אבא אבן
אַבָּא שלמה אֶבֶן (2 בפברואר 1915 – 17 בנובמבר 2002) היה דיפלומט ומדינאי ישראלי. כיהן כסגן ראש ממשלת ישראל, שר החוץ, שר החינוך וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, וכן כשגריר ישראל באומות המאוחדות ובארצות הברית.
נודע כבעל כושר ביטוי מבריק ויוצא דופן ונחשב "הדיפלומט מספר אחת" של מדינת ישראל[1]. בשנת 1960 התקבל כחבר הישראלי הראשון לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
אבן נולד כאוֹבְּרִי סוֹלוֹמוֹן (Aubrey Solomon) ב-2 בפברואר 1915 בקייפטאון שבדרום אפריקה להורים יהודים ממוצא ליטאי שעברו לדרום אפריקה מאנגליה. בשנת 1920 חזרה המשפחה ללונדון[2]. אביו, מאיר סולומון, נפטר, ואימו נישאה שנית, לד"ר יצחק אִיבָּן. הוא קיבל את שמו של אביו החורג ונקרא אוֹבְּרִי אִיבָּן (Aubrey Eban), גדל והתחנך על ערכים יהודיים וציוניים. אמו הייתה מזכירתו של נחום סוקולוב, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ודוברה המפורסם של התנועה[3].
הוא התמחה באוניברסיטת קיימברידג' בשפות שמיות (עברית וערבית) וכן בשפה הפרסית, ושימש עמית מחקר באוניברסיטה. בין היתר חקר את השפעת השפה הערבית על ספרות ימי הביניים וכן העביר הרצאות על תור הזהב של הספרות העברית בספרד. בתקופת לימודיו כיהן כנשיא אגודת הסטודנטים, היה שותף מייסד של סיעת הלייבור באגודת הסטודנטים באוניברסיטה, היה פעיל בתנועת הנוער הציונית FZY, תנועת הנוער הציונית הגדולה והוותיקה בבריטניה, ואף שימש עורך הידיעון הרשמי של התנועה "הציוני הצעיר".
במלחמת העולם השנייה שירת כקצין מודיעין בצבא הבריטי, תחילה בקהיר (שם פגש את סוזי, אשתו לעתיד) ואחר כך בירושלים, שבה התיישב בסוף המלחמה. בין תפקידיו השונים, שימש איש הקשר של המודיעין הבריטי עם ההנהגה הציונית בארץ ישראל וכיהן בהנהלת בית הספר ללימודי ערב, בו גם לימד ערבית[4]. הוא השתחרר בדרגת מייג'ור (מקבילה לדרגת רב-סרן בצה"ל). בתום המלחמה, ועם שחרורו מן הצבא הבריטי, עלה לארץ ישראל (שנת 1946), והצטרף אל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. הוא היה קצין הקשר של הסוכנות היהודית לוועדת אונסקו"פ[5].
אבן היה יד ימינם של משה שרת וחיים ויצמן במאבק המדיני והדיפלומטי לקראת אישור תוכנית החלוקה, שהתקבלה לבסוף בכ"ט בנובמבר 1947. לאחר קבלת ההחלטה על החלוקה ועל הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, המשיך לפעול בוושינגטון ובניו יורק למען מימוש ההחלטה ויישומה ונגד המגמות לעכב את ביצועה. כישוריו הדיפלומטים יחד עם האנגלית המשובחת והיותו נואם בחסד השפיעו רבות על חברי הוועדה[6]. לאחר הקמת המדינה התמנה לנציג ישראל בארגון האומות המאוחדות ולאחר כשנה לשגרירהּ באו"ם.
דיפלומטיה
ב-28 במאי 1950, בגיל 35, מונה אבן לשגריר ישראל בארצות הברית, בעודו מחזיק גם בתפקיד השגריר באו"ם[7] (בשני התפקידים החזיק עד קיץ 1959). במסגרת תפקיד זה ניסה לשכנע את אלברט איינשטיין להתמנות לנשיא מדינת ישראל. ב-1953 מונה לסגן נשיא העצרת הכללית של האו"ם.
