יחסי האיטי–ישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי ישראלהאיטי
ישראלישראל האיטיהאיטי

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיהיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתמונגוליההרפובליקה העממית של סיןטאיוואןהפיליפיניםמלזיהאינדונזיהפפואה גינאה החדשהאוסטרליהניו זילנדאיי שלמהקלדוניה החדשהפיג'יוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדמיאנמרבנגלדשבהוטןנפאלהודוסרי לנקהפקיסטןאפגניסטןאיראןקזחסטןאוזבקיסטןטורקמניסטןקירגיזסטןטג'יקיסטןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרבחרייןכוויתעיראקירדןסוריהישראללבנוןקפריסיןאזרבייג'ןארמניהגאורגיהטורקיהמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיאתיופיהסומליהקניהאוגנדההרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהבורקינה פאסוחוף השנהבליביריהסיירה לאוןגינאהסנגלגמביהכף ורדהגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגוטנזניהבורונדירואנדהאנגולהזמביהמלאווימוזמביקמדגסקרזימבבואהבוטסואנהנמיביהאסוואטינידרום אפריקהלסוטומאוריציוספינלנדשוודיהנורווגיהנורווגיהדנמרקהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתאירלנדפורטוגלספרדצרפתצרפתאיטליהאיטליהאיטליהמלטהשווייץבלגיההולנדגרמניהפוליןבלארוסליטאלטביהאסטוניהאוקראינהמולדובהרומניהבולגריהיווןאלבניהמקדוניה הצפוניתסרביהמוטנגרובוסניה והרצגובינהקרואטיהסלובניהאוסטריהצ'כיהסלובקיההונגריהאיסלנדגרינלנדקנדהארצות הבריתארצות הבריתמקסיקוקובההקריבייםבליזגואטמלההונדורסאל סלוודורניקרגואהקוסטה ריקהפנמהקולומביהונצואלהגיאנהסורינאםגיאנה הצרפתיתברזילאורוגוואיאקוודורפרובוליביהפרגוואיארגנטינהצ'ילהאיי פוקלנד
ישראל האיטי
שטחקילומטר רבוע)
22,072 27,750
אוכלוסייה
10,019,883 11,828,350
תמ"ג (במיליוני דולרים)
509,901 19,851
תמ"ג לנפש (בדולרים)
50,889 1,678
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית דמוקרטיה נשיאותית

יחסי האיטי–ישראל הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שמתקיימים בין רפובליקת האיטי לבין מדינת ישראל אשר החלו ב-17 במרץ 1949, אז הכירה האיטי בעצמאות ישראל, והייתה למדינה ה-48 בעולם שעשתה זאת.[1]

שגריר ישראל בפנמה מייצג את היחסים בין שתי המדינות, ולישראל קונסוליה של כבוד בבירת האיטי פורט-או-פרנס. לפני שנת 1980 החזיקה האיטי בשגרירותה הרשמית בישראל בירושלים, אם כי העבירה אותה לתל אביב באותה שנה בעקבות לחץ בינלאומי אשר כלל את העברת החלטה 478 של מועצת הביטחון של האו"ם שקבעה כי החוק שהתקבל בישראל כחודש לפני כן (חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל) הקובע כי ירושלים המאוחדת היא בירת ישראל ולא ירושלים המערבית כפי שהוגדר עד אז הוא "הפרה של החוק הבינלאומי".

היסטוריה

ב-1937 החלה ממשלת האיטי, כמו עמיתיה ברפובליקה הדומיניקנית, להנפיק דרכונים ואשרות ליהודים ממזרח אירופה שביקשו מקלט מרדיפות הנאצים. האוכלוסייה היהודית באי הגיעה באותה העת לכדי 300 נפשות, אולם רבים עלו למדינת ישראל בתחילת שנות החמישים ואחרים בעקבות מרד האזרחים במדינה בשנת 1986.

ב-29 בנובמבר 1947 האיטי הצביעה בעד תוכנית החלוקה בהצבעה שהתקיימה בעצרת הכללית של האו"ם, וב-17 במרץ 1949 הכירה המדינה בעצמאות ישראל.[1]

בספטמבר 1958 הקימו ישראל והאיטי יחסים רשמיים ביניהם, והחליפו שגרירים ביניהם, כשציר ישראל במקסיקו, דוד שאלתיאל, הואמן כשגריר לא תושב להאיטי, ושגריר האיטי בצרפת, לואי מארס, מונה לשגריר לישראל[2][3]. ביולי 1959 פתחה האיטי שגרירות בישראל, בירושלים[4].

