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות חודשו לבסוף במאי 1992[34]. בעקבות חידוש היחסים, ישראל הקימה מחדש את שגרירותה באבוג'ה בחודש אפריל 1993, ובעקבותיה ניגריה פתחה מחדש את שגרירותה בישראל.
במהלך נובמבר 2003, הושקה בלאגוס "אגודת הידידות ניגריה–ישראל", וזאת בהשתתפותם של כ-2,000 אורחים מקומיים. האגודה נועדה לתרום לקידום היחסים בין שתי המדינות, ובעיקר בתחום הדתי, הבא לידי ביטוי בביקורם מדי שנה של אלפי אזרחים ניגרים בישראל במסגרת מסע צליינות בארץ הקודש[35].
ב-29 בנובמבר 2012, תמכה ניגריה בהחלטה בהחלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם, על קבלת פלסטין כחברה ה-194 באו"ם[36].
במהלך אוקטובר 2013 קיים נשיא ניגריה, גודלאק ג'ונתן, ביקור רשמי בישראל, אשר במהלכו נפגש עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, וזאת מספר שנים לאחר ביקורו הקודם של הנשיא בישראל, בשנת 2007. במהלך הפגישה, הביע נשיא ניגריה את הכרת תודתו לסיוע הישראלי אשר הוענק לניגריה לאורך השנים, וביקש להמשיך ולקדם את היחסים הפוליטיים והכלכליים שבין שתי המדינות[37]. במסגרת הדיונים גם נחתם הסכם תעופה דו-צדדי בין ניגריה וישראל, אשר מאפשר לראשונה לקיים טיסות ישירות בין שתי המדינות[38]. ההסכם, אשר נחתם בין סגן שר החוץ הישראלי, זאב אלקין, לשרת החוץ הניגרית, פרופ' ויאולה אונוולירי, צפוי להקל על הגעתם לישראל של כ-30 אלף צליינים מדי שנה, וזאת מכל רחבי אפריקה שמדרום לסהרה[39][40]. באפריל 2023 החלה חברת אייר פיס (אנ') להפעיל טיסות ישירות מנמל התעופה בן-גוריון אל אבוג'ה[41].
יחסים כלכליים
היחסים הכלכליים בין המדינות החלו במחצית השנייה של שנות ה-50 של המאה ה-20, כאשר מספר חברות ישראליות החלו לפעול במדינה ולסחור עמה, בהם: צים[42], תה"ל (תכנון המים לישראל) ומקורות[43]. ב-1959 חברת סולל בונה, חברת הבנייה הישראלית, הקימה מיזם משותף במדינה[44]. ומאז הייתה מעורבות בעשרות פרויקטים של בנייה ותשתיות[45]. במשך השנים עשרות חברות ישראליות פועלו בניגריה בתחומים שונים, לרבות תחומי הבנייה, התשתיות, ההיי-טק, התקשורת, החקלאות וניהול המים. כמו כן, שתי המדינות מקיימות יחסי מסחר שוטפים בתחומים מגוונים.
בשנת 2002 הגיע שר התעשייה והמסחר הניגרי, מוסטפא בללו, לביקור רשמי בישראל, במהלכו קיים פגישה עם שרת התעשייה והמסחר הישראלית דליה איציק. במהלך הפגישה בין השרים נדונו יחסי הסחר בין המדינות, וכן אפשרויות השתלבותן של חברות ישראליות בפרויקטי תקשורת וחקלאות בניגריה[46].
בשנת 2006, נחנך פורום העסקים ניגריה–ישראל, אשר נועד לסייע בהרחבתם של קשרי המסחר המתפתחים שבין שתי המדינות, באבוג'ה. עוד באותה השנה, שתי המדינות חתמו על מזכר הבנות הדדי, אשר במסגרתו התחייבו שתי המדינות לקיים מגעים שוטפים בנושאים פוליטיים וכלכליים אשר לשתי המדינות יש בהם עניין משותף. הסיבוב הראשון של ההתייעצויות התקיים בירושלים במהלך חודש נובמבר 2006[47].
