שלמה המלך

שלמה

לידה	ב'תתקי"ב ירושלים
פטירה	ב'תתקס"ד
מקום קבורה	עיר דוד
מדינה	ממלכת ישראל המאוחדת
כינוי	ידידיה, קהלת
תארים	מלך ממלכת ישראל המאוחדת
ילדים	רבים ובהם: רחבעם בשמת טפת מנליק
שושלת בית דוד
אב	דוד
אם	בת שבע
יורש העצר	רחבעם
מלך ממלכת ישראל המאוחדת ה־3 ב'תתקכ"ד–ב'תתקס"ד → דוד רחבעם בממלכת יהודה ירבעם בן נבט בממלכת ישראל ←

שְׁלֹמֹה (נקרא גם יְדִידְיָהּ, איתיאל, וקֹהֶלֶת) היה מלכהּ השלישי והאחרון של ממלכת ישראל המאוחדת, אחרי אביו דוד, הוא בנה את בית המקדש הראשון בירושלים והיה החכם מכל האדם.

ספרי קהלת ומשלי ומגילת שיר השירים נכתבו על ידי חזקיהו המלך וסיעתו מדבריו של שלמה. סיפור מלכותו של שלמה מופיע בהרחבה בספר מלכים א (פרקים א - יא), ובספר דברי הימים ב (פרקים א - ט).

חייו

ילדותו

לאחר שבנם הראשון של דוד ובת שבע מת מיד לאחר לידתו, נולד להם בן נוסף, שלמה. למרות שלא היה בכור לאביו ואפילו לא לאמו, נשבע דוד לבת שבע ששלמה ימלוך אחריו. אחיו של שלמה (מאב ומאם) היו - שמעא, שובב ונתן.

הכתרתו

בספר מלכים א' פרק א' מסופר שבימי זקנותו של דוד. אדוניהו, בנו הרביעי של דוד, ראה את עצמו כמועמד הטבעי לרשת את המלוכה.

אדוניה תכנן זבח מפואר - כדי לגבש את תומכיו במשה ובתוך כך להמליכו - והזמין אליו את תומכיו (ביניהם יואב בן צרויה ואביתר הכהן) ואחיו, כשהוא נמנע להזמין את שלמה ותומכיו (נתן הנביא, צדוק הכהן, בניהו בן יהוידע ושמעי ורעי). נתן הנביא ייעץ לבת שבע אם שלמה להיכנס אל דוד ותבוע ממנו לטפל בכך, בת שבע נכנסה אל חדרו של דוד, וטענה כי דוד נשבע בשם ה' שהמלוכה תובטח לבנה, לשלמה והביעה את תמיהתה על קיום הכתרתו של אדוניה ואת חששה לחייה ולחיי שלמה. במהלך דבריה (ולאחר שתיאמו כך מראש) נכנס נתן הנביא לחדר גם הוא וחיזק את דבריה.

דוד הורה על משיחתו של שלמה למלך. לצורך משיחתו הוזעק משמר המלך (הכרתי והפלתי) אשר ליווה את שלמה אל מעיין הגיחון, שם משח אותו צדוק הכהן למלך. עם היוודע דבר המשיחה התפזרו משתתפי טקס הכתרתו של אדוניה בבהלה, ואילו אדוניה "נאחז בקרנות המזבח" מפחד שיירצח. לאחר ששלמה הבטיח לאדוניה כי לא יפגע בו במידה ויהיה נאמן, שב אדוניה לביתו.

בספר דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוק כ"ב מתואר כי לפני מותו ביצע דוד המלך מעמד נוסף להכתרת שלמה לעיני כל ישראל, עקב היותו של המעמד הראשון בנוכחות יושבי ירושלים בלבד ובכדי למנוע טענות ערעור מצד תומכי אדוניה.

על פי מדרש סדר עולם שלמה היה בן שתים עשרה שנים כשהומלך (בתנ"ך נכתב כי שלמה הוליד את בנו רחבעם שנה לפני שהיה למלך, לפי מדרש זה רחבעם נולד לשלמה בגיל אחת עשרה).

