ישראל כ"ץ (הליכוד)
.jpg)
_(48992919906).jpg)
.jpg)
.jpg)
ישראל כ"ץ (נכתב גם כץ; נולד ב-21 בספטמבר 1955, ה' בתשרי ה'תשט"ז) הוא פוליטיקאי ישראלי המכהן כשר הביטחון מטעם מפלגת הליכוד. כיהן כשר החוץ (2020-2019 ו ב-2024), שר האנרגיה, שר האוצר, שר התחבורה, שר החקלאות והשר לענייני מודיעין. כץ הוא חבר כנסת מטעם מפלגת הליכוד החל מ-1998.
ביוגרפיה
שירות צבאי ולימודים
כ"ץ נולד ב-1955 באשקלון למאיר כ"ץ ומלכה (נירה) לבית דויטש, ניצולי השואה שעלו מחבל מרמורש שברומניה. האם נולדה בצפון מרמורש שהיה חלק מצ'כוסלובקיה והאב היה יליד מרמורש ולמד בישיבת סטמר. שני ההורים איבדו את רוב משפחותיהם במחנות ההשמדה בשואה. ישראל כץ גדל במושב כפר אחים. בנעוריו למד בישיבה התיכונית אור עציון בראשות הרב חיים דרוקמן, וכיום שומר על אורח חיים מסורתי[1]. בנובמבר 1973 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים[2] ושובץ בגדוד 890. עבר מסלול הכשרה כלוחם[3] ובהמשך עבר קורס מ"כים חי"ר. לאחר קורס קציני חי"ר שב לחטיבה, שירת כמפקד מחלקה[1], והגיע לדרגת סרן. שירת כקצין במילואים במלחמת לבנון הראשונה.
בעל תואר ראשון במדע המדינה וביחסים בינלאומיים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים[2]. למד לתואר שני באוניברסיטת בר-אילן[דרוש מקור][מפני ש...], מבלי להשלים זכאות לתואר. במהלך לימודיו, בראשית שנות ה-80, היה יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית ופעיל התאחדות הסטודנטים הארצית. במסגרת זאת פעל להגברת הסבסוד הממשלתי של שכר הלימוד, הקמת מעונות סטודנטים, סיוע מיוחד לסטודנטים המשרתים במילואים, והעסקת סטודנטים בפעילות העשרה חברתית בשכונות הירושלמיות, במסגרת פרויקט חופ״ש - חוגי פעילות שכונתיים, שהקים.[דרוש מקור] בנוסף הקים את חברת גלש״ן - גוף לשירותי שמירה וניקיון, כדי לספק מקומות עבודה לסטודנטים.[דרוש מקור]
יחד עם צחי הנגבי נאבק במה שהם כינו האלימות וההסתה נגד מדינת ישראל על ידי הסטודנטים הערבים בקמפוסים[4]. דרכי הפעולה שלהם תוארו בתקשורת כאלימות. בין השאר נטען שבמהלך דיון באוניברסיטה כ"ץ חטף את המיקרופון מידי הדיקן[5], דבר שהביא לעימות עם רקטור האוניברסיטה גדעון שפסקי[6]. כן נטען שהוא פיזר התקהלויות של סטודנטים ערבים באמצעות שרשראות ברזל. עקב המאבקים מול הפגנות הסטודנטים הערבים באוניברסיטה הועמד כ"ץ לדין משמעתי, וזוכה על ידי ועדת המשמעת של האוניברסיטה בראשות הפרופסור גבריאלה שלו[7]. בהמשך כלא את רקטור האוניברסיטה רפאל משולם בחדרו, במחאה על מה שכינו "ההתעלמות מן האלימות הערבית בקמפוס" במרץ 1981. בעקבות זאת הורחק מהלימודים למשך שנה[8].
עם סיום תפקידו כיו״ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, הקים את התנועה החוץ פרלמנטרית צלי״ל - צעירים למען ישראל, שפעלה נגד סרבנות השירות במלחמת לבנון הראשונה, במשותף עם הרמטכ״ל לשעבר רפאל איתן.
שנים ראשונות בליכוד
בשנת 1985 התחרה על תפקיד יושב ראש צעירי חרות בתמיכת אריאל שרון אך הפסיד, בהפרש של 26 קולות, למיכאל רצון שנתמך על ידי יצחק שמיר, משה ארנס ודוד לוי[9].
אחרי הדחת שרון ממשרת שר הביטחון בעקבות המלצות ועדת כהן הקים את מחנה שרון בליכוד, והוביל את החזרת שרון למרכז הפעילות הפוליטית בליכוד[10][11]. בהמשך שימש כעוזרו של שרון במשרד התעשייה והמסחר[12] עד לשנת 1988, ובמסגרת זו סייע בקידום אזורי תעשייה ומסחר ברחבי המדינה, ובמבצע לפיקוח מחירים, במסגרת המדיניות לבלימת האינפלציה,[דרוש מקור] והיה חבר בדירקטוריון החברה הממשלתית כימיקלים לישראל[13]. בהמשך מונה לסמנכ"ל המשרד[14]. בשנת 1988 הוגש נגדו כתב אישום על נהיגה בעת שלילה ושידול נהג של משרד התעשייה והמסחר להעיד במשטרה עדות שקר על נסיבות תאונה שגרמה נזק לרכב של המשרד, כדי להסתיר את העובדה שהוא נהג ברכב[15]. ביולי 1990 הורשע במסגרת הסדר טיעון שכלל הודאה בנהיגה בפסילה ומחיקת סעיפי המרמה והפרת אמונים מכתב האישום[16].
לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988 שימש כראש מטה המבצעים המיוחדים בליכוד והוביל מאות אלפי ישראלים לסיורי הדרכה ביהודה ושומרון, במסגרת ״מבצע חיים״, ובכך תרם, לטענתו, לניצחון הליכוד בבחירות.[דרוש מקור] הוא התמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת מטעם תנועת החרות. הוא נבחר להכלל ברשימת ה-35[17], אולם לא נבחר בשביעיות[18] ונכלל בעשיריה החמישית של רשימת הליכוד לכנסת. לקראת הבחירות התפטר מתפקידו במשרד התעשייה[19], אולם מכיוון שהליכוד קיבלה רק 40 מנדטים הוא לא נכנס לכנסת. כ"ץ נותר מחוץ למעגל העשייה הציבורי וחיפש תפקיד בקרב שרי הליכוד[20]. הוא פנה לתחום העסקי והקים חברה בתחומי כח אדם והשמת עובדים, אשר בין יתר פעולותיה, ייבאה עובדים זרים לישראל.
בכנסת ובממשלה
בבחירות לכנסת ה-14 הוצב במקום ה-34 ברשימה המשותפת של הליכוד, גשר וצומת. בנובמבר 1998 נכנס לכנסת במקום אהוד אולמרט, כשזה נבחר לראשות עיריית ירושלים. היה חבר בוועדת הכנסת, ועדת הכספים, ועדת החוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט. שימש כנשיא ועידת הליכוד. לאחר הבחירות לכנסת ה-16 מונה ב-28 בפברואר 2003 לשר החקלאות.