בשנת 1955 היה אמור להיות נציג ישראל בוועידת באנדונג, אבל נשיא אינדונזיה סוקרנו, שחשב תחילה להזמין נציג ישראלי לוועידה, נרתע בגלל לחצים מצד מדינות ערב. ישראל לא השתתפה בוועידה, שהפכה במה להשמצתה.
בתפקידיו באו"ם ובוושינגטון עיצב אבן את הפעילות הדיפלומטית ואת מערכת ההסברה של ישראל. בתקופתו הושג הסיוע הכלכלי הראשון של ארצות הברית לישראל, הוקם מפעל "הבונדס", וביוזמתו נוסד ארגון השדולה האמריקני למען ישראל, איפא"ק, וכך התמסדה פעילותה של ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית. במאי 1959 קיבל אזרחות ישראלית, לאחר שהתברר שברשותו רק דרכון דיפלומטי ישראלי ושמו אינו מופיע בפנקס הבוחרים[8].
פעילותו הפוליטית
בבחירות לכנסת הרביעית בשנת 1959 נבחר אבן לראשונה לכנסת מטעם מפא"י ומונה לשר בלי תיק בממשלת בן-גוריון. בין השנים 1960–1963 שימש שר החינוך בממשלתו של בן-גוריון, ובשנים 1963–1966 היה סגן ראש הממשלה בממשלתו של לוי אשכול, ללא תיק ביצועי. בנוסף, בשנים 1958–1966 כיהן כנשיא מכון ויצמן למדע.
במשרד החוץ
החל משנת 1966 כיהן אבן כשר החוץ בממשלות אשכול וגולדה מאיר והתמיד בתפקיד זה עד 1974. אבן הפך בתודעה הציבורית הישראלית למעין שר חוץ נצחי. בתקופת כהונתו כשר החוץ היה במרכז הפעילות הדיפלומטית שקדמה למלחמת ששת הימים, ובמסגרת מאמציו למנוע את המלחמה נפגש עם נשיא צרפת, שארל דה גול, אשר דיבר אליו בהתנשאות משולבת באיומים, דרש שישראל לא תפתח בכל פעולה צבאית, ובסופו של דבר, לאחר המלחמה, הטיל אמברגו צבאי על ישראל.
לאחר מלחמת ששת הימים השתתף אבן בעיצובה של החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהבטיחה כי אין נסיגה ללא שלום. החלטה זו שימשה עם השנים כמרכיב יסודי בתהליך השלום בין ישראל למדינות ערב.
לאחר מלחמת יום הכיפורים ייצג אבן את ישראל בניסוחה של החלטה 338. בהמשך להחלטה זו עמד אבן בראש משלחת ישראל לועידת ז'נבה - ועידת השלום הראשונה (1973). אבן המשיך לכהן כשר חוץ בממשלה שהוקמה במרץ 1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים, אולם ראש הממשלה גולדה מאיר התפטרה כחודש לאחר הקמת הממשלה עקב הלחץ הציבורי הגובר.
בעקבות החשש ששמעון פרס, נציג רפ"י, יזכה בבחירות לראשות המפלגה, הציע אבן לפנחס ספיר את מועמדותו, כאיש מפא"י ותיק, לראשות הממשלה. ספיר סירב לכך בטענה שאבן לא יצליח בהתמודדות ושעדיף למצוא מועמד שיחסום את פרס. אבן נפגע מכך, כיוון שלדעתו היה בידי ספיר לתת לו את התפקיד. אבן התרגז אף יותר כשגילה שמועמדו של ספיר מול פרס היה יצחק רבין, שאיתו היו לאבן יחסים מתוחים עוד מימיו של האחרון כשגריר בארצות הברית. אבן תמך בפרס בבחירות המקדימות לראשות המפלגה, אולם רבין ניצח. לאחר מכן סירב לכהן כשר ההסברה בממשלה החדשה, ורבין מינה את יגאל אלון כשר החוץ במקום אבן.
לאחר בחירות 1984
אחרי בחירות 1984 כיהן אבן במשך 5 שבועות כיושב הראש הזמני של הכנסת ובתקופה זו הנהיג את הכנסת בהומור ובחן נדירים.
בשנים 1984–1988, במהלך כהונתה של הכנסת ה-11, כיהן אבן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, תפקיד שהעדיף על פני תפקיד שר זוטר שהוצע לו בזמן ממשלת האחדות הלאומית.
