יואב גלנט
 | |||||||||||
| דיוקן שר הביטחון גלנט, ינואר 2023 | |||||||||||
| לידה |
8 בנובמבר 1958 (גיל: 66) כ"ה בחשוון ה'תשי"ט תל אביב-יפו, ישראל | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||||
| השכלה | אוניברסיטת חיפה | ||||||||||
| מפלגה |
כולנו (2015–2019) הליכוד (2019–) | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
יואב גָּלַנְט (נולד ב-8 בנובמבר 1958, כ"ה בחשוון ה'תשי"ט) הוא איש צבא בדימוס ופוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. כיהן כשר הביטחון של ישראל מדצמבר 2022 ועד נובמבר 2024, בממשלת נתניהו השישית, כולל בעת מתקפת הפתע של החמאס ב-7 באוקטובר 2023 ובימי מלחמת חרבות ברזל שפרצה בעקבותיה. סיים את שירותו בצה"ל בדרגת אלוף, ושימש בין היתר כמפקד פיקוד הדרום, מפקד אוגדת עזה ומפקד שייטת 13.
ביוגרפיה
גלנט נולד, גדל והתחנך בשכונת גבעת עלייה שביפו. אמו, פרומה לבית סגל, הייתה ניצולת השואה ילידת פולין, שעלתה לישראל באוניית המעפילים "אקסודוס", גורשה עימה להמבורג, ועלתה לארץ שוב בעלייה ההמונית ב-1948. הייתה אחות במקצועה. אביו, מיכאל, שממנו התייתם בגיל 17, יליד ברית המועצות, היה פרטיזן ביערות אוקראינה ובלארוס במהלך מלחמת העולם השנייה ועלה לארץ ב-1948 אף הוא, שירת בשועלי שמשון והיה מהצלפים המצטיינים בצה"ל.[1] גלנט קרוי על שם "מבצע יואב" שבו השתתף אביו, שהיה הלוחם הראשון שפרץ למשטרת עיראק סווידאן.[2] משפחתו עברה לרמת גן ומשם לגבעתיים, שם למד גלנט בתיכון קלעי[3] והיה ראשג"ד ו' בשבט צופי רמת גן.
הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות בכלכלה ובמנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה.
שירות צבאי
.jpg) | |
| גלנט באירוע ראש השנה בפיקוד הדרום, 7 בספטמבר 2010 | |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1976–1982, 1984 – 2012 |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
האינתיפאדה הראשונה המערכה ברצועת הביטחוןהאינתיפאדה השנייה  מלחמת לבנון השנייהמבצע חורף חם מבצע עופרת יצוקה | |
בשנת 1976 התגייס לצה"ל והתנדב לקומנדו הימי, שם שירת כלוחם וכמפקד.[4] לדבריו, בחר להתגייס ליחידה זו כיוון שביום גיוסו שאל את קצין המיון מהי היחידה לה ההכשרה הקשה ביותר, וזו התשובה שקיבל.[1] גלנט המשיך למסלול הכשרה בפלגת הפושטים של הקומנדו הימי. ביוני 1978, בהיותו בקורס המתקדם של השייטת, השתתף ב"מבצע שלכת", פשיטה על בסיס מחבלים בדהר-אל-בורג' שבלבנון, כמפעיל סירת גומי. ב-1979 השתתף במבצע חילוצם של מחסלי עלי חסן סלאמה בביירות במסגרת מבצע זעם הא-ל.[5] כאשר החליט מפקד השייטת, עמי אילון, שהיוצאים לקצונה יעברו קורס חובלים מקוצר או קורס קציני חי"ר (במקום קורס קציני אג"ם שהיה נהוג עד אז), היה גלנט היחיד שנאות לצאת לקורס קציני חי"ר, אותו סיים כחניך מצטיין. הוא שב לשייטת ומיד שולב כמפקד חוליית חוד ב"מבצע מתח גבוה" באפריל 1980, שבמהלכו השמידו כוחות השייטת בסיס שממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל, והרגו כעשרים מהם.[6] במהלך המבצע נפצע מפקד הכוח וגלנט לקח את הפיקוד על הכוח כולו. לימים סיפר כי היה אז:
סגן משנה צעיר בן עשרים ואחת, אי שם בחופי לבנון. פשיטה. שמונה עשרה מחבלים הרוגים. פצועים לכוחותינו. המפקד שלי, דורון, נפצע. מפקד השייטת, בחוף, אומר לי - 'יואב קח פיקוד על הכוח של החוד'. אני לוקח פיקוד, מוביל אותו. מוציא את הפצועים, יוצא החוצה. ירי, מרגמות, לחץ.
— ראיון שערך גדי סוקניק עם האלוף יואב גלנט, תוכנית התחקירים "360", 02.02.2011(הקישור אינו פעיל, 6.2.2019)
לאחר המבצע מונה למפקד צוות צוללים התקפיים (צ-1). השתחרר מצה"ל בשנת 1982 ונסע לאלסקה שבארצות הברית, שם עבד כחוטב עצים,[7] ובה שהה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה.
