"העבודה" הייתה המפלגה העיקרית בשמאל הישראלי מהקמתה ועד העשור השני של המאה ה־21. האידאולוגיה השלטת במפלגה במהלך תקופה זו הייתה זהה בעיקרה לאידאולוגיה הדומיננטית במחנה זה: בשנות השבעים התמקדה המפלגה בשמאל כלכלי וסוציאליזם לצד עמדות מגוונות לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובשנות השמונים והתשעים החל בה מהפך אידאולוגי שאימץ יותר את השיטה הקפיטליסטית לצד הפיכה למזוהה עם תמיכה בפתרון שתי המדינות.
ב-30 ביוני 2024 החליטו ראשי המפלגה על איחודה עם מפלגת מרצ ליצירת מפלגה חדשה בשם "הדמוקרטים".
ב-19 במאי 1965 הוקם "המערך הראשון" בין מפא"י ו"אחדות העבודה – פועלי ציון" כרשימה משותפת של המפלגות. ב-21 בינואר 1968 הפכו שתיהן, יחדיו עם רפ"י, למפלגה מאוחדת – מפלגת העבודה. בתחילת 1969 הוקם המערך השני, בין מפלגת העבודה למפ"ם. במבנה זה התמודדה המפלגה במערכות הבחירות החל מ-1969 ועד 1984, אז פרשה מפ"ם מן "המערך" בעקבות הצטרפותו לממשלת אחדות לאומית.
במרץ 1970 החליטה המפלגה לאפשר ללא-יהודים ששירתו בכוחות הביטחון הישראליים להשתלב במפלגה, ובמאי 1973 הוחלט לאשר לכל אזרח המזדהה עם עקרונות המפלגה[14].
בבחירות לכנסת השתים עשרה זכה שוב הליכוד, והעבודה הצטרפה לממשלתו של שמיר, ללא רוטציה, אך פרשה ממנה ב–1990, בעקבות מה שכונה "התרגיל המסריח". כעבור שנתיים רצה המפלגה לבחירות בהנהגת יצחק רבין שנבחר בפריימריז (שהונהגו במפלגה לראשונה במקום בחירות במרכז המפלגה) בתחילת 1992, שלא במסגרת המערך אלא תחת שמה המקורי, "העבודה", גרפה 44 מנדטים, וחזרה לשלטון. בשנת 1995, לאחר רצח יצחק רבין, שב שמעון פרס לתפקיד ראש הממשלה, והחזיק בתפקיד כששה חודשים עד לבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה. מבחירות אלה יצאה מפלגת העבודה כמפלגה הגדולה ביותר (34 חברי כנסת), אך את הממשלה הרכיב בנימין נתניהו, שזכה בבחירות הישירות לראשות הממשלה שנערכו אז לראשונה.
בעקבות הכישלון בבחירות 1996 פרש שמעון פרס מראשות המפלגה, אך המשיך להיות גורם חשוב בהנהגתה. לראשות המפלגה נבחר אהוד ברק ביוני 1997. לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה (שהוקדמו לבסוף ל-1999) התאגדה מפלגת העבודה עם מפלגת גשר ותנועת מימד לרשימה מאוחדת שנקראה ישראל אחת. ישראל אחת זכתה בבחירות ב-26 מנדטים (והייתה שוב למפלגה הגדולה ביותר), והרכיבה את הממשלה, הודות לניצחונו של אהוד ברק בבחירות הישירות לראשות הממשלה. במהלך הכנסת החמש עשרה פרשה גשר מהממשלה ומישראל אחת.
2000–2010
במרץ 2001, בעקבות התפטרותו של אהוד ברק, וניצחונו של מועמד הליכודאריאל שרון בבחירות מיוחדות לראשות הממשלה, הצטרפה מפלגת העבודה לממשלת אחדות לאומית בראשות שרון. בממשלה זו כיהנו שמעון פרס כשר החוץ, ובנימין בן אליעזר כשר הביטחון. בסוף 2001 נבחר בנימין בן אליעזר כיו"ר הזמני של המפלגה, אחרי שתוצאות הפריימריז, שבהם ניצח אברהם בורג, נפסלו משום שלוו בזיופים קשים במגזר הדרוזי. ב-30 באוקטובר 2002 הודיע בן אליעזר על פרישת מפלגת העבודה מן הממשלה, בשל התנגדותה לתוכנית הכלכלית ולהצעת התקציב. בבחירות הפנימיות שהתקיימו לאחר מכן ניצח עמרם מצנע, שהוביל את הרשימה המאוחדת העבודה-מימד לתבוסה בבחירות 2003. מפלגת העבודה פנתה להנהיג את האופוזיציה. לאחר כמה חודשים הוחלף עמרם מצנע בשמעון פרס שנבחר כיו"ר זמני.
