יהושע בן נון
| לידה | ארץ גושן, מצרים | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | כנען | ||||
| מקום קבורה | תמנת חרס, ארץ ישראל | ||||
| |||||
יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן[1] (ב'שצ"ב/ב'ת"ו - ב'תקט"ז) היה מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. בתלמוד נאמר כי יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע[2]. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו.[3] כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע עד ההר וחיכה לו עד רדתו מן ההר.
יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע"[4].
לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל בכיבוש יריחו וכיבוש העי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: ”שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון”), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון. יהושע גם הוביל את מעמד הברכה והקללה עם כניסת ישראל לארץ, כפי שהנחה משה בציווי המובא בספר דברים. נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם נקבר.
לאחר מותו של יהושע, לא קם מנהיג שירש את מקומו. העם הונהג על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.
| מסירת התורה |
ביוגרפיה
יהושע נולד במצרים בשם הושע בן נון, לפי המסורת בשנת ב'ת"ו[5] לבריאת העולם (1354 לפנה"ס), והיה בן 42 בזמן יציאת מצרים. בכניסה לארץ היה בן 82, והנהיג את ישראל כ-28 שנים[6], עד למותו בגיל 110[7], בשנת ב'תקט"ז לבריאת העולם[8] (1244 לפנה"ס).
יהושע השתייך לשבט אפרים והיה נכדו של אלישמע בן עמיהוד, נשיא שבט אפרים[9].
דמותו בתורה
הקרב נגד עמלק
המקרא מאזכר לראשונה את יהושע בספר שמות, כמי שמצווה על ידי משה לארגן צבא מקרב בני ישראל ולנצח עליו במלחמה כנגד עמלק:
וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱ-לֹהִים בְּיָדִי.
בהמשך מתואר כי יהושע מילא בקפדנות את דבריו של משה, והצליח מבחינה מלחמתית - ”וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב”, ומשה מקבל צו אלוקי - לומר באוזני יהושע כי רצון ה' הוא למחות את עמלק מתחת השמים.
משרת משה
בסמיכות לתיאור מעלתו הגדולה של משה, יהושע מתואר כעוזרו הנאמן והמסור של משה: ”וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.” (ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"א)
יהושע הוא האדם היחיד המלווה את משה להר סיני (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוקים י"ג-י"ד) ושב איתו עם הלוחות (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק י"ז). בתורה מצוין כי לאחר שמשה ירד מהר, יהושע זיהה בטעות את רעש המחולות של העגל כקולות מלחמה (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק י"ז). לאחר שאלדד ומידד מתנבאים במחנה כי משה עתיד למות טרם הכניסה לארץ ויהושע ימלא את מקומו, הוא מקנא למשה ותובע ממנו לאוסרם, אך משה משיב לו ”ומי יתן כל עם ה' נביאים”[10]
ריגול הארץ
לקראת ניסיון הכניסה הראשון לארץ ישראל משה בוחר את יהושע להיות אחד משנים עשר המרגלים, תוך שהוא משנה את שמו מ"הושע" ל"יהושע"[11]. בניגוד לעשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה, יהושע ביחד עם כלב בן יפונה טוען כי הארץ טובה מאוד וניתנת לכיבוש (ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק י"ד). בספר דברים מתואר כי מיד לאחר חטא המרגלים נמסר למשה מה' כי יהושע הוא האדם המיועד להנחיל לבני ישראל את ארץ ישראל, ושעל כן הוא צריך לחזק ולטפח אותו לקראת התפקיד - ”יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה, אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל” (ספר דברים, פרק א', פסוק ל"ח), ואכן משה מטפח אותו (ספר דברים, פרק ל"א, פסוק כ"ג), ואף נותן לו גיבוי לעיני כל ישראל בסוף ימיו:
וַיִּקְרָא משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם.
הסמכת יהושע
עוד מתואר כי יהושע מצטרף לשירת האזינו שמשה אומר, אולי כחלק מהעדות שהשירה הזו אמורה להעיד כלפי עם ישראל (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק מ"ד). יהושע מתואר על ידי ה' באוזני משה, כ"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (ספר במדבר, פרק כ"ז, פסוק י"ח), ומשה מתבקש בסוף ימיו לסמוך את ידיו עליו. תיאור דומה קיים בסוף ספר דברים, שם מתואר כי יהושע מלא ב"רוח חכמה", בשל סמיכת ידיו של משה עליו, והדבר מקנה לו סמכותיות רבה בקרב העם שמוכן לציית לו בשל כך.
