יחסי ישראל–לוב
| יחסי ישראל–לוב | |
|---|---|
|
|
| |
| ישראל | לוב |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 22,072 | 1,759,540 |
| אוכלוסייה | |
| 10,009,800 | 7,407,059 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 509,901 | 50,492 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 50,940 | 6,817 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | ממשלת מעבר |
יחסי ישראל-לוב הם היחסים בין מדינת ישראל לבין לוב. בין המדינות לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים.
היסטוריה
בשנים שלפני הכרזת עצמאותה של לוב (בשנת 1951), התנהל מבצע נרחב למען העלאת יהודי לוב לישראל, נציגים ישראלים שהו בטריפולי וניהלו משם מבצעי עלייה, פעילי העלייה השיגו את הסכמתם של מנהיגי המדינה שעתידה לקום להמשך פעילותם בתנאי שהם ישמשו שליחים של הסוכנות היהודית ולא של ממשלת ישראל, אולם לאחר עצמאותה של לוב סגרה הממשלה את משרד העלייה, גירשה את הפעילים ולא התאפשר לספינות ישראליות לפקוד את נמליה.[1]
בהצבעה שהתקיימה באו"ם בשנת 1951 על צירופה של לוב לארגון הצביעה ישראל לחיוב ובכך הכריעה את הכף לטובת קבלתה לאו"ם,[2] אולם כמה שנים מאוחר יותר הצטרפה לוב לליגה הערבית ולחרם הערבי והייתה בין מובילי הקול המתנגד לישראל.[3] לאחר מלחמת ששת הימים הטילה צרפת אמברגו על ישראל, ולפיכך סיפקה 50 מטוסי מיראז' 5, שפותחו בשיתוף ישראל, ללוב במקום לישראל.
בפברואר 1973 הפיל חיל האוויר הישראלי מטוס נוסעים לובי. יירוט המטוס התרחש לאחר שחדר בטעות למרחב האווירי הישראלי מעל צפון סיני, שטח שהיה בשליטת ישראל באותה עת. כתוצאה מהתרסקות המטוס נהרגו 108 נוסעים ואנשי צוות.
במלחמת יום הכיפורים שלח שליט לוב מועמר קדאפי חיל משלוח גדול למצרים במטרה לסייע לה במלחמתה נגד ישראל. חיל המשלוח כלל כוחות שריון, ארטילריה ושתי טייסות מיראז' 5 שלקחו חלק פעיל בלחימה בחזית הדרום. כאשר נוכח נשיא לוב מועמר קדאפי שחוסיין מלך ירדן הודף בקשות של מנהיגי מדינות ערב להצטרף למלחמה ולתקוף את ישראל ממזרח, החל לגדף אותו וקרא לעם הירדני להתקומם ולהצטרף על דעת עצמו למלחמה.
ב-1976 סייעה לוב בחטיפת מטוס נוסעים של אייר פראנס, בכך שאפשרה את תדלוק המטוס בבנגאזי. מלוב המשיך המטוס החטוף לאוגנדה, שם החוטפים נהרגו ונוסעי המטוס שוחררו במבצע יונתן. בשנת 1977 תקף קדאפי בחריפות את מצרים שהחלה אז במגעים עם ישראל לקראת הסכם שלום אפשרי, וראה בכך הפרה מצרית של הצהרת ועידת ח'רטום. על רקע הקשר המתפתח עם ישראל יזמה לוב מעשי איבה במטרה לערער את שלטון מצרים, שהסלימו למלחמה בין לוב למצרים.
