דינים (בני נח)

מצוות דינים היא אחת משבע מצוות בני נח והיא מצוות העשה היחידה שנצטוו בה בני נח.

גדרי המצווה

בני נח מצווים להושיב שופטים ודיינים בכל אזור ובכל עיר. בכלל האיסור נכללים כל דיני הממונות: גזל, אונאה וכדומה. מקור החיוב רמוז בפסוק "ויצו" או במילה "אלוקים" שבפסוק.

וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם - אֶדְרֹשׁ: מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ. וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו - אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם - בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת הָאָדָם! וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ, שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ בָהּ!

— בראשית, ט', ה'-ז'

מצוות "דינים" בתנ"ך

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

פרשניות ומחלקות

מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בגדר המצווה

דעת הרמב"ם

תפקיד הדיינים הוא: "לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם, ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף". העונש על ביטול מצוות דינים הוא כיתר המצוות, מיתת סייף. בכך מסביר הרמב"ם את ההצדקה למעשה שעשו שמעון ולוי: "ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל, והם ראו וידעו ולא דנוהו".

דעת הרמב"ן

לדעת הרמב"ן החיוב למנות דיינים, שהוא מצוות עשה, אין עליו עונש מיתה. עונש המיתה הוא רק על החלק האקטיבי שבאיסור, איסור הלאו שבו, שכולל איסור לקיחת שוחד והטיית משפט, אך אם באו לדון לפני גוי בדיני בני נח רשאי הוא להשתמט מלדון.

באילו דינים עליהם לדון

לדעת הרמ"א מחלוקת האמוראים מאין נלמדת מצוות דינים היא גם מחלוקת האם יכולים בני נח לדון ביניהם במערכת חוקים אנושית (אם מקור החיוב בדינים הוא מהמילה "ויצו") או שעליהם לדון דווקא לפי דיני התורה (אם מקור החיוב הוא מהמילה "אלוהים").

לקריאה נוספת

• אנציקלופדיה תלמודית כרך ג, בן נח
• מהפכת סדום ועמרה

קישורים חיצוניים

• פרופ' נחום רקובר שלטון החוק בישראל "שער ראשון: המשפט כערך אוניברסלי; 'דינים' בבני נוח", עמודים 17-63, הוצאת נבו ו"ספריית המשפט העברי", 1989.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34427401דינים (בני נח)