שופט ומלך
יהושע נחשב לשופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים[12]. הרמב"ם מביא את סמיכת יהושע בתור דוגמה למינוי מלך על ידי סנהדרין ונביא[13].
מנהיגותו
לאחר פטירת משה יהושע מנהיג את עם ישראל ובציווי הקב"ה הוא מכניס את עם ישראל לארץ ישראל. הוא העביר אותם את הירדן, וערך להם ברית מילה ולאחר מכן חגג איתם את חג הפסח. לאחר מכן שלח מרגלים ליריחו שבעקבותם הוא הצליח לכבוש את העיר. לאחר שעם ישראל נכשל בניסיון לכבוש את העי התגלה אליו הקב"ה שהסביר לו כי הכישלון נבע מכך שאחד מהעם ישראל מעל בחרם שהטיל יהושע על רכוש העיר יריחו. יהושע ערך גורל בו גילה שמדובר בעכן בן כרמי והוא סקל אותו. לאחר מכן הוא הצליח לכבוש בשנית את העי.
לאחר מכן יהושע ועמו עם ישראל כרתו ברית עם הגבעונים שהתחזו לבני ארץ אחרת, ולאחר שהתרמית התגלתה, הגבעונים הפכו לנתינים: חוטבי עצים ושואבי מים למשכן ולמקדש העתידי. לאחר שהגבעונים הותקפו על ידי מלכי הדרום, הוא יצא למלחמה נגדם שבמלכה ירדו אבני ברד מהשמיים על צבא המלכים והוא עצר את השמש והירח. לאחר מכן הוא נלחם גם נגד מלכי הצפון. בסך הכול נלחם יהושע נגד שלושים ואחד מלכים ושישים ושניים משניהם[14]. לאחר סיום המלחמה הוא ערך את הגורל על הארץ וחילקה בין שבטי ישראל.
דמותו בספר יהושע
דמותו של יהושע מתוארת כתלמידו המסור של משה וכממשיך דרכו. יהושע מתגלה כמנהיג, הקשור לה' בקשר הדוק, הדואג לרוחניותו של העם, לא פחות ממה שהוא דואג למורל הקרבי שלו. ספר יהושע מתאר נקודות דמיון רבות בין השניים, בהם ניכר יהושע כהמשכו המובהק של משה:
- יהושע בוקע את נהר הירדן כפי שמשה ביקע את ים סוף.
- ליהושע יש גילוי של מלאך, כפי שלמשה היה גילוי של הסנה (ספר יהושע, פרק ה', פסוק י"ג).
- הוא שולח מרגלים, כפי שמשה שלח מרגלים.
- הוא נופל על פניו בשעת משבר (ספר יהושע, פרק ז', פסוק ו'), כפי שנהג משה לעשות.
- הוא מעניש את החוטאים בחומרה (ספר יהושע, פרק ז', פסוק כ"ה) כפי שמשה העניש (ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ו).
- הוא מוביל את מעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל בו נכרתת ברית עם ה'.
- הוא מצביע בכידון במלחמת העי, כפי שמשה הצביע בידיו (ומטהו) במלחמת עמלק.
- הוא מחזק את לב ראשי צבאו (ספר יהושע, פרק י', פסוק כ"ה), כפי שמשה מחזק אותו (ספר דברים, פרק ל"א, פסוק ז').
- הוא כורת ברית נוספת בין בני ישראל וה' בשכם (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק כ"ה), בדיוק כפי שמשה כרת ברית נוספת בעבר הירדן בערבות מואב (ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק ס"ט).
- יהושע במותו מכונה "עבד ה'" (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק כ"ט), בדיוק כפי שמשה כונה במותו (ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק ה'). תחת הנהגתו בני ישראל עובדים את ה' (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"א), כפי שעבדו אותו כאשר חי משה.
