משה ארנס

משה ארנס

משה ארנס ב-27 באפריל 1999, בהיותו שר הביטחון
לידה	27 בדצמבר 1925 טבת ה'תרפ"ו
פטירה	7 בינואר 2019 (בגיל 93) א' בשבט תשע"ט
מדינה
תאריך עלייה	ספטמבר 1948
השכלה	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, המכון הטכנולוגי של קליפורניה
סיעה	הליכוד
שר הביטחון ה־9 23 בפברואר 1983 – 13 בספטמבר 1984 (שנה ו־29 שבועות) → מנחם בגין יצחק רבין ←
11 ביוני 1990 – 13 ביולי 1992 (שנתיים ו־4 שבועות) → יצחק שמיר יצחק רבין ←
27 בינואר 1999 – 6 ביולי 1999 (23 שבועות) → יצחק מרדכי אהוד ברק ←
שר החוץ ה־9 22 בדצמבר 1988 – 11 ביוני 1990 (שנה ו־24 שבועות) → שמעון פרס דוד לוי ←
חבר הכנסת 21 בינואר 1974 – 19 בינואר 1982 (8 שנים) כנסות 8 - 10 13 באוגוסט 1984 – 13 ביולי 1992 (7 שנים ו־47 שבועות) כנסות 11 - 12 7 ביוני 1999 – 17 בפברואר 2003 (3 שנים ו־36 שבועות) כנסות 15
יו"ר ועדת החוץ והביטחון 28 ביוני 1977 – 23 בפברואר 1983 (5 שנים ו־34 שבועות) → יצחק נבון אליהו בן-אלישר ←
תפקידים בולטים שגריר ישראל בארצות הברית (1982–1983) יו"ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת אריאל יו"ר המועצה הציבורית להנצחת זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי

משה (מישה) ארנס (27 בדצמבר 1925, טבת תרפ"ו – 7 בינואר 2019, א' בשבט תשע"ט) היה מהנדס ופוליטיקאי ישראלי. כיהן כשר הביטחון ושר החוץ בממשלות ישראל, שגריר ישראל בארצות הברית, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון, וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. ארנס, מהנדס אווירונאוטיקה במקצועו, היה פרופסור חבר בטכניון, סמנכ"ל התעשייה האווירית, חתן פרס ביטחון ישראל וחתן פרס הדיפלומטיה הישראלית.

ביוגרפיה

ארנס נולד ב-1925 בעיר קובנה שבליטא, אביו היה תעשיין ואמו רופאת שיניים. בהיותו בן שנה וחצי עברה משפחתו לריגה שבלטביה, שם למד בבית ספר עממי. ב-1939 היגר עם משפחתו לארצות הברית, בה היו לאביו מפעלים. למד בבית הספר התיכון "ג'ורג' וושינגטון" שבניו יורק.

בשנים 1946-1944 שירת ארנס בחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית. ועם שחרורו סיים לימודי הנדסת מכונות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. בספטמבר 1947 מונה כנציב בית"ר בארצות הברית. בספטמבר 1948 בדרכו לעלות לישראל, גויס על ידי סוכני אצ"ל ונשלח לצפון אפריקה לסייע ליהודים המקומיים להקים ארגוני הגנה עצמית. עם שובו במרץ 1949 היה חבר "גרעין חד נס" ו"מבוא בית"ר". מסיבות פוליטיות נדחתה בקשתו לעבוד בתעשייה הצבאית והוא עבד כמהנדס בחברה אמריקאית שעסקה בתכנון מערכות מים בתל אביב.

בשנים 1957-1951 שהה בארצות הברית לשם לימודים. הוא המשיך את לימודיו בהנדסה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס והנדסה אווירונאוטית במכון הטכנולוגי של קליפורניה שם היה תלמידו של טסיאן סו-שן, וקיבל תואר שני ב-1953‏ לאחר שובו ארצה הצטרף לפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון וב-1961 מונה לפרופסור חבר על סמך ניסיונו בתחום, תפקיד בו כיהן עד 1965. בשנים 1962–1971 שימש סמנכ"ל התעשייה האווירית. ב-1971 הוענק לו פרס ביטחון ישראל.