אבן דגל בפשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים, ונהג לומר ש"הפלסטינים לעולם אינם מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות". בריאיון לדר שפיגל בשנת 1969 אמר: "מפת יוני בשבילנו היא שוות-ערך לסכנה והעדר ביטחון. אינני מגזים באומרי שיש בה עבורנו משהו מהזיכרון של אושוויץ"[9]. עם תחילת האינתיפאדה הראשונה ב-1988 הכריז שהוא דוגל בפתרון שתי המדינות, מאחר שיש רוב יהודי יציב במדינת ישראל ורק חלוקה תבטיח רוב כזה בעתיד[10].
בבחירות המקדימות במפלגת העבודה להבחירות לכנסת ה-12 שנערכו ב-1988 לא נבחר בהתמודדות על מקומות גבוהים ברשימה (העשיריה הראשונה והשנייה) והעדיף לפרוש מהמרוץ. הוא התמנה ליו"ר מועצת המנהלים של בית ברל, ושימש בתפקיד שנים אחדות. בשנותיו האחרונות פרש מהחיים הפוליטיים, והקדיש את זמנו לכתיבה, להוראה ולהרצאות.
לאחר פרישתו
עם פרישתו מהחיים הפוליטיים, הפך לדמות שנחשבת לאחת שהציבור לא ידע להעריך, בשל דימוי שנוצר לו של אינטלקטואל עם נופך של זרות, בו-בזמן שבעולם נחשב לדמות מקובלת ואפילו נערצת. שמו הפך לסמל לנואם דגול, ונאומיו בשפה האנגלית הפכו לשם דבר. היה ביקוש גדול להרצאותיו, והאנגלית הרהוטה שלו, עם המבטא המיוחד, בתוספת משפטי מחץ מתובלים בהומור הפכוהו לכוכב תקשורת בעולם. מאידך, שימושו המוגזם לעיתים באנגלית המשולבת במשלבים גבוהים, גררו הערות סאטיריות שונות, כמו זו של אפרים קישון: "מדוע האזין נציג בלגיה לאו"ם לתרגום הסימולטני לסינית?", והתשובה: "גם הוא נבהל מהאנגלית האוקספורדית של אבא אבן"[11].
כישרון זה בא לידי ביטוי ב-1984 בסדרת הטלוויזיה "מורשת", שהתבססה על ספר שלו בשם זה, וסקרה את תולדות עם ישראל. אבן היה עורך ומגיש הסדרה. הסדרה הופקה בעלות של 10 מיליון דולר, שודרה ברשת הטלוויזיה הציבורית של ארצות הברית PBS, וזכתה לכ-30 מיליון צופים[12]. אבן כתב ספרים נוספים שעסקו בתולדות עם ישראל ומורשתו בארצו. אחד מהם היה "עמי", והשני "ארצי". כמו כן היה אחד המשתתפים הבולטים בסדרה "עמוד האש".
בשנת 2001 זכה אבן בפרס ישראל על מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה[13], יחד עם מרדכי בן-פורת ויצחק שמיר, אך משום שהיה חולה מאוד לא הגיע לקבלת הפרס ורעייתו סוזי קבלה את הפרס בשמו.
אבא אבן נפטר ב-17 בנובמבר 2002, ונטמן בבית הקברות בכפר שמריהו[14].
חיים אישיים
אבן היה נשוי לסוזי לבית אמב"ש, אחותה של אורה הרצוג, אשתו של חיים הרצוג, נשיא המדינה לשעבר. אבן ורעייתו הכירו במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר אבן שירת כקצין במטה הצבא הבריטי בקהיר. חיילים יהודים שהוצבו בקהיר, נהגו להתארח בשבתות אצל משפחות יהודיות באזור, ואבן הכיר בביקורים אלה את סוזי. שנים רבות הייתה סוזי אבן נשיאת האגודה למלחמה בסרטן בישראל. בנם עֵלי (יליד 1950) הוא נגן קלרינט ופרופסור למוזיקה, ובתם גילה (ילידת 1954) היא בונת גיטרות. בת נוספת שנולדה ב-1952 נפטרה בינקותה.
