מפלגת ש"ס
 | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| מנהיגים |
נסים זאב יצחק חיים פרץ אלי ישי אריאל אטיאס אריה דרעי |
| אפיון | מפלגה חרדית ספרדית |
| אידאולוגיות | שמרנות דתית, שוויון עדתי, מסורתיות |
| כנסות | 11 ואילך |
| ממשלות | 21–25, 27–29, 31–32, 34–35, 37 |
| אותיות | שס |
| שיא כוחה | 17 מנדטים (1999) |
| שפל כוחה | 3 מנדטים (1984) |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין |
| צבעים רשמיים | שחור, זהב (בעבר תכלת) |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| הכנסת |
11 / 120 |
| shas.org.il | |
תנועת ש"ס (ובשמה המלא: "התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה" ובהמשך, "התאחדות הספרדים שומרי תורה תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל"[1]) היא מפלגה חרדית-ספרדית בישראל, שהוקמה בשנת 1982 ועומדת לבחירה ברמה הארצית החל מהבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984.
היסטוריה
המפלגה הוקמה כמפלגה מוניציפלית (עם רצון להתמודד בעתיד כרשימה עצמאית) בשנת 1982, לקראת הבחירות לעיריית ירושלים שנערכו באוקטובר 1983. מקימי ש"ס המוניציפלית היו ירושלמים חרדים-ספרדים בשנות ה-30 לחייהם, ובראשם יעקב כהן, נסים זאב ושלמה דיין (שני האחרונים לימים חברי כנסת)[2]. הם התייאשו מהאגף המזרחי בתוך "אגודת ישראל", והחליטו להקים מפלגה אשר תפנה לא רק אל האוכלוסייה החרדית-ספרדית, אלא לכלל המזרחים בישראל, כולל אלה שאינם שומרים מצוות. שם המפלגה שנבחר היה "התאחדות הספרדים שומרי תורה", והאותיות שנבחרו היו ש"ס, ומכאן ואילך זה היה שמה של המפלגה בפי כל.
לקראת הבחירות הוקמה מועצת חכמי התורה בהנהגתו של הרב עובדיה יוסף, כאשר הרב שך, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי, תמך בהקמתה. הרב שך היה מתומכיה המובהקים של ש"ס עד שנת 1990 (אז החליט לפרוש בשל פרשיית "התרגיל המסריח"). המפלגה הצליחה בבחירות המוניציפליות של 1983 וזכתה בשלושה מנדטים.
לאחר ההצלחה בבחירות לעיריית ירושלים, הפכה ש"ס לתנועה ארצית במטרה להתמודד בבחירות לכנסת האחת עשרה, שנערכו בשנת 1984. בראש הרשימה הועמד הרב יצחק פרץ. תנועת ש"ס זכתה בבחירות אלו ל-4 מנדטים והייתה הפתעת הבחירות. הצלחת המפלגה תרמה לקרע שנוצר בתוך אגודת ישראל בין הליטאים והחסידים. כתוצאה מקרע זה הורה הרב שך לתומכיו להצביע לש"ס וכך עברו כשני מנדטים מאגודת ישראל לש"ס. כשנה לאחר הבחירות, בשנת 1985, כתוצאה מקרע בין ש"ס הירושלמית לש"ס הארצית, שונה שמה של המפלגה הארצית לש"ס - התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה. אחד מהישגיה הראשוניים בזירה הפוליטית ב"מלחמה על השבת" נרשם כבר בשנת 1986 כשראש הממשלה שמעון פרס נכנע ללחץ ראשיה והורה על סגירת שוק השבת הראשון במדינה, "הפישפשוק", בקיבוץ ניר אליהו.
יו"ר התנועה, הרב פרץ, כיהן כשר הפנים בממשלת האחדות של שמיר ופרס ושר הקליטה בממשלתו של יצחק שמיר. על רקע חילוקי דעות עם אריה דרעי, בעקבות "התרגיל המסריח", שנעשה בניגוד להוראתו של רבי אלעזר מנחם מן שך, מורו הרוחני של הרב פרץ, הוא פרש מהסיעה וב-25 בדצמבר 1990 הקים סיעת יחיד. במקומו, מונה שר הפנים דאז ומקורבו של רבי עובדיה יוסף, אריה דרעי , ליו"ר. לאחר הבחירות בשנת 1992 חברה ש"ס לשמאל והצטרפה לממשלת ישראל העשרים וחמש בראשות יצחק רבין. בעקבות החלטת בג"ץ כי אריה דרעי אינו יכול להמשיך בכהונתו כשר הפנים עקב כתב האישום נגדו ובעקבות חתימת הסכמי אוסלו פרשו אנשי ש"ס מהממשלה בספטמבר 1993. בהצבעה בכנסת על ההסכם כל חברי הסיעה נמנעו או נעדרו מהמליאה[3][4].
