רבי איסר זלמן מלצר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אבן האזל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "אבן האזל" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אבן האזל (פירושונים).
רבי איסר זלמן מלצר
לידה 6 בפברואר 1870
ה' באדר א' תר"ל
מיר, האימפריה הרוסית
פטירה 17 בנובמבר 1953 (בגיל 83)
י' בכסלו תשי"ד
ירושלים
השתייכות יהדות ליטא
תחומי עיסוק תלמוד, מדרשים, מוסר, הלכה, משנה תורה לרמב"ם
רבותיו רבי יום טוב ליפמן בסליאנסקי, הנצי"ב מוולוז'ין והרב חיים סולובייצ'יק
תלמידיו הרבנים רבי אלעזר מנחם מן שך, רבי שלמה זלמן אוירבך, רבי יוסף אליהו הנקין
חיבוריו אבן האזל

הרב איסר זלמן מֶלְצֶר (ה' באדר א' תר"ל, פברואר 1870 – י' בכסלו תשי"ד, 17 בנובמבר 1953) היה רבה של סלוצק וראש הישיבה בה, ולאחר מכן ראש ישיבת עץ חיים בירושלים ויושב ראש מועצת גדולי התורה.

קורות חייו

שנותיו הראשונות

נולד בעיר מיר שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), לברוך פרץ ולמירל, שהייתה ממשפחת הוטנר. בגיל עשר התחיל ללמוד אצל רב העיר מיר, הרב יום טוב ליפמן בסליאנסקי, בעל "מלבושי יום טוב", שגידלו בביתו. בהמשך למד בישיבת מיר.

בן 14, בשנת תרמ"ד (1884), התחיל לימודיו בישיבת וולוז'ין, בראשותם של הנצי"ב ורבי חיים סולובייצ'יק, ושהה שם שבע שנים. בזמן כניסתו לישיבה היה הצעיר ביותר. כונה "זוניא מיר'ר", על שם עירו. היה חבר חדר של הרב זליג ראובן בנגיס, שהיה אז מבכירי התלמידים בישיבה, וקירב אותו. כבר בשנותיו הראשונות התבלט, והרב סולובייצ'יק ביקשו לדבר עמו בלימוד, באמרו שדיבור עמו פותח לו את אפיקי המחשבה. בהיותו תלמיד שם היה גם פעיל בתנועה סודית של חובבי ציון בשם "נס ציונה", ויחד עם גיסו רבי משה מרדכי אפשטיין היה ממייסדי חדרה, בה קנה חלקת קרקע, ונטע פרדסי אתרוגים.

נישואיו

נישא לבילה הינדה, בת הגביר שרגא פייבל פרנק מאלקסוט שבקובנה. כאשר נפטר פרנק, ביקשה גולדה - אלמנתו - למלא את צוואתו, ולהשיא את בנותיהן לתלמידי חכמים מובהקים. היא נסעה לישיבת וולוז'ין כדי למצוא שידוך לבתה הראשונה, ושם ראש הישיבה - הרב נפתלי צבי יהודה ברלין התלבט בין הרב משה מרדכי אפשטיין, ובין הרב איסר זלמן מלצר. היא הזמינה את גיסה - הרב זבולון לייב בארי"ט, רבה של פלונגיאן, בעל אחותה - לבחון את שניהם, אך הוא התקשה להכריע. כאשר נסעו היא, גיסה ושני התלמידים לרב יצחק אלחנן ספקטור בקובנה התקשה גם הוא לבחור בין שניהם. לבסוף הוא שאל אם יש לה בבית בת נוספת הצריכה להנשא, ואכן בשנת תרנ"ב (1892), הבת חיה מנוחה נישאה עם הרב משה מרדכי אפשטיין, והבת בילא הינדא נישאה עם הרב איסר זלמן מלצר. בזמן אירוסיו עבר ללמוד בישיבת ראדין, אצל החפץ חיים. הוא שכר חדר אצל קצב שפרש את העורות שהפשיט מבהמותיו, בחלון חדרו של הרב מלצר. הרב מלצר שהיה חולני ורגיש, נחלש בגלל הריח והחיידקים, אך סירב לעזוב ולפגוע בפרנסת הקצב. עקב זאת הוא חלה בשחפת וחזר לבית הוריו במיר. הוא שלח מכתב למשפחת כלתו על מצבו הרפואי ושישקלו את המשך השידוך. משפחת כלתו שלחה לו מימון לטיפול רפואי, ובד בבד לחצה על הכלה שתבטל את השידוך. הכלה סירבה לוותר עליו, על אף התחזיות הפסימיות של הרופאים. החפץ חיים בירך אותה שהוא יאריך ימים, ואכן בלחצה השידוך המשיך ולאחר שחזר לאיתנו הם נישאו.