ניסים
ערכים מורחבים – מעבר הירדן, מלחמת יריחו, שמש בגבעון דום
יהושע כמשה מחולל ניסים ונענה מאת ה' לטובת עם ישראל, ”כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל”, בדומה לכתוב ביציאת מצרים: ”ה' ילחם לכם ואתם תחרישון”. תחת הנהגתו הירדן נבקע, חומת יריחו הבצורה נופלת תחתיה, אבני ברד גדולות נופלות על האויבים, והשמש והירח נעצרים - ”עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו”. למעשה המקרא מציין שיהושע היה האדם היחיד שאלוקים נשמע כביכול לפקודתו:
אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לה'... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן... וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ...
אפשר לומר שהמסר של ספר יהושע, הוא שיהושע מוציא לפועל באופן מדויק ודקדקני את דבריו של משה, מבלי להוסיף או להחסיר:
כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
מותו וצום יהושע
- ערך מורחב – צום יהושע
יהושע היה בן 110 שנה במותו. בספרות חז"ל מוזכר כי יש לצום תענית צדיקים ביום פטירתו, אך קיימת מחלוקת לגבי התאריך המדויק של יום זה: יש שכתבו שנפטר בכ"ו בניסן[15]. אחרים מציינים את יום י"ח באייר[16], כ"ו באייר[17], כ"ח באייר או כ"ט באייר[18][19]. כיום לא נהוג לקיים את צום יהושע.
מקום קבורתו
- ערך מורחב – קבר יהושע בן נון
מקום קבורתו של יהושע בן נון הוא בתמנת סרח שבהר אפרים כמו שכתוב בספר יהושע:
וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר-אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ.
כיום נהוג לזהות כקברו את האתר שנקרא קבר יהושע בן נון בשומרון, אם כי לפי מסורות שונות מימי הביניים, המובאות בין היתר בידי רבי פתחיה מרגנשבורג, מזוהה קברו בבקעת ארבל שבגליל התחתון[20][21], ומסורות אחרות מזהות את קברו עם נבי יושע בגליל העליון ועם "נבי ינון" שליד שכם[דרוש מקור].
בספר שופטים מופיע השם ללא שיכול האותיות: "תמנת חרס"[22]. "חרס" הוא השמש ועל פי מדרש בראשית רבתי (כה, יא) ופירוש רש"י[23], על קברו של יהושע הועמדה תמונת שמש[24].
כמוסר התורה
משה רבינו מסר את התורה שבעל-פה ליהושע וצוהו עליה, לעמוד כראש הקבלה[25]. חז"ל מתארים כיצד יהושע היה יושב ודורש בפני משה, ביומו האחרון של משה, וניטלו מסורת חכמה ממשה וניתנו ליהושע[26].
יש אומרים, שמצות פריעת מילה ניתנה על ידי יהושע בן נון[27]. אמנם, לרוב השיטות, כבר נאמרה הלכה זו על ידי משה[28]
ספר יהושע
- ערך מורחב – ספר יהושע
יהושע חיבר את ספר יהושע[29] המתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, ואת הפסוקים האחרונים המתארים את מותו כתבו אלעזר הכהן ופנחס בנו, או לגירסת היד רמ"ה אף על ידי הזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע. לדעת האברבנאל יהושע כתב רק את בסיס הספר, אך הוא נערך על ידי שמואל הנביא וירמיהו הנביא[30].
בספרות חז"ל
- ערך מורחב – תקנות יהושע בן נון
בדברי חז"ל, מציינים את המדרג שבין מנהיגי ישראל באמרה "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה"[31] לפי הפסוק "ונתת עליו מהודך" - ולא כל הודך[32].
חז"ל אומרים, כי יהושע בן נון תיקן תקנות הנוגעות לכניסת בני ישראל לארץ ישראל. כך, תיקן את הברכה השנייה בברכת המזון, ברכת הארץ[33]. כמו כן, תיקן מספר תקנות הנוגעות לשימוש מותר ברכוש של אנשים אחרים הנקראות "תקנות יהושע בן נון". תקנות אלו הן:
- מותר לאדם לרעות צאן בחורשה פרטית שבה אילנות זקנים, אך לא בקר. וחורשה פרטית שאילנותיה צעירים אסור לרעות בה, לא צאן, ולא בקר, אלא ברשות הבעלים.
