יחסי יוגוסלביה–ישראל
| יחסי יוגוסלביה–ישראל | |
|---|---|
|
|
| |
| יוגוסלביה | ישראל |
| משטר | |
| רפובליקה עממית | דמוקרטיה פרלמנטרית |
יחסי יוגוסלביה–ישראל היו יחסי חוץ היסטוריים בין ישראל והרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. יחסים ראשוניים חיוביים בין שתי המדינות הושפעו לאחר מכן באופן שלילי מהסכסוך הערבי-ישראלי ומהיחסים ההדוקים בין יוגוסלביה לחלק ממדינות ערב, במיוחד יחסי יוגוסלביה–מצרים.[1] למרות ביטול היחסים הפורמליים לאחר מלחמת ששת הימים, חילופי דברים לא רשמיים נמשכו לאורך תקופת המלחמה הקרה.
היסטוריה
בין סוף מלחמת העולם השנייה והקמת מדינת ישראל יוגוסלביה התירה מעבר של אלף מעפילים יהודים לארץ ישראל, כחלק מהמאבק האנטי-אימפריאליסטי.[2] יוגוסלביה הייתה אחת מ-11 חברות ועדת אונסקו"פ של האו"ם ואחת משלוש אשר הצביעו נגד ההצעה הסופית כאשר הצד היוגוסלבי דגל בפתרון דו-לאומי של מדינה אחת. יוגוסלביה הכירה בישראל ב-19 במאי 1948. בשנת 1948 פדרציית הקהילות היהודיות ביוגוסלביה ביקשה וקיבלה אישור מהשלטונות לשלוח עזרה חומרית ולארגן את ההגירה היהודית לישראל. למעלה ממחצית מיהודי יוגוסלביה ששרדו את השואה היגרו לישראל.[3] בניגוד למדינות קומוניסטיות אחרות במזרח ודרום מזרח אירופה, יוגוסלביה אפשרה את הגירת אזרחיה היהודים לישראל, אך אפשרה להם להחזיק אך ורק את רכושם המיטלטל בזמן שהמדינה תקבל את רכוש המקרקעין.[4] יש מקורות שטוענים כי אישור זה היה תוצאה של השפעתה של משה פיאדה, אחד הבכירים ביותר בממשל היוגוסלבי.
היחסים הדו-צדדיים הרשמיים בין שתי המדינות נותקו לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר ישראל ציפתה כי הם יישארו מנותקים כל עוד יוגוסלביה תמשיך למלא תפקיד מוביל בעולם השלישי באמצעות המדינות הבלתי-מזדהות.[1] עם זאת, המגעים התרבותיים והמסחריים בין שתי המדינות נמשכו בחילופי ביניים בין שני הצדדים, כולל ביקור של תיאטרון הבימה בבלגרד, הקמת טיסות ישירות של ג'ט איירווייס בין בלגרד לתל אביב, ביקור אלעזר גרנות וכו'. בשנת 1985 הדיפלומט היוגוסלבי Vojimir Šobajik סיפר לפוליטיקה כי ביטול היחסים הייתה טעות וכי "הלגיטימיות של ישראל אסור שתהיה מוטלת בספק". חלקם ייחסו החלטה שלא לכונן מחדש את היחסים עד 1982 (לאחר מותו של הנשיא יוסיפ ברוז טיטו) בהעדפה אישית של שר החוץ רייף דיזדרביץ' שהיה הדמות המובילה בלובי הפרו-ערבי המשפיע במדינה. ב-9 בספטמבר 1988, שמחה דיניץ, יו"ר הסוכנות היהודית לישראל, היה הנציג הישראלי הראשון שביקר רשמית ביוגוסלביה לאחר התפרקות היחסים.
בשנת 1990 ראש ממשלת הרפובליקה הסוציאליסטית של סרביה (אחת משש הרפובליקות המרכיבות את יוגוסלביה) סטנקו רדמילוביץ' יחד עם 300 חברים בסביבתו עם נציגי חברות רבות ביקרו בישראל.[1] כינון מחדש של היחסים הדיפלומטיים הפורמליים בין שתי המדינות (ברמה הפדרלית היוגוסלבית) התעכב בסופו של דבר ומעולם לא יושם בגלל חששות במשרד החוץ ברמה הפדרלית, חילוקי דעות בין שש הרפובליקות ובסופו של דבר הפרידה ומלחמות יוגוסלביה.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Abadi, Jacob (באוקטובר 1996). "Israel and the Balkan States". Middle Eastern Studies. 32 (4): 296–320.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Virtual Jewish World: Yugoslavia". Jewish Virtual Library. 2008. נבדק ב-29 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Serbia". European Jewish Congress. נבדק ב-29 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lebl, Aleksandar (2001). "Prekid diplomatskih odnosa SFRJ - Izrael 1967. godine" [Break of SFRY - Israel diplomatic relations in 1967]. Tokovi istorije (בסרבית). 1 (4): 39–75.
31204260יחסי יוגוסלביה–ישראל