במהלך הכנסת השש-עשרה התמזגה מפלגת העבודה עם מפלגת עם אחד בראשות עמיר פרץ והצהירה על מחויבות מחודשת לדבקות בערכי השמאל החברתי. לאחר האיחוד מנתה העבודה 21 חברי-כנסת (חבר הכנסת דוד טל לא הצטרף עם מפלגתו). לאחר התפטרותו של אברהם בורג מהכנסת נכנס במקומו הנציג הערבי, ראלב מג'אדלה. בעקבות פרישת מפלגת שינוי מממשלת אריאל שרון בסוף 2004, נמשך משא ומתן עם מפלגת העבודה לאחר שהופסק בחודשי הקיץ והוחלט כי המפלגה תצטרף לממשלה עם 8 שרים (7 תיקים ומשנה לרה"מ) ושני סגני שרים, על מנת לתמוך ולבצע את תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון.
ב-9 בנובמבר 2005 נערכו פריימריז שבהם גבר עמיר פרץ על שמעון פרס ובנימין בן אליעזר, והתמנה לתפקיד יו"ר המפלגה ומועמדה לראשות הממשלה. מיד לאחר בחירתו הוביל פרץ את מפלגת העבודה לפרישה מהממשלה והיה ליו"ר האופוזיציה. ב-30 בנובמבר 2005 הודיע שמעון פרס על פרישתו ממפלגת העבודה לטובת מפלגת קדימה. מפלגת העבודה רצה לבחירות 2006 עם רשימה שכללה גם שמות חדשים, בהם נשיא אוניברסיטת בן-גוריוןאבישי ברוורמן, העיתונאית שלי יחימוביץ' וראש השב"כ לשעבר עמי אילון. למרות זאת, בסופו של דבר זכתה סיעת העבודה-מימד ב-19 מנדטים בלבד. היא נותרה הסיעה השנייה בגודלה, אחרי סיעת קדימה בראשות אהוד אולמרט.
מפלגת העבודה הצטרפה לממשלת אולמרט כשותפה בכירה וקיבלה שבעה תיקים, בהם תיק הביטחון שניתן לעמיר פרץ, ותיק החינוך שניתן ליולי תמיר. בחודשים שלאחר מכן התעוררה ביקורת רבה מצד חברים במפלגה על התנהלותו של פרץ כיו"ר המפלגה וכשר ביטחון, וערעור על מנהיגותו. ביקורת זו גברה עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה, ועם הקיצוצים בתקציבי הרווחה שבאו אחריה. בהתחלה הייתה זו קבוצה קטנה של ח"כים שכונו "המורדים" (ובראשם ברוורמן ואילון), אך לאט לאט גברה ההתנגדות לפרץ והגיעה גם אל שרי המפלגה ואנשים שנחשבו לתומכיו. מצב זה יצר חוסר יציבות גדול במפלגה.
ב-28 במאי 2007 התקיימו בחירות לראשות המפלגה, שבהן התמודדו עמי אילון, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, דני יתום, אופיר פינס-פז והיו"ר עמיר פרץ. הבחירות הסתיימו ללא הכרעה ברורה, כאשר אהוד ברק ועמי אילון עלו שניהם לסיבוב השני בבחירות ב-12 ביוני 2007, לראשונה בתולדות המפלגה. עמיר פרץ הגיע למקום השלישי בלבד, והודיע על תמיכתו בעמי אילון. בסיבוב השני ניצח אהוד ברק בהפרש קטן את עמי אילון והיה בפעם השנייה ליו"ר המפלגה. ב-18 ביוני 2007 החליף אהוד ברק את עמיר פרץ בתפקיד שר הביטחון וסגן ראש הממשלה.
באוגוסט 2007 הודיעה המפלגה על כוונתה לבטל את ההסכם הקיבוצי עם עובדיה. הסתדרות המעו"ף הכריזה עקב כך על סכסוך עבודה, וציינה כי "זו התנהגות שאינה הולמת מפלגה סוציאל-דמוקרטית, שהקימה את ההסתדרות וחרתה על דגלה שמירה על העבודה המאורגנת בישראל"[16]. פרופ' דני גוטוויין העיר על כך: "ביטול החוזה הקיבוצי הוא עוד מהלך של ברק לניתוק העבודה משרידי עברה הסוציאל-דמוקרטי"[17]. ב-4 בדצמבר 2008 התקיימו בחירות מקדימות לצורך הרכבת רשימת המפלגה לכנסת. למקומות שלאחר אהוד ברק (משוריין) נבחרו יצחק הרצוג ואופיר פינס[18].