בשנים 1997–1999 כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של חברת נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים.

חיים אישיים

היה נשוי עד לפטירתו למיוריאל ואב לארבעה ילדים. התגורר בסביון. בנו יגאל הוא פרופסור באוניברסיטת דרום קליפורניה, עמד בראש שני מרכזים שעוסקים במערכות מידע, בין השאר בנושאי מודיעין, מלחמה בטרור ומשילות דיגיטלית. היה פעיל בארגון "מצפן" לשעבר. בתו עליזה ארנס היא אדריכלית שנבחרה לכהן במועצת עיריית ירושלים בבחירות 2018 ברשימת "התעוררות בירושלים".

פעילותו בכנסת ובממשלה

ארנס (משמאל) בכהונתו כשגריר בארצות-הברית, בפגישה עם שר ההגנה, קספר ויינברגר

ארנס כיהן כחבר הכנסת מטעם הליכוד בשנים 1982-1973, 1992-1984, ו-1999 עד 2003. בין 1977 ל-1982 כיהן כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. הוא התנגד להסכמי קמפ דייוויד והסכם השלום עם מצרים. ב-1980 לאחר שעזר ויצמן התפטר מתפקיד שר הביטחון, הציע ראש הממשלה מנחם בגין את התפקיד לארנס, אך ארנס סירב מאחר שלא רצה ליטול חלק בפינוי חלקי סיני וחבל ימית שעדיין היו אז בידי ישראל. ב-1982 מונה לשגריר ישראל בארצות הברית, וב-1983 לשר הביטחון (בעקבות הדחת אריאל שרון אחרי פרסום דו"ח ועדת כהאן בעניין טבח סברה ושתילה). ארנס כיהן בתפקיד זה מ-23 בפברואר 1983 עד 23 בספטמבר 1984, תחילה בממשלת בגין ואחר כך בממשלת שמיר. עם תחילת כהונתו היה צה"ל פרוס בעומק לבנון וסבל מאבידות רבות. בימי ארנס בוצעו מספר נסיגות (מהרי השוף ולקו האוואלי), אך ההתנגדות לצה"ל בלבנון התחזקה, ושהיית צה"ל גבתה מחיר דמים יומי. בעסקת חילופי שבויים הוחלפו 4,700 מחבלים ואסירים ביטחוניים בתמורה לשישה חיילי נח"ל אשר היו בשבי אש"ף. במסגרת תפקידו היה ארנס אחראי להקמת מפקדת חילות השדה (מפח"ש, כיום מפקדת זרוע היבשה - מז"י), ואף התנה את מינויו של משה לוי לרמטכ"ל בכך שיתחייב להקימה.

במהלך כהונתו של ארנס התרחשה פרשת קו 300. בעקבות דרישתו של היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, שנדחתה תחילה, מינה ארנס ועדת חקירה, בראשות האלוף במילואים מאיר זורע (ולכן נודעה בשם "ועדת זורע"), והטיל עליה לחקור את נסיבות מותם של שני מחבלים מחוטפי אוטובוס "אגד", לאחר שנלקחו חיים לחקירת אנשי השב"כ. ארנס הסכים לחקירה בין השאר לאור השמועות הכוזבות שהוא הורה על הריגתם. בשנים 1988-1984 כיהן כשר בלי תיק האחראי על ענייני המיעוטים, בממשלות האחדות הלאומית. ב-1987 התפטר מהממשלה בגלל הכוונה לסגור את פרויקט הלביא אך חזר לממשלה כעבור זמן מה. בשנים 1990-1988 כיהן כשר החוץ. לאחר מכן, עם פרישת מפלגת העבודה, כיהן שוב כשר הביטחון בשנים 1992-1990, כולל בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, בה צידד בגישה כי ישראל תיקח חלק פעיל במלחמה ואף תפרוס כוח אוגדתי מיוחד בפיקוד נחמיה תמרי לפעולה כנגד משגרי הסקאד בעיראק. ארנס נמנה בממשלה ובתוך מפלגתו עם ראשי התומכים של ראש הממשלה יצחק שמיר, במה שהיה קרוי "מחנה שמיר-ארנס".