כמות הקולות של המפלגה עלתה בהתמדה. בבחירות 1996 קיבלה 10 מנדטים ובבחירות 1999, זכתה להצלחה סוחפת לאחר שקיבלה 17 מנדטים, רבים מהם על חשבון הליכוד. אולם, דרעי מצא עצמו מחוץ לפוליטיקה באותה שנה עקב הרשעתו בפלילים וכניסתו מאוחר יותר לכלא לשנתיים, וחבר הכנסת אלי ישי מונה ליו"ר במקומו. לצד דרעי, הורשעו לאורך השנים שישה חברי כנסת נוספים של ש"ס בפלילים: יאיר לוי, רפאל פנחסי, יאיר פרץ, עופר חוגי, שלמה דיין ושלמה בניזרי.
בבחירות 2003 קיבלה ש"ס 11 מנדטים והושארה, בפעם הראשונה בתולדותיה, מחוץ לקואליציה. בבחירות 2006 קיבלה ש"ס 12 מנדטים, והצטרפה לממשלת אולמרט.
בשנת 2010 הצטרפה ש"ס כחברה בהסתדרות הציונית העולמית, ארגון הגג של התנועה הציונית. כחלק מהמהלך הודיעה המפלגה כי היא תשנה את תקנונה ותאמץ את אמנת ירושלים, שגובשה בשנת 2004 על ידי המפלגות הציוניות. לצורך ההצטרפות חברה ש"ס לליכוד והם יפעלו כסיעה משותפת במנגנוני ההסתדרות. צעד זה עורר תגובות קשות מצד דגל התורה[5].
באוקטובר 2012 החליטה מועצת חכמי התורה כי תפקיד היו"ר יבוטל עד לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה, ואריה דרעי ישוב לתנועה וישתלב בהנהגתה יחד עם אלי ישי ואריאל אטיאס[6]. ברשימה לכנסת התשע עשרה הוצב אלי ישי במקום הראשון ואחריו אריה דרעי ואריאל אטיאס. קמפיין ש"ס, היה חוזרים הביתה, וסלוגן את אחיי אנוכי מבקש.
ב-2 במאי 2013, כשלשה חודשים לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה, מונה אריה דרעי ליו"ר תנועת ש"ס[7].
ב-7 באוקטובר 2013 נפטר מנהיגה הרוחני של המפלגה, הרב עובדיה יוסף. את מקומו כמנהיג הרוחני של תנועת ש"ס תפס הרב שלום כהן.
ב-15 בדצמבר 2014, עזב אלי ישי את המפלגה בעקבות חילוקי דעות עם אריה דרעי, והקים את מפלגת יחד, בתמיכת הרב מאיר מזוז[8][9].
ב-28 בדצמבר 2014 פורסמה במהדורת החדשות של ערוץ 2 קלטת וידאו משנת 2008 שבה נראה הרב עובדיה יוסף מביע את חששו מדרעי ומכנה אותו 'רשע'[10]. בעקבות הסערה שהתחוללה עם פרסום הקלטת, שלח אריה דרעי ב-29 בדצמבר מכתב למועצת החכמים ובו הוא מציע את התפטרותו מהנהגת המפלגה, אולם מועצת החכמים דחתה את התפטרותו[11]. על פי עיתון הארץ, טיוטת התמיכה של מועצת החכמים הוכנה עוד קודם שהגיע מכתב התפטרותו לידיה[12]. בבחירות 2015 ש"ס השיקה את קמפיין השקופים, ואת הסלוגן "המהפכה חוזרת".
בבחירות לכנסת העשרים כוחה של ש"ס הצטמצם מאוד והשיגה 7 מנדטים בלבד בכנסת, שפל כוחה מאז שנת 1992 וזאת לאור התמודדתו של אלי ישי ומפלגתו 'יחד' שאמנם לא עברה את אחוז החסימה אך קולותיה היו קולות שהצביעו לאורך השנים לש"ס.