יחסים ביטחוניים
היחסים הביטחוניים בין המדינות החלו זמן קצר לאחר קבלת העצמאות שישראל הציעה סיוע צבאי לניגריה[48]. ישראל סיפקה לראשונה נשק לניגריה בתחילת 1966[49]. זמן קצר אחר כך הייתה הפיכה צבאית במדינה[50], וכמה חודשים אחר כך פרצה מלחמת ביאפרה[51]. תחילה לא התערבה ישראל במלחמה[52], אך לאחר שהחלו להגיע ידיעות על רצח עם בביאפרה[53][54]ישראל החליטה לספק לה סיוע צבאי ואזרחי[51][55], זאת גם על רקע תמיכת מדינות ערב ובראשם מצרים בממשלה הפדרלית שפעלה נגד ביאפרה[56].
במרץ 2006 נחתמה עסקת הנשק הגדולה ביותר עד אז בין ישראל לניגריה, בסכום של כ-250 מיליון דולר[57]. במסגרת העסקה, בין חברת "אירונאוטיקס" הישראלית לבין משרד ההגנה הניגרי, היא סיפקה ציוד והכשירה צוותים לפעלה של מערכות מודיעין אוויריות וימיות של מטוסים זעירים ללא טייס[58]. לאחר חתימת העסקה עלו טענות על תשלום שוחד כדי לזכות בה[59], ופרץ סכסוך בנוגע לתשלום עמלה[60]. באותה תקופה נחתמה עסקה נוספת בשווי 25 מיליון דולר באמצעות מתווך ישראלי, שבה נמכרו שתי ספינות "שלדג" מתוצרת "מספנות ישראל" לחיל הים של ניגריה. אחר כך פורסם כי העלות בפועל של שתי הספינות הייתה כ-10 מיליון דולר וכי הניגרים טענו שהובטחו להם ספינות חדשות, אך הם קיבלו ספינות משומשות, מעודפי חיל הים הישראלי, שעברו שדרוג[61]. ב-2018 פתחה משטרת ישראל בחקירה בחשד לשוחד ששולם בעסקה[62], אך לאחר שנתיים הוחלט לסוגר את החקירה מחוסר ראיות[63].
ב-2014 סיכלה ארצות הברית עסקת נשק במסגרתה התכוונה ישראל למכור לניגריה מסוקי קוברה שיצאו משירות, על רקע חשש מפגיעה באזרחים בעת הפעלת מסוקי הקרב במדינה[64].
ראו גם
לקריאה נוספת
- משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ 1948–1967, הוצאת כרמל, 2021, עמ' 244–246.
