יחסי אורוגוואי–ישראל
| יחסי ישראל–אורוגוואי | |
|---|---|
|
|
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
| ישראל | אורוגוואי |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 22,072 | 176,215 |
| אוכלוסייה | |
| 10,019,883 | 3,385,791 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 509,901 | 77,241 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 50,889 | 22,813 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | רפובליקה |
בין אורוגוואי וישראל מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים מאז ימיה הראשונים של מדינת ישראל, כשאורוגוואי הייתה מבין המדינות הראשונות שהכירו בה[1]. לישראל יש שגרירות במונטווידאו, ולאורוגוואי יש שגרירות בהרצליה, ושתי קונסוליות כבוד בחיפה ובאשדוד.
היסטוריה
הקהילה היהודית באורוגוואי נוסדה במונטווידאו במאה ה-16, עם הגעתם של יהודים אנוסים מספרד, וצמחה משמעותית בראשית המאה ה-20 בעקבות גלי הגירה ממרכז אירופה. התנועה הציונית באורוגוואי החלה לפעול בשנת 1911, כאשר נוסדה אגודת דורשי ציון, שהייתה הרחבה לפדרציה הארגנטינאית הציונית. התנועה הציונית באורוגוואי כללה את פועלי ציון, הציונים הכלליים, תנועת המזרחי וויצו. ב-1945 נוסדה המועצה הציונית המרכזית[2], וב-1960 נוסדה הפדרציה הטריטוריאלית הציונית המאוחדת[3] אשר שינתה את שמה ב-1963 להסתדרות הציונית של אורוגוואי[4][5].
עם הקמת מדינת ישראל, הייתה אורוגוואי למדינה הריבונית הראשונה באמריקה הלטינית שהכירה במדינת ישראל, וזמן קצר לאחר מכן גם לראשונה שאירחה נציגות דיפלומטית ישראלית, עם הקמתה של צירות ישראל במונטיבידאו בשנת 1949, שבראשה עמד יעקב צור. אל צור התלווה גם יצחק נבון, שבשנים 1949–1950 כיהן כמזכיר שני בצירות הישראלית. כחלק מתפקידו אסף מידע אודות פושעי מלחמה ומשתפי פעולה נאצים שברחו לדרום אמריקה, ולמד על האוכלוסייה הערבית באזור ועל יחסה כלפי ישראל והיהודים. כשסגל הצירות הגיע למונטווידאו, אלפים מיהודי העיר המתינו להם בנמל וקיבלו את פניהם בהתרגשות.
ב-1958 העלתה ישראל את ייצוגה באורוגוואי למעמד של שגרירות, ואורוגוואי העלתה את ייצוגה של ישראל לדרג שגרירות ב-1961.[6]
בחודש יוני 1966 ביקר נשיא מדינת ישראל זלמן שזר בבירה מונטווידאו כחלק ממסעו הרשמי ביבשת דרום אמריקה. בין היתר היה אורחה של מועצת הממשלה של אורוגוואי, בית הנבחרים והסנאט המקומי. בעת ביקורו בשני בתי הקונגרס של אורוגוואי התקבל במשמר כבוד ובנגינת המנוני המדינות. הנשיא שזר נשא נאום בעברית בפני חברי הפרלמנט, כאשר מן הנאום נעדרו בצורה הפגנתית חברי הפרלמנט הקומוניסטיים וזאת בשל היחסים המתוחים בזמנו בין מדינת ישראל לברית המועצות ויחסי הידידות בין מדינת ישראל לארצות הברית. בראשית דבריו אמר כי הוא נושא עמו ברכה לבבית מן הכנסת המהווה ביטוי לרצון העם בבחירות חופשיות. בהמשך דבריו אמר כי "אנו עדים להגשמת עקרון עתיק היומין כי אין שום מדינה הרשאית לשלוט ברעותה, וכי בני האדם שווים ללא הבדלי צבע, דת, גזע או השקפת עולמם". לבסוף חתם את נאומו באומרו "הידידות השוררת בין אורוגוואי ובין ישראל יכולה לשמש מופת ודוגמה ומקור של השראה למדינות חלשות וחזקות בכל העולם". במסגרת הביקור נכח הנשיא בחתימת הסכם שיתוף פעולה בין ישראל לאורוגוואי שמטרתו פיתוח האנרגיה הגרעינית לצורכי שלום. ההסכם "מסמיך את הוועדות לאנרגיה אטומית של שתי המדינות לעבד תוכנית לחילופי אינפורמציה ונתונים טכניים ולארגן מלגות למדענים וסטודנטים". את הסכם חתמו שגריר ישראל במונטווידאו חגי דיקן ושר החוץ האורוגוואי לואיס וידל סאגליו. לרגל ביקורו של הנשיא, הנפיק מנהל הדואר הלאומי של אורוגוואי בול מיוחד בדמותו של הנשיא שזר. אלבום הבולים מהמהדורה המיוחדת הוגש לנשיא שזר בעת סעודתו עם נשיא אורוגוואי ד"ר אלברטו הבר, הבול שהופץ בתפוצה של כ-100,000 יחידות נמכר במהרה כך שנאלצו להפיץ הוצאה נוספת של 100,000 בולים הנושאים את דמותו של שזר. במהלך ביקורו נכח עם רעייתו רחל בקונצרט של התזמורת הסימפונית של אורוגוואי, בבית הספר היהודי בעיר ובפגישות פרטיות עם ראשי הקהילה היהודית בעיר.