גלנט שב לישראל ולשירות בצה"ל בשנת 1984, עבר קורס חובלים ובסופו הוסמך לקצין משמרת בסטי"ל. שירת כקצין גנ"ק וסגן מפקד אח"י קשת, סטי"ל מסדרת סער 4.5,[8] והשתתף במבצע דרך נץ באפריל 1985. בהמשך שירותו פיקד על "אח"י סער", סטי"ל מסדרת סער 3.[9] בשנת 1986 מונה למפל"ג לוחמים של שייטת 13 והועלה לדרגת סגן-אלוף. בין פעולותיו הייתה הטבעת "ספינת השיבה" של אש"ף קודם הפלגתה במעגנה בקפריסין[10] ומבצע חצב עדין, מארב לרכבי מחבלים בצידון.[11] כמו כן פיקד על כוח השייטת במבצע הצגת תכלית.[12] בתפקידו הבא היה מפקד יחידת ההכשרות של הקומנדו הימי.[13] ב-1993 ביקש גלנט ממפקד חיל הים, האלוף עמי אילון, שלא לצאת ללימודים באוניברסיטת הרווארד אלא לקבל תפקיד פיקודי מבצעי על כוחות בזרוע היבשה של צה"ל. בקשתו אושרה וגלנט קודם לדרגת אלוף-משנה והשתלם בקורס מפקדי חטיבות. הוא עבר לזרוע היבשה, ומונה למפקד חטיבת מנשה באוגדת איו"ש.[14] כמפקד החטיבה הוביל גלנט את הלחימה בג'נין נגד ארגוני הטרור הפלסטינים במהלך האינתיפאדה הראשונה, ובין היתר פיקד על המבצע ללכידת מפקד חוליית "הפנתר השחור".[15] כשנכנס לתפקידו היו בעיר יותר ממאה מחבלים המבוקשים על ידי צה"ל והשב"כ, וכשסיים אותו כולם נתפסו או נהרגו בידי כוחות הביטחון.[2]
בשנת 1994 שב לשייטת 13, הפעם כמפקדה. באותה שנה מונה על ידי הרמטכ"ל, אהוד ברק, לבצע את התחקיר הצבאי של אירוע טבח מערת המכפלה. בשנת 1995, בסיום מבצע ההתנקשות בפתחי שקאקי, מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון שלה, סייעה השייטת, תחת פיקודו, בחילוץ חלק מלוחמי "המוסד" מהאי מלטה.[16][17] בינואר 1995 נהרג בתאונת אימונים לוחם השייטת רן קמחי. תחת פיקוד גלנט לקחה השייטת חלק בלחימה בדרום לבנון, בין היתר במבצע ענבי זעם.[18] בדצמבר 1996 נהרגו בתאונת אימונים שניים מלוחמי השייטת, יאיר אנגל ומתן פוליבודה, במהלך אימון צלילה. הוא סיים את תפקידו בשנת 1997.[19]
לאחר תום כהונתו בשייטת הועלה לדרגת תת-אלוף, שב לזרוע היבשה ופיקד על אוגדת עזה[20] עד 1999. לאחר מכן, עד שנת 2001, שימש כמפקד עוצבת עידן (אוגדת שריון בפיקוד המרכז) לאחר שעבר הסבה לשריון. בין השנים 2001–2002 שימש ראש מטה במפקדת זרוע היבשה.
בשנת 2002 מונה למזכיר הצבאי של ראש ממשלת ישראל אריאל שרון והועלה לדרגת אלוף.[21][22] בתקופה כהונתו התרחשו האינתיפאדה השנייה וההכנות והביצוע של תוכנית ההתנתקות.
מפקד פיקוד הדרום
בסוף שנת 2005 מונה למפקד פיקוד הדרום. במסגרת תפקיד זה הוטל על גלנט להשלים את היערכות צה"ל סביב רצועת עזה ולהגביר את המאבק בהברחות דרך גבול ישראל–מצרים לאחר סיומה של תוכנית ההתנתקות. גלנט הגביר את שיתוף הפעולה בין פיקוד הדרום לחיל האוויר במאבק נגד ירי הקסאם על יישובי עוטף עזה וערים כמו שדרות ואשקלון. במהלך שירותו כמפקד הפיקוד נחטף בגזרת עוטף עזה החייל גלעד שליט. בעקבות כך יצאו כוחות צה"ל, בפיקוד גלנט, למבצע גשמי קיץ. גלנט טען באותה עת כי יש להגיב באופן התקפי על ירי הקסאמים. זאת בניגוד לעמדת שר הביטחון, עמיר פרץ.[23]
לאחר מלחמת לבנון השנייה פורסם כי שר הביטחון עמיר פרץ ביקש למנות את גלנט למפקד פיקוד הצפון במקום האלוף אודי אדם שהתפטר, אולם לבסוף מונה גדי איזנקוט, מועמדו של הרמטכ"ל דן חלוץ.[24] באותה שנה הובילו גלנט ומפקד אוגדת עזה, תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, בתמיכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי, קו התקפי אל מול החמאס שכלל פשיטות ומבצעים מיוחדים כנגד יעדי מחבלים[25] בשטח הרצועה, במטרה לפגוע בפעילי החמאס בשטחם ובמקביל לחזק את יכולתם וביטחונם העצמי של מפקדי השדה לפקד על כוחות בלחימה ובמערכה.[26] בתחילת 2008 פיקד גלנט על כוחות פיקוד הדרום במבצע חורף חם.[27]
בהמשך אותה שנה דחף גלנט לביצוע מבצע מיוחד לחטיפת אחמד ג'עברי, שנחשב למפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס, על ידי כוח מיחידה מובחרת.[28] הרמטכ"ל, אשכנזי, אישר את הפשיטה, וכמוהו גם השר ברק וראש הממשלה, אהוד אולמרט. גלנט פיקד על הפשיטה מתוך חדר המבצעים של השב"כ בתל אביב. הכוח הפושט התמקם בעמדות המתנה בעזה וארב לרכב בו נסע ג'עברי, אולם הלה פנה במפתיע ולא נסע בנתיב המתוכנן. הכוח שב לישראל מבלי להתגלות.[29]