בבחירות לכנסת העשרים ואחת, קמפיין ש"ס התבסס על הססמה "ביבי צריך אריה חזק"[13], וכן "המזרח של עולם התורה". בבחירות השיגה ש"ס 8 מנדטים ובכך הגדילה את כוחה.
בבחירות לכנסת העשרים ושתיים ש"ס קיבלה 9 מנדטים, ובכך הגדילה את כוחה. בבחירות לכנסת העשרים ושלוש ש"ס שמרה על כוחה, והצטרפה לממשלת האחדות.
ב-22 באוקטובר 2021 חתם יו"ר המפלגה אריה דרעי על עסקת טיעון במסגרת כתב אישום על עבירות מס שהוגש נגדו, ובמסגרתה יתפטר מהכנסת וישלם קנס כספי[14]. ב-25 בינואר 2022 נכנסה התפטרות לתוקף וחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי מונה ליו"ר הסיעה. חבר הכנסת יוסף טייב נכנס לכנסת במקומו של אריה דרעי [15]. באוגוסט 2022 נפטר מנהיגה הרוחני של המפלגה רבי שלום כהן.
פעילות תקציבית וממשלתית
אחת ממטרותיה של המפלגה, הייתה לדאוג לתקצוב הוגן למוסדות החינוך הדתיים הספרדיים, על רקע טענות לקיפוח מתמשך מצד אגודת ישראל האשכנזית. לאור הצלחתה בבחירות בשנת 1984 החלה בהקמת מוסדות נלווים לתנועה, בהם תנועת אל המעיין ורשת בתי הספר של מעיין החינוך התורני.
ש"ס פעלה להעברת תקציבים למוסדות דתיים ברחבי הארץ ולתקצוב רשת החינוך שלה, וכן להגדלת הקצבאות לשכבות החלשות, ובעיקר קצבאות הילדים. לצורך כך הייתה שותפה בכל קואליציה מיום הקמתה ועד שנת 2003. התגברות כוחה, שהפכה אותה במספר כנסות ללשון מאזניים קואליציונית, הביאה לטענות מתנגדיה כי היא נוקטת ב"סחטנות פוליטית" של הקופה הציבורית. בהתנגדות לדרישות המפלגות החרדיות בכלל, וש"ס בפרט, בלטה מפלגת שינוי בראשות טומי לפיד, אשר התנתה את כניסתה לממשלה בכך שש"ס לא תהיה שותפה בקואליציה. בכנסת ה-16 זכתה שינוי ב-15 מנדטים, ונכנסה לקואליציה בראשות אריאל שרון במקום ש"ס. בממשלה זו פעלה הממשלה ושר האוצר בנימין נתניהו להורדה דרסטית של הקצבאות. לאחר התפטרות אהוד אולמרט בשלהי הכנסת השבע עשרה, שבה ש"ס לדרוש את העלאת קצבאות הילדים וציפי לבני סרבה לדרישתה והעדיפה ללכת לבחירות.
בבחירות לכנסת ה-18 זכתה ש"ס ב-11 מנדטים. ב-23 במרץ 2009 חתמה מפלגת ש"ס על הסכם קואליציוני עם מפלגת הליכוד, שמקנה לש"ס את תיק הפנים לאלי ישי, ואת תיק הבינוי והשיכון (אריאל אטיאס), את תיק הדתות ושר בלי תיק. כמו כן, מונה מטעם ש"ס סגן שר במשרד האוצר, ויו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת[16]. כמו כן, ש"ס והליכוד הגיעו להסכמות בנושא קצבאות הילדים.
ש"ס נוטה לבקש לעצמה את משרד הפנים במשא ומתן הקואליציוני, על-מנת שתוכל לקבוע את הטון בסוגיות של דת ומדינה. בנוסף למשרד הפנים, מעדיפה ש"ס לרוב משרדים בעלי אופי סוציאלי כמו הרווחה, הבריאות, השיכון, העלייה והקליטה והדתות.
מצע
על-פי המצע שלה, מטרותיה של ש"ס הן להביא לכך שלא תהיה אפליה בין ספרדים לאשכנזים, וכן לקרב את הספרדים המסורתיים אל היהדות ובכך "להחזיר עטרה ליושנה". כמו כן ש"ס מתמידה להציג עצמה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית, המעמידה את האינטרסים של המעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים בראש מעייניה.