לאחר הפסד הליכוד בבחירות לכנסת ה-13, ב-1992, הודיע ארנס על פרישה מהחיים הפוליטיים. הדבר בא כהפתעה שכן כאדם השני במחנה הגדול בליכוד אז, שכונה מחנה שמיר-ארנס, היה בעל סיכויים מצוינים להיהפך ליו"ר הליכוד ובהמשך מועמד לראש ממשלה. ניתן לומר שהיה פטרונו של בנימין נתניהו ושהוא זה אשר נתן לו דריסת רגל של ממש בציבוריות הישראלית (תחילה במינוי כציר בשגרירות, בהמשך לתפקיד שגריר ישראל באו"ם איתו זוהה לשנים) ותמך בו בבחירות הפנימיות ליו"ר הליכוד עם עזיבת שמיר. בזמן כהונת נתניהו כראש ממשלה בשנים 96'-99', הביע אכזבה ממנו והתמודד מולו בפריימריס על ראשות הליכוד ב - 25 בינואר 1999 וזכה ב־20% מהקולות. מיד לאחר מכן מונה לשר הביטחון במקום יצחק מרדכי שהודח, וכיהן כשר הביטחון מ-27 בינואר 1999 עד 6 ביולי 1999. בתקופה זו יזם את "תוכנית לבנון" שעיקרה פינוי מוצבים וצימצום מספר חיילי צה"ל ששהו בלבנון. בינואר 1999 פונה אחד המוצבים בגזרה המרכזית, לאחר שבאזור נהרגו כחמישה חיילים. ביוני אותה שנה, בעקבות הפגזות חזבאללה על יישובי הצפון, הורה על מבצע רפואה חליפית, במסגרתו תקף חיל האוויר בלילה אחד מגוון תשתיות אזרחיות בלבנון ובהן שתי תחנות כוח מרכזיות, שני גשרים על כביש החוף ומתקן קשר חשוב. המבצע חיזק את ההרתעה והביא לרגיעה בת כמה חודשים. ארנס כיהן שוב כחבר הכנסת החמש עשרה, בשנים 2003-1999, ולאחר מכן פרש מהחיים הפוליטיים.

לאחר פרישתו

לאחר פרישתו מהפוליטיקה הוסיף ארנס למלא תפקידים ציבוריים, ופרסם באופן קבוע מאמרי דעה בעיתון "הארץ" ובבמות נוספות. בתקופת כהונתו של אריאל שרון בראשות הממשלה, ביקר אותו ארנס בחריפות מספר פעמים. תחילה על מדיניות ההבלגה בראשית האינתיפאדה השנייה, ולאחר מכן על רעיון תוכנית ההתנתקות. בשנת 2010 פרסם מאמר שבו הוא מביע תמיכה בפתרון מדינה אחת ומציע להחיל ריבונות ישראלית על שטחי יהודה ושומרון ולהעניק אזרחות ישראלית לפלסטינים, תוך הצבת אתגר לחברה הישראלית.

בשנת 2009 פרסם את ספרו "דגלים מעל הגטו" המהווה סיכום מחקר מקיף שערך על מרד גטו ורשה, וחושף את חלקו של הארגון הצבאי היהודי (אצ"י), מיסודה של תנועת בית"ר, וגבורת אנשיו ומשמעות פעולתם במהלך המרד נגד הנאצים, שלטענתו הושכחה והועלמה כמעט לחלוטין בידי המימסד הציוני.

ב-2010 מונה ליושב ראש המועצה הציבורית להנצחת זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי.

בשנים 2003–2018 כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של קרן הון-סיכון "תעוזה".

עד פטירתו שימש ארנס עמית במכון לאסטרטגיה ציונית וראש הפורום האסטרטגי בו, וכיו"ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת אריאל במשך כשני עשורים.

נפטר ב7 בינואר 2019, בגיל 93.

פרסים והוקרה

מרכז מורשת מנחם בגין העניק לארנס תעודת הוקרה לשנת תשס"ט (2009) על מפעל חיים למען ביטחון ישראל ומחקרו פורץ הדרך בנושא מרד גטו ורשה.

בשנת 2016 קיבל את פרס בוני ציון על מפעל חיים.