בהמשך הוביל יחד עם תא"ל תמיר ומחליפו באוגדת עזה, תא"ל איל איזנברג, את ההכנות למבצע רחב יותר ברצועת עזה.[30] המהלך תוכנן כמהלך רב-שלבי, שאינו מחייב את הממשלה לצאת למבצע על בסיס ההנחה שמוכרחים למצות את התוכנית כולה ולבצעה עד תום.[31] על פי התכנונים פיקוד הדרום קיבל אחריות לניהול זירת המערכה ברצועת עזה הן באוויר והן ביבשה ובים, בעוד שהמטה הכללי היה אמון על העיסוק בתקשורת, העבודה אל מול הדרג המדיני, המוכנות להתלקחות זירה נוספת ופיקוד על מבצעים מיוחדים בהקשר לזירה הרחבה של המבצע.[31] בסוף 2008 ובתחילת 2009 פיקד גלנט על מבצע עופרת יצוקה, שנערך בעקבות ירי רקטות על יישובי עוטף עזה.[32]
כמפקד הפיקוד דחף גלנט להקמת יחידת רימון, שהוקמה באוגוסט 2010, משום שגרס כי לפיקוד הדרום נדרשת יחידה מיוחדת ללחימה ברצועת עזה ובחדירות המחבלים מחצי האי סיני בעומק הנגב.[33]
במהלך 2009 התמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל, ולאחר מינויו של בני גנץ לתפקיד, בחר להישאר כמפקד פיקוד הדרום ולא לכהן בתפקיד אחר במטכ"ל.[34][35]
בחירתו לרמטכ"ל וביטול המינוי
ערכים מורחבים – הבור (ספר), פרשת הרפז
באוגוסט 2010 החלו ההכנות למינוי מחליפו של גבי אשכנזי בתפקיד הרמטכ"ל. גלנט היה לאחד המועמדים הבולטים, אך על הליך המינוי העיבה פרשת "מסמך הרפז", אשר תיאר קמפיין שיווקי, כביכול, שנועד לקדם את גלנט לתפקיד תוך הכפשת מועמדים אחרים. לאחר שחקירת משטרה העלתה ראיות לכך שהמסמך מזויף[36] התחדש הליך המינוי.
ב-5 בספטמבר 2010 אישרה ממשלת ישראל את המלצת שר הביטחון, אהוד ברק, למנות את גלנט לרמטכ"ל.[37]
למינוי התנגד השר מיכאל איתן,[38] עקב חשדות לעברות תכנון ובנייה הנוגעות לנחלת בני הזוג גלנט במושב עמיקם, שעלו בתחקיר של העיתונאי קלמן ליבסקינד, אך הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה (ועדת טירקל) לא מצאה בחשדות אלו די כדי לפסול את מינויו של גלנט לרמטכ"ל. התנועה הירוקה עתרה לבג"ץ[39] בדרישה שוועדת טירקל תדון מחדש בהתאמתו של גלנט לתפקיד, עקב החשדות בפרשת הקרקעות. בג"ץ דרש מהיועץ המשפטי "הסברים על הטעות שהוסיפה לנחלת גלנט במושב עמיקם שטחים על חשבון השטח הציבורי".[40] בעקבות פנייה של תנועת אומ"ץ[41] פתח מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בבדיקה.[42]
ב-27 בינואר 2011 פרסם המבקר את תמצית ממצאי בדיקתו,[43] ועל פיה פלש גלנט לשטח ציבורי ולא פינה אותו במשך ארבע שנים אף על פי שהובהר לו שעליו לפנותו. בנוסף קבע המבקר שגלנט חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד החלקה שפלש אליה ולשביל שסלל בשטח הציבורי. בעקבות כך הגיש לבג"ץ היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, חוות דעת שלפיה אף כי לא נמצא שיש מניעה משפטית לכך, הותרת ההחלטה בדבר מינויו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל עוררה קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירותה. עם זאת החלטה סופית בעניין זה מסורה לממשלה.[44] בעקבות זאת הודיעו ברק ונתניהו על ביטול המינוי.[45]
בהמשך 2011 פרש גלנט מצה"ל.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מנשה-אלונה אישרה בדצמבר 2012 תשריט מתוקן של נחלת גלנט בעמיקם,[46] שבו נגרע מהנחלה שטח של 350 מ"ר ששימש ככביש גישה לנחלה.[47][48]
לאחר פרישתו מצה"ל
בינואר 2012 מונה גלנט למנכ"ל חברת "נמקס אויל אנד גז (Nammax)", חברת חיפושי נפט וגז טבעי בשליטת בני שטיינמץ.[49] באפריל 2013 הודיע על כישלון קידוח "אפרודיטה 2" בשדה 'ישי' שהיה ב-42.5% בעלות של "נמקס"[50][51] גלנט פרש מתפקידו ביוני 2014.[52] בנובמבר 2013 מונה ליו"ר אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל.[53]
קריירה פוליטית
בינואר 2015, במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים, הצטרף גלנט למפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון, הוצב במקום השני ברשימה ונבחר לכנסת העשרים.[54] בממשלת ישראל ה-34 מונה לשר הבינוי והשיכון ולמשקיף בקבינט המדיני-ביטחוני. עתירה נגד מינוי זה נדחתה.[55] עם התפטרותו של שר הביטחון משה יעלון מהממשלה מונה גלנט לחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.