בבחירות 2009 קיבלה המפלגה 13 מנדטים בלבד, ולראשונה בתולדותיה לא הייתה אחת משתי הסיעות הגדולות בכנסת. לאחר הבחירות החל ברק לנהל מגעים עם ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו מהליכוד לכניסה לממשלת בראשותו. מהלך זה עורר התנגדות עזה במפלגה, ו-7 מתוך 13 הח"כים בסיעה יצאו נגדו. בסופו של דבר הובא הנושא להכרעת ועידת המפלגה, ושם הצליח ברק לאשר את ההסכם הקואליציוני שחתם עם הליכוד. הוחלט על כניסת העבודה לממשלת נתניהו תמורת חמישה תיקים, כשבהם תיק הביטחון, אשר יינתן לברק. לאחר ההחלטה הודיעו ארבעה מבין חברי-הכנסת של המפלגה (איתן כבל, אופיר פינס-פז, עמיר פרץ ויולי תמיר) כי הם אינם מקבלים את ההחלטה והחלו להצביע כקבוצה עצמאית.
2011 ואילך
יו"ר מפלגת העבודה ה-5 אהוד ברק בתפקידו כשר הביטחון במהלך פגישה עם שר ההגנה האמריקני, ליאון פאנטה בתל אביב, 2011
ב-17 בינואר 2011 התפלגו יו"ר המפלגה אהוד ברק וחברי הכנסת מתן וילנאי, שלום שמחון, עינת וילף ואורית נוקד מסיעת העבודה בכנסת והקימו סיעה חדשה בשם "העצמאות". הרקע לפרישתם היה כוונתם של עמיר פרץ ודניאל בן סימון לפרוש מן הסיעה, בשל התמרמרותם לנוכח מצב המפלגה והמורל הנמוך של הפעילים בה. באותו היום התפטרו מהממשלה שלושה חברי כנסת מטעם המפלגה: יצחק הרצוג, אבישי ברוורמן ובנימין בן אליעזר. ימים ספורים לאחר הפילוג נבחר השר לשעבר מיכה חריש ליושב ראש המפלגה הזמני וכעבור חודשיים אושר באופן רשמי לתפקיד על ידי ועידת המפלגה.
לקראת הבחירות לראשות המפלגה שנקבעו להיערך בספטמבר 2011, הודיעו על מועמדותם חברי הכנסת יצחק הרצוג, עמיר פרץ ושלי יחימוביץ'; יו"ר המפלגה בעבר עמרם מצנע, ואיש העסקיםאראל מרגלית. חבר הכנסת אבישי ברוורמן הודיע אף הוא על התחלת התמודדות אולם הסיר מועמדותו זמן קצר לאחר מכן[19]. ראש עיריית מעלות-תרשיחאשלמה בוחבוט הודיע שיתמודד לתפקיד אולם פרש מהמירוץ והביע את תמיכתו בעמיר פרץ, ימים ספורים לפני סגירת מפקד החברים.
ביוני 2011 הסתיים מפקד חברים שערכה המפלגה. מספר חברי המפלגה עלה מכ-20,000 חברים לכ-82,000 חברים. בעקבות טענות שהועלו נגד כשרות חלק מההתפקדויות, נעשתה בדיקה של הטפסים ואף היה חשש שהליך הבדיקה יביא לדחיית יום הבחירות. לבסוף, התפרסם ספר הבוחרים הסופי באיחור של כשלושה שבועות, זאת לאחר שכ-6,000 מתפקדים נפסלו ו-14,000 מתפקדים נוספים נשארו על תנאי עד הסדרת התשלום שלהם למפלגה. מרגלית הודיע כי הוא שוקל עתירה לבג"ץ לדחיית מועד הבחירות עקב הדחייה בפרסום ספר הבוחרים, אולם לבסוף החליט לפרוש מן המירוץ כשבוע לפני יום הבחירות, והעביר את תמיכתו להרצוג.
ב-12 בספטמבר 2011 נערכו בחירות מקדימות לראשות המפלגה. מספר בעלי זכות הבחירה היה 66,310 איש, ו-65% מהם הצביעו בבחירות שנערכו ב-171 קלפיות אשר היו פזורות ברחבי הארץ. תוצאות הבחירות היו: שלי יחימוביץ' – 32%; עמיר פרץ – 31%; יצחק הרצוג – 25%; עמרם מצנע – 12%. לאור העובדה שאיש מהמתמודדים לא השיג 40 אחוזים מהקולות, בהתאם לתקנון, נערך סיבוב שני בין שני המדורגים במקומות הראשונים. בסיבוב השני של הבחירות המקדימות, שנערך ב-21 בספטמבר ובו שיעורי ההצבעה עמדו על כ-61%, ניצחה יחימוביץ' כשגרפה 53.8 אחוזים מקולות המצביעים לעומת פרץ שסיים עם 45.5 אחוזים (0.7 אחוזים נוספים מהמצביעים בחרו להטיל פתק "נמנע"). בכך נבחרה יחימוביץ' לתפקיד יושבת-ראש המפלגה[20][21].