עץ משפחת הרצוג
| ליבה-מרים לבית סירוביץ | יואל לייב הלוי הרצוג | שמואל יצחק הילמן | חיה-שיינה לבית פוקמפנר | יחיאל מיכל שטיינברג | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יצחק אייזיק הלוי הרצוג | שרה הרצוג | שמחה אמב"ש | לאה אמב"ש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פנינה הרצוג | יעקב הרצוג | חיים הרצוג | אורה הרצוג | סוזי אבן | אבא אבן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| צביה ברין | שאול אפק | אורי אפק | נסים גאון | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מיכל הרצוג | יצחק הרצוג | מיכאל הרצוג | רונית הרצוג | יואל הרצוג | מרגרט הרצוג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הנצחתו
במרכז הבינתחומי הרצליה פועל מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית בראשות השגריר רון פרושאור. זהו מכון מחקר פרואקטיבי הפועל לקידום דיפלומטיה חדשנית בישראל ובעולם.
במכון טרומן, אשר באוניברסיטה העברית, הוקם המרכז לדיפלומטיה ישראלית ע"ש אבא אבן, העוסק בקשר עם שגרירים ונציגים פרלמנטריים ואחרים מרחבי העולם. במכון גם שמור ארכיונו הפרטי של אבן.
בחודש ספטמבר 2006 הוצא לזכרו בול עם דיוקנו על ידי השירות הבולאי. לאחר מותו נחנכה רחבת הכניסה הראשית של בניין משרד החוץ החדש בירושלים בשם "רחבת אבא אבן", ולצדה לוח זיכרון לזכרו. בירושלים נקרא רחוב על שמו ובהרצליה מקשרת שדרה על שמו את העיר עם שכונת הרצליה פיתוח.
ספריו
- ארצי: עשרים וחמש שנות המדינה, ירושלים: ויידנפלד וניקולסון, תשל"ג 1972
- עמי: ההיסטוריה של עם ישראל (מאנגלית: שמואל גילאי), תל אביב: בוסתן, 1972
- תוכנית שלום - מדוע?, צופית: בית ברל, תשל"ה 1975
- פרקי חיים, תל אביב: ספרית פועלים, 1978
- מורשת: עם ישראל בתרבות האנושית (מאנגלית: יחיעם פדן), תל אביב: סטימצקי, 1985
- הדיפלומטיה החדשה - יחסים בינלאומיים בעידן המודרני, הוצאת עידנים/ידיעות אחרונות, 1989
- דברים על החינוך בדור הדעת (ליקט וערך: יוסף יונאי), ירושלים: משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, תשס"ג 2002
לקריאה נוספת
- רון אדם (עורך), אבא אבן, מדינאי ודיפלומט, הוצאת החטיבה להדרכה, משרד החוץ, 2003.
- סוזי אבן, אשת השגריר, תרגם מאנגלית: דניאל בלוך, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2010.
- Robert St. John, Eban - Biography of Abba Eban (W h Allen, 1973)(Doubleday, 1972)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: אבא אבן |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אבא אבן |
אבא אבן, באתר הכנסת - אבא אבן, באתר כנסת פתוחה
- אבא אבן, באתר משרד החינוך
- אבא אבן, קורות חיים באתר פרס ישראל
- נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל לאבא אבן, באתר פרס ישראל
- ארכיון של אבא וסוזי אבן באתר ארכיון המדינה
- ההקדמה לספר "אבא אבן, מדינאי ודיפלומט" באתר משרד החוץ
- ציטוטים מפורסמים של אבא אבן, באתר "בין המירכאות"
- מידע על אבא אבן בקטלוג הספרייה הלאומית
- עומר עינב, בין אקדמיה לפוליטיקה, בין מזרח למערב, מגזין המזרח הקרוב, 21 במרץ 2015
- יחיעם ויץ, "זיכרונות" מאת סוזי אבן, אשת השגריר, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2010
- עדות אבא אבן בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
אבא אבן בדיוני עצרת האו"ם, יומני כרמל נובמבר 1949 (התחלה 1:20)- מסמכי אבא אבן, בארכיון הלאומי הבריטי