בשנת 2018 זכה ארנס בפרס הדיפלומטיה הישראלית לשנת תשע"ח. את הפרס העניקו לארנס ראש הממשלה ושר החוץ, בנימין נתניהו, ונשיא האגודה הישראלית לדיפלומטיה, השגריר פיני אביבי.

ספריו

• Optimum staging of cruising aircraft ,by M. Arens. Haifa: Technion - Israel Institute of Technology, Department of Aeronautical Engineering, 1959.
• Some requirements for the efficient attainment of range by air-borne vehicles, by M. Arens. Haifa: Technion - Israel Institute of Technology, Department of Aeronautical Engineering, 1959.
• A hypersonic ramjet using a normal detonation wave, M. Arens. Jerusalem: Weizmann Science Press of Israel, 1960.
• Moshe Arens, statesman and scientist, speaks out, Merrill Simon ; with a foreword by Daniel K. Inouye ; edited by Judith Featherman. Middle Island, N.Y.: Dean Books, 1988.
• Broken covenant: American foreign policy and the crisis between the U.S. and Israel, Moshe Arens. New York: Simon & Schuster, 1995.

• מלחמה ושלום במזרח התיכון 1992 - 1988, מאנגלית: רמי טל; ידיעות ספרים, תשנ"ה
• דגלים מעל הגטו - סיפורו של מרד גטו ורשה, ידיעות ספרים, 2009
• למען ביטחון ישראל - אוטוביוגרפיה, ידיעות ספרים, 2018

לקריאה נוספת

• יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק ב' (1), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 303 - 331
• משה ארנס, למען ביטחון ישראל, ידיעות ספרים, 2018

קישורים חיצוניים

• אתר הבית של משה ארנס
• משה ארנס, באתר הכנסת
• משה ארנס, באתר כנסת פתוחה
• מאמרי משה ארנס, באתר "הארץ"
• ארנס: המאבק בקסאם - חולשת דעת, באתר ערוץ 7, 1 במאי 2008
• ארנס: מקווה שפייגלין יתמתן עכשיו, באתר ערוץ 7, 9 בדצמבר 2008
• דניאל בלטמן, על ספרו "דגלים מעל הגטו", באתר הארץ, 22 באפריל 2009
• עפרה לקס, ‏צדק היסטורי, באתר בשבע - ערוץ 7, 23 באפריל 2009
• יהושע בריינר‏, משה ארנס: "חבל שלא יצאנו לפעולה בעירק", באתר וואלה!‏, 14 בינואר 2011
• שרה ליבוביץ דר, כשראש הממשלה התאפק: נזכרים בשמיר, באתר nrg‏, 7 ביולי 2012
• אריק בנדר, ארנס מציע: להרוס את החומה בינינו לפלסטינים, באתר nrg‏, 10 באפריל 2013
• מזל מועלם, "ההתיישבות היהודית בישראל היא הדבר הטוב ביותר שקרה לערבים", באתר אל-מוניטור, 14 באוקטובר 2014
• יעקב בר-און, משה ארנס נגד חוק הלאום: "אנחנו כבר מדינה דו לאומית", ‏10 בדצמבר 2014
• אנשיל פפר, נתניהו וראשי מערכת הביטחון חגגו 90 לשר לשעבר משה ארנס, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2015
• שלמה צזנה, ‏"אנחנו יודעים לפתח כל דבר", באתר ישראל היום, 25 בדצמבר 2015
• אהרן ברנע מראיין את משה ארנס בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, ‏8 ביוני 2016 - חלק א'
• אהרן ברנע מראיין את משה ארנס בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, ‏15 ביוני 2016 - חלק ב'
• טקס הענקת פרס הדיפלומטיה הישראלית תשע"ח לפרופ' משה ארנס, באתר יוטיוב
• מתי טוכפלד, ‏ממרום שנותיו, באתר ישראל היום, 29 במאי 2017
• אמיר אורן‏, לבד עם השגרירה, בבית קפה בוושינגטון: הישראלי שידע לדבר אמריקנית, באתר וואלה!‏, 16 באוגוסט 2018
• אמנון לורד, ‏"ישראל זו הדמוקרטיה הכי חיה ובועטת בעולם", באתר ישראל היום, 8 בספטמבר 2018

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24612241משה ארנס