במסגרת ביקוריו בדרום אמריקה עצר בשנית הנשיא שזר באורוגוואי לאחר ביקורו בצ'ילה בחודש יולי 1966, אך הפעם לא במסגרת ביקור רשמי אלא עצירה זמנית בעיר הקייט פונטה דל אסטה שלחופי האוקיינוס האטלנטי. משם המשיך במסעו ברחבי היבשת לברזיל.
נשיא אורוגוואי חוליו מריה סנגינטי ביקר לראשונה בישראל במאי 1986, ואורוגוואי וישראל פרסמו הצהרה משותפת[1].
בשנת 1998 חתם סנגינטי על שלושה חוזים לשיתוף פעולה עם ישראל, בנושאי ביטחון סוציאלי, השקעות וטיפול רפואי וטרינרי[7].
בשנת 2004 נחתם הסכם שיתוף פעולה בין מכון היצוא הישראלי לאורוגוואי. ולפיו יהיו חילופי משלחות וקיום תערוכות בין המדינות, יינתן עידוד לאנשי עסקים ולמשקיעים להשקיע באורוגוואי ובישראל וכן יוגבר שיתוף הפעולה בין החברות משתי המדינות.
במאי 2021 אורוגוואי הייתה אחת מ-9 המדינות במועצת זכויות האדם של האו"ם שהתנגדו בפתיחת חקירה נגד ישראל בעקבות מבצע שומר החומות.
ישראל מייצאת לאורוגוואי בעיקר כימיקלים וזיקוקי נפט, מוצרי גומי ופלסטיק. בשנת 2010 עמד שיעור הייצוא של ישראל לאורוגוואי על 9.7 מיליון דולר, ואילו הייבוא עמד על 57.8 מיליון[8]. באורוגוואי פועלות כ-110 חברות ישראליות המייצאות למדינה[9].
בשנות האלפיים, אורוגוואי היא אחת המדינות הכי עוינות כלפי ישראל בדרום אמריקה, וביוני 2018 הצביעה נגד גינוי ארגון החמאס על ירי הרקטות לישראל[10]. אולם, בהצבעה קודמת שהועלתה על ידי מדינות ערב, לחסימת האפשרות לגינוי החמאס, אורוגוואי התנגדה להצעה.
קישורים חיצוניים
- השגרירות הישראלית במונטווידאו (בספרדית)
ציר ישראל במונטבידאו יעקב צור מגיש כתב אמנה לנשיא אורוגוואי, מרץ 1949, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 163. Joint Statement Israel-Uruguay, 4 May 1986.
- ^ ספרדית "Consejo Central Sionista"
- ^ ספרדית "Federación Sionista Territorial Unificada"
- ^ ספרדית "Organizacion Sionista del Uruguay" בקיצור OSU
- ^ אורוגוואי - הספרייה היהודית הווירטואלית
- ^ יחסים מדיניים: ישראל-ארגנטינה, באתר ארכיון המדינה, עמ' 17
- ^ "Social Security deal signed with Uruguay".
- ^ יחסי סחר ישראל – אורוגוואי, באתר המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי
- ^ הסכם שת"פ כלכלי ישראל-אורוגוואי, באתר ערוץ 7, 17 בנובמבר 2004
- ^ איתמר אייכנר, דרמה באו"ם: העצרת גינתה לראשונה את חמאס - אבל ההצבעה נפסלה, באתר ynet, 14 ביוני 2018
33364007יחסי אורוגוואי–ישראל