ב-19 בדצמבר 2005, לאחר שאריאל שרון פרש מהליכוד ועבר לקדימה, התמודד על תפקיד יו"ר הליכוד ומועמדה לראשות הממשלה, אך זכה לאחוזי תמיכה בודדים בלבד. ב-14 בינואר 2006 פרש מהממשלה יחד עם שאר חברי סיעתו. בבחירות לכנסת ה-17 נבחר במקום ה-12 ברשימת הליכוד, וכיהן כחבר בוועדת הכספים, ובוועדת הפנים והגנת הסביבה. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-11 ברשימת הליכוד ונבחר לכהונה נוספת. עם הקמת הממשלה ה-32 מונה לשר התחבורה. בבחירות לכנסת ה-19 נבחר למקום ה-4 ברשימת הליכוד, הוצב במקום ה-8 ברשימת הליכוד - ישראל ביתנו ונבחר שוב. לקראת הבחירות לכנסת ה-20 זכה כ"ץ במקום השלישי ברשימת הליכוד לכנסת ולפיכך למקום הרביעי ברשימה הארצית.
נבחר פעמיים לנשיא ועידת הליכוד ופעמיים כיו״ר מזכירות הליכוד: בפעם הראשונה ב-2004, כאשר גבר על אברהם הירשזון ומיכאל רצון, ובפעם השנייה ב-2013, כאשר גבר על מירי רגב ברוב מכריע, למרות התייצבות רבים משרי הליכוד לצידה[21][22], תפקיד בו הוא משמש עד היום.
במסגרת תפקידיו אלה, הוביל להחלטה על קיום משאל בקרב מתפקדי הליכוד בנושא ההתנתקות[23], בו הושג רוב נגד התוכנית (כ"ץ בעצמו הצביע בעד ההתנתקות)[24], ולשינוים ורפורמות במפלגה, בחיזוק הדמוקרטיה הפנימית (ועידת הליכוד 1997), בהגדלת הייצוג לנציגי הפריפריה והשכונות, הנשים והצעירים ברשימה לכנסת, ובהסדרת כללי מינהל תקין לניהול המפלגה.[דרוש מקור]
תפקידי שר
שר החקלאות (2003–2006)
לאחר הבחירות לכנסת ה-16 מונה ב-28 בפברואר 2003 לשר החקלאות. בזמן כהונתו נערכו רפורמות בכל מועצות הייצור, בהן איחוד מועצת הירקות, מועצת הפירות, מועצת הפרחים ומועצת ההדרים למועצה אחת בשם מועצת הצמחים. מטרת האיחוד הייתה לחסוך כספים ולשפר את השירות לחקלאי. צעדים אלו, שנערכו חרף התנגדות ארגוני החקלאים[25] הובילו בין היתר להוזלת היטלים, וצמצום מדיניות "פינוי העודפים" תוך הפנייתם לייצוא, דבר אשר תרם להגדלת הייצוא החקלאי מישראל ולהגדלת מתח הרווחים של החקלאים בשל האטרקטיביות של האירו והדולר[26]. בנוסף, הביא לאישור הממשלה את התוכנית לפיתוח רמת הגולן, לחיזוק ההתיישבות הכפרית בגולן[27][28] והביא, ביחד עם שר האוצר, בנימין נתניהו, את תוכנית הסיוע המיוחד לבקעת הירדן.
במאי 2007 פרסם מבקר המדינה ביקורת על שבשנת 2003, שר האוצר בנימין נתניהו ושר החקלאות ישראל כ"ץ מינו את איש העסקים רן קרול ליו"ר הוועדה הציבורית לבחינת הפיקוח על מחירי החלב, בניגוד להחלטת הממשלה שליו"ר ימונה נציג מהאקדמיה. בנוסף, המבקר כתב שבניגוד להחלטת הממשלה נציג ציבור בעל רקע בתחום החלב לא מונה כחבר בוועדה. כן נאמר בדו"ח המבקר שהוועדה העסיקה חברת ייעוץ פרטית בבעלות קרול, שמינתה את קרול עצמו כיועץ בשכר שלה[29].
במרץ 2007, לאחר חקירה שנמשכה שנתיים, המליצה המשטרה להגיש כתב אישום נגד כ"ץ בחשד למרמה והפרת אמונים, בעניין מינוי מקורבים וחברי מרכז הליכוד והתקשרויות לא חוקיות עם ספקים במועצת הצמחים, מועצת הלול, מועצת החלב, בגן הבוטני וברשות לפיקוח חקלאי[30]. בספטמבר 2009 היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז סגר את התיק[31] בשל קושי בביסוס ראייתי של השיקולים שהנחו את כ"ץ בפעולותיו והשאלה אם הם יכולים לבסס עבירה פלילית[32].
שר התחבורה והבטיחות בדרכים (2009–2019)
בממשלת ישראל ה-32 החל כ"ץ לכהן כשר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, והמשיך בתפקיד זה גם בממשלה ה-33. בממשלה ה-34 המשיך בתפקידו כשר התחבורה, ובנוסף מונה לשר לענייני מודיעין ולחבר הקבינט המדיני-ביטחוני.
ב-17 בפברואר 2019 נבחר לממלא מקום שר החוץ[33] וב-29 במאי 2019 מונה לשר החוץ במינוי קבוע במסגרת ממשלת המעבר[34]. ב-23 ביוני 2019, יו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ' החליף אותו בתפקיד שר התחבורה והבטיחות בדרכים.
תחבורה יבשתית
בהתמודדות עם גודש בכבישים משרד התחבורה בראשות כ"ץ הצהיר על הובלת "קו מדיניות ברור המעדיף את התחבורה הציבורית על פני הרכב הפרטי"[35], במטרה לעודד מעבר של הנוסעים ברכב פרטי לתחבורה ציבורית[36]. בהתאם, הוגדל הסבסוד לתחבורה ציבורית וניתנה העדפה תקציבית לתשתיות תחבורה ציבורית ובמיוחד לרכבת ישראל על פני הרחבה מהירה יותר של תשתיות כבישים לרכבים פרטיים[37].
כ"ץ שלל פתרונות אחרים לגודש בכבישים, כדוגמת אגרות גודש ופתיחת תחום ההסעה בתשלום לכלל הנהגים ולא רק למוניות בעלי מספר ירוק. כ"ץ התנגד לאגרות גודש בטענה שמדובר על מס לא הוגן על הנהגים[38].
ב-2012 מינה כ"ץ את ירון זליכה לראשות ועדה ציבורית לבדיקת כשלי שוק הרכב. הוועדה פרסמה דו"ח ובו הצביעה על כ-52 הגבלים שונים שיש לפרק, אולם כ"ץ יישם חלק קטן מאוד מההמלצותיה, על פי הערכת הוועדה, יישומן המלא היה חוסך למשק כשלושה מיליארד ש"ח בשנה.
בהנחייתו הביע משרד התחבורה התנגדות למתן אישור להרחבת שירותי הסעה בתשלום ואפשרות לחברת אובר להיכנס לשוק הישראלי[39][40][41], אולם הגמיש את הכללים לקבלת תשלום מנוסעים עבור החזר הוצאות, כך שיאפשרו תחברוה שיתופית[42].