בעת המצור על ירושלים מלחמת הקוממיות בשנת תש"ז, והוא בן 77, נפצע ברגלו. בעת שהחלים בבית חתנו בפתח תקווה, עבר בביתם תלמיד ישיבה ואיש ההגנה טוביה פרשל והעיד שאשתו, אשר ערכה את ספריו ותיעדה את שיחותיו, הייתה עסוקה ביישור ניירות עטיפה על מנת שיוכלו להמשיך ולכתוב את דברי התורה, מכיוון שנייר הכתיבה אזל מן השוק[1][2].

ישיבת סלובודקה וישיבת סלוצק

בעקבות נישואיו, הושפע הרב מלצר מתנועת המוסר שחותנו וגיסו היו מקורבים אליה ואל מנהיגה רבי ישראל מסלנט. הוא היה תלמידו של רבי נתן צבי פינקל, הסבא מסלובודקה, והתמנה לראש ישיבה בסלובודקה בשנים תרנ"ד-תרנ"ז (1894–1897) כבר בגיל 24.

בשנת תרנ"ז הקים רבה של סלוצק, רבי יעקב דוד וילבסקי (הרידב"ז), ישיבה מקומית ששימשה כ'שלוחה' של ישיבת סלבודוקה והרב מלצר הועמד בראשה[3].

לאחר שעבר הרידב"ז לשיקגו שבארצות הברית (ומאוחר יותר לצפת שבארץ ישראל), נתמנה הרב מלצר לרבה של סלוצק בשנת תרס"ג (1903), ושימש בכהונה זו עשרים שנים. לאחר עליית המשטר הסובייטי בברית המועצות סבל הרב מלצר רדיפות ונאסר מספר פעמים. בשל כך, נמלט בשנת תרפ"ג (1923) על נפשו לקלצק שבפולין, שם שימש כראש ישיבת סלוצק הגולה - "עץ חיים", יחד עם חתנו, הרב אהרן קוטלר, ותלמידו הקרוב חתן אחותו, הרב אלעזר מנחם מן שך. בתקופת סלוצק יזם את הדפסת כתב העת הרבני "יגדיל תורה", ואף שימש כעורכו.

עלייתו לארץ ישראל ואחרית ימיו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בשנת 1925 נתמנה לראש ישיבת עץ חיים בירושלים, וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו. התגורר בשכונת אוהל משה באזור הנקרא כיום נחלאות בבנין שבנה והקדיש הנדיב שרגא פייבל יעקבזון ברחוב שנקרא היום על שמו (בבנין הסמוך נמצא כיום מתנ"ס 'לב העיר'), והיה מקורב לראי"ה קוק. על פי צוואת הרב ברלין, ספרייתו הושארה לדייר הבא אם יהיה תלמיד חכם מופלג, ואכן הספרייה הושארה לרב מלצר. לאחר פטירתו עברה הספרייה לרשות ישיבת עץ חיים[4].

נפטר בירושלים, ביום שלישי, י' בכסלו ה'תשי"ד, 17 בנובמבר 1953, בגיל 83. הלווייתו התקיימה ביום פטירתו והשתתפו בה כ-20,000 אנשים. במהלך ההלוויה התפתחו עימותים בין כוחות המשטרה לבין משתתפים שהשתייכו לזרם נטורי קרתא[5]. נקבר בהר המנוחות.

פעילות ציבורית

הצטרף לאגודת ישראל מיום היווסדה. השתתף בכל שלשת הקונגרסים העולמיים שלה, ובשנותיו האחרונות אף כיהן בתור יו"ר של "מועצת גדולי התורה", עד פטירתו. החזיק בעמדה חיובית לגבי מדינת ישראל העתידית, והמריץ את אנשי האגודה לפעולות ממשיות למען יישוב ארץ ישראל, בשנתו האחרונה נפגש עם ראש הממשלה בן-גוריון כדי להביע את מחאתו על הכוונה לממש את חוק גיוס חובה ושירות לאומי לנשים, עליהם פסק לאיסור בחומרת "יהרג ואל יעבור". היה ממייסדי "ועד הישיבות" בווילנה, יחד עם ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודזנסקי, ושימש כנשיא ועד הישיבות בארץ ישראל.