- מותר לאדם ללקט עצים להסקה משדה חברו, ובתנאי שיהיו זרדים פשוטים שאין בכוחם להשריש, אבל שאר עצים אסור.
- מותר לאדם ללקט משדה חברו עשבי בר העולין מעצמם, חוץ משדה תלתן שזרעה לבהמה.
- מותר לאדם לקטום ייחורים[34] משדה חברו חוץ מגרופיות של זית[35], ובלבד שיקטום ייחורים קטנים בלבד, ומאזורים בעץ שאינם מולידים פרי ואין בהם הפסד.
- מעיין חדש שהחל נובע בשדה פרטית, מספק מים לכל בני העיר.
- מותר לכל אדם לדוג דגים מהכנרת, אף על פי שהיא בנחלת שבט נפתלי. ובתנאי שידוג בחכה בלבד. לבני השבט מותר לדוג אף עם רשת.
- מותר לאדם הנמצא בדרך ונזקק לצרכיו, לסטות מן הדרך ולעשות את צרכיו מאחורי גדר של שדה, ואפילו גדל בה גידול יקר.
- מי שתעה בין הכרמים, יכול להסיט את ענפי הגפנים לכאן ולכאן, עד שיחזור לדרך.
- בחורף כאשר דרכי-הרבים מלאות בוץ, מותר לעוברי הדרכים, להלך בדרכים, שבצידי שדות פרטיות.
- מת מצווה, קונה מקומו, ונקבר במקום שנמצא בו. ובתנאי שלא היה מוטל על הגבול בין שני שדות, או בשטח ששייך למדינה, שבמקרים אלו, מביאים אותו לבית הקברות.
לפי תשובות הגאונים, יהושע תיקן לומר תפילת עלינו לשבח כשנכנסו ישראל לארץ[36].
לדברי חז"ל, אחר שכבר גזר משה רבינו שלא להתחתן עם הגבעונים באותו הדור, הוסיף יהושע ואסר גם לדורות הבאים, כל זמן שבית המקדש קיים[37].
מדרשי אגדה
חז"ל כתבו[38], כי יהושע בן נון נישא עם רחב הזונה מיריחו לאחר שהתגיירה[39]. וכן שלא היו לו בנים, כי אם בנות. אך מזרעו (מאשתו רחב) יצאו שמונה נביאים ירמיהו חלקיהו שריה מחסיה נריה ובנו ברוך שלום ובנו חנמאל, וכן חולדה הנביאה.
במדרש אגדה שפורסם לראשונה במאה ה-18[40] מובא מעשה מוזר הקושר את השם נון - בארמית דג, לזה שהוריו השליכו אותו ליאור ובלעו דג, פרעה צד את הדג ומצא את יהושע בתוכו, גדלו בביתו ומונה ל"ריש קטיעיא" (תליין), בתוקף תפקידו הרג את אביו, וכשנודע לו על כך עשה תשובה. יש שפקפקו באותנטיות של מדרש זה[41], הרב מרדכי הכהן[42] טען שאגדה זו זלגה מהמיתולוגיה היוונית על אדיפוס. בספר דברי הימים, שם אביו "נון" מנוקד בחולם ולא בשורוק[43], עובדה המרחיקה עוד יותר את אגדת הדג.
התייחסויות במחקרים מדעיים
ממצאים ארכאולוגיים
במהלך סקר הר מנשה, שנערך בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20, חשף פרופ' אדם זרטל מאות אתרים ארכאולוגיים בגב ההר מן המאה ה-13 לפנה"ס, בעלי מאפיינים ייחודיים אותם ייחס לחדירת שבטי ישראל בתקופתו של יהושע בן נון. הממצא הידוע ביותר הוא מזבח הר עיבל, אותו זיהה זרטל עם המזבח שעל פי המקרא הוקם על ידי יהושע בן נון במעמד הברכה והקללה. זיהוי זה לא התקבל על מרבית הארכאולוגים המקראיים, שהציעו הסברים חלופיים לממצאים[44], והוא נוגד את האזכור בתלמוד שקבע כי בתום המעמד פירק יהושע את המזבח והעביר אותו לגלגל[45].
תיארוך הממצאים המיוחסים לתקופתו של יהושע בן נון על פי זרטל חופף לתיארוך המסורתי לתקופה זו על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית ללא התיקון של השנים החסרות.
ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס בן המאה השישית כותב בספר "היסטוריה של המלחמות"[46] כי יש מבצר בנומידיה, במקום שבו שוכנת העיר טיגיסיס (אנ'), ושם יש שני עמודי אבן עם כתובת בשפה הפיניקית: "אנו הם אלו שנמלטו מפניו של יהושע השודד, בן נון". יש פולמוס בין ההיסטוריונים על ערכה של העדות הנ"ל[47].
דמותו בגליל באלף הראשון
יהושע נחשב לדמות מכוננת בקרב יהודי הגליל במאות הראשונות לספירה, בתור כובש הארץ ומחולל נסים בגירסאות שונות של הסיפור המקובל[48].
לזכרו הונהג צום יהושע, בתאריכים שונים, שהמאוחר מביניהם הוא י"ח באייר. כמו כן, יהושע הוזכר בהקשרים של רעידת אדמה שהתרחשה במותו.
במאה ה-7 כבר קיימת עדות ברורה המציגה את הקשר בין התאריך י"ח באייר לבין צום יהושע:
וְכָל הָיָה חָת מִשְּׂפַת שָנִי
בִּהְיוֹת בִּן נוּן מַנְהִיג שְאוֹנִי
וַיַּחְמוֹס יָמָיו וּבוֹ אִישוֹנִי
בִּשְמוֹנָה עָשָׂר בַּשֵּנִי.
— אלעזר הקליר, אהלי איכה גילו קדישים
עדות נוספת לכך ניתן למצוא גם מהמאה ה-8:
פָּסוֹחַ וְגָנוֹן טְמֵאִים בְּיַשְּׁבוֹ
צוֹם יְהוֹשֻׁעַ בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר בּוֹ
אִיָּיר / קֵרְבָם וְצִיוָּם מִלִּשְׁבּוֹר עֶצֶם בּוֹ
רִבְּקָם מַצּוֹת וּמְרוֹרִים וְרֺאשׁוֹ וְקִרְבּוֹ.
— קידוש ירחים דרבי פנחס ברבי יעקב הכהן, חודש אייר
ראו גם
לקריאה נוספת
- אליהו עסיס, ממשה ליהושע ומנס לטבע: עיון ספרותי בפרקי הכיבוש בספר יהושע, ירושלים: מגנס, תשס"ה
- עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ה' - "יהושע תלמידו של משה"
קישורים חיצוניים
- יהושע בן נון, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- גליה סמו, אודות יהושע בן נון, באתר מקראנט
- דליה מרקס, יהושע בן נון: חניכות ומנהיגות, שיעורים בבית אבי חי
- אלכסנדר רופא, יהושע בן נון בתולדות המסורת המקראית - עשרה פרקים, באתר מקראנט
- רשימת מאמרים על יהושע בן נון באתר רמב"י
- יהושע כמשה, משה כיהושע בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
- שמואל אחיטוב, דמותו של יהושע, באתר מקראנט
- יהושע בן נון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- יהושע בן נון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ נקרא 'בִּן נוּן' בחיריק לשון 'נבון' משום שהיה הגדול מתלמידי משה, רמב"ן על ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו . לפי אחת מן הדעות בתנאים שם, הוא הכותב של שמונת הפסוקים האחרונים בספר דברים, שמספרים את פטירת משה.
- ^ כן מבואר במקרא ספר במדבר, פרק י"א, פסוק כ"ח
- ^ במדבר, י"ג, ט"ז, לפי פירוש רש"י שם, המסתמך על דברי הגמרא (מסכת סוטה, דף ל"ד עמוד ב'). אך לדעת הרשב"ם שם ופרשנים נוספים (כגון רמב"ן על שמות, י"ז, ט'), משה שינה את שמו ל"יהושע" מיד בשעה שנעשה למשרתו.
- ^ סדר הדורות ב"א ת"ו. לדעת רבי אברהם אבן עזרא נולד ומת 14 שנים קודם.
- ^ סדר עולם פרק י"ב. אך הוא לא ציין לזה מקור. וברלב"ג כתב שהנהיג את ישראל 27 שנים.
- ^ ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק כ"ט, ונתקצרו לו שנותיו בעשר שנים, שהורה עשרה דברים בפני משה, מדרש תנחומא פרשת תצוה פיסקא ט'.