דו"ח מבקר המדינה מצא שבעשור ששימש כשר התחבורה - כץ נכשל בקידום התחבורה הציבורית.[43]
רכבת
כשר תחבורה, תמך כ"ץ בהשקעות תקציביות גדולת בקווי רכבת לפריפריה, על פי תוכנית "נתיבי ישראל", שבמשרד האוצר ראו אותם כחסרי הצדקה כלכלית, אף על חשבון דחייה בפיתוח רשת הכבישים. לטענתו, קווי רכבת אלו הם חובה של המדינה לתושבי הפריפריה[37][44]. השר כ"ץ הביא את הגידול במספר הנוסעים ברכבת ישראל, ובמיוחד את הנסועה של רכבת הנגב שעמדה בסוף הרבעון השלישי של 2017 על ממוצע נסיעות יומי של 420,650[45], כהוכחה לצדקתו בהכרעה למען סלילת קווי הרכבת לפריפריה, בניגוד למבקרים שטענו שאין במסילות צורך[46].
במהלך כהונתו הוקם קו הרכבת מאשקלון לבאר שבע, שתוכנן עוד לפני כהונתו, אך סלילתו החלה ב-2009. הקו החל לפעול חלקית עם פתיחת תחנת הרכבת שדרות בדצמבר 2013[47] והוא הושלם עם פתיחת תחנת הרכבת אופקים בדצמבר 2015[48]. כן הוקמו מסילת העמק מחיפה לבית שאן, מסילת עכו-כרמיאל, נתיבות ורכבת השרון, שחיברה את רעננה ויישובי השרון שלאורך כביש 531 לתל אביב. בנוסף הוחל בהקמת מערכת חשמול לאורך 420 ק״מ מסילות קיימות, והקווים החדשים לירושלים וכרמיאל. כ"ץ תמך בקידום קו הרכבת לאילת.
ב-25 בספטמבר 2018 חנך את מסילת ירושלים - גנות, אף שבמועד זה הגיע הקו רק מירושלים לנתב"ג. הפעלת הקו הייתה רצופה תקלות ויצרה עומס כבד בקווים אחרים עקב מחסור בקרונות[49]. מנכ"ל הרכבת, שחר איילון, אמר לתקשורת כי הוא היה מאריך את הרצת הקו בחצי שנה, לו היה הדבר תלוי בו[50].
באפריל 2011 הכריז כ"ץ על שינוי מנהלי ברכבת ישראל, מהלך שאושר לאחר כשנה, בעקבות מאבק של ועד עובדי הרכבת בראשות גילה אדרעי. בשנת 2012 הוציא לדרך את השינויים, לאחר מאבקים מול ועד העובדים וההסתדרות. השינויים כוללים הסכם בטיחות חדש, שינויי בהתנהלות החברה בכל הקשור לתחומי השרות והתחזוקה, ושילוב חברות בין לאומיות במיקור חוץ בתחום התחזוקה, בהיקף עתידי של 30% מהיקף התחזוקה בציוד החשמלי שיוכנס לרכבת[51][52]. חלק מרכזי בשינויים הייתה ההחלטה על הוצאת העבודות על הקמת מסילות חדשות מחברת הרכבת לידי חברת נתיבי ישראל, שנמסרו לאחר הביצוע להפעלה של חברת רכבת ישראל.
כשר התחבורה קידם את הקמת הקו האדום של הרכבת הקלה בתל אביב[53].
כבישים
.jpg)
הממשלה אישרה בשנת 2013 את השינויים שהציע להוזלת ענף הרכב[54].
כץ התגאה בפיתוח כבישים חדשים, במיוחד בתשתית שחיברה את הפריפריה למרכז. במהלך כהונתו, כביש 6 הוארך דרומה עד צומת שוקת[55] ובצפון התקדמו העבודות בקטע מיקנעם עד צומת סומך-קריית אתא, והזרוע הצפון-מזרחית לכיוון קריית שמונה[56]. בנוסף, כביש 1 לירושלים הורחב וחודש[57][58][59], והתקיימו עבודות להרחבת כביש 2[60], שחובר גם לנתיבי איילון[61]. באזור המרכז הוקמה רשת כבישי הרוחב, כמו כביש 9 דרומית לחדרה[62], כביש 531 באזור השרון[63], כביש 431[64] באזור השפלה וכביש 7 מאשדוד מזרחה עד לכביש 6[65]. אולם, במהלך כהונתו העומס בכבישים עלה וקצב סלילת הכבישים פיגר אחר קצב רכישת כלי רכב, אף על פי ששיעור הבעלות על כלי רכב בישראל הוא נמוך יחסית לעולם המערבי[66].
תחבורה ציבורית
בגוש דן רבתי הוקמה רשת נתיבי תחבורה ציבורית עירונית ובין-עירונית[67], הכוללת מאות קילומטרים של נתיבי תחבורה ציבוריים שנתנו עדיפות לאוטובוסים, והעמיקו את העומס לרכבים פרטיים. ב-28 במרץ 2018 יצאו לפועל שינויים בתעריפי הנסיעה בערים וביניהן[68], המאפשרים לנסוע בכרטיס אחד, בתעריף אחיד ובמחירים אחידים בכל אמצעי התחבורה. מאז תחילת 2009 נרשמה עלייה של 40% בנסיעות בתחבורה ציבורית[69].
ב-1 בינואר 2016 השיק כ"ץ את השינוי בתעריפי התחבורה הציבורית, המאפשר לשלב בין כלל אמצעי התחבורה במטרופולין בתעריף אחיד, ומציעה הוזלות של עשרות אחוזים במחירי המינויים[70]. ב-1 באפריל 2016 הרחיב כ"ץ את השינוי גם לאזור הגליל והגולן, כך שייושם בכל חלקי ישראל[71].
נמלי הים
ביולי 2013 הודיעו ראש הממשלה, בנימין נתניהו ושר האוצר, יאיר לפיד, כי החליטו לאמץ את תוכניתו של שר התחבורה לרפורמה בנמלי הים, שתגביר את התחרות באמצעות הקמת נמלי מים עמוקים מתחרים, בחיפה ובאשדוד. חברת נמלי ישראל פרסמה שני מכרזים להקמה והפעלה של נמלים אלו, בניגוד לעמדת ועדי העובדים וההסתדרות. ביוני 2014 זכתה ענקית התשתיות הסינית, צ'יינה הארבור, במכרז להקמת הנמל החדש באשדוד[72]. בינואר 2015 זכתה חברת שפיר הנדסה במכרז להקמת הנמל החדש בחיפה[73]. במאי 2015 חתם כ"ץ על החוזים להפעלת הנמלים החדשים בין חברת נמלי ישראל לחברות הבינלאומיות שזכו במכרזי ההפעלה - חברת TIL מהולנד שתפעיל את נמל הדרום באשדוד וחברת SIPG מסין שתפעיל את נמל המפרץ, בחיפה[74].
ב-22 במאי 2018 הונפקה חברת נמלי ישראל (חנ"י) בבורסה. החברה השלימה גיוס בהיקף של כ-2.5 מיליארד שקל בהנפקת האג"ח הראשונה שלה לצורך מימון שני הנמלים החדשים בחיפה ובאשדוד[75]. בתחילת הדרך הבטיח כ"ץ כי הקמת הנמלים לא תהיה על חשבון תקציב המדינה.