במהלך שנתה הראשונה כיושבת ראש מפלגת העבודה, הצליחה יחימוביץ' להקטין את חובות המפלגה מ-128 מיליון ש"ח ל-30 מיליון בלבד וחידשה את פעילותם של כ-100 סניפים.
ב-10 בדצמבר 2014, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, הודיע הרצוג יחד עם יו"ר "התנועה", ציפי לבני, על ריצה משותפת של מפלגותיהם בשם "המחנה הציוני", כך שלבני תשוריין במקום השני אחרי הרצוג, וחמישה מועמדים נוספים מטעמה ישוריינו עד המקום ה-25[32]. השניים הכריזו כי אם יזכו בראשות הממשלה, יקיימו רוטציה בתפקיד[33], אך יום לפני הבחירות לכנסת העשרים, ויתרה לבני על סעיף הרוטציה בהסכם[34].
בבחירות זכתה רשימת המחנה הציוני ב-24 מנדטים, הישג השיא של המפלגה מאז שנות ה-90, הייתה לסיעה השנייה בגודלה בכנסת, אך נותרה באופוזיציה. שתי המפלגות נותרו מפלגות עצמאיות המיוצגות על ידי סיעת "המחנה הציוני" בכנסת. במהלך כהונת הרצוג הגיעה המפלגה למאזן כלכלי חיובי, לראשונה זה שנים רבות[35].
ב-4 ביולי 2017 נערכו בחירות לתפקיד יושב הראש המפלגה. לאחר שמספר מועמדים פרשו מהמירוץ במהלכו, ביום הבחירות התמודדו על התפקיד שבעה. תוצאות הבחירות, שלראשונה נערכו באופן ממוחשב לחלוטין, נודעו כשעה וחצי לאחר סגירת אתרי ההצבעה. איש מהמועמדים לא השיג 40 אחוזים מקולות הבוחרים.
לפיכך, נערך בשבוע שלאחר מכן סיבוב שני בין שני המועמדים שקיבלו את מרב הקולות: עמיר פרץ ואבי גבאי. יצחק הרצוג, שכמות הקולות שקיבל הציבה אותו במקום השלישי, הודח בפועל מתפקיד היו"ר[36]. בסיבוב השני גבר גבאי על פרץ, עם כ-52 אחוזים מקולות המצביעים, ובכך, נבחר לתפקיד יו"ר המפלגה[37].
ב-1 בינואר 2019, הודיע גבאי על פירוק המחנה הציוני עקב מחלוקת עם ציפי לבני וספג על כך ועל הדרך בה עשה זאת ביקורת[38]. ב-19 בפברואר שריין גבאי את האלוף טל רוסו ואת חיים ילין שפרש מיש עתיד במקומות השני והעשירי בהתאמה ברשימת "העבודה" לכנסת. בבחירות המפלגה השיגה 6 מנדטים, התוצאה הנמוכה ביותר של המפלגה עד אז. לאחר מכן גברו קולות הקוראים לגבאי לפרוש.
לאחר הכניסה לכנסת ה-21, בסוף מאי 2019, ניהלו גבאי ובכירים נוספים במפלגת העבודה מגעים עם ראש הממשלה נתניהו בדבר אפשרות של כניסת מפלגת העבודה לממשלתו. על פי פרסומים הציע נתניהו את תיק המשפטים לשלי יחימוביץ' והתחייבות שימליץ על עמיר פרץ בבחירות הקרובות לנשיאות המדינה[39]. המגעים נחשפו בתקשורת והמהלך לא יצא אל הפועל. ב-11 ביוני 2019, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, הודיע גבאי שלא יתמודד שנית על ראשות המפלגה[40]. ובהמשך הודיע גם על פרישתו מהפוליטיקה[41][42]. ועידת המפלגה כי רשימת המועמדים לכנסת ה-22 תוקפא, ללא הח"כים ששוריינו על ידי היו"ר היוצא.
הבחירות לראשות העבודה התקיימו ב-2 ביולי 2019, ובהם התמודדו בעיקר חברי הכנסת עמיר פרץ, סתיו שפיר ואיציק שמולי. בבחירות ניצח עמיר פרץ בסיבוב הראשון עם 47% מהקולות. ב-18 ביולי הודיעו עמיר פרץ ויו"ר גשראורלי לוי-אבקסיס ששתי המפלגות ירוצו ברשימה משותפת בשם "העבודה-גשר". במסגרת כך, מפלגת גשר קיבלה שלושה מקומות בעשירייה הראשונה[43]. בהמשך לאיחוד עם מפלגת גשר פרשה גם חברת הכנסת שפיר מהמפלגה, והצטרפה למפלגת התנועה הירוקה ובהמשך לרשימת המחנה הדמוקרטי.