מירון מדזיני, אבא אבן: הדיפלומט מספר אחד, באתר "מ.ת.ג"- אבא אבן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אבא אבן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מידע אודות אבא אבן, אתר ההנצחה של משרד החוץ
- ^ נציג ישראל באו"ם, דבר, 17 ביוני 1948
- ^ על משפחתו ראו: יעקב הדס, הסבא והנכד (משפחתו וחינוכו של אבא אבן), דבר, 7 בינואר 1949, המשך
- ^ ביה"ס ללימודי ערב יוצא את ירושלים, המשקיף, 26 באוגוסט 1947
- ^ מייג'ור איבן - קצין הקשר היהודי, המשקיף, 4 ביוני 1947
מתגברת הנטיה בבריטניה לתמוך בהמלצות הרוב, הבוקר, 11 בספטמבר 1947 - ^ אלעד בן-דרור, 3, הדרך לכ"ט בנובמבר: פרשת אונסקו"פ וראשית מעורבותו של האו"ם בסכסוך הערבי-ישראלי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2019, עמ' 78, מסת"ב 9789652174338. (בעברית)
- ^ א. אבן – שגריר ישראל בארה"ב, דבר, 28 במאי 1950
- ^ אבן התאזרח – ויוכל לבחור ולהיבחר, מעריב, 25 במאי 1959
- ^ DIE SACKGASSE IST ARABISCH - SPIEGEL-Gespräch mit Israels Außenminister Abba Eban, DER SPIEGEL, 27.01.1969
- ^ אבא אבן, עכשיו חוזרת ההכרה, כי ימי שליטתנו בשטחים ספורים, כותרת ראשית, 10 בפברואר 1988
- ^ שנינות סאטיריות של קישון על האנגלית הנמלצת של אבן, פורסמו בווריאציות נוספות, למשל תיאורו כמי ש"עבר מבלי משים לשפה הוולשית העתיקה" וגרם לנציגי אנגליה לבקש תרגום. או התפעלותו של ישראלי מצוי מנאומו של אבן "בן-חיל הוא, אבא שלנו, משפטים שלמים לא הבנתי...".
- ^ חנוך מרמרי, טלוויזיה: "תהילה" של העם היהודי, חדשות, 30 בנובמבר 1984
- ^ ראלי סער, פרס ישראל למפעל חיים לאבא אבן, יצחק שמיר ומרדכי בן פורת, באתר הארץ, 15 במרץ 2001
- ^ אבי כצמן, מת אבא אבן, "קולה של ישראל", באתר הארץ, 17 בנובמבר 2002
| אבא אבן - תבניות ניווט | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
38027171אבא אבן
- רשימת חברי הכנסת
- דפים עם קישורים שבורים לקבצים
- שרי החוץ בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- שרי החינוך בממשלות ישראל
- זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- חברי כנסת זוכי פרס ישראל
- חברי הכנסת מטעם מפא"י
- שרי ממשלות ישראל זוכי פרס ישראל
- חברי הכנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם
- חברי הכנסת מטעם המערך מפא"י-אחדות העבודה
- חברי הכנסת מטעם העבודה
- יהודים בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
- קצינים בריטים במלחמת העולם השנייה
- שגרירי ישראל בארצות הברית
- שגרירי ישראל באו"ם
- דיפלומטים ישראלים
- רטוריקנים ונואמים ישראלים
- נשיאי מכון ויצמן למדע
- כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים
- שרים בלי תיק בממשלות ישראל
- זוכי פרס הרצל (הסתדרות ציוני אמריקה)
- חברי הכנסת הרביעית
- חברי הכנסת החמישית
- חברי הכנסת השישית
- חברי הכנסת השביעית
- חברי הכנסת השמינית
- חברי הכנסת התשיעית
- חברי הכנסת העשירית
- חברי הכנסת האחת עשרה
- אישים שהונצחו על בולי ישראל
- אישים הקבורים בבית הקברות בכפר שמריהו
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- סגני ראש ממשלת ישראל
- ישראלים ילידי דרום אפריקה
- בוגרי אוניברסיטת קיימברידג'
- יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון
- שרי ממשלת ישראל ה-9
- שרי ממשלת ישראל השלוש עשרה
- שרי ממשלת ישראל החמש עשרה
- שרי ממשלת ישראל השש עשרה
- אישים ממוצא יהודי-ליטאי
- חברי הכנסת: דיפלומטים
- ישראלים שנולדו ב-1915
- ישראלים שנפטרו ב-2002