תעופה
ביוני 2013 חתם כ"ץ על הסכם שמיים פתוחים עם האיחוד האירופי. לפי ההסכם ייפתחו שמי ישראל בהדרגה, על פני חמש שנים, בפני כל חברת תעופה אירופית וחברות ישראליות תוכלנה להפעיל טיסות לשדות תעופה בכל אירופה[76][77][78][79][80]. ההסכם הביא לתחרות במחירי כרטיסי הטיסה לישראל וממנה, להגדלת מספר יעדי הטיסה לרחבי העולם ולגידול של למעלה מ-60% במספר הנוסעים בנמל התעופה בן-גוריון[81].
במאי 2013 אישרה הממשלה את הצעתו של כ"ץ להקים נמל תעופה בינלאומי נוסף, נמל התעופה רמון.[דרוש מקור]
שונות
באוגוסט 2016, לקראת ביצוע עבודות תשתית בתחנת הרכבת תל אביב – השלום, דרשו ראשי הסיעות החרדיות, שר הפנים אריה דרעי, שר הבריאות יעקב ליצמן ויו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, כי העבודות לא יתבצעו בשבת[82]. השר כ"ץ הודיע כי הוא תומך בכך שהעבודות יתבצעו במועדן וכי לא ניתן לבצע חסימה מלאה של ציר מרכזי בתל אביב באמצע השבוע[83].
במרץ 2019 פרסם מבקר המדינה דו"ח אודות התחבורה הציבורית בישראל והציג כשלים בתחום זה. בדו"ח ציין המבקר כי על אף שקודמו נושאים בתחום התחבורה, ישנם כשלים רבים בתחום התחבורה הציבורית, שעל ממשלת ישראל ושר התחבורה כ"ץ, הנושא בתפקיד מזה עשר שנים, לתת את הדעת על כך[84].
שר המודיעין (2015–2020)
החל משנת 2015 כיהן כ"ץ כשר לענייני מודיעין. במסגרת תפקידו היה שותף עם ראש הממשלה במידע על פעילות גופי המודיעין, "המוסד" והשב"כ[85]. הוא גם היה חבר בקבינט הביטחוני-מדיני.
כ״ץ ניסה לקדם תוכנית ״האיפרדות״ מעזה, שנועדה לאפשר היפרדות מהאחריות על חייהם האזרחיים של תושבי רצועת עזה, תוך הקמת אי מלאכותי בינלאומי ובו נמל ימי ומתקני התפלת מים וייצור חשמל, שיחוברו לעזה בגשר, שאמור לתת לעזה מוצא לעולם, לספק לתושביה שירותים אזרחיים במקום מישראל, תוך שמירה של הביטחון בים והבידוק בנמל בידי ישראל[86][87][88]. התוכנית לא יצאה לפועל והסטטוס קוו, שהתקיים בין רצועת עזה לישראל, נותר ללא שינוי.
שר החוץ: כהונה ראשונה (2019–2020)
החל מ-17 בפברואר 2019 כיהן כ"ץ כשר החוץ, תחילה כממלא מקום (עד 29 במאי 2019) ובהמשך במינוי של קבע, בנוסף להיותו שר המודיעין.
ביומו הראשון בתפקיד, חולל משבר מדיני עם פולין, כאשר אמר, בראיון לתקשורת הישראלית, כי "הפולנים יונקים את האנטישמיות עם חלב אמם"[89].
בספטמבר 2019 נאם לראשונה בעצרת האומות המאוחדות במקום ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיה עסוק בניסיון להרכבת ממשלה. בנאומו הזכיר את מהלכיו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, להעברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים והכרתה בגולן כשטח ישראל, הוא התייחס גם לחטופים הישראלים בעזה וקרא לאומות המאוחדות לפעול לשחרורם. הוא הזכיר את תמיכתה של איראן בטרור ואת יוזמת מסילות לשלום אזורי ואת ההתחממות ביחסי ישראל ומדינות המפרץ[90].
בתקופת כהונתו התמודד משרד החוץ עם קיצוצי תקציב מרחיקי לכת, עד שאפילו פעולות בסיסיות, כגון ימי עיון ונסיעות דיפלומטים לא יכלו אנשי המשרד לבצע. עקב הקיצוץ התקציבי נגרמה צניחה בכ-80% בקידום הפעילות הכלכלית, פגיעה במערכה המדינית נגד איראן ונגד הדה-לגיטימציה לישראל וכן הידרדרות במצבם הפיזי של נכסי המדינה מחוץ לישראל, בשל היעדר תקציב לתחזוקתם[91].
שר האוצר (2020–2021)
ב-17 במאי 2020 מונה במסגרת ממשלת ישראל השלושים וחמש לשר האוצר.
ב-20 במאי מינה כ"ץ את קרן טרנר אייל, ששימשה בעת כהונתו כשר התחבורה כמנכ"לית המשרד, למנכ"לית משרד האוצר במקום שי באב"ד שפרש מהתפקיד[92].
במהלך כהונתו עסק בעיקר בטיפול במשבר הכלכלי שפרץ במהלך מגפת הקורונה.
בתחילת כהונתו בעקבות ניהול משבר הקורונה מוצרי בסיס מסוימים הוגבלו בקנייה. במהלך תקופה זו, אישר כ"ץ שלושה סגרים על המשק, עם פיצויים מעטים, דבר שהיה אחד הגורמים המשמעותיים לסגירתם של כ־70 אלף עסקים קטנים[93]. מאפריל 2020, אישר הוצאה לחל"ת, במקביל להארכה של תקופת הזכאות במענק אבטלה; מענק האבטלה בוטל ביוני 2021. בתחילת 2021 ניסה כ"ץ להמריץ צעירים לחזור לעבוד באמצעות מענק חזרה לעבודה[94]. בנוסף, גם ביטל מיסי קנייה בהיקף 1.45 מיליארד ש"ח בשנה[95].
בתחילת מרץ 2021 איפשר להגדיל את תקציב המדינה בסך של 52.3 מיליארדי ש"ח עבור מענק לכל אזרח, צעד שגרר ביקורת הטוענת כי הדבר נעשה סמוך לבחירות ונועד להשפיע על ציבור הבוחרים[96]. כתוצאה מהמשבר עלה הגירעון התקציבי בשנת 2020 ל-11.7 אחוזי תוצר והגיע ל-166.4 מיליארדי ש"ח, הגירעון הגבוה ביותר מאז משבר ההיפר אינפלציה של אמצע שנות ה-80, והתוצר של המשק התכווץ ב-3.3%[97].
במהלך קיץ 2020 התפטר ראש אגף התקציבים שאול מרידור, וביקר את כ"ץ[98]. בהמשך התפטרו גם החשב הכללי, רוני חזקיהו[99], ומנכ"לית המשרד, קרן טרנר אייל, שמתחה ביקורת על תפקודו של כ"ץ[100][101].
עד לסוף שנת 2020 לא הגישה הממשלה את תקציב המדינה לשנת 2021 לאישור הכנסת, והדבר הביא לפיזור הכנסת ה-23.
חבר הכנסת באופוזיציה
כ"ץ נבחר לכנסת ה-24 והיה בה חבר האופוזיציה.