- ^ סדר הדורות ב"א תקט"ז
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוקים כ"ו-כ"ז
- ^ בספר העמק דבר על שמות, ל"ב, י"ז מבאר זאת על פי משל חז"ל: "פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה" - כשם שאין ללבנה אור כל זמן שהחמה שולטת כך בעת שהיה משה באורו לא היתה ליהושע הארה מן השמים, ולכן לא צלחו דבריו לפני משה, אף שמשה הכיר בו שהוא משכיל ונבון
- ^ על פי האר"י האות יוד נלקחה משמה של שרה אמנו שהתחלף משרי לשרה והניקוד ליוד נלקח מהמילה בן ועל כן נכתב בתורה תמיד בן בניקוד חיריק.
- ^ מדרש במדבר רבה פרשה יד אות ד. רש"י במסכת סוכה דף כז עמוד ב. ר' דוד גנז בספרו צמח דוד, וכן העתיק בעל סדר הדורות. רבי אברהם זכות כתבו בספרו "ספר יוחסין" (מאמר ראשון, האלף השלישי, המאה השישית): "שפט יהושע כ"ח שנה". אמנם, רבי יצחק אברבנאל (בהקדמתו על ספר שופטים, אות יג. חלק מכותבי הדורות המאוחרים העתיקו את דבריו) מכנה את עתניאל בן קנז כ"השופט הראשון". יתכן, בגלל שיהושע היה גם מלך, אך עתניאל התחיל תקופה של שופטים שלא היו גם מלכים
- ^ הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"א ה"ג): "אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו"
- ^ במדבר רבה, פרק נ"ג, י"ד.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים סימן תק"פ ס"ב.
- ^ אלעזר הקליר, בפיוט אהלי איכה גילו קדישים
- ^ הלכות גדולות, סימן י"ח הלכות תשעה באב.
- ^ אורחות חיים, חלק א', טעם לחמשה עשר באב אות כ"ד.
- ^ כלבו, סימן ס"ג ד"ה ניסן באחד
- ^ סבוב הרב רבי פתחיה מרגנשפורג, עמ' 56, אתר דעת
- ^ אלחנן ריינר, "יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי)", תרביץ פ [ב] (טבת תשע"ב), עמ' 180–182
- ^ ספר שופטים, פרק ב', פסוק ט'.
- ^ רש"י על יהושע כד, פסוק ל
- ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 61–62
- ^ הקדמת משנה תורה להרמב"ם; רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, פתיחה למסכת אבות; רבי יצחק אברבנאל, נחלת אבות, הקדמה; סדר תנאים ואמוראים; ופרשנים על מסכת אבות, פרק א', משנה א', על פי המשנה שם.
- ^ מדרש תנחומא, פרשת ואתחנן
- ^ ריטב"א, חידושי הריטב"א, על יבמות עא, ב, בפירוש הראשון
- ^ תוספות ושאר הראשונים על תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"א עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד א'
- ^ רבי יצחק אברבנאל, הקדמה לפירוש יהושע, באתר היברובוקס.
- ^ בבלי, בבא בתרא עה עא
- ^ רש"י,במדבר כז, יח-כ
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ח עמוד ב'
- ^ ייחורים - ליצירת שתילים חדשים לשדהו, או להרכבה על עציו.
- ^ גרופיות הן ענפים צעירים הצומחים בתחתית העץ מבסיסו. והסיבה שאסור לאדם לקטום גרופיות של זית משדה חברו היא שהגרופיות בלבד (ולא ענפי עץ אחרים) משמשים להצמחת עצים חדשים, ועל כן הן חשובות לבעלים.
- ^ תשובות הגאונים (שערי תשובה), סימן מד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ח עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד עמוד ב'.
- ^ מדרש רבה קוהלת, פרשה ח, פסקה י, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
- ^ נדפס לראשונה בספר שבחי ארץ החיים וילנא תרל"ז עמוד י"ז. וכן בהקדמת ספר רב פעלים לר' אברהם בן הגר"א ובעיתון המגיד גיליון 28 עמוד 259.
- ^ הרב יצחק ישעיה וויס, ישורון "מדרש חז"ל או מדרס עמי ארצות", כ"א עמוד תשס"ה. כ"ב עמוד תתנ"ב.
