מקורות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך הורחב מאד, אבל כל התוספות אינן כוללות כל מקור באמצעות הערת שוליים, אין להסיר את התבנית ללא הוספת מקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך הורחב מאד, אבל כל התוספות אינן כוללות כל מקור באמצעות הערת שוליים, אין להסיר את התבנית ללא הוספת מקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.


שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית

שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]

מקורות חברת מים בע"מ
קובץ:מקורות סמליל 2020.png
בית הנהלת מקורות בתל אביב
בית הנהלת מקורות בתל אביב
נתונים כלליים
סוג חברה ממשלתית
מייסדים לוי אשכול, פנחס ספיר, שמחה בלאס
תקופת הפעילות 15 בפברואר 1937 – הווה (87 שנים)
משרד ראשי רחוב לינקולן 9, תל אביב
מוצרים עיקריים מים, אספקת מים
הכנסות 4.89 מיליארד ש"ח (2020)[1]
רווח תפעולי 669 מיליון ש"ח (2020)[1]
רווח 209 מיליון ש"ח (2020)[1]
הון עצמי 3.99 מיליארד ש"ח (2020)[1]
סך המאזן 17.5 מיליארד ש"ח (2020)[1]
מנכ"ל אלי כהן
אנשי מפתח יצחק אהרונוביץ' - יו"ר
עובדים כ-2000
 
www.mekorot.co.il
סמלילה הקודם של החברה, שהיה בשימוש עד לשנת 2020
ברכות מים של חברת מקורות בגבעות מע'אר שבשפלה
מתקן מקורות ליד שער העמקים, בו נוסדה החברה

"מקורות חברת מים בע"מ" היא חברת המים הלאומית של מדינת ישראל. היא חברה ממשלתית הפועלת תחת אחריות הרשות הממשלתית למים ולביוב, משרד האנרגיה ומשרד האוצר. החברה נוסדה בשנת 1937, ובמסגרת תפקידה במערך אספקת מים בישראל, מספקת כיום כ-80% ממי השתייה בישראל וכ-70% מצריכת המים בישראל. החברה פועלת כמפיק וספק של מים לפי הוראת חוק המים התשי"ט-1959, וכן מפעילה ומנהלת את מפעל המים הארצי לרבות המוביל הארצי, מכוח הסמכתה כרשות המים הארצית לפי חוק המים.

החברה מספקת מים למגזר הביתי, לחקלאות ולתעשייה, וכן לממלכת ירדן ולרשות הפלסטינית, בהתאם למחויבויותיה בהסכמים מדיניים. "מקורות" מתפעלת כ-3,000 מתקנים בפריסה ארצית בתחומי אספקת מים, איכות מים, תשתיות, מכונים לטיפול בשפכים, התפלה ועוד.

בשנת 1962 הוקם בניין ההנהלה הראשי של "מקורות" (בית לינקולן) ברחוב לינקולן 9 בתל אביב.

תחומי פעילות

  • פיתוח, הפקה ושילוב מים ממקורות רבים: מים עִיליים (אגמים ושיטפונות), מי תהום בעומקים ובמקומות שונים, השבת קולחים להשקיה חקלאית, התפלה והגברת המטר (זריעת עננים).
  • הפקה וטיפול בסוגי מים שונים: מים מתוקים, מים מליחים, מי-ים, מי שפכים ביתיים ותעשייתיים.
  • אופטימיזציה של ניהול מקורות המים השונים להבטחת אספקת מים סדירה בכל זמן ועונה. מערכת אספקת המים של "מקורות" מאחדת את מרבית מפעלי המים האזוריים, את "המוביל הארצי" ואת מפעל ירקון-נגב. המערכת קולטת מים ממקורות שונים: הכנרת, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף, מי ים מותפלים ומים מליחים מותפלים ומאפשרת ניוד, ויסות כמויות הפקה וגמישות תפעולית.
  • אספקת מים למשתמשים רבים: למגזר העירוני, החקלאי והתעשייתי, לממלכת ירדן ולרשות הפלסטינית.
  • שיפור מתמיד באיכות המים: באמצעות פיתוח ויישום יכולות לטיפול במים, מערכות ניטור ובקרה. "מקורות" מבצעת פעילות שוטפת על מנת להבטיח כי איכות המים המסופקים מהמקורות השונים לצריכה ביתית תעמוד ב"תקנות בריאות העם" של משרד הבריאות.
  • שמירה על ביטחון מים: לצורך אספקת מים רציפה בכמות הנדרשת ובאיכות ראויה לשתייה לנוכח איומי ביטחון.
  • התפלת מים מליחים ומי-ים: פיתוח מקור מים נוסף על ידי התפלתם של מים מליחים ומי-ים בתהליך "אוסמוזה הפוכה" באיכויות שונות.
  • טיפול בשפכים והשבת קולחים: שיפור איכותם של מי הקולחים המושבים להשקיית גידולים חקלאיים, כך שישמשו כמקור מים נוסף. "מקורות" אחראית לטיפול ב-42% ממי הקולחים המטופלים בישראל (180 מיליון מ"ק לשנה מתוך 430 מיליון מ"ק שפכים מטופלים בשנה) בשמונה מתקנים בגדלים שונים. "מקורות" משיבה כ-60% ממי השפכים המטוהרים לשימוש בחקלאות.
  • תפיסת שיטפונות לצורך שימוש עתידי בעת הצורך להשקיה חקלאית או שתייה.
  • הגברת הגשם - "מקורות", מגבירה את הגשם בשיעור של כ-13% בממוצע באזור הצפון.
  • ®WaTech (ווטק), המרכז ליזמות ולשיתופי פעולה של חברת מקורות - קידום ופיתוח טכנולוגיות המים בחברת מקורות ובמדינת ישראל, וסיוע בניהול מערכת המים באופן יעיל יותר, חסכוני ואקולוגי.
  • החברה מעורבת בפרויקטים לשמירת איכות הסביבה במתקניה הכוללים צמצום זיהום אור, ומזעור השפעות צמחים פולשים בתשתיות. פרויקטים אלו ממומנים על ידי החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים[2].

היסטוריה

מייסדי מקורות, מימין לשמאל:
שורה עליונה: לוי אשכול, מנחם אוסישקין, שמחה בלאס, ברל כצנלסון שורת ביניים (מימין): פנחס רוזן, אליעזר קפלן שורה תחתונה: פנחס ספיר, אברהם גרנות, אברהם הרצפלד, ארתור רופין, צבי שריב
סכמה של המוביל בספרו של בלאס
"אוצרות המים בארץ ישראל" בהוצאת "מקורות" 1942
בדיקת חבלה ליד "בארי" בצינור המים לישובי הנגב המבודדים, 1948

בשנת 1935, החלו קידוחי מים בעמק זבולון במסגרת תכנון מפעל השקיה מרכזי לעמק יזרעאל המערבי ביוזמתו של לוי שקולניק (אשכול) ועל פי הצעתו של המהנדס שמחה בלאס[3]. בשנים 1935 ו-1936 החל בלאס לתכנן את התוכניות הראשונות של חברת "מקורות", שהוקמה לאחר מכן[4].

בשנת 1937 פורסם "תזכיר ההתאגדות של חברה מוגבלת במניות" (כלומר בע"מ). על פי התזכיר הוגדר תפקידה של חברת המים שעמדה לקום: "להוציא לפועל ולעשות את כל הדברים הנחוצים, או המתאימים, להשגת מים, אגירתם, מכירתם, מסירתם, הפצתם והמצאתם". על התזכיר חתמו נציגי הסוכנות היהודית, קק"ל, חברת "ניר" ההסתדרותית והמרכז החקלאי – ויישובים חקלאיים בעמק יזרעאל המערבי. כשבועיים לאחר מכן נרשמה החברה כחוק במשרדי ממשלת המנדט בשם "מקורות". ההון שעמד לרשות החברה בתחילת דרכה נאמד ב-85 אלף לא"י (לירה ארצישראלית) והיא מנתה שישה עובדים. "מקורות" נוסדה על ידי לוי אשכול כחברה הסתדרותית (50% באמצעות חברת ניר בע"מ) בבעלות משותפת עם הסוכנות היהודית והקרן הקיימת לישראל (25% כל אחת).

1938 - חנוכת "מפעל הקישון" - מפעלה הראשון היה "מפעל הקישון". המפעל הוקם על פי תוכניות המהנדס שמחה בלאס שהיה המהנדס הראשי שלה עד קום המדינה. "מפעל הקישון" מומן מכספי "הסכם ההעברה" (העברת כספים של יהודי גרמניה לארץ בצורת סחורות שנקראה בשם ה"טרנספר") וסיפק מים ל-13 יישובים חקלאיים (מהם אחד שהוקם הודות למפעל), 3 יישובים עירוניים (מהם 2 שהוקמו הודות למפעל) וכן לחיפה (הדר הכרמל והר הכרמל). לאחר קבלת אישור מהממשלה המנדטורית ביצעה "מקורות" קידוחים רבים בגבעת חירבאג' שליד כפר חסידים ובעמק זבולון, באזור שבין הקיבוצים אושה ויגור. בחלקם הגדול של הקידוחים נמצאו כמויות מים גדולות, באיכות טובה מאוד לשתייה ולהשקיה. במקביל בנתה "מקורות" מספר בתי משאבות ליד הבארות ותחנת שאיבה מרכזית ליד קיבוץ שער העמקים, והניחה קו באורך של 17 ק"מ, שהוביל מים ליישובי עמק יזרעאל המערבי. ספיקתו של המפעל נאמדה בארבעה מיליון מ"ק מים בשנה. לנוכח גידול האוכלוסין והמחסור במזון באותה תקופה אִפשר המפעל את הרחבת שטחי השלחין בעמק. בנוסף לקידוחים בשולי העמק ולהנחת צינורות מים שהוליכו מים מהגליל המערבי, תוכנן בשנים מאוחרות יותר גם לאגור את מי השיטפונות באגן נחל קישון באמצעות בניית אגם אגירה – אגם כפר ברוך. מאגר כפר ברוך היה האגם התפעול העיקרי להשקיית שדות העמק עד שנת 1984, שבה הורחב מפעל ההשקיה, סמוך לו נבנה מאגר מעלה הקישון וארבעה מאגרים נוספים הוקמו בפריפריה. מקורותיו העיקריים הם הקולחים המטוהרים המגיעים ממכוני הטיהור של חיפה והקריות ומי שיטפונות.