צוואת דוד

שלמה המלך בהכתרתו, בציור של פדרו ברוגטה 1500 בערך

ערך מורחב – צוואת דוד

לפני מותו כתב דוד בצוואתו את הוראותיו לשלמה למען השגת ממלכה מצליחה: הקמת בית המקדש, שמירת מצוות ה', וכן נקמה ביואב בן צרויה, שר הצבא, ובשמעי בן גרא, שיידה אבנים על דוד בבורחו מפני אבשלום, וגמילת חסד עם בני ברזילי הגלעדי, שעזר לו בעודו בורח.

משפט שלמה

ערך מורחב – משפט שלמה

בספר מלכים א', פרק ג' מתואר השלב האחרון בביסוס מלכותו של שלמה, לאחר שסילק את מתנגדיו. שלמה העלה זבח חגיגי בגבעון, ובלילה נגלה אליו ה' בחלום והציע להעניק לו כמשאלתו. שלמה ביקש חכמה שתסייע לו להנהיג את העם ולשמש כשופטו: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין בֵּין-טוֹב לְרָע" (ספר מלכים א', פרק ג', פסוק ט'), ונענה על ידי אלוקים: "הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ" (שם, י"ב). לאחר מכן עלה שלמה לירושלים ושם זימן לו ה' משפט סבוך כדי להראות לו שתפילתו נענתה.

על פי סיפור "משפט שלמה" המתואר בספר מלכים א', פרק ג', פסוק ט"ז, באו שני נשים המוגדרות במקרא כ"זונות" אל שלמה המלך למשפט, שתיהן ילדו תינוק בהפרש של שלושה ימים זו מזו, ואחד התינוקות נפטר. האישה שנותרה עם התינוק המת, תבעה את התינוק החי מחברתה, בטענה שזו החליפה בין התינוקות בלילה בזמן שהאישה הראשונה ישנה. האישה השנייה הכחישה את ההאשמה, ונקודת הוויכוח ביניהם הייתה מיהי אימו של התינוק החי.

שלמה ביקש שיביאו לפניו חרב והורה לעומדים לפניו שיחתכו את הילד לשניים וכל אחת מהנשים תקבל חצי מהתינוק, תגובת אחת מהנשים הייתה ”גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ” לעומתה השניה הגיבה ”בִּי אֲדֹנִי, תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ”, שלמה הכריע מיד שזאת שהסכימה לוותר על התינוק כדי להציל את חייו היא אמו וציווה להשיבו אליה.

המשפט התפרסם בקרב העם כולו כעדות לכך ששלמה זכה לחכמת אלוקים.

ביסוס שלטונו

שלמה המלך בציור של סיימון סולומון 1872

לאחר תחילת מלכותו, המית שלמה את אדוניה, לאחר שזה ביקש מבת שבע את ידה של אבישג השונמית, פילגש דוד, לעצמו - פעולה שמצביעה על חוסר נאמנות לשלטון (רק למלך מותר להשתמש ב"כליו" של מלך אחר). את אביתר הכהן, שתמך באדוניה, הוא הגלה מירושלים לעירו ענתות.

בהתאם לצוואתו של דוד שלמה הרג את יואב בן צרויה. ואת שמעי בן גרא שלמה השביע שלא יעזוב את ירושלים, והזהירו שאם יעזוב את העיר יומת - וכאשר יצא שמעי לגת הרג אותו שלמה.

שלמה ירש מאביו דוד ממלכה גדולה, והצליח לשמור על מרבית שטחה, למעט ארם דמשק, שמרדה בו והצליחה להשתחרר משלטונו. הוא גם הוסיף לממלכה את ממלכת חמת ואת תדמור ששכנה במדבר. ימי מלכותו של שלמה התאפיינו בשלום ובשלווה: ”וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע – כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה” (מלכים א' ה', ה)

יחסי חוץ

שלמה יצר מערכות מסועפות של קשרי מסחר עם ארצות אחרות, בהן חלק מארצות מזרח אפריקה, אופיר, ממלכת שבא וצור (מלכים א פרקים ה ו-י). הוא כרת ברית עם מלך מצרים, ואף נשא את בתו לאישה, וכן כרת ברית עם חירם מלך צור.

