מעשר עני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשר עני היא מצווה מהתורה, להפריש עשירית מיבול התבואה השנתי. החקלאי מצוּוה להפריש מעשר עני בנוסף על התרומה הגדולה והמעשר הראשון, ולתתו כמתנה לעניים נוסף על שאר מתנות העניים המוזכרות בתורה.

מעשר עני נוהג רק בשנה השלישית והשישית למניין שנות מחזור השמיטה, במקום מעשר שני שנוהג בשאר השנים.

מקור הדין

מקור הדין מן התורה הוא בספר דברים פרק י"ד, פסוקים כ"ח-כ"ט:

מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה

וכן בספר דברים פרק כ"ו, פסוק י"ב:

כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר, וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ.

מכאן למדו חז"ל שמחזור מעשר שני ומעשר עני מורכב משלוש שנים, שנתיים מעשר שני, ושנה שלישית מעשר עני, עוד שנתיים מעשר שני ושנה שישית מעשר עני. לאחר מכן שנת שמיטה וחוזר חלילה.

פרטי המצווה

חישוב המעשר

מתוך כלל הפירות בשדה, לאחר שהפריש בעל השדה תרומה גדולה לכהנים וכן מעשר ראשון ללויים יש להפריש מהפירות שנותרו מעשר (10%) נוסף שהוא כ-9% מכל הפירות שהיו בתחילה.

חלוקת התבואה

חלוקת המעשר נעשה בשדה אחרי שסיים החקלאי לאסוף את הפירות או התבואה. ויש מצווה לתת לכל אחד מהעניים מנה שתספיק לו לשבוע וחכמים קבעו שיעור שווי של שתי סעודות, שכך נהגו לאכול בזמנם. ומחשבים את כמות הסעודות בהתאם לכמות בני הבית אצל העני שניזונים מהמעשר.

כשאין מספיק תבואה לכל העניים, צריך בעל השדה להניח את הפירות לפני העניים והם יחלקו אותם ביניהם.

אם חילק לכל אחד מהעניים שהגיעו לשדה "כדי שובעו" ונשאר לו פירות מעשר מותר לתת להם יותר ממזון שתי סעודות וכן מותר לו לשמור את הנותר לקרוביו העניים, אך בתנאי שלא ישמור להם יותר ממחצית המעשר. ואם העניים לא באו לשדה יכול בעל השדה לחלק לעניים שהוא בוחר ואין הגבלה של כמות לכל עני.

העני והתבואה

עני על פי התורה נחשב אדם שיש ברשותו פחות ממאתים זוזים, סכום מינימלי לצורכי מחייה.

במעשר עני אין קדושה ולכן רשאי העני רשאי לאכלו בכל מקום שירצה, וכן רשאי למוכרו. כדי למנוע סרבול מיותר, רשאי החקלאי להלוות לעני כסף, ולנכות את דמי החוב ממעשר העני, ובעצם להשאירו אצלו.

הנוהג כיום

בימינו רוב החקלאים רק מפרישים את המעשר ואינם נותנים אותו לעניים בגלל העלות הכספית הגבוהה מאד.[1]

בכשרויות המהודרות מקנים את המעשר לקופות הצדקה שהם נחשבים לבאי כח העניים, ולאחר מכן מקנים את הפירות בחזרה לחקלאי במחיר מוזל או תמורת סכום מסוים שיתרם לצדקה.[2]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

  1. ^ שו"ת מנחת שלמה קמא סימן נג
  2. ^ הרב יוסף אפרתי, הליכות שדה גיליון 230


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25450469מעשר עני