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של שגרירות ניגריה בישראל
- האתר הרשמי של שגרירות ישראל בניגריה
- הרפובליקה הפדרלית של ניגריה, באתר משרד החוץ
מירב ארלוזורוב, ניגריה, הישראלים שרוצים לעשות עסקים במקום הקשה בעולם - האם הם ישרדו?, באתר TheMarker, 9 בנובמבר 2018- ספיר פרץ, פוטנציאל עסקי גבוה לצד סיכון עסקי רב, באתר גלובס, 31 באוגוסט 2008
- יוסי מלמן, איש עסקים ישראלי המתגורר בניגריה: הרבה כסף עם והרבה סכנה, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2008
שר הבינוי של ניגריה מבקר בישראל, סרטי גבע (בפולנית), ארכיון שפילברג, אוקטובר 1957 (התחלה 4:15)- שר החקלאות של ניגריה בפגישה עם בן-גוריון, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, יולי 1958 (התחלה 1:43)
ישראל, יחסי-חוץ, ניגריה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ↑ GREER FAY CASHMAN, Nigerian ambassador is last to present credentials to Rivlin, The Jerusalem Post - Israel News, 21 ביוני 2021
- ↑ ישראל אוירבך, ניגריה שוב לא תחזור לג'ונגל, למרחב, 12 באוגוסט 1955
מ. בן אפרים, חבלי העצמאות של ניגריה, על המשמר, 14 ביוני 1957 - ↑ ר. וואלטש, הניסוי הגדול בניגריה, הארץ, 28 בנובמבר 1958
- ↑ שר־הפיתח של ניגריה מגיע היום, למרחב, 20 באוקטובר 1957
שר הפיתוח של ניגריה מבקש עזרה טכנית לפיתוח ארצו, דבר, 25 באוקטובר 1957
"אנו מעוניינים בעזרת ישראל" ־ שר הפיתוח הניגרי, למרחב, 25 באוקטובר 1957 - ↑ שר המסחר הניגרי - לביקור- יידון פיתוח קשרים עם מזרח ניגריה, הארץ, 5 באוגוסט 1959
- ↑ מנהיגים מאפריקה לביקור בישראל י, הארץ, 2 באפריל 1958
- ↑ <<ניגריה זקוקה למומחים מישראל>>, הארץ, 26 ביוני 1958
אלי אייל, ראיון עם שר החקלאות של ניגריה, הארץ, 19 ביוני 1958 - ↑ הגיע שר הכספים הניגרי, הארץ, 20 ביולי 1959
- ↑ באליווה: ניגריה המערבית מעיינת בהידוק הקשרים עם ישראל, הארץ, 17 באפריל 1960
- ↑ קונסוליה ישראלית תוקם בלאגום, הבוקר, 7 במרץ 1960
- ↑ ש.ארגוב - קונסול כללי בלאגוס, דבר, 14 במרץ 1960
- ↑ צפון ניגריה אינה מכירה בהסכם שנחתם עם ישראל, למרחב, 23 ביוני 1960
מפלגת השלטון בצפון ניגריה קוראת לביטול ההכרה במדינת ישראל תובעת להפסיק את המו"מ על סיוע ישראלי, הארץ, 16 ביוני 1960 - ↑ משלחת ישראל לניגריה תפעל להידוק הקשרים בין 2 חמדינות, למרחב, 19 בספטמבר 1960
- ↑ עמי שמיר, הונף דגלה של ניגריה, למרחב, 2 באוקטובר 1960
חיים וייס, ישראלים בניגריה, דבר, 25 באוקטובר 1960 - ↑ ברכת הנשיא וראש־הממשלה לאומה החדשה, על המשמר, 2 באוקטובר 1960
- ↑ תשורת ישראל לניגריה — מרפאה ניידת, למרחב, 30 בספטמבר 1960
- ↑ יבור הגיש כתב־האמנתו בניגריה, למרחב, 5 באוקטובר 1960
- ↑ מ. נחומי, שיתוף ניגריה ־ ישראל, על המשמר, 3 בפברואר 1960
- ↑ משתלמים מניגריה תורמים רבות להידוק היחסים עם ישראל, הארץ, 28 במרץ 1963
- ↑ יורם ספיר, חבלי קליטה קשים לבית הלוי בניגריה, הארץ, 6 בנובמבר 1960
יצא לאמן כדורגלני ניגריה, למרחב, 9 בספטמבר 1960 - ↑ תמר גולן, ארבעה נשיאים מחפשים את השלום, מעריב, 3 בספטמבר 1971
4 הנשיאים האפריקניים מגיעים מחר אבן: מטרתנו – לעודד לסייע לשני הצדדים להגיע למו־מ ישיר, על המשמר, 1 בנובמבר 1971