ב-13 בינואר הכריזו ראשי העבודה, גשר ומרצ, פרץ, לוי אבקסיס וניצן הורוביץ, על איחוד טכני בין המפלגות במסגרת העבודה-גשר-מרצ לקראת הבחירות לכנסת ה-23, עקב החשש שבריצה נפרדת אחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה[44]. מפלגת העבודה קיבלה בבחירות שלושה מנדטים, מתוך שבעה של הרשימה. ב-4 באפריל הודיע פרץ כי בכוונתו להתפצל מהסיעה המשותפת עם מרצ בעקבות המגעים לכניסת מפלגת העבודה לממשלה, והפיצול אושר כעבור יומיים. העבודה וגשר נכנסה לקואליציה עם נתניהו וגנץ וקיבלה את תיק הכלכלה והעבודה והרווחה. מרצ נשארה באופוזיציה ומרב מיכאלי מסיעת העבודה גם כן.
עמיר פרץ הודיע שלא יתמודד על ראשות המפלגה בבחירות 2021[45]. הפריימריז לראשות המפלגה נערכו ב-24 בינואר 2021, וחברת הכנסת מרב מיכאלי זכתה בהם ברוב של 77.54%. שמונה ימים לאחר מכן, ב־1 בפברואר, נערכו בחירות מקדימות לרשימה לכנסת, והם התקיימו באופן חריג במתכונת פריימריז פתוחים: הן מצביעים והן מתמודדים הורשו להירשם עד ערב ה־30 בינואר (יומיים לפני הבחירות). ההצבעה התנהלה ברובה בהצבעה מרוחקת בעקבות מגפת הקורונה שתקפה באותם ימים את ישראל, אולם הופעלו גם תשע קלפיות. בשני המקומות הראשונים זכו עמר בר-לב ואמילי מואטי[46]. לאחר בחירתה מינתה מיכאלי את ניר רוזן לתפקיד מנכ"ל המפלגה[47].
לאחר בחירתה של מיכאלי ליו"ר המפלגה היא דרשה משרי המפלגה, פרץ ושמולי, כי יתפטרו מתפקידיהם בממשלה[49]. בתגובה הודיעו פרץ ושמולי שהם פורשים מהמפלגה, ובמקביל החליטו להמשיך בתפקידיהם כשרים עד להקמת ממשלה חדשה[50].
העבודה הציגה מצע לכנסת ה-24, שהתפרסם כחוברת "חזון ועקרונות יסוד" ועם דגש על אזרחות שווה, מאבק באלימות מגדרית, סביבה ואקלים, דת ומדינה, חקלאות והמרחב הכפרי וכמובן בריאות, חינוך, כלכה וחברה ושלום וביטחון ובכלל זה "קידום חזון שתי המדינות ולהצבת גבולות קבע למדינת ישראל"[51].
לקראת הבחירות הוצע למיכאלי לחבור לרשימה משותפת עם מרצ, כדי להבטיח את מעברן של שתי המפלגות את אחוז החסימה. ראש הממשלה יאיר לפיד ניסה לקדם את המהלך אך מיכאלי התנגדה, וספגה על כך ביקורת רבה לאחר שמרצ לא עברה את אחוז החסימה[54].
בבחירות אלו חוותה מפלגת העבודה ירידה דרסטית בכוחה, והשיגה 4 מנדטים, לאחר שרק 3.69% מהבוחרים הצביעו לה.
ב-7 בדצמבר2023 הודיעה יושבת ראש המפלגה מרב מיכאלי על פרישה מראשות המפלגה והחיים הפוליטיים ועל הקדמת הפריימריז. בהמשך, בחודש פברואר 2024, נקבע מועד הפריימריז ל-28 במאי.[55]
ארבעה מועמדים התמודדו על התפקיד: יאיר גולן, שהכריז על רצונו ליצור איחוד פוליטי במחנה השמאל שזכה לתמיכת חברי הכנסת מהמפלגה נעמה לזימי וגלעד קריב;[56] איתי לשם; איש העסקים אבי שקד המתנגד לאיחוד עם מרצ אותו מקדם גולן; ועזי נגר[57][58][59]. בבחירות זכה גולן ב־95.15% מהקולות.[60].