ב-2 בינואר 2019 התפטר מהכנסת. ב־9 בינואר הודיע על הצטרפותו לליכוד, והחל לכהן כשר העלייה והקליטה.[56] בפריימריז בליכוד הגיע במקום השישי, כך ששובץ במקום השביעי לרשימת הכנסת בבחירות לכנסת העשרים ואחת. הוא נבחר לכנסת העשרים ואחת ולכנסת העשרים ושתיים.
ב-17 במאי 2020 מונה, במסגרת ממשלת ישראל השלושים וחמש, לשר החינוך ולחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.[57]
בעקבות חישוב שגוי של ציוני בגרות רבים הודיע גלנט על הקמת ועדת בדיקה חיצונית לבחינת הכשלים בנושא.[58]
לקראת יום העצמאות תשפ"א נמנע מלאשר את המלצת ועדת פרס ישראל בתחום חקר המתמטיקה ומדעי המחשב לפרופ' עודד גולדרייך, בנימוק שגולדרייך חתם על פניה לפרלמנט הגרמני לבטל את ההכרה בתנועת ה-BDS כתנועה אנטישמית, לצד חתימה על עצומה הקוראת להחרים את אוניברסיטת אריאל.[59] ועדת הפרס עתרה לבג"ץ נגד החלטתו של גלנט ובפסק הדין, שניתן לאחר שהוחלף שר החינוך, ביטל בג"ץ את החלטתו של גלנט לדחות את המלצת הוועדה, והורה להשיב את בחינתה של המלצת הוועדה אל שרת החינוך, על מנת שתשוב ותשקול אם לאשר המלצה זו.[60]
במאי 2021 מונה לשר ההשכלה הגבוהה והמשלימה לאחר מספר חודשים שכיהן בתפקיד כממלא מקום.[61]
במרץ 2022 דורג בפַּרלמטר של "שקוף" כאחד מחמשת חברי הכנסת העצלים ביותר.[62]
ב-21 בנובמבר 2022 מונה ליו"ר הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון.
שר הביטחון
ב-29 בדצמבר 2022 מונה גלנט לשר הביטחון בממשלת ישראל ה-37. עם כניסתו לתפקיד התמודד גלנט עם גל פיגועים והמשיך את מבצע שובר גלים לסיכול תאי טרור ביהודה ושומרון.[63] לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון מינה גלנט את האלוף (מיל') אייל זמיר.
ראשית כהונתו התאפיינה בחילוקי דעות מתוקשרים עם בצלאל סמוטריץ', שכיהן כשר במשרד הביטחון האמון על המתפ"ש, לגבי המדיניות ביהודה ושומרון ובעיקר בנוגע למאחזים בלתי-חוקיים.[64][65] במרץ 2023 חלה הסלמה בגבול ישראל–לבנון שכללה אירוע חדירת מחבל לישראל.[66]
כחלק מיעדיו במשרד הביטחון, הציב גלנט את קידום המוכנות הצבאית למלחמה רב-זירתית, והזהיר בפומבי מפני בואה. לפיכך, פעל לצד הרמטכ"ל הרצי הלוי להקצאת משאבים ותכנון אסטרטגיה שיסייעו בפיתוח הרב-שנתי של כוח ההכרעה הצבאי.[67]
זמן קצר לאחר השבעת הממשלה החלה מחאת אנשי מילואים, בהם טייסי קרב בחיל האוויר, כחלק מהמחאה נגד ממשלת ישראל על קידום הרפורמה המשפטית. במסגרת ההפגנות התארגנה קבוצת קצינים בעבר ובהווה להפסקת שירותם הצבאי. גלנט, בהענקת גיבוי לרמטכ"ל הלוי,[68] הביע את עמדתו נגד סרבנות משורות הצבא.
בהמשך, ניסה גלנט לשכנע את בכירי הממשלה לנהל משא ומתן לשם הגעה להסכמות בין הקואליציה לאופוזיציה במסגרת מתווה פשרה על חקיקה מרוככת, וזאת על מנת להימנע ממשבר בצה"ל. בשיחות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי אם לא תושג פשרה יתפטר מתפקידו.[69]
ב-25 במרץ קרא לעצירה מיידית של חקיקת הרפורמה המשפטית מתוך חשש לסכנה לביטחון המדינה.[70] למחרת, בתגובה לנאומו, הודיע ראש הממשלה נתניהו על כוונתו לפטרו מתפקידו.[71] ההכרזה על פיטוריו הובילה מאות אלפים מתושבי ישראל להפגין נגד פיטוריו בערב שלאחר מכן נודע בשם "ליל גלנט".[72][73] נוסף על כך, יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד הכריז על שביתה כללית במשק במחאה על פיטוריו של גלנט ובדרישה לעצור את חקיקת הרפורמה המשפטית.[74] מאוחר יותר נתניהו הודיע על השהיית הרפורמה המשפטית והשביתה הסתיימה. פיטורי גלנט לא יצאו לפועל, והוא המשיך לכהן בתפקידו.[75]
כעבור שבוע חלה הסלמה ביטחונית בכמה חזיתות, שכללה פיגועי טרור קטלניים, ירי רקטי מלבנון, סוריה ורצועת עזה וסדרת גיחות תגובה של חיל האוויר. במסיבת עיתונאים שערך ב-10 באפריל הצהיר נתניהו שגלנט ימשיך לכהן בתפקידו.[76] ב-9 במאי, שבוע לאחר ירי רקטי מעזה לעבר ישראל, פתח צה"ל במבצע מגן וחץ. המבצע החל בסיכול ממוקד של שלושה בכירי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ונוהל תוך ניסיון לבדל אותו מהחמאס ולהותיר אותו מחוץ למערכה.