במרץ 2022 דורג בפַּרלמטר של "שקוף" כאחד מבין חמשת חברי הכנסת העצלים ביותר[102].
בספטמבר 2022 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "הכוח לעשות"[103].
שר האנרגיה והתשתיות (2022–2024)
עם הקמת ממשלת ישראל השלושים ושבע מונה כ"ץ לשר האנרגיה והתשתיות. סוכם כי כ"ץ יכהן בתפקיד עד דצמבר 2023, תאריך בו ימונה לשר החוץ במקום אלי כהן (שימונה לשר האנרגיה והתשתיות) עד דצמבר 2025, תאריך בו יתחלפו כ"ץ וכהן שוב בתפקידים.
ב-7 במאי 2023 הממשלה אישרה את תוכניתו של כ"ץ להקים מתקן אגירת "חשמל כשר" בבני ברק (מתקן שמספק אנרגיה שמצטברת במתקן לאורך ימות חול ובימי שבת הוא מספק אותו לבתים ולמבנים שמחוברים אליו). הדבר יסייע בייצור חשמל באמצעות אנרגיה נקייה ויאפשר לספק "חשמל כשר" בשבת לציבור החרדי. חברת החשמל תקים את מתקן אגירת החשמל ותפעיל אותו במסגרת פיילוט במשך שלוש שנים, ואז היא תמכור אותו לשוק הפרטי על מנת להבטיח שמירה על התחרות במשק.
כשר האנרגיה פעל כ"ץ להגדלת ייצוא הגז מישראל חרף חשש למחסור בגז בעתיד[104][105].
באוקטובר 2023 מינה לדירקטורית ציבורית ברשות החשמל את אפרת מינוחין, אשת שיווק המקושרת ל"קבלה לעם", ללא רקע, הכשרה או ניסיון רלוונטי קודם בתחום האנרגיה[106].
שר החוץ: כהונה שנייה (2024)
ב-31 בדצמבר 2023 הממשלה אישרה את מימוש הסכם הרוטציה בין כ"ץ ואלי כהן. על פי ההסכמים שנכתבו עם הקמת הממשלה, כ"ץ ימונה לשר החוץ במקומו של כהן. ולאחר מכן יחזור כ"ץ לכהן שנה נוספת כשר האנרגיה וכהן יחזור למשרד החוץ. ב-1 בינואר 2024 החל לכהן כשר החוץ[107]. בתקופת כהונתו חלה התדרדרות במעמדה הבין-לאומי של ישראל, על רקע מלחמת חרבות ברזל. התדרדרות זו כללה הכרה של ספרד, נורווגיה ואירלנד במדינה פלסטינית[108], החלטה של אוניברסיטאות בעולם לנתק את קשריהן עם אוניברסיטאות בישראל[109], החלטה של ממשלת צרפת לאסור השתתפות של חברות ישראליות בתערוכת יורוסאטורי של תעשיית הנשק[110], החלטה של רשת הקפה והכריכים הבריטית פרט א מנז'ה (אנ') לבטל הסכם לפתיחת סניפים בישראל[111], חרם על יצוא מטורקיה לישראל[112], והחלטה של קולומביה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל[113] ולהפסיק את יצוא הפחם אליה[114]. כ"ץ סיים לכהן כשר החוץ ב־7 בנובמבר 2024 עם מינויו של גדעון סער לתפקיד.
שר הביטחון (2024–)
עם החלטת ראש הממשלה נתניהו על סיום כהונתו של יואב גלנט כשר הביטחון הוכרז כ"ץ כמחליפו. ב־7 בנובמבר 2024 אושר מינויו בכנסת והוא החל לכהן כשר הביטחון.
ב-22 בנובמבר, כשבועיים לאחר תחילת כהונתו, החליט כ"ץ על הפסקת השימוש בצווי מעצר מנהליים נגד מתיישבים יהודים בשטחי יהודה ושומרון[115].
הצעות חוק
- "חוק דרומי", הפוטר מאחריות פלילית מי שפועל נגד הפורץ לבית מגורים, משק חקלאי או לבית העסק[116].
- "חוק הנגב" המעניק הנחות במס לתושבי הנגב בשיעור של בין 10% ל-20%. חוקים אלו עודדו זוגות צעירים להישאר לגור בנגב[117][118] ואף החלה הגירה חיובית ועלייה ברמת החיים. ובאופן עקיף עזר להתפתחות בתחומי התרבות, החינוך והתעסוקה. הנחות המס בוטלו כעבור שנים מעטות והחוק רוקן מתוכן.
- בכנסת ה-15 יזם כ"ץ חוק האוסר על תומכי טרור ומדינות אויב להתמודד לכנסת[119]. חוק זה הצריך שינוי בחוק יסוד: הכנסת ועבר ברוב של 77 ח"כים. ועדת הבחירות של הכנסת ה-16 פסלה את רשימת בל"ד בראשות עזמי בשארה מלהתמודד על סמך חוק זה, אולם ההחלטה בוטלה על ידי בית המשפט העליון.
- "חוק שריון שלילת זכות השיבה" אותו יזם כ"ץ בשנת 2001 הקובע ש"פליטים לא יחזרו לשטח מדינת ישראל אלא באישור של רוב חברי הכנסת".
- ביוני 2016 אישרה הכנסת בקריאה שלישית את החוק שיזם השר כ"ץ להסדרת ההתנהלות בענף הרכב ופתיחת השוק לתחרות[120].
חיים אישיים
כ"ץ גר במושב כפר אחים, נשוי לעו"ד רונית כ"ץ, אב לשתי בנות.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ישראל כ"ץ |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישראל כ"ץ |
ישראל כץ, באתר הכנסת - ישראל כץ, באתר כנסת פתוחה
- ישראל כץ, באתר ערוץ הכנסת
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 עפרה לקס, עניין אישי עם ישראל כץ, באתר ערוץ 7, 29 בדצמבר 2011
- ^ 2.0 2.1 דרור גלוברמן, "אני מוביל כאן מהפיכה אמיתית", באתר מאקו, 18 במרץ 2012.