מוסדות
המשמרת הצעירה
המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה היא הגוף הרשמי אליו שייכים חברי מפלגת העבודה עד גיל 35. במשמרת חברים כ-10,000 חברים מתוכם כ-500 פעילים במוסדות ופעילויות הארגון. למשמרת כ-60 סניפים ביישובים שונים בארץ, וכן כ-15 תאי סטודנטים באוניברסיטאות השונות ובמכללות הציבוריות, הנושאים את השם "תא אופק".
יו"ר המשמרת הצעירה נבחר מדי שנתיים בבחירות, בשיטת "אלקטורים" שנבחרים בסניפי המשמרת, והם הבוחרים את יו"ר המשמרת הצעירה. בין יושבי ראש המשמרת הצעירה בעבר: השר לשעבר עוזי ברעם, השר לשעבר אופיר פינס-פז ויועץ התקשורת וחבר הכנסת לשעבר רונן צור.
יו"ר המשמרת הצעירה נכון ל-2021, היא נועה חסידוב.
נוער העבודה
ארגון "נוער העבודה" קמה בשנת 1968 כאיחוד ארגוני הנוער של המפלגות מפא"י ואחדות העבודה. הארגון החל בשם "נוער המערך" וב-1992 השתנה שמו ל"נוער העבודה". התנועה מתאימה לגילאי 13–18 ומונה כ-100 חברים[61].
יושב ראש נוער העבודה הנוכחי הוא עומר בן גרא, אשר נבחר במהלך אוגוסט 2022[62].
ועידת המפלגה
מדי ארבע שנים מתקיימות בחירות לחברי (צירי) ועידת המפלגה. ועידת המפלגה היא המוסד העליון שלה, המוסמך לקבל החלטות כגון שינוי חוקת המפלגה, קביעת מתכונת הבחירות הפנימיות והכרעה בדבר הצטרפות לממשלה.
נכון לאפריל 2020 מונה ועידת המפלגה כ-3,700 צירים. כ-3,100 מתוכם נבחרו לכהונתם בדצמבר 2018. כ-200 צירים נוספו מכוח תפקידם (חברי כנסת, מזכירי סניפים, ראשי המשמרת הצעירה, ראשי ערים מכהנים וכו'). 400 נוספים אושרו בוועידה בדצמבר 2019, כמיקשה אחת, על פי רשימה שהגיש יו"ר המפלגה.
באוגוסט 2021 הובילה מיכאלי בוועידת העבודה שינוי בחוקה שיחזק את המתפקדים ויחליש את כוחה של הוועידה. יוקם גוף חדש הכולל את כל המתפקדים ושמו מליאת החברים. הוועידה גם אישרה את הצעת מיכאלי להוסיף כ-300 צירות חדשות בוועידה, כחלק מיישום החלטה להחלת שוויון מגדרי בכל מוסדות העבודה[63].
ב-26 ביוני 2024 נערכו הבחירות לוועידת המפלגה ה-11.[64]
ב-30 ביוני 2024 החליטו ראשי המפלגה על איחודה עם מפלגת מרצ ליצירת מפלגה חדשה בשם "הדמוקרטים". ב-12 ביולי 2024 אישר מרכז המפלגה את איחודה עם מפלגת מרצ למפלגה חדשה בשם "הדמוקרטים". [65]
בחירות פנימיות
עד 1984 מפלגת העבודה קבעה את רשימת המועמדים שלה לכנסת על ידי ועדה מסדרת של אנשי מפתח במפלגה. ב-1988 המפלגה עברה לבחירות פנימיות על ידי ועידת המפלגה, ומאז 1992 ההתמודדות הפנים מפלגתית נעשית במתכונת של בחירות מקדימות. ההרכב הסופי של הרשימה לכנסת לוקח בחשבון את מספר הקולות בבחירות המקדימות בנוסף לשריונים סקטוריאליים (לדוגמה: שריון לנשים) ואיחודים עם מפלגות אחרות.
נכון ליולי 2019, ישנם כ-65,000 מתפקדים למפלגה[66], הזכאים להשתתף בבחירות המקדימות. בינואר 2021 נותרו רק כ-37,000 מתפקדים. בעקבות ההכרזה על פריימריז לקראת הבחירות לכנסת ה-24 עלה מספר המתפקדים ועמד במאי על כ-48,000[67].
סמל המפלגה עוצב על ידי רובי הרטמן, בוגר המחלקה לעיצוב גרפי של בצלאל, בשנת 1991 עם שינוי שמה של הסיעה בכנסת מ"המערך" ל"העבודה". הסמל כולל את סמל השיבולים של מפא"י בצבע אדום, המזוהה עם התנועה הסוציאליסטית, וכחול, צבעו של דגל ישראל[68].