ביולי יצא צה"ל לפעולה ממוקדת לחיסול תאי טרור בתוך ג'נין, מבצע בית וגן, לאחר שהעיר הוציאה מתוכה עשרות פיגועי טרור מאז תחילת השנה.
בבוקר שבת שמחת תורה ה'תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור אלפי רקטות, חדרו כ־3,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ופגיעה בנשים, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[77] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־251[78] אנשים, ובהם נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל כשהם בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,609[79] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55[80] שוטרים ו־10[81] אנשי שירות הביטחון הכללי. בעקבות זאת פתח צה"ל במלחמת חרבות ברזל. ישראל פינתה 29 יישובים בעוטף עזה מיושביהם, ותושבי 22 יישובים בצפון ישראל קיבלו המלצה מהרשויות להתפנות, בעקבות חשש שארגון הטרור חזבאללה יעצים גם הוא את תקיפותיו. במלחמה נהרגו יותר מ-40,000 מתושבי רצועת עזה,[82] בהם מעל עשרת אלפים מחבלים, נגרם הרס נרחב ביותר למבנים ולתשתיות ברצועה,[83] ומאות אלפים מתושבי הרצועה נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתגורר במחנות אוהלים.
ב-15 במאי 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל, כינס גלנט מסיבת עיתונאים בה הטיח ביקורת בראש הממשלה נתניהו על כך שהוא דוחה את ההתעסקות בשאלת "היום שאחרי" ברצועת עזה. שר הביטחון קרא לראש הממשלה להודיע שישראל לא תשלוט בעזה, והביע את התנגדותו לממשל צבאי ברצועה. דבריו עוררו ביקורת בקרב גורמים בקואליציה ובאופוזיציה, וזכו לתמיכת יו״ר המחנה הממלכתי בני גנץ.[84]
במאי 2024 התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג הגיש בקשה לצו מעצר נגד גלנט בגין חשדות לשורת פשעים נגד האנושות ובהם הרעבת אוכלוסייה כאמצעי מלחמה הריגה מכוונת ורצח, תקיפות מכוונות נגד אוכלוסייה אזרחית, וכן השמדה או רצח לרבות בהקשר של הרעבה. הבקשה הוגשה גם כלפי בנימין נתניהו, ובמקביל להגשת בקשה לצווי מעצר גם עבור יחיא סנוואר, אסמעיל הנייה ומוחמד דף.[85]
ב-5 בנובמבר 2024 הודיע ראש הממשלה נתניהו לגלנט על סיום כהונתו כשר הביטחון. ישראל כ"ץ מונה להחליפו בתפקיד.[86] הודעת הפיטורים הובילה למחאה של אזרחים ישראלים רבים המכונה ליל גלנט 2.
חיים אישיים
גלנט הוא תושב מושב עמיקם.[87] אחותו הצעירה היא הסופרת יעל איכילוב. נשוי לקלודין (לבית אלנקווה), שאותה הכיר במהלך שירותו הצבאי בחיל הים. קלודין גלנט השתחררה מצה"ל בדרגת סגן-אלוף. גלנט הוא אב לבן ולשתי בנות.[88] בנו מיכאל שירת כקצין בשייטת 13.
לקריאה נוספת
- דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור – הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011.
- יועז הנדל ויעקב כץ, "ישראל נגד איראן, מלחמת הצללים", כנרת זמורה-ביתן, 2011.
- בן כספית, "חמקן", זמורה ביתן, 2013.
- מייק אלדר, שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי, בהוצאת מעריב-הד ארצי, 1993.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: יואב גלנט |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יואב גלנט |
יואב גלנט, באתר הכנסת - יואב גלנט, באתר כנסת פתוחה
- יואב גלנט, באתר ערוץ כנסת
- יואב לימור, הולך מעזה, מעריב סופשבוע, 17.09.1999, עמודים 20–24, כפי שהועלה באתר פרש
- פרשת גלנט, כל הכתבות - כולל התחקירים של קלמן ליבסקינד, באתר nrg מעריב
- פקודת יום לרגל סיום מבצע "עופרת יצוקה" מאת מפקד פיקוד הדרום
- בן כספית, קם לנו חזבאללה קטן על הגדר הדרומית, nrg, 30 בספטמבר 2008.
- אמירה לם, מבצע יואב, ידיעות אחרונות 7 ימים, 21.03.2008, עמודים 32–38, כפי שהועלה באתר פרש
- לילך שובל, האיש השקט שאחרי הסערה, באתר ישראל היום, 27 באוגוסט 2010
- אמירה לם, עזה אקספרס ידיעות אחרונות מוסף "7 ימים", 03.01.2014, עמודים 24–28, כפי שהועלה באתר פרש
- רינה מצליח, "אזרחים בישראל יכולים לגור איפה שהם רוצים", באתר מאקו, 12 בדצמבר 2015
נחום ברנע, אילו הייתי שר ביטחון, באתר "ידיעות אחרונות", 20 בספטמבר 2018- נועם (דבול) דביר, יהודה שלזינגר, שר החינוך מבטיח: "שנת הלימודים תיפתח במועדה; האם זה יהיה מושלם? לא", באתר ישראל היום, 6 באוגוסט 2020
- שרי מקובר-בליקוב, "אם הנגב ייפול, ייפלו גם ירושלים ותל אביב": יואב גלנט בריאיון מיוחד, באתר מעריב אונליין, 11 בפברואר 2022
- יהודה גליקמן, נעים להכיר: שר המלחמה יואב גלנט • פרופיל מיוחד, באתר כיכר השבת, 9 בנובמבר 2023
- מאמרים פרי עטו
- אנחנו נותנים סיכוי להפסקת האש אבל מתכוננים לפעולה צבאית בעזה, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 3 ביולי 2007
- הפיצול שלהם האתגר שלנו, ידיעות אחרונות המוסף לשבת, 2 בספטמבר 2011, כפי שהועלה באתר פרש
- לוחם, מפקד, מצביא, באתר ישראל היום, 12 בינואר 2014
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אלדר, עמוד 551. בספר זה גלנט, אז מח"ט מנשה, מתואר בשם בדוי (מיכאל אביר).