1939 - תוכנית "הפנטזיה" - ד"ר ארתור רופין, ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית, שלימים כונה "אבי ההתיישבות היהודית", ביקש משמחה בלאס להכין לו תוכנית "פנטזיה" להשקיית הנגב. כעבור מספר חודשים הגיש בלאס לרופין את התוכנית, שכללה שלושה שלבים: הבאת מי קידוחים קרובים, הבאת מי הירקון לנגב והבאת מים מצפון המדינה לנגב. התוכנית החלה לקרום עור וגידים טרם קום המדינה, ועם חנוכת "המוביל הארצי" היא התגשמה: מים הגיעו מהכנרת למרחבי הנגב!

חנוכת מפעל ירקון-נגב
מימין לשמאל: פרץ נפתלי, שליש צבאי, יצחק בן-צבי, שמחה בלאס ואברהם הרצפלד
  • ב-1943 נמצאה כמות מים בקידוחים באזור ניר עם-גברעם. כמות המים שנמצאה בקידוחים שבאזור ניר עם אפשרה להקים את מפעל המים הראשון בנגב. המפעל כלל תחנת שאיבה ובריכה בנפח של 1,000 מ"ק, ומילא תפקיד חשוב במאבק על קביעת גבולות הנגב המערבי. מכאן יצאו צינורות אל 11 הנקודות שעלו על הקרקע בנגב, במוצאי יום הכיפורים תש"ז-1946.

1943 - תוכניות לפיתוח מקורות המים בארץ ישראל - על בסיס תזכיר שכתב בנושא "ישוב מדבריות א"י על ידי משיכת מים מהנחלים", ביקש שמחה בלאס מחברת "מקורות" בשנת 1941 אישור לעיבוד תוכנית מפורטת למפעל המים הארצי. באפריל 1943 הוא הציג את התוכנית לראשונה בפני ראשי "מקורות", לוי אשכול ופנחס ספיר, וחבר הנהלת הסוכנות היהודית והגזבר, אליעזר קפלן. חודש לאחר מכן סיים בלאס את ספרו: "אוצרות המים בארץ ישראל, סיכויי השקאה ופיתוח הידרו-אלקטרי", ובו תוכנית מפורטת בנושא פיתוח כל מקורות המים בארץ ישראל.

1944 - אספקת מים ליישובי עמק בית שאן - בשנת 1944 נחתם הסכם בין חברת "מקורות" לבין יישובי עמק בית שאן, שמימיהם סופקו בראשית דרכם ממקורות מקומיים, לאספקת מים על ידי החברה. עם חתימת ההסכם החלה "מקורות" בפיתוח מקורות המים באזור והעברת כמויות מים גדולות ליישובים החקלאיים בעמק.

1947 - הנחת הקו הראשון לנגב - בשנת 1947 הניחה "מקורות" את הקו הראשון לנגב, אשר תרם לעיצוב גבולותיה של מדינת ישראל. בתוכנית שגיבשו הבריטים יועד הנגב הצפוני להיות חלק מהמדינה הערבית. ראשי היישוב החליטו להקים מיידית 11 יישובים חדשים: אורים, בארי, גלאון, חצרים, כפר דרום, משמר הנגב, נבטים, נירים, קדמה, שובל ותקומה. כדי לאפשר את קיום היישובים הניחה "מקורות" את "הקו הראשון לנגב", שהוביל אליהם מים מקידוחים באזור ניר-עם וגברעם. צינורות ה-6 אינץ', שיובאו מלונדון, היו בעלי דופן עבה במיוחד, כדי למזער את הנזקים מהפצצות הגרמנים במלחמת העולם השנייה. בשל עלותם הם כונו "צינור השמפניה" כי היו יקרים כמחירו של משקה השמפניה. הבדואים והערבים שישבו באזור לא הסכימו שהצינורות יעברו ביישובים שלהם, וחיבלו בהנחת הקו. הפתרון היה הגנה על הקו על ידי כוחות מיחידות הפלמ"ח וצוותי תיקון מיישובים רבים ברחבי הנגב. הקו סיפק מי שתייה ליישובים והשקה שטח של 20–30 דונם בכל משק. "מקורות" קדחה כ-15 בארות באזור גבר-עם וניר-עם.

המוביל הארצי

לאחר קום המדינה

במהלך תקופת מלחמת העצמאות ב-1948, הקימה ברכות ותחנות שאיבה. הזרמת המים חיזקה את האחיזה היהודית בנגב ואִפשרה ליישובים הקטנים והמבודדים להחזיק מעמד, כפי שאמר אחד מחברי ועדת החקירה "אונסקופ" של האו"ם, שביקר בנגב באוגוסט 1947: "צינור המים הזה ייתן לכם את הנגב". היישובים המוריקים שכנעו את ועדת האו"ם לכלול את הנגב בשטחי המדינה היהודית בתוכנית החלוקה.

1948 - "קו השילוח לירושלים" - "הקו הראשון לירושלים" הוקם בשנת 1936 על ידי ממשלת המנדט הבריטי והזרים כ-4 מיליון מ"ק מים בשנה מראש העין לירושלים דרך צינור בקוטר 18 אינץ'. הקו סבל מחבלות חוזרות ונשנות מצד הערבים. בתחילת מלחמת העצמאות פעל הקו, אך באביב 1948, עם השתלטות הערבים על תחנת המוצא בראש העין ועל תחנת השאיבה בלטרון, ולאחר פירוק קטע מהצינור באזור לטרון, חדלו המים לזרום לעיר. לוי אשכול, מנהל "מקורות" הראשון ועוזר שר הביטחון באותם הימים, הטיל על צוותי החברה "משימה לאומית" רבת משמעות: הנחת קו מים לבירה הנצורה. במבצע נועז ורב תושייה הצליחה "מקורות" במהלך תקופת מלחמת העצמאות להניח צינורות, להקים בתי שאיבה ובריכה, ולהניח קו בקוטר "10-"12 לאורך תוואי "דרך בורמה" – "קו השילוח". הקו נקרא על שם מפעל המים העתיק שהציל את ירושלים בימי המלך חזקיהו, בתקופת הבית הראשון. "מקורות" שאבה מים מבארות באזור רחובות והזרימה אותם לחולדה ומשם ב"קו השילוח" אל שער הגיא ואל ירושלים, שזה עתה יצאה מן המצור. בתום המלחמה הוכרזה העיר ירושלים כבירת מדינת ישראל. "קו השילוח", שהיה פתרון זמני, לא נתן מענה לצורכי העיר המתפתחת ופורק לאחר הנחת "הקו השני לירושלים".

1949 - תנופת פיתוח של מפעלי מים- שנות הארבעים התאפיינו בהתרחבות פעילותה של "מקורות" ופיתוח מפעלי מים רבים ברחבי הארץ. בתחילתו של העשור השני לפעילותה ושנה לאחר קום המדינה כבר סיפקה "מקורות" 30 מיליון מ"ק מים באמצעות המפעלים הבאים: מפעל הקישון – שסיפק מים לעמק זבולון, למפרץ חיפה, לחיפה ולעמק יזרעאל המערבי; מפעל עמק יזרעאל המרכזי – שסיפק מים לאזור גניגר-תל עדשים, לעפולה, למרחביה ולדברת; מפעל השומרון – שסיפק מים ליישובים פרדס חנה, כרכור ובנימינה; מפעל בית שאן – שסיפק מים למשקים בעמק; מפעל חולון – שסיפק מים לחולון ולבת ים; המפעל הדרומי – שסיפק מים לאזור נען, חולדה ולגבעת ברנר (ובהמשך אף לירושלים וליישובי פרוזדור ירושלים).

1953 - קו מעין עין זהב קריית שמונה למנרה - המים של מעיין עין זהב בעמק החולה נתפסו על ידי חברת מקורות ולספקם לעולים החדשים שהגיעו לא מכבר לקריית שמונה. חברת מקורות הניחה צינור מים בקוטר 20 אינץ' ממעין עין זהב לקיבוץ מנרה, לאורך 9 קילומטר, ובהפרש גבהים של 760 מטר וב-28 במאי 1953, נחנך לראשונה קו מים לקיבוץ ולראשונה היה לקיבוץ אספקת מים סדירה, במקום אספקה במכליות ומאגר מי גשמים. בהמשך צורפו עוד שני יישובים מגב ההר מרגליות ומשגב לקו המים. שלושת היישובים קבלו 480 אלף מטר מעוקבים לשנה וקריית שמונה קבלה 400 אלף מטרים מעוקבים לשנה[5].

1953 - הקו השני לירושלים - לנוכח הביקוש הגובר למים בעיר הבירה המתפתחת, הניחה "מקורות" את הקו השני לירושלים. הקו, בקוטר 24 אינץ', יצא מאזור רחובות-נען ועבר באזורים הרריים: מחולדה דרך כפר-אוריה ואשתאול, ובהמשך לאורך הכביש החדש שנסלל מרמת רזיאל עד לשכונת עין כרם. בשנת 1979 הניחה "מקורות" את הקו השלישי לירושלים ובשנת 1994 הניחה את הקו הרביעי, כמענה לגידול באוכלוסייה ולצורך תגבור אספקת המים באזור. במאה ה-21 מקימה "מקורות" את המערכת החמישית לאספקת מים לירושלים ולסביבתה כדי לתת מענה לצורכי המים העתידיים באזור בעשרות השנים הבאות. המערכת תספק גם מי ים מותפלים, כחלק מ"המוביל הארצי החדש".

1954 - הקמת מאגרי תקומה - מאגר תקומה בנפח של 200,000 מ"ק, נבנה במסגרת הקמת הקו המזרחי של מפעל "ירקון נגב", שנחנך שנה מאוחר יותר. בשנת 1989 הוקם מאגר תקומה ב', בנפח של 100,000 מ"ק, כחלק ממפעל "הקו השלישי לנגב" שהוקם באותה שנה. בעקבות גידול בצריכת מי השפד"ן (שפכי גוש דן) המטוהרים הוחלפו בשנת 1994 השימושים של שני המאגרים: המאגר הראשון, הגדול יותר, הוסב להובלת מי השפד"ן המטוהרים, והמאגר השני, הקטן יותר, הוסב להובלת מים שפירים.