ב-2016 עבר הסמל שינוי קל שכלל בחירת גופן חדש, עגול יותר, ישור של האותיות הנטויות וחיתוך פינת השיבולים לצורה עגולה יותר המתאימה לגופן. מדובר בגופן "טקסטילר" של "פונטביט", ישר ללא הטיה[69].
כחלק ממתווה קלינטון, המפלגה תומכת בפינוי כלל ההתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון למעט גושי התיישבות במחוז עליהן תחיל ישראל את ריבונותה בתמורה לשטחים ישראלים שיועברו לצד הפלסטיני בנגב להרחבת רצועת עזה ויצירת מסדרון עבור "מעבר בטוח" בין הפלסטינים ביהודה ושומרון לרצועת עזה, בעוד ששאר שטחי יהודה ושומרון יהפכו תחת ריבונות פלסטינית. לא תתאפשר "זכות שיבה" פלסטינית לתוך שטחי ישראל, אם כי שני הצדדים "יכירו בזכות הפליטים לחזור לפלסטין ההיסטורית"[70]. ביחס לעיר בירה, המפלגה תפעל להליך חלוקה של ירושלים לשתי בירות, שיהפוך את מזרח ירושלים לבירת פלסטין, ואת מערב ירושלים לבירת ישראל. כחלק מהמתווה, לא תהיה ריבונות ישראלית על הר הבית.
ביולי 2024 חברי המפלגה נעדרו מהצבעה על הצעה המקבעת את עמדתה העקרונית של הכנסת נגד הקמת מדינה פלסטינית[71], למרות התמיכה בפתרון שתי המדינות שמקובל לשייך להם.
ביחס להסתננות מאפריקה לישראל, המפלגה תומכת במתן רישיון ביקור זמני למבקשי מקלט, אשר במסגרתו יינתנו אישורי עבודה ויינתן ביטוח בריאות ועידוד פיזור הנוכחות שלהם ברחבי המדינה כולה.
כלכלה
ההשקפה הכלכלית במפלגה פונה לכיוון הסוציאל-דמוקרטי, בו נכללת מדינת רווחה הדואגת לציבור העובדים ולחלשים בחברה ובהעלאת שכר המינימום כחלק ממאבק בעוני לצד העלאת קצבאות הזקנה והנכות. בנוסף לכך תומכת במגזר ציבורי חזק וקבלת כלכלה מעורבת, רגולציה ממשלתית ופיקוח והתנגדות להפרטת שירותים ציבוריים. בתחום משבר הדיור העבודה תומכת במעורבות ממשלתית בשוק הדירות להשכרה זאת, באמצעות חקיקה אשר תסדיר את מערכת היחסים בין השוכר למשכיר, ותבטיח את זכויות שני הצדדים[74].
המפלגה פועלת עבור שוויון בין נשים לגברים, צמצום פערי השכר, פמיניזם ובהבטחת ייצוג שוויוני ברשימת מפלגות בכנסת בין המינים[78], תיקון לחוק הסכמים לנשיאת עוברים וחוק אימוץ ילדים.
המפלגה תומכת בלגליזציה של קנאביס בה יתאפשר גידול ביתי מוגבל ומפוקח, הסדרה ופיקוח על שוק הסחר וביטול השוק השחור, הוצאת הסם מפקודת הסמים המסוכנים וביטול הפללת שימוש אישי[79].
המפלגה מציעה תיקון לחוק יסוד הממשלה שלפיו תוגבל כהונתו של ראש הממשלה לשתי כהונות רצופות.
איכות הסביבה
המפלגה פועלת למען איכות הסביבה בישראל ותומכת במיסוי של מוצרים ושירותים מזהמים ובהטלת מס פחמן. היא תומכת בהענקת סמכויות ואמצעי אכיפה נרחבים בתחום זה לרשויות מקומיות ולאומיות ובחוק שיקום קרקעות מזוהמות שבו ייכללו דרישות מיפוי וריכוז קרקעות מזוהמות אצל רשם המקרקעין והקמת קרן לשיקום קרקעות[77]. בתחום האנרגיה המתחדשת, היא תומכת בהרחבת שילובם של מקורות אנרגיה מתחדשים במערך ייצור החשמל בישראל באמצעות חקיקה שתאפשר הקמתם של מתקנים להפקת אנרגיה סולארית על כלל גגות המבנים בישראל ואיתור שטחי קרקע המתאימים להקמתן של תחנות כוח סולאריות[79].
המפלגה תומכת בתיקון לחוק צער בעלי חיים שלפיו יוחל צמצום הדרגתי של המשלוחים החיים לישראל עד להפסקתם לחלוטין, לצד איסור סחר מכירת פרוות ללבוש.