- ^ 2.0 2.1 עמיר רפפורט, מבצע יואב, מעריב מוסף שבת, 21.04.2006, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ אמיר אורן, מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל ה-20 ההימור של אהוד ברק, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2010
- ^ אנשיל פפר, לוחם קר רוח שלא שייך לקליקה מוגדרת, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2010.
- ^ רשת 13, רשימת חיסול, עונה 1, פרק 5: עלי חסן סלמה | רשת 13, באתר חדשות 13, 23 בדצמבר 2019
- ^ אלדר, עמודים 572–578
- ^ אלדר, עמוד 648
- ^ אריאל שמידברג, אודיסיאה באלג'יריה, באתר ישראל היום, 28 באפריל 2009
- ^ מרגלית וברגמן, עמ' 186
- ^ מרגלית וברגמן, המהדורה המוקדמת, עמודים 139–140
- ^ חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg, 19 באוגוסט 2005.
- ^ אילנה דיין, גלעד טוקטלי ואמיר תיבון, לילה בחוף תוניס: מבצע חיסולו של אבו ג'יהאד, באתר מאקו, 27 במאי 2013.
- ^ אמיר פרחי וגל פרל, מגדילים את העוגה ופועלים במשולב – על מבצעים משולבים של כוחות מאוישים ובלתי־מאוישים, בין הקטבים 38, דצמבר 2022.
- ^ אמיר אורן, אהוד ברק, עד לאן תיקח אותו האחריות?, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2010
- ^ אבי יששכרוף, קבטיה, הפנתר השחור שאיים על השב"כ חוזר הביתה, באתר וואלה!, 9 בינואר 2014.
- ^ עמוס הראל, מתנת הפרידה לגבי אשכנזי, באתר הארץ, 14 בפברואר 2011
- ^ מרגלית וברגמן, המהדורה המוקדמת, עמודים 140–142
- ^ יועז הנדל, "לוחמים על הכוונת", ידיעות אחרונות, 6 בינואר 2015, עמוד 37.
- ^ עמוס הראל | מספר שאלות על גלנט, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2010.
- ^ לילך שובל, האיש השקט שאחרי הסערה, באתר ישראל היום, 27 באוגוסט 2010.
- ^ עמוס הראל, תא"ל יואב גלנט - המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, באתר הארץ, 26 באפריל 2002
- ^ בן כספית, "תשיג לי את גלנט. דחוף", באתר nrg, 7 בינואר 2005.
- ^ עמוס הראל ואלוף בן, פרץ מסתייג מהצעת צה"ל להרחיב את הפעולה בעזה, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2006
- ^ עמוס הראל, מחלוקת בין פרץ לחלוץ מונעת מינוי אלוף לצפון, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2006
- ^ גל פרל פינקל, העימות בין ישראל לאיראן במגמת הסלמה, באתר "זמן ישראל", 4 במרץ 2021.
- ^ גל פרל פינקל, מתווה הרכש שאישרה הממשלה לצבא מלמד על סדר העדיפויות האמיתי שלו, באתר "זמן ישראל", 10 בפברואר 2021.
- ^ אמירה לם, מבצע יואב, ידיעות אחרונות 7 ימים, 21.03.2008, עמודים 32–38, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ אבי יששכרוף, חשיפה: כך ניסתה יחידת העילית לחטוף את רמטכ"ל חמאס, באתר וואלה!, 25 ביולי 2013.
- ^ אבי יששכרוף, המחסלים נגד המהססים: המלחמה הסודית לשחרור גלעד שליט, באתר וואלה!, 26 ביולי 2013.
- ^ עמוס הראל, הילוך חוזר ל"עופרת יצוקה", באתר הארץ, 30 בדצמבר 2011.