1955 - חנוכת מפעל "ירקון נגב מזרחי" - מפעל "ירקון נגב מזרחי" נחשב לגדול מפעלי המים שבנתה "מקורות" בשנות ה-50. זהו המפעל הראשון שנייד מים מאזור אחד לאזור שני בארץ: ממעיינות הירקון שבראש העין ועד לקיבוץ מגן שבנגב הצפון-מערבי. המפעל כלל קו מים באורך 108 ק"מ (בקוטר 66 אינץ' לאורך 95 ק"מ ובקוטר 48 אינץ' לאורך 13 ק"מ), 3 תחנות שאיבה תת-קרקעיות, 9 מנועי דיזל ימיים 2,080 כוח סוס כל אחד, מנועי חשמל, מכלי סולר ומזוט, בריכות ויסות בנפח כולל של 350,000 מ"ק ומתקנים נלווים רבים נוספים. מפעל "ירקון נגב" מפרה את אדמות הנגב ודרום הארץ, ומספק לאזורים אלה מים הן לשתייה והן להשקיה באמצעות מערכת המים הארצית.

1956 - הקמת צמ"כ (ציוד מכני כבד) - בשנת 1948 הקימה "מקורות", בשיתוף עם סולל בונה, מחלקה לציוד הנדסי כבד שעסקה בעבודות עפר ותשתית: "שותפות ציוד מכני". בשנת 1949 פורקה השותפות והוקמה ב"מקורות" "המחלקה לציוד מכני כבד" (צמ"כ), שעסקה בעיקר במפעלי מים. בשנת 1956, הפכה המחלקה לחברת בת בשם: "מקורות מים חברה לעבודות פיתוח בע"מ", אשר עסקה בהקמת מפעלי מים, ביצוע חפירות, הנחת קווים, בנייה ושיקום של ברכות, ביצוע קידוחים, הקמת אתרי החדרה למי קולחים ועוד. בשנת 1973 הוקמה חברת הבת "מקורות בינוי ופיתוח", וצמ"כ שולבה בה. ובשנת 1984, לאחר ש"בינוי ופיתוח" פורקה, המשיכה צמ"כ לפעול כיחידה ארצית. בשנת 2007 מוזגה חברת הבת "שח"מ" (שירותים חשמליים מכניים), שהוקמה בשנת 1961, עם צמ"כ ועם יחידות הבינוי של מרחבי החברה לגורם ביצוע מרכזי אחד – "שח"מ מקורות ביצוע בע"מ".

1958 - הקמת חברת הבת "ורד" (Water Resources Development - W.R.D.‎) – חברת הבת "ורד", ובשמה המשפטי "פ.מ.מ. - פיתוח מקורות מים (ארצות חוץ בע"מ)", הוקמה על ידי חברת "מקורות" בשותפות עם ממשלת ישראל, במטרה לפתח מפעלי מים בארצות מתפתחות. בשנת 1972 נרכשה "ורד" על ידי חברת "סולל בונה (ארצות חוץ בע"מ)".

1958 - חיבור מערכת אספקת המים של תל אביב - עם הנחת הקו המזרחי של מפעל "ירקון-נגב" בשנת 1955 החל יישום השלב הבא של המפעל: הנחת הקו המערבי. הקטע הראשון של הקו המערבייצא מתחנת ראש-העין, המשיך לאורך מסילת הרכבת שעברה במקום, עשה פנייה של 90 מעלות, המשיך לכיוון אוניברסיטת בר-אילן וירד דרומה לאורך תוואי כביש גהה (שהיה בתכנון מתקדם באותם הימים), עד לחולות העיר ראשון-לציון. מול אוניברסיטת בר-אילן חובר הקו המערבי של מפעל "ירקון-נגב" למערכת אספקת המים של תל אביב. עיריית תל אביב הפעילה באותם ימים קידוחים מקומיים והניחה צינור 48 אינץ' שיצא מבר-אילן והגיע עד לבריכת "ארלוזורוב" - בריכת אגירה בנפח של 25,000 קוב. הקו המערבי הגדיל את כמויות המים שהגיעו לתל אביב ושיפר את איכות המים. בשנות ה-60 שודרגה מערכת אספקת המים לתל אביב עם חיבור הקו המערבי של מפעל "ירקון-נגב" לצפון העיר. המים הוזרמו בכוח הכבידה לבריכות צהלה, דרך צינור בקוטר 40 אינץ' ובאורך של 4.5 ק"מ. לנוכח הגידול באוכלוסייה בתל אביב ובדרום הארץ תוכנן באותן שנים קו מים נוסף: קו "דן", בקוטר 70 אינץ' ובאורך 11 ק"מ. הקו, שבנייתו הושלמה באמצע שנות ה-60, תגבר את אספקת המים לתל אביב והגדיל את כמויות המים שזרמו דרומה.

1958 – הקמת המפעל הראשון לתפיסת שיטפונות – מפעל נחל שקמה - אחת הפעולות שמבצעת "מקורות" להגדלת כמויות המים הזמינות ולשיפור מאזן משק המים היא תפיסת שיטפונות. השיטפונות הם מי גשמים שלא נספגים בקרקע וזורמים במרבית המקרים אל הים או אל אגני ניקוז.ל"מקורות" שני סוגים של מפעלים לתפיסת שיטפונות. האחד - מפעלים שמטרתם לספק מים שפירים -מפעל נחל שקמה סמוך לקיבוץ זיקים ומפעל נחלי מנשה, אשר תופס מי שיטפונות מנחלים היורדים מרמת מנשה. במפעלים אלה -מחדירה "מקורות" את המים הנתפסים לקרקע, שם הם עוברים סינון טבעי, מפיקה אותם על ידי קידוחים ומשלבת אותם במערכת אספקת המים הארצית לאספקה לצריכה עירונית בחודשי הביקוש הגבוה. המפעלים כוללים תעלות בטון, קווי מים, תעלה חפורה, סכרים, מאגר שיקוע ושדות חלחול. סוג שני של מפעלים לתפיסת שיטפונות כולל מפעלים המייעדים את המים להשקיה. מי השיטפונות נתפסים ומשולבים במאגרי מי קולחים, ומשמשים להשקיית שטחים חקלאיים על פי הצורך. מפעלים אלה מבטיחים אספקת מים לחקלאות באופן קבוע,הם נמהלים עם מי הקולחים ומקטינים את רמת המליחות. בנוסף - הם זולים יותר ועל כן יש לכך גם כדאיות כלכלית לחקלאות. מפעלים מסוג זה הם מאגר כפר ברוך בעמק יזרעאל, מאגר ברכת רם בגולן, מאגר דלתון בגליל העליון, מאגרי הבשור ליד רחובות, מאגרי עידן, חצבה, נקרות, צוקים, עשת ועין תמרים בדרום הארץ.

1959 - חקיקת חום המים - בשנת 1959 נחקק חוק המים בישראל. הצורך בחוק נבע מההכרה שהמים הם אמצעי ייצור, ובשל היותם משאב במחסור יש להסדיר את חלוקתם בצורה היעילה וההוגנת ביותר לצורכי התושבים ולפיתוח המדינה. חוק המים קובע כבר בראשיתו כי "מקורות המים שבמדינה הם קניין הציבור, ניתנים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ולפיתוח הארץ..." וכי "כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם בכפוף להוראות חוק זה". בהתאם להוראות חוק המים משמשת "מקורות" כספק מים. שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1961, הכירה כנסת ישראל ב"מקורות" כרשות המים הארצית, בהתאם לחוק המים.

1961 - הקמת חברת הבת שח"מ - שח"מ (שירותים חשמליים מכניים) החלה את דרכה כמחלקה מכנית ב"מקורות", שמטרתה ביצוע תיקונים ועבודות הרכבה בקידוחים ובתחנות שאיבה של "מקורות". בשלהי שנת 1958 החליטה הנהלת "מקורות" לשנות את המבנה הארגוני של המחלקה ולהפוך אותה לחברה. בשנת 1961 נרשמה החברה כחוק והחלה בפעילותה העסקית. במרוצת השנים הרחיבה שח"מ את תחומי פעילותה והחלה לעסוק בתחומים נוספים. במסגרת השינוי המבני שיושם ב"מקורות" בשנת 2005, מוזגה החברה עם חברת צמ"כ (ציוד מכני כבד) ויחידות הבינוי של מרחבי החברה, לאגף ביצוע מרכזי אחד והפכה ל"שח"מ מקורות ביצוע" - הזרוע הביצועית של הקבוצה. "שח"מ מקורות ביצוע" מבצעת פרויקטים רחבי היקף ונותנתמענה הנדסי, תכנוני וליווי מלא בכל תהליך הייצור, ההתקנה, ההפעלה וההרצה. "שח"מ מקורות ביצוע" היא מהחברות המובילות בארץ בתחומים אלה: ביצוע עבודות תשתית והנדסה אזרחית בתחנות שאיבה ובמתקני טיפול במים ובשפכים; הנחת קווי מים וקולחין בקטרים שונים עד "108; קדיחת קידוחים רדודים ועמוקים עד לעומק של 1,500 מטר; הקמה ושיקום ברֵכות ומאגרי מים; ביצוע איטום מאגרי מים בכיסוי צף (החברה היחידה בארץ); תכנון והקמה של מערכות טיפול במים ומערכות סינון; תכנון והקמה של מתקני התפלה בשיטת האוסמוזה ההפוכה, מתקני אלקטרו-דיאליזה, מתקני הכלרה והפלרה ומתקני טיפול בשפכים ובקולחים (טיפול שלישוני); תכנון, פיתוח וייצור משאבות עד לספיקה של 8,000 מק"ש; הקמת תחנות שאיבה (סיווג בלתי מוגבל); תכנון, ייצור והתקנת לוחות חשמל, מערכות פיקוד ובקרה (מקומיות ומרחוק) ומערכות הגנה קתודית; מכון לשיפוץ ולכיול מדי מים; פעילות ייחודית של זריעת עננים להגברת המטר בשיעור של 18%-13% בצפון הארץ.