- ^ ישראל כ"ץ, המלחמה לא נגמרה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2013
- ^ בגין: תומכי אש"ף יורחקו מהאוניברסיטאות, מעריב, 26 ביוני 1980
- ^ צבי זינגר, המיקרופון נחטף מידי הדיקנית, מעריב, 27 בנובמבר 1980
- ^ אהרון גבע, האוניברסיטה העברית תנתק, דבר, 1 בדצמבר 1980
- ^ צחי הנגבי וישראל כץ זוכו מאשמת אחריות להפגנה אלימה, דבר, 30 ביוני 1980
- ^ הורחק מהלימודים לשנה לאחר שכלא את הרקטור וכינה את דיקנית הסטודנטים "שמרטפית", דבר, 28 באפריל 1981
- ^ אפרת אורן, צעירי חרות ־ הדינמו של הליכוד מיכאל רצון ־ הדינמו של צעירי תרות, מעריב, 27 ביוני 1988
- ^ גדי בלום וניר חפץ, "הרועה" - סיפור חייו של אריק שרון, משכל (ידיעות ספרים), 2005, עמ' 396,397,406. (בעברית)
- ^ דוד לנדאו, תרגום: גיא הרלינג, אריק-חייו של אריק שרון, דביר, 2015, עמ' 172. (באנגלית)
- ^ אתה שירתת בצבא? נשאל רוני מילוא והוא השיב, מעריב, 4 בפברואר 1986
- ^ אורי גינוסר, בכירי כי"ל: "נאבק נגד ישראל כץ", מעריב, 17 בדצמבר 1986
- ^ ישראל כץ, מעריב, 29 ביוני 1988
- ^ בן כספית, החל משפטו של ישראל כץ לשעבר עוזרו של אריאל שרון, מעריב, 15 במאי 1989
כץ, עוזר השר שרון, מואשם במירמה והפרת אמונים, מעריב, 8 ביוני 1988 - ^ רשיונו של העוזר לשעבר של השר שרון נשלל לשלוש שנים, מעריב, 9 ביולי 1990
- ^ הנבחרים לפי המחנות, מעריב, 30 ביוני 1988
- ^ ישראל כץ, מעריב, 7 ביולי 1988
- ^ חילופי גברי לקראת הבחירות, מעריב, 15 ביולי 1988
- ^ כץ פה כץ שם, מעריב, 9 באוגוסט 1990
- ^ עמרי נחמיאס, השר ישראל כץ ניצח בבחירות ליו"ר מזכירות הליכוד, באתר וואלה!, 1 ביולי 2013
- ^ חזקי ברוך, אין הפתעות: השר כץ נבחר ליו"ר מזכירות הליכוד, באתר ערוץ 7, 1 ביולי 2013
- ^ אטילה שומפלבי, שרון: ההתנתקות תוצג למשאל מתפקדי הליכוד, באתר ynet, 30 במרץ 2004
- ^ איתמר לוין וצבי לביא, ההתנתקות אושרה ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים; נתניהו: ללא משאל עם אתפטר תוך 14 יום, באתר גלובס, 26 בינואר 2004
- ^ פרוטוקול מס' 88 מישיבת ועדת הכלכלה שהתקיימה ביום שני, ח' בחשוון התשס"ז – 30 באוקטובר 2006;
חוק מועצת הצמחים אושר, ירחון משוב חקלאות, 17 ביולי 2007;
דו"ח ועדת שאלתיאלי, נובמבר 2006 - ^ עמירם כהן, משרד החקלאות הפסיק לקנות עודפים, מחירי הירקות קורסים, באתר הארץ, 22 ביוני 2004
- ^ דיאנה בחור ניר, שר החקלאות: נוודא שהתוכנית בגולן מיושמת בשטח, באתר ynet, 3 בינואר 2004
- ^ דיאנה בחור-ניר, התוכנית ליישוב הגולן: מחאות בדמשק, ביקורת בארה"ב, באתר ynet, 1 בינואר 2004
- ^ ועדה ציבורית לבחינת הפיקוח על מחירי החלב ומוצריו, דוח שנתי 57ב - לשנת 2006 ולחשבונות שנת הכספים 2005, עמ' 577
- ^ אפרת וייס, המשטרה: להעמיד לדין את ישראל כץ, באתר ynet, 22 במרץ 2007
- ^ אביעד גליקמן, נסגר תיק החקירה נגד השר ישראל כץ, באתר ynet, 23 בספטמבר 2009
- ^ תומר זרחין, מני מזוז סגר את תיק החקירה נגד ישראל כ"ץ בפרשת המינויים הפוליטיים במשרד החקלאות, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2009
- ^ טל שניידר, נתניהו מינה את השר ישראל כ"ץ לממלא מקום שר החוץ, באתר גלובס, 17 בפברואר 2019
- ^ דפנה ליאל, ישראל כ"ץ מונה רשמית לשר החוץ, באתר מאקו, 29 במאי 2019
- ^ הצעת תקציב לשנות הכספים 2016-2016, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, עמ' 45
- ^ הצעת תקציב לשנות הכספים 2016-2016, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, עמ' 24
- ^ 37.0 37.1 עמירם ברקת, תקציב התחבורה יקוצץ - אך ההשקעה ברכבות תמשיך, באתר גלובס, 23 באפריל 2013
- ^
אורן דורי, מיליארד שקל בשנה - והפקקים ייעלמו: הפתרון של האיש שהוריד נהגים מהכבישים, באתר TheMarker, 5 ביוני 2017
- ^ הדי כהן, כץ: אובר בישראל? תכינו מיליארדים לפיצוי נהגי המוניות, באתר גלובס, 25 בינואר 2016
- ^ עמירם ברקת, ישראל כץ נגד אובר: "לא נאפשר פגיעה בענף המוניות", באתר גלובס, 26 ביוני 2014
- ^ אורן דורי, משרד התחבורה נגד השירות החדש של אובר: "הליך פלילי לכל נהג ולכל נוסע", באתר TheMarker, 1 בנובמבר 2017
- ^ ליאור גוטמן, תקנות חדשות יאפשרו נסיעות שיתופיות בישראל - עד שתיים ביום למכונית, באתר כלכליסט, 4 בדצמבר 2017
- ^ ליאור גוטמן, מבקר המדינה: אחרי 10 שנים בתפקיד - ישראל כץ נכשל בקידום התחבורה הציבורית, באתר כלכליסט, 13 במרץ 2019
- ^ מוטי בסוק, רפורמת התשתיות של נתניהו אושרה: 19 שרים תמכו, 4 התנגדו, נמנע אחד - שר האוצר, באתר TheMarker, 24 בפברואר 2010
- ^ עודד בר-מאיר, בשורה: רכבת הנגב תפעל לאורך כל הלילה, באתר MyNet, 14 בפברואר 2018 (ארכיון)
- ^ שחר הזלקורן, הרכבת תגיע לפריפריה, אבל מי רוצה לגור שם?, באתר ynet, 28 ביולי 2013
- ^ דניאל שמיל, תחנת רכבת חדשה בשדרות: נתניהו - "תל אביב היא פרבר של שדרות", באתר TheMarker, 24 בדצמבר 2013
- ^ יניר יגנה, אופקים תחנוך תחנת רכבת: "בשורה שתפתח את העיר", באתר וואלה!, 31 בדצמבר 2015
- ^ מירב מורן, שוב תקלות בקו לירושלים - רכבות בוטלו, באתר TheMarker, 16 באוקטובר 2018