חיבורו

השגות הראב"ד • הגהות הרמ"ך • מגדל עוז • הגהות מיימוניות • מגיד משנה • ר"י קורקוס • רדב"ז • כסף משנה • לחם משנה • משנה למלך • שער המלך • מרכבת המשנה • אור שמח • חידושי רבנו חיים הלוי • צפנת פענח • אבן האזל • חדושי מרן רי"ז הלוי • דרך אמונה


חיבוריו התורניים שפרסמו אותו בעולם הישיבות היו פירושו אבן האזל[6] (בשבעה כרכים) על הרמב"ם והגהות וביאורים לחידושי הרמב"ן על התלמוד הבבלי. בהקדמה לספרו הוא מודה לאשתו בילא-הינדא על עזרתה בהעתקת כתב היד שלו והכנתו לדפוס, ומקובל לומר כי אשתו סייעה בידו בדרבון ובעידוד ולא רק סיוע טכני בהעתקה. זכה פעמיים בפרס הרב קוק לספרות תורנית עליו התבטא שקבלו כדי להעלות את חשיבות הפרס כדי שאברכים צעירים יתאמצו יותר כדי לזכות בו.

הכרך הראשון של אבן האזל יצא לאור בשנת ה'תרצ"ה והכרך האחרון של אבן האזל על סדרי הרמב"ם נשים וקדושה, יצא לאור לאחר פטירתו, ובראש הספר מתנוססת הקדמתו של הרב אלעזר מנחם שך תלמידו וחתן אחותו.

משפחתו

מתלמידיו

הנצחתו

על שמו רחובות בבני ברק, בירושלים (רחוב אבן האזל, על שם ספרו[7]) וברחובות שבה כיהן בנו הרב צבי יהודה כרב ראשי. (הן רחוב 'מלצר' ובו בית הכנסת 'אהל ש"י', והן רחוב האר"ז -ראשי תיבות רבי איסר זלמן בנחלאות "בתי יעקבזון" מקום מגוריו),

על שמו הוקמה ישיבת אבן האזל לצעירים שעל ידי ישיבת הנגב בנתיבות, בתשע"ה עברה הישיבה למודיעין עילית.

לקריאה נוספת

  • הרב ידעאל מלצר, בדרך עץ החיים, ירושלים תשס"ו
  • עמיחי ישראל כנרתי, אז נדברו יראי ה', על קשרי הידידות בין הגרא"ז מלצר לרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה) יו"ל על ידי ארגון אור האורות, תשס"ח.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבי איסר זלמן מלצר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ לזכרו של טוביה פרשל, אסופת מאמרים בעברית ובאנגלית, בתו פרל הרצוג, הוצאת מוזאיק, תשע"ד
  2. ^ אנשים וספרים 15 ביוני 2011, ג'ואיש פרס (אנגלית)
  3. ^ יואב שורק, ‏"בכף הקלע", השילוח גיליון 3, פברואר 2017
  4. ^ כיום ניתן לראות את הספרייה (הספרים וכתבי היד של הרבנית בילא הינדה) ואת מקל ההליכה והסולם הישן, באותו בית (כיום רחוב האר"ז 4, קומה שנייה, דלת שמאלית), בסוף המרפסת שבה בנה במשך רוב שנותיו בירושלים את סוכתו. הדירה סגורה במשך רוב השנה ורק בני משפחה מעטים פוקדים לעיתים את הבית.
  5. ^ שערים, הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל, ‏18 בנובמבר 1953⁩
  6. ^ על שם הפסוק (שמואל א' כ, יט) "וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל" וראשי תיבות של שם המחבר איסר זלמן.
  7. ^ שמות רחובות אתר עיריית ירושלים
עץ משפחת פרנק


הרב צבי פסח פרנק (הראשון)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שרגא פייבל פרנקרבי יהודה לייב פרנק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי משה מרדכי אפשטייןרבי איסר זלמן מלצר
 
בילא הינדא מלצררבי ברוך הורוביץרבי שפטל קרמררבי צבי פסח פרנקהרב זאב וולף פרנקהרב אברהם יעקב אורלנסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראה:
עץ משפחת רבני ישיבת חברון		הרב צבי יהודה מלצרפייבל מלצררבי אהרן קוטלררבי יצחק מאיר
בן מנחם		רבי יעקב יצחק רודרמןהרב מרדכי
שוחוטוביץ		שמואל תנחום פרנקפייבל פרנקיעקב פרנקרבי שמואל רוזובסקיהרב חיים גרונם לנדאורבי חיים שרגא פייבל פרנקרבי אברהם דב אוירבךאליעזר דן סלוניםהרב יקותיאל עזריאלי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב יהודה עמיטלגוריון מלצררבי שניאור קוטלררבי דב שוורצמןהרב אביעזר פילץהרב נחום אליעזר רבינוביץ'רבי יוסף כהןדב פרנקהרב יצחק הקרהרב צבי רוטברגחיים מיליקובסקירבי רפאל בנימין לויןרבי אברהם קופשיץהרב יחיאל מיכל שטרן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב מלכיאל קוטלרהרב דוד שוסטלהרב ירוחם אולשיןדינה רבינוביץ'הרב דוד כהןחיליק פרנק



הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37401464איסר זלמן מלצר

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_איסר_זלמן_מלצר&oldid=2691796"