1961 - הקמת הענף להגברת הגשם - כבר בשנת 1949, שנה אחרי קום המדינה, החלה "מקורות" לבצע ניסויים שנועדו לגרום לעננים להורידיותר גשם מעל אגני הניקוז של הכנרת. 12 שנה מאוחר יותר הקימה "מקורות" את "הענף להגברת הגשם" כחלק מחברת הבת "שח"מ" (לימים שח"מ מקורות ביצוע"). הפעילות להגברת הגשם נעשית מדי שנה בחודשים נובמבר – אפריל, אם התנאים המטאורולוגיים מאפשרים זאת (עננים, כיווני רוחות וטמפרטורות ענן מתאימים). העדיפות הגבוהה ניתנת לזריעת עננים מעל אגן ההיקוות של הכנרת והעדיפות השנייה היא לזריעה מעל אקוויפר ההר. פעילות הזריעה מתבצעת באמצעות מטוסים ותנורי קרקע. כאשר צופי מכ"ם הגשם, הממוקם בנמל התעופה בן-גוריון, מבחינים במשקעים בדרכם לאזורי המטרה, הם מזניקים מטוסים בעלי מבערים מיוחדים ומדליקים תנורים קרקעיים הזורעים בעננים חלקיקים של יודיד הכסף. חלקיקים אלה מהווים גרעיני קיפאון יעילים המזרזים את תהליך יצירת המשקעים. על פי ניסויים סטטיסטיים מגבירה הזריעה את כמות הגשם בצפון בכ-13% בממוצע רב-שנתי. מחישובים הידרולוגיים עולה שבעקבות כך מתווספים כל שנה כ-60 מיליון מ"ק למשק המים, בעלות של כ-10 אגורות למ"ק. עלות זו שוות ערך לכ-5% בלבד מעלות התפלת מי ים. בעונת הפעילות מאויש מרכז המבצעים של הענף 24 שעות ביממה. מערכת מכ"ם מטאורולוגית ששוכללה בחברה מאתרת את ענני הגשם המגיעים לאזור, ומציגה מידע בזמן אמת אודות גובה הענן ועוצמת הגשם. המידע, בשילוב תמונות לוויין ונתונים מטאורולוגיים, מאפשר לקבוע את תזמון ומיקום זריעת הענן באופן המדויק ביותר. מערכות GPS המותקנות על מטוסי הזריעה מאפשרות הצגת מיקום המטוס בזמן אמת על גבי תמונת המכ"ם, והכְוונה של פעולות הזריעה בהתאם לתנאים השוררים באזור. המידע מאוחסן ונשמר לצורכי עיבוד ומחקר עתידיים.

לרשות אנשי הענף להגברת הגשם עומד גם מטוס מחקר ייעודי, המצויד במכשור לבדיקת הרכב העננים והתפלגות החלקיקים בתוכם, ולהערכת פוטנציאל הזריעה.

"מקורות" מייצאת את הידע, הטכנולוגיה והטכניקות בתחום הגברת המטר למדינות נוספות, ומתאימה את המתודולוגיה לתנאים המטאורולוגיים, הגאוגרפיים והאקלימיים האופייניים לכל אזור.

1961 - השלמת קו "ירקון-נגב מערבי" - עם הנחת קו "ירקון נגב מערבי" הושלמה בניית מפעל "ירקון נגב". הקו יצא ממעיינות הירקון והמשיך דרומה לאורך תוואי כביש גהה (שהיה בתכנון מתקדם באותם הימים) עד לאגם זֹהר. הקו המערבי הוא נבנה בקטרים גדולים יותר (70 אינץ') ומבטון חזק יותר. אורך "הקו המערבי": 66 ק"מ.

1964 - השלמת בנייתו של גדול מפעלי הפיתוח בישראל – "המוביל הארצי" - תוכניות ההקמה של "מפעל הירדן", לימים "המוביל הארצי", אושרו בממשלה בשנת 1956. בשנת 1959 החלה בנייתו, שנמשכה 5 שנים. עלות הקמתו הייתה כ-420 מיליון ל"י (כ-140 מיליון דולר בתעריפי אותם הימים). בתהליך הקמתו הושקעו כ-2.5 מיליון ימי עבודה, הועסקו למעלה מ-4,000 עובדים, נחפרו כ-7 מיליון מ"ק עפר, נחצבו כ-1.7 מיליון מ"ק סלע, נוצקו כ-500 אלף מ"ק בטון, הושקעו כ-75 אלף טון פלדה והונחו כ-15 אלף צינורות בטון ופלדה. אורכו של "המוביל הארצי" כ-130 ק"מ. "המוביל הארצי" מתחיל בתחנת ספיר שעל שפת הכנרת ומגיע לתחנת מעיינות הירקון בראש העין, שם הוא חובר לשני קווי "ירקון נגב" ובכך מהווה חלק ממערכת המים הארצית. "המוביל הארצי" מעלה את מי הכנרת מעומק מרבי של 215.50 מתחת לפני הים, עד לגובה של 150 מטר מעל פני הים, כך שכדי להוליך את המים עד לנקודה הגבוהה ביותר היה הכרח להתגבר עלהפרש גובה של כ-360 מטר!

עם הפעלת המוביל הוקצו כ-80% מהמים שזרמו בו לחקלאות וכ-20% למי שתייה. בתחילת שנות ה-90 כבר סיפק "המוביל הארצי" כמחצית ממי השתייה בישראל, מצפון הארץ ועד לפאתי הנגב. בשנת 2004 נשאבה כמות שיא של מי כנרת אל "המוביל הארצי": כ-527 מיליון מ"ק. בכך הגשימה "מקורות" את חזון מייסדיה - להעביר מים ממקורות המים הטבעיים בצפון הארץ לדרום הצחיח, ואפשרה להפריח את השממה.

לאחר השלמת המוביל הארצי

ב-1964 הושלמה בנייתו של המוביל הארצי, שנחנך על ידי יאיר מדוצקי, ובשנים 1964 ו-1965 נבנה -

המוביל המלוח נועד להטות את מי המעיינות המלוחים ולמנוע את זרימתם לכנרת, במטרה להוריד את רמת המליחות של מי הכנרת המסופקים ל"מוביל הארצי". אורך המפעל להטיית המעיינות המלוחים כ-22 ק"מ, והוא עובר במקביל לחוף המערבי של הכנרת, ממעיינות נור (טבחה) ועד דרומית לשפך הכנרת לירדן. בתחילה קלט המפעל מעיינות מלוחים בלבד. בהמשך הוזרמו למפעל זה גם שפכי היישובים הנמצאים לאורכו, כדי למנוע את זיהום מי הכנרת. בשלב הראשון נקלטו שפכי טבריה, גינוסר ואתרי הנופש הנמצאים לאורך החוף המערבי. במהלך השנים נוספו השפכים של צפת ומגדל.

במסגרת שדרוג המפעל ושיקום נהר הירדן הדרומי, הניחה "מקורות" שלושה מובלים שונים: קו מים מליחים מנור עד אלומות להולכת המים המליחים - מים אלו יותפלו בעתיד במורד הירדן ויסופקו לחקלאות; קו תמלחת נפרד להולכת מים מליחים בריכוז גבוה, שמקורם במעיינות חמי טבריה; קו שפכים ייעודי להולכת שפכי העיר טבריה למט"ש ביתניה. פרויקט נוסף נועד להטות את מעיין פוליה ולהטות גם אותו למפעל.

במהלך שנות הפעלתו מנע המפעל את חדירתם של כ-2.5 מיליון טון כלורידים למי הכנרת.

1965 - התפלת מי ים באילת בשיטת האיוד - עד אמצע שנות השישים הייתה אילת עיירה קטנה צמאה למים. פיתוחה המרשים של עיר התיירות המודרנית והמשגשגת התאפשר רק לאחר ש"מקורות" פתרה את מצוקת המים בעיר הדרומית והחמה ביותר בישראל, אשר איננה מחוברת למערכת המים הארצית, באמצעות התפלה. בשנת 1965 הפעילה "מקורות" את המתקנים הראשונים להתפלת מי ים באילת, בשיטת האיוד. בשל צריכת האנרגיה הגבוהה בשיטה זו חיפשה החברה תהליך אלטרנטיבי, והייתה חלוצה בשימוש בטכנולוגיית האוסמוזה ההפוכה, החסכונית באנרגיה. לאחר פיתוח הטכנולוגיה, הקימה "מקורות" מתקני התפלה גדולים בקנה מידה עולמי להתפלת מים מליחים שמקורם בקידוחים באזור, על מנת לספק מי שתייה לאילת וליישובי הערבה.

1969 - קידוחים ראשונים ברמת הגולן - בתום מלחמת ששת הימים החלה "מקורות" בהתארגנות לאספקת מים להתיישבות היהודית החדשה ברמת הגולן. בשלב הראשון הקימה "מקורות" מפעל ש"דחף" מים מהכנרת לרמה דרך תחנה בצומת קורסי. בשלב השני ביצעה "מקורות" קידוחים מקומיים ברחבי הרמה. זאת במטרה למצוא מקורות מים נוספים לצורכי ההתיישבות והחקלאות במקום.

1969 - הקמת מפעל השפד"ן - מפעל השפד"ן (שפכי גוש דן) הוקם על מנת לטפל בשפכי הערים שבאזור גוש דן. הוא נמצא בבעלות "איגוד ערים דן לביוב ואיכות הסביבה", חברות בו שבע עיריות ומחוברים אליו יישובים נוספים. חברת "מקורות" אחראית על הפעלת המט"ש (מכון טיהור שפכים). בראשית דרכו של המפעל התבצע הטיפול בשפכים באגני חמצון. עם הרחבת המפעל וצירופן של ערים נוספות אומצה שיטת טיפול מתקדמת יותר, הדורשת שטחים מצומצמים בהרבה: בוצה משופעלת (שיטה מכנית-ביולוגית לטיפול בשפכים). המט"ש נחשב לגדול ולמתקדם מסוגו במזרח התיכון, ומטפל בכ-130 מיליון מ"ק שפכים בשנה.

