רודף
| מקרא | ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק י"ב |
|---|---|
| משנה | מסכת סנהדרין, פרק ח', משנה ז'; מסכת אהלות, פרק ז', משנה ו' |
| תלמוד בבלי | מסכת סנהדרין, דף ע"ג עמוד א' |
| משנה תורה | הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א', הלכות ו'–ט"ז; הלכות חובל ומזיק, פרק ח', הלכות י"ב–ט"ו |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות, לא תעשה רצ"ג; ספר המצוות, עשה רמ"ז; ספר החינוך מצוות ת"ר-תר"א |
רודף היא הגדרה הלכתית לאדם המנסה להרוג אדם אחר או לבוא באונס על אחד מאיסורי עריות החמורים שעונשם מיתת בית דין או כרת[א]. לפי ההלכה ישנה מצווה וחובה על כל אדם למנוע מהרודף לבצע את זממו, ואם אין אפשרות אחרת מותר לעשות זאת אף במחיר חיי הרודף.
מי שיכול להציל את הנרדף ולא הצילו, ביטל מצוות עשה של "וקצותה את כפה" ועובר על שני לאוים, "לא תחוס עינך" ו"לא תעמוד על דם רעך"[3].
מקור
בתורה בפרשת כי תצא בפסוקים העוסקים בדיני אונס של נערה מאורסת, מופיע הביטוי ”צעקה הנער(ה) המארשה ואין מושיע לה” (ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק כ"ז), בתלמוד בבלי מובאים דברי רבי ישמעאל שדייק מלשון הפסוק שדווקא אם - ”ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה - בכל דבר שיכול להושיע” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ג עמוד א') כלומר שאם היה מזדמן לשם אדם והיה יכול להצילה היה מותר לו לעשות את זה בכל צורה שתציל אותה.
מאחר שהתורה מדמה את מעשה האונס בנערה מאורסת (איסור שחיובו כרת) למעשה רציחה ”כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה” (ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק כ"ו) למד רבי בהיקש שכשם שמותר להציל את הנערה אף במחיר חייו של המנסה לאנוס, כך מותר להרוג את המנסה לרצוח.
המשנה מביאה דין זה להלכה ”ואלו הן שמצילין אותן בנפשן: הרודף אחר חבירו להרגו, ואחר הזכר, ואחר הנערה המאורסה. אבל הרודף אחר בהמה, והמחלל את השבת, ועובד עבודה זרה אין מצילין אותן בנפשן” (משנה, מסכת סנהדרין, פרק ח', משנה ז')
הרמב"ם[4] מביא מקור נוסף לדין זה מהספרי[5], שלמד מהפסוק ”כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו, וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבושיו, וקצותה את כפה, לא תחוס עינך” (ספר דברים, פרק כ"ה, פסוקים י"א-י"ב). תפיסה במבושים היא דוגמה למעשה רדיפה שיש בו סכנת נפשות, שבו ניתן להציל את הנרדף בקטיעת יד הרודף, ואף בהריגתו כפי שנאמר "לא תחוס עינך".
דיני רודף נפסקו להלכה ברמב"ם[6] ובשולחן ערוך[7].
סיבת היתר הריגת הרודף
לדעת רש"י סיבת היתר הריגת הרודף היא כדי להצילו מן העבירה ולדעת התוספות כדי להציל את הנרדף[8].
הנודע ביהודה[9] דן האם הריגת הרודף היא לשם הצלת הנרדף או בתור ענישה לרודף. הוא תולה בכך את מחלוקת האמוראים רב הונא ורב חסדא האם ניתן להרוג קטן הרודף שאינו בר ענישה[10]. להלכה נפסק כדעת רב הונא שגם קטן הרודף ניתן להורגו.
רבי חיים הלוי סולובייצ'יק כתב[11] שדין הריגת הרודף לשם הצלה אינו נובע מן הכלל פיקוח נפש דוחה כל התורה, אלא דין בפני עצמו, ולכן הוא נוהג גם בבני נח שלא נאמרו בהם הלכות פיקוח נפש, אך הצטוו על דינים.
דיני הצלה מרודף
אפשר להצילו באחד מאיבריו
ההיתר להרוג את הרודף מותנה בכך שלא ניתן למנוע את הרדיפה בדרך אחרת כגון על ידי פגיעה קלה יותר בגופו. במקרה שניתן לעצור את הרודף על ידי פציעה בגופו, ההורגו חייב מיתה[12], הרמב"ם[13] מסייג דין זה שאף שההורג חייב מיתה, אין בית דין הורגים אותו[ב] המשנה למלך סובר שהנרדף הפועל לשם הגנה עצמית אינו נדרש לדייק ולפגוע רק באבריו של הרודף[19].