- ^ מחניים קכ"ח-ק"ל עמוד 44.
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוק כ"ז
- ^ Ralph K. Hawkins, The Iron Age I Structure on Mount Ebal: Excavation and Interpertation, עמ׳ 316
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ו עמוד א' וכן פירוש רש"י על תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ה עמוד ב'
- ^ ספר 4, פרק 10 (באנגלית)
- ^ ראה מאמרו של פיליפ שמיץ, לעניין האמינות והאותנטיות של הנ"ל
- ^ אלחנן ריינר, "יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי)", תרביץ פ [ב] (טבת תשע"ב), 179–218
| ספר יהושע | ||
|---|---|---|
| הכניסה לארץ | מעבר הירדן • שליחת המרגלים ליריחו • ברית המילה בגלגל • מעמד הר גריזים והר עיבל • מפגש יהושע עם המלאך • תקנות יהושע בן נון | |
| כיבוש הארץ | מלחמת יריחו • מלחמות העי • מעל עכן וענישתו • ברית הגבעונים • מלחמת מלכי הדרום • שמש בגבעון דום • מלחמת מלכי הצפון | |
| חלוקת הארץ לשבטים | נחלת שבט ראובן • נחלת שבט גד • נחלת שבט יהודה • נחלת שבט מנשה • נחלת שבט אפרים • נחלת שבט בנימין • נחלת שבט שמעון • נחלת שבט זבולון • נחלת שבט יששכר • נחלת שבט אשר • נחלת שבט נפתלי • נחלת שבט דן • ערי הלויים • ערי המקלט | |
| סיום ספר יהושע | מזבח שניים וחצי השבטים • נאום יהושע • הברית בשכם | |
| דמויות בספר יהושע | יהושע בן נון • רחב • עכן בן כרמי • אדני צדק • הוהם מלך חברון • דביר מלך עגלון • יפיע מלך לכיש • פראם מלך ירמות • הורם מלך גזר • יבין מלך חצור • כלב בן יפונה • אלעזר הכהן • עתניאל בן קנז • עכסה • אדני בזק | |
| שלשלת הקבלה | ||
|---|---|---|
| נביאים | משה רבינו • יהושע בן נון • פינחס וזקנים • עלי הכהן • שמואל • דוד המלך • אחיה השילוני • אליהו הנביא • אלישע • יהוידע הכהן • זכריה בן יהוידע • הושע בן בארי • עמוס • ישעיהו • מיכה • יואל הנביא • נחום • חבקוק • צפניה בן כושי • ירמיהו • ברוך בן נריה | |
| אנשי כנסת הגדולה | עזרא הסופר ובית דינו • שמעון הצדיק | |
| תקופת הזוגות | אנטיגנוס איש סוכו • יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן • יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי • יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח • שמעיה ואבטליון • הלל ושמאי | |
| תנאים | רבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן גמליאל • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא | |
| אמוראים | רב ושמואל ורבי יוחנן • רב הונא ורב יהודה • רבה ורב יוסף • אביי ורבא • רב אשי ורבינא | |
| הרשימה לפי הרמב"ם בהקדמת משנה תורה. לרשימות אחרות, ראו שלשלת הקבלה. | ||
| נביאים בתנ"ך | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| בתורה |
| ||||||
| בנביאים |
| ||||||
| בכתובים | דניאל • עדו • חנני הרואה • עזריהו בן עודד • יחזיאל הלוי • אליעזר בן דודוהו • זכריה בן יהוידע • עודד | ||||||
| שבע הנביאות | שרה • מרים • דבורה • חנה • אביגיל • חולדה • אסתר | ||||||
| שונות |
| ||||||
| נביאי אומות העולם |
בעור • בלעם בן בעור • איוב • אליפז התימני • בלדד השוחי • צופר הנעמתי • אליהוא בן ברכאל הבוזי | ||||||
| מושגים |
| ||||||
| רשימת נביאים בתנ"ך • הבהרה: תבנית זו עוסקת בנביאים בתנ"ך. לא בספרי התנ"ך ולא באישים בתנ"ך | |||||||
| תשעת המכובדים באמנות ימי הביניים | |
|---|---|
|
35684268יהושע בן נון