1970 - טיפול ביולוגי באמצעות דגים - מאז שנות ה-70 פיתחה "מקורות" שיטה ל"טיפול ביולוגי" במטרדים כמו אצות, חלזונות ובעלי חיים זעירים המצויים במים. יצורים אלו מתרבים בתוך המאגרים, מזהמים ומעכירים), החדרת הקולחים למי תהום באמצעות שדות החדרה לצורך סינון טבעי ולשיפור איכותם. את המים המושבים מפיקה "מקורות" באמצעות קידוחי שאיבה ומספקת אותם לנגב באיכות המתאימה להשקיית גידולים חקלאיים ללא הגבלה. ב-1970 נחנכה תחנת "מנשה", תחנת השאיבה הראשונה שנכנסה לפעולה לאורך "המוביל הארצי", במטרה להגביר את כושר הזרימה וההולכה של המים לדרום הארץ. באותה שנה הושלמה בנייתן של תחנות ראשון לציון וצומת זהר. יחד איתן נכנסו לפעולה בזו אחר זו תחנות מבטחים וטל-אור. מאז שנות ה-70 פיתחה "מקורות" שיטה ל"טיפול ביולוגי" באצותחלזונות ובעלי חיים זעירים המצויים במים. יצורים אלו מתרבים בתוך המאגרים, מזהמים, מעכירים את המים ומוסיפים להם ריח וטעם לוואי לא רצויים. הטיפול מתבצע באמצעות דגים הממלאים את תפקיד "הסניטרים", ומבוסס על עקרונות תורת האקולוגיה. על פי תורה זו המטרדים השונים הקיימים בגופי המים הם חוליות במארג המזון המתפתח במים ומהווים מזון טבעי לדגים השונים, כמו דג הכסיף ודג הקרפיון גדל-הראש.

הדגים "הסניטרים" אוכלים את האצות ואת בעלי החיים מבלי לזהם את המים, ובכך תורמים לשיפור איכות המים של "המוביל הארצי". כמו כן משמשים דגים ויצורי מים אחרים המצויים במאגרים או במכשירי בקרת מים מתוחכמים שמפעילה "מקורות", למעקב רציף אחר האיכות התברואית של המים המסופקים לשתייה. 

1973 – הקמת חברת הבת "מקורות בינוי ופיתוח בע"מ" - ייעודה של חברת "מקורות בינוי ופיתוח" היה אספקת שירותים מקצועיים בתחום התשתית למפעל המים של "מקורות" ולגורמים אזרחיים. היא הייתה מעורבת בהקמת סכרים וסוללות במפעלי ים המלח, בסלילת כבישים ובהנחת קו צינור הדלק הגדול אילת-אשקלון, בסלילת מסלולי נחיתה ובהכשרת רחבות חניה למטוסים בנמל התעופה לוד. חברת "מקורות" בינוי ופיתוח קלטה את חברת צמ"כ ושתי יחידות ביצוע אזוריות – דרום וצפון. בשל קשיים בניהול ובארגון פורקה החברה בשנת 1984.

1973 – שיטת האוסמוזה ההפוכה - בראשית שנות השבעים החל בארצות-הברית יישום של טכנולוגיית האוסמוזה הפוכה בתהליך ההתפלה. "מקורות" חזתה את הפוטנציאל הטמון בתהליך, פיתחה והתאימה אותו לתנאים הסביבתיים האופייניים ולצרכים המיוחדים של אזור ים המלח, הערבה הדרומית ואילת והחלה ליישם טכנולוגיה זו, החסכונית בצריכת אנרגיה, באמצעות מתקנים קטנים להתפלת מי קידוחים מלוחים, כדי לפתור את בעיית מי השתייה בערבה ולספק מי שתייה ליישובים באזורים שאינם מחוברים לרשת הארצית. 

1978 – התפלת מים מליחים באילת –סבחה א' וסבחה ב' - לאחר בדיקת טכנולוגיית האוסמוזה ההפוכה שפותחה בארצות הברית, פיתוחה והתאמתה לצרכים בארץ, הקימה "מקורות" באילת מתקני התפלה גדולים בקנה-מידה בין-לאומי –סבחה א' וסבחה ב', המשמשים להתפלת מים מליחים שמקורם בקידוחים באזור. מים אלה, שהם בעלי מליחות גבוהה, מתאימים לשתייה לאחר התפלתם.

1979 - "הקו השלישי לירושלים"

פרויקטים בשנות ה-80 וה-90

מפת המוביל הארצי ומפעל ירקון-נגב

לנוכח התרחבותה של ירושלים והצורך בהגדלת כמויות המים לעיר הבירה הניחה "מקורות" את "הקו השלישי לירושלים" ב-1979. הקו, שיצא מתחנת כסלון שבהרי יהודה, הונח במקביל ל"קו השני". אורך הקו 20 ק"מ וקוטרו 36 אינץ'. "הקו השלישי לירושלים" מספק כ-14 מיליון מ"ק בשנה.

1984 - חנוכת מפעל "תשלובת הקישון"- המפעל, שהוקם בבעלות משותפת של "מקורות" וחקלאי עמק יזרעאל, נועד להמיר כ-20 מיליון מ"ק לשנה מים מ"המוביל הארצי" בשפכים מטוהרים (קולחים) שיסופקו להשקיה. מטרת המפעל להשתית את אספקת המים על מקורות המים שבאזור ולשפר את כושר האספקה שלו בימי שיא. צריכתו השנתית נאמדת כיום ב-28 מיליון מ"ק.

1986 - הפעלת הטורבינה ההידרואלקטרית הראשונה המייצרת חשמל באנרגיה נקייה - "מקורות" החלה להפעיל טורבינה הידרואלקטרית בתחנת "כפר ברוך". הטורבינה מנצלת את עודפי לחץ המים של המוביל הארצי ובכך מייצרת חשמל בהיקף של כ-2.5 מיליון קוו"ט שעה/לשנה באנרגיה נקייה. באותה שנה הופעלה על ידי "מקורות" בקידוח מענית 4 טורבינה המנצלת עודפי לחץ מים בהחדרת המים לקרקע בהספק נמוך יותר. בשנת 2006 הועברה הטורבינה מתחנת "כפר ברוך" לתחנת "כפר יהושע". במאגר תבור ובאתר מצר הושלם הביצוע של טורבינות נוספות.

החשמל הירוק המיוצר מסתכם בכ-4.5 מיליון קווט"ש לשנה ומשמש לצריכת החשמל של מתקני שאיבה סמוכים של "מקורות". בשלבי ביצוע מתקדמים נמצאות טורבינות נוספות שתגדלנה את ייצור החשמל הנקי בכמות של כ-10 עד 13 מיליון קווט"ש לשנה. ייצור החשמל תורם להקטנה בפליטת גזי חממה ולהקטנת זיהום האוויר.

1989 - היתר לחברת נביעות לשאוב ממעיין עין זהב - חברת נביעות טבע הגליל החלה לשאוב מן המעיין מים מינרליים איכותיים בהיתר חברת מקורות, בהסכמת עיריית קריית שמונה וללא תשלום תמלוגים על שימוש במשאבי טבע. חציים של מי המעיין שמשו את מקור מים לתושבים וחציים למעל נסיעות. מי המעיין הוזרמו ישירות למפעל באזור התעשייה הדרומי של קריית שמונה, באמצעות צינור תת-קרקעי לארבעה קווים אוטומטיים הממלאים את המים בבקבוקים ומשנת 1991 גם בכדים. תפיסת מי המעיין ייבשה במשך שנים את נחל עין זהב ועד כדי כך שרק ביום כיפור זרם בנחל זרזיף ומצב פארק הזהב הלך והידרדר. בקיץ 2012 חברת נביעות טבע הגליל עברה לשאוב את מימיה מקידוח של חברת מקורות מקידוח "החולה 7" בשטחי כפר יובל.

1989 - חנוכת מפעל "הקו השלישי לנגב" - מפעל "הקו השלישי לנגב" של "מקורות" מטפל במי הקולחים שבהם טיפלה החברה במפעל השפד"ן (המפעל לטיפול בשפכי גוש דן של "איגודן") טיפול נוסף באמצעות החדרה לקרקע לצורך סינון טבעי, ומשיב אותם לנגב, להשקיית כל סוגי הגידולים החקלאיים ללא הגבלה, בהתאם לדרישות, ללא חשש לבריאות. המפעל החל לפעול במתכונת מצומצמת כבר בשנת 1977. בנובמבר 1989 הוא הופעל במלואו כמערכת משולבת של קווים (הקו הראשי באורך של כ-90 ק"מ ובקוטר 70 אינץ'), תחנות שאיבה ומאגרים. חלק מהמאגרים מיועד לאגימת עודפי המים המושבים במהלך החורף, לצורך הגדלת כמויות המים המסופקות להשקיה בחודשי הקיץ. בשנת ההפעלה ראשונה הוליכה המערכת כ-80 מיליון מ"ק מים מושבים לנגב. כיום מובילה מערכת "הקו השלישי לנגב" כ-130 מיליון מ"ק מים מושבים ללקוחות, תחת מערך ניטור ובקרה נרחב. איכות הקולחים הגבוהה מאפשרת השקיית כל היבולים. את השפכים המטופלים בשפד"ן מחדירה "מקורות" לשדות החדרה בחולות ראשון לציון ויבנה, אל השכבות התת-קרקעיות של אקוויפר החוף לצורך טיפול שלישוני: הקולחים עוברים בקרקע טיפול בתהליכים פיזיקו-כימיים וביולוגיים שמשפרים באופן משמעותי את איכותם. קטע זה של אקוויפר החוף משמש כמקום אחסון עונתי ורב שנתי לכמויות הגדולות של המים המושבים. אופן ניהול המערכת להשבת קולחים מאפשר הפרדה מוחלטת בין הקולחים שהוחדרו למי התהום לבין מי התהום הטבעיים. ההפרדה מושגת על ידי קיום משטר שאיבה באמצעות קידוחים, המבטיחים מפלסים שמונעים מהמים המוחדרים להתערבב עם המים הטבעיים. מערכת "הקו השלישי לנגב" אפשרה הפרדה בין שתי מערכות אספקה: מערכת לאספקת מי שתייה ומערכת לאספקת מי השקיה. לצורך זיהוי ולמניעת בלבול בין מערכות המים השפירים והמים המושבים נקבעו צבעים שונים למתקני המערכות.

על ידי השבת הקולחים להשקיית גידולים חקלאיים "מקורות" משפרת את מאזן משק המים ומאפשרת להפנות למגזר העירוני את המים השפירים אשר סופקו קודם לחקלאות, מאפשרת את הפרחת השממה ואת פיתוח האזור ותורמת לשיפור איכות הסביבה.