עמית תומר, גורם מקצועי בממשלה: לעצור את הנסיעות המסחריות ברכבת מירושלים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 באוקטובר 2018 - ^ ניר גונטז', אתה מנכ"ל הרכבת. היית מחכה עם פתיחת הקו לירושלים? "כן", באתר הארץ, 24 באוקטובר 2018
- ^ הלל פוסק, רכבת ישראל: ועד העובדים שוב משבית, באתר ynet, 21 בנובמבר 2013
- ^ אבי בר-אלי, הרפורמה המסתמנת ברכבת ישראל: פיצול ל-3 חברות או הקמה מחדש, באתר TheMarker, 17 באפריל 2011
- ^ דנה ירקצי וגלי גינת, היסטוריה בתל אביב: גשר מעריב המיתולוגי פוצץ, באתר וואלה!, 21 באוגוסט 2015
- ^ דניאל שמיל, מוציאים רישיון: חוק רישוי הרכב עבר בקריאה ראשונה, באתר TheMarker, 24 ביוני 2013
- ^ כביש 6 מתארך - קטע חדש נפתח השבוע והנסיעה בחינם, באתר גלובס, 30 בנובמבר 2016
- ^ נעה חסלוביצר, המנהרות שיפחיתו את הפקקים: הארכת כביש 6 צפון, באתר ynet, 27 באפריל 2017
- ^ יעקב גרודקה, בשורה לנהגים: כביש 1 החדש נפתח לתנועה מלאה, באתר בחדרי חרדים, 08/06/2017
- ^ עמליה דואק, פרסום ראשון: הכביש החדש לי-ם ייפתח בשבוע הבא, באתר מאקו, 29 במאי 2017
- ^ הדרך החדשה לבירה: ביקור במנהרות שיקצרו את הנסיעה מת"א לירושלים ל-35 דקות, באתר ערוץ 10
- ^ בשורה לנוסעים בכביש 2 החדש, באתר נתיבי ישראל (ארכיון)
- ^ גיא לוי, מתחם ניסוי לתחבורה אוטונומית נחנך בישראל, באתר ynet, 2 באוקטובר 2017
- ^ כביש 9 נפתח לתנועה - יחבר את כבישי 4 ו-6, באתר ynet, 23 ביולי 2014
- ^ אורן הראל, נפתח הכביש היקר בארץ שיפחית דרמטית פקקים במרכז, באתר גלובס, 4 באפריל 2017
- ^ ליאור ברון, נתניהו: "נרשת המדינה בכבישים מהירים ורכבות מצפון לדרום", באתר גלובס, 24 בנובמבר 2009
- ^ נפתח כביש 7 - כביש רוחב לחוצה ישראל, באתר ynet, 30 במרץ 2004
- ^ אילנית בר, תיאור וניתוח השינוי בצפיפות בכבישים בשנים האחרונות, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 7 במרץ 2017
- ^ אסף זגריזק, עוד 298 ק"מ של נתיבים לאוטובוסים בלבד: כך תיראה מפת הנת"צים של גוש דן, באתר ynet, 23 בפברואר 2017
- ^ עמירם ברקת, כלכלנים: הוזלת התחבורה הציבורית תוריד בחצי את האינפלציה, באתר גלובס, 25 בפברואר 2018
- ^ סוניה גורודיסקי, ישראל כץ: "כשנכנסתי לתפקיד קיבלתי מצב מפגר", באתר גלובס, 25 באפריל 2018
- ^ ליאור גוטמן, מתחילת ינואר: רפורמה מקיפה בתעריפי התחבורה הציבורית, באתר כלכליסט, 20 בדצמבר 2015
- ^ ליאור גוטמן, מקצרין ועד אילת: ירידה של עד 80% בתעריפי התחבורה הציבורית, באתר כלכליסט, 1 באפריל 2016
- ^ עמירם ברקת, צ'יינה הרבור הסינית זכתה במכרז להקמת 2 נמלי הים החדשים, באתר גלובס, 18 ביוני 2014
- ^ ליאור גוטמן, שפיר הנדסה חתמה על החוזה להקמת נמל חדש בחיפה, באתר כלכליסט, 7 בינואר 2015
- ^ ליאור גוטמן, ישראל כץ: "אם עובדי הנמלים לא יצייתו נדרוש לעצור אותם. הם עבריינים שמחבלים בכלכלה", באתר כלכליסט, 28 במאי 2015
- ^ שירי דובר, שירי חביב-ולדהורן ואביב לוי, בסייברארק מאמינים שהמנכ"ל ראוי לתגמול הוני בשווי 4.5 מ' ד', באתר Globes
- ^ ספיר פרץ, נחתם: ישראל והאיחוד האירופי בהסכם שמיים פתוחים, באתר גלובס, 10 ביוני 2013
- ^ ספיר פרץ, הממשלה אישרה את הסכם "שמיים פתוחים"; השביתה נמשכת, באתר גלובס, 21 באפריל 2013
- ^ זוהר בלומנקרנץ, מהו הסכם "שמיים פתוחים"?, באתר הארץ, 19 באפריל 2013
- ^ יאיר אלטמן ועמרי נחמיאס, למרות השביתה: הממשלה אישרה את הסכם 'שמיים פתוחים', באתר וואלה!, 21 באפריל 2013
- ^ ד"ר איתן לסרי, התחרות שבהפרטה לצד שמירת זכויות העובדים, באתר News1, 21/04/2013
- ^ גילי מלניצקי, בגלל רפורמת ה"שמיים פתוחים": שנת שיא בנתב"ג, באתר TheMarker, 1 בינואר 2017
- ^ מורן אזולאי, המשטרה לנתניהו: "עבודות ביום אחר - סכנת חיים", באתר ynet, 26 באוגוסט 2016
- ^ ליאור גוטמן, כץ לדרעי: העבודות לשדרוג תחנת רכבת השלום יבוצעו בשבת - כמתוכנן, באתר כלכליסט, 25 באוגוסט 2016
- ^ משבר התחבורה הציבורית, באתר מבקר המדינה, מרץ 2019
- ^ איתמר אייכנר ותלם יהב, תוכנית הגרעין האיראנית נחשפה, באתר "ידיעות אחרונות", 30 באפריל 2018
- ^ ברק רביד, השר ישראל כץ הציג לשליח האמריקאי את תוכניתו להקמת נמל באי מלאכותי מול עזה, באתר הארץ, 5 באפריל 2017
- ^ איתמר אייכנר, הקריסה בעזה: הקבינט ידון בהקמת אי מלאכותי, באתר ynet, 5 בפברואר 2018
- ^ ישראל כץ, באתר www.facebook.com
- ^ אריאל כהנא, מתקפה בפולין על דברי השר כץ: "אמירות גזעניות שאינן מתקבלות על הדעת", באתר ישראל היום, 18 בפברואר 2019 (ארכיון)
- ^ נאומו של שר החוץ, ישראל כ"ץ בעצרת האומות המאוחדות, בעמוד הפייסבוק של ישראל כ"ץ, 26 בספטמבר 2019
- ^ איתמר אייכנר, מבקר המדינה: "משבר תפקודי חמור במשרד החוץ", באתר ynet, 4 במאי 2020
- ^ אבי וקסמן, קרן טרנר-אייל מונתה למנכ"לית משרד האוצר, באתר TheMarker, 20 במאי 2020
- ^ סוניה גורודיסקי, משבר הקורונה: כ-70 אלף עסקים נסגרו במהלך 2021, באתר ישראל היום, 17 בינואר 2022
- ^ אטילה שומפלבי, כץ לא מתכוון להפסיק את דמי האבטלה: "כדי להחזיר לעבודה ניתן עוד כסף", באתר ynet, 14 בינואר 2021
- ^ סיון קלינגבייל, נתניהו וכ"ץ החליטו: תוארך תקופת הזכאות לדמי אבטלה, יבוטלו מכסים על מוצרים ב-1.5 מיליארד שקל בשנה, באתר TheMarker, 7 ביוני 2020