הגמרא במסכת סנהדרין[20] מספרת שיואב בן צרויה שר הצבא של דויד הרג את אבנר בן נר שר הצבא של שאול המלך בטענה שהריגת אחיו עשהאל בן צרויה הייתה שלא כדין, כי אף שעשהאל רדף אחרי אבנר להורגו, יכל אבנר לפגוע באיבריו[ג] ולהינצל ולא היה צריך להורגו.
באינו יהודי
גוי אינו מחויב בהצלת הנרדף אך מותר לו להרוג את הרודף לשם הצלת הנרדף[21]. ההיתר הוא גם כשהרודף והנרדף הם גויים[22], מלבד רודף אחרי איסור עריות שאסור לגוי אחר להורגו[22].
יהודי הרודף אחרי גוי אין לו דין רודף ואסור להורגו[23].
גוי שהיה יכול לעצור את הרודף על ידי פגיעה בגופו, והרגו, חייב מיתה[24][ד].
ממון כרודף
מי שהטעין על ספינה משא כבד מעל המותר, וכובד המשא עומד להטביע את הספינה, מותר ומצוה על כל אחד מנוסעי הספינה לזרוק את המשא העודף למים, כי המשא נחשב כ"רודף"[26].
בעל חיים שהחל לקפוץ ולערער את יציבות הספינה ועלול לגרום לטביעתה, לדעת הבית יוסף נחשב כ"רודף" ומותר לזורקו למים. לדעת הרמ"א אם העלאתו לספינה היתה בהיתר, אין בעל החיים נחשב כ"רודף", ואף שמותר להשליכו למים בגלל סכנת נפשות, צריכים כל נוסעי הספינה להשתתף בהפסדו של בעליו[26].
דינים נוספים
בדין רודף אין חילוק בזהות הרודף והנרדף בין איש לאישה, בין גדול לקטן[27][ה], בין בן חורין לעבד או שפחה כנעניים[23].
אם יש פנאי להזהיר את הרודף[28], צריך להזהירו לחדול ממעשה הרדיפה[29], אך הנרדף עצמו שטרוד בהצלתו[30] אינו צריך להזהירו[31].
הרודף במטרה להרוג נפש מותר להרגו גם בשבת לשם הצלת נפשות. ברודף לאנוס אחת מן העריות, יש ראשונים הסבורים שמותר להורגו בשבת כדי להציל הנאנסת, ויש שהסתפקו בזה[32].
רודף שהרג את מי שבא להורגו כדי להציל את הנרדף, חייב מיתה[33][ו].
חיובי ממון
רודף שהזיק ממון בזמן רדיפתו, פטור מלשלם מדין קם ליה בדרבה מיניה, כיוון שהוא חייב מיתה על הרדיפה[ז].
נרדף שהזיק ממון כדי להציל את עצמו, אם הממון הניזוק הוא של הרודף, הנרדף פטור, כי כשם שהותר לו לפגוע בגופו של הרודף כדי להינצל, כך הותר לו להזיק את ממונו של הרודף, אבל אם הזיק ממון של אדם אחר חייב לשלם לבעל הממון, כי ”אסור להציל עצמו בממון חבירו” (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס' עמוד ב')[ח].
אדם אחר שהציל את הנרדף מיד הרודף, והזיק ממון כלשהו תוך כדי פעולת ההצלה, אף שמצד הדין חייב לשלם, תקנו חז"ל לפטור אותו מתשלום, כדי שאנשים לא יהססו להציל את הנרדף[44].
הפני יהושע כותב שהמציל את עצמו מסכנה יחד עם אחרים והזיק תוך כדי כך ממון אחרים, חייב לשלם, כי כשהמציל עצמו בסכנה לא שייך הטעם שמא ימנע מלהציל, כי לא ימנע מלהציל את עצמו[45].
מקרים שונים של רודף
עובר המסכן את חיי אמו
עובר שקיומו מסכן את אמו ועלול להביא למותה, מותר להורגו בדרך עקיפה ובמעשה ישיר, כי העובר נחשב כרודף אחרי האם. מקורו של הדין הוא מהמשנה במסכת אהלות ”האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו (רוב הראש) אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש” (משנה, מסכת אהלות, פרק ז', משנה ו')
לדעת רש"י, ההיתר להרוג את העובר להצלת האם מפני שאינו נחשב נפש[46]. אך הרמב"ם מסביר שחיי האם קודמים לחיי העובר כי הוא נחשב כ"רודף" אחריה, אמנם לאחר שיצא ראשו הריגתו אסורה, מכיון שזה טבעו של עולם וכך נגזר עליה משמים[47] וכך נפסק גם בשולחן ערוך[48][ט].