שלמה ומלכת שבא

סיפור מפורסם מספר על מפגשם של שלמה ושל מלכת שבא:

וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם ה', וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת. וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ. וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ, לֹא הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ. וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה, וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית ה', וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ. וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ: אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ, וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי, וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי. הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי. אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ... וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה... וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ

— ספר מלכים א', פרק י', פסוקים א'-י"ג

בשני חלקי^{[דרושה הבהרה]} אתיופיה נחשב שלמה כאבי האומה יחד עם מלכת שבא, ועד היום תרבותה של ארץ זו משופעת באזכורים של סיפור זה. יהודי אתיופיה (קהילת ביתא ישראל) אחזו במסורת זו, וכן במסורת שמשום כך הארץ כולה התנהלה על פי "דת ישראל" עד שהועברו לנצרות בזמנו של עזנה, קיסר אקסום במאה השניה לאלף החמישי.

נשות שלמה

לשלמה היו שבע מאות נשים ושלוש מאות פילגשים. נישואי שלמה עם אחת מהם, בת פרעה, המוזכרת במקרא מספר פעמים, היו נישואים בדיני פילגש. על פי הכברה נגסט, מיתוס אמהרי בן המאה השניה לאלף השישי, היה נשוי גם למלכת שבא שממנה נולד מנליק - אבי השושלת שממנה יצא היילה סלאסי מלך אתיופיה. להבדיל, גם בספרות התורנית נמצאו מקורות על כך ששלמה נשא את מלכת שבא שמוצאה מאתיופיה.

בזיקנותו נשיו של שלמה היטו את לבבו להקים במות לעבודת אליליהם בירושלים. הוא הקים לכולן במות בהר הזיתים, וזו אחת הסיבות לכך שנקרעה ממלכת ישראל בימי בנו רחבעם. על פי דיני המלך בספר דברים י"ז, אחד האיסורים הוא איסור ריבוי נשים, ככתוב: וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים.

על הקשר בין האיסור ההלכתי בחומש דברים לסיפור במלכים עמדו חז"ל: כתיב, לא ירבה לו נשים, אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וכתיב 'ויהי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו'. וכתיב 'ולא ירבה לו סוסים' ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב, וכתיב 'ותצא מרכבה ממצרים.

למרות שבפשוטם של הפסוקים מתואר שבסוף ימיו הקים שלמה מקדשים סביב ירושלים, לאלילי הארצות שאיתן התקשר ביחסים מדיניים דרך נישואיו עם בנות מלכי הארצות הללו. בחז"ל וברמב"ם מוסבר ששלמה לא בנה בפועל את המזבחות, ונשיו הן שבנו אותם. אלא שמפני שהוא לא מחה בהן על מעשיהן, נחשב מעשה בניית המזבחות על שמו. בפסוקים מבואר שזאת סיבת ירידת הממלכה מגדולתה והתפלגותה לאחר מותו של שלמה, כאשר בנו רחבעם המשיך למלוך בממלכת יהודה בלבד.

לדעת הרב יוסף מיכאל יוסקוביץ, חטאים הללו היו זמן קצר לאחר לאחר שסיים שלמה לבנות את ביתו.

בירושלמי נחלקו מדוע נשא שלמה המלך את נשיו. לדעת רבי יוסי שכל כוונתו לא היתה אלא למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה. וכן מובא במדרש: ”ר' יוסי בן חלפתא אומר, 'לאהבה' להאהיבן לאהבן ולקרבן ולגיירן ולהכניסן תחת כנפי השכינה” (שיר השירים רבה, פרשה א, פיסקה י).

בית המקדש

איור שלמה המלך עם תוכניות המקדש

ערך מורחב – בית המקדש הראשון

בעת שמלך שלמה בישראל פיתח את הארץ בבנייה. מפעלו החשוב ביותר היה בניית בית המקדש הראשון בירושלים, שבנייתו החלה בשנה הרביעית למלכותו ונמשכה 7 שנים. כדי לממן את תנופת הבנייה בירושלים הוטלו מסים כבדים על הארצות הכבושות ועל בני ישראל. גם נקבע מס עובד שקבע חובה לעבוד חודש בשנה בשירות המלך. מס העובד והמסים הגבוהים שהוטלו עוררו תרעומת רבה בקרב השבטים ובייחוד בשבט אפרים, והדבר עורר לבסוף מרד גלוי שנכשל.