1994 - "הקו הרביעי לירושלים" - לצורך התחברות למערכת המים הארצית הוקמה מערכת מים נוספת לירושלים כגיבוי למערכות הקיימות - "הקו הרביעי לירושלים". אורך הקו כ-38 ק"מ, והוא תגבר ושיפר את אמינות אספקת המים לעיר הבירה. לאורכו הוקמו 4 תחנות שאיבה (דניאל, לטרון, הלר ושואבה) ו-4 בריכות מים בעלות כושר קיבול של כ-5,500 מ"ק כל אחת. ב"קו הרביעי" נעשה לראשונה שימוש נרחב במערכות ממוחשבות של תפעול, שליטה ובקרה מרכזיים.

1995 - אספקת מים לממלכת ירדן - במסגרת הסכם השלום שנחתם באוקטובר 1994 בין מדינת ישראל לבין ממלכת ירדן, נכלל נספח מיוחד העוסק בקשרי המים שבין שתי המדינות ובסוגיות אספקת המים. על פי ההסכם סיפקה מדינת ישראל לממלכת ירדן ממעלה סכר דגניה כמות שנתית של 30 מיליון מ"ק, כש-20 מיליון מ"ק נחשבים כ"מים ירדניים": ממלכת ירדן מעבירה אותם לישראל מנהר הירמוך לאיגום בכנרת בחורף, וישראל מחזירה אותם לממלכת הירדנית בקיץ. בשנת 1997 הסכימה מדינת ישראל להוסיף לכמות השנתית המסופקת עוד 25 מיליון מ"ק מים. כיום עומדת הכמות השנתית הכוללת המועברת לממלכת ירדן מ"מקורות" על 50 מיליוני מ"ק. בהתאם להחלטת ממשלה, נערכה "מקורות" להגדלת כמות המים השנתית המסופקת לירדן ב-50%, כלומר ליעד אספקה של 75 מיליון מטר קוב בשנה. ההיערכות כוללת הנחת קו מים חדש בין תחנת דגניה לברֵכת בית זרע שמדרום לכנרת.

1995 - אספקת מים לרשות הפלסטינית - "מקורות" מספקת מים לרשות הפלסטינית, בהתאם ל"הסכם המים" שנחתם בוושינגטון ב-1995. ישראל התחייבה לכ-30 מיליון מטר קוב מים לשנה. לאורך השנים גדלו כמויות המים שסיפקה ישראל באמצעות חברת "מקורות", מעבר לכמות שסוכמה. בשנים האחרונות מספקת "מקורות" למעלה מ-52 מיליון מטר קוב מים בשנה לרשות הפלסטינית (בשטחי יהודה ושומרון) ו-5 מיליון מטר קוב מים נוספים בשנה לרצועת עזה - כמעט פי שניים מהכמות שעליה סוכם. מים אלו מוזרמים מהמערכת הארצית של ישראל ואיכותם היא מהגבוהות בעולם, בהתאם לסטנדרטים הבין-לאומיים.

1997 - פריצת דרך בהתפלת מי ים אילת

התפלת מים

בשנת 1997 חנכה "מקורות" את מפעל התפלת מי ים בשיטת "אוסמוזה הפוכה" - סבחה ג'. על פי גישה זו מתפיל המפעל תמהיל של מי ים ורכז הנפלט ממתקני ההתפלה של המים המליחים, ובכך מבטיח עלות נמוכה של תהליך ההתפלה בהשוואה למתקנים בעלי גודל דומה בעולם. מתקן סבחה ג' סיפק בשנה הראשונה להפעלתו 8,000 מ"ק מים מותפלים ליממה. בשנת 1998 הוגדל המתקן לתפוקה של 10,000 מ"ק מים מותפלים ליממה. טכנולוגיית ההתפלה "האוסמוזה ההפוכה" יושמה לראשונה בארצות הברית בראשית שנות ה-70. בשנת 1978 הופעל מפעל התפלה ראשון בשיטה זו, שהתפיל מים מליחים שמקורם בקידוחים -סבחה א'. בשנת 1992,נבנה מתקן התפלה נוסף בשיטה זו - סבחה ב'. יכולת הייצור של שני מתקני הסבחה הגיעה ל-36,000 מ"ק מים ביום. לנוכח העובדה שתפוקת מי הקידוחים מוגבלת, נוצר צורך בהפקת מים ממקור נוסף שיספק את צריכת המים באזור. המשאבים הופנו כאמור לעבר התפלת מי ים סוף. באמצעות שלושת מתקני ההתפלה מספקת כיום "מקורות" את מלוא צריכת המים באילת, באיכות טובה, באמינות מרבית ובזמינות גבוהה, ומאפשרים את קיום התיירות המשגשגת בעיר.

2004– אספקת מים מותפלים ממתקן נווה זוהר לאזור ים המלח - "מקורות" הקימה את המתקן להתפלת מים מליחים בצד הצפון מערבי של אזור התעשייה נווה זוהר, כדי לספק מים מותפלים לתושבים באזור ולבתי המלון שלאורך חוף ים המלח. אזור נווה זוהר אינו מקבל מים מהמערכת הארצית אלא מקידוחים מליחים באזור. המים לצורכי שתייה סופקו באמצעות מתקני התפלה קטנים שהותקנו ביישובים ובבתי המלון. המתקן בנווה זוהר נותן מענה לכל הצרכים - הן לחקלאות והן לתיירות. מי הגלם למתקן מקורם בקידוחי תמר, הנקנים ממפעלי ים המלח ומסופקים למתקן באמצעות תחנות שאיבה ומים מקידוחי נחל זוהר של חברת "מקורות". המתקן אוטומטי לחלוטין ומפוקח מחדר הבקרה של חברת "מקורות" בבאר-שבע. מי הגלם להתפלה הם מים מליחים חמים במיוחד – 42 מעלות - המופקים מקידוחים, הסמוכים למתקן ההתפלה. המתקן מתפיל את מי הגלם בשיטת האוסמוזה ההפוכה והמים השפירים המתקבלים לאחר תהליך ההתפלה הם באיכות מעולה. לפני אספקתם עוברים המים תהליך של הכלרה והפלרה.

2004 - הפחתת תכולת בורון במי ים סבחה ג' ורישום פטנט - לצורך שיפור איכות המים המותפלים ולהפחתת תכולת הבורון (יסוד כימי) בהם, שדרגה "מקורות" בשנת 2004 את תהליך ההתפלה במתקן סבחה ג' שבאילת. התהליך המשודרג כולל הוספת אמצעים לסילוק בורון מהמוצר על ידי מערכות משולבות מתקדמות. בשנת 2011 רשמה "מקורות" לראשונה פטנט על שמה-פטנט לסילוק הבורון -ובכך הפכה לבעלת הקניין הרוחני על המידע המקצועי הקשור בתהליך. ל"מקורות" פטנטים רשומים נוספים.

2004 - הקמת מרכז היזמויות הטכנולוגיות WaTech– לנוכח האתגרים הצפויים במשק המים ייסדה ומפעילה החברה את WaTech® - המרכז ליזמות טכנולוגית ולשיתופי פעולה. WaTech® מהווה פלטפורמה לשיתופי פעולה בין קבוצת "מקורות" לבין חברות הזנק, יזמים, אקדמיה ומשקיעים בתחום טכנולוגיות המים בישראל ומחוצה לה. המרכז משמש קרקע לניסויי אלפא ובטא ברמה גלובלית, מספק ניתוח ותמיכה טכנולוגית ומסייע ביצירת שותפויות אסטרטגיות ברחבי העולם.

2006 - הסמכת מעבדות "מקורות" על ידי הרשות הלאומית - מעבדות "מקורות" הוסמכו כ"מעבדות מוכרות" על ידי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, בהתאם לתקנים בין-לאומיים מוכרים ומקובלים. את ההכרה העניק משרד הבריאות לאחר בדיקת המעבדות ונוהלי עבודתן. תהליך הסמכת המעבדות נועד לתת תוקף לאיכות הגבוהה של ביצוע בדיקות המים והשפכים שמבצעת "מקורות" בשש מעבדותיה. מדי שנה נערכות במעבדות כ-260,000 בדיקות מים וכ-71,000 דגימות מים מהשטח.

2007 - חנוכת "מתקן הסינון הארצי" - במסגרת מחויבותה לאיכות מים מיטבית, מבצעת "מקורות" ב"אתר אשכול" שבבקעת בית נטופה טיפולים לשיפור מי הגלם שנשאבים מהכנרת, לפני הזרמתם במערכת הצינורות הסגורה של "המוביל הארצי" למרכז הארץ ולדרומה. בעקבות ההחמרה בתקנות איכות המים בישראל הקימה "מקורות" באתר אשכול את "מפעל הסינון המרכזי" - היחיד מסוגו בישראל והרביעי בגודלו בעולם, העונה על הדרישות המחמירות של משרד הבריאות. "מפעל הסינון המרכזי" מבצע סינון מתקדם המשפר עוד יותר את איכות מי הכנרת המסופקים לתושבי המדינה, תוך התייעלות מרבית. בנוסף מונעת פעילותו של המתקן את הצטברות האצות במאגרים אזוריים ועירוניים, משפרת את האיכות האסתטית של המים שבהם ומפחיתה במידה משמעותית סתימות במערכות השקיה ובקידוחי החדרה. כדי להבטיח תהליך סינון אמין, מהיר ובטוח בעלויות נמוכות ככל האפשר, כולל "מפעל הסינון המרכזי" תהליכי תפעול מתוחכמים, שילוב של טכנולוגיות מתקדמות ביותר ודיסיפלינות הנדסיות רבות. רוב מערך הבקרה של המפעל מופעל באופן אוטומטי וכמות כוח האדם הנדרשת לתפעולו קטנה בהשוואה למתקנים בסדר גודל שכזה. אופן העבודה, האמצעים ומערכות הבקרה ב"מפעל הסינון המרכזי" מבטיחות תפעול יעיל, תוך מזעור הסיכון לעובדים, לתהליך ולסביבה, כמו גם צִמצום משמעותי בכמויות חומרי ההשבחה הנדרשות לתפעול מערכת המים הארצית.

2007 – הקמת חברת הבת "מקורות פיתוח וייזום" - במסגרת תהליך של ייעול ורה-ארגון הפכה "מקורות" לקבוצת חברות. בראש הקבוצה עומדת חברת "מקורות מים" (שעוסק באספקת מים) ותחתיה פועלות שתי חברות בנות:

"שח"מ מקורות ביצוע"- הזרוע הביצועית של הקבוצה, המאחדת את כל יחידות הביצוע המרחביות, יחידת צמ"כ (ציוד מכני כבד) וחברת הבת "שח"מ" (שירותים חשמליים מכניים), שהוקמה בשנת 1961.

"מקורות פיתוח וייזום" היא הזרוע העסקית הבין-לאומית של הקבוצה, אשר יוזמת ומקדמת פרויקטים בתחום המים בישראל ובעולם. החברה, הפעילה בעשרות מדינות, מספקת שירותי ייעוץ, תכנון, בדיקות היתכנות, ניהול פרויקטים, בנייה, תפעול ותחזוקה של מתקנים, הטמעת טכנולוגיות לצורך התייעלות תפעולית, ניהול והפעלה של מתקני טיפול בשפכים, הפעלת מתקני טיפול במים, מערכות מים מוניציפליות, ביטחון מים ועוד. "מקורות פיתוח וייזום" מקדמת פעילות עסקית בקפריסין, אזרבייג'ן, במרכז, מזרח ומערב אירופה, באפריקה, באמריקה הלטינית ובמזרח אסיה.

"מקורות פיתוח וייזום" הייתה אחראית לתכנון, להקמה ולתפעול של מתקן ההתפלה אשדוד, להפקה של 100 מיליון מ"ק בשנה - מהגדולים מסוגו בעולם. המתקן מעולם לא הצליח לספק את כמות המים המותפלים שנדרשה לפי החוזה, ובעקבות קריסה של המודל הפיננסי של מקורות הכריזה המדינה על מחיקת 400 מיליון ש"ח מהחוב של מקורות. תביעות החוב והבוררויות נגד מקורות הגיעו לסכום של כ-1.25 מיליארד שקל. בעקבות ההפסדים הגישה מקורות תביעה של 705 מיליון ש"ח נגד שותפות מנרב-סדיט שהקימה אותו[6]. ביוני 2019 פרסמה מקורות מכרז למכירת המתקן, אחרי נזק כספי שמוערך בכ-600 מיליון שקלים[7] באוקטובר 2021 התפרסם כי חברות ג'נרישן קפיטל ושפיר תרכושנה את המתקן שהוקם בהשקעה של 1.5 מיליארד ש"ח, תמורת 900 מיליון ש"ח[8].

2007 – יער "מקורות" -כחלק מחגיגות 70 שנה להיווסדה של חברת המים הלאומית, "מקורות", חנכה החברה יער שיתפרס על שטח של כ-70 דונם בחבל אשכול. זאת מתוך ראיית החשיבות הרבה של סביבה ירוקה בנגב וכל רחבי הארץ. "מקורות" הפכה את הנטיעות ביער למסורת של עובדי החברה במטרה להפוך את מקום לאתר תיירות הכולל גנים עם עצי פרי, עצי יער ממינים מדבריים, שבילים, דרכים וחניה, ובהמשך - גם מתקני שעשועים לילדים ואזור פיקניק להנאת ציבור המבקרים. "מקורות" רואה ערך חשוב ומרכזי בהשקעה באיכות הסביבה באמצעות סיוע בפיתוח טכנולוגיות מים, טיפול ברכיבים ביולוגיים וכימיים ידידותיים לסביבה, שיקום נחלים, שיקום נופי באזורי פיתוח ושמירה על סביבה ירוקה.

2011 - פרויקט "הנקז מזרחי" - פרויקט "הנקז המזרחי" נועד לשקם את אקוויפר החוף הדרומי, לבלום את תופעת ההמלחה הפוקדת אותו בשנים האחרונות ולהוריד את המליחות של האקוויפר, שהוא מקור המים הטבעי המרכזי של מדינת ישראל. האקוויפר מספק כ-200 מיליון מ"ק מים בשנה בממוצע, שהם כ-15% מכמות המים הנשאבים מהמאגרים התת-קרקעיים בארץ. במשך השנים עבר האקוויפר תהליכי המלחה הפוגעים באיכות המים. שיקום האקוויפר בוצע על ידי הקידוחים, יצירת חיץ הידרולוגי ממזרח לאקוויפר באמצעות שרשרת של 40 קידוחים, אשר מונעים מהמים המליחים - הזורמים ממזרח למערב - להמשיך ולהתפשט באקוויפר. שאיבת המים המליחים והחזרה של מים שרמת מליחותם נמוכה לאקוויפר, תורמת לבלימת מליחותו מחד ולהורדה הדרגתית של רמת המליחות שבו מאידך. הפרויקט כולל את ייצוב מפלס מי התהום, בלימת תהליכי ההמלחה ושימור האוגר התפעולי של האקוויפר. מי הקידוחים המליחים, שנשאבים מזרחית לאקוויפר החוף, מועברים בקווים מאספים לצורך התפלתם במתקנים המיוחדים שהקימה "מקורות" - "מתקן להט" סמוך לאשקלון, ו"מתקן גרנות" ליד קריית מלאכי. הפרויקט מתבצע בשלבים וייקדחו בו עשרות קידוחים נוספים לאורך השוליים המזרחיים של האקוויפר ומתקני ההתפלה יורחבו ותפוקתם תגדל.

המים המותפלים ב"להט" וב"גרנות" עוברים טיפול בהתאם ל"תקנות בריאות העם" למי שתייה, והאיכות המתקבלת גבוהה מאוד ועומדת בדרישות התקן המחמירות ביותר. המים מופנים למערכת המים הארצית ומשמשים לשתייה ולחקלאות. באמצעות הפרויקט תורמת "מקורות" הן לשימור האוגר התפעולי ומאגרי המים העתידיים של ישראל והן לקידום פיתוח בר קיימא.

2011 – פלטינה פלוס בדירוג "מעלה" - בשנת 2011 זכתה "מקורות" בציון "פלטינה פלוס" בדירוג "מעלה" – הציון הגבוה ביותר לחברות בהתאם לביצועים החברתיים-סביבתיים שלהן בתחום האחריות התאגידית. בשנת 2014 זכתה "מקורות" פעם שנייה ברציפות בציון "פלטינה פלוס"!

2013– המערכת החמישית לאספקת מים לירושלים - המערכת החמישית לאספקת מים לירושלים ולסביבתה מוקמת כדי לתת מענה לצורכי המים העתידיים באזור בעשרות השנים הבאות. המערכת תספק גם מי ים מותפלים, כחלק מ"המוביל הארצי החדש". "המערכת החמישית לאספקת מים לירושלים" תספק כ-420 מיליון מ"ק לשנה.

המערכת מורכבת משני מקטעים:

הקטע המערבי - מתחיל בחיבור למערכת הארצית ליד קיבוץ חולדה (דרומית לעיר רחובות), ומגיע עד צומת אשתאול (ליד בית שמש). העבודות במקטע המערבי הסתיימו וכבר החלה אספקת מים באמצעותו.

הקטע המזרחי - מתחיל בחיבור לקטע המערבי בצומת אשתאול, ומסתיים בעמק מוצא, מקום החיבור למערכת העירונית של ירושלים. קטע זה כולל אתגר הנדסי גדול: הקמת מנהרה לצורך מזעור הפגיעה בשמורות הטבע. במנהרה יוזרמו המים בלחץ למבואות ירושלים. זוהי המנהרה להובלת מים הארוכה ביותר בארץ -כ-13 ק"מ, והקוטר המינימלי שלה 2.5 מטר.

2013 – חנוכת מתקן להתפלת מי ים בלימסול - במסגרת הפעילות הבין-לאומית של חברת הבת של קבוצת "מקורות" - "מקורות פיתוח וייזום" - זכתה החברה בשנת 2009 במכרז B.O.T בין-לאומי לתכנון, מימון, הקמה ותפעול במשך 20 שנה של מתקן להתפלת מי ים בלימסול שבקפריסין, לאספקת למעלה מ-50,000 מ"ק מים מותפלים ביום. המפעל נחנך באוגוסט 2013.

בנוסף זכתה "מקורות פיתוח וייזום" במכרז בין-לאומי לשדרוג ולתפעול מתקן התפלה בלרנקה, להתפלת 60,000 מ"ק מי ים ביום, ויספק אותם לרשות המים בקפריסין למשך 27 שנים. באמצעות שני מתקני ההתפלה הללו תספק "מקורות" כ-40% מתצרוכת מי השתייה בקפריסין.

2013 – הסכם עם רשות המים במקסיקו - בנובמבר 2013 חתמה קבוצת "מקורות" על הסכם עם רשות המים המקסיקנית CONAGUA, לביצוע תוכנית אסטרטגית לשיקום מי התהום, לטיפול במים ולמניעת זיהומי מים במקסיקו. התוכנית כוללת סקרים והרחבת התכנון והביצוע לפרויקטים בתחום ההתפלה.

2014 – אספקת מעבדות ניידות לאזרבייג'ן - קבוצת "מקורות", באמצעות חברות הבנות "מקורות פיתוח וייזום" ו"שח"מ מקורות ביצוע", סיפקה לאזרבייג'ן מערכת של מעבדות ניידות ורכבי דיגום מצוידים במיטב הציוד המעבדתי הקיים, שבנתה "שח"מ מקורות ביצוע". הפרויקט כלל תכנון, בקרה, בנייה ואבזור של המעבדות והרכבים, הדרכה והשתלמויות "מקורות" בישראל ובאזרבייג'ן, לצורך הכשרת דוגמים וטכנאי מעבדות מים.

2014 – הגנה קתודית - "מקורות" רשמה פטנט נוסף[דרוש מקור]: שיטה ומערכת להגנה קטודית מבוקרת על גופי מתכת שנמצאים בתווך קורוזיבי. הקורוזיה אוכלת את המתכת, וההגנה הקתודית מעכבת את תהליך הקורוזיה. ב"מקורות" משתמשים בשיטה זו כדי להגן על צנרת המים. המערכת תורמת לפחת המים הנמוך ב"מקורות", שעומד על כ-3% בלבד – דבר הנחשב להישג עולמי.