באו"ם מעודדים היוזמה האפריקנית לגבי המזה"ת, מעריב, 12 באוקטובר 1971 - ↑ "המרכז החופשי", תובע מנשיא ניגריה, לצאת מישראל, על המשמר, 3 בנובמבר 1971
- ↑ "הליגה" הפגינה נגד נשיא ניגריה, דבר, 3 בנובמבר 1971
- ↑ ניגריה מאיימת לנתק יחסיה עם ישראל, על המשמר, 31 במאי 1973
נשיא ניגריה: לא יהיה מנוס מניתוק היחסים, דבר, 7 באוקטובר 1973 - ↑ ניגריה ניתקה היחסים, מעריב, 26 באוקטובר 1973
- ↑ ישראל סגל, אפריקה: בספטמבר יהיה המיבחן, כותרת ראשית, 3 באוגוסט 1983
- ↑ יגאל לביב, ניגריה תשלט חובותיה לישראל, חדשות, 9 ביולי 1984
- ↑ אילן כפיר, המלכים מניגריה: הרומן עם 'שראל שלא נגמר, חדשות, 20 באוגוסט 1984
- ↑ איריס קלקא (לונדון) רענן ריין, אילן כפיר, רוני דניאל, "אובזרוור": שניים מחוטפי דיקן היו אנשי המוסד, חדשות, 8 ביולי 1984
- ↑ אילן כפיר, איריס קלקא (לונדון), רויטרס, חוטפי דיקו אינם שייכים למוסד, חדשות, 9 ביולי 1984
יוסי מלמן, המכס בלונדון גילה ב-1984 את ברק ואבוטבול בארגז דואר דיפלומטי, באתר הארץ, 15 ביולי 2003 - ↑ רפאל מן, ניגריה דחתה חידוש יחסיה עם ישראל, מעריב, 13 באוקטובר 1987
ניגריה מכחישה חידוש היחסים עם ישראל, מעריב, 25 באוגוסט 1989
ניגריה לא תתדש היחסים עם ישראל, מעריב, 7 בפברואר 1984 - ↑ שפרה הורן (טוקיו), נשיא ניגריה יזם פגישה עם הרצוג, חדשות, 26 בפברואר 1989
- ↑ בקדוב: חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל וניגריה, שנותקו ב־73', חדשות, 2 באוגוסט 1991
תמר גולן ויצחק דויטש, הענק החולה של אפריקה, מעריב, 5 באוגוסט 1991 - ↑ שר החוץ בניגריה; השר לוי יגיע היום לניגריה לביקור רשמי שיימשך יומיים, ובמהלכו יוכרז על חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, חדשות, 3 במאי 1992
- ↑ יסוד אגודת הידידות ניגריה ישראל, באתר משרד החוץ
- ↑ ההצבעה על פלסטין באו"ם: רשימת המדינות שתמכו, התנגדו ונמנעו, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2012
- ↑ ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם נשיא ניגריה גודלאק ג'ונת'ן, באתר משרד החוץ
- ↑ ישראל תחתום על הסכם תעופה עם ניגריה, באתר ynet, 28 באוקטובר 2013
- ↑ אלי ברדנשטיין, התקרבות ביחסי ישראל וניגריה: טיסות ישירות, באתר nrg, 29 באוקטובר 2013
- ↑ זוהר בלומנקרנץ, למרות המחאה: אטלס ג'ט הטורקית החלה לבצע טיסות צליינים מישראל לניגריה, באתר TheMarker, 3 בנובמבר 2013
- ↑ היסטוריה: הטיסה הראשונה מניגריה תנחת היום בארץ, באתר מאקו, 20 באפריל 2023
- ↑ סחר ניגריה - ישראל, הבוקר, 18 באפריל 1956
- ↑ דנר: מתרחבות עבודות הפיתוח של ישראל בארצות אפריקה, הארץ, 21 בדצמבר 1959
- ↑ הוקמו חברות שיתופיות ישראל־ניגריה, הארץ, 3 בפברואר 1959
- ↑ אורי שוסטר, סולל-בונה מתרחבת באפריקה: זכתה במכרז לסלילת כבישים בניגריה בהיקף כולל של 252 מיליון דולר, באתר גלובס, 11 באוקטובר 2006
- ↑ ישראל וניגריה יקדמו הסכם לשיתוף פעולה כלכלי בין המדינות, באתר משרד הכלכלה (הקישור אינו פעיל, 5 בספטמבר 2019)
- ↑ ענת ג'ורג'י, שר ההסברה הניגרי: ניגריה היא גן עדן למשקיעים, התשואה בה מגיעה ל-42%, באתר TheMarker, 30 ביוני 2006
- ↑ ישראל הציעה סיוע צבאי לניגריה, הארץ, 15 בדצמבר 1963
- ↑ Levey, "Israel, Nigeria and the Biafra civil war" (2014), p. 266.