בניגוד ליהדות התורה, המפלגה החרדית-אשכנזית, ש"ס מיוצגת בממשלה ועמדותיה קרובות יותר להשקפה הציונית[17]. בנושאים מדיניים, עמדתה של ש"ס בעבר הייתה מתונה יחסית ובהצבעה בכנסת על הסכמי אוסלו א' נמנעו חבריה מלתמוך או מלהתנגד להסכם. עם זאת, מפלגת ש"ס התנגדה לחתימה על הסכם אוסלו ב', למשא ומתן הישראלי-פלסטיני בקמפ דייוויד 2000 ולתוכנית ההתנתקות.
כמקובל במפלגות החרדיות, המפלגה אינה מציבה נשים ברשימתה לכנסת. עם זאת, לקראת הבחירות לכנסת העשרים יזם יו"ר המפלגה אריה דרעי הקמת מועצת נשים מייעצת, בראשות עדינה בר שלום, בתו של הרב יוסף, ויפה דרעי, אשתו שלו[18].
ביטאון ש"ס היה עיתון 'יום ליום' המביע בדרך כלל את ההשקפה התואמת גם את דעתו של הרב עובדיה יוסף, אך לאחר מריבות פנימיות בתוך ציבור תומכי ש"ס, מועצת חכמי התורה ואריה דרעי הקימו ביטאון חדש למפלגה 'הדרך' וקראו לכל ציבור התומכים לבטל את המינוי לעיתון 'יום ליום' ולרכוש מינוי ל'הדרך'.
ראשי המפלגה
| מספר | שם | התחלת כהונה | סיום כהונה |
|---|---|---|---|
| 1 | נסים זאב | 1982 | 1984 |
| 2 | יצחק חיים פרץ | 1984 | 1990 |
| 3 | אריה דרעי | 1990 | 1999 |
| 4 | אלי ישי | 1999 | 2012 |
| 5 | טריומווירט של אריאל אטיאס, אריה דרעי ואלי ישי | 2012 | 2013 |
| (3) | אריה דרעי | 2013 | מכהן |
נציגי ש"ס בכנסת
ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
|
|---|
 |
נציגי המפלגה, בכל הכנסות, היו רק גברים.
| כנסת | חברי כנסת | הערות |
|---|---|---|
| הכנסת ה-11 (1984) | 4 מנדטים: יצחק חיים פרץ, רפאל פנחסי, יעקב יוסף, שמעון בן שלמה |
|
| הכנסת ה-12 (1988) | 6 מנדטים: יצחק חיים פרץ, רפאל פנחסי, יוסף עזרן, אריה גמליאל, יאיר לוי, שלמה דיין |
|
| הכנסת ה-13 (1992) | 6 מנדטים: אריה דרעי, משה מאיה, יוסף עזרן, אריה גמליאל, רפאל פנחסי, שלמה בניזרי |
|
| הכנסת ה-14 (1996) | 10 מנדטים: אריה דרעי, אריה גמליאל, רפאל פנחסי, שלמה בניזרי, אלי ישי, יצחק כהן, דוד אזולאי, דוד טל, נסים דהן, יצחק וקנין | |
| הכנסת ה-15 (1999) | 17 מנדטים: אריה גמליאל, אליהו סויסה, אלי ישי, שלמה בניזרי, יצחק כהן, אמנון כהן, נסים דהן, דוד אזולאי, דוד טל, יצחק וקנין, רחמים מלול, משולם נהרי, יצחק סבן, נסים זאב, יאיר פרץ, עופר חוגי, יצחק גאגולה, פנחס צברי |
|
| הכנסת ה-16 (2003) | 11 מנדטים: אלי ישי, שלמה בניזרי, נסים דהן, אמנון כהן, יצחק כהן, דוד אזולאי, משולם נהרי, יצחק וקנין, יאיר פרץ, נסים זאב, יעקב מרגי, עופר חוגי |
|
| הכנסת ה-17 (2006) | 12 מנדטים: אלי ישי, יצחק כהן, אמנון כהן, משולם נהרי, אריאל אטיאס, שלמה בניזרי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, יעקב מרגי, חיים אמסלם, אברהם מיכאלי, מזור בהיינה |
|
| הכנסת ה-18 (2009) | 11 מנדטים: אלי ישי, אריאל אטיאס, יצחק כהן, אמנון כהן, משולם נהרי, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, חיים אמסלם, אברהם מיכאלי |
|
| הכנסת ה-19 (2013) | 11 מנדטים: אלי ישי, אריה דרעי, אריאל אטיאס, יצחק כהן, משולם נהרי, אמנון כהן, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, אברהם מיכאלי, יואב בן צור, ליאור אדרי |