אם בעקבות סבוך בלידה יש חשש שאם לא יהרגו את התינוק, ימותו גם האם וגם התינוק, מותר להרוג את התינוק אף במקרה שכבר הוציא את רוב ראשו[51].
בא במחתרת
ערך מורחב – הבא במחתרת
פורץ שמנסה להיכנס לבית כדי לגנוב משם, ויש סכנה שבעל הבית ינסה להתנגד והוא יהרוג אותו, הותרה הריגת הגנב. הרמב"ם מסביר שהסיבה שהתורה התירה את ההריגה היא כי רואים את הגנב כמו "רודף"[52].
זייפן כספים
מי שעוסק בזיוף כסף וכדומה, ותפיסתו על ידי השלטונות עלולה לעלות לקהילה בחיי אדם, דין הזייפן הוא כדינו של רודף, ולאחר שמתרים בו[53] מותר למוסרו לשלטונות, אף אם הם יוציאו אותו להורג[27] למרות שאינו מתכוון לסכן את חייהם[54].
תינוק הגורם לסכנה
בימי השואה נוצרו לעיתים מתוך המציאות הקשה מקרים בהם תינוקות שבכו היו עלולים להסגיר בקול בכייתם את שותפיהם למסתור, ובמספר מקרים בעקבות הסכנה הרגו ההורים את התינוק הבוכה[55], הרב יצחק זילברשטיין דן במקרה מההיבט ההלכתי, ופסק כי לפי חלק מהפוסקים הדבר נעשה כדין, כי התינוק מוגדר כ"רודף", אבל לפי חלק מהפוסקים כיוון שאין כוונת התינוק להרוג בכלל, אינו נחשב אפילו "שוגג" ואסור להורגו[56].
נידונים אקטואליים
הרב יצחק זילברשטיין נשאל על מקרה בו טייס התחיל להפציץ בטעות כוח צבאי של צה"ל, כשהאפשרות היחידה למנוע את ההפצצה הייתה הפלת המטוס, הרב זילברשטיין ענה בשם חמיו הרב אלישיב שאף שמותר להרוג גם רודף בשוגג (כגון קטן), במקרה זה שהטייס מפציץ אותם מתוך כוונה להציל יהודים אין הטייס נחשב כ"רודף" ואסור להפילו[57].
בעקבות פיגועי 11 בספטמבר נשאלה השאלה, האם מותר להפיל מטוס מלא באנשים העומד לפגוע באנשים רבים נוספים. הרב שלמה זעפרני פסק שאסור להפיל את המטוס[58]. לעומתו רבי חיים קנייבסקי והרב יצחק זילברשטיין טענו שייתכן והפלת המטוס מוגדרת כמעשה "הצלה" ולא "הריגה", ובמקרה כזה דעת החזון איש שהפעולה מותרת, אך הם לא פסקו כך למעשה[59].
תאומים סיאמיים שנולדו עם כשלאחד לב אחד, ולשני חצי לב, והרופאים אומרים שאם לא יפרידו ביניהם שניהם ימותו, ואם יפרידו ביניהם רק בעל חצי הלב ימות, לדעת רבי משה פיינשטיין מותר להרוג את התינוק בעל חצי הלב[60], כיוון שהוא נחשב רודף[61].
עבירות תנועה מסוכנות
נהג העובר על חוקי התנועה בצורה המסכנת חיים כגון נוסע במהירות מעל המותר או מבצע עקיפות מסוכנות, מותר למוסרו לידי השלטונות, לאחר שיתרו בו בית דין[62].
הרב יהודה אריה דינר כתב שדין זה תקף גם על נהג המדבר בטלפון סלולרי במהלך הנהיגה, או נוהג כשהוא מאוד עייף[63].
נזקי ממון אזרחיים בזמן מלחמה
הרב אברהם שרמן פסק, שחיילים שגרמו נזק לממון אזרחי תוך כדי מלחמה נגד מחבלים פלסטינים, אינם חייבים לשלם, כדין העוסק להציל נרדף שפטור מלשלם על נזקים שנגרמו תוך כדי פעולת ההצלה[64].
ביאורים והרחבות
- ^ הטעם משום שיש בדבר פגם וקלון לנרדף שהושווה בתורה לרציחה. הדין נוהג גם במקרה שהנרדפת מבקשת שלא להרוג את הרודף[1] מאחר ויש להניח שהיא מקפידה על פגמה, אך פוחדת שהרודף יהרוג אותה או שאינה רוצה שיהרג בגללה[2].
