יחסי אלג'יריה–ישראל
| יחסי אלג'יריה–ישראל | |
|---|---|
|
|
| |
| אלג'יריה | ישראל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 2,381,740 | 22,072 |
| אוכלוסייה | |
| 47,022,663 | 10,009,800 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 239,899 | 509,901 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 5,102 | 50,940 |
| משטר | |
| דמוקרטיה (סמי) נשיאותית | דמוקרטיה פרלמנטרית |
בין אלג'יריה וישראל אין יחסים דיפלומטיים רשמיים והיחסים בין שתי המדינות מתוחים על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי, ועל רקע היות אלג'יריה תומכת עיקרית בעמדה הפלסטינית.
היסטוריה
אלג'יריה מעולם לא הכירה בישראל, ובשנת 1967 במהלך מלחמת ששת הימים שלחה כוח סמלי להילחם לצד מצרים.
ביולי 1968 חטפו טרוריסטים מטוס אל על שהמריא מרומא והנחיתו אותו באלג'יריה. במשך שבועות ארוכים ניהלה ישראל משא ומתן מול אלג'יריה במטרה להביא לשחרורם של הנוסעים, ולאחר כ-40 יום ותחת לחץ כבד של מדינות העולם שוחררו הנוסעים לישראל.
באוגוסט 1970 הגיע לישראל מפקד המשטרה החשאית באלג'יריה בלויית אזרח אלג'ירי נוסף. השנים עוכבו במעצר מנהלי מיד עם כניסתם לישראל[1].
במלחמת יום הכיפורים שלחה אלג'יריה חיל משלוח גדול שהועמד לרשות צבא מצרים במלחמתו נגד ישראל. חיל המשלוח כלל שלוש טייסות יירוט ותקיפה, ארטילריה וכוחות קרקעיים. בנוסף סייעה למצרים כלכלית באמצעות העברת מטבע חוץ למימון המלחמה נגד ישראל ורכש צבאי.
בניגוד להתקרבות שהפגינו מדינות צפון אפריקה כלפי ישראל בשנות ה-90 בעקבות תהליך אוסלו, נשארה אלג'יריה קרה ביחסה לישראל וסירבה להכיר בה או להידבר עמה. בעת הלווייתו של מלך מרוקו חסן השני ביולי 1999 נפגשו ראש הממשלה אהוד ברק ונשיא אלג'יריה בפעם הראשונה ונידונה האפשרות לחימום היחסים, אך זמן קצר לאחר מכן עם פרוץ האינתיפאדה השנייה הפסיקה אלג'יריה את השיחות.
ב-1999 התקיימו קשרים לא רשמיים בין אלג'יריה לישראל, בין השאר לשם קבלת סיוע בהקמת יחידה לאבטחת אישים.[2]
הערות שוליים
30868389יחסי אלג'יריה–ישראל