- ^ אתי אפללו, נערכים למענק לכל אזרח? האוצר פרסם תזכיר חוק להגדלת הגרעון, באתר כלכליסט, 6 במרץ 2021
- ^ עמירם ברקת, הגירעון לשנת 2020 זינק ל-11.7% - הכי גדול מאז שנות ה-80, באתר גלובס, 11 בינואר 2021 (ארכיון)
- ^ ליאל קייזר, טור, באתר Twitter, 30 באוגוסט 2020 (ארכיון)
- ^ עמרי מילמן, החשב הכללי באוצר רוני חזקיהו פורש, באתר כלכליסט, 26 ביולי 2020
- ^ N12 - גרסת המנכ"לית טרנר:"ההחלטות מגיעות רק מלמעלה, מלשכת ראש הממשלה, באתר N12, 2020-10-11 (ארכיון)
- ^ אחרי כחצי שנה בלבד: מנכ"לית משרד האוצר הודיעה על התפטרותה, באתר וואלה!News, 2020-10-11 (ארכיון)
- ^ תומר אביטל, המשותפת בראש, הליכוד בתחתית: הכירו את הפַּרלמֶטֶר של שקוף - מדד החריצות לח"כים, באתר שקוף, 2022-03-14 (ארכיון)
- ^ רותם שטרקמן, בספר של כ"ץ מסתתר גם כתב אישום נגד נתניהו. בעצם גם נגד כ"ץ עצמו, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2022
- ^ גיא רולניק, נתניהו וכ"ץ יבזזו את מאגרי הגז של ישראל. האופוזיציה תשתוק, כרגיל, באתר TheMarker, 4 באוגוסט 2023
- ^ שני אשכנזי, שר האנרגיה לחץ, והאוצר לא יוכל להגביל ייצוא גז מישראל - למרות חשש למחסור בעתיד, באתר כלכליסט, 16 בפברואר 2023
- ^ שני אשכנזי, רגע לפני עזיבתו: ישראל כ"ץ מינה דירקטורית לרשות החשמל - ללא ניסיון בתחום, באתר כלכליסט, 30 באוקטובר 2023
- ^ איתמר אייכנר, שר חוץ חדש במלחמה: הממשלה אישרה את החלפת אלי כהן בישראל כץ, באתר ynet, 1 בינואר 2024
- ^ איתמר אייכנר, משבר מדיני: ספרד, נורבגיה ואירלנד הכירו יחד במדינה פלסטינית, באתר ynet, 22 במאי 2024
- ^ שחר אילן, חרם אקדמי ראשון: אוניברסיטה בנורבגיה מקפיאה חילופי הסטודנטים עם ישראל, באתר כלכליסט, 14 בפברואר 2024;
אסף אוני, בלגיה והולנד בחרם אקדמי על ישראל, ותוכנית המיליארדים בסכנה, באתר גלובס, 15 במאי 2024; אבי בר-אלי, "החרם פשט באיטליה, בלגיה והולנד", התריע השקף — אבל את מי זה מעניין?, באתר TheMarker, 4 ביוני 2024
- ^ נמרוד הלפרן, רויטרס, בגלל הפעולה ברפיח: צרפת ביטלה השתתפות חברות ישראליות בתערוכת נשק חשובה, באתר TheMarker, 31 במאי 2024
דין שמואל אלמס, בעקבות הפעולה ברפיח: צרפת הרחיקה את ישראל מתערוכת נשק יוקרתית, באתר גלובס, 31 במאי 2024 - ^ ליאור באקאלו, פוקס: Pret a Manger ביטלה את הגעתה לישראל - בגלל המלחמה, באתר מאקו, 2 ביוני 2024
- ^ סמי פרץ, החרם על ישראל כבר כאן — ומתגבר; אבל לממשלה הנוכחית אין תשובות, באתר TheMarker, 2 ביוני 2024
- ^ אסף רוזנצוייג, נשיא קולומביה הודיע: "מנתקים את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל", באתר מאקו, 1 במאי 2024
- ^ סוכנות הידיעות, קולמביה עוצרת יצוא הפחם לישראל "עד שייפסק רצח העם" | אלו המשמעויות, באתר ynet, 8 ביוני 2024
- ^ חזקי ברוך, מהלך דרמטי: השר כ"ץ מפסיק את השימוש בצווי מעצר מנהליים נגד יהודים ביו"ש, באתר ערוץ 7, 22 בנובמבר 2024
- ^ אריק בנדר, הכנסת אישרה: מי שיירה בפורץ לא יעמוד לדין, באתר nrg, 24 ביוני 2008
- ^ נדב פרי, רונן לייבוביץ, (הקישור אינו פעיל, 13 באפריל 2018)חוק הנגב אושר בקריאה טרומית, באתר נענע10, 14 בפברואר 2008
- ^ איתי ברק, חוק הנגב אושר על חודו של קול, באתר News1 מחלקה ראשונה, 13 בפברואר 2008
- ^ מאת גדעון אלון, אושרה הצעה טרומית לאסור על "תומכי טרור ומדינות אויב" להיבחר לכנסת, באתר הארץ, 17 במאי 2001
- ^ דובי בן גדליהו, הכנסת אישרה את חוק רישוי הרכב של ישראל כץ, באתר גלובס, 28 ביוני 2016
| ישראל כ"ץ - תבניות ניווט | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
40030717ישראל כ"ץ (הליכוד)
- רשימת חברי הכנסת
- שרי ממשלת ישראל
- שרי הביטחון בממשלות ישראל
- שרי האנרגיה והתשתיות הלאומיות בממשלות ישראל
- שרי האוצר בממשלות ישראל
- שרי החוץ בממשלות ישראל
- שרי התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלות ישראל
- דפים עם קישורים שבורים לקבצים
- שרי החקלאות בממשלות ישראל
- חברי הכנסת מטעם הליכוד-גשר-צומת
- חברי הכנסת מטעם הליכוד-צומת
- חברי הכנסת מטעם הליכוד
- חברי הכנסת מטעם הליכוד-ישראל ביתנו
- פוליטיקאים ישראלים שיצאו בשאלה
- חברי הכנסת הארבע עשרה
- חברי הכנסת החמש עשרה
- חברי הכנסת השש עשרה
- חברי הכנסת השבע עשרה
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- חברי הכנסת התשע עשרה
- חברי הכנסת העשרים
- חברי הכנסת העשרים ואחת
- חברי הכנסת העשרים ושתיים
- חברי הכנסת העשרים ושלוש
- חברי הכנסת העשרים וארבע
- חברי הכנסת העשרים וחמש
- פעילי תנועת החרות
- בוגרי ישיבת אור עציון
- חיילי חטיבת הצנחנים
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- פעילי ארגוני סטודנטים בישראל
- זוכי הגלובוס השחור
- שרי ממשלות ישראל שהורשעו בדין
- שרי ממשלת ישראל השלושים וחמש
- שרי ממשלת ישראל השלושים וארבע
- שרי ממשלת ישראל השלושים ושבע
- חברי הקבינט המדיני-ביטחוני
- כפר אחים: חברי הכנסת
- כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים
- מורשעים בעבירות תנועה בישראל
- ישראלים שנולדו ב-1955