- ^ 31.0 31.1 עזרי עמרם, גלנט: "בן לאדן הוא התגלמות הרוע", באתר מאקו, 3 במאי 2011
- ^ אמיר בוחבוט, אלוף פיקוד דרום יואב גלנט חוזר לים העזתי, באתר nrg, 9 בינואר 2009
- ^ אנשיל פפר, ערב ראש השנה, צה"ל פותח את סיירת רימון, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2011
- ^ רוני דניאל, לאחר שלא מונה: גלנט נשאר בפיקוד דרום, באתר מאקו, 12 ביולי 2009
- ^ יהושע בריינר, למרות האכזבה: יואב גלנט נשאר בצה"ל, באתר וואלה!, 12 ביולי 2009
- ^ גלעד גרוסמן ואיילה חננאל, המשטרה: יש ראיות לכך שמסמך גלנט זויף, באתר וואלה!, 19 באוגוסט 2010
- ^ הממשלה אישרה: יואב גלנט יהיה הרמטכ"ל הבא, באתר וואלה!, 5 בספטמבר 2010
- ^ קלמן ליבסקינד, איתן: "גלנט רמס את החוק ברגל גסה", באתר nrg, 5 בנובמבר 2010
- ^ שמואל מיטלמן, עתירה: לבטל את מינוי גלנט לרמטכ"ל, באתר nrg, 15 בספטמבר 2010
- ^ תומר זרחין, בג"ץ ליועץ המשפטי לממשלה וינשטיין: הסבר את הטעות בפרשת הקרקעות של גלנט, "הארץ", 10 בינואר 2011
- ^ תנועת אומ"ץ אל מבקר המדינה: בדוק האם הבג"ץ, ב"פרשת קרקעות גלנט", הוטעה, כאן ישראל, 6 בספטמבר 2010
- ^ יובל יועז, לינדנשטראוס פתח בבדיקה רשמית של פרשת "מסמך גלנט", באתר גלובס, 26 באוקטובר 2010
- ^ דברי דובר משרד מבקר המדינה.
- ^ אביעד גליקמן, חוות הדעת המלאה על גלנט: "עושה דין לעצמו", באתר ynet, 3 בפברואר 2011
- ^ עמוס הראל, נתניהו וברק נאלצו לבטל את מינוי האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל הבא, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
- ^ משה ליכטמן, הוסדרו גבולות נחלת משפחת גלנט במושב עמיקם, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2012
- ^ רז סמולסקי, לאחר מאבק של שנתיים: כביש הגישה שסיפח גלנט נגרע מנחלתו, באתר TheMarker, 19 בדצמבר 2012
- ^ יואב זיתון ורענן בן צור, ניצחון לגלנט בפרשת הבית במושב: "עדיף מאוחר", באתר ynet, 19 בדצמבר 2012
- ^ גולן חזני, יואב גלנט ינהל את עסקי הגז של שטיינמץ, באתר כלכליסט, 30 בינואר 2012
- ^ משה גולן, אין גז ב"אפרודיטה 2" - 100 מיליון דולר ירדו לטמיון, באתר גלובס, 11 באפריל 2013
- ^ Moshe Golan, No gas in Aphrodite 2
- ^ יובל אזולאי, יואב גלנט פורש מניהול חברת הגז-הנפט של שטיינמץ, באתר גלובס, 19 ביוני 2014.
- ^ (הקישור אינו פעיל, 15 במאי 2018)גלנט: "איראן נכנסת למחסה. כשירצו להשית סנקציות, יהיה מאוחר מדי", סופהשבוע, 20 בנובמבר 2013.
- ^ מורן אזולאי, האלוף במיל' יואב גלנט מצטרף למשה כחלון, באתר ynet, 8 בינואר 2015
- ^ בג"ץ 3059/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב־10 בנובמבר 2015
- ^ חדשות סרוגים, יואב גלנט מודיע רשמית: "גאה להצטרף לליכוד", באתר "סרוגים", 9 בינואר 2019
- ^ טל שלו, יקי אדמקר, חלוקת התיקים: גלנט לחינוך, אלקין למל"ג ולמים. שטייניץ יישאר באנרגיה, באתר וואלה!, 17 במאי 2020
- ^ ליאור ורוצלבסקי, מחדל הבגרויות: 21 אלף ציונים שגויים תוקנו; הוקמה ועדת בדיקה, באתר חדשות 13, 21 בדצמבר 2020
- ^ עמית סגל, גלנט פנה לחברי ועדת פרס ישראל: אל תעניקו את הפרס למדען שתומך בתנועת החרם על ישראל, באתר מאקו, 10 במרץ 2021
תמר טרבלסי חדד, גלנט: פרס ישראל בחקר המתמטיקה ומדעי המחשב לא יוענק לאף אחד, באתר ynet, 11 ביוני 2021 - ^ בג"ץ 2199/21 ועדת השופטים להענקת פרס ישראל לשנת תשפ"א בתחום חקר המתמטיקה, חקר מדעי המחשב נ' שר החינוך ואחרים, ניתן ב־12 באוגוסט 2021
- ^ דפנה ליאל, הממשלה אישרה שורת מינויים: איתן גינזבורג שר התקשורת, שטייניץ שר המים, באתר מאקו, 3 במאי 2021
- ^ תומר אביטל, המשותפת בראש, הליכוד בתחתית: הכירו את הפַּרלמֶטֶר של שקוף - מדד החריצות לח"כים, באתר שקוף, 2022-03-14
- ^ איתי בלומנטל וכרמלה מנשה, זהות מבצע הפיגוע בחווארה ידועה למערכת הביטחון, באתר כאן 11, 27 בפברואר 2023
- ^ סמוטריץ' נגד גלנט: "אם יש לו בעיה - שיחזיר את המפתחות" | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il
- ^ טל שלו, סוף למשבר: גלנט וסמוטריץ' סיכמו את חלוקת הסמכויות במשרד הביטחון, באתר וואלה!, 23 בפברואר 2023