ראשי המפלגה
בתחילת דרכה לא היה למפלגה יו"ר פורמלי ומנהיגות המפלגה התחלקה בין המזכ"ל לבין אלה שעמדו בראש הרשימה לכנסת ובראשות הממשלה. לאחר הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 נוצר תפקיד היו"ר.
ב-7 במאי 2001 הצטרפה דליה רבין, חברת סיעת הדרך החדשה שפרשה ממפלגת המרכז, לישראל אחת.
ב-5 ביוני 2002 פרש מקסים לוי חבר גשר מהכנסת לאחר שנבחר לראשות עיריית לוד. החליף אותו יהודה גלעד חבר מימד (בשל העובדה שבמקור היו שניהם ברשימת ישראל אחת).
ב-11 באוגוסט 2002 פרש שלמה בן עמי מהכנסת. החליפה אותו אורית נוקד.
ב-21 באוגוסט 2002 פרש רענן כהן מהכנסת על מנת לשמש כיו"ר הבנק לפיתוח התעשייה. החליף אותו צלי רשף.
^הצטרפות המפלגה לקואליציה הייתה שנויה במחלוקת. ההחלטה על כניסת המפלגה לקואליציה הייתה על דעת יושב ראש המפלגה ולא הובאה לאישור מרכז המפלגה. בנוסף, רק שנים מחברי הכנסת של המפלגה הצטרפו לקואליציה, ואחת נשארה באופוזיציה מבלי לעזוב את המפלגה.
הערות שוליים
^ 1.01.1James C. Docherty, Peter Lamb, Associate Professor of Politics and International Relations, Staffordshire University UK, Historical Dictionary of Socialism, Scarecrow Press, 2006-10-02, עמ' 179, מסת"ב 978-0-8108-6477-1. (באנגלית)
^אורנה כהן, “‘אין אנחנו יכולים לסגור בפניהם את הדלת’: מפלגת העבודה וההחלטה לצרף לשורותיה חברים ערבים.”, זמנים: רבעון להיסטוריה 135, 2016, עמ' 120–32, JSTOR 26899808
אחריות למייסדים • איחוד בני הברית • אני ואתה • ארץ ישראל שלנו • בט"ח • ברית עולם • כלכלה ירוקה - מדינה אחת • הפיראטים • הרשימה הממלכתית • הרשימה הערבית • התקווה לשינוי • זהות • זכויותינו בקולנו • חינוך • ישר • כבוד האדם • כולנו חברים נ נח • כל ישראל אחים • מגן • מהתחלה • מנהיגות חברתית • מפלגת האזרחים הוותיקים • פשוט אהבה • צדק חברתי • צדק לכל • קץ • שווים
עם שלם • צומת • המפלגה הכלכלית החדשה • מפלגת חץ • הפיראטים • דעם • מנהיגות חברתית • רפא רק בריאות • הלב היהודי • הישראלים • משפט צדק • שמע • קמ"ה • המפץ החברתי - הגמלאים • סדר חדש • אנחנו • הגוש התנ"כי • עולם חדש • כבוד האדם • התקווה לשינוי • הברית המשותפת • אני ואתה • עצמנו עצמאים וליברלים • הבלתי אפשרי - אפשרי
איחוד בני הברית • אנחנו • אני ואתה • באומץ בשבילך • דעת טוב ורע וברית שבט אברהם – עלה ירוק ואוסרת אל איסלמיה • הגוש התנ"כי • הלב היהודי • המפלגה הכלכלית החדשה • העצמאים החדשים • הפיראטים • יש כיוון • ישראל חופשית דמוקרטית • כבוד האדם • כל קול קובע • מנהיגות חברתית • נתיב • סדר חדש • צו השעה • צומת • צעירים בוערים • קול הסביבה והחי • קמ"ה – קידום מעמד הפרט • רשימת שלושים/ארבעים • שחר כוח חברתי * שמע
ערך מורחב – המחנה הציוני
.jpg)
_-_ISRAEL_AMBASSADOR_TO_U.S.A._YITZHAK_RABIN_AND_HIS_WIFE_LEAH_(cropped).jpg)
_(cropped).jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
5
12
אתר האינטרנט הרשמי של מפלגת העבודה הישראלית
מפלגת העבודה הישראלית, ברשת החברתית פייסבוק
מפלגת העבודה הישראלית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מפלגת העבודה הישראלית, ברשת החברתית אינסטגרם
מפלגת העבודה הישראלית, דף שער בספרייה הלאומית
טקס החתימה על אמנת האיחוד של מפלגת העבודה, יומני כרמל, ינואר 1968 (התחלה 0:26)
נעה שפיגל, אבי שקד יתמודד לראשות העבודה: "חיבור עם מרצ יסכן את עתיד המפלגה", באתר הארץ, 24 באפריל 2024
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