המקדש היה חלק ממכלול של בניינים שבהם נכללו גם בית יער הלבנון, אולם העמודים, אולם המשפט וארמון המלך. לצורך בניית המקדש כרת שלמה ברית עם חירם מלך צור, שסיפק לו אומנים, בנאים מומחים וארזים מלבנון. נוסף לכך שלח שלמה גם אנשים משלו לכרות עצים ביערות הלבנון ולחצוב אבנים.

פטירתו

מותו של שלמה מתואר בסוף פרק י"א. שלמה מת לאחר 40 שנות מלוכה ונקבר לצד אבותיו בעיר דוד שבירושלים. ירש אותו בנו רחבעם. התנ"ך מזכיר ששלמה היה מלך ממלכת ישראל המאוחדת האחרון ואחריו נחלקה הממלכה. כבר לקראת סוף ימיו נקרעה הממלכה בגלל אויבים שונים, כגון ירבעם בן נבט למטה שבט אפרים. הממלכה התחלקה לשניים, ממלכת ישראל, שם מלך ירבעם וממלכת יהודה, שם מלך רחבעם, והממלכות לעולם לא אוחדו שוב.

דמותו של שלמה

חכמת שלמה

דמותו של שלמה על בול "מועדים לשמחה ה'תשכ"א" בעיצובו של א. קלדרון. "הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ. וגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל-יָמֶיךָ."

איקונין של שלמה המלך בעת חנוכת בית המקדש הראשון, מנקודת מבטו של ג'יימס טיסו, ה'תרס"ב לערך

שלמה נחשב לחכם מכל אדם. לפי דרשות שונות ידע שבעים שפות. ובאו לחזות בחכמתו מכל העמים, כדוגמת מלכת שבא. דוגמה לחוכמתו מובאת בסיפור משפט שלמה:

וַיִּתֵּן אֱלֹקִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד, וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם. וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב.

— מלכים א', ה', ט'-י"א

יצירתו

שלמה חיבר שלושה מספרי התנ"ך:

• ספר משלי, המכיל פתגמים וחכמת חיים, ובפתיח שלו נכתב: "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל". לפי חלק מהדיעות אגור בן יקה ולמואל מלך משא, המחברים המוזכרים במקרא לשני פרקי משלי האחרונים, לא היו אנשים בפני עצמם אלא שמות עט של שלמה.
• מגילת קהלת, מגילת פילוסופיה והגות, על פי הפתיחה: "אני קהלת בן דוד מלך בירושלים". השם "קהלת" הינו שם עט לשלמה.
• שיר השירים, משל לאהבה בין כנסת ישראל לה'.

המילה "לשלמה" מופיעה בכותרתם של שני מזמורים בספר תהילים (ע"ב וקכ"ז), ועל כן יש המייחסים לו את כתיבת שני המזמורים הללו (תוספות ד"ה וע"י שלמה ב"ב טו.).

כינוייו

שלשה שמות נקראו לו: ידידיה קהלת ושלמה. רבי יהושע בן לוי אמר: שבעה; אגור, בן יקה, למואל, איתיאל. אמר רבי שמואל בר נחמני: עיקר אוותינניה (=אותנטי) שלהם שלשה: ידידיה קהלת ושלמה. מודה רבי שמואל ברבי נחמן באילין ארבעתיה, אלא שנתכנה בהם והוצרכו להידרש. אגור - שאגר דברי תורה. יקה - שהקיא דברי תורה, כספל הזה שהוא מתמלא בין שעתו ומתפנה בין שעתו

— במדבר רבה, פרשה י', פסקה ד'.

לאחר לידתו, קרא דוד את שמו שלמה, וה' כינה אותו ידידיה: וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה'.

ספר קהלת חתום בידי "קהלת בן דוד, מלך בירושלים". הפרשנות המסורתית מזהה אותו עם שלמה - שאכן היה בנו של דוד שמלך בירושלים, טעם כינוי זה, על פי חז"ל, הוא "על שום שהקהיל קהילות ברבים".

בסוף ספר משלי, שנכתב על ידי שלמה המלך, מובאות אמרות מפי אנשים שונים, שלא נזכרים במקום אחר במקרא: אגור בן יקה, למואל מלך משא ואיתיאל. הדעות חלוקות האם אלו כינויים נוספים לשלמה, או דמויות אחרות.