- ^ גלנט על הפיגוע בצומת מגידו: "נמנע אירוע קשה עם פוטנציאל נזק גדול", באתר ynet, 16 במרץ 2023
- ^ יצחק בריק, יש ארבעה אנשים בדרג הביטחוני שמבינים את הבעיות הקשות של הצבא והעורף, באתר מקור ראשון, 27 באפריל 2023
- ^ יואב זיתון, אחרי עקיצת נתניהו, גלנט מגבה את הרמטכ"ל: "פועלים יחד נגד כל גילוי סרבנות", באתר ynet, 20 במרץ 2023
- ^ מורן אזולאי, יואב זיתון, נתניהו הבהיר לראשי הקואליציה בכינוס הלילי: בלי להתפשר - גלנט יתפטר, באתר ynet, 20 במרץ 2023
- ^ גלנט: חייבים לעצור את החקיקה, באתר ynet, 25 במרץ 2023
- ^ דרמה פוליטית: נתניהו פיטר את גלנט ואמר לו: "איבדתי אמון בך", באתר בחדרי חרדים
- ^ אדם קוטב, גלעד כהן, ליאור אל-חי, אילנה קוריאל, איתן גליקמן, יאיר קראוס, מאיר תורג'מן, אחרי פיטורי גלנט: אלפים בהפגנות ספונטניות ברחבי הארץ, איילון נחסם, באתר ynet, 26 במרץ 2023
- ^ אריק וייס, שנה ל"ליל גלנט": השעות הדרמטיות והגיבורים ששינו את המחאה, באתר חדשות 13, 26 במרץ 2024
- ^ ההמראות מישראל הושבתו, ההסתדרות הכריזה על שביתה כללית במשק: "נתניהו תתעשת", באתר ישראל היום
- ^ מורן אזולאי, איתמר אייכנר, גלנט נשאר שר ביטחון: נתניהו החליט לדחות את ההחלטה, באתר ynet, 3 באפריל 2023
- ^ נתניהו: "למרות המחלוקות ביננו, גלנט ישאר בתפקידו", באתר "סרוגים", 10 באפריל 2023
- ^ ※ 100 ימי לחימה: 779 אזרחים נרצחו, 52,571 נפגעו, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2024
- ^ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
- ^ ※ עמית סגל, הבקשה של פיקוד הדרום בלילה שלפני הטבח - והסירוב, באתר מאקו, 26 בפברואר 2024
- ^ ※ אלון חכמון, הותרו לפרסום שמותיהם של 55 שוטרים שנרצחו במתקפת הטרור, באתר מעריב אונליין, 18 באוקטובר 2023
- ^ ※ ראיון של ראש השב"כ רונן בר לדני קושמרו, חדשות 12 – makoVOD (וידאו)
- ^ חני אדרי, מספר ההרוגים בעזה חצה את ה-40,000, באתר "סרוגים", 15 באוגוסט 2024
- ^ 70% מהבתים בעזה נפגעו במלחמה: "מימדי הרס שמזכירים את דרזדן", באתר ynet, 30 בדצמבר 2023
- ^ יעל צ'כנובר, גלנט בביקורת חריפה על נתניהו: יש מגמה מסוכנת לממשל צבאי ואזרחי ישראלי בעזה, באתר ynet, 15 במאי 2024
- ^ חן מענית, התובע בבית הדין הפלילי בהאג הגיש בקשה לצווי מעצר לנתניהו ולסינוואר, באתר הארץ, 20 במאי 2024
- ^ מיכאל שמש גילי כהן, ראש הממשלה נתניהו הודיע לשר הביטחון גלנט על סיום כהונתו, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 5 בנובמבר 2024;
מעריב אונליין, יואב גלנט לאחר פיטוריו מהממשלה: "כשיש חשכה וערפל ערכי – אני נצמד למצפן", באתר מעריב אונליין, 5 בנובמבר 2024 - ^ עזרי עמרם, במושב של גלנט חוגגים: "הצדק ניצח", באתר מאקו, 22 באוגוסט 2010
- ^ אמיר בוחבוט, מהשייטת לרמטכ"ל: דמותו של יואב גלנט, באתר nrg, 22 באוגוסט 2010
39942402יואב גלנט
- רשימת חברי הכנסת
- שרי הביטחון בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- שרי החינוך בממשלות ישראל
- שרי העלייה והקליטה בממשלות ישראל
- שרי הבינוי והשיכון בממשלות ישראל
- שרי ההשכלה הגבוהה והמשלימה בממשלות ישראל
- מפקדי שייטת 13
- מזכירים צבאיים של ראש הממשלה
- מפקדי פיקוד הדרום
- אלופי צה"ל
- מנכ"לים יוצאי שירות קבע בצה"ל
- מפקדי אוגדת עזה
- מפקדי עוצבת עידן
- מפקדי חטיבת מנשה
- ראשי מטה זרוע היבשה
- חברי הכנסת העשרים
- חברי הכנסת העשרים ואחת
- חברי הכנסת מטעם כולנו
- חברי הכנסת העשרים ושתיים
- חברי הכנסת העשרים ושלוש
- חברי הכנסת העשרים וארבע
- בוגרי תיכון קלעי (גבעתיים)
- בוגרי אוניברסיטת חיפה
- בוגרי תנועת הצופים בישראל
- שרי ממשלת ישראל השלושים וחמש
- שרי ממשלת ישראל השלושים וארבע
- שרי ממשלת ישראל השלושים ושבע
- קציני צה"ל בכירים שכיהנו כשרים בממשלת ישראל
- חברי הקבינט המדיני-ביטחוני
- חברי הכנסת העשרים וחמש
- חברי הכנסת: אנשי צבא
- יפו: אישים
- עמיקם: אישים
- חברי המטה הכללי במלחמת לבנון השנייה
- ישראלים שנולדו ב-1958
- אנשים המבוקשים או שנשפטו בית הדין הפלילי הבין-לאומי