- ↑ גואון תפס השלטון בניגריה, למרחב, 2 באוגוסט 1966
- ^ 51.0 51.1 מותה של ישראל האפריקאית, "העולם הזה (שבועון)", גיליון 1689 מ-14 בינואר 1970, עמוד 27
- ↑ ישראל מכחישה סיוע לביאפרה, על המשמר, 22 בפברואר 1968
- ↑ סיוע לרצח עם, הארץ, 10 ביולי 1969
- ↑ אושוויץ באפריקה, "העולם הזה (שבועון)", גיליון 1611 מ-17 ביולי 1968, עמוד 15
- ↑ מקור באו"ם: ישראל סיפקה לביאפרה נשק שלל סובייטי, מעריב, 5 בפברואר 1970
אורי דן, ניגריה מאשימה את ישראל במתן סיוע צבאי למורדים בביאפרה, מעריב, 21 בפברואר 1968 - ↑ אליעזר ליבנה, שואת האיבו והעם היהודי, הארץ, 5 ביולי 1968
- ↑ אמנון ברזילי, אירונאוטיקס תספק לניגריה מזל"טים ב-260 מיליון דולר, באתר גלובס, 27 באפריל 2006
יוסי מלמן, עסקת נשק עם ניגריה בשווי 250 מיליון דולר עלולה להתבטל, באתר הארץ, 31 במאי 2006 - ↑ יוסי מלמן, מזל"טים ישראליים בשמי אפריקה, באתר הארץ, 30 באפריל 2006
- ↑ יוסי מלמן, חקירה בניגריה: חשד שחברת הציוד הצבאי הישראלית אירונאוטיקס שיחדה את הנשיא, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2006
יוסי מלמן, נשיא ניגריה פיטר את שר התחבורה על רקע חשד כי אירונאוטיקס הישראלית היתה מעורבת בעסקת שוחד, באתר TheMarker, 12 באוקטובר 2006 - ↑ תביעה נגד אירונאוטיקס בגין עמלת תיווך בעסקת מכירת מזל"טים לממשלת ניגריה, באתר TheMarker, 13 בנובמבר 2006
יצחק דנון, גל תעופה תובעת מחברת אירונאוטיקס עמלה בסך כ-9 מיליון דולר, באתר גלובס, 12 בנובמבר 2006 - ↑ יוסי מלמן, עסקאות נשק מפוקפקות בניגריה? חפשו את הקשר הישראלי, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2010
- ↑ אפרת נוימן, הותר לפרסום: סוחר הנשק עמית שדה חשוד בפרשת מספנות ישראל והשוחד באפריקה, באתר TheMarker, 20 ביוני 2018
- ↑ אפרת נוימן, שנתיים אחרי החקירה הגלויה: הפרקליטות סגרה את התיק נגד סמי קצב ומספנות ישראל, באתר TheMarker, 19 במרץ 2020
- ↑ גילי כהן, ארה"ב עצרה מכירת נשק ישראלי לניגריה, באתר הארץ, 26 בינואר 2015
יחסי ישראל–ניגריה40804272Q15043324