ברכת כהנים
 | |
| אחת השיטות לנשיאת כפיים, בפסיפס בבית כנסת באנסחדה | |
| מקרא | ספר במדבר, פרק ו', פסוקים כ"ג-כ"ז |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת סוטה, דף ל"ז עמוד ב'-דף מ' עמוד ב' |
| משנה תורה | ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ד-טו |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן קכ"ח-קל |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה כ"ו ספר החינוך, מצווה שע"ח |
בִּרְכַּת הכֹּהֲנִים היא ברכה המופיעה בתורה בספר במדבר במסגרת ציווי על הכהנים לברך את בני ישראל, ואת בני ישראל להתברך מן הכהנים. הברכה מורכבת משלושה פסוקים ועל כן נקראת גם "ברכה משולשת".
כיום, במהלך חזרת הש"ץ של תפילת העמידה, בין ברכת מודים לברכת שים שלום, הברכה נאמרת על ידי הכהנים בנשיאת כפיים, כאשר ידיהם מושטות כלפי הציבור. פסוקי ברכת כהנים משמשים לברכה אצל יהודים גם בהזדמנויות אחרות, למשל בפדיון הבן.
מקור ברכת הכהנים
המקור לברכה מופיע בספר במדבר:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.
ברכת כהנים הינו הטקסט המקראי הקדום ביותר שנמצא עד כה. לוחיות כסף ששימשו ככל הנראה כקמעות נמצאו במערת קבורה בכתף הינום בירושלים כשעל אחת מהן רשומים פסוקי ברכת כהנים בנוסח הדומה לנוסח המקרא. הלוחיות מתוארכות לשנת 600 לפנה"ס בקירוב, שלהי תקופת בית ראשון, והן מוצגות כיום במוזיאון ישראל.
קיום מצוות נשיאת כפיים
בבית המקדש
ט' כֵּיצַד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בַּמִּקְדָּשׁ? - הַכֹּהֲנִים עוֹלִין לַדּוּכָן אַחַר שֶׁיַּשְׁלִימוּ עֲבוֹדַת תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וּמַגְבִּיהִין יְדֵיהֶם לְמַעְלָה עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶן פְּשׁוּטוֹת, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ; וְאֶחָד מַקְרִיא אוֹתָן, מִלָּה מִלָּה כְּדֶרֶךְ שֶּׁעוֹשִׂין בִּגְבוּלִין, עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ שְׁלֹשֶׁת הַפְּסוּקִים. וְאֵין הָעָם עוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל פָּסוּק, אֶלָּא עוֹשִׂין אוֹתָהּ בַּמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת. וּכְשֶׁיַּשְׁלִימוּ, כָּל הָעָם עוֹנִין: "בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם."
י' אֵין בִּרְכַּת כֹּהֲנִים נֶאֱמֶרֶת בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה תְּבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ו, כג). כָּךְ לָמְדוּ שׁוֹמְעֵי שְׁמוּעָה מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ: "כֹּה תְּבָרְכוּ" - בַּעֲמִידָה; "כֹּה תְּבָרְכוּ" - בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם; "כֹּה תְּבָרְכוּ" - בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ; "כֹּה תְּבָרְכוּ" - פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים; "כֹּה תְּבָרְכוּ" - בְּקוֹל רָם; "כֹּה תְּבָרְכוּ" - בְּשֵׁם הַמְּפֹרָשׁ
סדר הברכה
לפני הברכה חייבים הכהנים ליטול את ידיהם. לפי מנהג שמקורו בזוהר[1], הלויים שבקהל נוטלים את ידי הכהנים. אם אין לויים, יש נוהגים שהבכורות נוטלים ידיים לכהנים, מפני שלפני חטא העגל הם שמשו כלוויים, ויש נוהגים שהכהנים נוטלים את ידי עצמם, אך ישראל או כהן אחר לא יטול את ידיהם באף אופן.
הכהנים חייבים להתחיל ללכת לקראת הדוכן (הליכה זו מכונה בהלכה עקירת רגליים), כבר בברכת רצה.
בעת עקירת הרגליים אומרים הכהנים תפילה קצרה: ”יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ולא יהיה בה מכשול ועוון מעתה ועד עולם”. על הכהנים להאריך בתפילה זו, עד שיסיימו הקהל לענות אמן על ברכת מודים[2], הראשונים כתבו שהמנהג הוא להתחיל לומר תפילה זו בעת שעומדים הכהנים על הדוכן, והפרי חדש כתב[3], שהטעם לכך הוא משום שצריך לאומרה מתוך יישוב הדעת.
לאחר מכן הכהנים חולצים את נעליהם, מכסים את ראשם בטליתות, ועולים סמוך לארון הקודש ללא נעליים. הם עומדים עם הגב לקהל, ואומרים את הברכה: "ברוך אתה ה'... אשר קידשנו בקדושתו של אהרן, וציונו לברך את עמו ישראל באהבה". הכהנים פונים אל מול הקהל באמצע הברכה - באמרם 'וציוונו' - או בסופה, כפי המנהגים השונים. אחרי ברכת המצווה, החזן מקריא את שלושת הפסוקים של ברכת כהנים מילה במילה, והכהנים חוזרים אחריו. מטרת ההקראה היא למנוע טעות של הכהנים. לפי דעת השולחן ערוך[4], החזן אינו מקריא את המילה יברכך אלא הכהנים אומרים אותה מיד לאחר הברכה, ולפי דעת הרמ"א, החזן מקריא אף את המילה יברכך. על החזן להקריא מתוך סידור ולא בעל פה, ובדיעבד ניתן לברך גם בלי שהחזן יקריא[5]. לאחר קריאת כל פסוק הקהל עונה "אמן".
במהלך אמירת הפסוקים ידי הכהנים פרושות לפנים כנגד הכתפיים, כאשר אצבעות הידיים מתוות סימן מיוחד. צורת פרישת הידיים ישנם כמה מנהגים: המנהג הנפוץ הוא הצמדת הזרת לקמיצה, והאמה לאצבע, בשתי הידיים, והצמדת אגודלי שתי הידיים זה לזה באמצעם כאשר ראשיהם כפופים זה מזה. מטרת צורה זו היא להותיר חמישה חרכים בין האצבעות, המסמלים את השכינה המברכת את הקהל, ועל שם הכתוב "מציץ מן החרכים". מנהג אחר הוא פריסה של הידיים כשכל האצבעות מופרדות זו מזו, כאשר יד ימין מוגבהת מעט יותר מיד שמאל. בדרך כלל מכסות הטליתות גם את הזרועות עד מעבר לכפות הידיים, אך יש הנוהגים להוציאן מחוץ לטלית המכסה אך ורק את פני הכהן המברך. במהלך הקראת הברכה נהוג בחלק מהעדות להניע את הידיים הפרושות מצד לצד, בכל מילה המסתיימת באות "ך" (בה הכהנים מדברים ישירות אל הציבור), וכן ב"שלום".
נהוג שלא להביט על ידי הכהנים בשעת הברכה, בעקבות דברי חז"ל בתלמוד ירושלמי[6] כדי שהעם לא יסיחו את דעתם. מאמר חז"ל שכל המסתכל בכהנים בברכתם "עיניו כהות (= ראייתו מתעמעמת)"[7], מפני שהשכינה שורה על ידי הכהנים בשעת הברכה, לא נאמר אלא בבית המקדש כשהיו מברכין בשם המפורש[8]. אך לזכר מעמד זה נהוג שהכהנים מתעטפים בטלית ומכסים פניהם וידיהם. ויש נוהגים שהאבות שבקהל מכסים את בניהם בטלית בשעת הברכה. ויש שיצאו נגד מנהגים אלה, ואף אמרו שזהו מנהג הבורים[9]. בתימן בצנעא, היו שני מנהגים עיקריים, לכסות רק את הפנים (והוא מנהג הרוב) או לא לכסות בכלל[10] . לאחר גמר הברכה, אסור לכהנים להחזיר פניהם להיכל עד שיתחיל החזן שים שלום, ואסור לכהנים להוריד את ידיהם עד שיחזירו פניהם להיכל[11], וצריכים להסתובב לצד ימין בין בתחילת הברכה בין בסופה[12], וכן אסור לכהנים לחזור למקומם עד שיסיימו רוב[13] הקהל לענות אמן על ברכת שים שלום, ויזהרו שלא לדבר עד שירדו מהדוכן[14]. לאחר שהחזירו פניהם, אומרים הכהנים תפילה שנוסחה: ”רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שהבטחתנו. השקיפה ממעון קדשך מן השמיים וברך את עמך את ישראל”. הכהנים מסיימים תפילה זו עד לסיום אמירת ברכת שים שלום על ידי החזן[15], ואם לא יכולים הכהנים להאריך עד אז, יוסיפו את התפילה ”אדיר במרום, שוכן בגבורה, אתה שלום ושלום שמך. יהי רצון שתשים עלינו שלום”[16].
דיני הברכה
כהן ששתה רביעית יין בבת אחת אינו רשאי לברך בברכת כהנים, כמו שאינם רשאים לעבוד במקדש. אם שתה רביעית יין בכמה לגימות או שמזג לתוך היין מים מותר לו לברך ברכת כהנים, אך אם שתה יותר מרביעית אפילו בכמה פעמים או ששפך לתוך היין מים אסור לישא כפיו. אם שתה משקה אלכהולי אחר, לדעת המגן אברהם אפילו אם נשתכר מותר לו לישא כפיו, אבל רוב האחרונים חולקים עליו וסוברים שאסור לו לישא כפיו[17]. לעומת זאת, כהן בעל מום רשאי לברך ברכת כהנים, ובלבד שמראהו לא יסיח את דעת העם מהברכה. זאת בניגוד לעבודה במקדש האסורה על בעלי מומים. כהן שהרג אדם אפילו בשוגג אסור לו לברך ברכת כהנים,[18] אבל אם אנסוהו להרוג אדם מותר לו לברך ברכת כהנים[19] ואם עשה תשובה, לפי השולחן ערוך, אסור לו לברך ברכת כהנים, ולפי הרמ"א, מותר לו לברך ברכת כהנים אפילו אם הרג במזיד, ויש אומרים שבמזיד אפילו אם עשה תשובה אסור לו לברך ברכת כהנים[20]. כהן ששונא אדם מן הציבור או שהציבור שונאים אותו סכנה לו שישא כפיו[21]. כהן המנוע מלברך, יוצא מבית הכנסת בעת הברכה.
הציבור בעת הברכה
התלמוד במסכת סוטה כותב שהציבור צריך להיות קשוב לתפילה ומנמק: "כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין"[22]. לעומת זאת, במסכת ברכות[23] מובא שיש לאמר תפילת הטבת חלום על חלום מטריד בעת ברכת כהנים. התוספות במסכת סוטה כותבים שמכיוון שהתמודדות עם חלום היא שעת הדחק, התירו לאמר את התפילה למרות החובה להאזין לברכת כהנים, כמו שהתירו לצום בתענית חלום בשבת. בבית יוסף מובא הסבר נוסף, שמכיוון שהאומר את התפילה מכוון לאמרה בזמן ברכת כהנים, הרי שהוא נחשב למאזין לברכה[24].
בחוץ לארץ, במקומות שבהם נהוג לאמר את ברכת כהנים רק ברגלים, נוהגים שכל הציבור אומר תפילת הטבת חלום, ואפילו מי שלא חלם חלום באותו לילה[25]. וצריך לסיים בזמן שהכהנים מסיימים פסוק, כדי שאז יענה הציבור אמן על ברכתו, ואם לא יכול להאריך עד אז יאמר: אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושלום שמך יהי רצון שתשים עלינו שלום[26] במחזורים מודפסים גם פסוקים הנאמרים בזמן הניגון אחרי כל מילה של הברכה[27].
הסתכלות בכהנים
מדיני ברכת כהנים אסור להסתכל בכהנים בשעה שמברכים. המקור לכך הוא בגמרא בחגיגה:
דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש, כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות. בקשת, בנשיא, ובכהנים.
והסביר המהרש"א בדברי הגמרא שמכיוון שעל הכהנים שורה השכינה בשעה שמברכים את העם אסור להסתכל עליהם כיוון שאסור להסתכל על השכינה. והבהיר שוודאי שאין הכוונה לשכינה ממש, שהרי המסתכל על השכינה מת מיד, אלא הכוונה לדמות וזיו השכינה[28]
נשיאת כפיים במועדים שונים
מתי מתקיימת ברכת כהנים
בימים רגילים, ברכת כהנים מתקיימת רק בתפילות הבוקר, כלומר בשחרית ובתפילת מוסף בימים בהם יש תפילת מוסף.
בימי צום, מקיימים ברכת כהנים גם בתפילת מנחה, מכיוון שאין חשש שהכהנים שתו יין לפני הברכה. אמנם ברוב הקהילות עורכים ברכת כהנים במנחה של צום רק כאשר התפילה נערכת לפני השקיעה, וזאת כדי שיהיה הבדל בין מנחה של יום צום לשאר הימים שבהם היה נהוג להתפלל מנחה בשעות הצהרים המוקדמות. עם זאת, ביום כיפור נהוג שלא לברך ברכת כהנים בתפילת מנחה אלא רק בתפילת נעילה.
בתלמוד בבלי מסכת תענית[29] מובאת מחלוקת תנאים בין רבי מאיר הסובר שיש לשאת כפים (כלומר לברך ברכת כהנים) בתפילת מנחה ובתפילת נעילה, רבי יהודה הסובר שאין לשאת כלל ורבי יוסי הסובר שיש לברך רק בנעילה אך לא במנחה. התלמוד עצמו מביא מחלוקת אמוראים האם הלכה (או המנהג) כרבי מאיר או כרבי יוסי. ככל הנראה בארץ ישראל נהגו כרבי מאיר, אך בבבל נהגו כרבי יוסי, וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך שאין נושאים כפים, וכן המנהג כיום בכל הקהילות. ברם בשל הדעות החולקות נפסק כי כהן שעלה בטעות לברך ברכת כהנים - נושא כפיו ואין מורידים אותו[30].
בחוץ לארץ ובגליל
האשכנזים בחוץ לארץ, והספרדים במערב אירופה (למעט אמסטרדם) נוהגים לברך ברכת כהנים רק בחגים ולא בימי חול ובשבתות. הסיבה שניתנה למנהג זה, המבטלת קיום מצווה, היא שבחוץ לארץ אין שמחה אלא בחגים, ולא ניתן לברך את העם בלא שמחה[31].
טעם נוסף שניתן למנהג זה הוא שהכהנים נוהגים לטבול לפני נשיאת כפים ובחוץ לארץ בארצות הקרות לא ניתן לבקש מהכהנים לטבול כל יום ולכן קבעו את ברכת כהנים רק בחגים, ובשבת לא רצו לתקן טבילה בגלל חשש סחיטה. הסבר זה מתרץ את המנהג שמזכיר הט"ז[32] ותמה עליו שנהגו שלא לשאת כפיים ביום טוב שחל בשבת. הסבר נוסף למנהג זה הוא שמשום שהכהנים אינם מיוחסים לא התירו להם לשאת כפיהם ורק כדי שלא תשתכח תורת נשיאת כפיים קבעו כמה ימים בשנה בהם ישאו כפיהם[33]. מנהג זה גורם לכך שברכת כהנים הוא אירוע מיוחד בקהילות בהן נהוג מנהג זה.
ברוב הקהילות הספרדיות בחו"ל (כולל אמסטרדם[34]) נהוגה פשרה בין שני המנהגים: לא מברכים ברכת כהנים ביום חול, אך כן מברכים בשבתות ובחגים. וכן נוהגים החסידים בגליל בצפת טבריה ועוד ואפילו בחיפה, לברך ברכת כהנים אך ורק בשבתות וחגים או רק בתפילות מוסף.
במצרים, תימן ועוד כמה קהילות נהוג לברך כל יום, כמו בארץ ישראל.
כשאין כהנים בקהל; כשכל הקהל כהנים
במקרה בו אין כהנים במקום התפילה, אך התפילה נעשית במניין של עשרה אנשים לפחות, קורא החזן הקדמה קצרה לברכה ולאחר מכן קורא פסוק פסוק את נוסח הברכה, והקהל עונה לאחר כל פסוק "כן יהי רצון". נוהג זה נעשה גם כאשר אין נאמרת ברכת הכהנים מסיבות שונות, כגון בבית האבל או במקומות שלא נהגו לאמרה בכל יום.
כאשר מתאסף מניין של אנשים שכולם כהנים, עולים כולם לדוכן לברך גם אם אין שם איש מלבדם המקבל ברכתם, ו"למי מברכין - לאחיהם שבשדות" (מסכת סוטה דף לח ע"ב).
ברכת כהנים בקריאת התורה
במשנה במסכת מגילה נאמר שברכת כהנים אינה נקראת בקריאת התורה. אמירה זאת נחשבה תמוהה והביאה לפירושים רבים. על פי התלמוד, הכוונה היא שלא מתרגמים את פסוקי ברכת כהנים לארמית בעת הקריאה בציבור. על פי פירושו של חנוך אלבק, בעת קריאת התורה, היה הקורא מפסיק לקרוא והכהנים היו עומדים ומברכים את העם במקומו. יוסף היינמן כתב שאמירה זאת לא כוונה לקריאה בתורה אלא לכך שבעת קיום נשיאת כפיים הכהנים הורשו לומר את הפסוקים בעל פה. רחמים שר שלום[35] טוען שהאיסור על קריאת ברכת כהנים התקיים בעת שהקריאה בתורה לא נעשתה על הסדר, ונועדה למנוע מצב בו כולם קוראים את ברכת כהנים בגלל הפופולריות של הפסוקים.
בחנוכה, בו קבעו חז"ל לקרוא בתורה את פסוקי קרבנות הנשיאים לחנוכת המשכן, נהוג בקהילות רבות להוסיף להן את פסוקי ברכת כהנים, הצמודים לפרשת הנשיאים.
מעמד ברכת כהנים בכותל
ערך מורחב – ברכת כהנים בכותל המערבי
בשנת תשל"א הונהג על ידי הרב מנחם מנדל גפנר מעמד ברכת כהנים המונית בכותל בחול המועד סוכות ופסח. למעמד נוהרים מאות כהנים, ואלפי יהודים החפצים להתברך.
פסוקי הברכה בתפילות שונות
לאחר ברכות התורה, אותן אומר כל יחיד מדי בוקר כהקדמה ללימוד תורה, נהוג לומר את פסוקי ברכת כהנים, כלימוד תורה שיש בו מסר חיובי ומבורך.
ברכת הבנים
- ערך מורחב – ברכת הבנים
לפי מנהג נפוץ, מברכים האבות (ולפי חלק מהקהילות - גם האמהות) את ילדיהם בלילי שבת ויום הכפורים בפסוקי ברכת כהנים. בכמה קהילות השתרש המנהג, שהורים מברכים את בניהם בנוסח ברכת כהנים, לפני צאתם לדרך רחוקה או לפעילות מסוכנת. מנהג זה נידון בספרות האחרונים עקב איסור המובא בתלמוד וברמ"א[36] האוסר לזר (יהודי שאינו כהן) לישא את כפיו. דעת הגר"א ועוד שמותר לברך את הבנים רק עם נשיאת יד אחת ולא עם שתי ידיים כדרך הכהנים[37], אולם דעת הרב עובדיה יוסף[38] להתיר לגמרי כל עוד לא מתכוון לקיים מצווה אלא כוונתו רק לברך את חבירו.
יש הכותבים פסוקים אלו על קלף, ומחזיקים אותם על גופם כעין קמע.
לקריאה נוספת
- משפט הלויים א' - נטילת ידיים לכהנים מידי הלויים, אליעזר שופט, ירושלים תשע"ג[1].
- יעקב שמואל שפיגל, נעימת הכהנים ויכוח באיטליה בענין נגון ברכת כהנים, תשפ"ג.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: ברכת כהנים |
 טקסט בוויקיטקסט: ברכת כהנים-נוסח ודינים |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברכת כהנים |
- הלכות ברכת כהנים באתר פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד.
- הלכות ברכת כהנים בקיצור שולחן ערוך
- פרופ' עמוס פריש, ברכת הכהנים – א, אוניברסיטת בר-אילן, היחידה ללימודי יסוד ביהדות
- פרופ' שאול רגב, ברכת הכהנים – ב, אוניברסיטת בר-אילן, היחידה ללימודי יסוד ביהדות
- ברכת כהנים, מתוך הספר 'התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית' ליצחק משה אלבוגן.
- מאיר בר-אילן, 'ושמו את שמי על בני ישראל (במדבר ו,כז)', (HUCA 60 1989), חלק עברי
כתף הינום וברכת הכהנים, בערוץ מכון מגלי"ם, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ פרשת נשא דף קמו עמוד ב. ראה באריכות: יוסף ויכלדר, וישא אהרן את ידיו, המבשר תורני, כ"ב אדר ב, תשע"ו
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכ"ח, סעיף ט'.
- ^ שם סעיף קטן י'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכ"ח, סעיף י"ג.
- ^ משנה ברורה קכח' סעיף קטן מט'
- ^ מסכת מגילה פרק ד הלכה ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה דף טז ע"א
- ^ כמו שמבואר שם במפורש "המסתכל בכוהנים - בזמן שבית המקדש קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש"
- ^ היעב"ץ בספרו "עמודי שמים", הלכות נשיאת כפיים סעיף יז. וע"ע בספרו "מור וקציעה" על לשונות שולחן ערוך אורח חיים. והטעם שאמר הוא ממה שלמדו חז"ל "כה תברכו - פנים אל פנים".
- ^ עיין שולחן ערוך המקוצר מאת הרב יצחק רצאבי חלק א, סימן כ סעיף ה והערה טז.
- ^ שולחן ערוך אורח חיים סימן קכח סעיף טז'
- ^ שולחן ערוך אורח חיים סימן קכח סעיף יז'
- ^ על פי המשנה ברורה, סימן קכ"ח, סעיף קטן נ"ט
- ^ משנה ברורה, סימן קכ"ח, סעיף קטן נ"ח
- ^ שולחן ערוך אורח חיים סימן קכח סעיף טו'
- ^ הרמ"א, אורח חיים סימן קכח סעיף טו'
- ^ המחלוקת הובאה במשנה ברורה, סימן קכ"ח, סעיף קטן קמ"א
- ^ משנה ברורה, סימן קכ"ח, סעיף קטן ל"ה
- ^ משנה ברורה סימן קכח' סעיף קטן קכח' ובשער הציון באות צט כתב בשם הפרי מגדים והאשל אברהם להחמיר
- ^ משנה ברורה, סימן קכ"ח, סעיפים קטנים ק"ל–קל"א
- ^ משנה ברורה קכח לז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ' עמוד א'
- ^ דף נה עמוד ב'
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן ק"ל
- ^ משנה ברורה סימן קל סעיף קטן א'
- ^ שולחן ערוך אורח חיים סימן קל סעיף א'
- ^ מחזור חלק שלישי והוא תפילת סכות, אמשטרדם, 1750, דף י"ח
- ^ מהרש"א, מסכת חגיגה, דף ט"ז עמוד א'
- ^ דף כ"ו עמוד ב'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ב, סעיף ד'.
- ^ כך פסק בעל התניא והשולחן ערוך בסידורו.
- ^ או"ח, קכח
- ^ חודש בחודשו, ניסן תשנ"ח, עמוד 2
- ^ באמסטרדם נהגו בעבר לברך רק בחגים כמו יתר הקהילות הספרדיות של מערב אירופה. מקור המנהג לברך בכל שבת באמסטרדם הוא בהנהגות שהתקבלו בקהילה בימי התנועה השבתאית ובהשפעתה. לאחר נפילתה רצו חכמים כר' יעקב ששפורטש להחזיר את המנהג לברך רק בחגים - אך למעשה הושאר המנהג לברך בשבתות.
- ^ "ברכת כהנים לברכה ניתנה - לא לקריאה", רחמים שר שלום, בתוך סיני, תשרי-טבת תשנ"ח, צט-קב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ד עמוד ב'שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכ"ח, סעיף א'
- ^ סידור הגר"א ח"ב סימן פ"ז, תורה תמימה נשא אות קל"ה
- ^ יחווה דעת חלק ה סימן יד
| תפילת העמידה | ||
|---|---|---|
| שלוש הברכות הראשונות | ||
| ברכות שבח | ברכת אבות • ברכת גבורות • ברכת קדושת השם | שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: |
| הברכות האמצעיות | ||
| בקשות תפילת שמונה עשרה | ברכת חונן הדעת • ברכת תשובה • ברכת סליחה • ברכת גאולה • ברכת רפואה • ברכת השנים • ברכת קיבוץ גלויות • ברכת המשפט • ברכת המינים • על הצדיקים • ברכת ירושלים • מצמיח קרן ישועה • שומע תפילה | |
| בתפילת שבע | ברכת קדושת היום | |
| בתפילת תשע | מלכויות זכרונות ושופרות | |
| בתפילת עשרים וארבע | זכרונות • שופרות • אל ה' בצרתה לי • אשא עיני אל ההרים • ממעמקים קראתיך ה' • תפלה לעני כי יעטוף | |
| שלוש הברכות האחרונות | ||
| ברכות הודאה | ברכת עבודה • ברכת הודאה • ברכת שים שלום | |
| תוספות | ||
| הזכרות | משיב הרוח ומוריד הגשם • מוריד הטל • שאלת גשמים | |
| בחזרת הש"ץ | קדושה • מודים דרבנן • ברכת כהנים | |
| בזמנים מיוחדים | אתה חוננתנו • יעלה ויבוא • על הנסים • תפילת נחם • תפילת עננו • ועננו בורא עולם • ותערב • הוספות ושינויים לעשרת ימי תשובה • וידוי | |
| תפילות העמידה השונות | ||
| בכל יום | תפילת שחרית • תפילת מנחה • תפילת ערבית | |
| בשבתות ובמועדים | תפילת מוסף | |
| ביום הכיפורים (ובתענית ציבור) | תפילת נעילה | |
| סדר תפילות יום הכיפורים | ||
|---|---|---|
| טרם החג | כפרות • תפילת מנחה עם וידוי • סעודה מפסקת | 
|
| ערבית | לך קלי תשוקתי/תפילה זכה • כל נדרי • תפילת שבע עם וידוי • סליחות • וידוי | |
| שחרית | תפילת שבע עם וידוי • וידוי • אבינו מלכנו • קריאת התורה והפטרה • ונתנה תוקף | |
| מוסף | תפילת שבע עם וידוי • עלינו לשבח • סדר העבודה • ברכת כהנים • סליחות • וידוי | |
| מנחה | קריאת התורה • תפילת שבע עם וידוי • סליחות | |
| תפילת נעילה | אשרי יושבי ביתך • תפילת שבע עם וידוי • חזרת הש"ץ • וידוי וברכת כהנים • סליחות • תקיעת שופר • לשנה הבאה בירושלים • תפילת ערבית • ברכת הלבנה | |
| פיוטי יום הכיפורים | אדיר ונאור • אזכרה אלקים ואהמיה • אל רחום שמך • אל תעש עמנו כלה • אלה אזכרה • אנשי אמונה אבדו • אראלי מעלה • אתאנו לחלות פניך • בטרם שחקים וארקים נמתחו • בן אדם מה לך נרדם • וכל מאמינים • ונתנה תוקף • יעלה תחנוננו • ישן אל תרדם • כי אנו עמך • כי הנה כחומר • כתר מלכות (פיוט) • לא-ל עורך דין • לך קלי תשוקתי • למענך אלוקי • מראה כהן • עת שערי רצון להפתח • קה שמע אביוניך • קל נורא עלילה • קמתי באשמורת • שבט יהודה בדוחק ובצער • שומר ישראל • שמע קולי • שנאנים שאננים • תמהנו מרעות • תתן אחרית לעמך | |
| שונות | יום הכיפורים בבית המקדש • שעיר לעזאזל • עבודת כהן גדול | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.