שעיר עבודה זרה
 | |
| שעיר עזים אחד לחטאת | |
| מקרא | ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים כ"ב-כ"ט |
|---|---|
| משנה | מסכת הוריות, פרק א', משנה ה' |
| משנה תורה | הלכות שגגות, פרק י"ב, הלכה א' |
| ספרי מניין המצוות | רס"ג עשה קלו - קלז |
שעיר עבודה זרה הוא קרבן חטאת שמביאים הציבור, אם טעו הסנהדרין והתירו בשוגג דבר האסור משום עבודה זרה שחייבים על זדונו כרת, ועשו על פיהם כל ישראל או רובו. וכן מביאו יחיד שבשוגג עבר על איסור עבודה זרה. ציבור שטעה מביא בנוסף פר העלם דבר לעולה.
המקור בתורה
וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כׇּל הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה. אֵת כׇּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם. וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כׇל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי שְׁגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קׇרְבָּנָם אִשֶּׁה לַיהֹוָה וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהֹוָה עַל שִׁגְגָתָם. וְנִסְלַח לְכׇל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכׇל הָעָם בִּשְׁגָגָה.
וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָהֿ בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְהֹוָה לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לוֹ. הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה
.
בתורה לא נכתב מפורש שמדובר על שגגת איסור עבודה זרה, אולם חז"ל דרשו את הפסוק "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה", שמכיוון שלא ניתן לפרש כפשוטו שהכוונה לכל מצוות התורה, מפרשים שהכוונה למצווה השקולה כנגש כל המצוות, שהיא עבודה זרה, שכל המאמין בה הרי הוא ככופר בכל התורה[1].
קרבן חטאת הקהל
בית הדין שהוראה בטעות להיתר, דבר האסור משום עבודה זרה שחייבים על זדונו כרת[2], ועשו על פיהם כל הקהל או רובו של כל שבט ושבט מביאים עז (בת שנתיים[3] ויש אומרים בן שנתיים[4]) ופר לעולה. אין חייבים אלא אם הורו לבטל מקצת האיסור ולקיים מקצתו, ולא שהורו לעקור לגמרי[5].
התנאים נחלקו מי מביא את הקורבנות: דעת רבי מאיר שרק בית הדין מביא, דעת רבי יהודה שכל שבט ושבט מביאים פר ושעיר, ואפילו חטאו רק רוב השבטים או רוב בני ישראל, שאף אלו שלא חטאו מביאים בגלל החוטאים, אולם בית הדין עצמו לא מביא, לדעת רבי שמעון אם כל שבט ושבט חטא מביאים כל אחד פר ושעיר וכן בית הדין, ואם חטאו רק רוב השבטים רק השבטים שחטאו ובית הדין מביאים, ולא שאר השבטים. להלכה נפסק כרבי יהודה שאין בית הדין מביאים קרבן, ורק הציבור מביאים, סך הכל: 12 פרים עולות ו - 12 שעירים חטאות[6].
לדעת חכמים אין חייבים אלא אם עשו על פי הוראת בית דין הגדול, אולם לדעת רבי יהודה גם אם בית הדין של אחד השבטים הורו הוראה מוטעית, ועשה אותו השבט על פיהם, אותו השבט חייב להביא קרבן[7], להלכה נפסק כדעת חכמים שאין חייבים אלא על הוראת טעות של רוב בית דין הגדול שבירשלים[8].
סדר הקרבה
אף שעל פי הכלל כל המקודש מחבירו קודם את חבירו היה להקריב קודם את שעיר החטאת ואחר כך את פר העולה, דרשו חז"ל מזה שנכתב "אֶחָד לְחַטָּת" חסר אלף, שבחטאת של עבודה זרה יש להקריב קודם את פר העולה[9]. בנוסף לקורבנות מביאים שלושה עשרונים סולת בלולה בשלושה לוגים שמן, וששה לוגים יין לנסכים[10], דמו של קרבן החטאת זורקים על הפרוכת ועל מזבח הזהב ובשרו נשרף חוץ לג' מחנות כדין פר העלם של ציבור[11].