2015-2004 – "המוביל הארצי החדש" - פרויקט הדגל של "מקורות" במאה ה-21 הוא "המוביל הארצי החדש". בעקבות החרפת משבר המים והעלייה בצריכה, מובילה "מקורות" מהפכה במשק המים ומקימה פרויקט לאומי, מתוך ראייה כלל ארצית וחשיבה לעתיד, למען הדור הנוכחי והדורות הבאים. הרעיון העומד מאחורי פרויקט זה הוא ראיית ההתפלה כפתרון מרכזי להגדלת כמות המים השפירים. "המוביל הארצי החדש" הוא האמצעי ליישום פתרון זה. במסגרת הפרויקט מחבר "המוביל הארצי החדש" למערכת אספקת המים הארצית את המתקנים להתפלת מי ים: חדרה, פלמחים, שורק, אשקלון והמתקן באשדוד, שמקימה קבוצת "מקורות" באמצעות חברת הבת "מקורות פיתוח וייזום". הקמת מתקני ההתפלה חייב השינוי של כיוון אספקת המים המסורתי במדינה ואת תוואי עורקי המים הראשיים. השינוי מתבטא בכל שרשרת אספקת המים וכולל בניית תשתיות מורכבות ושילוב טכנולוגיות חדשניות. המערכת המהפכנית מאפשרת ניהול אופטימלי משולב של מקורות המים הטבעיים והמים המותפלים, בצד התייעלות בתחום האנרגיה. עם סיום הפרויקט יהיו 75% מצריכת מי השתייה מים מותפלים ממתקני ההתפלה החדשים שלאורך רצועת החוף במערב המדינה - חדרה, פלמחים, שורק, אשקלון ואשדוד. את חיבור למערכת המים הארצית ביצעה "מקורות" באמצעות חברת הבת "שח"מ מקורות ביצוע".

במסגרת המיזם ההנדסי המורכב הניחה "מקורות" קווי מים ענקיים בקוטר של כ-2 עד 2.5 מטר, באורך של כ-100 ק"מ, הקימה תחנות, מאגרים תפעוליים מכוסים לצורך הבטחת איכות מים גבוהה לאורך זמן וברֵכות תפעוליות, מהגדולות מסוגן בעולם. החברה חצתה אזורים עתירי תשתיות בשיטות חדשניות תוך שמירה על ערכי הטבע והסביבה.

  • 2005– חיבור המתקן להתפלת מי ים באשקלון למערכת המים הארצית: קליטת המים המותפלים, אגירתם והזרמתם לאספקה באמצעות המערכת הארצית. "מקורות" הכינה את המתקן לקליטת המים המותפלים מבעוד מועד כדי לאפשר את הזרמתם למערכת המים מיד עם השלמתו.
  • 2007 – חיבור המתקן להתפלת מי ים בפלמחים למערכת המים הארצית: קליטת המים המותפלים, אגירתם והזרמתם לאספקה באמצעות המערכת הארצית.
  • 2009 - חיבור המתקן להתפלת מי ים בחדרה למערכת המים הארצית: קליטת המים המותפלים, אגירתם והזרמתם לאספקה באמצעות המערכת הארצית.
  • 2013 - חיבור המתקן להתפלת מי ים בשורק למערכת המים הארצית: קליטת המים המותפלים, אגירתם והזרמתם לאספקה באמצעות המערכת הארצית.
  • 2014 - השלמת פרויקט "חפץ חיים", לאספקת מים מותפלים לעיר הבירה ולסביבתה. כחלק מ"המוביל הארצי החדש" מחבר הפרויקט מערכות לקליטת מים מותפלים למערכת הארצית ול"מערכת החמישית לאספקת מים לירושלים". את הפרויקט ביצעה "מקורות" באמצעות חברת הבת "שח"מ מקורות ביצוע", והוא התאפיין בהתמודדות עם אתגרים הנדסיים מורכבים, בפעילות בעומקים גדולים חציית תשתיות, פיתוח וייצור משאבות ארוכות במיוחד, ראשונות מסוגן בחברת "מקורות" וייחודיות בעולם ויישום פיתוח ייחודי של "מקורות" - השחלה בצינורות משולבים.
  • 2015 - הקמת המתקן להתפלת מי ים באשדוד על ידי קבוצת "מקורות" (בשיטת B.O.T ל-25 שנה), באמצעות חברת הבת "מקורות פיתוח וייזום". המתקן, אשר יספק כל שנה 100 מיליון מ"ק מים מותפלים למערכת המים הארצית, פועל בשיטת האוסמוזה ההפוכה וכולל מערכות בקרה ושליטה מתקדמות, אשר תופעלנה מחדר בקרה מרכזי, צנרת תת-ימית ותחנת כוח לייצור עצמי של אנרגיית ההפעלה.
  • 2015 - חיבור המתקן להתפלת מי ים באשדוד למערכת המים הארצית: קליטת המים המותפלים, אגירתם והזרמתם לאספקה באמצעות המערכת הארצית.

פרויקט אשכול-סומך– מערכת המים השנייה לחיפה ולקריות

בעקבות ההתפתחות האורבנית בחיפה ובקריות, מבצעת "מקורות" פרויקט להנחת מערכת מים שנייה לאזור. המערכת החדשה תחליף את הקו הישן, אשר הונח בין עמק יזרעאל לחיפה, קריות וגליל מערבי בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20. מטרת הקו הייתה להעביר מים ממעיינות הגליל המערבי (מאזור כברי, געתון והסביבה) לכוון העמקים, כדי לאפשר הקמת התיישבות וחקלאות בעמק ולפיתוח אזורים אלו. במהלך השנים, ועם פיתוח מקורות מים חדשים באזור העמקים שינה קו הבטון את ייעודו ומשנות ה-60 החל לספק מים מ"המוביל הארצי" לכיוון לכוון חיפה והגליל המערבי.

פרויקט אשכול-סומך כולל הקמת מאגר מי שתייה, מהגדולים בארץ (בנפח 215 אלף מ"ק). מאחר שתוואי הקו החדש עובר ברובו בשטחים בעלי רגישות נופית גבוהה - לאורך נחל ציפורי, בקרבת מעיינות פעילים ובסמיכות לאתרים ארכאולוגים - פועלת "מקורות" למזעור הפגיעה בערכי טבע אלו. הפרויקט מתבצע תוך השקעת מחשבה רבה בתכנון ובאופן העבודה, כמו גם מאמצים ומשאבים בשמירה על חפירות ארכאולוגיות ועל הסביבה. לשם כך כולל הפרויקט מנהרה באורך 450 מטר ושיקום נופי.

המערכת החדשה תגדיל את אמינות אספקת המים בשגרה ובחירום, תאפשר פיתוח והרחבת יישובים, ותיתן מענה לצריכת המים באזור לשנים רבות. בנוסף היא תאפשר בעתיד להעביר את עודפי המים ממתקן התפלה שיוקם בגליל המערבי, לכיוון "המוביל הארצי".

2014 -חיבור הערבה הצפונית והתיכונה למערכת המים הארצית– פרויקט "צפית סדום"

אזור הערבה אינו מחובר למערכת המים הארצית. אספקת המים לצריכה הביתית ולחקלאות נעשית באמצעות מקור מים אחד - קידוחים מליחים מקומיים, שרמת מליחותם גבוהה. עד שנת 1990 שימשו מים אלה לכל צורכי הבית והחקלאות, פרט לשתייה ולבישול. כדי לאפשר אספקת מים באיכות מי שתייה, הקימה "מקורות" בכל אחד מהיישובים מתקן התפלה ששימש לצורכי התפלת מים לשתייה בלבד, וחובר לברז אחד בכלבית. בשנים האחרונות ביצעה "מקורות" פרויקט לתגבור המים לפריפריה. במסגרת הפרויקט הקימה החברה מתקני התפלה חדישים להתפלת מים מליחים ליישובים בערבה, לכל צורכי הבית. המתקנים, שהם מהמתקדמים מסוגם, פועלים באופן אוטומטי, ללא מגע אדם, ומחוברים למרכז הבקרה של החברה באילת. פרויקט תגבור המים כולל גם הפרדת רשתות לסוגי המים השונים.

לאחרונה מקדמת "מקורות" פרויקט הנדסי מורכב בעל משמעויות חשובות מאוד בהיבטי אספקת המים לאזור - חיבור הערבה הצפונית והערבה התיכונה למערכת המים הארצית. זאת לנוכח הגידול באוכלוסייה ומתן מענה לצורכי המים באזור לעשרות השנים הבאות. הערבה לא תישען עוד על מקור מים אחד– קידוחים מקומיים -אלא כמו רוב אזורי הארץ תיהנה מתגבור אספקת המים האמינה והאיכותית מהמערכת הארצית. החיבור יאפשר להמשיך ולפתח באופן מואץ את הערבה, להגדיל את היקפי ההתיישבות, החקלאות המשגשגת ומיזמי תיירות.

חברה-בת

שח"מ מקורות ביצוע היא חברה המתמחה בהקמה ובאספקה של תשתיות, מתקנים ומערכות מים, ביוב וקולחין. החברה החלה את פעילותה בשנת 1961 בשם שח"מ -"שירותים חשמליים מכניים". ביולי 2008 עם השלמת שינוי מבני במקורות, שונה שם החברה לשמה הנוכחי.

בעלי תפקידים

רשימת מנכ"לים

יו"ר דירקטוריון

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 מקורות חברת מים בע"מ: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  2. ^ פרויקט לצמצום זיהום אור במתקני החברה, אתר טבעBIZ, החברה להגנת הטבע
  3. ^ "מי מריבה ומעש" מאת שמחה בלאס, פרק 26 - הקמת חברת "מקורות", ע' 116 - 120
  4. ^ לפי ד"ר מרדכי נאור (אתר "מקורות""השלישייה הפותחת"): "עד כמה שניתן לשחזר את הפְּרֵה-היסטוריה של 'מקורות', את זכות היוצרים ראוי להעניק לשמחה בלאס, שמצא באשכול ובספיר שותפים נאמנים."
  5. ^ י כוכבי, מים מחולה הגיעו למנרה, על המשמר, 29 במאי 1953
  6. ^ אתר למנויים בלבד יורם גביזון, מקורות נכנעה והפסיקה את תהליך מכירת מתקן ההתפלה באשדוד למנרב, באתר TheMarker‏, 26 בנובמבר 2017
  7. ^ אתר למנויים בלבד אורה קורן, רכישת מתקן ההתפלה באשדוד: IDE, האצ'יסון ושיכון ובינוי בין המתמודדות, באתר TheMarker‏, 15 ביולי 2019
  8. ^ גולן חזני, פרסום ראשון ג'נריישן קפיטל ושפיר רוכשות את מתקן ההתפלה של מקורות באשדוד בכ-900 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 20 באוקטובר 2021



הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33627216מקורות