שמן המשחה
שמן המשחה הוא שמן שנעשה משמן זית, מור, קינמון, קידה וקנה בושם, אשר איתו היו מושחים כהנים גדולים, מלכים ואת כלי המקדש הראשונים כדי שיוכלו לכהן בתפקידם. שמן המשחה הוכן רק פעם אחת, בתקופת משה.
מקור המצווה
מקור המצווה מופיע בפרשת כי תשא שבחומש שמות:
וידבר ה' אל משה לאמר. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. ועשית אותו שמן משחת קודש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קודש יהיה. ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדת. ואת השלחן ואת כל כליו ואת המנרה ואת כל כליה ואת מזבח הקטרת. ואת מזבח העלה ואת כל כליו ואת הכיר ואת כנו. וקדשת אותם והיו קדש קדשים כל הנגע בהם יקדש. ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אותם לכהן לי.
ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדרתיכם. על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם. איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו.
דינים
בשמן משחו את הכהנים הגדולים עד לזמן גניזתו של השמן ביציקה על הראש ומשיחה בין ריסי העיניים בצורת האות כי (x) יוונית. את המלכים משחו ליד מעיין, לסימן טוב להימשכות המלכות. מלך שקיבל את המלכות מאביו לא נמשח. אך במצב שבו יש מחלוקת ועירעור על מלכותו, שאז מותר למשוח בן מלך כדי להודיע שהוא המלך הנבחר[1]. בכהונה גדולה מושחים גם כהן גדול שנכנס לתפקיד אחרי אביו. בשמן המשחה הותר למשוח רק מלכים מבית דוד. אלה ממלכי ישראל שנמשחו[2] אמרו חז"ל שהיה זה שמן האפרסמון.
אסור לרקוח (לפטם בלשון חז"ל) שמן במתכונת המדוייקת של שמן המשחה. על איסור זה חייבים כרת במזיד, ובשוגג חטאת. אם עשה שלא למטרת שימוש יחיד או למטרות לימודיות פטור מעונש.
אסור להשתמש בשמן המשחה שעשה משה, לכל שימוש שאינו מחויב משום איסור מעילה בקדשים[3]. ומלבד זאת יש איסור על נתינתו וסיכתו על בשר אדם זר. גם באיסור זה יש עונש כרת לעושה במזיד.
למרות שיש בשמן המשחה איסור מעילה כמבואר, הנודר ומתפיס בקדושתו אינו נחשב מתפיס ב'דבר הנדור' אלא ב'דבר האסור', בשונה משאר דברים שיש בהם מעילה[4].
טעמי המצווה
טעם עשיית השמן הוא מפני שה' רצה שנעשה פעולה בנפשותינו ביום שבו נתחנך בעבודתו. טעם איסור משיחת השמן ל"זרים" ועשייתו לשימוש אישי, הוא מפני שלא נאה שאנשים פשוטים ישתמשו בשמן מכובד.
גניזת שמן המשחה
לקראת חורבן בית ראשון ציווה יאשיהו מלך יהודה שיניחו את ארון הברית, מטה אהרן, צנצנת המן ושמן המשחה במקום מיוחד שחפר שלמה המלך, וזאת, כדי שהם לא יגלו. מאז לא היה שימוש בשמן המשחה.
הכנת שמן המשחה
מרכיביו של שמן המשחה: שמן זית, והבשמים: מור, קינמון, קידה,(לפי רוב המפרשים זה קציעה מסמני הקטורת) וקנה בושם.
לשיטתו של רבי יהודה השמן הוכן באמצעות שליקת (בישול) החומרים בשמן, ואילו לשיטת רבי יוסי היו שורים את הבשמים במים, על גבי המים היו שופכים את השמן שהיה סופח את התמציות ומעבירים אותו לכלי אחר[5].
ניסים שנעשו בשמן המשחה
רבי יהודה מונה מספר ניסים שנעשו בשמן. כמות השמן שנוצרה הייתה 12 לוגין, אבל הוא הספיק למשיחה של המשכן כולו, כליו, אהרן ובניו, כל שבעת ימי המלואים וכן כהנים גדולים ומלכים, ולא נחסר כלום מהכמות המקורית[5]. בנוסף, השמן עתיד להספיק לעתיד לבוא שנאמר: "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם"[6].
ראו גם
לקריאה נוספת
- ספר החינוך, מצוות קז-קט
- ספר המצוות לרמב"ם, עשה לה, לאווים פג-פד
קישורים חיצוניים
- שמן המשחה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מצוות שמן המשחה, באתר ויקיהדות
הערות שוליים
- ^ בבלי כריתות ה ע"ב
- ^ יהוא בן נמשי מלכים ב' פ"ט
- ^ בבלי כריתות ה ע"א וברש"י שם
- ^ בבלי נדרים י ע"ב 'או דלמא קינמן בשם קאמר'
- ^ 5.0 5.1 תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"א עמוד ב'. רמב"ם הלכות כלי המקדש פ"א
- ^ ספר שמות, פרק ל', פסוק ל"א
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