במאי 2011, במהלך מלחמת האזרחים הראשונה בלוב, הציעה ממשלת קדאפי לישראל לפתוח שגרירות ולקיים יחסים דיפלומטיים בין המדינות, אך ישראל סירבה להצעה, בטענה שמעדיפה "לא לקיים יחסים עם מדינה מנודה".[4]
לקראת הפשרת היחסים
במהלך מלחמת האזרחים השנייה בלוב, בדצמבר 2019, אמר שר החוץ של לוב עבד אל האדי אל חויג' מממשלת ח'ליפה חפתר שהוא מביע תקווה לנורמליזציה ביחסי ישראל–לוב.[5] ביוני 2020, אמר סגן ראש ממשלת לוב עבד אל סאלאם אל באדרי כי לוב אינה אויבת של ישראל, ומעולם לא הייתה כזו.[6]
בעקבות מלחמות האזרחים, לוב נשלטה על ידי שתי ממשלות שונות והיא היתה מחולקת בין מיליציות אלימות ושבטים המתחרים זה בזה.[7]
בינואר 2022 כלי תקשורת בלוב ובערב הסעודית דיווחו כי ראש הממשלה הזמנית בלוב עבד אל-חמיד דבייבה, נפגש עם בכירים ישראלים, ביניהם גם ראש המוסד, דוד ברנע, במהלך ביקורו בירדן. על פי הדיווחים, השניים דנו בשיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל ולוב ובסוגיית נרמול היחסים. עם זאת, לשכתו של דבייבה הכחישה את דבר הפגישה.[8]
לפי פרסום בישראל, בחודשים הראשונים של שנת 2023 ניסתה ישראל לשכנע את לוב להצטרף לפורום הנגב - הפורום שמאגד את שרי החוץ של המדינות שחתמו על הסכמי אברהם.[9]
באוגוסט 2023 נפגש שר החוץ הישראלי, אלי כהן, ברומא עם שרת החוץ של ממשלת טריפולי בלוב, נג'לא אל-מנגוש, בכדי לדון בשיתופי פעולה וחימום יחסים בין המדינות, וכן בשימור מורשת יהדות לוב. הפגישה התקיימה בחשאי ברומא שבאיטליה בתיווכו של שר החוץ האיטלקי אנטוניו טאיאני, והיא הפגישה הראשונה אי פעם בין שרי החוץ של שתי המדינות.[10] כהן פרסם את קיום הפגישה,[11] ובתגובה ראש הממשלה עבד אל-חמיד דבייבה פיטר את אל-מנגוש והורה על פתיחה בחקירה נגדה. משרד החוץ הלובי פרסם הבהרה בנושא, בה טען כי הפגישה הייתה "לא רשמית ובלתי מתוכננת". מהומות והפגנות פרצו בכמה מוקדים בלוב, במחאה על הפגישה בין השרים. במהלך חלק מההפגנות, נשרפו גם דגלי ישראל.[12] בעקבות הסערה, השרה נמלטה לטורקיה.[13] השרה, שפוטרה,[14] וגם גורם בממשלה הלובית, טענו שהפגישה הייתה באישור ראש ממשלת לוב.[15]
קישורים חיצוניים
- תגובות במשרד החוץ הישראלי לעליית מֻעמר קדאפי לשלטון, ספטמבר 1969, באתר ארכיון המדינה
- איתמר אייכנר, ביוון, בתוניסיה וברומא: היסטוריה של מגעים חשאיים בין ישראל ללוב, באתר ynet, 28 באוגוסט 2023
הערות שוליים
- ^ יעקב חג'ג'-לילוף, העלייה הגדולה מלוב, באתר מרכז מורשת יהדות לוב
- ^ ח. איזק, דרר הצבעותיה של ישראל באו"מ, דבר, 7 באוקטובר 1949
- ^ נציג לוב תוקף את ישראל ותובע לגרש אותה מאו"ם, דבר, 27 באוקטובר 1965
- ^ דיווח: ישראל סירבה להצעת קדאפי לכונן יחסים, באתר וואלה!, 26 במאי 2011
- ^ גדעון קוץ, שר החוץ של לוב: מקווה ליחסים נורמליים עם ישראל, באתר מעריב אונליין, 1 בדצמבר 2019
- ^
פזית רבינא, סגן ראש ממשלת לוב למקור ראשון: "מקווים שישראל תתמוך בנו", בעיתון מקור ראשון, 10 ביוני 2020
- ^ מדינה במשבר קיומי: לוב מפורקת ולא יכולה להציע לישראל הרבה, באתר חדשות 13, 29 באוגוסט 2023
- ^ גדעון קוץ, פריז, הסכם שלום נוסף בדרך? לוב וישראל שוקלות כינון יחסים דיפלומטיים, באתר מעריב אונליין, 14 בנובמבר 2021
- ^ שמעון מיג'אן ורועי קייס, עקב הפגישה עם השר כהן: הופסקה עבודת שרת החוץ הלובית, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 28 באוגוסט 2023
- ^ איתמר אייכנר, פגישה חשאית והיסטורית: שר החוץ נועד עם שרת החוץ של לוב, באתר ynet, 27 באוגוסט 2023;
אנה ברסקי, פגישה היסטורית: שר החוץ אלי כהן נועד לראשונה עם שרת החוץ של לוב, באתר מעריב אונליין, 27 באוגוסט 2023 - ^ יוסי מלמן, אלי כהן רץ לספר לחבר'ה והרס עשרות שנות עבודה דיפלומטית, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2023
- ^ אחרי הפגישה עם השר כהן: ר"מ לוב הודיעה על השעיית שרת החוץ מתפקידה, באתר וואלה!, 28 באוגוסט 2023
- ^ גילי כהן, עמיחי שטיין ורועי קייס, הפגישה, הסערה וההימלטות: "חשש לחייה של שרת החוץ הלובית", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 28 באוגוסט 2023
- ^ שרת החוץ של לוב פוטרה: "ראש הממשלה אישר את הפגישה עם כהן", באתר חדשות 13, 28 באוגוסט 2023
- ^ מקור בממשלת לוב לרויטרס: שרת החוץ פוטרה בשל פגישתה עם אלי כהן, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2023
36999725יחסי ישראל–לוב