|
| הכנסת ה-20 (2015) | 7 מנדטים: אריה דרעי, יצחק כהן, יעקב מרגי, דוד אזולאי, משולם נהרי, יצחק וקנין, יואב בן צור, יגאל גואטה, מיכאל מלכיאלי, דני סיידא, ינון אזולאי |
|
| הכנסת ה-21 (2019) | 8 מנדטים: אריה דרעי, יצחק כהן, משולם נהרי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, משה ארבל, ינון אזולאי | |
| הכנסת ה-22 (2019) | 9 מנדטים: אריה דרעי, יצחק כהן, משולם נהרי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול | |
| הכנסת ה-23 (2020) | 9 מנדטים: אריה דרעי, יצחק כהן, משולם נהרי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו, יוסי טייב |
|
| הכנסת ה-24 (2021) | 9 מנדטים: אריה דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו, יוסי טייב | |
| הכנסת ה-25 (2022) | 11 מנדטים: אריה דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו, יוסי טייב, אברהם בצלאל |
תוצאות בחירות
| בחירות | ראש הרשימה | קולות | אחוז | מושבים | +/- | קואליציה/אופוזיציה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1984 | יצחק חיים פרץ | 63,605 | 3.1 | 4 / 120
|
קואליציה | |
| 1988 | 107,709 | 4.7 | 6 / 120
|
 2
|
קואליציה | |
| 1992 | אריה דרעי | 129,347 | 4.9 | 6 / 120
|
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | קואליציה (1992-1994) |
| אופוזיציה (1994-1996) | ||||||
| 1996 | 259,796 | 8.5 | 10 / 120
|
4
|
קואליציה | |
| 1999 | 430,676 | 13 | 17 / 120
|
7
|
קואליציה | |
| 2003 | אלי ישי | 258,879 | 8.22 | 11 / 120
|
 6
|
אופוזציה |
| 2006 | 299,054 | 9.53 | 12 / 120
|
1
|
קואליציה | |
| 2009 | 286,300 | 8.49 | 11 / 120
|
1
|
קואליציה | |
| 2013 | 331,868 | 8.75 | 11 / 120
|
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | אופוזציה | |
| 2015 | אריה דרעי | 241,613 | 5.73 | 7 / 120
|
4
|
קואליציה |
| 2019 | 258,275 | 5.99 | 8 / 120
|
1
|
בחירות בזק | |
| 2019 ב' | 329,834 | 7.44 | 9 / 120
|
1
|
בחירות בזק | |
| 2020 | 352,842 | 7.69 | 9 / 120
|
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | קואליציה | |
| 2021 | 316,008 | 7.17 | 9 / 120
|
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | אופוזציה | |
| 2022 | 392,964 | 8.25 | 11 / 120
|
2
|
קואליציה |
בתרבות הפופולרית
בשנת 2018 יצא לאקרנים הסרט "הבלתי רשמיים" בבימויו של אלירן מלכה המבוסס על סיפור ההקמה של המפלגה[20]. ניסים זאב, ממייסדי התנועה, יצא נגד הסרט וטען שנעשה עוול היסטורי משום שלא הוזכר בסרט[21].
לקריאה נוספת
- מנחם רהט, ש"ס, הרוח והכוח: איך ניצחה ש"ס את הפוליטיקה הישראלית, הוצאת אלפא תקשורת, 1998[22].
- אביעזר רביצקי, ש"ס - היבטים תרבותיים ורעיוניים, הוצאת עם עובד, 2006, מסת"ב 9651317868.
- ריקי טסלר, בשם השם - ש"ס והמהפכה הדתית, הוצאת כתר, 2003.
- יואב פלד, ש"ס - אתגר הישראליות, הוצאת תפו"ח מבית ידיעות אחרונות, 2001.
- נסים לאון 'מה שם ייקרא לתופעה שאין יודע מי קבע אותה ולמה?': לשאלת התפתחותה של החרדיות המזרחית בישראל, עיונים 16, 2006, עמ' 85 - 107.
- בתיה זיבצנר ודוד להמן, ש"ס כאתגר - יצירת יהדות ישראלית חדשה, הוצאת רסלינג, 2010[23].
- גד ברזילי, אחרים בתוכנו: משפט וגבולות פוליטיים לקהילה החרדית עיוני משפט כ"ז עמ' 587.
- נסים ליאון, "הגישה הממלכתית של ש"ס ומשמעותה", בספר: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010
- נסים ליאון, הפוסק כתועמלן: הלכה ופופוליזם ביהדות המזרחית בת זמננו, עיונים 20, 2010, הוצאת מכון בן-גוריון, עמ' 337 - 359.
- דני פילק, אנחנו העם (אתם לא!): פופוליזם מכיל ופופוליזם מדיר בישראל, עיונים 20, 2010, הוצאת מכון בן-גוריון עמ' 28 - 48.
- נסים ליאון, ש"ס, הרב עובדיה יוסף והתהליך המדיני, עיונים 21, 2011, הוצאת מכון בן-גוריון, עמ' 172 - 189.
- ענת פלדמן, 'להחזיר עטרה ליושנה' או 'שינוי עטרה ישנה' - תפקיד מנהיגות חרדיות מזרחיות על פי תנועת ש"ס, מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2017
- נסים ליאון ויאיר אטינגר, באין רועה: ש"ס וההנהגה החרדית-מזרחית אחרי עידן הרב עובדיה יוסף, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2018
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: ש"ס |
אתר האינטרנט הרשמי של מפלגת ש"ס- מפלגת ש"ס, באתר רשם המפלגות
- סיעת ש"ס בכנסת העשרים וארבע, באתר הכנסת
- ערוץ היוטיוב דרך המלך
מפלגת ש"ס, ברשת החברתית פייסבוק
מפלגת ש"ס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מפלגת ש"ס, ביישום טלגרם
מפלגת ש"ס, סרטונים בערוץ היוטיוב- מפלגת ש"ס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שידורי וידאו של מפלגת ש"ס, באתר ערוץ הכנסת
- מפלגת ש"ס, באתר כנסת פתוחה
- עיקרי מצע ש"ס
.svg){kind=icon}
כתבות
- אתר שסניק- דעות פוליטיות וחברתיות של אנשי ש"ס בישראל
- צבי אלוש ויוסי אליטוב, "בן פורת יוסף" - חייו משנתו ומהלכיו הפוליטיים של הרב עובדיה יוסף, באתר nrg, 19 באוקטובר 2004
- אבישי בן חיים, תקציר המיתולוגיה הש"סניקית, באתר nrg, 19 במאי 2005
- גד ברזילי, ש"ס: אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה, באתר ynet, 26 בדצמבר 2008
- יוסי כץ, כתב בחדרי חרדים, העולם שייך לצעירים? לא בש"ס, באתר בחדרי חרדים, 9 בספטמבר 2009(הקישור אינו פעיל, 10.1.2020)
- נסים ליאון, "ש"ס מול מזרח נתניה", באתר מוסף שבת, 5 בינואר 2011
- יצחק הורוויץ, משואה פוליטית: פורץ הדרך הש"סית ניסים זאב, באתר בחדרי חרדים, 23 באפריל 2015
חגי עמית וענת ג'ורג'י, "סוף המהפכה המזרחית": האם ש"ס תיעלם או תפתיע ב-9 באפריל?, באתר TheMarker- ליאור דטל, ההישגים של בנים שלמדו בשנות ה-90 ברשת מעיין החינוך התורני נמוכים, באתר TheMarker, 3 ביוני 2021
- יוני מצליח, דרעי ורשת החינוך של שס לא דאגו לנו או להורינו. הם דאגו לש"ס, באתר הארץ, 01 בפברואר 2022
הערות שוליים
- ^ שמה המלא של המפלגה בתגובת היועץ המשפטי לממשלה והרשות להגנת הפרטיות לעתירה שהוגשה כנגד המפלגה, באתר "העין השביעית", 16 בפברואר 2020
- ^ על פי דבריה של ד"ר ענת פלדמן, בסרטו של ניסים מוסק, מבט שני - "בין לינדנשטראוס לש"ס" (18 בינואר 2012), הרב ניסים זאב החליט לנסות ולהקים בית ספר שבו תוכלנה להתקבל בנות מזרחיות. כשניסה לגייס מימון מעיריית ירושלים הוא נענה על ידי פקיד בעירייה שאמר לו כי ללא כוח פוליטי לא יוכל לגייס מימון ותמיכה להקמת בית הספר. זה היה האירוע שהביא להקמת תנועת ש"ס כרשימה מוניציפלית בירושלים
- ^ ש"ס נמנעה בהצבעה על אוסלו, אבל האם היא הטתה את הכף?
- ^ ש"ס, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ קובי נחשוני, מפשילים שרוולים: הליטאים נגד הספרדים, באתר ynet, 24 בינואר 2010
- ^ הקרב על ש"ס הסתיים בפשרה: הנהגה משולשת, באתר וואלה!, 17 באוקטובר 2012
- ^ קובי נחשוני, דרעי מונה ליו"ר ש"ס: "נהיה אופוזיציה לוחמת", באתר ynet, 3 במאי 2013
- ^ יאיר אטינגר, אלי ישי הכריז על הקמת מפלגה חדשה; "נזכה ביותר מ-10 מנדטים", באתר הארץ, 15 בדצמבר 2014
- ^ ישי כהן, אלי ישי פרש מש"ס: "אני עוזב את המפלגה, אבל לא את הדרך", באתר כיכר השבת, 15 בדצמבר 2014
- ^ עמית סגל ויאיר שרקי, הקלטת שמסעירה את ש"ס: "דרעי גנב ורשע, לא אבגוד בישי", באתר מאקו, 28 בדצמבר 2014
- ^ עמית סגל ויאיר שרקי, כתב לענייני דתות, בעקבות חשיפת הקלטת בחדשות 2: דרעי הציע שיתפטר מש"ס, בקשתו נדחתה, באתר מאקו, 29 בדצמבר 2014
- ^ יאיר אטינגר, מועצת החכמים של ש"ס דחתה את התפטרות דרעי; טיוטת מכתב התמיכה בו הוכנה מראש, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2014
- ^ גבי שניידר, ביבי צריך אריה חזק: שס חשפה את קמפיין הבחירות, באתר Hidabroot, 5 בינואר 2019
- ^ תפ (י-ם) 56231-12-21 מדינת ישראל פרקליטות מיסוי וכלכלה תל אביב נ' אריה דרעי,[1]
- ^ במסגרת הסדר טיעון: אריה דרעי הודה והורשע בעבירות מס, באתר כיכר השבת, 2022-01-25
- ^ אטילה שומפלבי, ש"ס חתמה על הסכם; העבודה מתחילה מו"מ, באתר ynet, 23 במרץ 2009
- ^ לדוגמה, יו"ר המפלגה, אלי ישי, הצטלם לתשדירי התעמולה לקראת הבחירות לכנסת ה-18 על רקע דגל ישראל.
- ^ צבי שיימן, לא נבחרת, רק מייעצת: ש"ס מקימה מועצת נשים, באתר "סרוגים", 14 בדצמבר 2014
- ^ מורן אזולאי, אחרי שהודה בעבירות מס: דרעי התפטר מהכנסת, באתר ynet, 23 בינואר 2022
- ^ ציון נאנוס, "הבלתי רשמיים" - הסרט על ש"ס, באתר מאקו, 25 ביולי 2018
- ^ "עשה עוול היסטורי": איום בתביעה נגד יוצר הסרט 'הבלתי רשמיים', באתר "סרוגים", 2 באוגוסט 2018
- ^ ש"ס נגד המערכת המשפטית, באתר גלובס, 15 בנובמבר 1998
- ^ הספר יצא תחילה לאור באנגלית:
David Lehmann and Batia Siebzehner, Remaking Israeli Judaism: The Challenge of Shas. Oxford University Press, 2006 מסת"ב 1850658196, מסת"ב 0195306937.
35364860מפלגת ש"ס
- דפים עם קישורים שבורים לקבצים
- מפלגת ש"ס
- ישראל: מפלגות
- סיעות בכנסת
- יהדות חרדית בישראל
- מפלגות ציוניות
- רבי עובדיה יוסף
- הרב שך
- ספרדים ועדות המזרח בארץ ישראל
- ישראל: מפלגות עדתיות
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-22
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-23
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-24
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-25
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-27
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-28
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-29
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-31
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-32
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-34
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-35
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-37