אם הביאו את הקורבנו, בלא וידוי ותשובה, לא יתכפר עוונותיהם ש'זבח רשעים תועבה'[12].
קרבן חטאת יחיד
יחיד מישראל שחטא בשוגג באיסור עבודה זרה שזדונו כרת, שלא על פי ההוראה, מביא עז בת שנתה לחטאת, ודינה בהקרבה כשאר החטאות, ונאכלת לכהנים[13]. בשונה משאר העבירות שמביא עליהם קרבן חטאת, שיכול להביא שעירה או כבשה, בחטאת של עבודה זרה מביא רק שעירה, שבשאר עבירות איפשרו לחוטא להביא כבשה שיש לה אליה, כדי שלא יהיה ניכר שהיא נקבה ויחשבו שמביא קרבן עולה, אבל בעבר על איסור עבודה זרה ציוותה התורה שיביא שעירה שאין לה אליה, כדי שיהיה ניכר שהיא נקבה, וידעו שהיא חטאת, כדי שיתבייש ויתכפר לו[14].
חז"ל דרשו מהפסוק 'נפש אחת' שנאמר בחטאת יחיד, שעניינו ללמד, שכולם מביאים דווקא שעירה; שאף שבקורבן חטאת של שאר עבירות הנשיא מביא שעיר, וכהן המשיח פר, כאן ציוותה התורה שכולם מביאים עז בת שנתה[15], שבעבירה חמורה כזאת, יורדים הכהן המשיח והנשיא מגדולתם והרי הם כהדיוטות[16].
קישורים חיצוניים
- חטאת עבודה זרה של יחיד, באתר ויקימקדש.
- פר עבודה זרה, באתר ויקימקדש.
- שעירי עבודה זרה, באתר ויקימקדש.
- הערך "שעירי עבודה זרה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף ח', עמוד א'
- ↑ משנה, מסכת הוריות, פרק ב', משנה ד' כגון העובר במזיד בלא התראה ושחט קרבן לשם עבודה זרה או הקריב קרבן לשמה או נסך לפניה יין או השתחווה לה
- ↑ רס"ג על ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק כ"ד
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק א', הלכה ד' ובמפרשים שם
- ↑ משנה, מסכת הוריות, פרק ב', משנה ג'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שגגות, פרק י"ב, הלכה א' ובכסף משנה שם
- ↑ משנה, מסכת הוריות, פרק א', משנה ה'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שגגות, פרק י"ג, הלכה א' ובכסף משנה שם
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ג, עמוד א'
- ↑ ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק כ"ד
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"ט, עמוד ב'
- ↑ שערי תשובה שער ד' ב'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק א', הלכה ט"ו
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ב, עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף ז', עמוד ב'
- ↑ בכור שור על ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק כ"ב
| הקרבנות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקרבנות | ||
| סוגי הקרבנות היסודיים | עולה • חטאת • אשם • שלמים • בכור • מעשר • פסח • מנחה | 
|
| קרבנות ציבור | קרבן התמיד • קרבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קרבנות יום הכיפורים • פר העלם דבר של ציבור • שעיר עבודה זרה • קיץ המזבח • שעיר ראש חודש | |
| קרבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קרבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קרבנות יחיד נוספים | קרבן עולה ויורד • קרבן תודה • קרבן עוף • קרבנות נזיר • קרבן יולדת • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים • פר כהן משיח • חטאת נשיא • מנחת חביתין • מנחת חינוך • קרבן עצים | |
| הקרבת הקרבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה/מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • שפיכת שיריים • מליחה • הגשה • קמיצה • קידוש הקומץ • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • מחשבת שלא לשמו • מחשבת חוץ למקומו • תמורה • בעל מום • טרפה • הקריבהו נא לפחתך • ממשקה ישראל • מעילה • מחוסר זמן | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח החיצון • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקרבנות | |