אדם זרטל
 | |
| זרטל, 2005 | |
| לידה |
3 בדצמבר 1936 חדרה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה | 18 באוקטובר 2015 (בגיל 78) |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
| מקום מגורים | ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| חפירות בהר עיבל, סקר הר מנשה ואל-אחוואט | |
אדם זֶרטָל (3 בדצמבר 1936 – 18 באוקטובר 2015) היה ארכאולוג, פרופסור לארכאולוגיה של ארץ ישראל והמזרח הקדום באוניברסיטת חיפה, וראש החוג לשעבר. מרצה במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן, והוביל במשך שנים רבות את סקר הר מנשה. התפרסם בציבור הרחב בעקבות גילוי מזבח הר עיבל. בנוסף גילה זרטל והגדיר אתרי כף רגל בבקעת הירדן.
תולדותיו
זרטל הוא בן קיבוץ עין שמר, בנו של משה (מְיֶיטֶק) זרטל (זילברטל), ממנהיגי "השומר הצעיר" בוורשה ובארץ ישראל, מבקר ספרות, עיתונאי ועורך.
למד כלכלה וחקלאות מטעם הקיבוץ, ומילא בו תפקידים מרכזיים. בשנת 1963 היה ראש קבוצת החטיבה הצעירה בקיבוץ[1] ובשנת 1966 היה מרכז המשק[2]. בשנות ה-60, הוא כתב סיפורים ותסריטים לסרטים[3] שפורסמו בעל המשמר[4][5][6] ובאמות[7]. בינואר 1969 זכה סיפור שלו לציון לשבח בתחרות סיפורים של פרס קשת[8]. בשנת 1969 יצא לאור קובץ של סיפוריו בהוצאת הקיבוץ הארצי. בתחילת 1972 הוא קיבל מענק יצירה מהמדור לתיאטרון ולספרות[9]. בשנת 1979 יצא לאור ספר "השנים" של וירג'יניה וולף בעברית, בתרגומו של זרטל[10].
השתתף בשיחות העדות, לאחר מלחמת ששת הימים, שכונסו בקובץ "שיח לוחמים".
לפני מלחמת יום הכיפורים שהה בשליחות באפריקה, חזר לישראל וסייע בניהול צליחת תעלת סואץ במבצע אבירי לב. נפצע כקצין הנדסה בכיר על הגשרים מפגז מצרי. פציעתו הייתה קשה והוא שהה כשנה בבית חולים. לאחר שחרורו מבית החולים החל ללמוד ארכאולוגיה. במסגרת לימודיו ביצע החל משנת 1978 ולמשך מעל 11 שנים, את סקר הר מנשה[11][12] כשהוא מהלך על קביים. לימים הגדיר את הסקר הזה כ"שיקום שלי"[13]. בשנים 1980–1982 חפר יחד עם אנשי קיבוצו, עין שמר, בח'ירבת אל-חמאם בשומרון, אותו גילה בסקר וזיהה עם נרבתא[14][15]. בשנים 1982–1983 חפר את מזבח הר עיבל[16]. סיים את הדוקטורט בבית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל אביב. עבודתו הייתה בנושא "ההתנחלות הישראלית בהר מנשה", בהדרכת הפרופסורים משה כוכבי ונדב נאמן והיא אושרה בשנת 1987.
זרטל ביצע סקר ארכאולוגי שני בהר אפרים. הוא חפר בלכיש עם דוד אוסישקין, באל-אחוואט שבנחל עירון (1992-1995) ובתל אסור (2001-2003).
אחותו הצעירה היא הסופרת והחוקרת עדית זרטל. בנו אמרי זרטל הוא מעצב גרפי ומעצב עטיפות ספרים.
בשנת 2008 יצא לכבודו הספר "בהר ובשפלה", הוצאת אריאל. הספר בפורמט אלבומי כולל מאמרים ומחקרים על ארץ ישראל, והוא יצא לכבוד 30 שנה לסקר הר מנשה[17].
נקבר עם קביו.
מזבח הר עיבל - מזבח יהושע
ערך מורחב – מזבח הר עיבל
זרטל התפרסם בציבור הרחב בעקבות חפירת האתר בהר עיבל, בו זיהה מזבח ישראלי. על פי פרשנותו, זהו המזבח סביבו נערך טקס הברית המוזכר בספר יהושע ולכן הוא כינה את המזבח הזה - מזבח יהושע. בראשית החפירות, עם חשיפת אבני המזבח הראשונות, הוא עצמו לא האמין בהיתכנות שימורן והקשר שלהן לסיפור המקראי[18], ולדבריו "נלחמתי נגד הרעיון שזה יכול להיות מזבח". אך ככל שהתרבו העובדות והממצאים התואמים את הכתובים, הכריע כי אכן זהו המזבח המוזכר במקרא. בין הממצאים בשטח שהביאו להכרעה זו היו מציאת כבש מאבנים לא מסותתות בהתאמה להוראות המקרא[19], ובצדו קירות המתאימות להוראות העלייה למזבח המפורטות במשנה, ובעיקר שכבת אפר גדולה של עצמות חרוכות שנמצאה מתחת לריצוף. האפר נלקח לבדיקת פחמן 14 ותיארוכו התאים לעיתוי בניית המזבח (1200 שנים לפני הספירה). עוד נמצא בבדיקות המעבדה כי האפר הורכב מבעלי חיים כשרים זכרים צעירים, בהלימה להוראות הנוגעות לקורבנות בספר ויקרא. בשונה מאתרי פולחן אחרים, לא נמצאו בו כל עצמות חזיר או עצמות לא כשרות אחרות. יחד עם הזואו-ארכאולוגית ד"ר ליאורה הורביץ, הגיע למסקנה כי לא ניתן לברוח מהשוואה לתורה, בשל ההתאמה המדויקת לדיני הקרבנות[20].
עם השלמת החפירות הציע שהר עיבל הוא אכן הר הקללה, אלא שהר הברכה הוא הר כביר שממזרח לו, ולא הר גריזים של היום, בו יושבים השומרונים. את קורות התגלית והתייחסות הממסד האקדמי אליו סיכם זרטל בספרו "עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל".
בהרצאה בשדמה שנשא ב-2013[21] אמר כי הטקסט התנ"כי נמצא תחת מתקפה חריפה של האקדמיה בארץ ובעולם, הטוענת שאין גרעין היסטורי בכל ראשית ישראל שכן אין לו כל הוכחות ארכאולוגיות, אך ממצאי הר עיבל מוכיחים את אירועי התנ"ך החל ממעמד הר סיני לפחות. לדבריו יש הבדל מהותי בין הטקסט התנ"כי המעביר את מסריו דרך סיפורים אנושיים ללא כחל ושרק ומבלי להסתיר חולשות אנושיות ואת חטאי גיבוריו, לבין קובצי חוקים וטקסטים קדומים של עמים אחרים שאינם מזכירים זאת. עוד הוסיף ואמר כי הממצאים בשטח שמתאימים באופן כה הדוק לטקסט המקראי, ובעיקר מדגם עצמות כה ייחודי כמו שמצא בחפירות מזבח הר עיבל (היעדר עצמות לא כשרות ומציאת רק חיות קרבן כשרות, שכולן זכרים צעירים) מוכיחים את הנכתב במקרא, ושומטים את הקרקע מתחת לתאוריות שגרסו עד אז כי האמונה באל אחד התחילה רק בימי בית ראשון.
ביקורת
טענתו לגבי מזבח יהושע זכתה להתנגדות מצד מספר ארכאולוגים, בין השאר משום שהיא מנוגדת לטענות של גישת ביקורת המקרא הכופרת באמיתותם ההיסטורית של האירועים המתוארים בספר דברים. כך, למשל, ישראל פינקלשטיין התנגד לשחזור האתר ולייחוסו ליהושע. היו שטענו כי המזבח שייך לאחד מעממי כנען. בתגובה אמר זרטל כי אכן קשה לאנשי האקדמיה לקבל את העובדות בשטח אשר סותרות את תפיסתם הכופרת במעמד הר סיני וסיפור הכניסה לארץ, אך כל המתנגדים לא הגיעו בעצמם לראות בעיניהם את הממצאים בשטח[22]וכי העובדות בשטח מוכיחות באופן חד משמעי את סיפור המזבח המקראי. מאידך, גם תומכי גישתו העלו טענות כנגדו, בהקשר אחר. זרטל "הזיז" את הר גריזים ממקומו הנוכחי הידוע, להר כביר הסמוך, משום שלדעתו כתוב במקרא שבני ישראל בהנהגת יהושע ראו מהר עיבל את הר גריזים, דבר בלתי אפשרי גאוגרפית ממקום המזבח. זאב ח' ארליך סבור, כי אין כל צורך "להזיז" את הר גריזים ממקומו, כפי שזרטל עושה. עיון בפסוקי ספר יהושע יראה כי לא אמור להיות כל קשר בין מיקומו של המזבח בהר עיבל לבין הר גריזים. קשר העין בין ההרים הללו היה רק בעת הקראת הברכות והקללות, שכאמור, לא היו בהכרח באזור המזבח, אלא באזור אחר בהר, הצופה על הר גריזים[23].
אתר "אל-אחוואט" וההשערות סביבו
זרטל ערך במשך יותר משלושים שנה את סקר הר מנשה. בין השאר הגיע זרטל לאתר הנקרא בפי תושבי נחל עירון בשם אל-אחוואט, שמובנו "הקירות", "החומות", או "החצרות" בעגה מקומית.
לדעת זרטל מדובר בחרושת הגויים, האתר המקראי המוכר לנו מספר שופטים בקשר למלחמת ברק בן אבינועם בסיסרא, שר הצבא של יבין מלך כנען אשר מלך בחצור (שופטים, פרקים ד' וה'). במקום נמצאו מבנים קטנים וחומה רחבה יחסית לאתר כה גדול. האתר היה מיושב רק כ-50 שנה. תושביו הירבו באכילת דגים[24]. החומה אינה ישרה ובנויה גלים גלים. לאתר אין מקבילות בארץ, מלבד ארבעה אתרים קטנים דומים ליד כרם מהר"ל. בחפירות באתר השתתפו גם קבוצות מאוניברסיטת קליארי בסרדיניה[25], והסתבר כי כ-7,000 אתרים דומים המכונים נוראגים (בסרדו עתיקה - "ערימת אבנים") נמצאו באי סרדיניה שבאיטליה. המבנים נראים כערימות אבנים בעלות כיפות שטוחות, והחוקרים משערים כי היו אלה מקומות מגורים של משפחה אחת או יחידת לוחמים. גם בסרדיניה נמצאו מבני-כיפות כמו באתר "אל-אחוואט" וכן מסדרונות צרים אל חדרי המגורים.
אדם זרטל הוסיף בנושא זה:
"כבר אולברייט העלה את ההשערה שגויי הים ישבו באזורים של צפון השרון, ובראשם עמד הגנרל סיסרא. הקשר של סיסרא לגויי הים נזכר על ידי חוקרים רבים, ואנו סבורים כי אפשר – על פי דמיון השם - שמוצאו מהעיר סאסארי, העיר השנייה בגדלה בסרדיניה. הדבר מקרב אותנו להסבר חדש לקרב בין הכנענים לישראלים, הנזכר בשופטים ד-ה (שירת דבורה). האפשרות שבראש הקואליציה עמד מצביא שרדני (השבט מסרדיניה) הועלתה כבר בעבר, ובחינה גאוגרפית-פוליטית של הקרב מורה כי תמציתו הייתה השליטה בעמק יזרעאל, צומת דרכים וחוליית הקשר בין השומרון לגליל, שני המוקדים של ההתנחלות הישראלית בתחילת תקופת הברזל."[26]
תמיכה בהשערה מובאת גם במאמרו של אריה בורנשטיין מאוניברסיטת בר-אילן. מקור שמו של סיסרא היה מהמילה "סרא" בסרדינית עתיקה = קצין, והוא נקרא על ידי יבין להילחם בישראל, שכן יהושע חיסל את הכוח הצבאי הכנעני בחצור.[27]
זאב ארליך מוסיף תמיכה להשערה משמות האתרים. אתרים רבים בסרדיניה מתחילים באותיות: "סא", "סי", "סיסי". יעל אשת חבר הקיני מגישה לסיסרא "ספל אדירים". ובשירת דבורה נכתב: " שריד לאדירים עם" (שופטים ה יג). ייתכן כי זהו רמז לגויי הים מסרדיניה בני ה"שרדנה".
כתביו
ספרים
- טבלת הישימון, סיפורים, 1969.
- ארובות וחפר, 1984.
- סקר הר מנשה א - קער שכם, 1992.
- סקר הר מנשה ב - העמקים המזרחיים וספר המדבר, 1996.
- סקר הר מנשה ג - מנחל עירון לנחל שכם, 2000.
- עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000.
- סקר הר מנשה ד - מנחל בזק עד הסרטבה, 2005.
- סודו של סיסרא - מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה, הוצאת דביר, 2010.
- נקודה, ארבעה סיפורי אהבה, זמורה ביתן, 2012.
- סקר הר מנשה ה - בקעת הירדן התיכונה (מנחל פצאל לנחל ייטב), 2012.
- סקר הר מנשה ו - כתף השומרון המזרחית (מנחל תרצה לצומת מעלה אפרים), 2016.
- כפות רגלי האל - כיצד גילינו את הגלגלים בבקעת הירדן, 2023, ספריית שיבולת, הוצאת סלע מאיר.
מאמרים
- שתי מצודות רומיות בלתי ידועות בבקעת הירדן ומקומה של קואביס, קתדרה 62, טבת תשנ"ב / דצמבר 1991.
- עיוני עירון, קתדרה 97, תשרי תשס"א / 2000.
- מערכת מצודות מתקופת הברזל סביב העיר שומרון, מחקרי יהודה ושומרון, כרך שביעי, תשנ"ז, אתר דעת
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של אדם זרטל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אדם זרטל מתוך אתר האוניברסיטה בחיפה, כולל רשימת פרסומים מלאה
- אתר הסקר של הר מנשה
- רשימת המאמרים של אדם זרטל באתר רמב"י
ראיונות וכתבות:
- ריאיון עם אדם זרטל שהתקיים במוסף הארץ, אתר הידען, 11 בנובמבר 1999
- עפרי אילני, מומחה: חשפתי מבנים שבנו בני ישראל עם כניסתם לארץ, באתר הארץ, 7 באפריל 2009
- רן שפירא, עפר לרגליהם, באתר הארץ, 10 ביולי 2009
- אביטל להב, האם יש עדויות ליציאת מצרים?, באתר ynet, 6 באפריל 2009, מאמר על זרטל
- דרור אידר "אדם בעקבות עברו" עיתון "ישראל היום" ה-1 באוקטובר 2010. אדם בעקבות עברו גרסה מורחבת של הריאיון באתר מחלקה ראשונה
- דרור אידר, כל מקום שבו דרכה כף רגלנו, באתר News1 מחלקה ראשונה, 29 ביוני 2011, פורסם בישראל היום
- דרור אידר, המקום שבו התחיל הכל, באתר ישראל היום, 6 באפריל 2012
- מוסף סוכות, חשיפת מקומות הפולחן הקדומים שלנו, באתר ישראל היום, 19 בספטמבר 2013
- חוצה ישראל - רינו צרור בריאיון עם פרופ' אדם זרטל
- יעל פרידסון, נפטר הקיבוצניק שמצא את מזבח יהושע, באתר ynet, 18 באוקטובר 2015
עופר אדרת, הקיבוצניק שמצא מזבח, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2015 
אדם זרטל (1936-2015), דף שער בספרייה הלאומית
- Megaera Lorenz, the Sea Peoples and the Philistines on the Web The Pennsylvania State University The College of the Liberal Arts
הערות שוליים
- ^ דב שובל, נוסעי הסנפירית: הגרוע ביותר היה שאנשי הצוות הסתגרו בתאם ולא מסרו הסברים, על המשמר, 28 ביולי 1963
- ^ מפעל אזורי לטיהור מי שופכין נחנך בעין שמר, על המשמר, 15 ביוני 1966
- ^ הופיע גליון 72 של "הדים" רבעון הקיבוץ הארצי, על המשמר, 17 בינואר 1963
- ^ אדם זרטל, יום אחד במדבר, על המשמר, 4 באוגוסט 1961
- ^ אדם זרטל, עפר דרכייך, ארצי, על המשמר, 30 באפריל 1968
- ^ אדם זרטל, טבלת הישימון, על המשמר, 28 במרץ 1969
- ^ אמות, למרחב, 14 באוגוסט 1964
- ^ פרס "קשת" לשבתאי יעקב, מעריב, 24 בינואר 1969
- ^ מענקים למחזאים וסופרים, דבר, 10 בפברואר 1972
- ^ השנים הטובות והשנים הרעות, מעריב, 2 בנובמבר 1979
- ^ צבי אילן, יושבי הארץ מני קדם, דבר, 2 ביוני 1980
- ^ ראובן בן צבי, אבר־מין זכרי נימול נתגלה בחפירות קדום בשומרון, מעריב, 18 בספטמבר 1989
- ^ הרצאה בשדמה
- ^ חברי עין שמר חפרו בנרבתא, דבר, 20 באוקטובר 1980
- ^ צבי אילן, נרבתא, פרשת גילויה של עיר עלומה, דבר, 23 בינואר 1981
שאול הון, תעלומת הפרק החסר, מעריב, 13 באוקטובר 1982 - ^ דבי הירשמן, הזבח והרווח, כותרת ראשית, 28 במאי 1986
- ^ בהר ובשפלה ובערבה, בהוצאת אריאל
- ^ הרצאה בשדמה, 2013
- ^ שמות כ' כ"א, ספר שמות
- ^ פרופ' אדם זרטל, הרצאה בשדמה, 2013
- ^ הרצאה בשדמה 2013
- ^ הרצאה ב-2013
- ^ זאב ח' ארליך, האמנם 'מזבח-עיבל'?, מקור ראשון ט"ו באלול תשס"ו, הובא באתר ישיבת הר עציון
- ^ דבר שמעיד על מוצאם, שכן האתר אינו שוכן על שפת הים
- ^ אדם זרטל - בראשית ישראל - עם נולד - עמותה סקר שומרון ומזבח הר עיבל
- ^ אתר עם נולד
- ^ דרך הים, "אבן העזר", אפק
35911999אדם זרטל
- ארכאולוגים ישראלים
- חיילי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
- חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים
- חיילי חיל ההנדסה הישראלי
- נכי צה"ל
- בוגרי התיכון האזורי מבואות עירון
- בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת תל אביב
- סגל אוניברסיטת חיפה: ארכאולוגיה
- חוקרי מקרא ישראלים
- עין שמר: אישים
- אישים הקבורים בעין שמר
- ישראלים שנולדו ב-1936
- ישראלים שנפטרו ב-2015