- ^ אף שבגמרא כתוב בפירוש ש"חייב מיתה", לדעת הרמב"ם הכוונה לחיוב מיתה בידי שמים[14] לפי הסבר זה אם הנרדף קבל התראה ויש עדים לכך, הורגים אותו בבית דין[15], או שאין אפשרות לחייבו בבית דין כי המציל אינו מקבל התראה[14], לפי שכוונתו להציל ולא להרוג[16] ואין הוכחה אם הרג בכוונה או בטעות[17], או שרק לגואל הדם הותר להורגו ולא לבית דין[18].
- ^ בגמרא שם מסופר שאבנר טען שהוא לא יכל להצילו באיבריו, ויואב ענה לו שמכתו הייתה מכוונת ומדויקת, וללא ספק הוא היה יכול לפגוע גם במקומות אחרים
- ^ אם הגוי היה הנרדף בעצמו ויכל להינצל על ידי פגיעה באיברי הרודף, והרגו, יש אומרים שאינו חייב מיתה[25].
- ^ ברודף לבוא על הערוה, אם הרודף או הנרדף פחות מגיל הראוי לביאה (גיל 9 בזכר וגיל 3 בנקבה), אינו נהרג[23].
- ^ הריגתו מותנית בכך שיהיה עדות וקבלת התראה[34].
- ^ לדעת הסמ"ע[35] הפטור הוא מחמת חיוב המיתה או כרת של מעשה העבירה עצמו, והש"ך[36] דחה את דבריו וכתב שהפטור הוא מחמת חיוב המיתה של "דין רודף"
- ^ רש"י[37] סבר שהאיסור הוא אף אם הוא מתכוון לשלם, ואין כאן היתר של פיקוח נפש[38][39], אבל תוספות[40] הרא"ש[41] והרשב"א[42] כתבו שהאיסור הוא רק אם הוא לא מתכוון לשלם לבעל הממון, אבל אם הוא מתכוון לשלם מותר להציל אף בממון חברו, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך[43].
- ^ הפרשנים[22][11][49][50] התקשו בשיטת הרמב"ם למה על עובר שלא הוציא ראשו אומרים שהוא "רודף" ומותרת הריגתו, ועל עובר שהוציא ראשו אומרים שמהשמיים רודפים אחרי האם והריגתו אסורה
הערות שוליים
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תכ"ה, סעיף ד'.
- ^ סמ"ע, חושן משפט, סימן תכ"ה, סעיף ד' סעיף קטן יב.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א', הלכה ט"ו. הכפרה על עבירה זו מצריכה חזרה תשובה ויום כיפור ככל לא תעשה (מנחת חינוך מצווה תרא).
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א', הלכה ז'.
ספר המצוות, לא תעשה רצ"ג.
ספר המצוות, עשה רמ"ז. - ^ ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רצב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א', הלכות ו'–ט"ז.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תכ"ה, סעיפים א'–ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ג עמוד א'.
- ^ שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - חושן משפט סימן ס
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ג עמוד א'
- ^ 11.0 11.1 חדושי ר' חיים הלוי הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה ט.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ז עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א', הלכה י"ג.
- ^ 14.0 14.1 כסף משנה, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א', הלכה י"ג.
- ^ ערוך השולחן חושן משפט תכה ו
- ^ בדק הבית חושן משפט סימן תכה
- ^ אבן האזל הלכות רוצח פרק א הלכה י"ג
- ^ בית חדש, חושן משפט, סימן תכ"ה.
- ^ משנה למלך, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ח', הלכה י', שיטתו מוסברת במנחת חינוך מצווה לד ס"ק א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ט עמוד א'.
- ^ מנחת חינוך מצווה רל"ז ס"ק ד.
- ^ 22.0 22.1 22.2 מנחת חינוך פרשת אמור מצוה רצה-רצו אות א.
- ^ 23.0 23.1 23.2 מנחת חינוך פרשת כי תצא מצוה תר אות א.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ט', הלכה ד'.
- ^ מנחת חינוך מצווה לד ס"ק א, על פי דברי המשנה למלך, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ח', הלכה י'.
- ^ 26.0 26.1 שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ש"פ, סעיף ד'.
- ^ 27.0 27.1 שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תכ"ה, סעיף א'.
- ^ מגיד משנה, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ח', הלכה י'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א', הלכה ז'.
- ^ שו"ת הריב"ש סימן רלח.
- ^ משנה למלך, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ח', הלכה י'.