כראש הקבלה

לפי רבי מנחם המאירי, שלמה שימש בתפקיד ראש הקבלה, ומסורת התורה שבעל-פה הועברה על ידו, אחר שקיבל התורה מדוד.

חז"ל מזכירים, בין תקנותיו וגזירותיו של שלמה, את איסור טלטול בין רשויות היחיד בלי עירוב חצרות; טומאת ידיים וחיוב נטילת ידיים קודם לאכילת קדשים; איסור שניות לעריות; השלמת ברכת בונה ירושלים בברכת המזון. שלמה המלך אף תיקן היתר לעוברי דרכים בימות החמה לעבור בשבילים פרטיים בשדות.

יש מן הראשונים שכתבו, ששלמה המלך הוא שחיבר ברכת ישתבח.

שלמה בראי הארכאולוגיה

ערך מורחב – ארכאולוגיה מקראית#הממלכה המאוחדת

טרם התגלה ממצא ארכאולוגי שניתן לייחסו בוודאות לשלמה המלך.

גודלה והיקפה של ממלכת שלמה, וכן של מפעלי הבנייה שלו אף הם שנויים במחלוקת. בהר הבית לא נערכות חפירות ארכאולוגיות, ומתחם "אורוות שלמה" שבהר יוחס, ללא ספק, לתקופה מאוחרת בהרבה (תקופת המלך הורדוס).

עד לשנות ה-תש"ן הארכאולוגים בישראל הרבו לזהות חורבות גדולות כמו תל מגידו ותל חצור עם שרידים מממלכת שלמה. ואולם, בשנות ה-תש"ן החלו ארכאולוגים והיסטוריונים אחדים לפקפק בתיארוכם של שרידים אלו, בייחוד לאור העובדה ששרידים דומים התגלו בערים סמוכות שלא היו חלק ממלכות שלמה. בחשוון ה'תשע"א, משלחת ארכאולוגים בראשות ד"ר אילת מזר חשפו חומה גדולה בירושלים ומבנה ממלכתי, אשר לדברי ד"ר אילת מזר מתוארכים לתקופת שלמה המלך, ותואמים לתיאור המקראי על החומות שבנה שלמה בירושלים. זיהויים אלו מצויים בלבה של מחלוקת ערה כיום בנושא של הממלכה המאוחדת בראי הארכאולוגיה.

בתקופת פינוי ימית, נושא האזורים שנתנו על ידי שלמה לחירם מלך צור, היוו נושא מרכזי בדיון סביב ההרשאה ההלכתית שחלק מהרבנים הציונים נתנו להחזרת סיני. פרופ' ישעיהו ליבוביץ הרבה להזכיר את הפסוקים הללו במסגרת הפולמוס איתו בנושא זה.

ראו גם

• עץ משפחה של אישים מהתנ"ך - מתרח ועד שלמה
• מלכי יהודה וישראל
• משפט שלמה

לקריאה נוספת

• גלעד ששון, מלך והדיוט - יחסם של חז"ל לשלמה המלך, תל אביב: רסלינג, 2013.
• עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ט' - "שלמה וחכמתו"
• אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 95–96, מסת"ב 978-965-566-137-8
• הרב יוסף מיכאל יוסקוביץ 'כרונולוגיה במלכות שלמה' ב'פשטות המתחדשים' גליון שנים עשר.

קישורים חיצוניים

• קורס מזורז בהיסטוריה יהודית: שלמה המלך, באתר אש התורה
• שלמה המלך בלקסיקון לתרבות ישראל
• שלמה המלך, מאת מוטי מרינגר באתר Tog
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר ישיבה1
  פרמטרים [ קישור, הרב, תיאור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
  פרמטרי חובה [ 2, 3 ] חסרים {{{2}}}, באתר "ישיבה"
• ימי הממלכה המאוחדת: תמונה ארכיאולוגית - ימי שלמה, מאת פרופ' עמיחי מזר באתר מט"ח
• גלעד ששון, בעקבות המסורת על שלמה המגיקן בספרות חז"ל
• יעקב שביט, מה עומד מאחורי האגדות על חוכמת שלמה, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2014
• יעקב שביט, השדים שסייעו לשלמה לבנות את המקדש, באתר הארץ, 7 במרץ 2015
• נישואי שלמה לבת פרעה בעיני חז"ל - ד"ר גלעד ששון, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שלמה35488270Q37085