ב-12 בינואר 2010 התרחשה באי היספניולה רעידת אדמה חזקה בעוצמה של 7.0 בסולם מגניטודה לפי מומנט אשר הרגה מעל 300,000 איש. מדינות רבות שלחו צוותים לסיוע למדינה, בהן ישראל אשר הוגדרה מהראשונות, ששלחה צוות שמנה 220 איש והקימה בית חולים שדה המסוגל לטפל ב-500 נפגעים מדי יום. בסוף אוגוסט 2010 שלחה ישראל בעקבות החלטת ממשלה שהתקבלה חודש קודם לכן,[5] בפעם הראשונה כוח של 14 שוטרים להשתתף בכוח שמירת השלום של האו"ם במדינה.[6] לאחר סיום שהותה בהאיטי, דווח כי המשלחת הישראלית טיפלה ביותר מ-1110 חולים, ערכה 319 ניתוחים מוצלחים, ביצעה 16 לידות (כולל 3 בניתוחים קיסריים) והצילה רבים מההריסות.[7] ב-27 בינואר, לאחר פעולות צוות החילוץ, ממשלת ישראל החליטה להמשיך בסיועה הרשמי להאיטי בתיאום באמצעות מש"ב - סוכנות הסיוע הלאומית של ישראל ומשרד החוץ, כחלק ממאמץ עולמי לשיקום המדינה.[7] איש העסקים היהודי המקומי, דניאל קידר, הפך למתאם בפועל של הכוחות הישראליים בהאיטי.[8]

יחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף של צה"ל מסייעת בחילוץ נפגעים מהריסות רעידת האדמה בהאיטי, 2010

ג'ילברט ביג'ו, איש עסקים יהודי מקומי, הוא קונסול הכבוד הנוכחי של ישראל בהאיטי.[7] בראיונו לסוכנות הידיעות היהודית בשנת 2010, הצהיר על יחסי האיטי–ישראל באומרו, "מעולם לא הייתה אנטישמיות במדינה הזו... האיטיים תמיד העריכו את ישראל, ועכשיו יותר מתמיד".[9]

יהדות האיטי

ערך מורחב – יהדות האיטי

היהודי הראשון שהגיע להאיטי היה אנוס בשם לואיס דה טורס שהפליג עם קולומבוס והגיע לאי ב-1492. ראשוני היהודים שהיגרו אל האי היו יהודים הולנדים מברזיל שהגיעו לאי ב-1634, שנה לאחר הכיבוש הצרפתי. ב-1683 גורשו מרבית היהודים על ידי הקולוניאליסטים הצרפתים ורק בעלי משרות בחברות הסחר הצרפתיות הורשו להישאר. במהלך מרד העבדים בהאיטי ב-1804 נטבחו וגורשו יהודים רבים, גורל שחלקו עם כל הלבנים באי. ב-1881 דיווח העיתון הצרפתי "לה פפל" שיצא לאור בבירת האי כי קהל התנפל על קבוצת יהודים בפורט-או-פרנס להכותם אולם פוזר על ידי כוחות צבא, מאורע שעיתון המליץ טען שהיה בדוי כי לטענתו ספק אם היו יהודים באי בכלל.[10]

הקהילה היהודית בהאיטי מונה כיום כ-25 עד 50 נפשות,[11] ולה ספר תורה אחד.[9]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי האיטי–ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Haitian Government Recognizes State of Israel; Becomes 48th Nation to Do So באתר JTA‏, 18 במרץ 1949 (באנגלית)
  2. ^ יחסי ישראל האיטי לדרג שגרירויות, קול העם, 10 בספטמבר 1958
  3. ^ שאלתיאל הגיש כתב האמנתו לנשיא האיטי, שערים, 10 בנובמבר 1958
  4. ^ האיטי תפתח שגרירות בבירה, דבר, 28 ביולי 1958
  5. ^ שיגור אנשי משטרה להאיטי, החלטה מספר 2136 של ממשלת ישראל, משנת 2010, באתר של משרד ראש הממשלה
  6. ^ אבי אשכנזי, היס"מניקים יוצאים להאיטי להשליט סדר, באתר nrg‏, 24/8/2010
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 Haiti Virtual Jewish History Tour, www.jewishvirtuallibrary.org
  8. ^ J. Correspondent, Two Haitian Jews working with IDF to help survivors, J., ‏2010-01-22 (באנגלית אמריקאית)
  9. ^ 9.0 9.1 Larry Luxner, ‏Haiti’s Jews try to pick up the pieces, באתר JTA‏, 23 באפריל 2010 (באנגלית)
  10. ^ משכנות יעקב בחו"ל, המליץ, 12 ביולי 1881
  11. ^ As violence worsens, Haiti's tiny Jewish community hangs on
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35692518יחסי האיטי–ישראל