- ^ משנה למלך, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ד, הלכה ז'.
- ^ ר"ן, מסכת סנהדרין, דף פ"ב עמוד א', ד"ה מ"ט רודף.
משנה למלך, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א', הלכה ט"ו. - ^ ערוך השולחן חושן משפט סימן תכה סעיף ו
- ^ סמ"ע, חושן משפט, סימן ש"פ, סעיף ג' ס"ק ז.
- ^ שפתי כהן, חושן משפט, סימן ש"פ, סעיף ג' ס"ק ב.
- ^ רש"י, מסכת בבא קמא, דף ס' עמוד ב', ד"ה ויצילה.
- ^ פרשת דרכים דרך החיים - דרוש יט.
- ^ כך גם דעת התלמוד ירושלמי במסכת שבת פרק יד הלכה ד
- ^ תוספות, מסכת בבא קמא, דף ס' עמוד ב', ד"ה מהו להציל.
- ^ רא"ש מסכת בבא קמא פרק ו סימן יב
- ^ שו"ת הרשב"א חלק ד סימן יז.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שנ"ט, סעיף ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ז עמוד ב'.
שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ש"פ, סעיף ג'. - ^ פני יהושע, מסכת בבא קמא, דף ס' עמוד ב'.
- ^ רש"י, מסכת סנהדרין, דף ע"ב עמוד ב', ד"ה יצא ראשו וכן דייק רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, חושן משפט, סימן תכ"ה, סעיף ז' מן המשנה שאין זה מדין רודף
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א', הלכה ט'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תכ"ה, סעיף ב'.
- ^ שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - חושן משפט סימן נט
- ^ שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - חושן משפט סימן נט
- ^ רבי עקיבא איגר אהלות פרק ז, בשם הפנים מאירות
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות גניבה, פרק ט', הלכה ט'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפ"ח, סעיף י"ב.
- ^ ביאור הגר"א, חושן משפט, סימן תכ"ה, סעיף א'.
- ^ יהושע אייבשיץ, האשה בשואה - ב, ב, באתר אוצר החכמה.
אייבשיץ, יהושע, האשה בשואה - ד, ד, באתר אוצר החכמה. - ^ הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים - א, א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים - א, א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ הרב שלמה זעפרני, שמרו משפט - א סימן קכח, א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ אסון מגדלי התאומים לאור ההלכה באתר הידברות.
- ^ יתד נאמן, מוסף שבת קודש - תשע"ו 07 - תולדות, תשע"ו 07, באתר אוצר החכמה.
- ^ הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות ח"א סימן תתצ"ג, כתב כמה סיבות אפשריות לפסקו של הרב פיינשטיין
- ^ רבי יצחק יעקב ווייס, שו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן קמ"ח.
- ^ יתד נאמן, מוסף שבת קודש - תשע"ב 34 - נשא, תשע"ב 34, באתר אוצר החכמה.
- ^ קובץ מאמרים בדיני ממונות הלכה למעשה, שערי צדק - ח, ח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
| דיני נפשות | ||
|---|---|---|
| מיתה שלא בידי בית דין | מיתה בידי שמיים • הבא במחתרת • הבא להורגך השכם להורגו • רודף • מוסר • קנאים פוגעים בו • מורידין ולא מעלין • גואל הדם | |
| מרכיבי הדינים | סנהדרין בלשכת הגזית • סנהדרין קטנה וסנהדרין גדולה • עדות • התראה | |
| איסורים ומצוות | רצח במשפט העברי • לא תרצח • ייהרג ואל יעבור • מסירות נפש • קידוש השם • לא תעמוד על דם רעך • עדים זוממים • פיקוח נפש • קדושת החיים • שמירת הנפש • מאבד עצמו לדעת | |
| שונות | כרת • הכנסה לכיפה • קם ליה בדרבה מיניה • עיר מקלט • שינוי הדין • המתת חסד בהלכה • הפלה • שור הנסקל • דיני בני נח | |
| ארבע מיתות בית דין | ||
| חייבי סקילה | עבודה זרה • נערה המאורסה • חילול שבת • מסית • מדיח • ברכת השם • קללת אב ואם • משכב בהמה • משכב זכר • שוכב עם אמו • שוכב עם אשת אביו • שוכב עם כלתו • בן סורר ומורה • מכשף • בעל אוב • ידעוני | |
| חייבי שרפה | בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתה • שוכב עם בתו או נכדתו | |
| חייבי הרג | עיר הנידחת • רוצח | |
| חייבי חנק | אשת איש • הכאת הורים • גונב איש • זקן ממרא • נביא שקר | |