אפרים לפיד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אפרים לפיד
אפרים לפיד
אפרים לפיד
לידה 1942 (גיל: 82 בערך)
השתייכות צבא הגנה לישראל
דרגה תת אלוףתת אלוף
תפקידים בשירות
תפקידים אזרחיים
מפקד גלי צה"ל, מנכ"ל חברת "יפעת", יועץ תקשורת לשר החינוך, התרבות והספורט, דובר הסוכנות היהודית, העורך הראשי של ביטאון המרכז למורשת המודיעין, מנכ"ל אולפן עקיבא, יו"ר "קרן ענבר", חבר הנהלת "צוות - ארגון גמלאי צה"ל"

ד"ר אפרים לפיד (נולד ב-1942) הוא איש תקשורת ישראלי וחוקר היסטוריה ציונית-יהודית. שירת כדובר צה"ל, כקצין מודיעין בכיר ביחידה 8200 וכמפקד גלי צה"ל. לאחר סיום שירותו הצבאי, עמד, בין היתר, בראשות חברת "יפעת" למידע תקשורתי וכיהן כדובר הסוכנות היהודית.

ביוגרפיה

לפיד נולד והתחנך בתל אביב. למד במגמת מזרחנות בתיכון עירוני ד' והיה יו"ר מועצת התלמידים העירונית של תל אביב ("ראש עיר הנוער" הראשון). בשנת 1960 הצטרף לעתודה האקדמית והחל את לימודי התואר הראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ושפה וספרות ערבית. הוא בעל תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה ותעודת הוראה מאוניברסיטת תל אביב. במאי 2016 קבל תואר דוקטור במדע המדינה מאוניברסיטת בר-אילן על מחקרו על קהילת המודיעין הישראלית.

בשנים 19631982 שירת, בדרגת סג"ם עד אל"ם, בחיל המודיעין בתפקידי פיקוד, מטה והדרכה ביחידה 8200 וביחידת חצב ובמחלקת איסוף. השתתף בפעולת כראמה כמפקד צוות האזנה[1]. בין תפקידיו האחרונים שימש מפקד "חצב" וראש מחלקת איסוף. בשנים 1982–1984 היה חניך ומדריך במכללה לביטחון לאומי.

ב-1984 מונה לדובר צה"ל והועלה לדרגת תא"ל. את תפקידו זה מילא בתקופת כהונתם של הרמטכ"לים משה לוי ודן שומרון, כשעיקר תפקידו רוכז סביב דיברור האינתיפאדה הראשונה, שהחלה בדצמבר 1987 וחייבה שינויים רבים בשיטת העבודה של דוברות צה"ל. בשנת 1989 מונה למפקד גלי צה"ל וכיהן בתפקיד בתקופת מלחמת המפרץ, בה אוחדו השידורים של גלי צה"ל וקול ישראל.

בשנת 1992 סיים את שירותו הפעיל בצה"ל. בהמשך כיהן בשורת תפקידים במגזר הציבורי והפרטי: מנכ"ל "קבוצת יפעת" - המרכז למידע תקשורתי, הפצת מידע מהתקשורת למאות גורמים ציבוריים, עסקיים ומוניציפליים (1992–1996), יועץ תקשורת לשר החינוך, התרבות והספורט זבולון המר (19971998), מנכ"ל אולפן עקיבא בנתניה (1997–2000) שבו הופעל מרכז ללימודי שפה ותרבות עברית וערבית - על פעילותו זו זכה לפיד בשנת 1998 בפרס אונסק"ו לסובלנות.

בשנים 20002006 שימש דובר הסוכנות היהודית ומנהל יחידת ההסברה, ולאחר מכן מנהל "אזור ישראל", האחראי לקשרי הציבור של הסוכנות בישראל.

לפיד עוסק בהוראה, בהרצאות ובמחקר בישראל ובעולם. הוא העורך הראשי של ביטאון המרכז למורשת המודיעין בגלילות, יו"ר "קרן ענבר", ובשנת 2008 נבחר לחבר הנהלת "צוות - ארגון גמלאי צה"ל", ובמסגרתו ליו"ר ועדת הסברה וקשרי ציבור. לצד תפקידיו אלו, לימד במשך 11 שנים במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן.

בשנת 2008 הצטרף לרשימת "כח לגמלאים" בבחירות למועצת עיריית תל אביב ואף התמודד מטעמה על מושב במועצה בבחירות שנערכו ב-11 בנובמבר 2008, אולם לא נבחר. לאחר מכן שימש כחבר הנהלת "דור - מפלגת הגמלאים החברתית החדשה", בראשותו של רפי איתן, כיו"ר ועדת הסברה וקשרי חוץ בה וכעורך הראשי של מידעון המפלגה "דורון".

בשנת 2011 קיבל את אות "יקיר האיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות" על תפקידיו בעולם התקשורת והדוברות.[2]

לקראת בחירות 2013 החליף את רפי איתן בראש מפלגת הגמלאים והתמודד לכנסת ה-19 בראש רשימה שנשאה את השם "דור בוני הארץ".[3] נבחר ב-23 ביוני 2015 ליושב ראש עמותת בוגרי המכללה לביטחון לאומי (מב"ל) במקום אלוף (מיל') ח"כ איל בן ראובן.

לפיד מפרסם באופן קבוע מאמרים בביטאון המרכז למורשת המודיעין - "מבט מל"מ", בעיתון ובאתר "ישראל דיפנס" ובביטאון צוות - ארגון גמלאי צה"ל - "רוח צוות".

לפיד תושב תל אביב. הוא נשוי לדרורה ואב לשלושה ילדים, בהם המתמטיקאי פרופ' ארז לפיד.

ספרים ומאמרים שכתב וערך

  • Clila Magen, Ephraim Lapid, Facing peace and war: Israel’s government press office, 1948–2014, Elsevier, 2016
  • Clila Magena, Ephraim Lapid, Israel's military public diplomacy evolution: Historical and conceptual dimensions, a School of Communication, and Fellow, Center for International Communication, Department of Political Science, Bar-Ilan University, 2017.
  • Lapid Ephraim, Highlights in the development of the Defence Relations between Israel and Germany (2008) in M. Uhlmann (Hrsg.), Die Deutsch-israelischen Sicherheitsbeziehungen, Vergangenheit, Gegenwart, Zeukunft (p.68-75). Berlin: Berliner Wissenschafts-Verlag GmbH

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0